תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בביאור החלת הנדר
נדרים
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: ריש מסכת נדרים

בגדר עיקר הנדר

בעיקר דין נדר מצינו כמה שיטות בראשונים בר"ן בסוגיין כתב דעיקר נדר הוא בין שיאמר דבר זה אסור עלי ובין שהתפיס ובר"ן (שבועות כ:) כתב דעיקר נדר הוא בהתפסה כיון דענין הנדר הוא המשכת קדושה ממק"א ובריטב"א כתב דעיקר הנדר הוא שיאמר ד"ז אסור עלי כקרבן ולאו מדין התפסה וכן שי' רש"י שם בשבועות

וביאור שי' הר"ן הכא דמהני כשאומר ד"ז אסור עלי לכאורה הוא דנתנה התורה כוח לאדם לאסור כמו דיש לו כוח להחיל חלות או קדושה וכדו' כ"כ יש לו כוח לאסור דברים לכך מהני כשאומר ד"ז אסור עלי ואי"צ לתלות איסורו דהענין הוא לאסור

וביאור שי' הר"ן בשבועות דעיקר נדר בהתפסה דבנדר לא התחדש שיכול להחיל איסורים מכוח עצמו אלא מהני רק ע"י המשכה ממק"א וזהו ההתפסה בקרבן וכמו דאיכא דין דקודש עושה חליפין דדין הקדושה יכול להמשך ממקום למקום התחדש לענין נדרים שיכול להמשיך קדושה לחפץ זה ולאסור חפץ זה באותו קדושה ומבואר מדברי הר"ן דהוי ממש כקרבן

בביאור שי' הריטב"א דצריך לומר דבר זה אסור עלי כקרבן עיי"ש שכתב דאיסורא מנפשיה חייל א"כ מבואר דלאו מדין התפסה הוי אלא כשי' הר"ן הכא דעיקר הנדר הוא מה שאוסר דבר המותר ולאו מדין קרבן ולכאורה צ"ב דאי איסורא מנפשיה חייל אמאי צריך לפרש כקרבן הא אינו מוסיף לסיבת האיסור אלא רק מה שאמר ד"ז אסור

ועיין במשנ"ל (פ"א ה"ז) שהביא את שי' המהרלנ"ח דאם אומר דבר זה אסור עלי כאימא מהני אפי' שתלאו בדבר האסור וביאר שם דאפשר להפריש תחילת דבריו לסוף דבריו שאמר כאימא וזה א"ש כשי' הר"ן הכא וביותר אפש"ל דכיון שבא להחיל איסור נדר וזה ע"י שאמר דבר זה אסור כשפירש כאימא רק בא לפרש דבריו אבל לא שיחול מכוח זה א"כ כשפירש בדבר האסור לא גירע מאיסור הנדר אמנם לשי' הריטב"א דצריך לפרש איסורו כקרבן אף שאיסורא מנפשיה חייל לא יהני כשאומר ד"ז אסור כאימא שגירע כשפירש איסורו בדבר האסור

בגדר ההתפסה

בר"ן לקמן (יד.) ובלשון הרמב"ם (פ"א ה"ז) שכתב שהאומר כקרבן אסור מפני שאפשר שיעשה אדם בהמה שהיתה חול קרבן מתבאר דהתפסה בקרבן אינה המשכת קדושה או הגדרת האיסור אלא כשמתפיס אדם בקרבן כוונתו שכמו שקרבן נאסר ע"י נדר כך ככר זו תאסר בנדר

ואפשר לבאר דהנה בדין הקדש יש שביארו דאין לאדם כוח להחיל קדושה וא"כ גם אינו יכול להחיל איסורים אלא כשמקדיש חשיב שמפריש החפץ ממנו וממילא הוי ברשות גבוה כמו דמצינו דאיכא דין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והיינו דמה שהאדם הוא עושה הוא רק פעולה של כמסירתו להדיוט שמפריש ממנו אבל ל"ח שמחיל קדושה וא"כ י"ל דכוונתו שכמו שיכול להפריש בהקדש כך יהא דין הפרשה בככר זו לענין נדר והיינו דהכוח להפריש ממנו חפצים יש לו

בחי' ר' שמעון (סי' א') כתב ב' צדדים בגדר הקדש צד אחד דדין ההקדש הוא מציאות של הקדש שהוא ברשות גבוה ולא משום דאיכא איסור להדיוט לפי"ז איסור ההדיוט הוא איסור גברא שהוא לא יחלל החפץ ולמסקנא כתב דדין ההקדש הוא שריחקה תורה החפץ מהאדם וההינו איסור חפצא

ולכאורה אי נימא כצד הראשון דהחפץ הוא במציאות של הקדש א"כ כיצד יהני התפסה הא בחפצא ליכא איסור שיתפיס בו אלא רק איסור גברא אבל אי נימא דההתפסה הוא במה שמפריש החפץ א"ש דזה איכא כשמקדיש שמה שפועל זה ההפרשה כמש"נ אבל אי נימא כצד השני דריחקה תורה החפץ מהאדם א"ש ההתפסה בחפצא

בדין הקדושה בנדר

ולבאר דין הקדושה בנדרים יש להקדים דהנה בגמ' לקמן (לה.) נח' האם איכא מעילה בקונמות וברמב"ם (מעילה פ"ד ה"ט) פסק דיש מעילה בנדרים

והנה צ"ב אמאי פרשת נדרים הוי כהקדש דנאמר שיהא מעילה הא בנדר הוי הרחקה ובהקדש מחיל קדושה  ולכך איכא מעילה  ועוד דבגמ' לקמן אמרינן דהיכא שאוסר על עצמו פירות חבירו אין פדיון וכשאוסר אחרים יש פדיון ובר"ן ביאר דכיון שאסר רק על עצמו לא אלים כהקדש למיתפס פדיונה וצריך לבאר החילוק ועוד דבמשנ"ל (שם) הסתפק היכא שאסר רק אכילה האם ג"כ יש מעילה וכן היכא שלא התפיס האם איכא מעילה וכן אם הוי דווקא כשאוסר פירותיו או גם כשאוסר פירות אחרים עליו וכן האם גם באסר הנאה מחבירו או דווקא בדבר מסוים

ומכוח הנ"ל מבואר דאיכא ב' עניני נדרים דכשאוסר פירותיו על חבירו הוי כהקדש כיון דהפירות שלו ויכול להקדיש הפירות יכול גם לאסור את חבירו כהקדש כיון שהוא הבעלים על הפירות א"כ אוסר את גוף הדבר ולכך יש מעילה שהחיל קדושה בפירות אבל כשאוסר פירות חבירו עליו כיון דאינו יכול להקדישו דהפירות אינם שלו אינו יכול גם לאסור את הפירות כהקדש ולכך אין מעילה וה"ה כשאוסר הנאה מחבירו דליכא מעילה כיון שאינו אוסר את גוף הדבר

אמנם מדברי הגמ' לקמן מבואר דכשאוסר פירות חבירו עליו איכא מעילה ורק פדיון ליכא מ"מ חזינן דכשאוסר פירות חבירו לא הוי כהקדש ממש כיון דאינו יכול לאסור את גוף הדבר דאין הפירות שלו

בדין בל יחל בנדרים

ברמב"ם (פ"א מהל' נדרים ה"א) כתב דאע"פ דהאומר הרי עלי הוי נדר והרי זו הוי נדבה מ"מ ענין אחד הוא ובהל' ג' ובסה"מ מנה הדין דמוצא שפתיך תשמור דכתיב בהקדש והדין דככל היוצא מפיו יעשה דכתיב בהקדש כמצוות עשה אחת מבואר דדין הקדש ונדר חד הוא וכמש"כ דהקדש ילפינן מנדרים דשניהם ענינם הוא התחייבות לקיים הנדר

ויש לדון לענין הלאו דנאמר בנדרים לא יחל דברו האם איתא נמי בהקדש והנה בריש הל' חרמים כתב דמי שהתחייב קרבן ולא הביא אחר ג' רגלים עובר בבל תאחר ובבל יחל והנה התם איירי באומר הרי עלי דהוי ממש כנדר שהוא התחייבות של האדם להביא קרבן לכך מוזהר שלא לחלל דבריו

אמנם באומר הרי זו קרבן אפש"ל דליכא בל יחל כיון דענין ההקדש הוא להחיל קדושה וממילא הוי ברשות גבוה וא"כ מצווה רק לא למעול אבל אינו מצווה לא לחלל דבריו כיון שדיבורו חל משא"כ בנדרים כל ענינו הוא לקיים את חיובו להתרחק מהחפץ דזהו ענין הנדר שיתרחק מהחפץ לכך איכא בל יחל (ועיין לקמן) ולפי"ז הדין דמוצא שפתיך תשמור איירי דווקא באומר הרי עלי ולא בהרי זו

בגדר איסור חפצא

הנה באיסור נדר אמרינן בגמ' (ע"ב) דהוי איסור חפצא היינו דהחפץ אסור על האדם ולכאורה צ"ב כיצד אוסר פירות חבירו עליו הא הפירות אינם שלו שיוכל להחיל איסור קדושה בחפץ וכמו שנתבאר לעיל דאפשר שבאוסר פירות חבירו עליו ליכא מעילה דאינו יכול להחיל קדושה אבל מ"מ צריך לבאר איסור החפצא

ובחי' ר' חיים (נדרים פה.) ביאר דהוי איסור חפצא על הגברא וביאור דבריו דהוקשה לו דהא כשאומר ד"ז אסור עלי לא חל איסור בפנ"ע בגוף החפץ אלא רק לענין הגברא דלא שייך איסור בלא הרחקת הגברא לכך ביאר דכל ענין החפצא הוא ביחס לגברא שהחפץ אסור לגברא ולא כשאר איסורי תורה שלגברא אסור החפץ וביותר יש לבאר דבהקדש חל קדושה בחפץ כיון דענין ההקדש הוא להפרישו לגבוה וזהו האיסור חפצא דהוי של גבוה משא"כ בנדר כל ההפרשה אינה בחפץ עצמו אלא ביחס לגברא שיאסר עליו וזהו איסור חפצא על הגברא

ובאו"א יש לבאר דעיין באבנ"מ (שו"ת סי' י"ב) בביאור שי' הרשב"א דאין נדרים חלים על האיסורין כיון דצורת הנדר הוא ע"י פיו דהרי ענינו הו בל יחל דברו א"כ אף שמחיל איסור חפצא מ"מ האיסור הוא בל יחל לכך לא מהני נדרים על האיסורין ומבואר דגדר הנדר הוא שאף שחל בחפצא מ"מ כיון דדינו הוא בל יחל הוי איסור על הגברא

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים