תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

אם מותר לקפל טלית בשבת
כללי

מראה מקומות: ע' במאמר

בדין קיפול טלית בשבת
האם מותר לקפל את הטלית בשבת לאחר התפלה.

א. בגמ' שבת (קיג.) מקפלים את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת, אמרי דבי רבי ינאי לא שנו אלא באדם אחד, אבל בשני בני אדם לא, ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בחדשים אבל בישנים לא, וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועים לא, ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא. ופירש"י אפילו ארבע וחמשה פעמים כדי לחזור וללובשן בו ביום, בשני בני אדם, כשמקפלין אותם מתפשטין קמטיהן, ונראים כמתקנים. ישנים קיפולן מתקנן יותר מן החדשים, שהחדשים קשים מאליהן ואין ממהרין לקמוט, צבועין קיפולן מתקנן, יש לו אחרים להחליף היום לא. ע"כ. נראה מד' שמלבד התנאים שיהיה בגד חדש ולבן וע"י אדם אחד ושאין לו להחליף, צריך שהקיפול יהיה לבו ביום. וכ"כ עוד רש"י בספר האורה (סימן ס) מקפלים את הכלים וכו', ובלבד שיהא צריך ללובשן בשבת. וכתב המאירי (שם) ושלא יהיה לו בגד להחליף משום כבוד השבת. ע"ש. וזהו אפילו שעושה כן לצורך השבת, אלא שיש לו בגד אחר להחליף, וכ"ש היכא שעושה כן לצורך חול שיהא אסור. וכ"כ להדיא הראב"ן (סי' שנט) דאם יש לו להחליף לאחרים אסור לקפל דקיפולו לחול הוא. וכ"כ בפסקי הריא"ז (שבת קיג.) ואם יש לו בגדים אחרים להחליף אסור  שהרי אינן צריכין לו בשבת, ונמצא שהוא מקפלן ומתקנן לצורך החול. אלמא שלצורך חול אסור. אלא שמד' נראה דכל שיש לו להחליף חשיב לצורך חול. ולמאירי הוא רק משום כבוד השבת. וכ"כ הגר"א (סי' שב ס"ק יא) דממ"ש בגמ' והוא שאין לו להחליף, מוכח שכל ההיתר בקיפול בגדים הוא רק לצורך השבת. וכ"כ מד' מרן החיד"א בברכ"י (שם סק"א). וכ"כ הטור (סי' שב). וכתבו התוספות שבת (קיג.) מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר. וכ"כ הראבי"ה (סימן רמה) שבטליתות שלנו שהם לבנים ואין צורך בחילופם בו ביום אחרי צאתו מבית הכנסת ל"ש חדשים ל"ש ישנים אסור לקפלן. וכ"כ השיבולי הלקט (סימן קיט) ובתניא רבתי (סימן יט). ודברי הראבי"ה הנ"ל הובאו להלכה במרדכי (סי' שפח) ובאגודה (שבת קיג.). וכ"פ המג"א (סי' שב סק"ו) והמשנ"ב (ס"ק יג).

ב. ולפי האמור נראה שאם רוצה לקפל את הטלית לצורך מנחה יש להתיר בטלית לבנה חדשה דהיינו שלא נתכבסה ואין לו להחליף. וכ"כ להדיא האליה רבה (סק"ח) ובמקומות שנהגו ללבוש טליתות במנחה מותר בחדשים ואין לו להחליף. וכ"כ הפרי חדש בליקוטיו (סי' שב סעיף ג) וז"ל כתבו בתוספות דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת, ונראה לי דוקא במנחה אבל בשחרית מותר לקפלן למנחה כדאמרי' בפרק כל כתבי (קיח.) קערות שאכל בהם בצהרים מדיחןן לאכול בהן במנחה. ע"ש. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק יג) ובכף החיים (אות כב). וכ"כ בפשיטות מרן החיד"א בברכי יוסף (סק"א), וכתב שם לתמוה ע"ד הפרי חדש הנ"ל אמאי איכפל תנא בדברים פשוטים ומפורשים, דהא תנן (שבת קיג.) מקפלים כלים אפילו ארבע וחמש פעמים, ופרש"י כדי לחזור וללבשן בו ביום, ובגמ' אמרו התנאים לזה ובכלל שאין לו להחליף, ומזה מוכח דבשחרית אם יש תנאים אלו, לבו ביום חדש ולבן מותר לקפלו למנחה, ומה צריך להביא ראיה מקערות. ותו דהתוס' פירשו בדבריהם אסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר, אלמא דבשחרית למנחה שרי. ותו דמה ענין קערות לקיפול, הרי הכא טעמא דנראה כמתקן, ולא שרו אלא בו ביום ואין לו להחליף וחדש ולבן, אבל קערות הוא מטעם אחר דטורח לצורך חול ולכן בקערות כל שעושה לצורך השבת שרי. עכ"ד. וכיוצ"ב יש להעיר גם ע"ד הרב עולת שבת (סי' שב סק"י) שהב"ד התוס' וכתב ומד' יש ללמוד במקומות שנוהגין ללבוש טלית במנחה דאין לאסור כולי האי הקיפול בשחרית כיון שהוא לצורך שבת לצורך מנחה. וצ"ע למעשה. ע"כ. ולכאורה הוא מילתא דפשיטא שמותר כיון שאי"ז לצורך מחר אלא לצורך השבת. ובספר גביע הכסף (שבת קיג.) כתב ליישב ד' הפר"ח לפי מ"ש האליה רבה (סק"ו) דהא דשרינן לבו ביום היינו אפילו אינו יודע שיצטרך לו בשבת, ואפשר שלזה נתכוין הפר"ח, דכל מה שכתבו התוס' לאסור באינו יודע היינו דוקא במנחה, אבל בשחרית שרי אפילו באינו יודע. ע"ש. איברא שזה נסתר מד' האליה רבה גופיה (בסק"ח) שכתב שבמקומות שנהגו ללבוש טליתות במנחה מותר בחדשים ואין לו להחליף. אלמא דבמקום שלא נהגו ללבוש במנחה אין להתיר כי אינו יודע אם יצטרך לזה אח"כ, וע"כ שסובר הא"ר דיש לחלק בין בגדים שבזה יש להתיר אפילו באינו יודע שיצטרך עוד לשבת, מטעם דלבישת בגדים אין לו שיעור כ"כ, אבל בטלית שיש שיעור ללבישתה אין להתיר אא"כ נהגו ללבוש טליתות במנחה. ולפי"ז א"א לומר שהפר"ח ס"ל דבשחרית יש להתיר אפילו באינו יודע שיצטרך לו, דהא הפר"ח מיירי בטלית, וכ"מ גם מלשונו שכתב אבל בשחרית מותר לקפלן "למנחה", והיינו שיודע שיצטרך להם במנחה. אולם באמת יש לדקדק בדברי התוס' שכתבו לאסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר, דלכאורה אף לצורך השבת יש לאסור, דהא התוס' מיירי בטליתות של בית הכנסת, ורובם טליתות ישנים, ובישנים יש לאסור אפילו לצורך אותו היום. ולכאורה מוכח מזה דהתוספות סבורים דכל שמקפלו לצורך אותו היום אפילו בטליתות ישנים שרי. וכ"כ הגאון מהר"א הכהן בספרו יוקח נא (סימן שב סק"א) שמד' התוספות נראה דאף בטליתות ישנות שרי כל שמקפלם לצורך היום, ומ"ש בגמ' דבעינן חדשים בדוקא היינו בכלים שהם מלבושים שע"י הקיפול הוא מתקנם, אבל בטליתות של מצוה שאינו מקפלם אלא להצניעם בתיבת בית הכנסת ואין הקיפול שלהם תיקון מעליא כמו בתיקון המלבושים, ולפי"ז יישב ד' הפר"ח הנ"ל שכוונתו להוכיח שאף בישנים שרי כשמקפלם לצורך השבת, ומ"ש הפר"ח להביא ראיה מהא דשבת דקערות שאכל בהם שחרית וכו', כוונתו דכשם דהתם לא חיישינן לתיקון הכלי משום שאי"ז תיקון מעליא ה"נ בקיפול הטלית. עכ"ד. וכ"כ עוד בספרו שיורי טהרה (מערכת הש' אות סא). ובאמת שכן מבואר ברמב"ם (פרק כג מהל' שבת ה"ז) שכתב וכן אסור להדיח קערות ואילפסין וכיוצ"ב מפני שהוא כמתקן אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת, אלמא דס"ל דבמדיח כלים שלא לצורך אסור מפני שהוא כמתקן, ואפ"ה שרי שעושה כן לצורך שבת. וסובר הפר"ח שה"ה לקיפול הטלית. ואמנם יש לומר שהחיד"א סובר כמו שכתב הראב"ד בהשגות שם שהאיסור בהדחת הכלים הוא מפני שהוא טורח לחול. ולפי"ז א"ש קושייתו. מיהו עי' להלן אות ??? שהבאנו מ"ש האחרונים דהרמב"ם והראב"ד לא פליגי. ועכ"פ לפי"ז גם יש לישב דברי הרב עולת שבת הנ"ל שהסתפק לפי התוס' אם שרי לקפל טליתות בשחרית לצורך מנחה, דסבירא ליה דהתוס' מיירי אף בטליתות ישנים. וכן תירץ בשו"ת כרם חמד ח"ב (סימן יג אות ד). ועכ"פ לדינא יש להחמיר לקפל טליתות ישנות כסדר קיפולם הראשון אפילו אם הוא מקפלם לצורך השבת, ורק בטלית חדשה יש להתיר.

ג. והנה הכלבו (סימן לא) כתב ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדים מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש, ולא כן אנו עושים. עכ"ל. וכ"כ בספר אורחות חיים (הלכות שבת סי' שצז שצח) מקפלים הכלים הלבנים החדשים ובאדם אחד, לפי שאין הקיפול באלו מועיל כל כך, שאין בהן קמטין שיצטרכו להתפשט כמו בישנים, ובלבד למי שאין לו להחליף וכו', ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים, אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהן שהיו קפידין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש, ולא כן אנחנו עושים. וכ"כ בספר אהל מועד (דרך יא נתיב ג). ע"ש. ולכאורה נראה דמ"ש הראשונים הנ"ל דקיפול שלהם שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש, נראה דכוונתם שהיו עושין כן בחול, ולא בשבת, וכיון שזה היה קיפול חשוב וחשיב כתיקון, לכן אסרו להם את הקיפול בשבת, אף בלא מכבש, דכיון שהו מקפידים על תיקון הבגד אסרו להם את הקיפול בשבת, משא"כ לדידן שאינו כמו קיפול שלהן נהגו לקפל את הבגדים, דאל"ה תיקשי מהא דאמרי' במתני' שבת (קמא.) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. איברא דרש"י (שם) פירש דה"ט דמתירין לפי שהוא צורך השבת, ולא כובשין שהוא לצורך חול. וכ"כ הטור (סימן שב) מכבש של בעל הבית מתירין אותו ליטול הבגדים מתוכו שזה לצורך השבת, אבל לא כובשן ליתנם בתוכו שזהו לצורך חול. ולפי"ז יש לאסור אפילו קיפול שאינו נותנו תחת המכבש כיון שזה לצורך חול, וכן קשה לאידך גיסא אמאי אסרו לקפל בגדים מפני שנראה כמתקן, תפו"ל דאסור משום שעושה כן לצורך חול, שהרי הוא נותנו במכבש, וצ"ל דכל שמקפלו בלא לתת אותו תחת המכבש אין לאסור משום שעושה כן לצורך חול, כיון שקיפול בלא מכבש אינו חשיב קיפול, וא"כ אינו מכין לחול דאסור לקפל בגדים בשבת משום מתקן, ולא סגי בהאי טעמא שטורח לחול, היינו בשביל לאסור את הקיפול אפילו בשבת, אא"כ הוא בגד חדש ולבן, שאז הותר הקיפול לצורך השבת. ובאמת שבחידושי הר"ן שבת (קיג.) כתב מקפלין כלים וכו', פי' נותנים בגדים בין שני הלוחות עץ ובה נקבים ושהם עצים כמין חריץ, וכשהבגדים בתוך הלוחות מהדק אותן ע"י עצים והם מתייפים, וקמ"ל דליכא טירחא יתירתא, ודוקא כשהוא מקפלן לפי שהוא צריך ללובשן ביום השבת, אבל לא לצורך חול כדאיתא במתני'. ע"כ. הא קמן דסובר הר"ן דמ"ש במשנה מקפלין כלים היינו שכובשים אותם, וע"כ דס"ל דמ"ש במשנה (קמא.) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין, היינו משום שהוא צורך חול, וכל שעושהו לשבת אה"נ שרי אף לכבוש. וכן מצאתי בחזו"ע שבת ח"ה (עמוד שדמ) שהביא ד' הכלבו והאורחות חיים הנ"ל, וכתב בפשיטות שנראה שהם מפרשים כד' הר"ן הנ"ל. (וכוונתו לישב דברי הכלבו מההיא דשבת קמא. וכנ"ל ולד' הר"ן א"ש כמשנ"ת).

ד. אולם יש להעיר דאכתי יש לאסור מטעם שנראה כמתקן, דכיון שעושה כן ע"י מכבש שהוא כלי שכובשין בו את הבגדים לישרם ולתקנם אסור, ולא מיבעיא לפמ"ש רש"י (שם) דהא דתנן מקפלים כלים, היינו מפני שמתרככים מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלים. כ"כ הנימוק"י והמאירי והאור זרוע ח"ב (סימן פא), אלמא לא הותר לקפל אלא משום שבקיפול הוא שומר על בגדיו שלא יתקמטו, אבל אם ע"י קיפולו הוא מפשט את קמטיו אסור מפני שנראה כמתקן. וכ"כ רש"י להלן על מ"ש לא שנו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם אסור, כשמקפלין אותן מפשיטין קטמיהם ונראים כמתקנים. אלא אפילו לפי מ"ש הרי"ד בפסקיו שם לפרש מ"ש מקלים כלים, בגדים שפושט מקפלן כדי להשוות קימוטן ולחזור וללבשן בו ביום. וכ"ה בפסקי הריא"ז, וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב יב חי"ד דף פז ע"ג) שדרך הבגדים לקפלן אחר שפושטים אותם כדי להחליק קמטיהם ומותר לעשות כן בשבת כדי ללבשם בשבת עצמה. ע"ש. מ"מ נראה שעל ידי מכבש שהוא כלי יש לאסור כי סו"ס הוא מפשט יותר את קמטיו, וצריך לומר דסובר הר"ן דמכבש של בעה"ב אין בו משום תיקון בגדים כלל, דכיון שאינו תוחבו כ"כ בחזקה, אינו מפשט את הקמטים כל צורכם, וזה גרע משני בני אדם שע"י קיפולם הם מחליקים ומתקנים את הבגד יותר, ואין לאסור אלא משום הכנה לחול, דסתם כבישה לזמן מרובה הוא וכסתמא דמתני' (קמא.), והכא מיירי בכבישה כל שהיא שאין בה משום הכנה ושרי וכיוצ"ב כתב בספר בית ארזים (סי' שב אות מב) שלפי דברי הכל בו והר"ן קשה מדתנן אין כובשין אלמא סתם כבישה לצורך חול, ולא היו כובשין לצורך השבת כלל, ובסו"ד כתב שאין כובשין דמתני' הוי כבישה יתירה מסתם קיפול. ע"ש. והולם ראיתי בשו"ת כרם חמד ח"ב (סימן יד או יא) שכתב לבאר דברי הכל בו ודעימיה, ע"פ מ"ש הרמב"ם בפיה"מ פרק תולין מכבש הם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסין מקופלין, ואח"כ קושרין הלוחות ומהדק אותן כדי שיתיישרו הבגדים ויהיה הקיפול נאה. ע"כ. וה"נ י"ל בדברי הכל בו שכתב שהיו קפדין מאד לפשט קמטיו ולהניחו תחת המכבש, והיינו שבהתחלה היו מפשטים כבר הקמטים ולאחר מכן היו מניחים תחת המכבש שלא ישובו הקמטים. וכ"מ להדיא בספר אהל מועד, ושכ"כ בשו"ת מחנה חיים ח"ג (סימן כד) שלפי הכל בו קפול דידן אשר אנו נוהגים אפילו בחול אינו מענין הקיפול הנז' במשנה ובגמ' שאז יהיה המקופל לפשוט קמטיו ולהניחו תחת המכבש שלא ישובו הקמטים לאיתנם, אל בזמנינו אנו קופלים בלי הפשטת קמטים ובלי נתינת מכבש. עכ"ד. ואולם מדברי הר"ן משמע שהמכבש גופא מייפה את הבגד, וצ"ל כנ"ל. ומ"מ מדברי הר"ן נראה דקיפול שלנו שרי כיון שהוא בלא מכבש. וכן הוכיח במישור בספר בני ציון ליכטמן (סי' שב סק"י). וכ"כ בשו"ת תפלה למשה ח"א (סימן יד אות ה). מיהו בשו"ת דברי שלום ח"ג (סימן פה אות ה) כתב דלעולם י"ל שהר"ן רק מפרש אופן הקיפול שהיה בימיהם, אבל גם הר"ן מודה שקיפול שלנו אסור כמו הקיפול בזמנם. ע"ש. ואין דבריו מוכרחים, שאם ע"י מכבש שרי אף שהבגדים מתייפים ואין בזה לא משום הכנה ולא משום תיקון, א"כ כ"ש שבקיפול גרידא יש להתיר דלא גרע עכ"פ ממכבש.

ה. והנה הרמב"ם (פכ"ב מהל' שבת הכ"ב) כתב אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברן שברים שברים כדרך שמתקנים בחול וכו', וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן, ואם לא היה לו כלי אחר להחליפו, מותר לקפלו ולפושטו ולהתכסות בו כדי שיתנאה בו בשבת והוא שיהיה בגד חדש ולבן, שהרי הוא מתמעך ומתלכלך מיד, וכשיקפלו לא יקפל אלא איש אחד, אבל לקפלו בשני אסור. עכ"ל. ומדברי הרמב"ם נראה שטעם האיסור בקיפול בגדים הוא משום תיקון הבגד. וכתב בספר ערוך השולחן (סי' שב סעיף י) שלרמב"ם אי"ז קיפול פשוט אלא קיפול כמעשה אומנות, כמו שכתב על בית יד שברים שברים, כלומר קמטים קמטים, אבל בקיפול פשוט אין קפידא בכל גווני. ע"ש. ולפ"ד נראה דמ"ש הרמב"ם שאם לא היה לו כלי אחר להחליפו, מותר לקפלו ולפושטו, היינו בקיפול שהוא כעין מעשה אומנות שהוא מפשט ומגהץ את הבגד, ואפ"ה מותר אם אין לו כלי אחר, משום שהוא מתמעך ומתלכלך מיד, והיינו שאי"ז חשיב לתיקון גמור כיון שוא לא תיקון שמתקיים. (והרמב"ם אזיל לשיטתו בפירוש המשניות פ' תולין, שכתב מכבש הם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים, ואח"כ קושרין הלוחות ומהדק אותן כדי שיתיישרו, ויהא הקיפול נאה. ע"כ). ומ"מ בתיקון של בית יד שהוא תיקון גמור אין להקל בזה. וכ"כ בשו"ת שופריה דיוסף בירדוגו (סימן כה) לדייק מדברי הרמב"ם שכתב וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול, דלא אסר אא"כ הוא מקפל כמעשהו בחול שלאחר הכיבוס הוא פושטם ומקפלם היטב בלא קמט כל שהוא, אבל אם הוא קיפול כלאחר יד שאינו מקפיד עליו שיהא תיקון גמור  שרי. ע"ש. ועי' בקונטרס גאלי הכהונה בסוף הספר ברית כהונה ח"ב (מערכת הש' אות א) שכתב שרוב ככל הציבור נהגו לקפל הטלית בשבת, וגם אביו הגאון רבי משה כלפון הכהן זצ"ל, וכנראה הטעם שאין קפידא אלא קיפול אומנו, אבל סתם קיפול אינו אסור. ע"ש. ותנא דמסייעי ליה הוא הערוך השולחן הנ"ל בדעת הרמב"ם. ועי' בחזו"ע שבת ה' (עמוד שמט) שהביא מ"ש הרה"ג ר' יוסף קאפח ע"ד הרמב"ם (שם אות מו), שכתב מדנפשיה שנ"ל לדייק מסידור לשון הרמב"ם שם, שאין האיסור בקיפול אלא ביצירת קיפולים שהם מעשה אומן, כגון קיפול החצאית של נשים שעשויים קפלים קפלים, אבל קיפול הטלית שכל אדם עושה יום יום כדי להכניסו לנרתיקו מותר גמור בשבת, אע"פ שאינו צריך לו עוד באותה השבת, שכל קיפול רגיל שנעשה כדי שיהא נח ומסודר להעבירו למקומו מותר. ע"ש. וכתב להעיר עד דלא זכר מד' הכל בו שהובא בב"י ומדברי האחרונים. ע"ש. ובאמת דגם מ"ש מהר"י קאפח שכן נראה מסידור דברי הרמב"ם אינו מוכרח, דהא גם הטור הזכיר הביא דין קיפול בגדים בדיני כיבוס בגדים בשבת, ולא אישתמיט חד תנא לומר שלדעת הטור יש להקל בקיפול פשוט. והתוספות יו"ט (שבת פ"ו משנה ג) כתב שהרמב"ם והטור שהביאו דיני קיפול בדיני כיבוס מפני שמחמת הכיבוס מתקמטים הבגדים וצריכים קיפול, ואולי נמי שאסרו חכמים מטעם  גזירה שמא יבוא לידי כיבוס אם נתיר דברים הבאים להעשות ע"י כיבוס. ע"ש. וכן העיר בשו"ת מחקרי ארץ ח"ב (סימן כב אות ח).

ו. ולפ"ד הכל בו הנ"ל נראה דיש להתיר לקפל את הטלית לאחר התפלה הואיל וקיפול שלנו לא דמי לקיפול שלהם. וכ"כ הגאון ר' יצחק פלאג'י ביפה ללב (סי' שב אות א) שלפי דברי הכל בו שהביא הב"י דקיפול דידן לא חשיב קיפול, נראה שמותר לקפל את הטלית בשבת, וכמו שכתב בברכ"י ונראה שכן דעתו. וכ"כ בסדורו חסד לאברהם וזה שער השמים, בשם הרב משפט כתוב (סי' שב) להסתמך ע"ד הכל בו, ושכ"כ בתשובת כת"י למהר"ח טולדיאנו. עכ"ד. וכ"כ בספר ארץ חיים סתהון (סי' שב) ומסתמך ואזיל ע"ד הכל בו, וכתב שיתכן שהוא מנהג פשוט קודם להתפשטות קבלת הוראות מרן. ע"ש. והנה מ"ש ביפה ללב שכן דעת מרן החיד"א בברכ"י (סק"ג), הנה נודע מ"ש החיד"א בהקדמה למחזיק ברכה שכל דבר שכתב בקונטרס מחב"ר ושיו"ב מספרי כת", או חידושים ודינים מספרי שו"ת הנדפסים וכיוצא, וידי אל תהי ב לומר "וכן עיקר" וכדו', אות היא דלא קאמינא עלה דמילתא. וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"א (ר"ס ח). וכבר תפס בזה בשו"ת תפלה למשה ח"א (סימן יד אות ה). והגם שהגאון רבי עמרם אבורביע בנתיבי עם (סימן שב) כתב דשאני הכא שמרן בב"י הביא דברי הכל בו, והגאון החיד"א חזר והעתיקם, ומאי אתא לאשמועינן אם לא להורות דס"ל כמותם. מ"מ מרן הראש"ל זצ"ל בחזון עובדיה ח"ה (עמ' שדמ ושמט) כתב לדחות דבריו מד' החיד"א הנ"ל. ע"ש. וכ"כ בפשיטות בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן מ). ומכאן תשובה מוצאת למ"ש באור לציון ח"ב (סימן כב אות ג). ע"ש. ועכ"פ כדברי היפה ללב כ"כ בגדולות אלישע (סי' שב ס"ק כא) ובשו"ת כרם חמר למהר"א אנקוה ח"ב (סימן לב). ובשו"ת שופריה דיוסף בירדוגו (הלכות שבת סי' כה) כתב בשם מ"ז הגאון רבי יעקב ז"ל בספרו קדושת השבת (שבת קיג.) שנהגו בזמנו לקפל הטלית בשבת, ונראה שסמכו ע"ד הכל בו, ושכן כתב מהר"י טולדיאנו שנהגו אבותיו לקפל הטלית כסדר קיפול הראשון. ע"ש. וכתב כתבו עוד פוסקים להקל עפ"ד הכל בו, ועי' בחזו"ע ח"ה (עמוד שמז והלאה) מ"ש מפי ספרים וסופרים. וכ"כ בשו"ת אור לציון ח"ב (פרק כד תשובה ג). וכן סמך ע"ז הגאון ר' שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (חאו"ח סימן עז).

ז. כל קבל דנא, אנוכי הרואה לגאון המאמר מרדכי (סי' שב סק"ה) שאחר שהביא דברי הכל בו כתב, ואחר העיון נ"ל שהכונה לומר דהאידנא נהגו לקפל כל הכלים ואין מחלקים בין כלי לכלי, דאע"פ שאינם חדשים או שהם צבועים וכיוצא, מקפלין אותם, ומיהו היינו דוקא לצורך היום ללובשו באותו שבת, אבל שלא לצורך היום לא, דנהי דלא הוי תיקון מעליא, מ"מ אין לו להכין ולתקן לצורך מחר, וכ"מ מדברי הכל בו והאורחות חיים. ע"ש. והנה מ"ש שכן משמע בדברי הכל בו והאורחות חיים, כתב בשו"ת תפלה למשה (שם) שהוא ממ"ש ועכשיו שנהגו לקפל "כל הכלים", ומשמע דהיינו בין ישנים ובין צבועים, אבל לצורך מחר לא, דזה לא נכלל בכלל כל הכלים, וכל כה"ג הו"ל לפרושי בהדיא דשרי, וכן האהל מועד (דרך יא נתיב ג) כתב ועכשיו יש נוהגין לקפל כל הבגדים אפילו צבועים וכו', ולא כתב אפילו לצרך חול. ע"ש. וכ"כ בשו"ת דברי שלום ח"ג (חאו"ח סי' פד) לדייק כן מדברי הראשונים, ועוד דמסתברא דאף בקיפול שלנו חשיב תיקון קצת, דשאר הפוסקים שאין מחלקים בין קיפול שלנו שלהם, ס"ל לאסור בקיפול שלנו ואם אין בו שום תיקון אין לאסור, אלא ודאי דיש בו תיקון קצת וחשיב הכנה לצורך חול. וכ"כ בספר בני ציון (סי' שב סק"י). אולם קושטא קאי די"ל דכיון דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם, ואין בקיפול דידן שום תיקון, ולהכי שרי אפילו בצבועים וישנים, ה"ה דשרי אף לצורך מחר, דכיון דקיפול זה אינו חשיב תיקון אין בו משום הכנה לחול. וכ"מ מדברי הב"י שהב"ד התוספות שאסור לקפל טליתות וכו' לפי שהם צורך מחר, והמרדכי כתב דלא מיתסר וכו' ובכל בו כתב וכו', ונראה דאתי על מ"ש התוספות לאסור לצורך מחר. וי"ל. וכ"מ מדברי העולת שבת (שם סק"י) שהב"ד הכל בו, וכתב שמד' התוספות שאסרו לקפל טלית שלא לצורך מוכח שלא כדבריו. ע"ש. אלמא דס"ל בדעת הכל בו להתיר בקיפול שלנו אך לצורך מחר. וכ"מ מדברי התוספת שבת (סק"י) שכתב מקפלים כלים בשבת ללבשן בו ביום, ולכן אסור לקפל הטלית בשבת אם אין דעתו ללבשן במנחה, ובכל בו כתב דבמקומו נוהגין לקפל הכלים וכו', ע"ש. משמע דס"ל דלכל בו שרי, אף שאינו לצורך השבת. ודו"ק. וכ"כ הערוך השולחן (סעיף יא) שלפי דברי הרמב"ם דאיסור קיפול הוא משום תיקון הבגד, אם מקפלו קפול פשוט שרי אף שמקפל לחול. וכ"כ הגאון רבי אלישע דנגור בגדולות אלישע (ס"ק כא) שהמנהג שנהגו בזמננו לקפל את הטליתות של בית הכנסת, וכן הנשים מקפלות צעיפיהם ובגדיהם, הוא משום שסמכו ע"ד הכל בו שהביא הב"י, ואין לפקפק על היתר זה ולומר דלא התיר הכל בו אלא ללובשו בו ביום, אבל שלא לצורך היום לא, דכיון דלפי דברי הכל בו קיפול דידן ל"ד לקיפול דידהו שהם קפידים מאד לפשט הקמטין, ל"ח תיקון כלל ומותר לקפל אפילו לצורך מחר. ומ"ש המאמר מרדכי שמהכל בו והאו"ח משמע כדבריו, הרואה יראה שאין שום הוכחה מדבריהם. עכ"ד. וכ"כ מרן הראש"ל זצ"ל בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן מ) כדברי הגדולות אלישע, ושאין דברי המאמ"ר מוכרחים בזה. ע"ש. וע"ע בשו"ת כרם חמד ח"ב (סימן יד אות יג). ובשו"ת תפלה למשה (שם) כתב בסו"ד, והעיקר שכל שהוא דבר שהוא דרך בני אדם לעשותו בחול חשיב מכין לחול כשעושהו בשבת לצורך חול ואפילו אם אינו חשוב תיקון, תדע דהא באדם אחד ובחדשים ובלבנים ל"ח תיקון ומותר בשבת, ואפ"ה אסור למחר, הא קמן שגם בדבר שאינו אסור בשבת מצד מתקן מ"מ אסור לעשותו לצורך חול שכיון שכן דרך בני אדם לקפל, הרי הוא מכין לחול ופשוט. ע"ש. ואי מהא לא איריא דהא אפילו בכה"ג שמקפל אדם אחד בגד חדש ולבן אם יש לו בגד אחר להחליף אסור לקפלו. וכתב הא"ר (סק"ז) דאפילו אם הוא אינו נאה כמו הבגד שמקפלו, חשיב שיש לו בגד אחר ואסור לקפלו בשבת. וכ"כ התוספת שבת (ס"ק יג) והמשנ"ב (ס"ק יז) ובכף החיים (אות כט). ועי' בשו"ת בצל החכמה ח"ד (סי' קל אות ו). וע"כ שהטעם שאסרו לקפל בשיש לו להחליף הוא משום שנראה קצת כמתקן, ועכ"פ התירו חכמים באדם אחד ובלבנים ובחדשים כל שאין לו להחליף, משום דלא הוי כתיקון של צבועים וישנים ובשני בני אדם דנראה טפי כמתקן כלים בשבת. וכ"כ בשו"ע הגר"ז (שם סעיף ט) וז"ל אבל אם יש לו בגד אחר מקופל אסור לקפל את זה משום שעכ"פ נראה קצת כמתקן כלי בשבת. והן אמת שבפסקי  הריא"ז (שבת פט"ו ה"ג) כתב שאם יש לו בגדים אחרים להחליף אסור לקפלן, שהרי אינן צריכין לו בשבת ונמצא שהוא מקפלן ומתקנן לצורך החול. מיהו נראה מד' שדוקא בקיפול שיש בו תיקון אז חשיב שמתקנן לצורך חול אבל בקיפול פשוט אין לאסור.

ח. ונראה שכן דעת הרמב"ם (פכ"ב הכ"ב) שכתב אסור לתקן בית יד של בגדים וכו', כדרך שמתקנים בחול וכו', וכן אין מקפלים הבגדים בשבת כדרך שעושין בחול בבגדים כשיכבסו אותן וכו'. ע"ש. משמע דס"ל דקיפול הבגד אסור משום מתקן, וא"כ בקיפול שאין בו משום תיקון מותר לקפלו אף לצורך חול. וכ"כ עוד הרמב"ם (פכ"ג מהל' שבת ה"ז) אסור להדיח קערות ואלפסים וכיוצ"ב מפני שהוא כמתקן, אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת וכו', ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהם למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת. ע"ש. והראב"ד בהשגות שם כתב דכל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול. וכתב הערוך השולחן (סעיף יא) שיש נפק"מ לדינא בין הטעמים, שלפי הרמב"ם דלית ליה טעם טירחא מותר לקפל בגד בקיפול פשוט שאין בו תיקון אף לחול, ולראב"ד אסור מטעם טירחא משבת לחול, ולד' הך דמקפלין כלים אסור לצורך חול אף אם אית ביה טעמא דמתקן, וע"ש (בסעיף יב). ונראה דהא דהרמב"ם לא ס"ל לאסור משום טירחא לחול, היינו משום דס"ל דרק היכא דהוי כמתקן חשיב שטורח לצורך חול. אולם הראב"ד ס"ל דכל טורח שהוא אסור אפילו אין בו משום תיקון. ולפי"ז י"ל איפכא, דבאמת אף להרמב"ם יש לאסור משום שהוא טורח לחול, רק דסובר הרמב"ם שהטירחא לחול הוא במה שמכין אותה לצורך חול, דהיינו שהוא עושה בדרך שמתקנים בני אדם, דא"כ אסור מפני שהוא מכין לחול, אבל אם זה לא בדרך תיקון שרי. (וה"ה בנדו"ד, בקיפול טלית, סובר הרמב"ם דהיכא דהקיפול הוא מעשה אומנות דהוי כמתקן, אז אסור לקפל, אבל בקיפול פשוט שרי לקפלו אפילו לצורך חול. וכמשנ"ת). וכ"כ המגיד משנה (שם) שכתב ואף רבנו סבור שתיקון זה אינו אסור אלא מפני שהוא לצורך חול. וכ"כ גם המגדל עוז (שם אות ה) דמה לי כמתקן משבת לחול שכתב הרמב"ם, ומה לי טורח משבת לחול שכתב הראב"ד שניהם לדבר אחד נתכוונו. ע"ש. וכ"כ המעשה רוקח (שם). וכן ראיתי בשו"ת רבי יצחק מפוזנא (סימן יד ד"ה ולפי) שכתב דאתו תיקון שכתב הרמב"ם שרי לצורך השבת, וע"כ דהרמב"ם שאסר אותו התיקון משום שהוי צורך חול וכמו שכתב הראב"ד. ע"ש. וכ"כ בשו"ת אז נדברו ח"ב (סימן כט) שגם לפי הרמב"ם האיסור הוא שמתקן לצורך חול, ולפיכך שינה הרמב"ם הלשון ולא כתב מתקן כלי כמו בשאר הדינים אלא מתקן סתם, ע"ש. (ומ"ש לדקדק מד' הרמב"ם כבר קדמו בזה הרדב"ז שיובא להלן). ומ"מ אף לפ"ד אין נראה דס"ל בדעת הרמב"ם שהאיסור הוא רק משום הכנה, דא"כ מאי קאמר הרמב"ם מפני שהוא כמתקן, וע"כ ס"ל דכל כה"ג דהוי כמתקן יש לאסור לצורך חול, אולם אם אין בו סרך תיקון מישרא שרי אף לצורך חול.

ט. וחזי הוית לרדב"ז בתשובה ח"ה (סימן אלף תקג) שכתב שאף לדעת הרמב"ם הוא משום שטורח לחול, דבשלמא אם הטעם הוא מפני שהוא לצורך חול היינו טעמא שמותר להדיחן לצורך סעודה אחרת בשבת, אבל אי אמרת מפני שמתקן כלי, אטו מי שרי לתקן כלי לצורך סעודה אחרת, ולפיכך אני אומר שאין כוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם אלא לבאר, לפי שראה הדין הקודם לזה משום מתקן כלי, וכן הדין הבא אחריו ג"כ משום מתקן כלי, וזה באמצע חשש שלא נטעה לומר דחד טעמא נינהו, ורבינו דיקדק בלשונו שכתב שהוא כמתקן, ותו לא, ולא כתב כמתקן כלי, ופירושו משום שהוא מתקן וטורח לצורך החול וכו', ומה שהכניס הרב דין זה בתוך שאר הדינים אע"פ שאין טעמם שוה, לפי שהן דומים במעשה, ופשוט. ע"כ. ולפ"ד יוצא שאין פלוגתא בין הרמב"ם לראב"ד, ואף הרמב"ם מודה שהאיסור הוא משום שטורח לחול, ומ"ש כמתקן, היינו שמתקן ומכינו לחול, והראב"ד לא אתא אלא לפרושי דברי הרמב"ם. איברא דלפ"ד קשה אמאי כתב הרמב"ם האי לישנא, מפני שהוא כמתקן, ולא כתב בפשיטות שאסור משום שמכין לחול, ובאמת שהמגיד משנה כתב ע"ד הראב"ד, ואף רבנו כך הוא סבור, שתיקון זה אינו אסור אלא מפני שהוא צורך חול. וכ"כ במגדת עוז שם, שהביא דברי הראב"ד בהשגות, וכתב, ומה לי טורח משבת לחול שבמשמעות דברי הרמב"ם, ומה לי טורח משבת לחול שמפרש הראב"ד, שניהם לדעת אחת נתכוונו. וכ"כ המעשה רוקח (שם). ומדברי המגיד משנה נראה שאף שהרמב"ם מודה שהוא משום הכנה צורל חול, מ"מ אין לאסור אלא היכא דהוי כמתקן, אבל אם לא הוי כמתקן כלל, מותר אף לצורך חול, אבל הראב"ד סובר דבכל גוונא יש לאסור לצורך חול, ואפילו אם הוא לא כמתקן. ומ"ש הרדב"ז שאם הוא משום תיקון כלי, וכי מותר לצורך סעודה אחרת, נראה שהרמב"ם דייק בלישיניה שכתב מפני שהוא "כמתקן", דבאמת אין בזה תיקון ממש, שהרי אינו מתקן את גוף הכלי, ואינו דומה אלא לתיקון מכין את הכלים לשימוש נוסף, ומה"ט שרי כשעושה כן לצורך שימוש בשבת, אבל לצורך חול אסור כי סו"ס הוא מכין את הכלי לצורך שימוש החול, ואסור משום שטורח לחול. ועי' בשו"ת רבי יצחק מפוזנא (סימן יד). ומ"ש עוד הרדב"ז לדקדק מדברי הרמב"ם שכתב אסור מפני שהוא "כמתקן" והשמיט תיבת "כלי", קשה דעד שהרמב"ם דקדק להשמיט תיבת כלי הול"ל בפשיטות מפני שטורח לחול. וצ"ע. ואיעקרא יש לומר שכתב כן הרמב"ם איידי מ"ש בסמוך ואין מציעין את המטות וכו', דבהנהו ל"ש לומר שהוא משום תיקון כלי, וכיוצ"ב מבואר בדברי הרמב"ם (שם ה"ח וה"ט) שכתב אסור להטביל כלים טמאין בשבת מפני שהוא כמתקן כלי וכו', ואין מגביהין תו"מ בשבת מפני שנראה כמתקן דבר שלא היה מתוקן. ע"ש. ודו"ק.

י. והנה מרן בשו"ע (סימן שב ס"ג) כתב מקפלין כלים בשבת לצורך השבת ללובשם בו ביום, ודווקא באדם אחד ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים ואין לו להחליף, ואם חסר אחד מאלו התנאים אסור, ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין. ונראין דבריו. ע"כ. ומהא דהשמיט מרן בשו"ע את סברת הכל בו, אלמא דאינו סובר כן להלכה. ועי' למרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן כט) שכתב שמצאנו שמרן בשו"ע השמיט דבר הלכה שהביא בבית יוסף, ודבר השמיטה הוא תחת שלש, או מפני שהדין ההוא מציאות רחוקה, או שהוא פשוט, או שהוא נכלל ונלמד מעיקר הדין שפסק השו"ע. ע"ש. וכאן ל"ש ג' הטעמים הנ"ל, וע"כ שהשמיט כן משום דלהלכה לא ס"ל כדעת הכל בו. ועי' ביד מלאכי (כללי השו"ע אות ד) שכתב שדרכו של מרן להשמיט בשו"ע כמה דינים שהביאם בב"י מפני שלא מצאם בשאר פוסקים, ומ"מ בב"י הביאם כי הוא המאסף לכל המחנות שזה משפט הספר ומעשהו. וכ"כ בספר שלחן לחם הפנים (סימן שב), והביאו היד מלאכי הנ"ל. (ומ"ש שם להעיר מד' מר זקנו הגאון מעשה רוקח (פכ"ב הכ"ב) שכתב שיש נוהגים היתר ע"פ דברי הב"י בסימן שב, והעיר עליו שמרן לא פסק כן בשו"ע, ונראה שכוונתו לדברי הכל בו, וי"ל שכוונת הרב מעשה רוקח לדברי המרדכי, ודו"ק). וכ"כ בשו"ת מחנה חיים ח"ג (חאו"ח סימן כד), ושיש לומר שהכל בו לא כתב כן אלא ללמד זכות על דורו בדרך אפשר, וע"ש. וגם הרב גדולות אלישע (סי' שב ס"ק כא) כתב שלדעת מרן השו"ע אסור לקפל כסדר קיפולו, ואף שצידד להתיר, מ"מ בסו"ד כתב דירא שמים יחוש לדברי מרן שלא הביא דברי הכל בו בשו"ע, דמשמע דלא ס"ל כוותיה. וכ"כ הבן איש חי ש"ב (פרשת ויחי הי"ג) שאותם הסומכים על דברי הכל בו לא יפה הם עושים דמרן וכל הפוסקים לא ניח"ל בזה. ע"ש. ומה גם דלשיטת המאמ"ר לא התיר הכל בו אלא לבו ביום.

ועיין לגאון מהר"א אנקאווה בשו"ת כרם חמר ח"ב (סימן לב) כתב שמנהגם להתיר קיפול הטלית בשבת אפילו כסדר קיפולו, והדבר פשוט להתיר עפ"ד הב"י בשם הכל בו, וכתב עוד שכתבו בשם האר"י שאם יעבור לילה על הטלית בלא קיפול, צריך בבוקר לנערה מן הקיפולת הנאחזות בה, וא"כ אם נחמיר עליו שלא לקפלה בשבת יש לחוש שמא ישכחו לקפלה במוצ"ש, ונמצא בה לידי סכנה, ומ"מ סיים והמחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין, הרשות בידו, כי כל מה שכתבנו אינו אלא על פי הדין ולהליץ בעד המנהג שכדין הם עושים. ע"כ. ועי' בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן מ עמ' קנג בהערה). והגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב (סימן עז) האריך להליץ בעד המנהג הנ"ל, ובתו"ד הביא ד' הכרם חמר הנ"ל, וכתב שזה כנגד אותם המתחסדים שאין מקפלין אותו לגמרי. ע"ש. אולם בשלחן לחם הפנים (סימן שב) הביא מ"ש במדרש תלפיות (דף קיח ע"ג) ובקיצור השל"ה (דף צ ע"ג) מיד אחר בואו מבית הכנסת קודם שיבדיל יקפל הטלית כי סכנה גדולה היא דאם אינו מקפלו מיד במוצאי שבת, אזי הקליפות מתדבקין בטלית, ואם שכח אזי למחר ינער אותו מכל צד. ע"ש. וכ"כ בכף החיים פלאג'י (סימן לא סעיף יז). והמג"א (סימן ש) כתב שמהרי"ל היה מקפל טליתו במוצ"ש כדי להתעסק במצוה מיד במוצאי שבת. וכ"כ המשנ"ב (סי' רצט סק"מ). 

יא. מיהו אותם שנהגו לקפל את הטלית בשבת, כסדר קיפולו הראשון, יש להם על מה שיסמוכו, כי בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קי ע"א) כתב שהב"י הב"ד הכל בו בלא חולק שנהגו לקפל משום שאין מדקדקין לקפל כמו בימיהם, ואף שלא הביאו מרן בשו"ע, זהו מפני שסמך על מה שפסק להתיר שלא כסדר קיפולו, ממילא גם היתר בזה בכלל האי טעמא, ועכ"פ משכחת לאסור למדקדק. ע"כ. והובא באורחות חיים ספינקא (סי' שב סק"ו). [וכן יש לדקדק קצת מלשון הב"י שהביא דברי המרדכי וכו', וכתוב בכל בו וכו', ולא כתב ובכל בו כתב וכו', משמע דס"ל דלא פליגי. וי"ל]. ובספר בני ציון ליכטמן (סק"י) כתב שהטעם שמרן לא הביא דברי הכל בו בשו"ע, מפני שחשב שסברא זו יחידאה היא. אולם כבר התבאר שכדעת הכל בו, כ"כ האורחות חיים ובספר אהל מועד והר"ן. ע"ש. ובארץ חיים סתהון (סי' שב) כתב שאפשר שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן. ועי' בשו"ת זכור ליצחק הררי (דף קיג ע"ג) שכתב דהן אמת דאזלינן בכל מילי בתריה דמרן בכל הוראותיו ומשפטיו, בהנך מילי דנתפשטו קודם הוראותיו לא עבדינן כוותיה דמרן. ע"ש. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן מ) שהנוהגים לקפלו כסדר הקיפול הראשון אין למחות בידם דיש להם על מה שיסמוכו. עכ"ל. וכן העלה בשו"ת תפלה למשה ח"א (סימן יד אות ח). וכ"כ הגאון מהר"י חזן בשו"ת יחוה דעת ח"א (סימן לה).

יב. והנה הגאון יפה ללב (סי' שב סק"ב) כתב לתת סמך למנהג, שזה הקיפול הוא כמו הקשרים שלנו שהם מעשה הדיוט ואינן של קיימא אלא פעם קושר ופעם מתיר, ולפיכך מותר לקשור אותן לכתחלה כמו שכתב הרמב"ם (פ"י מהל' שבת ה"ג), וה"ה בקיפולים שלנו דשרי, וכ"ש טלית של ציצת שהוא בגדר מצוה. ובמשנה (פכ"ד שבת מ"ה) ומודדין את המטלית ואת המקוה, ופי' רבינו עובדיה שאלו מדידות של מצוה הן, לפיכך מותר למדוד אותן בשבת, וה"ה בטלית של מצוה שהקיפול הוא ג"כ הידור מצוה שאם לא יקפלנו מיד מתקלקל הטלית, ואיתא בספר חסידים (סי' קכט) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אתרוג נאה טלית נאה וכו', ובדרכי משה (סי' שו אות ב) הביא מ"ש רבינו שמואל דאין איסר לשלם לחזנים שמשכירים אותם בשבת דהא נותנין שכר לקיים המצוה להתפלל, וכתב הב"י דמאחר ששכירות זו אינה אלא דרבנן, במקם מצוה לא העמידו דבריהם, וה"נ מאחר דקיפול זה אינו אסור אלא מדרבנן, לא העמידו דבריהם במקום מצוה. והראש"ל הגרע"י זצ"ל בגליון ספר יפה ללב, כתב לדחות דהתם אינו אלא שכר שבת דהוי גזירה משום מקח וממכר דהוי גזירה שמא יכתוב, ואיקלש איסורו דהוי כעין גזרה לגזרה, אבל קיפול י"ל שאסור מדרבנן. ומ"ש היפה ללב שהוכיחו מהא דהתירו מדידה של מצוה, הנה התוספות בשבת (קכו:) ד"ה ומדבריהם, כתב דהא דשרינן מדידה של מצוה, משום דאי"ז איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול, אבל שבות דדמי למלאכה ליכא למישרי במקום מצוה. ע"ש. וכן העיר בשו"ת מחקרי ארץ ח"ב (סימן כב או יד).

עוד כתב היפה ללב שם, לפי מ"ש בגמ' ברכות (יט:) גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, וכ"ש בבגד של מצוה. ומרן הראש"ל הגרע"י זצ"ל בגליון היפה ללב כתב, זה אינו, ועי' תוספות שבועות ל ע"ב. ע"כ. וכוונתו שבגמ' שבועות שם אמרינן צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל, וה"מ בממונא, אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ופירש"י באיסורא כגון אשה הבאה לפני חכם להתירה להנשא, ותלמיד זה יודע שבעלה חי, ובתוספות שם הקשו, תימה דהכא שב ואל תעשה הוא, ובגמ' ברכות (יט:) מוכח דשרי איסורא דרבנן בשב ואל תעשה דפריך גבי המוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוקו, מהא דההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה משום בזיון המת, ומשני שב ואל תעשה עדיף שאני, ותי' התוס' י"ל דהתם גנאי גדול הוא למת מצוה שאין לו קוברים לכך שב ואל תעשה שרי וכו'. ועוד י"ל דכשעושין איסור על ידו לא מיקרי שב ואל תעשה וכו'. ע"ש. אלמא דהא דאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה בשב ואל תעשה, אינו בכל שהוא, אלא במקום גנאי גדול, וזה לא שייך בנדו"ד, ולפי מ"ש התוספות בתירוץ השני שאם עושים מעשה על ידו לא חשיב שב ואל תעשה, כ"ש בנדו"ד שהוא עושה מעשה בידים, ואע"פ שבנדו"ד הוי איסור דרבנן, מ"מ כיון שהוי בקום ועשה אסור. איברא שהגר"ח בן עטר בספר ראשון לציון (לא:) כתב שבאיסור דרבנן שרי אף בקום ועשה. וכ"כ בספר יד מלאכי (כללי התלמוד כלל קכב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת תורה למשה (סי' תקי) דלעולם שרי לעבור על איסור דרבנן בקום ועשה משום כבוד הבריות. ועי' בשו"ת יביע אומר ח"ח (חיו"ד סימן לב) שכתב להקל בזה במידי דרבנן אפילו בקום ועשה, (אלא שכתב שם עוד כמה צירופים. ע"ש). ובש"ת חות יאיר (סימן צה) כתב דלא בכל מידי דרבנן אמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, דחזינן דאסור להוציא את המת לרה"ר ואע"פ דקיימא לן כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה. ע"ש. ואפשר דס"ל למרן הגרע"י זצ"ל דאף במידי דרבנן לא שרינן לעבור בקום ועשה אלא במקום שהגנאי הוא גדול. והכא שאין בזה גנאי גדול אסור. וצ"ע.

עוד כתב היפה ללב להביא סמך למנהג מהא דתנו (פ"ק דתמיד מ"א) וזקני בית אב וכו', לא היו ישנים בבגדי הקודש, אלא פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן וכו', ומסתמא כך היו עושין תמיד בין בחול בין בשבת לקפל, וה"ט כי בגדי קודש הם, וה"ה בטליתות של מצוה שיש בהן קדושה, ואם מניחו בלי קיפול אתי לידי ביזוי. ע"כ. ובגיליון מרן הראש"ל זצ"ל כתב, וסימוכין שלו תמוהים. ע"כ. וכן בשו"ת תפלה למשה ח"א (סי' יד אות ח) כתב לדחות דהתם מיירי שמקפלם לצורך לבישתם ביום השבת, וא"כ אף אם היו מקפלים בליל שבת, עכ"פ היה להם צורך לשבת. ע"ש. ובשו"ת מחקרי ארץ (שם) כתב דאי משום הא לא איריא די"ל דהתם מיירי בבגדים ישנים וצבועים דלא הותר בהם הקיפול, ואף שזה לצורך השבת, וכתב לדחות באופ"א דכיון דקי"ל דאין שבות במקדש, וכתב הרמב"ם (פ"א מהל' קרבן פסח הט"ז) דאפילו בדבר שאינו צורך העבודה אין שבות במקדש. וע"ש.

יג. ומ"מ נראה דיש להתיר לקפל את הטלית שלא כסדר קיפולה הראשון, וכמו שכתב הראבי"ה (שבת סימן רמה) דטליתות שהם לבנים שאין צורך בו ביום אחר צאתו מבית הכנסת, לא שנא חדשים לא שנא ישנים אסור לקפלן אפילו באדם אחד, וה"מ בסדר קיפולה הראשון, אבל שלא בסדר קיפולה הראשון נראה דמותר אפילו בשני בני אדם. וכ"כ המרדכי (פרק אלו קשרים סי' שפח) בשם הראבי"ה. וכ"ה באגודה (פרק טו דשבת). ומרן הב"י (סי' שב) הב"ד המרדכי הנ"ל. וז"ל בשו"ע (שם סעיף ג) מקפלים כלים בשבת לצורך השבת ללבשם בו ביום, ודוקא באדם אחד ובחדשים שעדיין לא נתכבסו ולבנים ואין לו להחליף, ואם חסר אחד מכל אלו התנאים אסור. ויש מי שאומר דלקפלן שלא כסדר קיפולם הראשון מותר בכל ענין, ונראים דבריו. ע"כ. ואע"פ דקיימא לן שדעת מרן לפסוק כהסתם נגד היש אומרים, שאני הכא שסיים ע"ד היש מי שאומר, "ונראין דבריו", אלמא דהכי סבירא ליה, וכ"ש לפי מ"ש הגאון בית דוד (חאו"ח סי' תט וסי' תמא) שאע"פ שבכל מקום הכלל בשו"ע שסתם וי"א הלכה כהסתם, מ"מ זהו דוקא כשכותב פירוש בדברי הסתם היפך סברת הי"א, אבל אם בסברת הסתם כתב את הדין השנוי במשנה ובגמרא, ואח"כ הביא סברת הי"א, הלכה כמותם. ע"כ. ואע"פ שהגאון הערך השולחן (סימן עא) פליג ע"ד הרב בית דוד, בנדו"ד שכתב השו"ע ונראין דבריו, אף הוא יודה שכן הלכה, מה גם שיש לומר שהמרדכי לא פליג על סברת הסתם, ומ"ש כן השו"ע בלשון יש מי שאומר, הוא משום שכן דרכו של מרן שמוצא סברא מחודשת שלא נתפרשה בפוסקים אחרים כותבה בלשון יש מי שאומר, וכמ"ש הסמ"ע חו"מ (סי' טז סק"ח), והכנה"ג (שם הגה"ט אות ז), והיד מלאכי (כללי השו"ע אות יב), ועוד. וכ"כ בספר עיקרי הד"ט (או"ח סימן ב אות ג) שהמרדכי לא פליג ע"ג התוספות שאסרו לקפל את הטלית בשבת, ואף לדברי בשלא כסדר קיפולו הראשון מותר, ואע"פ שאינו לצורך היום, ומ"ש מרן בשו"ע סברת המרדכי בשם יש מי שאומר, לפי שלא מצא סברא זו בפירוש אלא במרדכי כתב כן בשם יש מי שאומר להתיר, אע"פ שאין מחלוקת בדבר. ע"ש. וכ"כ בפתח הדביר (סי' שב סק"ג) שמרן ס"ל להקל כדעת המרדכי. וכ"כ בכף החיים (סי' שב אות כד). ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ד (סימן לד אות ג). והן אמת שבשו"ת דברי שלום מזרחי ח"ג (סימן פה אות ה) כתב דממ"ש התוספות (שבת קיג.) מכאן למדנו אסור לקפל טליתות של בית הכנסת לפי שהם צורך מחר, מוכח דס"ל שאפילו אם מקפלו שלא כסדר קיפולו אין להתיר כשעושה כן לצורך מחר, וכמו שכתב החי אדם (סוף כלל מד), או דס"ל דלא כהראבי"ה והמרדכי שהתירו שלא כסדר קיפולו. ע"ש. אולם בחזון עובדיה ח"ה (עמוד שמז) כתב לדחות דבריו שדברי התוס' נאמרו על המשנה שם דמיירי בקיפול כסדר קיפול הראשון, אבל שלא כסדר קיפולו יש לומר שאף הם יודו לדברי הראבי"ה והמרדכי שמותר אפילו כשעושה כן לצורך מחר. וכ"מ בעיקרי הד"ט הנ"ל שהתוס' אודיי מודו למרדכי. ע"ש.

יד. וראיתי בספר חיי אדם (כלל מד הכ"ד) שכתב ודוקא כדרך קיפולו הראשון אסור, אבל אם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון הכל מותר, ודוקא שרוצה ללבושו בשבת דאל"כ הוי אסור. ע"כ. ולפי"ז אם אינו מקפל לצורך השבת יש לאסור אפילו שלא בסדר קיפולו הראשון. וכן נראה מדברי המג"א (סי' יד סק"ט) שכתב במוצא טלית חבירו מקופלת שמותר ליטלה ולהתעטף בה ובלבד שיקפל אפילו שלא כסדר קיפולו הראשון, ובשבת אפילו אין מקפלו כלל שרי. כן נ"ל. ועי' כנה"ג (סי' שב). ע"כ. ואם איתא דשרי לקפל בשבת שלא כסדר קיפולו הראשון אמאי לא כתב המג"א שגם בשבת יקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון, וע"כ דס"ל שכיון שקיפול זה אינו לצורך השבת יש לאסור לקפלו אפילו שלא כסדר קיפולו הראשון, וטעמם של הח"א והמג"א הוא דקיפול שלא כסדר קיפולו הראשון אע"פ דלא חשיב כתיקון, היינו רק לענין שא"צ שיהא חדש ולבן ואדם אחד, דבכולהו הטעם דשרי משום דלא מיחזי כמתקן כ"כ, משא"כ בצבועים וישנים וע"י שני בני אדם דיותר נראה כמתקן, ומ"מ בשלא כסדר קיפולם הראשון שרי אף בכה"ג, אבל הא דצריך שיקפל לבו ביום אינו משום דין תיקון אלא משום הכנה משבת לחול, ולכן אף בשלא כסדר קיפול הראשון לא התירו אלא לבו ביום. ועי' בשעה"צ (סי' שב אות כ) שכתב דאולי טעמו של החיי אדם משום דחשש לדעה ראשונה. ועי' בשו"ת תפל"מ (שם אות  ד). ובדברי שלום מזרחי ח"ג (סימן פה אות ב). והן אמת שהתוספת שבת (סימן שב ס"ק יד) כתב להעיר ע"ד המג"א דקיפול שלא כסדר קיפולו הראשון שרי אפילו בשבת, וכתב ליישב דכיון שלא כתב המחבר הלכה כדבריו, אלא נראין דבריו, משמע דלא ברירא ליה מילתא כולי האי, ואף שכתבו התוס' בעירובין (מו ע"ב) דפירוש נראין, היינו שלכתחלה מורין כן, מ"מ הא כתבו שם דאי עביד חד כאידך לא מחינן ביה, לכך אנו מחוייב לקפלו בשבת אף בכה"ג כיון דרשאי הא להחמיר על עצמו בזה, ואין מוחין בידו. ע"ש. וכ"כ המחצית השקל (סי' יד סק"ט). מיהו מ"ש הרב תוספת שבת דלשון ונראין דבריו, היינו דמספק"ל אי נקטינן כהיש אומרים, י"ל דלשון גמרא לחוד ולשון פוסקים לחוד. וכן העיר הגאון רבי חיים פונטרימולי בפתח הדביר (סי' שב סק"ה). וכ"כ השדי חמד (ח"ט כלל הפוסקים סימן טז אות מא). ועכ"פ מדברי החיי אדם מבואר שאף בקיפול שלא כסדר קיפולו הראשון, לא שרי אלא לבו ביום. וכ"כ הבא"ח (ש"ב פרשת ויחי אות יג).

טו. ואולם מדברי מרן בשו"ע שכתב ויש מי שאומר דלקפלן שלא כסדר קיפולו הראשון מותר "בכל ענין". משמע שאף לצורך מחר שרי. וכ"כ האליה רבה (סי' שב סק"ט) בכל ענין פי' אפילו ישנים ואפילו בשני בני אדם, וכ"כ מרדכי ואגודה, וכן עיקר, ומשמע אפילו א"צ לבו ביום. ע"כ. וכ"כ בעיקרי הד"ט (סי' ב אות ג דף א ע"ג) דשרי אף לצורך מחר, דבקיפול כזה אינו מתקן כלל, ואף התוספות מודים בזה. וכ"כ בגדולות אלישע (סי' שב ס"ק כא) שאפילו לצורך מחר שרי, והיינו טעמא לפי שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן שום תיקון כלי כלל. ומ"ש שכ"כ בשו"ע הגר"ז (סעיף ט). הנה שם כתב ויש מי שאומר שלקפל שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין (אף לצורך מחר), ובשני בני אדם והוא בגד ישן צבוע ויש לו להחליף לפי שאין לקיפול זה שום קיום, ואין כאן תיקון כלי כלל, ונראים דבריו. ע"כ. ואיהו גופיה (בסימן יד ס"ט) פסק כדברי המג"א. ואם איתא אמאי לא התיר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, וע"כ דלא פשיטא ליה האי מילתא, ולכן כתב אף לצורך מחר במוסגר, וכבר כתב אחיו של הגר"ז בשו"ת שארית יהודה (חאו"ח סימן ו) שמעתי מפי קודשו פעמיםרבות דכל ספק העמיד בחצאי עגול ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו. ע"ש. והובא בספר קצות השולחן ח"ז (סי' קמב בבדי השולחן אות י), ובשו"ת תפלה למשה (שם אות ג). וכ"כ בשו"ת דברי נחמיה (די"ט ע"ג). ובשו"ת כוכבי יצחק ח"א (דקמ"ד ע"ב). ובשו"ת חיי הלוי ואזנר ח"ב (חיו"ד סי' עב אות ח). ומ"מ הדין הוא דין אמת. וכ"כ בהגהות מר"א אזולאי על הלבוש (אות ג) דאפילו לצורך חול מותר, וכ"כ בספר יוקח נא (סי' שב סק"א) שמלשון מרן השו"ע שהתיר בכל ענין, היינו אף לצורך חול. וכו משמע מלשון הלבוש (סעיף ג) שכתב שאין לקיפול זה שום ביום ואין כאן מתקן כלום. וכ"כ המשנ"ב (סי' שב ס"ק יח) ובשעה"צ (אות כ), ושכ"מ במרדכי. ע"ש. וכ"כ בחזון עובדיה ח"ה (עמוד שמו) שאין דברי החיי אדם נראים, שההיתר שכתבו הראבי"ה והמרדכי, כשמקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, היינו אפילו כשאינו לצורך היום, שלצורך היום אפילו כסדר קיפולו מותר, וכמו ששנינו (שבת קיג.) מקפלים כלים אפילו ארבע וחמש פעמים, ופירש רש"י כדי לחזור וללובשם בו ביום. וכ"כ עוד בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן מ) ובהליכות עולם ח"ג (עמוד רלא). ולכאורה הראבי"ה והמרדכי איירי נמי בישנים ובשני בני אדם, ובזה אסור אפילו לצורך היום, ורק שלא כסדר קיפולו הראשון יש להתיר שמקפל לצורך השבת עצמה, כן העיר בשו"ת תפלה משה (שם אות ד) ובספר מנוחת אהבה ח"א (פרק יא), ובש"ת מחקרי ארץ ח"ב (סימן כא אות ד). ואולם יש ליישב דברי מרן הגרע"י זצ"ל, דהנה הראבי"ה שם כתב מקפלים את הכלים וכו', אמרי דבי רבי ינאי ל"ש אלא באדם אחד וכו', ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא, וש"מ דטליתות שלנו שהם לבנים וא"צ בחילופם בו ביום אחרי צאתו מבית הכנסת ל"ש חדשים ול"ש ישנים אסור לקפלן, וה"מ בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא בסדר קיפולו הראשון נראה דמותר ואפילו בשני בני אדם. ע"כ. ונראה מדברי הראבי"ה שכוונתו שבטליתות שלנו שהם לבנים וא"צ בחילופם בו ביום יש לאסור לקפלם כמו שאמרו בגמ' אבל יש לו להחליף אסור, ואין חילוק בין בגדים ישנים לחדשים, דכל שיש לו להחליף אסור בכל גוונא, וע"ז כתב הראבי"ה דה"מ בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא כסדר קיפולו הראשון מותר, ואפילו אם יש לו להחליף, ואפילו בשני בני אדם, והראבי"ה לא בא לחלק בעיקר קיפול בגדים שאסרהו דהיינו בשני בני אדם בצבועים וישנים, אלא ביש לו להחליף, דבזה אסרנו רק בקיפול רגיל ולא כשמקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון, והיינו משום דכשיש לו להחליף הוי קיפול שלא לצורך ויש לאסור משום טירחא או משום שנראה כמתקן וכמו שכתב הגר"ז, אבל כשמקפלו שלא כסדר קיפולו ל"ח טירחא וכן לא חשיב תיקון כלל, ומה"ט שרי. והנה מדברי המג"א (שם סק"ו) שכתב ולכן אסור לקפל הטלית אע"פ שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בו, מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף. ובשו"ת לחם שלמה (או"ח סימן נד אות ב) כתב שמד' המג"א מוכח שבאין דעתו ללובשו האיסור הוא משום דהוי כיש לו להחליף, וביש לו להחליף התיר השו"ע קיפול שלא כסדר קיפולו הראשון, וה"נ כשלא רוצה ללובשו בשבת הוי כמי שיש לו להחליף ואסור, וע"ז כתב הראבי"ה דביש לו להחליף לא אסרו בסדר קיפולו הראשון, אבל שלא בסדר קיפולו הראשון שרי. וזה מ"ש בחזו"ע שם דהיינו שלא לצורך היום, והיינו משום דהוי כיש לו להחליף כמבואר במג"א, וע"ז כתב הראבי"ה דשרי בשלא כסדר קיפולו, אבל לצורך היום אפילו כסדר קיפולו שרי, דהוי כמי שאין לו להחליף, והראבי"ה לא בא לחלק בין בגד ישן צבוע ובשני בני אדם וכמשנ"ת. וע"ע בשו"ת דברי שלום מזרחי ח"ג (סימן פה אות ג).

טז. ולהלכה יש להחמיר שלא לקפל הטלית של שבת כסדר קיפולו הראשון, ומ"מ הנוהגים לקפל כן יש להם על מה שיסמוכו, ומ"מ מותר לקפל שלא כסדר קיפולו הראשון, וטוב יותר שיעשה כן, מאשר שיניח את הטלית ללא קיפול כלל.     

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים