תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

אם כהן יכול להיות שושבינין (העוזר של החתן בכל ענייניו) או לא
כללי

מראה מקומות: טור ורמ''א חאו''ח סימן קכח סעי' מה

                                       בענייני מצות שושבינות

עמדתי ואתבונן האם מותר לישראל לבקש מחברו הכהן להות שושבנין בנישואי בנו או ביתו?

מקור הסוגיה במסכת מועד קטן (דף כח:) ובגיטין (דף נט.) "ת"ר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון עי"ש ובפשטות מבואר בגמ' דהוי גזירה"כ לכבד את הכהן בראש כמו הקב"ה שמכבד את בני אהרן תחילה בכ"ד מתנות כהונה וכאיתא בחולין (דף קל.) ובשו"ע (חיו"ד סימן סא סעי' א,ב).

האם זה תלוי דווקא בזמן הבית כ"ז דאחכא מתנות כהונה איכא קדושת הכהונית מהתורה בכל מילי, הא האידנא דאין חיוב נתינה דמתנות כהונה ממילא עיקר החיוב הוא מדברי סופרים, דהנה יש לברר גבי מצוות מסוימות דהנה נשיאת כפיים נאמר בתורה (במדבר ספ"ו) "כה תברכו את בנ"י וכו' ואיתא במס' סוטה (דף לח:) דכהן אינו עומד לברך את ישראל עובר בעשה "כה תברכו את בנ"י" מבואר דברכה זו דאורייתא נמי בזמן הזה

וצ"ע היאך ניתן לומר דכוהנים זכאין בחלק זכויותיהן וחלקם אין להן חלק בהן?

ואת דעיקרא דמילתא נח' האמוראים במסכת כצובות (דף כד:) אי מעלין מנש"כ ליוחסין או לא, בין למ"ד מעלין או לאו שמא דוקא תרומה דאיסור כרת הוי אז לא מהני חזקה גרידא, אבל בנש"כ דאיסור עשה הוא לא, או"ד לא שנא,ותיבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דצנעא, אבל נש"כ בפרהסיא אי לא לאו כהן לא מחציף איניש נפשיה, א"ד לא שנא, הלכתא כרבינא דאמר לא מעלין מנש"כ ליחוסין, והכלתא דאין מעלין אבל סמכינן אחזקת כהונה כבזה"ז שנא' ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם, אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה, ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים, אמר להם הרי אתם בחזקתכם, במה הייתם אוכלים בגולה? בקדשי הגבול, אף כאן בקדשי הגבול,דשאני בגולה בימי נחמיה בן חכליא אצל אתרשץא דאכלי כהני בתרומה דהצם רייע חזקה אי לא אכלי כשבאו לארץ להכי אסקינהו מנש"כ ליוחסין', דהיו מרננין העולם אחריהן גבי מצוות שלהן.. דהשתא בתרומה דאו' אכלי ובהא מסקי ליוחסין אבל בתרומה דרבנן לא מסקינן, וסמכינן האדינא אחזקת כהונה דלא גזרינן אטו תרומה דאורייתא ע"כ.

מבואר בגמ' דבזה"ז עיקר הכהונה באה מכח החזקה דלא כבזמן הבית דהכהונה הוא דאורייתא לכל מילי.

ותו איתא במתני' במס' קידושין (דף עו.): "אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן הסנהדרין ולמעלה. וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה – משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריה" ע"כ ויש לחקור אי החזקה זו היא דאו' או מדברי סופרים השתא בזה"ז.

ונחלקו הראשונים בעיקר מצות זו ד"וקדשתו' בזמה"ז מאי חיוביה אי מן התורה כבזמן ביהמ"ק או רק אסמכתא ועיקר חיוביה הינאה אך מדברי סופרים עד בוא לציון גואל בבי"א ואז הוי מן התורה?

תלי בגברא או בחפצא

ונראה לעני"ד דעיקר החילוק בזה הוא דהנה כידוע שיש שני סוגי מצוות בכהונים, יש אלו שהן חובת הגברא , ואיכא אלו דחיובייהו אתא בהחפצא בלבד, דהנה אכילת תרומה או נשיאת כפיים לא בעינן יחוס, האידנא אכתי לא אתא אליהו הנביא עי' בקידושין (דף עא:) דהוא מברר המשפחות המיוחסות וכ"פ מרן השו"ע (אה"ע סימן א סעי' א ב) והאדינא מהנוי חזקה דהני מצות תליות בחפצא ולא בגברא.

ארולם מאילך איכא דתלוי בכהן גופא, כגון מצות פדיון הבן יש מצווה ליתן לכהן חמש סלעין כסף, ועי' בכורות (דף מט.) דאי לא נתן לא בידו לתפוס אותן דאין מוציאין מידו הכי דאי רוב הראשונים בסוגייא דב"מ (דף ו:) מלבד הרמב"ם () דס"ל דמוציאין מידו ועי' שו"ע (חיו"ד סימן שטו סעי' א)

ולפי"ז צ"ב לדעת הרמב"ם (פ"כ  מאיסו"ב הלכה א) כל הכהנים בזה"ז בחזקה הן כהנים ואינן אוכלין אלא בקדשי הגבול, ובתרומה דדברהים אבל בתרומה של תורה אין אוכל אלא כהן מיוחס, וצ3'ע מהו שונה בכור בהמה דזכה בו כהן משולחן גבוה ותרומה דזוכה נמי משולחן גבוה (חולין דף קלג.) דבכורות בנו מהני תפיסה בכדי, וכ"ש מטבע דפדיון הבן, וא"כ מ"ש תרומה דאו' דרק מיוחס לא סמכינן אחזקה?

ונקדים נמי מאי גבי יאוש ברשות ברשות דפליגי הרמב"ן (ב"מ יד. דלא מהני ובקרית ספר הל' איסו"ב פ"כ הל' א) פליג על דעת הרמ' וס"ל דבזמה"ז נמי חזקתן מהניא בכולי מצוות מן התורה כל דלא מרע נפשייהו מאינשי דעלמא דכאשכחן בפדיון בכור, אך בתרומה וחלק אצריכו רבנן בדיקה לחומרא  עי"ש מבואר דאינו מעכב  ונראה דיסוד מחלוקתם הוי האם דין "וקדשתו הוי מן התורה נמי בזה"ז או לא דרמ' ס"ל דין וקדשתו הוא מדין אסמכתא וכ"כ הריב"א בתוס' בחולין (דף פז. ד"ה דאי'), אך הקרית ספר וכן דעת המרדכי (גיטין רמז תסז) ועד ד'וקדשתו' הוי מצוה מן התורה נמי בזמן הזה.

ובזה נבוא לתרץ מאי דאקשינן ארמב"ם ז"ל מדין ד'תקפו כן' דפליג על רוב הפוסקים וס"ל דלא מהני תפיסתו ומוציאין מידו, דס"ל דשאני  בכור דהוא גדר קדושת הכהן דעיילי להו חלף הבכורות אחר חטא העגל כדכתיב "קח את הלווים תחת כל בכוור בבני ישראל" ואיתא במסכת זבחים (דף קיב:) דעד שלא חטאו ישראל בעגל הייתה עבודה בבכורות קיימא", ומציאין ממנו דעתידיו בכורות לחזור בין פאר רחם ובין שאינו כן דכל לי ה"ז לעולם (ספרא פרשה צב) ולכן כהן תפס מוציאין ממנו, , וכןן תרומה וחלה של תורה בעי יחוס גמור דעד אהרן לברר כהונה, אבל נשיטאת כפיים דמידי תלי בגברא גופיה ומצווה עליה דעיקר הציווי נתחייד לבני אהרן מתחילה לכן מהני חזקה מן התורה וכן כיוצ"ב.

וממילא כל שיש לו פסול מצד עצמו אין מקבל פדיונו ואינו נושא כפיו וכאיתא במגילה (דף כד.) כהן שידיו צבועין סטיס ופואה ובגדיו קצרים וכו' אינו נושא כפיו ואינו פרס שמע. וממילא דנו האחרונים גבי מי שבא ואמר כהן אני דאיתא בכתובות (דף כג.) דמי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין לכהונה ע"פ עצמו ואינו נושא כפיו" וכ"כ הרמ' באיסו"ב כנ"ל, וכן לא  יקרא בתורה ראשוןן דהוא טעם דדרכי שלום כאיתא במס' גיטין (דף נט:), אך דעת הרמ"ך ז"ל דמותר לו לקרוא ראשון דדברי סופרים ומקילינן ע"פ הודאתו עצמו, אך מ"מ גבי נשיאת כפיים דדאו' אפי' האדינא בזה"ז דאיכא איסור עשה דכתיב "כה תברכו וכו" לא מעלינן ןע"פ עדות עצמו בלבד וכ"כ הח"מ (אה"ע סימן ג סעי' א) כדעת הרמב"ם ע"פ האמור בגמ' בכתובות הנז', אך דעת הרמ"א להקל בזה ולהאמינו כיון דאיכא בזה"ז תרומה מדבריהם, אך כ"ז לעניין עליית כהן ראשון לתורה מפני דרכי שלום, אך לא לענין נשיאת כפיים.

ומתבאר זה היטב לאור סברתינו לעיל דמידי דתלי בגברא עצמו לא מהני חזקה בעכלמא כ"ש לא הודאת עצמו לבד לעניין נשיאת כפיים רק בידוע לעלמא חזקת כהונתם ללא אומר ודברים.

מיהו עתה ראיתי דבשו"ת מהרי"ט (ח"א סימן קמט) כתב דאיכא לחלק בזה בענין נשיאת כפיים דהוה בזמן ביהמ"ק להאדינא בזה"ז, דשאני התם בביהמ"ק דבירכו את העם בשם המפורש היינו שם מ"ב (קידושין דף עא.) ואיהו שם מעשה בראשית כדברי ר"ת בתוס' במס' חגיגה (דף יא:), ואין מוסרין אותו אלא ראשי פרקים לחכם ומבין מדעתו, אז מדקדקין על הכהונים, אך האדינא אבזמ"ז דאינו קוראים את השם בכינויו דאיכא איסורא דאו' להגות ה' באותיותיו כאיתא במס' סנהדרין (דף קא.) וכ"פ הרמב"ם 0פ"ו מהל' יסודי התורה) מהני נשיאת כפיים לכל הכהנים אלא אי יש פגם מצד רינון העולם, וכוותיה פסק רמ"א דהאידנא נמי לנשאת כפיים ודלא דעת רמ"ך, וכ"כ ה"ישועות יעקב" (אה"ע סימן ג סק"א) והפת"ש שם  (סק"א) דמנהג ישראל תורה הוא.

אולם אנו שקיבלנו הוראות מרן ס"ל דאינו נושא כפיים ע"פ עצמו אע"פ דכהנים בזמה"ז דחזקה נינהו.  ובחידושי החת"ס עה"ת פרשת אמור הביא חילוק בין מצוות דכלל שבט הכהונה כמו עליית כהן ראשון לס"ת דכיבודהו דסברו הקהל דכהן הוא, אע"פ דגליא כלפי שמיא גליא דלאו הוא מ"מ י"ל דכיבדו כל שבט הכהונ כולו, משא"כ במצוות דחלות אגברא כהן עצמו דכל דאינו מזרעו של אהרן אינו יכול לקיימן כלל ועיקר.

מצות וקדשתו דאו' או דרבנן

ונפק"מ לעניין חלה האדינא דרבנן כאיתא התם במס' כתובות (דף כה.) ראוי להחמיר ולעשות רחמים בזה אפי' אם הישראל הפריש חלה לכהן ואינו כהן או אפי' כהן כיוון דיחוס נתבלבל מכל אורכה של הגלות המר הזה כדי דלא נבוא לידי תקלה דביזוי הקדשים ותרומות ח"ו וכן מצאתחי דכ"כ המהרש"ל בים של שלמה (ב"ק נא. סימן לה) ולפי"ד ניחא דעת  רמב"ם וריב"א ז"למ הנז' דמצות 'וקדשתו' בזמן הזה הוא אסכתא ולא דאורייתא כמו בזמן ביהמ"ק. אך לא כן דעת החולקים בדבר וכאשר יבואר לקמן בס"ד. דגם גבי עליית ראשון מפני המחלוקת הוא לדברי רמב"ם (הל' תפילה פי"ב הלי"ח) ואינו מדין תורה ד'וקדשתו' וכ"פ בשו"ת הריב"ש (סימן צד) בהדיא ונראה דיסוד מח' כפי סברתינו.

ולפי"ז הורה בשו"ת מהרשד"ם (אה'ע סימן רלה) דהאדינא כהני ספ'ק דרבנן ולא ודאי דאין ייחוס בורור בדורינו, לכן לפי"ז פסק להתיר שבוייה דהעידה ע"ע שהייתה עם חברתה בשבייה אך היא בעצמה טהורה גמורה היא דנאמנת על עצמה. וכ"כ בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ג סימן קס וח"י סימן רכה) להחמיר בספיקות כ"ש של תורה האדנה ככל דיני התורה דרוב וחזקה רוב עדיף וכדאיתא בקידושין (דף עג.:) אך עי' בשו"ת המהרי"ט (שם) דהורה דוקא דין שובייה דרבנן היא מקעילן בספקא בלא יחוס גמור, אך בדין גרושה דאורייתא וודאי דלכו"ע כפינן ליה להוציא, אולם בשו"ת "שבות יעקב" (ח"א סימן צג) דהלכה דהמר"ש מודינה ז"ל דאי עבר ונשא אין מוציאין ממנו דסמיכנן חזקת כהונה גם בפריה ורבייה דכתיב בישעיה (מ"ה פס' יז) "לא תהו בראה לשבץ יצרה" וכאיתא במס' חגיגה (דף ב:) וגיטין (מא. תוס' ד"ה ישא)  אך תרומה וחלה דאני נינהו דהוי איסוריהו משום דבהו איכא גזה"כ משא"כ הכא בשאר מילי דאיכא חזקה.

ונראה לי דמ"מ אי לא מפיק לה מביתו צלקינן ליה בבי"ד מכת מרדות.

גדר 'בזיון כהן"

י' מרדכי גיטין רמז תסא, רמא"א או"ח קכח מה, שערי תשובה ואחרונים שםף, ומשנ"ב וביה"ל, וכה"ח שם שדי חמד ח"ג מערכת כף ערך כהנים ח"ב מערכת ו' ערך 'וקידשתו, גמ' גיטין נט: מוע"ק כח, ותוס' חולין פז. ד"ה דאי בשם ריב"א דפליג על רוב ראשונים דהוי דאורייתא וס"ל דהוא אסכתא, וחת"ס בשובה דהוא דרבנן ומהרש"ל ביש"ש בחולין ועוד דהוי מנהג בזה"ז דרובן הן כהני חזקה, מלבד המיוחסין הידועין לנו בהחלט. ועוד.

גדר מצות ה'שושבינות'

איתא בברכות (דף סא.) "ויבאה אל האדם מכאן שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון" ופירש"י שושבין משתדל בחופתו ובזיווגו וכ"ג תכשיטי כלה וכן הוא במדרש ילקו"ש (בראשית רמז כ) ויביאה אל האדם מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם מכאן למדה תורה דרך ארץ שיעשה גדול שושבין לקטן ולא ירע לו".

וכתב בספר "נזר הקדש" (בראשית פ"ח פי"ג) "ולפיכך דוקא מיכאל וגבריאל היו שושבינים, מיכאל שושבין לאדם מצד החסד, וגבריאל שושבין לחוה מצד הגבורה וכאמור" עי"ש

ועי' בשו"ת "להורות נתן" (חלק ד סימן קז) הנה ענין השושבינות שמוליכין את החתן והכלה תחת החופה, נזכר ברמ"א יו"ד (סי' שצ"א ס"ג) שדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה. ועיין שם בטו"ז ובגליון מהרש"א. ומקורו נראה מש"ס ברכות (דף סא.), ויביאה אל האדם אר"י בן אלעזר מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון, מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו, ופירש"י שושבין משתדל בחופתו ובזיווגו. וברש"י עירובין (דף יח:) פירש, שושבינות שנשתדל בחיתונו לשמחו ולהתעסק בצרכי סעודת חופה. ובפי' עץ יוסף שבס' עין יעקב ברכות שם, הביא מס' יפ"ת, שבאו להודיענו שהקב"ה בכבודו ובעצמו הביא האשה אל האדם דרך שושבינות להיות לו לכבוד ולתפארת עיין שם. ומשמע דחשיבות השושבינות היא שיחזור גדול עם קטן, וזהו כבודו. וא"כ נראה שאינו מן הראוי שנערה בתולה תהא שושבינות לכלה כי אין זה בגדר שיחזור גדול עם קטן, וכדאיתא בזה"ק (שמות יב א) אתתא עד דלא אזדווגת אתקריאת בת פלוני בתר דאזדווגת אתקריאת אשה עיין שם, ומשמע דאין לה חשיבות לעצמה אלא בתר דאזדווגת" עי"ש.

כהן משמש שושבינין בחתונת בן או בת חברו

ונראה לי דיסוד המח' בין הרמב"ם ז"ל להריב"א בתוס' בחולין (דף פז.) היא האם מותר לשמש בחבירו לצורך מצווה או לא דאי האיסור הוא לשמש הוא מן התורה כמ"ש הכתב סופר (חאו"ח סימן טו) ועוד דס"ל דאיסור מדאורייתא, אולם לדעת התו"ח והמגן גבורים ובשו"ת "יביע אומר" (ח"ו חאו"ח סימן כב) ס"ל דהוי איסור דרבנן, ונראה דנמי לשיטת הרמב"ם דהוי איסור תורה האדינא כמו כל המצוות שכהן מקבל על סמך החזקה, אבל לדעת ריב"א דהוי אסמכתא, דס"ל דאיסורא שימוש דכהן בזה"ז הוא רק איסור דרבנן גרידא.

 

 

אך אכתי פש לן לדון בדעת מרן בשו"ע דלא מייתא את דין שימוש בכה דמייתי הרמ"א, דנראה פשוט דס"ל כדעת ריב"א וסייעתו דהוי אסמכתא בזה"ז דאיהו לשיטתו (אה"ע סימן ג.) דכהן דהעיד על עצמו לא נאמן בכלום אלא על סמך החזקה כדברי הגמ' בכתובות (דף כג.) וברמ' (פרק כ מאיסו"ב ה"א) דל"א תרומה וחלה דרבנן ולא דאורייתא, אך כ"ז לענין ההכבוד ולא לעניין השימוש דהוא מן התורה, אך לדעת הרמ"א דין אחד להם, וממילא יש היתר שימוש, ודעת מרן אין היתר שימוש בכהן חבירו, הגם דדין וקדשתו הוא דרבנן בזה"ז.

ועי' בכה"ח סופר (סימן קכח סקרפ"ב דמשמע מייה דכ"ז שיש הנאה או מקצוע דידיה[1] דכהן הוא או שיש שמחה לחברו ליהיות שושבין של החתן ממילא מותר לו גם לבני ספרד כדעת מרן דהשימוש הוא דין תורה כמו הרמב"ם כנ"ל, ודן "וקדשתו" הוא אסמכתא, מותר דכהני שולחי דידן הן כאיתא בנדרים (דף לה:), וכמ"ש השד"ח (ח'ג מערכת הכ"ף אות צג) דגם בספ"ד דכהונה האדינא נוטלין הכהנים מתנות כהונה וסלעין דפידיון הבן (שו"ע יו"ד סימן שה) דחז"ל תיקנו זאת וחשיב כיש לו עיקר מן התורה דגמירא לן מקרא ד"לא תסור" כאיתא בברכות (דף יט)) ובשבת (דף כג:) "והיכן צוונו מלא תסור. וביותר לדעת הריב"ש (סימן שצו) ובספר "יד דוד" (ערכים ח"ב עך עיקר מה"ת).

מסקנא דדינא

נמצא דאין חילוק בין מרן לרמ"א ז"ל לעניין שימוש היכא דיש כבוד וטובה בעשיית המצווה גמ"ח לחברו החתן. וכן נראה העיקר להקל כאשר החתן ספרדי והשושבין הוא אשכנזי, וכ"ש להיפך.

[1] לפי"ז נראה פשוט דבחור שהוא כהן יכול להיות מלצר בישיבה או לאסוף את הפסולת המאכל או הכלים מן השולחנות לדעת מרן וכן מנהג הספרדים, וכ"ש אם הוא מיוצאי אחינו האשכנזים  ע"פצ דרכינו בס"ד, מפני דהוא כדין משרת שיש להחמיר בזה דדין 'וקדשתו לדידיה דאורייתא, דבזה לא מהני מחילה כיוון דסו"ס יש אינשי אחריני שיעשו זאת.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים