תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

את מי רצה יצחק לברך
בראשית
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: בתוך המאמר

וַיֶחֱרַד יצְּחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְּאֹד וַיֹאמֶר מִי אֵפֹוא הּוא הַצָד צַיד וַיָבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹל בְּטֶרֶם תָבֹוא וָאֲבָרֲכֵהּו גַם בָרּוְך ִיהְּיֶה ׁ(בראשית כז, לג)

את מי רצה יצחק לברך? 

בעבר הסברנו מדוע  רבקה ויעקב עָׂשּו יד אחת, כדי לרמות את יצחק. מאידך, התנהלותו של יצחק, שלא נטר טינה ליעקב, נותרה תמוהה. הרי יעקב חשש מכך שיצחק יקלל אותו, "אּולַי יְּמֻשֵנִי אָבִי וְּהָייתִי בְּעֵינָיו כִמְּתַעְּתֵעַ, וְּהֵבֵאתִי עָלַי קְּלָלָה וְּלֹא בְּרָכָה" (בראשית כז, יב), ואולם יצחק לא חזר בו מן הברכות שהוא בירך בהן את יעקב, ואדרבה אמר: "גַם בָרוְך יהְּיֶה" (שם כז, לג). 

עלינו לשאול את עצמנו: מה הניע את יצחק לברך את עשו בטרם מותו? הרי אברהם אבינו לא בירך את יצחק טרם מותו, ואפילו הברכה שניתנה ליצחק לאחר מות אביו – "וַיְּהִי אַחֲרֵי מֹות אַברָהָם וַיְּברְֶך אֱלֹקים אֶת יצְּחָק בְּנֹו…" (שם כה, יא) – לא הייתה ברכה של ממש, אלא ניחום אבלים, כפי שהציע רש"י. אם כך, מדוע התכוון יצחק לעשות מה שאביו לא עשה, ובירך את בניו? 

נראה להציע, בעקבות מדרש תנחומא, "שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה שהיה גדול, ואחר כך ליעקב" (תנחומא [בובר], תולדות, סימן כג). עם זאת, יצחק לא התכוון לברך אף אחד מן האחים ב"ברכת אברהם" שאביו קיבל מהמלאך בעקדה. (ראה מאמרי "מדוע עקידה") 

רש"י הסביר התנהגות זו של יצחק: אף על פי שמסר ה' את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק, מפני שצפה שעשו יצא ממנו. אמר "יבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטיב בעיניו ובא ה' וברכו". יצחק תלה ביטחונו, שלאחר מותו יברך ה' את האח הראוי מבין השניים. לכן הוא הסתפק בברכות כלליות, מעין אלה שיעקב עתיד לברך את בניו קודם מותו. 

רבקה, לעומתו, הייתה מעוניינת שיעקב יקבל במעמד זה את "ברכת אברהם" הנחשקת. ברכה זו, היא שהבטיח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו של אברהם, או שיפולו ביד אויביהם ולא יקומו (רמב"ן, בראשית כב, טז).

הרי עד עקידת יצחק, לפני שהובטח הגנה לצאצאיו של אברהם, האימהות הן אלו ששמרו על בניהן בשעת הסכנה,  כי האבות לא הבחינו ביריבות ששררה בין האחים. האימהות הן אלו שזיהו את העימותים ואשר פעלו על מנת להציל את האח הנרדף. כך אירע כאשר דרשה שרה מאברהם לגרש את ישמעאל, וכך קרה כאשר שלחה רבקה את יעקב שנרדף על ידי עשו, למצוא מקלט בבית לבן אחיה. 

הגנה זו של האימהות  קודם לעקדה, נדרש מפני שהקב"ה לא התערב להציל אח מפני אח  (דוגמת קין והבל) והעולם כמנהגו נוהג. משום כך, דומני שמאמציה של רבקה להשיג את ברכת אברהם מזמן העקדה עבור יעקב נעשו על מנת שהוא "לא יפול בידי אויביו ולא יקום", גם לאחר מותה. 

כאמור, יצחק התכוון לברך את שני הבנים, ולכן כאשר מצא שהוא בירך את יעקב – לא התחרט. אולם, תחושת שוויון הנפש אותה שידר יצחק הייתה כזו שהביאה את הרמב"ן לשאול: "ואיך יאמין עשו כי במרמה היה בתחילה בראותו כי עתה יברך אותו ברצונו"? (שם כז, לג). 

בשלב זה, יצחק מצא את עצמו בלב סכסוך אחים הדומה לזה שהתרחש בין קין והבל, בראשית היקום. יצחק ידע שהעדפת קורבנו של הבל גרמה לבכור המשפחה לקום על אחיו ולהורגו. הברכות שבירך עתה את יעקב עלולות היו להביא לאותה תוצאה. משום כך, נחרד יצחק "חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְּאֹד". 

יצחק ניסה לרכך את המכה, ופירט בפני עשו את מהות הברכות שבירך את יעקב: "הֵן גְּבִיר ׂשַמְּתִיו לָך וְּאֶת כָל אֶחָיו נָתַתִי לֹו לַעֲבָדִים וְּדָגָן וְּתִירֹש סְּמַכְּתִיו …" (שם, כז, לז). מכאן, עשו אמור להבין שאת ברכת אברהם הנחשקת מאירוע העקדה, יצחק לא מסר ליעקב. ידיעה זו יכולה אולי למנוע אסון במשפחה. 

עשו ניצל את ההזדמנות, וביקש מיצחק: "הַבְּרָכָה אַחַת הִוא לְּך אָבִי, בָרְּכֵנִי גַם אָנִי אָבִי…" (שם, לח); אם אני בנך האהוב, תן לי אותה הברכה שאת נתינתה השארת לעת עתה בידי ההשגחה העליונה! אבל ליצחק לא הייתה כוונה לתת את ברכת אברהם לבניו, כשם שאביו לא נתן לו את הברכה. וכאשר יצחק נמנע מלברך את יעקב בברכה ההיא בשעה שחשב שהוא מברך את עשו, כך נמנע גם עכשיו מלברך את עשו כאשר הוא ביקש אותה ממנו. 

"וַיִׂשְּטֹם עֵׂשָו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶר בֵרְּכֹו אָבִיו וַיֹאמֶר עֵשָו בְּלִבֹו יקְּרְּבּו יְּמֵי אֵבֶל אָבִי וְּאַהַרְּגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי "(שם, כז, מא). האסון שממנו חשש יצחק הלך והתממש והדבר הטריד את מנוחתה של רבקה. בלית ברירה, פנתה רבקה לעזרת יצחק, באמתלה: "קַצְּתִי בְּחַיַי מִפְּנֵי בְּנֹות חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָה מִבְּנֹות חֵת כָאֵלֶה מִבְּנֹות הָאָרֶץ לָמָה לִי חַיִים" (שם כז, מו), וכדברי הרשב"ם: "דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשו ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן".

כאן, בנקודה זו, לאחר שרבקה כבר התייאשה, הבין יצחק כי לא ניתן עוד להמתין "עד שיבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעינו…" (רש"י), ועליו לתת את הברכה הנחשקת ליעקב כדי להצילו מאחיו: וַיִקְּרָא ִיצְּחָק אֶל יַעֲקֹב. וַיְּבָרֶך אֹתֹו, וַיְּצַּוֵהּו וַיֹאמֶר לֹו: לֹא תִקַח אִשָה מִבְּנֹות כְּנָעַן! קּום לְֵך פַדֶנָה אֲרָם בֵיתָה בְּתּואֵל אֲבִי אִמֶך וְּקַח לך מִשָם אִשָה מִבְּנֹות לָבָן אֲחִי אִמֶָך. וְּאֵל שַדַי יְּבָרְֵך אֹתְּך וְּיַפְּרְּך וְּיַרְּבֶך וְּהָייתָ לִקְּהַל עַמִים. וְּיתֶן לְּך אֶת ברכת אברהם, לְּך ולְּזַרְּעֲך אִתָך לְּרִשְּתְָּך אֶת אֶרֶץ מְּגֻרֶיָך, אֲשֶר נָתַן אֱלֹקים לְּאַבְּרָהָם "(שם, כח, א– ד). וכך כתב רש"י: "את ברכת אברהם": שאמר לו, "ואעשך לגוי גדול" (שם יב, ב), "והתברכו בזרעך" (שם כב' יח). יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך. ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך. רש"י טרח להזכיר כאן הן את הברכות שקיבל אברהם לפני העקדה ("ואעשך לגוי גדול") והן הברכות שאברהם קיבל בעקדה ("והתברכו בזרעך"), ובכך אשרר את שלימד אותנו הרמב"ן בנוגע למשמעות העקדה, שנועדה לשמור על זרעו של אברהם. 

רגע קודם צאתו של יעקב אל הלא־ נודע, מוסר יצחק את ברכת אברהם ליעדה, לבנו יעקב, ובכך השיגה רבקה אימנו את מבוקשה. בזכות ההבטחה שניתנה לאברהם בשעת העקדה, יזכו יעקב ויוסף להשגחת הבורא ולהצלתם ממזימות המוות שיטמנו להם אחיהם.

שנים רבות לאחר מכן, כשבירך יעקב את יוסף, הוא נזכר בברכה שקיבל מאביו ומאימו: "בִרְּכֹת אָבִיָך גָבְּרּו עַל בִרְּכֹת הֹורַי עַד תַאֲוַת גִבְּעֹת עֹולָם תִהְּיֶיןָ לְּרֹאש יֹוסֵף ּולְּקָדְּקֹד נְּזִיר אֶחָיו" (בראשית, מט, כו). וכך פירש ר' אברהם אבן עזרא את דברי יעקב ליוסף: "אלה הברכות שברכתיך עצומים הם, ויתחברו עם ברכות הורי שברכוני"

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים