תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בגדר בורר בשני מינים
שבת
כותב החידוש: בנימין מ

מראה מקומות: שבת עד.

בבורר שני מיני אוכלים

במחלוקת הראשונים בבורר שני מיני אוכלים ובמחלוקת האחרונים בהגדרת המין שאינו רוצה

א. במחלוקת רש"י והתוס' האם הוי בשני מיני אוכלים דין בורר או דווקא בפסולת ואוכל ממש ב. שיטת הריטב"א דאפילו דלא הוי פסולת ג. בדעת הרמב"ם האם בעי פסולת ובהעמדת המחלוקת בין רש"י להריטב"א ד. בצ"ע בכוונת התוס' דהוי פסולת ה. שיטת הרמ"א דדווקא שני מינים הוי תערובת ו. שיטת אחד מהגדולים בתרומת הדשן דאפילו דהוי מין אחר ואין שום שינוי הוי בורר ז. בשיטת הט"ז בתרה"ד דאפילו במין אחד הוי בורר שהוי שינו קל ח. בדעת הריטב"א והביאור הלכה ברמב"ם האם הוי דווקא בשני מינים ט. קולת שמצאנו בבורר שני מיני אוכלים

הגמ' עד. תנו רבנן היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת ומסקנת הגמ' אלא אמר אביי בורר ואוכל לאלתר ובורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת אמרוה רבנן קמיה דרבא אמר להו שפיר אמר נחמני דהיינו שהנידון בברייתא הוי לאלתר.

במחלוקת רש"י והתוס' האם הוי בשני מיני אוכלים דין בורר או דווקא בפסולת ואוכל ממש

א. והנה רש"י כתב וז"ל היו לפניו מיני אוכלין גרסינן, ולא גרסינן שני עכ"ל וכתב התוס' וז"ל היו לפניו שני מיני אוכלין גרסי' וכן פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר כו' עכ"ל.

ומתבאר דבשינוי בגרסאות בין שני מיני או מיני יש הבדל גדול דלשיטת רש"י בשני מיני אוכלין אין בורר אולם התוס' מבין דהוי בזה הגדרה של בורר אפילו שזה שני מיני אוכלים.

והתוס' מבאר דבריו דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול דהיינו שמבין בעצם ההגדרה דהוי באמת ברירה של פסולת מאוכל דמה שאינו חפץ מגדירו פסולת רק דפליגי דהאדם מגדיר פסולת.

ויש להוסיף את דברי הרא"ש באות ד' וז"ל והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאוכלו עתה מיקרי אוכל ואידך מקרי פסולת עכ"ל דהיינו שלא הכונה שבכלל לא רוצה לאכול המין השני אלא רק עתה אולם אחרי אוכל את מה שלא רוצה אפילו הכי שם פסולת עליו.

שיטת הריטב"א דאפילו דלא הוי פסולת

ב. הריטב"א בסוגיין כתב וז"ל ור"י ז"ל גורס שני מיני אוכלים, שבורר אחד מחבירו, והא דקאמר לקמן בורר אוכל מתוך פסולת, המין שאינו חפץ לאכול קרוי פסולת, עכ"ל.

והנה המדקדק בלשונו יראה דלעצם הברירה הוי מה שמוציא אחד מחבירו ורק לעניין לשון הגמ' שהחשיבה פסולת מיישב בלשונו דמה שלא רוצה יהיה פסולת ולא כתוס' שזה עצם ההגדרה של הבורר שבעי שיהיה פסולת.

וא"כ ההגדרת המלאכת בורר לריטב"א הוי מה שמפריד בעצם את שני המינים אחד מחבירו אפילו שלא חשיב פסולת אחד מהמינים.

וא"כ מתבאר דפליגי התוס' והריטב"א האם בעי להגדרת בורר שם פסולת או אפילו שם אוכל הוי בורר כל שמפריד מיני אוכלים.

בדעת הרמב"ם האם בעי פסולת ובהעמדת המחלוקת בין רש"י להריטב"א

ג. והנה הרמב"ם בפרק ח' הלכה יב' כתב וז"ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר עכ"ל והנה בפשטות מתבאר דכבר בשני מיני אוכלים הוי בורר ולא בעי להגדרת פסולת.

אולם מצינו בזה מחלוקת הפוסקים.

דהנה הרב המגיד כתב וז"ל וכן נראה מן ההלכות שפסולת מתוך אוכל לעולם חייב ושני מיני אוכלין הרי הן כאוכל מתוך פסולת ולבאר זה מן הגמרא יאריכו הדברים עכ"ל ומתבאר דמבאר ברמב"ם דהוי נידון של פסולת מאוכל ולא אוכל מאוכל כמתבאר בתוס'.

וכן נראה בפמ"ג ס"ק ב' וז"ל ולכאורה שני מיני אוכלין אחד לאלתר ואחד לאחר זמן אסור לברור מה שלאחר זמן, הא שניהם לאחר זמן שרי, דהי אוכל והי פסולת[א] ומה שכתב המחבר בסעיף ג' והוא לשון הר"מ ז"ל [שבת ח, יג] בירר להניח לאחר זמן חייב, יש לומר הכי פירושו, אם בירר והניח אותו שאין חפץ לאכול עתה חייב. ואם שאין הלשון משמע כן, יש לומר שמניח לאחר זמן והשני אין רוצה לאכול היום כי אם למחר, או כלל לא, וודאי כפסולת יחשב. וזהו שכתבו התוספות שם ד"ה היו, דאותו שאין רוצה לאכול, עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דבעי פסולת כדי להתחייב בבורר ולכן סבר שני מיני אוכלים שרוצה לאכול בעתיד לא הוי בורר כיון שחסר בשם פסולת דמה אוכל ומה פסולת וצריך שם פסולת.

וכן נקט ס"ק יב' וז"ל ובלבוש כתב שהחלבון וחלמון שני מינים הם, וכן משמע בב"ח ולפי זה בנפה וכברה כל שאין רוצה לאכול עתה שניהם שרי, דמשמרת כנפה דמי, שהרי שימר חייב חטאת עכ"ל.

ומתבאר דהוי שני מיני אוכלים לא הוי בורר ולכן אפילו בכלי מותר דלא הוי שם בורר במקום שאין פסולת.

אולם בביאור הלכה סעיף ג' כתב וז"ל הנה הפמ"ג מסתפק דאם בירר מין אחד מחבירו ודעתו להניח שניהם הלאחר זמן אם שייך בזה ברירה דהי אוכל והי פסולת ע"ש ולענ"ד נראה פשוט מלשון הרמב"ם דס"ל דהברירה מה שבורר מין אחד מחבירו ועי"ז הוא כל מין בפ"ע זהו עצם המלאכה אלא דאם דעתו לאכול תיכף והוא בידו הוי דרך מאכל וא"כ ק"ו הדבר ומה היכא שהניח מין אחד על מקומו שייך שם ברירה וכ"ש בזה שלקח כל מין ומין וביררו לעצמו דחייב עכ"ל.

ומתבאר דלא בעי הגדרת פסולת בשביל להיחשב בורר אלא שני מינים בעצם הוי בורר ואפילו בלי שם פסולת כריטב"א.[ב]

ועין בביאור הלכה בד"ה ומניח השני כדי וכו' וז"ל ואם דעת הרמב"ם הוא ג"כ כהרמ"א לא ברירא דיש גדולים שאינם סוברין כן עיין בספר מא"מ שהביא בשם הר"ר דוד עראמה בפירושו להרמב"ם שכתב דבשני מיני אוכלים אף על פי שלא אכל מה שבירר אלא מה שהיה בורר בידו הניחו לבו ביום או למחרת ואכל המין הנשאר שרי דלא אסרינן זה אלא בבורר פסולת גמור מתוך אוכל משא"כ הכא דהוי ב' מיני אוכלים וכל שבורר כדי לאכול לאלתר שרי עכ"ל.

ומתבאר שאין יחס של אוכל ופסולת כלל ולכן אפשר להוציא איזה שרוצים אפילו מה שלא רוצה כיון שאין לזה יחס של פסולת אלא אוכל וכל מה שנאסר הוי מעשה ההפרדה.

ומתבאר מחלוקת האם בעי להגדרת מלאכת בורר לשם פסולת או אפילו בשם אוכל הוי בורר.

א. דדעת רש"י – בעי דווקא לשם פסולת בעצם להחשיבו לבורר.

ב. דעת התוס' והפמ"ג בשיטת הרמב"ם – דבעי לשם פסולת וכל מה דמגדיר שם פסולת בדעתו מהני.

ג. דעת הריטב"א והביאור הלכה ברמב"ם – דלא בעי לשם פסולת כלל להתחייב בבורר.

ובביאור מחלוקתם בהגדרת תערובת בעצם דלשיטת רש"י גם אם יהיה שני מינים לא עוזר כל שיש שם אוכל אחד לא הוי מוגדר תערובת וכן לתוס' ויש להוסיף דבפשטות זה התערובת שהיתה במשכן.

אולם לרמב"ם שם אוכל לא הוי נפק"מ להגדרת תערובת וכל שינוי המין אוכל כבר סגי להגדירו תערובת.

בצ"ע בכוונת התוס' דהוי פסולת

ד. והנה בשלמא לשיטת רש"י בעי להגדרת פסולת לתערובת ואוכל לא מוגדרת פסולת בעצם וגם מה שלא רוצה אפילו לעולם לא חשיב פסולת כיון דהמהות הוי מהות של אוכל ואין הסתכלות כלל על האדם דאפילו שהחפץ מחמת תערובתו מקולקל אולם המהות של ההפרדה לא הוי אוכל מפסולת וכיון שמהות המלאכה הוי דווקא בהפרדת אוכל מפסולת לא הוי מעשה בורר באוכל מאוכל ולכן אפילו בפשטות אם כל העולם לא אוכל כך עדיין הגדרתו אוכל.[ג]

אולם לשיטת התוס' דמודים דבעי פסולת כדברי רש"י מתבאר דמה שאינו חפץ בו ולשיטת הרא"ש מה שלא חפץ עתה הוי מוגדר פסולת יש לעין מה המגדיר של ברירה בזה שלא רוצה.

והנה לכאורה אפשר להציג כאן ג' צדדים.

א. דיש כח באדם לקבוע ולהגדיר מהות של פסולת וממילא נהיה תערובת ואפילו שבעולם הוי אוכל בכ"ז יש בכח האדם להגדיר שבשבילו הדבר מוגדר לפסולת ואפילו למצב זמני והוי לפניו תערובת שחייב במעשה ברירה.

אולם בזה יש בזה שני הבחנות דלא בעי גריעותא בעצם מה שלא רוצה להגדיר פסולת אלא אפילו אם אין שום סיבה בעצם אלא הוי עדיפות ורצון רק עכשיו לאכול מעט מהדבר והשאר לא רוצה לאכול סגי במה שלא רוצה מכח מה שרוצה רק חלק לתת לזה הבחנה של פסולת ומוגדר תערובת והוי במעשיו תועלת במעשה הברירה של פסולת מאוכל וחייב על בורר.

ב. אפשר להסכים שיש בכח האדם לקבוע פסולת אולם לא הוי הגדרה של פסולת מעדיפות הדבר שרוצה לאכול רק שלא רוצה לאכול הרבה וסיבת הדחיה לבד תגדיר פסולת אלא כל שינוי אפילו דלא מגדיר תערובת בעצם אלא הוי סיבה שלא רוצה עכשיו את זה כגון עוף עם מילוי ובלי מילוי וכדו' [דאין שינוי במין] וא"כ יש סיבה בגריעותא שלא רוצה הדבר ההוא ומעדיף את הדבר השני הוי מוגדר לתערובת אפילו דהוי אותו מין וסגי במה שמצא סיבה להחשיבו פחות להגדירו כפסולת ועומדת לפניו כתערובת.

ג. דבאמת אין כח ביד האדם להחליט כלל על שם פסולת ויצירת תערובת מכוחו ורצונותיו אלא רק דבר דמעצמו עומד כתערובת ורק לא עומד כמפריע התערובת וא"כ הוי מעשה ברירה בעצם רק ללא שום תועלת במעשיו אם יפריד ומה שמחשיבו לפסולת לא הוי כיון שהופך המהות לפסולת אלא הוי הגדרה של תיקון התערובת ולכן חייב מדין בורר.

ובסיכום ג' צדדים א. מה דהוי רוצה אחר בלי חיסרון השני מהני להגדיר פסולת אפילו דהוי אותו מין דלא עומד כתערובת ב. מה דהוי גריעותא אפילו במין אחד יכול להגדיר תערובת ג. רק מה שעומד כתערובת בעצם מהני מעשיו להגדירו כמתקן ולא להופכו למהות של פסולת.

ונראה דפליגי הפוסקים בצדדים הנ"ל.

שיטת הרמ"א דדווקא שני מינים הוי תערובת

ה. הרמ"א בסימן שיט' בסעיף ג' כתב וז"ל היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים, בורר אחד מאחד ומניח (השני כדי) לאכול מיד הגה: ושני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור א' מחבירו אלא בידו, כדי לאכלן מיד, אף על פי שהחתיכות גדולות וכל אחת נכרת בפני עצמה אבל כל שהוא מין א', אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות, לא מיקרי ברירה. ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך, שרי הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו עכ"ל.

ומביא דדבריו הוי דברי התרומת הדשן סימן נז' וז"ל אמנם נראה דאפי' לפי זה לא חשיב ברירה, אלא דווקא בשני מינים ולא במין אחד כלל, דודאי דוקא נקט התנא, וכן כל המחברים שני מיני אוכלין והכי איתא במרדכי פ' אלו טריפות, גבי נפלה לאור, דכל היכא דמצינו למימר דלישנא דמתניתין דווקא הוא, לא אמרינן לאו דווקא הוא אפי' להחמיר ע"ש, עכ"ל [ועין לקמן בט"ז שמבאר אחרת בתה"ד].

ומתבאר בדבריהם דאפילו שיש שינו של גדולות וקטנות לא מהני להיחשב בורר כל זמן דהוי מוגדר מין אחד דדין ברירה הוי הוי רק בשני מיני אוכלים דמפריד מין מחבירו.

וא"כ ההגדרה לדבריו דבעי דין תערובת בעצם ואין כח ביד האדם ברצונו להגדיר תערובת אם לא דהדבר מגדיר עצמו כתערובת מחמת או שזה פסולת או שזה מין אחר.

ורק כשזה תערובת שייך להגדיר פסולת ואפשר לבאר בתרי אנפי א. דאם זה מין אחד הוי סתירה לשם פסולת דהרי אותו המין ואותו הדבר מוגדר אוכל ומה דהוי שני מינים אפשר להגדיר אחד אוכל ואחד פסולת ולא סתרי דבריו.

ב. או שכל מה שיכול להגדיר אותו כמשהו נפרד רק אם עומד כנפרד ורק נותן לו את השם שלו פסולת ואוכל אולם מה שלא עומד כנפרד אין באפשרות להגדיר לו את השם.

וזה רש"י חולק ומבאר או דשני מינים בעצם ההגדרה לא יכול להיות תערובת כיון דשם אוכל אחד הוא או דאין בכוחו לקבוע תיקון במה שרק לעצמו תיקון ולא לאחרים.

שיטת אחד מהגדולים בתרומת הדשן דאפילו דהוי מין אחר ואין שום שינוי הוי בורר

ו. התרומת הדשן סימן נז' מביא דברי אחד מהגדולים וז"ל שאלה חתיכות דגים מונחות על לוח אחד, או בקערה מפורדות זו מזו, כמו שרגילין להניח כך ובשבת כשבא לאכול מהן רוצה לאכול מקצתן, ולשייר מקצתן לסעודה אחרת היאך יברור אלו מאלו שלא יבא לידי חיוב בורר.

תשובה יראה דלא צריך לדקדק כ"כ בדבר, כמו שאבאר לקמן אף על גב דאחד מהגדולים היה נזהר לברור דווקא אותו שהיה רוצה לאכול עתה, ואותן שהיה רוצה לשייר עד סעודה אחרת הניח מונחים על הלוח וראייתו מהא דכתב אשירי פ' כלל גדול ת"ר היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל כו' ומסיים דבורר ואוכל לאלתר, ושיעור לאלתר פירש ר"ח ז"ל, שיעור מה שמסיב לאותה סעודה על השולחן ודווקא אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל אסור, והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה מיקרי אוכל, ואידך מיקרי פסולת ע"כ מוכח דבנ"ד חשיב ברירה עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דדן שיש לו כמה חתיכות דגים ורוצה חלקם להשאיר לסעודה אחרת וחלקם עכשיו לאכול ולא הוי שני מינים ואין שום ריעותא במה שרוצה להשאיר אלא רק חלק עכשיו לאכול וחלק אחרי [ואפשר דאפילו לא אכפת לו איזה חתיכה תשאר] סובר דחשיב בזה בורר ובעי לקחת את אלא שאוכלים עכשיו ולא את אלא שנאכלים אחרי כיון דמבין דהוי הגדרה של פסולת.

ומתבאר דאפילו דאין כלל תערובת דהוי מין אחד אלא הכל הוי טוב ואין ריעותא לגבי לדון שאחד יש לו חלוק מחבירו אלא רק מה שרוצה כעת לאכול את זה בכ"ז הוי בורר כיון שקביעתו יש בה כוח להגדיר פסולת וממילא תוגדר לתערובת והוי בורר ואפילו שזה אותו מין הבין שלא סותר כיון דסוף סוף לא רוצה אותו וזה סיבה להגדרת פסולת.

בשיטת הט"ז בתרה"ד דאפילו במין אחד הוי בורר שהוי שינו קל

ז. והנה הט"ז ס"ק ב' בשיטת הרמ"א דבעי שני מינים בתרומת הדשן כתב וז"ל דבת"ה סי' נ"ז כ' שאין איסור ברירה אלא בב' מינים דבגמרא איתא היו ב' מינים לפניו ודוקא ב' מינים דנקט דכל היכא דאיכא למימר דוקא לא אמרי' לאו דוקא ותמוה לע"ד דלפי הנראה לרבותא נקט ב' מינים דבא' פשיטא ששייך ברירה במה שרוצה להניח אלא אפי' ב' מינים דכבר ניכר ומופרש כל א' מחבירו ואין שייך בזה עירוב אפ"ה לא יברור עכ"ל.

והנה מתבאר דלא הסכים בהבנת הרמ"א בתרומת הדשן דהעיקר בחלוקה שני מינים דבעי שיהיה תערובת בלי דעת האדם אלא הבין שגם במין אחד הוי ברירה וכל מה שכתב התרומת הדשן דבשני מינים הוי בורר כוונתו שאפילו בשני מינים דאפשר דלא חשיב תערובת כיון דניקר כל מין לעצמו הוי בזה בורר כל שחשיב מעורב.

והנה בפשטות היה לומר שכוונתו לאחד מהגדולים אולם לא שייך לומר כן כיון שמסביר את זה בדעת התרומת הדשן בעצמו וכן בהמשך דבריו כתב וז"ל  וכתב ת"ה שם דאחד מהגדולים הי' נזהר לברר דוקא מה שרוצה לאכול עתה אפי' במין א' והוא חולק עליו עכ"ל ומשמע שרוצה לומר דבריו בתרומת הדשן.

וא"כ צ"ל שזה כוונת הפרי מגדים שם דכתב בביאור הט"ז במשבצות זהב וז"ל עיין ט"ז דעתו לאסור במין אחד גדולות מקטנות, וכל שכן שווין ומהם ממולאים וכדומה עכ"ל ומשמע מדבריו שלא הוי ממש אותו דבר במין האחד אלא הוי חילוק ומהני להתחייב בבורר.

ונראה בביאור דבריו דבאמת יש כח בהגדרת האדם אולם בעי דהגדרה תהיה אם משהו מחולק בעצם ולא דווקא שני מינים אלא כל שיש שינו ולא רוצה מהני להחשיבו כאילו דהוי פסולת דיכול להעמיד כאילו יש גריעותא בדבר בעצם והוי פסולת אולם אם אין חילוק כלל זה דעת אחד מהגדולים ובזה הט"ז והתרומת הדשן פליגי שלא הוי בורר דאין סתם בכח האדם להגדיר פסולת בלא שום שינוי אלא רק בשינוי קצת שיכול להעמיד שלא הוי סתירה לשם פסולת או כמשהו עצמי לאכיל עליו שם פסולת.

ואתי שפיר המשך דבריו להקשות ברמ"א וז"ל ותו דבאוכל המעורב עם פסולת הוא במין אחד וה"ה אם אין שם פסולת רק שרוצה להניח קצת ממנו מקרי אותו השיור פסולת כמ"ש הטור בסמוך בב' מינים והוא הדין בזה דמ"ש וכן משמע בדברי ר"ח שמביאים התוספות פרק כלל גדול וז"ל פירש ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאין חפץ בו חשיב פסולת משמע אפי' במין אחד הוה כן דמקרי פסולת מה שאינו רוצה לאכול עתה ובוררו להניח על סעודה אחרת ואסור עכ"ל.

ומתבאר דמקשה במין אחד שהוי פסולת גם אסור בורר וכן מדברי לשון הר"ח נראה דהבין דגם במין אחד שלא רוצה בו משהו הוי בורר.

וא"כ מתבאר דלמד הט"ז דגם במין אחד הוי בורר רק שיש שינו בהגדרה ביניהם כגון גדולים או קטנים שיכול לעמוד כתערובת יכול לשלול חפץ אחד ולהגדירו פסולת אולם אם אין שום שינוי בניהם לא שייך להגדירו פסולת ולהתחייב בבורר.

ובאמת דכך נראה בפשטות הירושלמי דהתוס' הביאו וז"ל הירושלמי דעתיה דחזקיה אפילו עיגולין מן גוא עיגולין אפילו רמונים מן גוא רמונים או כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש עכ"ל ומתבאר דהוי בורר אפילו במין אחד כט"ז בתוס' ודלא כרמ"א בתוס' דהצריך שני מינים[ד].

בדעת הריטב"א והביאור הלכה ברמב"ם האם הוי דווקא בשני מינים

ח. והנה בדעת הריטב"א דהוי בורר מין במין האם יהיה את מחלוקת האחרונים כגון הט"ז ואחד מהגדולים בתרומת הדשן דלא בעי שני מינים בשביל להגדיר בורר וכל שינוי קל לט"ז ואפילו במין אחד וכל שלא רוצה לאחד מהגדולים יהיה בזה דין בורר כמחלוקתם בתוס' בהגדרה של פסולת.

או דילמא דרק לגבי התוס' דעיקר המבדיל זה השם פסולת רק היה נידון מתי יוכל להעמיד שם פסולת סברו דאפילו בשינוי קטן מהני דסוף סוף השם פסולת מעמיד ניגוד אולם לשיטת הרמב"ם והריטב"א שזה לא השם פסולת אלא מה דהוי שני מינים אפשר דמודים דבעי ניגוד יותר חזק של שני מינים כדי להגדירו כתערובת ויל"ע.

קולת שמצאנו בבורר שני מיני אוכלים

ט. והנה מצינו כמה קולת בבורר בשני מיני אוכלים דאפילו דהוי בורר הוי יותר קל.

דבשני מיני אוכלים מתיר אפילו לא לאלתר

א. והנה לדעת הרמב"ם מצינו דאפילו דאין ההגדרה של פסולת בבור שני מיני אוכלים וחייב על עצם ההפרדה בכ"ז הוי קל יותר.

והנה הרמב"ם בפרק ח' הלכה יב' כתב וז"ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר עכ"ל ומתבאר דלענין כלי נאסר שני מיני אוכלים כמו אוכל ופסולת.

ובהלכה יג' כתב וז"ל  הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב, היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים חייב עכ"ל.

והנה בהלכה יג' מתבאר דמדבר לעניין האתר של לאלתר דשרי ולא לאלתר נאסר אולם המדקדק יראה דחילק וכתב נפרד את האוכל ופסולת שאסור לאחר זמן ובין שני מיני אוכלים דכתב בנפרד דבעי לאלתר אולם שם הסיף בלשונו שרק משחרית לבין הערבים שלא כתב בפסולת מאוכל.

ונראה דמזה דייק הב"י בסעיף א' וז"ל ומכל מקום אם בירר להניח עד אחר שלש או ארבע שעות נראה מדבריו שיש חילוק בין בורר אוכל מתוך פסולת לבורר אוכל אחד מאחר דבבורר אוכל מתוך פסולת חייב ובבורר אוכל אחד מאחר לא מיחייב אלא אם כן בירר שחרית לאכול בין הערביים אלא שאיני יודע מנין לו חילוק זה ואם לא נתכוין לכך קשה אמאי פלגינהו בתרתי עכ"ל.

ומתבאר דמתיר לא לאלתר בשני מיני אוכלים [ואוסר לבו ביום] ורק באוכל ופסולת מצריך לאלתר ונשאר בצ"ע מה החילוק.

ואולי יש לבאר שבאוכל מתוך פסולת יש יותר סברא לאוצר כל שלא אוכל מיד כיון שזה הצורה של הבוררים ובעי יותר הוכחה לדרך אכילה משא"כ באוכל מתוך אוכל הנעשה לאוצר מוכח אחרי כמה שעות ולא מיד כיון שאפשר שזה יותר מוכח צורת אכילה ורק אחרי כמה שעות בטל דרך אכילה ונעשה כאוצר ויתחייב.

ואפשר להוסיף דאולי זה דעת רש"י דהנה התבאר דדעת רש"י דלא גרס שני והקשו האחרונים דלקמן בהמשך הובא כבריתא זו וכן גרס שני בגמ'.

ולכאורה נראה דלרמב"ם אתי שפיר דהברייתא הראשונה למסקנת הגמ' דהביאור כמו אביי הנידון הוי לאלתר ובזה לא גרס שני כיון דבשני מיני אוכלים לא בעי לאלתר ממש כמתבאר בברייתא והברייתא השנייה הוי לעניין כלי ושם באמת הוי שני  מיני אוכלים כאוכל ופסולת וגרס שני דהוי בורר ודוק'.

דאפשר להוציא פסולת מתוך אוכל

ב. לעיל הובא שיטת הר"ר דוד עראמה המובא בביאור הלכה על סעיף ג' בד"ה ומניח השני וז"ל ואם דעת הרמב"ם הוא ג"כ כהרמ"א לא ברירא דיש גדולים שאינם סוברין כן עיין בספר מא"מ שהביא בשם הר"ר דוד עראמה בפירושו להרמב"ם שכתב דבשני מיני אוכלים אף על פי שלא אכל מה שבירר אלא מה שהיה בורר בידו הניחו לבו ביום או למחרת ואכל המין הנשאר שרי דלא אסרינן זה אלא בבורר פסולת גמור מתוך אוכל משא"כ הכא דהוי ב' מיני אוכלים וכל שבורר כדי לאכול לאלתר שרי עכ"ל.

ומתבאר דבדעת הרמב"ם דאסר בורר אפילו בשני מיני אוכלים התיר להוציא מה שנחשב הפסולת והתבאר דבאמת אין יחס של פסולת ולכן גם מה שלא רוצה שרי להוציא כיון שאין לזה יחס של פסולת.

אולם הפרי מגדים במשבצות ס"ק ב' מדקדק בדעת התוס' שכן נקט דבעי פסולת וז"ל ומדברי התוספות [שם] שכתבו דבורר אותו שאין חפץ עתה, משמע אף כהאי גוונא לאלתר מותר, ועיין מ"א [ס"ק] ד', מדלא כתב [התוספות] שבורר אותו שרוצה לאכול עתה ומניח "השני", כמו שכתב רמ"א עכ"ל.

ומתבאר דמדקדק דגם לתוס' שנקט דבעי פסולת וחשיב מה שלא רוצה פסולת מתבאר שלאלתר יהיה מהני להוציא מה שלא רוצה ואין דין אוכל מפסולת בשני מינים וצ"ע מדוע.

ולסיכום מתבאר ה' שיטות בבורר משני מיני אוכלים

א. שיטת רש"י – אין בורר בשני מיני אוכלים ובעי פסולת גמורה.

הפוסקים מבנים שגם אוכל יכול להגדיר פסולת.

ב. שיטת הרמ"א – דדווקא שני מינים הוי בורר דבעי שיעמוד כתערובת מעצמו.

ג. שיטת הט"ז – דאפילו במין אחד הוי בורר אולם בעי שיהיה שינוי קל שלא רוצה בו כעת כדי להגדירו פסולת ולהתחייב בבורר.

ד. שיטת אחד מהגדולים – דאפילו במין אחד ואין שום שינוי כל שלא רוצה אפילו בלי ריעותא הוי פסולת וחייב בבורר.

ה. שיטת הריטב"א והרמב"ם – לא בעי להגדרת פסולת לבורר וכל מעשה הפרדה חייבים בבורר.

[א] ובראש יוסף בד"ה והנה בשני הוסיף וז"ל ותרויהו אוכלא ניניהו עכ"ל.
[ב] ועי"ש בביאור הלכה דהביא נפק"מ לעניין הפרדת חלמון וחלבון וז"ל והנה הפמ"ג במ"ז סקי"ב אהא דאיתא שם דשרי לסנן החלמון מן החלבון ע"י מסננת [שהוא דומה לנפה וכברה] אף דמקרי ב' מינים והטעם משום דאין מסנן החלמון כדי לאכול כ"א ליפות מראה החרדל ומזה הוכיח שם דה"ה דמותר לברור שני מיני אוכלים אחד מחבירו אף ע"י נפה וכברה היכא דאין רוצה לאכלם עתה עכ"ל וא"כ קשה על שיטת הביאור הלכה שבשני מינים הוי בורר.

ומיישב הביאור  הלכה וז"ל ולענ"ד לא דמי כלל דהתם תרוייהו אינם עומדים לאכילה לעולם דהחלבון נתערב בפסולת החרדל ואין רוצה לאכלה והחלמון יורד למטה לגוון ולא לאכילה ולפיכך אין שייך ע"ז שם בורר שאין מתקנם ע"י ברירתו לאכילה לעולם אבל כשבורר שני מיני אוכלים כ"א מחבירו כדי לאכול כל מין בפני עצמו לאחר זמן הרי שפיר מתקן שניהם ע"י ברירתו ובורר גמור הוא וכמו שכתבנו עכ"ל ומתבאר שמגיע לסברא מיוחדת שזה לא בורר לא באוכל.
[ג] אולם אפשר לומר דבאמת הם כל העולם לא אוכל כך ומפריע לו התערובת וא"כ הוי הגדרה של תערובת של פסולת והוי בורר גם לרש"י בשני מיני אוכלים אולם אם רק לו עצמו מפריע הדבר אין בכוחו להגדיר פסולת אולם לא מצינו דרש"י בשני מיני אוכלים.
[ד] אולם עיין בנושא כלים שם דאפשר דזה תלוי במחלוקתם בביאור הגמ'.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים