תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

אכילת עטיני הבהמה (כחל)
חולין
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: חולין דף קט ע"א ואילך

הנה בכחל יש בתוכו חלב גם אחרי השחיטה, חלב זה נוצר בחיי הבהמה ולא יוצא ממנה. ואם יבשל את הכחל כמו שהוא ויאכלנו, נמצא שהוא מבשל ואוכל את בשר הכחל עם החלב שבו. ולמרות שאין בדבר זה איסור תורה, כמו שלומדת הגמרא בחולין (דף קט ע"א ואילך) שחלב של בהמה שחוטה, דהיינו שלא יצא מהבהמה בחייה, אין בו איסור בשר בחלב מהתורה. אמנם חכמים נתנו גם על חלב של בהמה שחוטה איסורי בשר בחלב, גזרה שמא יבוא לאכול ולבשל גם בחלב שיצא בחיי הבהמה. ועיין עוד במאירי (ד"ה אמר המאירי). ואני אבוא לדון מה צריך לעשות בכדי להתיר בישולו ואכילתו של הכחל.

המשנה בחולין (דף קט ע"א) אומרת: "הכחל, קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו". והנה הגמרא (דף קט ע"ב ואילך) הסתפקה האם אינו עובר על בישול הכחל ומותר לעשות כן, או שאינו עובר על בישול הכחל ואסור לעשות כן. בגמרא מובא מחלוקת לישנות בדברי רב, על פי הלישנא קמא מבואר שצריך קריעה לכתחילה, ואם לא קרעו מותר אף לכתחילה. ולפי הלישנא בתרא מבואר שצריך קריעה ואם לא קרעו אסור באכילה. והוסיפה הגמרא ברייתא כדברי הלישנא קמא, שכחל שבישלו עם חלבו, מותר. וקיבה שבישלו עם חלבה, אסור. ושואלת הגמרא מה ההפרש בין זה לזה, ותירצה, שחלב הקיבה הוא כנוס במעיו וכאשר יצא מדדי הבהמה הוא חלב. וחלב הכחל אינו כנוס במעיו, שהוא לא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא נבלע בתוך הבשר ולא נקרא חלב. ומאידך דעת רב נחמן (במעשה עם אשתו) להתיר את הכחל ללא קריעה כלל. ובדעת רב נחמן נחלקו רש"י ותוס', רש"י (ד"ה והא) סובר שדעת רב נחמן כלישנא בתרא, ומה שכתוב בלישנא בתרא מיירי בבישול, ורב נחמן מיירי בצליה. אמנם דעת התוס' (ד"ה ההוא) שרב נחמן ס"ל כהלישנא קמא, ולא קשה, בלישנא קמא מיירי שבישלו עם בשר, ורב נחמן מיירי בבישול בלא בשר. ועוד ביארה הגמ' איך צריך לקורעו, רב יהודה אומר קורעו שתי וערב (לאורך ולרוחב) וטחו בכותל (דוחק את הכחל בידיו ע"ג הכותל שיסחט ממנו כל החלב שבתוכו).

ואחזה אנכי למ"ש בתולדות יעקב יוסף (פרשת משפטים בפסוק "לא תלבש גדי בחלב עמו") שתמה על מה שאמר רב יהודה, כיצד קורעו? והרי מה השאלה הזו, דילמא כפשוטו שקורע לשנים. ומהיכ"ת לומר דסתם קריעה לא מהני עד שהוצרך לשאול איך קורעים. ועוד שהשואל שאל על הקריעה, והוא השיב לו שלא מן המנין שטחו בכותל, ואין לזה שייכות לשאלה. ותירץ שניהם בחדא מחתא, דלהמקשן היה קשה לשון המשנה: "קורעו ומוציא את חלבו", דמלשון זה משמע דלא סגי בקריעה סתמא, אלא צריך קריעה כזאת שיועיל אח"כ להוציא את חלבו, ועל זה שאל איזה קריעה היא זו? ועל זה השיבו שהקריעה היא שתי וערב על פני כולו, בכדי שיוכל אח"כ להוציא את כל חלבו ע"י טיחה בכותל, וזה כוונת המשנה שצריך קריעה היטב, בכדי שיוכל אח"כ להוציא את כל חלבו אשר בתוכו ע"י שתי וערב וטיחה בכותל. ועיין שם שהאריך. והגמרא הביאה גם את דעתו של ר' אלעזר שלענין צליה מספיק קריעת שתי בלבד ולא צריך טיחה  בכותל.ואחזה אנכי למ"ש בתולדות יעקב יוסף (פרשת משפטים בפסוק "לא תלבש גדי בחלב עמו") שתמה על מה שאמר רב יהודה, כיצד קורעו? והרי מה השאלה הזו, דילמא כפשוטו שקורע לשנים. ומהיכ"ת לומר דסתם קריעה לא מהני עד שהוצרך לשאול איך קורעים. ועוד שהשואל שאל על הקריעה, והוא השיב לו שלא מן המנין שטחו בכותל, ואין לזה שייכות לשאלה. ותירץ שניהם בחדא מחתא, דלהמקשן היה קשה לשון המשנה: "קורעו ומוציא את חלבו", דמלשון זה משמע דלא סגי בקריעה סתמא, אלא צריך קריעה כזאת שיועיל אח"כ להוציא את חלבו, ועל זה שאל איזה קריעה היא זו? ועל זה השיבו שהקריעה היא שתי וערב על פני כולו, בכדי שיוכל אח"כ להוציא את כל חלבו ע"י טיחה בכותל, וזה כוונת המשנה שצריך קריעה היטב, בכדי שיוכל אח"כ להוציא את כל חלבו אשר בתוכו ע"י שתי וערב וטיחה בכותל. ועיין שם שהאריך. והגמרא הביאה גם את דעתו של ר' אלעזר שלענין צליה מספיק קריעת שתי בלבד ולא צריך טיחה  בכותל.

ומתוך כל דברי הגמרא (דף קט ע"ב ואילך) יוצאות ג' שיטות עיקריות בהבנת דברי הגמרא ואנסה לפרטם אחד לאחד. דעת רש"י (דף קט ע"ב ד"ה אמר רב, הא קמ"ל, ובדף קיא ע"ב ד"ה קפי והלכות כחל) שיש חילוק בן אם צולהו או מבשלו, אם בא לצלותו- לכתחילה צריך לקורעו לאורכו ולרוחבו (בכדי להוציא את עיקר החלב שבתוכו) [אמנם התוס' (דף קט ע"ב ד"ה אינו) כתבו בשם רש"י שצריך לקורעו שתי או ערב, ומשמע או לאורכו או לרוכבו]. ובדיעבד אם צלאו מבלי שקרעו כלל מותר באכילה, כי החלב שנפלט ממנו בעת הצליה נוטף למטה ונשרף באש ואינו חוזר ונבלע בכחל, ומה שנשאר בכחל ולא נפלט, לא חל עליו שם חלב. ואם בא לבשלו- אפילו לבדו בלי בשר אחר- צריך לקורעו לאורכו ולרוחבו וגם לטוחו, דהיינו לכובשו בידיו אל הכותל כדי לסחוט כל חלבו. ואם לא עשה כן נאסר אפילו בדיעבד גם הכחל עצמו וגם כל מה שיש בקדירה. ונחלקו הראשונים בדעת רש"י, התוס' (דף קיא ע"א ד"ה תותי) והרא"ש (פרק ח' סימן כז) והר"ן (סוף דף לח ע"ב בדפי הר"ן) ועוד, ס"ל שע"י קריעה וטיחה בכותל מותר אף לכתחילה לבשלו יחד עם בשר אחר. אמנם ספר התרומה (סימן נז) והמרדכי (סימן תרחצ) ועוד, כתבו שהיתר בישול הכחל ע"י קריעה וטיחה הוא רק לבשלו לבדו, אבל לבשלו עם בשר אחר, אסור לבשלו לכתחילה אפילו אחר טיחה וקריעה, ובדיעבד מותר.

ואשר על ידו השני הוא שיטת ר"ת (הובא בתוס' בדף קט ע"ב ד"ה ההוא) שאין חילוק בין אם צולה את הכחל לבדו לבין אם מבשלו לבדו. אלא הוא מחלק אם מבשלו (או צולהו) לבדו בלי בשר אחר, לבין אם בא לבשלו עם בשר אחר. לבשלו או לצלותו בפני עצמו אע"פ שחלב יוצא ממנו וחוזר ונבלע בו, מ"מ כיון שלא נשתנה טעמו של הכחל הרי אפילו לא קרעו כלל לא אסרוהו בדיעבד. אלא שלכתחילה הצריכו קריעה קצת, דהיינו, או לאורכו או לרוחבו ובלי טיחה בכותל. ורק אם מבשלו עם בשר אחר שע"י כך נכנס טעם הבשר האחר בחלב שבכחל ונמצא שנשתנה טעם הכחל (שיש בו טעם בשר בחלב יותר מכפי שיש לו מעצמו), וכן נכנס טעם החלב שבכחל לתוך הבשר האחר ובאופן זה אם לא קרע כלל אסרו אפילו בדיעבד. ולכתחילה צריך קריעה לאורכו ולרוחבו וטיחה בכותל. ואם קרע רק קצת מותר בדיעבד. ונמצא שלדעתו בלי שום קריעה אסור לכתחילה לבשלו אפילו לבדו ואפילו לצלותו לבדו אסור, בל בדיעבד אם צלאו או בישלו לבדו בלי קריעה כלל מותר. אך אם בישלו עם בשר אחר בלי קריעה כלל אסור אפילו בדיעבד. ואם קרעו קצת, דהיינו או לאורכו או לרוחבו, מותר לכתחילה לצלותו לבדו או לבשלו לבדו. ולבשלו עם בשר אחר לכתחילה אסור, ובדיעבד הכל מותר. ובקריעה לאורכו ולרוחבו וטיחה בכותל מותר לכתחילה לבשלו אף עם בשר אחר.

ויבוא השלישי הרי"ף (דף לח ע"ב בדפי הרי"ף) שדעתו יש חילוק בין צלי לבישול, שלצלות לבדו מותר לכתחילה אפילו בלי שום קריעה [אמנם הרשב"א והר"ן (הובאו בבית יוסף סימן צ) נקטו בדעת הרי"ף שא"צ קריעה כלל, אך הבית יוסף מצדד לומר שאף להרי"ף צריך קריעה קצת לכתחילה גם לצלי. וכמו שהביא שכן דעת הרמב"ם (מהלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה יב)]. ולבישול אפילו לבדו צריך לכתחילה קריעה גמורה, דהיינו, לאורכו או לרוחבו וטיחה בכותל. [וזה אינו כר"ת שדי לכתחילה בקריעה קצת] אולם בדיעבד אם בישלו לבדו בלי קריעה כלל, לא נאסר [וזה אינו כרש"י שאסר אף בדיעבד] ולבשלו עם בשר אחר, מותר לכתחילה ע"י קריעה לאורכו ולרוחבו וטיחה בכותל, אך בלי קריעה וטיחה נאסר הכל אף בדיעבד.

ובר מן דין ישנו עוד דין מיוחד שנתבאר בגמרא (חולין דף צז ע"ב) לגבי כחל שלא קרעו שנתבשל עם חתיכות בשר אחרות וצריך שיעור שישים כנגד האיסור חוץ ממנו, ואילו הכחל הוא עצמו מצטרף למנין שישים, דהיינו, שאין צריך אלא חמישים ותשע. ועיין עוד בזה באורך לקמן באות ט'.

והנה הנשר הגדול בידו החזקה (הלכות מאכלות אסורות פרק ט' הלכה יב) כתב וז"ל: "הכחל אסור מדברי סופרים, שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה כמו שביארנו. לפיכך, אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלולחית חלב מותר לבשלו עם הבשר וכו', ואם עבר ובשלו בפני עצמו מותר לאוכלו. ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בשישים וכחל מן המנין. ע"כ דברי הרמב"ם. וביאר הרשב"א (בחולין דף קט ע"ב ד"ה תניא) שלדעת הרמב"ם הגרסא בגמרא היא כגרסת הרי"ף "קמ"ל דלא בעי שתי וערב אי נמי לקדירה". והנה הרמב"ם לא כתב האם המבשל את הכחל לבדו צריך לכתחילה קריעה גמורה, או שהוא דומה לצלי ולכתחילה די בקריעה כל שהוא. והמגיד משנה כתב שנראה יותר לומר בדעת הרמב"ם שלבישול לעולם צריך קריעת שתי וערב וטיחה בכותל לכתחילה, שכל שלא נקרע קריעה גמורה נחשב כלא נקרע כלל לגבי בישול. אך הלחם משנה כתב שנראה לומר ששיטת הרמב"ם היא כרבנו תם שבישול לחוד שווה לצלי, ודי בקריעה קצת.

ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת, הבא נבא לדברי הטור (סימן צ) שכתב שצריך לקרוע הכחל שתי וערב ולטוח אותו בכותל ואז מבשלו בקדירה לבדו. ואם לא קרעו או קרעו ולא טחו בכותל ובישלו אפילו בקדירה לבדו אם אין שישים כנגד הכחל, אסור. וראיתי שכתב בבית יוסף שלא מצא מבואר שטיחה בכותל מעכבת. אבל יש ללמוד כן ממה שהגמרא הצריכה קריעה וטיחה, א"כ אנו רואים שדוקא ע"י כך יוצא כל החלב שבכחל, אבל אם רק קרע ולא טח בכותל אין כל החלב שבכחל יוצא. ולכן כל שאין החלב יוצא מהכחל צריך שישים כנגד כל הכחל. והמשיך הטור שאם בישל את הכחל בקדירה עם בשר, אפילו יש שישים כנגד, הכחל אסור והבשר מותר. והביא בבית יוסף כמה טעמים לכך שהכחל אסור. הטעם הראשון הוא על פי התוס' והרא"ש שכיון שטעם הבשר שנמצא בקידה נבלע בחלב שבכחל. והטעם השני כתב הר"ן (דף לה ע"א ד"ה וכחל עצמו) שהכחל עצמו אסור מפני מראית עין, שאפילו שמצד הדין היה ראוי להתיר את הכחל כיון שהחלב שבכחל נתבטל ע"י שישים. ומ"מ אוסרים זאת כדי שלא יבוא להתיר חתיכת נבילה ע"י ביטול בשישים. והכחל עצמו משלים לשישים אפילו שהכחל עצמו אסור. ועוד  הביא הטור שהכחל עצמו משלים לשישים. והבית יוסף כתב את קושיית הראשונים, שאם הכחל עצמו אסור, א"כ איך הוא מצטרף עם הבשר שבקדירה לשישים כדי לבטל את החלב שבכחל. והביא את התוס' (בחולין דף צז ע"ב ד"ה וכחל) והרא"ש (פג"ה סימן כז) שתירצו שהאיסור של הכחל אינו דומה לאיסור של בשר בחלב המעורבים כאחד, אלא כל האיסור של הכחל הוא מפני החלב הכנוס בגומות, ובאותו חלב יש טעם של בשר, ולא מועיל קריעה לאחר בישולו. ואפילו שבגמר בישולו יוצא כל החלב, מ"מ כיון שקודם גמר בישולו נאסר בשביל החלב שבגומות, לכן לא מתירים, כי חוששים שמא יאכלנו קודם גמר בישולו, וכיון שהכחל הוא לא איסור מחמת עצמו, אלא מחמת החלב שנמצא בתוכו, והכחל הוא עצמו בשר, לכן מצטרף עם הבשר שבקדירה לבטל את החלב שבכחל. והרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה יז, יח) כתב שהטעם שהכחל מצטרף, כיון שכל איסור הכחל הוי מדרבנן לפיכך הקילו. ואפילו ששומן הגיד אסור מדבריהם, אפילו הכי אינו מצטרף לבשר כדי לבטל את הגיד, כיון שהגיד בריה בפני עצמו, לכן החמירו בו כאיסורי תורה. והרשב"א דחה את טעמו של הרמב"ם שראינו שגם באיסורי דרבנן צריך שישים כנגד האיסור (ואינו מצטרף כדי לבטל את האיסור). והרב המגיד (פרק ט' הלכה יג) כתב שיש אומרים שהטעם הוא, כיון שהכחל הוא מותר בפני עצמו (כלומר, שיש לכחל הכשר לאוכלו בפני עצמו) לכן מצרפים את הכחל כדי לבטל את האיסור. ועוד כתב בטור שאם יש שישים, כחל אסור ובשר מותר. וביאר הבית יוסף דהיינו, שאם יש שישים עם הכחל, שהכחל עצמו מצטרף למנין שישים, וכדאמר רב נחמן כחל בשישים וכחל מן המנין. וכתב הסמ"ק לשיטת ר"ת, שהמבשל את הכחל בלא בשר או שצלאו, מספיק קריעה קצת, היינו קריעה שתי או ערב. אבל התוס' כתבו בשיטת ר"ת "קריעה קצת" היינו קריעה מועטת.

פסק מרן בשולחנו הטהור (סימן צ סעיף א'-ב') שלכתחילה קורע שתי וערב וטח בכותל עד שאין לחלוחית חלב בכחל, ואז שרי לבשל את הכחל גם עם בשר אחר. ואם קרע ומירק החלב מותר לצלותו. ובדיעבד אם לא קרעו כלל, אסור רק אם בישל את הכחל עם בשר אחר. אך בצליה או בישול הכחל לבדו, מותר בדיעבד. וכתב (סעיף ב') שהמנהג לכתחילה קריעה שתי וערב וטיחה בכותל מועילה רק לבישול בלי בשר אחר. וגם לצליה צריך לקרוע שתי וערב. ובדיעבד אם קרע כדין שרי גם אם בישל עם בשר אחר. ויוצא שמרן השולחן ערוך פסק מצד הדין כרי"ף- שאף לבשלו בפני עצמו צריך קריעה וטיחה. ומצד המנהג כרש"י- שלבשלו עם בשר אחר אוסרים לגמרי אפילו אחרי קריעה וטיחה, וכן לצלי צריך קריעה שתי וערב.

והנה הרמ"א מחמיר יותר מהשולחן ערוך, וכתב שלכתחילה נהגו שלא לבשל כלל כחל, ואפילו אם קרעו וטחו כדין המבשל לבדו. והרמ"א חושש שמא יבוא לבשל עם בשר אחר, ולכן הוא הקל בדיעבד אם קרע וטח כדין ובישל הכחל לבדו. אמנם הט"ז (סק"ח) הביא בשם מהרש"ל שכיון שהגאונים אסרו לבשל כחל בפני עצמו, זה כבר דין שאוסר אף בדיעבד תמיד. ולשיטתו גם הכחל שהתבשל לבדו אסור בדיעבד אפילו קרע וטח כדין.

אולם שלח נא ידך למ"ש הש"ך (ס"ק יח) שהמהרש"ל לא חולק בשום דין כאן על הרמ"א, ורק כחל יבש בפשטידה במחבת, בזה לפי הרמ"א משמע דשרי והמהרש"ל אסר. ולענין צליה הרמ"א מחמיר דבעי קריעה שתי וערב וגם טיחה בכותל. וכן הוא בדרכי משה (סק"ב) ושלפי זה יש להחמיר כן לכתחילה. וכ"כ באיסור והיתר הארוך (כלל יח דין א'). ובדיעבד, הרמ"א מקל בצליה כמו השולחן ערוך, דשרי גם אם לא קרע כלל. וזה אם נצלה בלא בשר אחר עמו, ואם נצלה עם בשר אחר עמו- אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל, גם הבשר וגם הכחל מותרים. ואם לא קרעו וטחו, זה שהיה מונח מעל חברו מותר, והתחתון אסור. אמנם בבישול הרמ"א מקל בדיעבד רק כשקרע  וטח כדין ובישל את הכחל לבדו גם בלא הפסד מרובה, ורק בהפסד מרובה אז מקל כשקרע וטח כדין גם כשבישל עם בשר אחר.

וכן בקודש חזיתיה לרב מיכל הלוי אפשטיין שכתב בערוך השולחן (סעיף א') שמה שכתבו הפוסקים לטוח בכותל, זה לאו דוקא, אלא הכוונה לסוחטו בחזקה. ועיין בכף החיים (אות ג'). ועוד כתב בערוך השולחן (סעיף ז') שבזמנינו אין מבשלים כחל כלל ורק קורעים קריעות הרבה דעדיף מטיחה בכותל, וצולין אותו על האש ואח"כ מבשלים אותו בקדירה. ועיין שם שהרחיב בזה.

וראיתי לשר בית הזוהר רבנו יוסף חיים שכתב בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת שלח לך אות א') כמו דברי השולחן ערוך, שאם קרע אותו והוציא את החלב שבו מותר לצלותו. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב, מותר מן הדין לבשלו אפילו עם בשר אחר יחד. והוסיף שקריעה שתי וערב כמה פעמים עדיף מטיחה בכותל. וכל זה לדינא. אמנם נהגו ברוב תפוצות ישראל שלא לבשלו עם בשר אחר כלל, ואפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, אלא מבשלים אותו לבדו בלי בשר אחר, או מבשלים אותו עם ירקות וכו' וכן מטגנים אותו לבדו במחבת בלי בשר אחר. וכך המנהג בבגדאד. ואם עבר ובישלו עם בשר אחר מותר בדיעבד, בתנאי שעשה לו קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. ונראה לענ"ד שזה שכתב הבן איש חי אפשר לבשלו עם ירקות, נראה שהטעם פשוט, כיון שכל האיסור לבשל הכחל עם בשר אחר, הוא משום שהבשר שמתבשל עם הכחל נותן בו טעם. אבל במים וירקות אין בכך כלום. וכ"כ הכנסת הגדולה (הגהות הטור סק"ו) שלבשלו עם מים או ירקות או ביצים וכל דבר שאינו בשר שרי. וכן הוא בש"ך (סימן צ סק"ג) שבישול עם מים או ירקות חשיב כבישול בפני עצמו. וכן בפרי חדש (סימן צ ס"ק ג) וע"ע בכף החיים (סימן צ) שהרחיב בכל דיני הכחל.

ואחרי שובי ראיתי למ"ש בספר עטרת אבות (חלק ג' עמוד רס) שהמנהג להתיר לאכול כחל ע"י שחותכו לאורך ולרוחב וכובש אותו בלחץ עד שלא ישאר לחלוחית חלב, ומכשירו כדרך שמכשיר בשר, ומותר לבשלו. ומעיקר הדין רשאי לבשלו אפילו עם בשר אחר. אך נראה כי פשט המנהג במרוקו לבשלו לבדו. ותבט עיני למ"ש בספר ארץ חיים סתהון (סימן צ) מנהג ירושלים לבשל הכחל לבדו בלא בשר אחר, וזה לאחר קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. אמנם בשו"ת בית יהודה עייאש (חלק א' סימן לו) כתב על מנהג אלג'יר בזה, שהמנהג שלנו נתפשט מימות הרבנים הקדושים אשר בארץ המה חלקם בחיים, לבשל הכחל לכתחילה בקדירה עם בשר אחר לאחר שקורעים אותו שתי וערב וטחין אותו בכותל כמה פעמים עד שאין בו לחלוחית חלב. ועוד ראיתי שבשו"ת שואל ונשאל (חלק ג' סימן שפו) שהיכא שלא הוברר, יש לומד שמנהג תוניס כדברי הבית יהודה להתיר לבשל הכחל עם בשר, שמן הסתם מנהג תוניס כמנהג אלג'יר בזה. אמנם בשו"ת אוצר הכתבים (חלק ב' סימן תקפו) על מנהג אלג'יר בזה כתב בזה"ל: "ואשר שמעת שפה תלמסאן נהגו היתר לבשלו עם בשר אחר בהטמנה של שבת, ח"ו לא תאמר נהגו, רק איזה הדיוטות עשו כן מדעתם מחסרון ידיעה, וכשמעי, בשרתי צדק בקהל רב על זה והזהרתי הקצבים שלא ימכרו עם הבשר, וקיימו קיבלו".

ועיין בספר נתיבות המערב (עמוד 144) שכתב, שנהגו לאכול הכחל, ע"י חיתוך שתי וערב וטיחה בכותל, ומליחה, ומבשלים אותו אפילו עם בשר, ויש שהחמירו ובישלוהו לבדו דוקא, ויש שהחמירו לאוכלו אך ורק צלי. ובילקוט יוסף (איסור והיתר חלק ב-ג סימן צ) כתב שיחתוך אותו בסכין לאורך ולרוחב, ויטיח בכותל את הכחל כדי להוציא מתוכו את כל החלב שבו או שיחתכנו לחתיכות קטנות. וגם אחרי זה המנהג להקל בזה לבשל הכחל רק לבדו בלא בשר אחר כלל. ועם מים או ירקות מותר לבשלו. ולמנהגינו אפשר לבשל הכחל לבדו גם במחבת או ע"י טיגון. ובספר פסקים ותשובות (יורה דעה סימן צ) כתב שבזמנינו מנהג רוב העולם שאין אוכלים כלל את הכחל.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים