תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בגדרי ודיני קבוע
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בגדרי ודיני קבוע

איתא בגמ' חולין צה'. תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ואיתא בתוס' שם דספיקו אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והא דקיי"ל מדאו' חד בתרי בטיל היינו היכא שמעורב ואינו ניכר האיסור אבל הכא שידוע האיסור שיש חנות המוכרת בשר נבילה ובדבר חשוב אפי' מעורב לא בטל. וכ"ה בתוס' זבחים עג': ד"ה אלא דאיתא התם בגמ' גבי תערובת בע"ח דחשיבי ולא בטלי ופריך ונמשוך אחד אחד ונחשבינו מהרוב ודחינן דהו"ל קבוע והוי כמחצה על מחצה, והטעם משום דבע"ח לא בטלי כדבר שדרכו להימנות ובדבר הידוע אינו מתבטל. והיינו דהוקשה לתוס' איך שייך לומר ביטול יבש ביבש מדאוריתא חד בתרי והא הוי קבוע כיון שכל דבר המעורב בהיתר קרינן ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי, ומיישב בזה דדין קבוע הוי רק כשניכר האיסור ונודע מקומו או בדרבנן רק בדבר חשוב דהוי קבוע בתוך ההיתר ואינו בטל. וכ"ה ברשב"א בתורת הבית בית ד' שער א' יג': ושער ב' כט': ד"ה ועתה, ומשו"ה בט' חנויות לעצמן האיסור קבוע כיון דידעינן שאחת מוכרת בשר נבילה ולכך הנבילה אינה בטילה ברוב וכן איסור חשוב כחתיכה הראויה להתכבד וכן בע"ח אינם בטלים והם בתערובתן כאיסור קבוע והאיסור כמחצה על מחצה. משא"כ בביטול יבש ביבש אינו דבר חשוב ואינו ניכר במקומו וכדיתבאר. 

בגדר דין קבוע: יש לחקור  בגדר דין קבוע דלא אזלינן בתר רוב, אי הוי משום דהחשיבה תורה את החפץ במקום קביעותו כמחצה על מחצה, או דגזה"כ מקרא דוארב לו דבמקום קביעות שלא נתחדש דין הלך אחר הרוב אע"ג דאין המיעוט חשיבא במקום הקביעות.

ועמדו בזה האחרונים, הפמ"ג (יו"ד קי' שפ"ד סקי"ד) עמד בזה עיי"ש, ובקוב"ש (כתובות אות מ' בשם הגר"ח) כתב כצד הב' דגזה"כ בדבר הקבוע דלא אזלינן בתר רובא. ובשער"י (ש"ד פ"ג) כתב דהיכא דנולד הספק במקום הקביעות קודם הפרישה מעמידים הספק על עצם החתיכה אם כשירה או נבילה, ובזה שייך לומר דחידשה תורה דין קבוע להחשיב המיעוט כמחצה על מחצה, משא"כ במקום שהספק נולד אחר הפרישה אזי מעמידים הספק על מעשה הפרישה ולא על עצם החתיכה, וכיון שהספק בחתיכה הנמצאת בשוק מהיכן פרש לא שייך דין קבוע לומר שהמיעוט כמחצה על מחצה כיון שיש ט' אפשרויות של פרישה להיתר ואפשרות אחת לאיסור שפרשה על אותה חתיכה ומשום שאנו דנים על אופן הפרישה והוי דבר הנדון מהמקרים הנולדים ואין שייך בהם עניין קביעות אלא רוב, ורוב אינו מכריע ספק מציאותי אלא רק במקום שצריך להכריע דין מהני רוב, ולכן במקום שדנים על סיבת הפרישה יש רוב מקרים של ט' חנויות וזה דוקא בנמצא בשר שהספק מהיכן פרש אך כשיש בידו חתיכה והספק רק עתה באיזה חנות היה כיון שבזמן שלקח מהחנות ידע מהי אלא שאינו זוכר עתה במציאות מהיכן היה בהא אין שייך דין רוב לקבוע מציאות וספיקו אסור מן התורה עיי"ש.

ודברי השער"י ניחא באופן שהפרישה הולידה ספק כט' חנויות, אך מצינו ביומא פד': שעשרה אנשים בחצר ט' נכרים וא' ישראל ונפל גל על אחד ולא ידעינן מיהו הוי קבוע באותה חצר וכמחצה על מחצה דמי, ובחצר אחרת פירש, ונחלקו הראשונים אם בפיקוח נפש אזלינן בתר רוב, ולכאו' מ"ש חצר זו מחצר אחרת דהרי הפרישה לא הולידה ספק ומ"ש בין החצרות. וכן בזבחים עג': בזבח פסול שנתערב בזבחים כשרים דכולם אסורים משום דבעלי חיים לא בטלי ומקשה הגמ' וכבשיינהו דניידי ונאמר כל דפריש מרובא פריש ופירשו התוס' שנגרום שאחד ייצא לחוץ ונאמר כל דפריש, והתם נמי הפרישה לא שינתה כלום דהספק הוא מחמת התערובת ומה יועיל דברי השער"י כשהפרישה גרמה לספק.

ובספר בית יצחק לר' יצחק חבר זצ"ל ביאר דקבוע היינו שע"י קבוע דנים על הקבוצה ובקבוצה יש איסור, והנדון אם נפגש במיעוט שבקבוצה וחשיב שהוקבע האיסור ולכן אין דין רוב, משא"כ פריש הוי הנדון לכאו"א בפנ"ע ובזה שייך לשייכו לרוב, ולכך ביומא וזבחים אמרינן דכשהקבוצה בחדר אחד דנים אותה במקומה וכשאחד פירש חשיב שנפרד מהקבוצה ודנים עליו בפנ"ע.

ובעיקר הלימוד של קבוע דילפינן בב"ק מד': ובכתובות טו'. מקרא דוארב לו וקם פרט לזורק אבן לגו היינו שזרק אבן לחבורת אנשים שהיו בה ט' ישראלים וא' עכו"ם שפטור משום ספק נפשות להקל, יש לבאר דהוי מוכיח שהרי לא היו בביתם אלא התקבצו למקום אחד וחשיב מקום הקבוצה, וכיון שהנדון על הקבוצה והאם נפגש במיעוט והוה כהוקבע איסורא.

וביותר יש לבאר דין קבוע, דהא מבואר בגמ' כתובות טו'. דבועל הוי קבוע בביתו ושאני בין הלך אליה להלכה אליו. ונתקשו האחרונים דבשלמא כשדנים על האשה שהלכה לבית הבועל הוי ספק קבוע, אך תינוק הוי פריש דאינו בבית הבועל ונימא כל דפריש מרובא פריש. ובנודע ביהודה כתב דאף התינוק פריש, והנתיה"מ כתב דכיון שהיה ביאה בבית הבועל הוי כבשר הנקנה. והגרש"ש והגרנ"ט כתבו דהספק בבועל ולא בתינוק ויש לו תורת קבוע. ויש לבאר ביאורם דהאחרונים.

הנה בעיקר דין קבוע דהוי בביתו וילפינן בזורק אבן לגו יש לבאר עפ"י החזו"א (?) דקבוע היינו שהוקבע ודאות בקביעות מסוימת לצד מסוים ויש ספק והוא צד בספק, וכגון ט' ישראלים וגוי אחד והוקבע הגוי ופגע אחד באדם והגוי הוי צד בספק, וכן בביאה כשיצא הבועל לא הוקבע הביאה למקום מסויים וכן כשנכנס לבית האשה אי"ז הוקבע האיסור, אך כשנכנסו ג' בנ"א ווהוקבע שאחד מהם הבועל או שהיה בבית הבועל הוי קביעות וזה צד בספק קבוע.

וביסוד דין קבוע כמחצה על מחצה הוי גזה"כ להחשיב הצד לספק השקול והוי משום שניכר בצורה ודאית ולכן הוי צד שקול, ולכאו' תיקשי דעיקר דין קבוע דתשעה חנויות והספק נולד במקום הקביעות בחנויות אבל לא נמצא כיון שיצא מהחנות והלך אחר הרוב, ולכאו' הא הספק בבשר הוי בחנויות והחנות קבועה ונימא מחצה על מחצה, ובפשוטו וכ"ה ברש"י בחולין, היינו דכיון שהבשר השתא לא קבוע, ועדיין תמיהא דקבוע היינו מציאות דהחנות קבועה והצדדים הם החנויות.

ויש לבאר וכ"ה בגרנ"ט, דבשר שפירש היינו שהצד הקבוע פירש כיון שהספק בבשר אי"ז ספק בחנות דהא שאר החתיכות קבועות אך על הבשר שפירש אין שייך לומר קבוע כיון שאין החנות אוסרת אלא החתיכה ספק נבילה, ובבועל אינו כן כיון שבועל האוסר בו וקבוע בזמן ההוא וכן לגבי התינוק, וכן מוכיח הגרנ"ט מנזיר דאזלי' בתר רוב צדדים ולא אנדון עיי"ש, דכשדנים קבוע ופריש אין דנים על הנדון אלא על הצדדים וכן בבועל הולכין אחר הבועל עיי"ש.

ושאר האחרונים דסברי דמקום הספק עתה רק בתינוק, דהא אין כבר בועל דאין אנו עתה במקום הקביעות, היינו דקבוע הוא דבמקום שיש בספק צד קבוע כמחצה על מחצה, וה"ה בשר לאחר שפירש הוי ספק בבשר ואין במקום הספק צד קבוע וכן שדנים על התינוק אין שייכא קביעות. 

בדיני קבוע: הנה נתבאר שביטול יבש ביבש הוי רק בדבר שאינו חשוב או אינו ידוע וניכר אבל כשהאיסור עומד במקומו וידוע כתשע חנויות הוי קבוע ואין שייך בו ביטול, ודינם דדבר שאינו ניכר במקומו מפלגינן בין דבר חשוב לאינו חשוב דאינו חשוב בטל וחשוב אינו בטל ומשמע דאפילו פירש בדבר חשוב אינו בטל ואסור, ובניכר במקומו מפלגינן בין פירש ללא פירש, שאם פירש אפי' דבר חשוב מותר ואם לא פירש אע"פ שזה חתיכה שאינה ראויה להתכבד אסור, דבבשר הנמצא לפני החנויות היינו שפירש ויש עליו דין רוב וכמשנ"ת דדין רוב מכריע הדין אך במציאות אין שייך להכריע ע"י רוב. וכן נפסק בשו"ע קי' ג' דבלקח מאחת מט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה ואינו ידוע מאיזה לקח דהוי קבוע וכמע"מ דמי וספיקו אסור. אך במקום שפירש מהרוב כגון נמצא בשוק או ביד עכו"ם או קטן הוי כל דפריש מרובא פריש ומותר (וקטן חריף הוי כגדול שהספק נולד במקום קביעותו ואסור), אלא שחכמים אסרוהו משום בשר שנתעלם מן העין, ואפי' בחתיכה הראויה להתכבד אמרינן כל דפריש, ואפי' נמצא קרוב לנבילה קי"ל רוב וקרוב בתר הרוב. ודוקא בכה"ג שהחנות האסורה ידועה בפנ"ע הותר בפירש אך כשיודע שיש אחת של איסור ואינו יודע היכן היא אין שייך למימר פירש מרוב כיון שאין האיסור נודע וחישינן שמא יקח מן הקבוע. וטעמא דכל דפריש בתר רובא הוא משום דניידי ואין שייך למימר דהוי קבוע דהספק נולד רק מהיכן היה כשפירש.

ובפירש לפנינו כתב הרשב"א (תוה"ב שער ד' בית א' יג': ובית ב' כט':) דהוי כקבוע ואסור, ולמשנ"ת א"ש דפירש לפנינו הוי הספק רק על הפרישה כיון שהספק נולד במקום הקביעות ואין הספק על החתיכה כלפי הרוב ואין מכריעים מציאות מהיכן פרש דקבוע הוא. ולכך כתב הרשב"א שסתם בשר אצל גוי מותר אך בראוהו יוצא מן המקולין (היינו בית המטבחיים) הוי באותה שעה נולד הספק במקום הקביעות ואסור וכן נפסק ברמ"א, ודעת הר"ן חולין צה'. שאע"פ שראה אותו פורש ממקום הקבוע מדינא שרי דמדאו' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעותו אלא שחכמים גזרו שמא יקח מן הקבוע, והספר התרומה סימן נא' כתב שאסור מן התורה כאילו לקחו בידים, וכ"ה דעת התוס' פסחים (ט': ד"ה היינו תשע) גבי תשע צבורין, וכן פסק הפר"ח קי' סקי"ט. 

דינא דנתערב: כתב הטור בשם הרשב"א  שכל מה שאסרו הקבוע הוא רק כשהאיסור בפנ"ע אבל כשנתערב הוי בטל דהוי ספק ספיקא היינו ספק בשעה שאוכלה אם היא מהקבוע וספק שמא היא של היתר. והב"ח והט"ז הבינו בדבריו דמיירי רק במקום שפרש האיסור בפנינו דבכה"ג שנתערב לא אמרינן קבוע, אך בלקח מן הקבוע ממש אין להתיר משום ספק ספיקא דהא הוי ספק דאוריתא, אך בבית יוסף וכן פסק בשו"ע דמיירי אף בלקח מן הקבוע דבנתערב הוי ס"ס. והש"ך סקכ"ד כתב שאסור לאוכלו כולן בבת אחת כיון שאז הוי רק חדא ספיקא. והרמ"א הביא שהאיסור והיתר פליג על השו"ע וס"ל שכיון שנעשה הספק לפנינו הוי איסור דאוריתא כיון שנעשה במקום הקביעות וכיון דהוי ספק דאו' אין שייך ס"ס, ורק בפירש ממקום הקביעות אע"פ שבעצמו אסור דחישינן שיקח מן הקבוע מ"מ כיון דהוי איסור דרבנן אם נתערב באחרים הוי ס"ס ומותר. והש"ך סקכ"ו כתב שאפשר להתיר בנתערב במקום הפסד מרובה.

דין הנשאר במקולין: הרשב"א כתב דאף שהתירו הבשר שיצא מהמקולין שהיה מותר ע"י רוב, מ"מ מה שנשאר בתוכו הוי נאסר מכאן ואילך, אך בחתיכות שאינה ראויה להתכבד מותרות דהוו עלייהו דינא דביטול ברוב וראוי להחמיר שלא יטעו דאע"פ שהחתיכות האסורות נתערבו במותרות מדאורייתא מ"מ מדרבנן גזרו שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראויה להתכבד לאינה ראויה, וכן פסק השו"ע סעיף ה', וכתבו הב"ח והש"ך דדוקא בחתיכות שנתערבו זו בזו אך אם אין ידוע החנות שיש בה איסור קבוע נקטינן דמדינא אסורים כל החתיכות שבמקולין אפי' אינן חתיכות הראויות להתכבד, והפר"ח סקכ"ב כתב דכיון דהשו"ע ס"ל דהא דאוסרים ליקח חתיכה שאינה ראויה להתכבד אי"ז מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא ומשמע שאם עבר ולקח שרי ואפי' בספק חנויות שלא ידע באיזה חנות הוי שרי. וכן כתבו דדוקא כשהתערובת במקולין שרבים קונים בה ויבואו לטעות אך יחיד בביתו אי"צ להחמיר, והט"ז כתב שביחיד יש להחמיר וברבים יש להקל כיון שיאמרו זה לזה לא לקחת מהתערובת, והשיג עליו בנקודות הכסף דדוקא כשהציבור יחד שייך למימר שיאמרו זה לזה, אך הכא הא יש לחוש שיבואו ליקח בזה אחר זה.

והטור סימן קי' פליג וס"ל דכל החתיכות לאחר האיסור נאסרות מן הדין דהוי קבוע אחר שנולד הספק, והקשו על הטור הא הוי כדין ביטול יבש ביבש ומותרות חתיכות אלו, כיון שקבוע אמרינן כשלקח מאחת החנויות ואינו יודע אם מחנות הכשירה או הטריפה דאמרינן דלמא לקח מהטריפה והאיסור קבוע וניכר במקומו ואינו בטל, אך הכא יודע שלא לקח מטריפה הניכרת אלא שנתערבו במקולין חתיכות הכשרות עם הטרפות והם חתיכות שאינם ראויות להתכבד וידוע שהכשרות הרוב ומתבטלות ברוב כדין כל יבש ביבש ומותר לכתחילה. או כלשון קושיית החוו"ד דכיון שנחלקו למקומות אחרים דנים אותם כפירש, וכי מפני שפעם היו ביחד ואח"כ נתחלקו ואז נולד הספק יהיה עליהם דין תערובת. וסברת הטור י"ל שמקולין זה קבוע ואין שייך להקל. והט"ז סק"ה כתב דביאו"ד הטור הוי כיון דהוו מגוף אחד החתיכות כולם אין שייך לומר שיהיה בהם איסור והיתר ולכך אף החתיכות שאינם ראויות נאסרות מדינא דקבוע שיהיו כמחצה. והחולקים סברי דחתיכה שאינה ראויה להתכבד יש עליה דין היתר.

קבוע למפרע: הובא בש"ך קי' סקי"ד דהרא"ה ס"ל שבמקום שלקח מחנויות שידעו שהם כשרות ואח"כ נודע שאחת מהם אסורה דהוי אסור משום קבוע למפרע ומשום שיש לנו עתה ספק על החנויות ובשעה שלקחתה היה עליה ספק ומשום שההכרעה שהיתה שמותרת הובררה כטעות, אך הרשב"א והר"ן ועוד ס"ל שאין קבוע למפרע כיון שכל דין קבוע הוא כשאין התערובת בחתיכות אלא בחנויות וכשלקח לא היה ספק על החנויות וכיון שזה חידוש התורה אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך ואין שייך למימר קבוע למפרע וממילא אם בשעה שלקח לא נודע האיסור אע"פ שאח"כ נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרי' דהוי קבוע למפרע. וכן פסק הפר"ח סקי"ג.

קבוע בידוע לאחר: יש לדקדק בלשון השו"ע שכתב דמיירי שאין ידוע מאיזה לקח, ומשמע שאם יש מי שיודע  הוי קבוע, והחוו"ד סק"ו הביא מהכר"ו ששייך קבוע אף שאין ניכר האיסור ואינו דבר חשוב וכגון שיודע ישראל אחר דהוי חשיב ניכר האיסור ואף שאין ידוע איזה ישראל יודע, אך החוו"ד פליג דכל זמן שאין אצלו בשעת לידת הספק או לאחריו איסור והיתר ידועים לא הוי קבוע.

ברוב בשר נבילה: יש לחקור מה הדין באופן שחנות המוכרת בשר נבילה יש בה יותר מכל החנויות המוכרות בשר שחוטה. דהנודע ביהודה (תנינא או"ח סע"א) כתב דאזלינן בתר רוב חנויות וכדמשמע בלישנא דברייתא. והיד יהודה (יו"ד קי' סקי"ב) כתב דאזלינן בתר רוב קונים. והבינת אדם (שער הקבוע סט"ז) כתב דאזלינן בתר רוב בשר. ובפתחי תשובה (קי' סק"ב) הביא מתשו' בית אפרים דאזלינן בזה להקל ולהחמיר שאם לא נמכר מכל החנויות רק בשר אחד או שניים אין נפ"מ בהא שיש הרבה בחנות זו כיון שהכל נשאר במקומו ואינו יוצר לנו ספק, אך אם יש בחנות י' בהמות נבילה ובכל אחת מהחנויות הכשירות יש בשר אחד ומכרו כולם כל הבשר אזלינן בתר הבשר הנמכר באותו היום כיון שמכר יותר מכל מה שמכרו כולם. ויל"ע.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים