תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

אין דבר רע יורד מן השמים ולהודות לה' יתברך גם על המעט אור שבתוך החושך ומסתעף.
ברכות
כותב החידוש: בנימין תמיר

מראה מקומות: חומש בראשית, מסכת ברכות ז', ועוד.

א' עם ישראל מקבל מכות פעם אחר פעם בפיגועים קשים ועוד, ולצערנו הדבר עדיין לא נגמר וצריך לדעת איך יש לכלל ישראל לנהוג כששומעים על פיגוע קשה רח"ל ובעז"ה שיהיה הלכה ולא למעשה.

ודאי כל יהודי חייב להצטער על כך שאחיו נפגע, שעם ישראל הם רחמנים כדאמרינן ביבמות (ע"ט ע"א) שלשה סימנים יש בישראל רחמנים ביישינים וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם, גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', ויש לדקדק בגמ' שהקדימה רחמנים לביישנים וגומלי חסדים, ולכאורה בסדר הפסוקים היה צריך להיות הפוך קודם כל גומלי חסדים שילפינן מפסוק בבראשית, ואחרי כן ביישנים שילפינן מפסוק בספר שמות, ואחרי כן רחמנים שילפינן מפסוק בספר דברים, ונראה שהמידה שנמצאת הכי בחזקה בעם ישראל היא מידת הרחמנות ולכן הקדימה הגמ' מידה זו, ובאמת מי שאין לו מידה זו ואינו כואב פיגוע קשה בעם ישראל צריך לבדוק אחר יהדותו.

וכאשר אנו מצטערים על כך, לכתחילה יש לכון לקיים חוץ ממצות ואהבת לרעך כמוך גם מצוה לידבק בדרכי הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון, ועוד יש לכון לקיים מצות ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ולהצטער על הצער שהקב"ה מצטער במה שישראל מצטערים, כדכתיב בישעיה (פרק ס"ג פ"ט) בכל צרתם לא [קרי לו] צר וכו' וכתב המצודת דוד בכל זמן שהיו עם ישראל בצרה היה לקב"ה צר, ולא היה שמחה לפני המקום, ואם הקב"ה מצטער כ"כ הרבה ודאי לכל אוהבי ה' יש להצטער על הצער של אבינו מלכנו, ומקיים בזה מצות ואהבת את ה' וכו'.

והרחמן האמיתי הוא האדם שיעשה הכל לעלות את נשמת הנרצחים ולרפאות את הפצועים, פצועים בגוף, ולא פחות פצועים בנפש, וזה ודאי על ידי שיקבל על עצמו יותר לעסוק בתורה ובמצוות בשמחה[1].

ב' אלא שאף שצריך להצטער ולכאוב את הכאב של השני, חייבים גם להודות לקב"ה על הדבר כמו שנפסק בש"ע (ס' רכ"ב ס"ג) וז"ל חיב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי ה' היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו ה', נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את ה', שהיא שמחה לו עכ"ל, והוסיף המשנה ברורה וז"ל כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לעתיד לבוא, ששם העונש הוא הרבה יותר גדול, וכדאיתא במדרש יצחק תבע יסורין אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב אתה מבקש וממך אני מתחיל שנאמר ויהיה כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת עכ"ל.

ויש להוסיף שגם המיתה עצמה אם נהרג באיזה דבר אף שודאי בני ביתו חייבים להצטער ולעשות תשובה בכל זאת יש להם להודות שגם המיתה היא מכפרת, ואף שהדבר נשמע תמוה ומאד קשה לייסם אבל האמת היא שעל אדם שנרצח על היותו יהודי יש להודות יותר שכך נרצח משום שמיתה זו מכפרת הרבה מאד והרי הוא בכלל הרוגים על קידוש ה'.

וגם על מה ששונאינו שמחים בהריגתנו ויש מהם שחוגגים בגלוי בכפרים שלהם בחגיגות ניצחון ואין דבר המכעיס מכך שאלו המתפרנסים מאיתנו ומקבלים ממדינת היהודים חוגגים ושמחים ברציחתנו, אבל האמת היא שגם על כך יש לנו להודות לה' יתברך שהם שמחים בנפילתנו, שהרי הנקמה שהקב"ה ינקום בהם על מה שהם הורגים בנו אין זה על עצם ההריגה אלא על כך שהם שמחים בכך, כמו שכתב החפץ חיים (בהלכות לשה"ר כלל י' בבמ"ח ס"ק י') וז"ל דבר זה מפורש בכמה מקומות בספרי חז"ל דמה שקוצף הקב"ה על העכו"ם המריעים לישראל, אף שהרעה המגיעה לנו מאתם הוא מאת השם יתברך בדין ובמשפט כעונותינו, והוא לתועלתינו כדי שנתנכה עי"ז מעונינו ונהיה נקיים לעתיד לבא, עם כל זה יענשו אחר כך העובדי כוכבים בעונש גדול, מפני שהם אינם מתכוונים לתועלת רק מצד שנאה ושמחים בצרתינו עכ"ל, וא"כ יש לנו להודות לה' יתברך על כך שהם שמחים בנפילתנו שמחמת שמחתם, ה' ינקום בהם נקמה גדולה וכל אלו השמחים על הפיגוע אף שאינם מפגעים בעצמם גם ינקום מהם ה' נקמה גדולה, והלואי שנזכה לראות נקמה זו לעינינו עד כדי נחל בדרך ישתה ועל כן נרים ראש.

ג' ועוד צריך להודות על האור הקטן שבתוך החושך, כלומר לראות על מה כן יכול להודות אם הוא נפצע יודה שלא מת וכדומה, כמו שכתב הפלא יועץ (נחמה).

ובאמת הקב"ה לא מעניש אותנו כפי עוונותיו אלא מרחם עלינו ומעניש הרבה פחות ממה שמגיע לנו, כדכתיב בישעיה שם "בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם", ופרש"י שבכל הצרות שהביא עלינו לא ציער אותנו כפי מעשינו שהינו ראויין ללקות אלא שלח את המלאך מיכאל להושיענו בשליחות המקום.

וכך אבותינו הקדושים היו מודים לקב"ה על האור שבתוך החושך, שיעקב אבינו מודה ומבקש מהקב"ה (בשלח פרק ל"ב פסוק י"א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה וכו', ופרש"י וז"ל נתמעטו זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, כי במקלי פרש"י לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו, ויש להתבונן שח"ו היה יכול יעקב לכעוס ולתרעם איך נתת לי לעבור את הירדן רק עם מקל ולא שמרת עלי מיד אליפז שלקח לי את כל הרכוש, ועוד מחמת שלקח לי את כל הרכוש הייתי צריך לעבוד אצל לבן הרמאי י"ד שנים ולהלחם יום יום לא ללמוד ממעשיו הרעים, שהרי אם היה לי הרבה רכוש הייתי משלם לרשע הזה ומקבל את בתו רחל כמו שאליעזר נתן לו ממון כדי לקחת את רבקה ליצחק, אבל יעקב אבינו בדרגתו העצומה רואה את האור שבתוך החושך ומודה לקב"ה על הטובה שעשה עמו שהצליחו לעבור את הירדן עם מקל בלבד.

וכן מצינו אצל יוסף הצדיק בפרשת ויחי פרק מ"ח פסוק ט' דכתיב "ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם". יש להתבונן שיוסף הצדיק מודה לקב"ה ואומר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, וכמו שפירש האור החיים הק' וז"ל דרך הצדיקים כשוזכרים הטוב אשר הגיעם, חולקים כבוד לה', כי הוא הנותן עכ"ל, ואף שבניו לא היו ראויים לברכה כמבואר ברש"י בפסוק הקודם בכל זאת מודה על כך שניתנו לו אלו הילדים ולא רק שאינם ראויים לברכה מחמת שיצאו מהם רשעים, אלא גם מודה עליהם אף שהיו צריכים להיות לו יותר ילדים כדאמרינן בגמ' במסכת סוטה (ל"ו ע"ב) שעתיד היה יוסף להוליד שבטים, ועל ידי מעשה אשת פוטיפר שנרזבו מבין צפורני ידיו טיפות וביאר האור החיים הק' שנרזבו עשר טיפות ולכן לא נשארו אלא שתים, והוא שרמז באומרו "בזה" כלומר ב' מתוך גימטריא של "זה", ואף עם כל זה יוסף מודה לקב"ה על מה שכן ניתן לו ולא יוצא בטרוניא על מה שנלקח ממנו, וזה דבר עצום למתובנן שיוסף נקרא יוסף הצדיק משום שנלחם ביצרו תמיד והצליח להתגבר עליו, וא"כ היה יכול לומר הגעתי למצרים ארץ הטומאה בגיל י"ז שיצרו בשיאו וכל יום נלחמתי בו [וכדאיתא בגמ' ביומא (כ"ח) שכל יום הייתה אשת פוטיפר מנסה לפתותו ובגדים שלבשה בבוקר לא לבשה בערב וכן הייתה מאיימת עליו איומים כבדים כדאיתא שם], וגם כשתפסה אותי אשת פוטיפר התגברתי וברחתי ולא עוד אלא על מה שהתגברתי הגעתי לבית הסוהר להיות בבור עם פושעים גדולים, ואעפ"כ המשכתי להיות נאמן לה' יתברך, וא"כ למה נענשתי מחמת הטיפות שיצאו אף עם כל המלחמה שלי, ובכל זאת יוסף הצדיק לא עושה זאת אלא מודה לה' יתברך על מה שכן קיבל מאתו יתברך.

וכן דוד המלך מודה לקב"ה על כך שאבשלום הוא זה שרודף אחריו כדאיתא בברכות (ז' ע"ב) וז"ל מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ושואל הגמ' מזמור לדוד, קינה לדוד מיבעי ליה, אמר ר' שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח, אף כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור עכל"ק, ויש להתבונן ולהתפעל שאף שאבשלום רודף אחריו בכל זאת רואה דוד את האור הקטן שבתוך החושך, שלפחות זה אבשלום ולא עבד וממזר שלא יחוסו עליו כלל, ואף שהדבר הקל ביותר באותה שעה שרודפים אחר דוד היא לראות רק את החושך ואדרבה להצטער עוד יותר על כך שזה אבשלום והיה יכול להתרעם עוד יותר ולומר לקב"ה מדוע לא קם עלי עבד או ממזר שדבר זה היה פחות מצער אותי, מאשר שהבן שלי רודף אחרי להורגני שאין דבר המצער מכך, אבל דוד המלך רואה את האור שבתוך החושך ומודה ושר לה' יתברך על כך[2].

ובאמת שההודאה והשירה הזאת היא תרומם אותנו ותתן לנו לגבור על אויבינו ולעשות נקמה בגויים, כדכתיב (תהלים פ' קמ"ט פ"ו) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", וביארו רש"י והרחיב המצודת דוד שע"י שמה שאנו מרוממים את ה' יתברך היא החרב פיפיות בידינו לעשות נקמה בגויים ולגבור על אויבינו.

[1] ועל כל צער שיש לאדם נכון מאד להתבונן על מה נראה שהגיע אותו צער, ואפילו על צער קטן כגון שברחוב שגר בו יש הרבה צואת כלבים והדבר מחייבו להסתכל כל הזמן לקרקע, ואפשר שהגיע צער זה מחמת שיסתכל למקומות שאין להסתכל ולכן הקב"ה הביא לו תיקון זה כדי לגרום לו ליסתכל כלפי מטה ולשמור עיניו, ואם היה שומר עיניו גם בלא כך אפשר שלא היה כל כך הרבה צואת כלבים באזור שם, וכל שכן בצער מאד גדול ובצער של רבים יש לאדם להתבונן ולקבל עליו להתחזק הרבה בתורה ויראת שמים לזכות כלל ישראל ובתוכם הוא.
[2] ויש להוסיף שהתקשה המהרש"א שם שלא מצינו בפסוקים שאבשלום ריחם על דוד אלא איפכא רצה להורגו, אלא שדוד חשב שאבשלום ירחם עליו יותר מאשר עבד או ממזר, ולכן הודה אף שלא היה בטוח אצל דוד שאבשלום ירחם עליו.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים