תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בגדר היתר אוכל נפש ביו"ט
ביצה
כותב החידוש: בנימין מ

מראה מקומות: רש"י ריש אין צדין ר"ן ט.

בגדר היתר אוכל נפש ביו"ט

בהיתר של אוכל נפש האם הוי היתר ביו"ט או שכלל לא נאסר או דנאמר דהוי דחויה ובנפק"מ

א. בחקירה בהיתר אוכל נפש האם הוי הותר או שכלל לא נאסר ב. בטעם הסברא לומר הותרה והנפק"מ לעניין בהמה וכן למה דאין חילוק מלאכות ביו"ט ג. בשיטת הרמב"ן שלא נאסר כלל מלאכת הנאה דהוי אוכל נפש ד. בשיטת הר"ח דנראה שזה נדחה ולא לא נאסר ה. הנפק"מ במחלוקת לעניין אפשר לעשותו מאתמול ו. נפק"מ נוספת לגבי ריבוי בשיעורים ז. במתבאר צד חדש דהוי ממש דחויה ח. אם מתענה ביו"ט האם שרי להכין אוכל נפש לחבירו ובגדר ההיתר להכין אוכל נפש לצורך חבירו ט. בדברי הראגצ'ובער לעניין בישל ביו"ט שחל בשבת י. במה דבהמה נאסרה בעבודת אוכל נפש ביו"ט

הנה ביו"ט הותר מלאכות שנאסרו בשבת במקום דהוי צורך אוכל נפש וכמתבאר בפרשת בא [יב' טז'] בפסח מצרים "וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" ומתבאר שהותר מלאכת אוכל נפש.

ובפרשת אמור בפרק כג' מתבאר בפסוקים של המועדות "כל מלאכת עבדה לא תעשו" ולא התבאר שהתמעט אוכל נפש.

ומה דהותר באוכל נפש לא הותר הכל והתמעט ולא לנוכרים[א] ולא לגבוה ושוה לכל נפש שהתמעט מוגמר.

בחקירה בהיתר אוכל נפש האם הוי הותר או שכלל לא נאסר

א. והנה יש לדון במגדיר של ההיתר של אוכל נפש האם הוי היתר של אוכל נפש או שכלל התורה לא אסרה במלאכת אוכל נפש ובפשטות אין צד לומר דהוי דחויה.

ובחידוד הצדדים דבהותרה יש שני סוגים א. דבכלל לא נאסרה ב. דהותר מכח סיבה.

והדברים מתבארים בר' אלחנן בקובץ הערות סימן ט' וז"ל היוצא מכלל הדברים דישנן שני אופנים בהותרה א) היכא דההיתר הוא רק מטעם המצוה ומהיתר כזה אפשר ללמוד לדחיה דיש בכלל מאתים מנה ב) דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל כמו חלב חיה וטומאת קרובים דאין ההיתר משום המצוה.

ונראה דהא דאמרינן [ז' ע"ב] הואיל ואישתרי אישתרי לא שייך אלא היכא שההיתר הוא משום המצוה דאינו היתר גמור אבל בחלב חיה ודאי לא שייך לומר הואיל ואישתרי איסור חלב בחיה אישתרי נמי איסור אחר וכן באשת איש שנתארמלה או נתגרשה אין שייך לומר הואיל ואישתרי איסור אשת איש אישתרי נמי איסור אחר.

וטעם החילוק ביניהן דבאופן הא' היכא דהמצוה מתרת את האיסור אין ההיתר אלא בשעתו היינו דסיבת האיסור לא פקעה מהדבר אלא שהמצוה שישנה בו מתירתו בכל שעה ושעה וכיון דמצד עצמו ראוי להיות אסור אלא שהמצוה מתירתו בזה אמרינן הואיל ואישתרי אבל באופן הב' דסיבת האיסור נפקעה לגמרי כמו באשת איש שנתגרשה שהותרה לחלוטין אין זה אישתרי אלא שאינו ראוי להיות אסור כלל עכ"ל.

ומתבאר מכל האמור לענייננו דיש לחקור לעניין היתר אוכל נפש האם כלל לא נאסר כחלב חייה או דלמא הוי הותרה מכח אוכל נפש.

והנפק"מ האם יש אישתרי אישתרי או לא דאם הוי כמו חלב חיה שלא נאסר כלל א"כ אין ההגדרה שהותר ממילא אין אישתרי אישתרי אולם אם נימא דהוי נאסר והותר מכח המצווה שייך לומר כיון דאישתרי נתיר יותר.

בטעם הסברא לומר הותרה והנפק"מ לעניין בהמה וכן למה דאין חילוק מלאכות ביו"ט

ב. והנה יש לבאר את הצד שכלל לא נאסר בישול ואפשר לומר דכל מה שנאסר מלאכות בשבת הוי מדין מנוחה דהקב"ה נח ביום השביעי ולכן אומרים בתפילה רצה במנוחתנו אולם ביו"ט לא אומרים רצה במנוחתנו דאין דין מנוחה ביו"ט ולא מצינו שהקב"ה שבת ביו"ט.

וא"כ אין לנו דין לנוח ביו"ט והיה מותר כל המלאכות אולם מדין שיהיו עסוקים בשמחת יו"ט נאסר שאר מלאכות אולם מלאכות שאם צורך שמחת יו"ט שזה אוכל נפש לא נאסר דהוי ממש הצורך יו"ט ולא הוי סתירה ליו"ט.

והדברים מדויקים בדברי הר"ח בפסחים פד. וז"ל רבא מפיק ליה מהאי קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנו דאתיא בקל וחומר ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה ואינה מצוה דוחה יום טוב עכ"ל ומתבאר שהאיסור ביו"ט במלאכות הוי מדין שמחה ואוכל נפש דוחה אותה.

ולמתבאר בסברא זו אתי שפיר לבאר ב' נידונים.

א. הנה הרמ"א סימן רמו' סעיף ג' כתב וז"ל אבל בי"ט אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביום טוב עכ"ל ומבאר המשנ"ב דשביתת בהמתו ילפינן ממה דכתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך והאי קרא בשבת כתיב עכ"ל.

אולם המחבר סימן תצה' סעיף ג' כתב וז"ל אין מוציאין משא על הבהמה ביום טוב עכ"ל ועיין במחלוקת הט"ז והמג"א בביאור המחבר דהט"ז כתב וז"ל משום עובדא דחול אבל לא משום שביתת בהמה דהא פסק סי' רמ"ו דאין מצות שביתת בהמה ביום טוב עכ"ל ומתבאר דנאסר דאין שביתת בהמה ואסור רק מדרבנן והמג"א כתב וז"ל אין לפרש משום שביתת בהמתו שהרי אדם עצמו מותר להוציא בי"ט אלא כמ"ש הרמב"ם שאסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול עכ"ל ומשמע דבאמת נאסר שביתת בהמתו רק כאן לא נאסר כיון דהאדם גם הותר ועיין בב"י דהביא דזה מחלוקת ראשונים.

ומ"מ מתבאר מחלוקת האם יש איסור שביתת בהמתו ביו"ט או לא ונראה דמה דלא לומדים איסור שביתת בהמתו ביו"ט משבת כמו כל המלאכות אפשר לבאר דהרי ביו"ט אין דין מנוחה גם על האדם אלא משום שמחת יו"ט וא"כ לבהמה אין כלל שמחת יו"ט ואין דין מנוחה כלל לכן לא מצווים על שביתת בהמתו.

[ולקמן יתבאר בעז"ה סברא באוסרים שביתת בהמתו אפילו באוכל נפש].

ב. בשבת יש חילוק מלאכות ולכן חייב על כל מלאכה בהעלם אחת חטאת בנפרד כמתבאר בריש כלל גדול משא"כ ביו"ט יש צד שאין חילוק מלאכות וכדברי הגמ' מכות כא: אמר רבא יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביום טוב וכן פסק הרמב"ם וצ"ע מה החילוק.

ולמתבאר אפשר לומר דבשבת הקב"ה מדין המנוחה קבע שלא יה יצרות א"כ כל יצירה יש לה דין שמחלל את המנוחה משא"כ ביו"ט דאין דין מנוחה ויש דין חיובי של שמחה כל פעם שעושה מלאכה אין מיחס למלאכה וליצירה כיון שאין בעיה שלא נח אלא מה שלא שמח ותמיד הנושא אחת שזה השמחה ולא המנוחה כמו שבת.

בשיטת הרמב"ן שלא נאסר כלל מלאכת הנאה דהוי אוכל נפש

ג. והנה הרמב"ן על התורה בפרשת אמור פסוק ז' מביא בפירוש הפסוק כל מלאכת עבודה לא תעשו את פירוש רש"י וז"ל אפילו המלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן כגון דבר האבד כך הבנתי מת"כ (פרשה יב ח) דקתני יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו' לשון רש"י ואיננו נכון כלל וכו'.

אבל פירוש "מלאכת עבודה" כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש כענין שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ ט) ובכל עבודה בשדה (שם א יד) ונעבדתם ונזרעתם (יחזקאל לו ט) וקין היה עובד אדמה (בראשית ד ב) ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה.

וזה מתבאר בתורה כי בחג המצות שאמר תחילה (שמות יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ובשאר כל ימים טובים יקצר ויאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו לאסור כל מלאכה שאיננה אוכל נפש ולהודיע שאוכל נפש מותר בהן ולא יאמר הכתוב לעולם באחד מכל שאר ימים טובים "כל מלאכה" ולא יפרש בהם היתר אוכל נפש כי "מלאכת עבודה" ילמד על זה אבל בפרשת כל הבכור (דברים טז ח) בחג המצות אמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה.

והטעם מפני שכבר התיר בו בפירוש אוכל נפש ולא הוצרך לאמר בו "כל מלאכת עבודה" והזכיר "מלאכה" סתם ולא אמר "כל מלאכה" כמו שנאמר בשבת (לעיל פסוק ג) ויום הכפורים (להלן פסוק כח) הכונה לא תעשה מלאכה אשר הזהרתיך עליה וכתב רבי חננאל כל מלאכת עבודה מגיד שאינו מתיר אלא במלאכת אוכל נפש כדכתיב בענין הזה במקום אחר וביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם ומפני שמזכיר שם "כל מלאכה" הוצרך לפרש אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם פירוש "מלאכת עבודה" מלאכה המשתמרת לעבודת קנין כגון זריעה וקצירה וחפירה וכיוצא בהם אבל אוכל נפש אינה מלאכת עבודה זה לשונו עכ"ל.

ומתבאר שרש"י ביאר במלאכת עבודה לעניין חול המועד אולם הרמב"ן מבאר שהפסוק מבאר במלאכת עבודה שזה רק נאסר אבל מלאכת הנאה לא נאסרה והלימוד מזה הוי מכח הלימוד של פסח מצרים שמיעט אוכל נפש וכאן ביאר בקצרה שנאסר רק אוכל נפש.

וכן ביאר הרמב"ן דבריו בקצרה בשבת קיז: וז"ל ול"נ דהכי פירושו דמתוך שהשבת אסורה בכל מלאכה ואפי' באוכל נפש כתיב בה לעולם כל מלאכה וכן ביום הכפורים ומתוך שיו"ט מותר באוכל נפש כתיב בו כל מלאכת עבודה לא תעשו דאוכל נפש אינה מלאכת עבודה אלא מלאכת הנאה עכ"ל.

וכן כתב הרשב"א בעבודת הקודש בית מעוד שער א' אות א' וז"ל דבר תורה מלאכת עבודה אסורה ביום טוב כבשבת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו אי זו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך אוכל נפש כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן עכ"ל.

והעולה מדבריו שהתורה גילתה בכל המועדות שנאסר רק מלאכת עבודה וכלל לא נאסר מלאכת הנאה ואוכל נפש נקרא מלאכת הנאה ולכן הותרה וא"כ לא הוי הותרה אלא ההגדרה שכלל לא נאסר.[ב]

בשיטת הר"ח דנראה שזה נדחה ולא לא נאסר

ד. ובר"ח פסחים פד. נראה שזה לא הגדרה שלא נאסר כלל וז"ל לבדו ולא מילה שלא בזמנו דאתיא בקל וחומר ומה אוכל נפש שאע"פ שהוא באזהרת שמחה ואינה מצוה דוחה יום טוב מילה שאע"פ שהיא שלא בזמנה מצוה היא שנכרתו עליה [י"ג] בריתות וחייב כרת אם לא ימול אינו דין שידחה יום טוב ת"ל לבדו ולא מילה שלא בזמנה עכ"ל ומתבאר דהוי נלמד לדוחה ולא שלא נאסר כלל ונלמד מזה לדחייה.

הנפק"מ במחלוקת לעניין אפשר לעשותו מאתמול

ה. והנפק"מ האם הוי כלל לא נאסר או דהוי הותרה אפש"ל במחלוקת רש"י והתוס' כג: לעניין מלאכות שאפשר לעשותם בעיו"ט האם שרי אוו לא.

דהנה רש"י כתב לעניין צידה ביו"ט דלא הותרה וז"ל אין צדין דגים אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו עכ"ל.

ומתבאר ברש"י דגם דהותר מלאכת אוכל נפש מהתורה ביו"ט הותר רק בדבר שלא יכול לעשות מעיו"ט אבל דבר שיכול לעשות מעיו"ט לא הותר ובפשטות הוי מהתורה[ג] [אולם המגיני שלמה רוצה לבאר דהוי מדרבנן].

וכן שיטת התוס' מגילה ז: וז"ל ויש לומר דודאי אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשות ביום טוב אבל אוכל נפש דעדיף טפי [וז"ל המהרש"א פי' דודאי מסברא נימא הכי דלא התירו אוכל נפש אלא בדבר המתקלקל אבל שאינו מתקלקל הרי אפשר לעשותו מאתמול ואסור בי"ט ומ"ש התוס' אבל אוכל נפש דעדיף כו' ה"ה דאינו עדיף אלא שאינו מתקלקל אלא דקושטא קאמרי] כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא דהמצניע אסור לעשותו ביום טוב אבל מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו מאתמול בהא ודאי יש לחלק [בין] היכא דאפשר ללא אפשר עכ"ל ומתבאר דאוכל נפש שיכול לעשות מאתמול לא הותר.

אולם התוס' כג: חולק וז"ל אין צדין דגים מן הביברין וכו' פירש רש"י דאע"ג דאוכל נפש מותר היינו דוקא כגון בשול ואפייה ושחיטה דאי אפשר מערב יום טוב דיותר טוב פת חמה וגם בשול בי"ט ושחיטה שמא יסריח אבל צידה אפשר לצודו מערב י"ט ויניחנו במים במצודתו ולא ימות ולא נהירא כדמפרש בריש מכילתין (דף ג. ושם) גבי גזרה שמא יתלוש דאין לחלק באוכל נפש בין אפשר לעשותו מערב יום טוב לאי אפשר וכו' עכ"ל ומתבאר בתוס' דאפילו דברים שאפשר לעשות מעיו"ט שרי לעשות ביו"ט.

ומתבאר מחלוקת האם היתר אוכל נפש הוי היתר כללי ואפילו שיכול לעשות מעיו"ט הותר לעשותה ביו"ט או רק במצב שלא יכול לעשות מעיו"ט הותר אבל אם יכול לעשות מעיו"ט לא הותר.

ונראה שזה תלוי בנידון הנ"ל דאם ההגדרה שלא נאסר כלל א"כ אתי שפיר דאפילו שיכול לעשות בעיו"ט הותר לדחות יו"ט עצמו כיון שלא נאסר כלל בישול ביו"ט אולם אם נמיא דהוי היתר רק של דחויה אתי שפיר רק במצב שלא יכול לעשות הותר אוכל נפש אבל אם יכול עשות בעיו"ט לא הותר להדחות יו"ט.

וא"כ מתבאר דמה דרש"י על התורה לא ביאר כרמב"ן במלאכת עבודה כיון דפליגי וסבר דאין ההגדרה שכלל לא נאסר אלא ההגדרה דהוי כעין דחויה.[ד]

נפק"מ נוספת לגבי ריבוי בשיעורים

ו. הר"ן בדף ט. כתב לעניין מה דמותר להרבות בקדרה וז"ל ומיהא משמע דלרבות בשיעורא ביום טוב מותר וכו' [ועיין שם בכל המו"מ] לפיכך נראה לי ברור דודאי רבויי [שעורא] בשבת מדאורייתא מיתסר ואפי' הכי לא דמי (למזיד דאיכא למימר דאחמיר) רבויי בשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה ולפיכך כל שהעיקר מלאכה אסור אף תוספתו כמוהו ומיתסר מדאורייתא אבל יום טוב שאוכל נפש הותר בה דאפי' אפשר מעיו"ט שרי כל שהוא מרבה על העיקר ובלבד שיהא בטורח אחד תוספתו כמוהו עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דלהרבות בשיעורים ביו"ט מותר ובפיקוח נפש בשבת נאסר ומתבאר דפיקוח נפש הוי דחויה משא"כ אוכל נפש ביו"ט הוי הותרה ולכן מותר להרבות בשיעורים.

אולם הכוונה בהותרה לא הוי כחלב חייה דא"כ לא הוי מותר להרבות בשיעורים כיון דאין אישתרי אישתרי בחלב חייה אלא הוי הותרה מכח דדוחה את האיסור ומרבה בשיעורים מדין אישתרי אישתרי.

ומביא שם צד נוסף וז"ל ועוד שנראה להם לחכמים שכיון שאמרה תורה אך אשר יאכל לכל נפש לא הוצרכה לשקול ולדקדק שלא יבשל אלא המצטרך אליו בלבד ומשום הכי רבויי בשיעורא כל היכא דלא מפיש בטרחא שרי אבל בשבת שהעיקר אסור אף תוספתו כמוהו מדאורייתא ולא ניתן לידחות אצל חולה ולפי זה האי דעירובין דוקא ע"י נכרי היא עכ"ל ונראה לצד זה דהוי דחויה גם ביו"ט רק יש סברא צדדית של להרבות בשיעורים.[ה]

וכן מתבאר מדברי הרא"ה דכתב בהיתר להרבות בקדירה וז"ל לפי שהתבשיל יפה שיש בו בשר מרובה ודוקא מה"ט הא לאו"ה לא וכדאמרי' [חולין ט"ו ע"ב] המבשל לחולה אסור לבריא גזרה שמא ירבה בשבילו עכ"ל ומתבאר דטעם ההיתר בשביל התבשיל אבל אסור להרבות בשיעורים דהוי כפיקוח"נ שנאסר.

ומתבאר נפק"מ לעניין המגדיר מלאכת יו"ט האם הוי הותרה או דחויה דאם הוי הותרה שרי להרבות בשיעורים ואם הוי דחויה לא שרי להרבות בשיעורים.

במתבאר צד חדש דהוי ממש דחויה

ז. והנה בצד השני בר"ן וכן ברא"ה שלא הותר להרבות בשיעורים והר"ן דימה את זה לפיקוח נפש בשבת מתבאר צד שלישי דהוי דחויה מחמת שמחת יו"ט נדחה דין אוכל נפש.

ולפי"ז אפשר שרש"י למד דזה כלל לא הותרה אלא דחויה מחמת אוכל נפש של שמחת יו"ט ולכן כל מה שמעכב לשמח יו"ט זה רק דברים שאי אפשר לעשותם ביו"ט ורק זה הותר אבל דברים שאפשר לעשות מעיו"ט לא נדחה מדאורייתא כיון שלא מעכב לשמח יו"ט.

וכן נראה דהשע"צ ברמ"א בסימן תצה' סעיף א' דכתב ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב יום טוב עכ"ל וכתב במשנ"ב שם דהוי מדרבנן ובשע"צ אות ה' כתב וז"ל אף דהתוספות במגילה דף ז' ע"ב מוכח דסבירא לה דהוא דאורייתא עכ"ל וכן באות יב' וז"ל דהלא לדעת התוספות במגילה ז' ע"ב מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום מן התורה אסור לעשותה ביום טוב וכן דעת רש"י ריש פרק אין צדין עכ"ל ומתבאר דההיתר דאורייתא הוי רק במקום שאי אפשר אולם במקום שאפשר הוי מדאורייתא אסור ואפילו במלאכת בישול.

א"כ מתבאר שהמלאכה עצמה יש בה צד לאסור מהתורה ויש צד להתיר וזה נראה ממש דחויה ולא הותרה שא"כ היה בזה אישתרי אישתרי.[ו]

אם מתענה ביו"ט האם שרי להכין אוכל נפש לחבירו ובגדר ההיתר להכין אוכל נפש לצורך חבירו

ח. הרמ"א בסימן תקכז' סעיף כ' כתב וז"ל ומי שמתענה בי"ט אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום עכ"ל[ז] ומבאר המשנ"ב וז"ל ה"ה ביום טוב גופא מי שמתענה דאסור לבשל בשביל עצמו כיון שא"צ לה ממילא לא הותר לו לבשל גם בשביל אחרים עכ"ל ומתבאר דאסור לבשל לעצמו וממילא לאחרים שכולם מכוח נאסר.[ח]

ובמשנ"ב שם הביא שיש חולקים וסוברים שיכול לבשל לאחרים אפילו שאסור בנדר.

ונראה דפליגי בזה דאם הוי הותרה שכלל לא  נאסר ממילא לא משנה מה שלא אוכל הרי כלל לא נאסר בישול ביו"ט של אוכל נפש וממילא יכול להתיר גם לחבירו שנמצא בהיתר של אוכל נפש.

אבל אם אמרינן שהותר מדין אוכל נפש [וכו"ש אם הוי דחויה] אפשר שכיון שאצלו זה לא במצב כלל לא הותר לו לבשל.

אולם אפשר לבאר יותר דאם הוי הותרה ממילא מה שהותר לבשל לחבירו לא הוי מכוח מה שהוא הותר אלא כיון שאוכל נפש לא נאסר ולא בעי לבשל לעצמו מכח חבירו.[ט]

אולם אם הוי הותרה מחמת אוכל נפש אפשר שכל ההיתר לדחות של חבירו רק במה שלעצמו נדחה והותר דאם לא לא הותר למה שיוכל להדחות אצלו בשביל חבירו כיון דאצלו אין כבר שמחת יו"ט בבישול ומה אכפת לו בשמח יו"ט של חבירו והוי כעין הסברא שלא אומרים לאדם שיחטא בשביל שיזכה חבירו.

בדברי הראגצ'ובער לעניין בישל ביו"ט שחל בשבת

ט. והנה מביאים דבשו"ת צפנעת פענח סימן ב' דן ביו"ט שחל בשבת דלא הותר אוכל נפש מסיבת שבת ובישל והתרו בו מדין יו"ט שלוקה.

ולכאורה יש לדון למה ילקה הרי מדין יו"ט הותר אוכל נפש ולא נאסר רק מדין שבת וא"כ כיון דהתרו מדין יו"ט שמותר ולא מדין שבת למה ילקה.

אולם אם נימא דהוי נאסר והותר אתי שפיר דכיון שבשבת לא הותר א"כ נשאר איסור בישול ביו"ט ולכן ילקה מטעם יו"ט.

אלם אם נימא דביו"ט כלל לא נאסר כדברי הרמב"ם שמלאכת הנאה לא נאסר א"כ אין סיבה שאפילו ביו"ט שהוי בשבת יאסר מדין יו"ט מלאכת הנאה ולא ילקה מדין יו"ט.

במה דבהמה נאסרה בעבודת אוכל נפש ביו"ט

י. והנה לעיל אות ב' התבאר מחלוקת לעניין שביתת בהמתו ביו"ט דיש שאוסרים ומבאר הגאון בסימן תצה' סעיף ג' וז"ל אין רוכבין כו' בי"ט משום שביתת בהמתו אלמא דמצווה בי"ט ובבהמה לא אמרינן מתוך דלא שייך לצורך עכ"ל ומתבאר דבהמה לא הותר כלל כיון שאין לה היתר כלל שלצורך אפילו באוכל נפש.

ומבאר בהגהות ר' ברוך פרנקל שם שרוצה לומר דכל מה דהותר אוכל נפש כיון דהוי מלאכת הנאה ולא עבודה ושם מחדש שבהמה תמיד מוגדר מלאכת עבודה.

אולם אם נימא שזה דחויה או הותרה מחמת אוכל נפש א"כ אין סברא לחלק בין בהמה לאדם ויהיה שרי מכח אוכל נפש.

[א] ויל"ע בגדר המיעוט של נוכרים האם דווקא נוכרים התמעט מדין מה דהוי גוי או דהוי הגדרה שלא הוי בחיוב זה ההמעט והנפק"מ בבן חו"ל ביו"ט שני לבשל לבין ישראח האם הוי כמבשל לעכו"ם או לחול דהנקודה דלא הוי מחויב כעכו"ם או דלמא דרק עכו"ם התמעט.
[ב] וצ"ע דא"כ המבשל לכלב או לעכו"ם באיזה איסור עובר אם אמרינן שאין כלל איסור בישול וצ"ל דהוי איסור חדש [ואפשר שזה כוונת התוס' שאין מלקת והוי רק עשה ודוק'].
[ג] כך כתב השע"צ בסימן תצה' בדברי הרמ"א בסעיף א' וז"ל ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב יום טוב עכ"ל וכתב במשנ"ב שם דהוי מדרבנן ובשע"צ אות ה' כתב וז"ל אף דהתוספות במגילה דף ז' ע"ב מוכח דסבירא לה דהוא דאורייתא עכ"ל וכן באות יב' וז"ל דהלא לדעת התוספות במגילה ז' ע"ב מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום מן התורה אסור לעשותה ביום טוב וכן דעת רש"י ריש פרק אין צדין עכ"ל ומתבאר דההיתר דאורייתא הוי רק במקום שאי אפשר.

אולם נראה דזה תלוי האם ההגדרה ברש"י שהוי הגדרה למלאכה או שכל מלאכה מסתכלים על כל פרט ופרט במלאכה דבקהלת יעקב סימן תצה' למד דהוי דין כללי במלאכה וא"כ אפשר דהוי הותרה אולם אם נימא דהוי בכל מלאכה חלק שאפשר אסור ושלא אפשר מותר הוי דחויה.
[ד] אולם בלשון רש"י על התורה כי תשא פרק לא' פסוק טז' כתב וז"ל שבת שבתון לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה אפילו אוכל נפש וכן יום הכפורים שנאמר בו (ויקרא כג לב) שבת שבתון הוא לכם אסור בכל מלאכה אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (שם) אסורים בכל מלאכת עבודה ומותרים במלאכת אוכל נפש עכ"ל ונראה מדבריו שלא נאסר מלאכת אוכל נפש דזה נלמד משבתון ויל"ע.
[ה] ולפי"ז הנפק"מ האם שרי להרבות הרבה בשיעורים בטרחה אחת או רק קצת אפילו שזה טרחה אחת.
[ו] ויל"ע לשיטה זו למה אם יש לי אוכל מוכן ממש אותו דבר הותר הרי הוי דחויה ועד כמה שיש לי למה לא נאסר.
[ז] ועיין בצל"ח בסוגיין שמסתפק דאולי הוי רק מדרבנן ובא"ר (סי' תקצ"ז) הביא דאף למהרי"ו ליכא אלא איסורא דרבנן.
[ח] ויל"ע דהרי אם סיים לאכול שאסור לבשל לעצמו לאותו יום כמתבאר במחבר תקג' וז"ל ודוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית עכ"ל ומדייק הגאון דין זה מהגמ' וז"ל כ"כ תוס' שם ורש"י בפ"ג דפסחים מ"ו ב' ד"ה האופה וע"כ צ"ל כן דאל"כ ל"ל למימר הואיל ומיקלעי ליה אורחים יאמר הואיל ואילו רוצה יאכל מעט או יתן מעט לתינוק עכ"ל וא"כ מוכח שאפילו שלעצמו אחרי האוכל אסור לחבירו מותר וא"כ מאי שנה מאצלנו שנאסר בנדר שאסור לבשל לחבירו.

אולם צ"ל ששם לא הוי מופקע מעצם בישול ביו"ט מלפני וגם עכשיו אם ירצה מהני משא"כ דהוי מוקפע מכל היתר ביו"ט ולכן לא יכול לבשל לעצמו וממילא לאחרים דהוי רק מסיבתו.
[ט] והאמרי בינה סימן א' מהלכות יו"ט כתב וז"ל וי"ל מה"ט דהתורה אסרה מלאכת עבודה ובכלל זה מה שהשמש עושה לרבו הוי בכלל עבודה רק כל או"נ אף בטורח מותר מדכ' מקרא קדש לגז"ש כל או"נ להתיר וכמו שכת' הרמב"ן לכן דעת מהרי"ו המובא ברמ"א (סי' תקכ"ז) דהמתענה ביום טוב אסור לבשל לאחרי' אף לצורך בו ביום כיון דאינו יכול לבשל לעצמו והיינו טעמ' כיון דבאמת הוא מלאכ' עבודה מה שמשמש לאחרים רק כיון שמותר לעשות לעצמו צרכי אכילה מותר לעשות גם לאחרי' אבל כיון דאסור לעשות לעצמו ממילא הוי לגבי אחרים מלאכת עבודה עכ"ל ומתבאר דגם אם נימא דהוי הותרה אולם נכלל במלאכת עבודה לאסור לחברי ורק הותר מכח מה שמכין לעצמו והוי כעין מתוך כזה אולם אפילו שבישל לעצמו יכול לבשל לחבירו מכח המתיר של עצמו דהרי אמרינן "הואיל" אחרי שאכל.

ועי"ש שמביא שיש לזה ריבוי מיוחד וז"ל וקצת י"ל ממה דכ' בתורה יעשה בציר"י הוא לבדו יעשה לכם משמע דהתיר' התורה בפירוש אף שאחד יעשה לחבירו. שוב ראיתי בב"ח (סי' תצ"ה) שכ' כן דקרא דיעשה בא לרבות בין ע"י עצמו בין ע"י אחרי' אף ישראל עי"ש עכ"ל ולפי"ז המיעוט שלכם ולא לעכו"ם הוי הגבלה ב"יעשה".

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים