בפרשת בראשית פרק א' נאמר ל"ב פעמים [32] שם אלהי"ם, הוא האומר ועושה את כל מעשה בראשית, וכפי שרש"י כבר מסביר בשם חז"ל ששם שזה מסמל את מדת הדין שבו ברא הקב"ה את העולם. ובפרק ב' נאמר שם הוי"ה אלהי"ם ביחד 17 פעם כמנין טו"ב, המסמל את מדת הדין משתתפת עם מדת הרחמים, וכמו שביארו חז"ל שראה הקב"ה שאין העולם עומד במדת הדין שיתף עימו מדת הרחמים וברא העולם. אבל אחר כך בכל התורה כולה מאז שהשם יתברך מגרש את האדם מגן עדן, לא מופיע יותר הצירוף הזה הוי"ה אלהי"ם. [ובתנ"ך כולו גם כן לא מופיע אלא כ12 פעמים] הלא דבר הוא! ונראה לבאר שעל האדם היה מוטל ליחד את שני השמות יחד במחשבתו וכו' הוי"ה אלהי"ם רחמים ודין להבין שהכל אחד, ובזה היה נשלם העולם, לכן שני השמות הללו נקראים בלשון חז"ל שם מלא, שזה ההשלמה של העולם. וכל זמן שהיה האדם בגן עדן היה קל לו לעשות את היחוד הזה. ואחר שהאדם נתרחק ונתגרש מגן עדן החיבור של הוי"ה אלהי"ם נתעלם ממנו, ולפעמים נגלה לו שם הוי"ה, ולפעמים שם אלהי"ם. וככה זה גם איתנו, בחגים ובזמני השמחה אנו אומרים כמה טוב ד'!, וכשבאים זמנים קשים ומעציבים אנו אומרים [במקרה הטוב] מדת הדין מתוחה עלינו כמה עלינו להתחזק וכו', וכמו שאמרו חז"ל במסכת פסחים דף נ והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא {וכי עכשיו השם לא אחד] אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב המטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. בעולם הזה יש לנו הבדל בין הוי"ה לאלהי"ם בין מדת הדין למדת הרחמים, אבל העבודה שלנו להאמין שהכל אחד באמת, וככל שנתחזק בזה יותר נזכה לאויר גן עדן, ולעולם מלא ועולם שלם אמן!