תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ארבע מאות ושלושים או מאתיים ועשר?
שמות
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: שמות י פרשת בא פסוק לא

ומֹושַב בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר יָשְּבּו בְּמִצְּרָים שְּלֹשִים שָנָה וְּאַרְּבַע מֵאֹות שָנָה (שמות יב, מ) 

 

ארבע מאות ושלושים או מאתיים ועשר? 

לאברהם נאמרו דברים די ברורים: "כִי גֵר ִיהְּיֶה זַרְּעֲָך בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדּום וְּעִנּו אֹתָם אַרְּבַע מֵאֹות שָנָה" (בראשית טו, יגׂ)  ואכן, ההודעה בספר שמות, המסכמת את תקופת העבדות והעינוי שעברו על בני ישראל, "ּומֹושַב בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר יָשְּבּו בְּמִצְּרִָים שְּלֹשִים שָנָה וְּאַרְּבַע מֵאֹות שָנָה" ׁׁ(שמות יב, מ), קרובה לנבואה המקורית. ואולם חז"ל הציעו שמשך מושב בני ישראל במצרים היה מאתיים ועשר שנים בלבד. לפי דעה זו, הסיכום המופיע בספר שמות "ּומֹושַב בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר יָשְּבּו בְּמִצְּרָים שְּלֹשִים שָנָה וְּאַרְּבַע מֵאֹות שָנָה", מבוסס על ספירה המתחילה בברית בין הבתרים ובלידת יצחק, וכפי שפירש רש"י (בראשית טו, יג): "כי גר יהיה זרעך" – משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כל זה כיצד? 

יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב, ויעקב כשירד למצרים אמר "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", הרי מאה ותשעים. ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רד"ו – הרי ארבע מאות שנה! 

על פי דעה אחרת של חז"ל, ספירת השנים החלה מירידתם מצרימה, אלא שגאולת ישראל באה במהרה, בשנה המאתיים ועשר לשיעבודם.

דעה זו מופיעה במדרש רבה לשיר השירים (ב, ח): ר' יהודה אומר "קֹול דֹודִי הִנֵה זֶה בָא" – זה משה; בשעה שבא משה ואמר לישראל: "בחדש הזה אתם נגאלין". אמרו לו: "רבינו משה, היאך אנו נגאלין?! לא כך אמר הקב"ה לאבינו אברהם, "וַעֲבָדּום וְּעִנּו אֹתָם אַרְּבַע מֵאֹות שָנָה" והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר?!" אמר להם: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם, אינו מביט בחשבונותיכם, אלא 'מְּדַלֵג עַל הֶהָרִים מְּקַפֵץ עַל הַגְּבָעֹות'. מדלג על הקיצים ועל החשבונות ועל העיבורים". 

מחלוקת זו, אם ה' הקדים או לא הקדים את יציאת מצרים, תלויה, לדעתי, בפירוש שנתנו מפרשי התורה לידיעה על מותו של מלך מצרים שקדמה למעמד הסנה (שמות ב, כג–כה): 

וַיְּהִי בַיָמִים הָרַבִים הָהֵם וַיָמָת מֶלְֶך מִצְּרַים וַיֵאָנְּחּו בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִזְּעָקּו וַתַעַל שַוְּעָתָם אֶל הָאֱלֹקים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִשְּמַע אֱלֹקים אֶת נַאֲקָתָם וַיִזְּכֹר אֱלֹקים אֶת בְּרִיתֹו אֶת אַברָהָם אֶת ִיצְּחָק וְּאֶת יַעֲקֹב: וַיַרְּא אֱלֹקים אֶת בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל וַיֵדַע אֱלֹקים. 

רש"י פירש, בהתבסס על הרעיון שמצורע נחשב כמת, שהמלך לא מת אלא שהוא "נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם". משום כך, לפי רש"י מותו" של פרעה לא הביא לשינוי מדיני במצרים, לא כלפי פנים ולא כלפי חוץ. 

לעומתו, הרמב"ן, שקיבל את פשוטו של מקרא וקבע שפרעה אכן מת, סבר שמצוקת בני ישראל הגוברת נבעה מכך שהשלטון במצרים עבר למלך חדש ואכזרי יותר מקודמו: ועל דרך הפשט, מנהג כל הנעבדים לאדון בליעל רשע, שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך, האנחו מאוד, ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו "אבדה תקותינו, נגזרנו לנו ונבחר מות מחיים". וזה טעם נאקתם, כי נאקו נאקת חלל. 

דא עקא, פירוש זה מעורר קושי מסוים: מדוע נשלחו משה ואהרן לחלץ את בני ישראל דווקא לאחר שהומלך מלך אכזר וקשה? ואם אכן מלך קשה ואכזר היה, מדוע הסכים לקבל את משה פעם אחר פעם? ורק בשלב האחרון החליט לגרשו:  "וַיֹאמֶר לֹו פַרְּעֹה לְֵך מֵעָלָי הִשָמֶר לְּך אַל תֹסֶף רְּאֹות פָנַי כִי בְּיֹום רְּאֹתְּך פָנַי תָמּות" (שמות י, כח)

בשל הקשיים בשיטת רש"י והרמב"ן, שמא ניתן לפרש שלא היה זה מלך אכזר שעלה לשלטון ולא מלך שנצטרע. וכך היה הדבר: בעקבות מותו של המלך ששלט עד אז, חל שינוי בלתי צפוי במצבם של בני ישראל שהוביל אותם לחשיבה מחודשת על מצבם. 

כדי להבין את השינוי עלינו לעיין בתחילת ספר שמות, שם מסופר על החשש שהיה מנת חלקו של המלך ששיעבד את בני ישראל (שם א, ח–יׂ): וַיָקָם מֶלְֶך חָדָש עַל מִצְּרָים אֲשֶר לֹא יָדַע אֶת יֹוסֵף. וַיֹאמֶר אֶל עַמֹו הִנֵה עַם בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל רַבוְּ עָצּום מִמֶנּו: הָבָה נִתְּחַכְּמָה לֹו פֶן ִירְּבֶה וְּהָיָה כִי תִקְּרֶאנָה מִלְּחָמָה וְּנֹוסַף גַם הּוא עַ ל ׂשֹנְּאֵינּו וְּנִלְּחַם בָנּו וְּעָלָה מִן הָאָרֶץ. 

כאן, על אתר, גילה לנו רש"י ממה חשש אותו מלך: "ועלה מן הארץ": כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים והרי הוא כאילו כתוב "ועלינו מן הארץ והם ירשוה". 

בהתאם לכך, אני משער שבעת מותו של המלך (או רציחתו), בטרם שובו של משה למצרים, השתרר חוסר יציבות על הממלכה בעקבות מהפכה שבה תפס שליט חדש את השלטון. עם התפוררות השלטון הקודם, נוצרה הזדמנות לבני ישראל להתארגן ולהצטרף למהפכה שעשויה הייתה לשחררם מעבדותם, כאותם יהודים שהצטרפו אלפי שנים מאוחר יותר למהפכה הקומוניסטית ואולי היו אף בין המחוללים שלה. והנה, במקום שבני ישראל יסיימו את גלותם במצרים במועד שנקבע בברית בין הבתרים ויעלו לארץ כנען, הם העדיפו להצטרף למהפכה ולהשתקע לצמיתות במצרים. 

תיאור זה של "מהפכנים" שקמו לבני ישראל בעת ההיא, מתאים לאותם מדרשים המתייחסים לרשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלושת ימי האפלה. בכוחו של פירוש זה להסביר מדוע נשלח משה להוציא את בני ישראל קודם למועד הראשוני שנקבע בברית בין הבתרים, לאחר מאתיים ועשר שנים בלבד. ההחלטה האלוהית לקדם את הגאולה נבעה מתוך הרצון למנוע מצב שבו ישתקעו בני ישראל במצרים וישיבתם תהיה בלתי הפיכה. לצורך זה נדרש למשימה מי שהיה מקובל על העם ונתפס אף הוא כמהפכן. משה היה האיש שעשה מעשה והרג את המצרי שהציק לאיש העברי, ולכן יש להניח שהיה פופולרי בקרב העם וגם אישיות רצויה בחצר המלך החדש שכבש את המלוכה מקודמו. 

וכאן יש להקשות: אם בסופו של דבר, בני ישראל אכן יצאו לאחר מאתיים ועשר שנים בלבד, לפי מדרש רבה לשיר השירים הנזכר לעיל, מדוע חזרה התורה בעת יציאתם על מספר השנים שתוכננו ולא התקיימו, דהיינו "ומֹושַב בְּנֵי ִיׂשְּרָאֵל אֲשֶר יָשְּבּו בְּמִצְּרִָים שְּלֹשִים שָנָה וְּאַרְּבע מֵאֹות שָנָה" (שם יב, מ). 

ייתכן שאת התשובה ניתן למצוא בדברי הנביאים ובמדרשי חז"ל המעידים על נטייתם של בני ישראל לדבוק בגלות מצרים ובכל מגרעותיה. לדוגמה, בהקשר למכת החושך שהביא ה' על מצרים, כתב רש"י: ולמה הביא עליהם חושך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה, כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו: "אף הם לוקים כמונו!" ׁ(שם,י, כבׂ). 

ועוד חמור מזה הוא מה שנאמר על ידי הנביא יחזקאל בגנותם של בני ישראל בעודם במצרים: 

בַיֹום הַהּוא נָׂשָאתִ ייָדִי לָהֶם לְּהֹוצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְּרִָים אֶל אֶרֶץ אֲשֶר תַרְּתִי לָהֶם זָבַת חָלָב ּודְּבַש צְּבִי הִיא לְּכָל הָאֲרָצֹות: וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִיש שִקּוצֵי עֵינָיו הַשְּלִיכּו ּובְּגִלּולֵי מִצְּרִַים אַל תִטַמָאּו אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיַמְּרּו בִי וְּלֹא אָבּו לִשְּמֹעַ אֵלַי אִיש אֶת שִקּוצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְּלִיכּו וְּאֶת גִלּולֵי מִצְּרַים לֹא עָזָבּו וָאֹמַר לִשְּפְֹך חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְּכַלֹות אַפִי בָהֶם בְּתֹוְך אֶרֶץ מִצְּרָים: וָאַעַש לְּמַעַן שְּמִי לְּבִלְּתִי הֵחֵל לְּעֵינֵי הַגֹוִים אֲשֶר הֵמָה בְּתֹוכָם אֲשֶר נֹודַעְּתִי אֲלֵיהֶם לְּעֵינֵיהֶם לְּהֹוצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְּרָים ׁ(יחזקאל ב, ו–ט.) 

כאשר הוקדם לוח הזמנים ליציאתם של בני ישראל ממצרים, בגלל אלו שרצו להישאר ולהתבולל, חסה התורה על כבוד שמיים וגם על כבודם של בני ישראל, ונכתבו הדברים כאילו בעת יציאת מצרים התמלאה ההבטחה לאברהם בשלמות. כך לא התפרסמו מעלליהם הרעים של אלו שלא רצו לעזוב את מצרים, אלא רצו להיטמע בה. ולכן סביר להניח שהם אלו המכונים על ידי רש"י "רשעים", שהעדיפו את המהפכה על פני העלייה לארץ ישראל.

אהבת? שתף את החידוש

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים