תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בגדר איסור חמץ
פסחים

מראה מקומות: גמ' פסחים ל. ועבודה זרה עו. טור ושו"ע וב"י סי' תמז ס' א'-ד' וסי' תנא ס"ד רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א ה"ה

א: במח' הרא"ש והרמב"ם אי חמץ קודם הפסח היתרא בלע או איסורא בלע

איתא בטור סי' תנא ס"ד: "כלים שמשתמשין בהן ע"י האור כגון שפודין ואסכלאות וכיוצא בהן צריכין ליבון והליבון עד שיהיו נצוצות ניתזין מהם" וכן פסק בשו"ע ומבואר ששפודין ואסכלאות צריכין ליבון כדי להכשירן מחמץ שבושל בהם קודם הפסח.

ובב"י שם סקי"ב מבאר שזו היא שיטת הרא"ש שבעינן ליבון אך שיטת הרמב"ם כתב הרב המגיד שמשמע ממנו שסגי בהגעלה ומבאר הב"י את המח' לפי הסוגיא בע"ז עו. שמחלקת בין כלי שבושל בו נותר שסגי בהגעלה להכשירו לבין כלי שבושלו בו גיעולי נוכרים שבעינן ליבון משום שבגיעולי נוכרים איסורא בלע ואילו בנותר היתרא בלע ולפי"ז מבאר הב"י שלשיטת הרא"ש חמץ שמו עליו כבר קודם הפסח ולכן חשיב איסורא בלע כבר קודם הפסח ובעי ליבון ואילו לרמב"ם אין שם חמץ קודם זמן איסורו ולכן חשיב היתרא בלע וסגי בהגעלה.

ונראה שנחלקו הרא"ש והרמב"ם בגדר איסור חמץ האם הוא כל השנה נחשב חמץ האסור בפסח או שרק בפסח יש איסור לאוכלו אבל שאר הזמן אין בו שם חמץ כלל וכמו הדיון האם המציאות ההלכתית נוסעת בזמן כך לגבי חמץ כשבא אל זמן איסורו אזי כל מציאות החמץ מאז ומעולם היא באיסור או שהזמן חולף על המציאות ההלכתית וכעת חל זמנית איסור על החמץ אבל אין שם חמץ בשאר הזמן.

ב: לפי"ז תבואר מח' הרא"ש והרמב"ם בחמץ שנתבטל קודם הפסח אי חוזר וניעור

והנה כתב הטור בסי' תמז ס"ד: "ובפסח נמי לא אמרן דהוי במשהו אלא בשנתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בס' מותר ולא אמרינן דחוזר וניעור" וכתב הב"י שם סק"ו: "כ"כ הרא"ש בפרק כל שעה וחמץ משש שעות ולמעלה הרי הוא כשאר איסורין ובטל בס' ומותר אף בפסח כיון שנתבטל קודם הפסח … אבל מדברי הרמב"ם בספ"ד נראה שאע"פ שנתערב כמה זמן קודם הפסח אסור לאכלו בפסח לפי שהוא חוזר וניעור".

ונראה דלפי מה שביארנו קודם שיטות הרא"ש והרמב"ם תבואר מח' זו ביתר ביאור שהרא"ש דס"ל שחמץ שמו עליו כבר קודם הפסח ממילא התבטל כבר החמץ בס' קודם הפסח ולכן כשמגיע זמן איסורו כבר החמץ מבוטל ועומד ומותר אבל לשיטת הרמב"ם שהחמץ קודם הפסח היתרא קרי ליה לא שייך שיתבטל קודם הפסח שכן אין פה יחס ל רוב היתר מול קצת איסור ולכן כי מטי זמן איסורא מתעורר ואוסר אפי' במשהו כדין חמץ בפסח שאפי' באלף לא בטיל.

ג: לפי"ז תבואר מח' הרא"ש והרמב"ם באם חמץ בפסח הוה דבר שיש לו מתירין

הנה כתב הטור בריש סי' תמז: "חמץ בפסח הסכימו רוב המפרשים שאוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו חוץ מבשאלתות שפוסק בנותן טעם ואין נוהגין כן… ודוקא בתוך הפסח אבל מו' שעות ולמעלה עד הלילה הוי כשאר איסורין לרש"י במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ולר"ת בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם"

וכתב הב"י שם: "וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ ומצה ובפט"ו מהלכות מ"א כתב שהטעם שהחמירו בו יותר מבשאר איסורין הוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין והרא"ש כתב בפרק בתרא דע"ז דמשום דחמץ לא בדילי אינשי מיניה כולי שתא לפיכך החמירו עליו לאוסרו במשהו אפילו שלא במינו".

והנפק"מ בין שני הטעמים מבאר הב"י שם סק"ה שמה שפסק הטור שמו' שעות ולמעלה כן בטיל בס' זה לפי הרא"ש שמבאר הטעם שחמץ בפסח אוסר במשהו משום שחמור בכרת ולא בדילי אינשי מיניה ואין כרת אלא מצאת הכוכבים ולא מו' שעות ולכן כן מתבטל חמץ מו' שעות וכן כתב הרא"ש עצמו בפרק כל שעה ומביא את הרב המגיד שכתב שלפי מה שביאר הרמב"ם שחמץ לא בטיל משום דהוה דבר שאין לו מתירין אזי גם משעה שישית לא מתבטל.

ולכאורה צ"ב בשיטת הרא"ש הרי זה כלל בהל' ביטול שדבר שיש לו מתירין הוא לא מתבטל וא"כ מדוע הרא"ש לא נקט בטעם הרמב"ם ופסק שחמץ מו' שעות כן מתבטל והרי הוה דבר שיש לו מתירין ואינו בטל.

והנה לכאורה חשבתי לבאר שלשיטת הרא"ש לא חשיב חמץ בפסח כדבר שיש לו מתירין להחמיר בו שלא יתבטל משום שמקור דין זה שדשישל"מ אינו בטיל מובא בגמ' ביצה ג: בענין ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה בביצים אחרות אפי' באלף לא בטילה משום דהוה דבר שיש לו מתירין ופרש רש"י שם: "שיש לו מתירין: שיכול לאכלו אחר יו"ט בהיתר גמור: אפילו באלף לא בטיל . ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כ״ג) אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול" היינו שכיון ואפשר לאכול את הביצה המעורבת בהיתר גמור לאחר זמן בלי לסמוך על הנהגת הביטול החמירו חכמים שלא יועיל הביטול.

ולפי"ז נראה לבאר ששיטת הרא"ש שחמץ בפסח לא נקרא דשישל"מ מכיון שאת החמץ שבתוך התערובת גם אחר פסח יהא אסור לאוכלו מדין חמץ שעבר עליו הפסח אלא שמדין ביטול סמכינן להתיר התערובת אחר הפסח וא"כ אין סיבה שלא נתיר גם היום מדין ביטול כיון שגם לאחר הפסח לא יהא החמץ מותר אלא מדין ביטול אבל שיטת הרמב"ם שחמץ לאחר הפסח לא אסור אלא בעין אבל בתערובת לא קנסו ולכן לא צריך דין ביטול והוה מותר לגמרי.

ויסוד המח' של הרא"ש והרמב"ם אי קרי לחמץ בפסח דבר שיש לו מתירין או לא אפשר לבאר ע"פ מה שביארנו מחלוקתם בגדר איסור חמץ שלשיטת הרא"ש כיון ואיכא שם חמץ קודם הפסח ולאחר הפסח רק משתנית רמת חומרת האיסור ממצב שהוא מותר למצב של מלקות דאוריתא ואח"כ כרת ולאחר הפסח מדין קנסא דר' שמעון אבל תמיד בגדר חמץ אז אפשר שלא נקרא החמץ דבר שיש לו מתירין שגם לאחר הפסח הוא בגדר חמץ כמו בפסח ורק אסור בדרגה שונה אבל שיטת הרמב"ם שאין שם חמץ האסור רק בפסח עצמו ולאחר הפסח הוא מותר אלא שיש קנס על האוכל משום בל יראה וזהו לא משום איסור חמץ. 

וכן משמע מלשון הרמב"ם (פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ה):" וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אף על פי שהוא אסור בהנייה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו אחר הפסח. שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותר באכילה לאחר הפסח" ומשמע שכל הגזירה מעיקרא לא היתה על התערובת ולא צריך דין ביטול (וכן מצאתי שמבאר החזון איש).

וזהו כלשון רש"י בפסחים ל.: "אבל ע"י תערובות לא ואפילו שהייה בעיניה ועבר עליה לא קניס למיסר תערובות דיליה" דמשמע שעל תערובת מעיקרא לא קניסינן.

ד: ולפי"ז תבואר מח' הרא"ש ור' יונה והרמב"ם בעניין מבטל במזיד לאחר הפסח

והנה כתב הטור סוף סי' תמז "ולאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו בטל בששים ואפי' שהייה בעיניה ונתערב אחר הפסח בטל ומיהו דוקא כשנתערב שוגג אבל במזיד לא והר"י כתב אפילו נתערב מזיד ולא נהירא לא"א ז"ל" וכתב הב"י שם בטעם הרא"ש שלא מועיל אם עירב במזיד: "כתב הרא"ש מצאתי כתוב בשם הר"י דאפילו אם עירבו במזיד מותר ולא נהירא לי דרבא לא שרי אלא כשנתערב ממילא והוי בכלל שאר איסורין שאם בטלן במזיד אסורין עכ"ל" ולאחר כן מביא הב"י שהרמב"ם נראה שסובר כר' יונה: "ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב בפ"א חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אם נתערב בין במינו בין שלא במינו ה"ז מותר לאכלו עכ"ל ואם איתא דס"ל דבעי ששים לא הוי שתיק מיניה" ומבואר שגם כאן נחלקו הרמב"ם והרא"ש האם מועיל כשעשה התערובת במזיד לאחר הפסח.

ולפי מה שביארנו במחלוקתם נראה שכל אחד לשיטתו שלפי הרא"ש כיון ושם חמץ קיים תמיד רק שלאחר הפסח הוא בחומרה פחותה מפסח עצמו אז לכן הוה איסור ככל האיסורים שבעי ביטול ונאמר גם על התערובת שכן הוא חמץ גם לאחר הפסח וההלכה שביטול במזיד לא מהני אבל לרמב"ם שסובר ששם חמץ עליו רק בפסח משום שזהו זמן איסורו אבל לאחר הפסח לא אז אחר הפסח אינו בגדר איסור אכילה והנאה ככל האיסורים אלא דין מיוחד של קנס ולכן לא בעינן ביטול ואפי' במזיד מותר.

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

בענין רות: מואבי ולא מואבית

ואמרה האשה אמן אמן

בענין בתר מעיקרא

תורה מעוני סופו לעושר

תורה מעוני סופו לעושר

ספירת העומר וחוקות הגויים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים