תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

אל תקרי הליכות אלא הלכות
נדה
כותב החידוש: ישראל עזרן

מראה מקומות: נדה עג, א

אל תקרי הליכות אלא הלכות

הגמ' בסוף מסכת נדה מביאה תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו, אלא תקרי הליכות אלא הלכות.

וכתבו התוס' דהטעם שהביאה הגמ' הכא את תנא דבי אליהו כדי לסיים בדבר טוב, וכתב המהרש"א טעם נוסף בביאור הדבר שכיון שחלקים ממסכת זו עוסקים בחשבון ימי נדה וימי זיבה, וכעת אין בזה נפק"מ למעשה א"כ יאמר האדם דאין לנו צורך ללמוד זה כיון שלא יבוא לידי מעשה, לכן מסיימת הגמ' בתנא דבי אליהו לומר לך שמ"מ צריך ללמוד זאת כין שעי"ז הוא יהיה בן העולם הבא, עכת"ד.

והוסיף על דבריו החכמת בצלאל דא"ת אמאי באמת צריך לשנות זאת והרי ליכא נפק"מ כלל בהא מילתא ומנלן שהתחייבנו ללמוד דינים שאין בהם נפק"מ, (וליכא נפק"מ יותר מדיני קדשים דהתם מהרה יבנה ביהמ"ק ובעינן לדעת ההלכות, אך הכא לעולם לא יהיה נפק"מ בדינים אלו), ויש להוסיף על דבריו קושיא נוספת דאיך היאך הוציאה הגמ' מתנא דבי אליהו שצריך ללמוד הלכות אלו, אפשר דכוונתו שילמד האדם הלכות שיש לו נפק"מ מהם.

וכתב החכמת בצלאל ע"פ מאי דאיתא בגמ' (מנחות קי, א) כל העוסק בתורת חטאת אינו צריך חטאת וכן בשאר הקרבנות, וכדאיתא ונשלמה פרים שפתינו שעכשיו שאין לנו אפשרות להקריב קרבנות ע"י העסק בלימוד הקרבנות נחשב שהקרבנו את הקרבנות, ועפי"ז כתב החכמת בצלאל שלא רק בקרבנות נאמר דין זה אלא כל אדם שחטא באיזה דין ע"י לימוד התורה של אותו דין הוא מתכפר [אחרי שהוא מקיים את הדינים שביכולתו לקיים], וכתב החכמת בצלאל שמשו"ה צריך ללמוד את דיני זיבה ונדה שאם חטא אדם בעניינים אלו הוא מתכפר ע"י לימוד  הדינים, וזהו מש"כ התנא איזהו בן העולם הבא, דע"י לימוד דינים אלו מכפרים עונותיו והוא זוכה לעולם הבא.

ונראה לבאר עניין זה בדרך נוספת דהנה יש להקשות במש"כ התנא אל תקרי הליכות אלא הלכות דהרי הפסוק שם בפשוטו מדבר ע"כ שהגויים לא קיימו את חוקי התורה ומשום כך הותר ממונם לישראל וזה מה שמסיים הפסוק הליכות עולם לו שהקב"ה שולט על חוקי העולם והוא מחליט מה יעמוד למי בבחינת ברצונו נתנה לכם וברצונו לקחה ממכם ונתנה לנו, ואיתא ברא"ש שהדרשא של אל תקרי זה באופן שיש שני משמעויות לאותה מילה אז אומרת לך הדרשא אלא תקרי את המילה הזאת כפי המשמעות הזאת אלא כפי משמעות זאת, וא"כ כאן הליכות והלכות לכאו' זה שני תיבות חלוקות במהותם ובמשמעותם דהליכות זה מלשון חוק וטבע דהיינו הצורה שבה העולם מהלך / מתנהג והלכות זה מלשון הוראות התורה.

ונראה לבאר את הטעם שהובאה מימרא זאת באופן אחר, דמסכת נדה הינה סיום הש"ס בבלי, ורצתה הגמ' ללמד שעי"ז איזה לימוד תורה האדם זוכה להיות בן העולם הבא שלומד ע"מ לעשות שהתורה נעשית לו כהליכות שזה חוקי ומנהגי חייו ע"פ התורה דאל"ה נעשית לו התורה כסם המוות, וזהו אל תקרי הליכות אלא הלכות דבאמת הליכות והלכות שניהם מאותו שורש שזה צורת ההליכה וההתנהלות של האדם בעוה"ז שאם זה נעשה ע"פ התורה שהתורה היא הליכותיו ואינה רק כחכמה חיצונה שאינה שייכת לעצם הנהגותיו בחיי היום יום אלא היא נשארת רק בביהמ"ד אינו זוכה ע"י לימוד זה להיות בן העולם הבא, ורק אדם ששונה הלכות דהיינו לימוד שהוא הילוכו ומנהגו מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים