תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

איסור לא ילבש במטריה, נעלי בית, מעיל וכו' של אשה.
כללי
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: פרשת כי תצא פרק כב פסוק ה'

אמרתי אל לבי לדון האם מותר לגבר להשתמש במטריה הניכרת בציבעה או בצורתה שהיא של אשה, או יש לאסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה? וכן יש לדון בענין נעלי בית, מעיל וכו' של אשה? וכן האם מותר לאשה להשתמש בחפצים הנכרים שהם של גבר?

התורה בפרשת כי תצא (פרק כב, פסוק ה') כתבה: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה". כלומר, שאסור לאיש ללבוש בגדי אשה או לענוד תכשיטים של אשה, וכן אסור גם לאשה ללבוש בגדים של איש. וכתב החזקוני שהטעם העיקרי של האיסור הזה הוא מפני גנאי ופריצות, ועלולים חלילה לבוא לידי זימה, וזה מה שהתורה אמרה כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה.

איתא בגמרא (נזיר דף נט ע"א): לא יהי כלי גבר על אשה מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה היא. ואין כאן תועבה? אלא שלא ילבש איש שמלת אשה ויישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים. רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר: לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יתקן איש בתיקני אשה. ע"כ. ונראה שראב"י חולק על תנא קמא שסובר שאם לובש הבגד ולא יושב בין הנשים, או האשה לובשת כלי גבר ולא יושבת בין הגברים, מותר. ולפי ראב"י אסור בכלל ללבוש בגד של אשה ולא משנה אם יושב ביניהם או לאו. וראיתי שכתבו התוס' (ד"ה גבול) שאם אין האדם מתכוין לנוי אלא להינצל מצער אין בו משום כלי גבר על אשה ולהיפך. ונראה שלפי התוס' אם אדם לוקח את מעיל אשתו או את המטריה של אשתו מותר, כיון שזה יגרום לו צער רב אם לא יקחנה.

והנה כתב הרמב"ם (בהלכות עבודה זרה פרק יב הלכה י) וז"ל: לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או שתלבש שריון וכיוצא בו, או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה אי עדי אשה כגון שילבש בגדים צבעונין ותלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו התלי אלא נשים, הכל כמנהג המדינה. ע"כ. ויוצא שפסק הרמב"ם כמו ראב"י שאסור בכל מקרה, ולא משנה אם יושב ביניהם או לאו. ובטור (סימן קפב סעיף ב') כתב שלא תלבש אשה בגדים המיוחדין לאיש לפי מנהג המקום, ולא תגלח אשה כאיש. ואיש לא ילבש בגדי אשה. וזה שהרמב"ם והטור כתבו שהכל כמנהג המקום, כנראה שאם יש מקום ששם כן נוהגים שגברים לובשים בגדי צבעונין וכו' שרי. וכ"כ בשו"ת הרשב"א (חלק ה' סימן קכא).

והנה ראיתי שהב"ח (יו"ד סימן קפב) כתב שני כללים מאוד מרכזיים שדרכם אפשר להתיר. האחד, שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת מלבושי איש בכדי להתדמות לאיש, ואיש הלובש בגדי אשה בכדי להתדמות לאשה. אבל אם לובשים להגן מפני החמה או מפני הצנה מותר, והביא לכך ראיה ממ"ש בגמרא נזיר (דף נט ע"א) בעא מיניה רב מרבי חייא, מהו לגלח (את שיער בית השחי ובית הערווה) א"ל אסור. אמר ליה והא קא גדיל (וזה שהשיער גדול ומצער אותו), א"ל זמן יש לו, כל זמן שהוא גדל נושר. וכתבו בתוס' (ד"ה גדול) שמכאן מוכח שאם אינו מתכוין לנוי אלא להינצל מצער אין בו משום לא יהי כלי גבר על אשה וכו'. ובמרדכי (פרק במה טומנין סימן שכז) כתב שבני אדם שיש להם ריבוי שערות על ידיהם ובושים להראות בין האנשים מותר להסירן שאין לך צער מזה. ונראה מזה שכל שעושה מתוך צער חמה או צינה מותר. והשני הוא שאפילו כאשר עושים להדמות אין איסור בכך, אלא דוקא בדברים בעשויים לנוי ולקישוט, והביא לכך ראיה מהספרי (פרשת כי תצא) שראב"י אמר שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ושלא יתקשט האיש בתכשיטי נשים. ויוצא שאין איסור אלא במה שנעשה לקישוט של נשים. וכמו שכתב רש"י (נזיר דף נט ע"א) וז"ל: שלא יתקן איש בתיקוני אשה דהכי מתרגמינן ליה שלא יכחול, ולא יפרכס בבגדי צבעונין של אשה. עכ"ל. אלמא שבבגדים שאינם עשויים לנוי או לקישוט אין בלבישתם שם איסור. וכ"כ הרמב"ם שלא תעדה אשה עדי איש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע וכו'. משמע שאין איסור באשה כי אם במצנפת וכובע ושריון וגילוח שיער הראש כמו באיש. שכל אלה הם לנוי וקישוט לאיש. ע"כ דברי הב"ח. ותורף דבריו, שישנם ב' היתרים האחד שאם עושה מתוך צער חמה או צער של צינה וכו' אין בכך שום איסור. והשני שבבגדים שלא עשויים לנוי או לקישוט אין איסור. ופסק מרן בשולחנו הטהור (יו"ד סימן קפד סעיף ה'): לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או שתלבש שריון וכיוצא בו, או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים ותלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים, ואין משימין אותו התלי אלא נשים. והרמ"א הוסיף שאפילו באחד מן הבגדים אסור, ואף על פי שניכרים בשאר בגדים שהוא איש או אשה טומטום ואנדרוגינוס. וראיתי לט"ז (סק"ד) שכתב שרק דרך עידוי וקישוט אסור, אבל אם עושה כן מפני החמה או הצינה או הגשמים אין איסור. ותבט עיני למה שכתב הש"ך (סק"ז) שכתב לגבי ההיתר השני של הב"ח שאף להתדמות אין איסור כל שלא עושה לנוי ולקישוט, ואמר שאינו מוכרח, וההיתר הוא דוקא בתיקוני אשה, אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן הפוך, אסור בכל ענין. והביא בשם הספר יראים שאסור ללבוש אפילו דרך עראי או בדרך שחוק, שהר לא חילק כתוב.

והלום ראיתי למה שנשאל בשו"ת שבט הלוי (חלק ב' סימן סא) בענין מטריה של נשים אם יש בזה משום חשש דלא ילבש גבר שמלת אשה? והשיב, לדידי פשוט שאין חשש בזה, דהא מבואר בפוסקים (יו"ד סימן קפב) שאפילו במלבוש אחד גמור אם עושה בכדי להגן מפני החמה והצינה אין חשש, ורק בכל המלבושים אם מדמה לגמרי למין השני אסור גם בכדי להגן, וא"כ בהנ"ל פשיטא כיון דלהגן לכ"ע שרי, ואפילו להחולקים על הנ"ל במלבוש, בכה"ג יודו דמותר. וכך פסק גם בשו"ת יביע אומר (חלק ו' סימן יד ביו"ד אות ג') שבכדי להגן מפני החמה או הצינה שרי. ויש עוד צד שנראה לי שאפשר להקל במטריה, כיון שאת המטריה לא לובשים, אלא מחזיקים אותה ביד, ואולי אין זה נקרא דרך מלבוש ולכו"ע שרי. ולכן מותר לאיש לצאת במטריה של אשה, וכן לאשה לצאת במטריה של איש , כי כל המטרה היא להגן מפני הגשמים. וכן הדין לגבי סוודר או מעיל של אשה או של איש, כיון שכל המטרה להגן מהקור אין בזה איסור לא ילבש. וכן אדם שרוצה לקום לבנו באמצע הלילה ולא מוצא את נעלי הבית שלו, ומאוד קר, כיון שהמטרה היא להנצל מהקור הוא יכול לקחת את נעלי הבית של אשתו וכן להיפך. אבל בלא מדובר במצב של קור או צינה או כל צער אחר יש להקפיד.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים