תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בגדר חזקת ג' שנים.
בבא בתרא
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: כט'

בגדר חזקת ג' שנים משור המועד והמסתעף
הנה יש בגמרא ב' דרכים עיקריות ביסוד דין חזקת ג' שנים, שיטת הולכי אושא דילפי' משור המועד, ושיטת רבא כט'. דהוי מיוסד על משך זמן של ג' שנים.

ויש לדון את מה מחזיקים בקרקע ומה ילפינן משור המועד, ובפשוטו בשור במועד מחזיקים את השור לנוגח מאחר שחזר על נגיחותיו ג' פעמים ומשום דילפי' לכל התורה לדבר שחזר על עצמו ג' פעמים וה"ה לגבי חזקת ג' שנים.

ושיטת התוס' דילפינן משור המועד דמה התם הוחזק נגחן ג' פעמים ה"נ הוחזק שתקן ג' שנים. וכן לכאו' משמע מדברי רש"י במתני' ד"ה שדה בית הבעל דאין לך אדם הרואה את חברו זורע את שדהו לאכול פרי העשוי לשנה ושותק, ולפי"ז צ"ב לשון הגמ' ה"נ כיון דאכלה תלת שנין נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח, ומשמע דילפינן גוף חזקת הקרקע שיצאת מרשות מוכר לרשות לוקח, ולתוס' הא לא ילפינן דבר זה משור המועד אלא ששותק ומדשתיק ידעי' שהוא שלו ולא שהוא בחזקתו וברשותו.

וברמב"ן הקשה מאי עניין שור המועד לחזקת ג' שנים ומבואר דלא הבין כלל עניין זה להחזיק שתיקתו ולהוכיח טעם שתיקתו. ובביאור דברי הרמב"ן י"ל דהנה הריטב"א מוסיף בקושיית הגמ' דממנ"פ אם זה תפיסה מוכחת דהבעלים שותקים שיהיה מיד חזקה כמו תפיסה במטלטלין, ואי לא הוי תפיסה מוכחת אי"ז חזקה לעולם. ובכוונת הריטב"א ילה"ק דהא במטלטלי יסוד התפיסה אינו מדין שתיקת הבעלים, אלא דהריטב"א סבר דבקרקע שתופס בה ונכנס אליה לא שייך לומר דכשרואים אצלו חפץ אמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דדוקא במטלטלין אמרינן הכי משא"כ בקרקע ולכך בקרקע לא שייכא תפיסה מוכחת, אך עדיין קשה מאי תירץ אהא דבעלים שותקים שאין תפיסתו מוכחת. אלא לריטב"א השתיקה יכולה להוכיח שמכר לו ותפיסה מוכחת הוי היכר, וממילא נדון הגמ' דבמטלטלין שתפוס בדבר הוי ראיה שזה שלו אך בקרקע אין התפיסה מוכיחה כיון שזה דבר שיכול כ"א להכנס אליו אבל מכח שתיקת הבעלים הוי תפיסה מוכחת, ודנה הגמ' באכל ושתקו הבעלים אי הוי תפיסה מוכחת א"ד דתפיסה אינה מוכיחה, וכן מבואר בקובץ הערות (בסוף הספר הערות אות ב') דבשור המועד עניינו הוא הוכחה שהשור הוא מועד וההוכחה מזה שחזר בקביעות ליגח וש"מ שכן הוא טבעו וקבוע הוא בכך, וזהו דילפי' בחזקת ג"ש שאינו מקרה מה שיושב בקרקע אלא משום שהוא בעלים וכלשונו כי המקרה לא יתמיד עיי"ש באריכות דבריו.

ולפי"ז הוקשה לרמב"ן דהא חזקה זו דג' פעמים אינה מוציאה ממון אלא להחזיק, ואת"ל דלא מהני שתיקה לתפיסה מוכחת א"כ מאי מהני בג' פעמים ואת"ל דמהני אמאי בעינן ג' פעמים הא כיון דשתק סתמא מכר לו.

ותירץ הרמב"ן וז"ל אבל נראה שלכך הקישום לומר כשם ששור המועד כיון שנגח ג' נגיחות יצא מאותה חזקה של תמות אף כאן יצאה שדה זו מחזקתו של מוכר וכיון שיצאת מחזקת המוכר עליו ראיה שלא מכרה שהרי זה מוחזק ועומד עכ"ל. ומבואר ברמב"ן דגבי חזקת ג' שנים אינה ראיה ששלו הקרקע אלא שע"י חזקת ג"ש יצא מחזקת מוכר ונכנס לחזקת לוקח, ומכח שהקרקע בחזקתו אין מוציאין הקרקע מידו בדין הממע"ה. וכן בריטב"א מפורש וז"ל אלא ה"ק דבשלש שנים קים ליה ברשות מחזיק וכי אמר שהיא שלו או שלקחה על העורר להביא ראיה שלא היה כן כי הוא חשוב מוציא מחברו. וכן מפורש בר"ן וז"ל ה"נ בתלת מילי שהן היפך מחזקה ראשונה דהיינו אכילות נפק ליה מרשות מוכר וקם ליה ברשות לוקח, וכיון דברשות לוקח הוא הו"ל מוכר מוציא מחברו ועליו הראיה. ולפי"ז א"א לומר דבשור המועד הוי להוכיח שהוא מועד בגדרי ראיה והוכחה דא"כ א"א ללמוד מהתם להכא, אלא ע"כ התם נמי הוי בגדרי חזקה שהוחזק מועד ע"י ג' נגיחות ומכח זה שהוא בחזקת מועד הוי דמעתה יכול ליגח ולא שאמת שיגח ויל"ע.

והמבואר מדברי הרמב"ן (ומשמעות הדברים איתא בברכ"ש ריש סי' כד') דס"ל דהכא התפיסה אינה מוכחת והשתיקה אינה עושה תפיסה מוכחת אך אכילת ג' שנים מערערת את החזקת מ"ק ולכן מהני אפי' בתפיסה שאינה מוכחת והוי כהממע"ה שלאחר שיצא מהמוכר לא אכפ"ל שאין ראיה, וכן לשון הברכ"ש דבכל חזקה הוי רק ע"י טענתו אבל למ"ד דיליף משור המועד א"כ עיקר זכייתו כשטוען לקוח הוא ע"י חזקתו כמו בשור המועד, וזהו דילפינן משור המועד דכשהוא בחזקת תם הוי חזקה שלא יגח ובשביל להעמידו בחזקת נגחן צריך ריעותא דחזקת ג' פעמים דעד ג' פעמים אמרינן דהוי במקרה ואחר ג' פעמים מערער החזקת תם וחשיב נגחן, וה"ה בקרקעות היה בחזקת בעלים ובשביל להוציאה מהמ"ק בעינן שאכל ג' פעמים ושתקו הבעלים, וזהו מש"כ הרמב"ן בתירוצו דכיון שיצא מחזקת המוכר עליו להביא הראיה שהרי זה מוחזק ועומד, היינו כמשנ"ת דכיון שאכל ג' פעמים הוי מוחזק. ולפי"ז לדברי הולכי אושא ג"ש הוי תפיסה שאינה מוכחת אך הוי מערער את המר"ק ולכן מהני.

וקושיית הגמרא דכמו בשור דעד נגיחה רביעית לא חייב ה"ה בקרקע עד שנה ד' לא מוחזק בזה, וביאר הרמב"ן דבשור המועד אינו נכנס למועד עד נגיחה רביעית והיינו דודאי יוצא אחר נגיחה שלישית מחזקת תמים אך לא נכנס לחזקת מועד, וה"ה הכא עד שנה רביעית לא יהא בחזקתו, ואי תיקשי דהא משנסתלקה חזקת מרא קמא נכנסת תחת יד המוחזק, יש לבאר ביותר בדברי הרמב"ן דכיון שבשור אמרינן דעד עתה היה בחזקת תם ועתה באים לומר שהוא מועד ואיכא חזקת תם כנגדה לכך צריך פעם רביעית כדי שיהיה עוד ריעותא לחזקת תמות ואז נאמר שהוא נגחן, וה"ה הכא עד עתה היה בחזקת מרא קמא ועתה באנו לומר שיצא ממ"ק ונכנס לחזקתו ולזה צריך אכילה רביעית שיהיה עוד ריעותא למר"ק. (ובריטב"א יש לשון שבזמן שבין שלישית לרביעית הוי דינא דכל דאלים כיון שאין אחד עדיף מחברו).

ותירוץ הגמרא דגם בשור המועד לאחר ג' פעמים יוצא מתורת תם אך להכניסו לתורת מועד בעינן פעם רביעית וחיוב מועד הוי לאחר ששמו מועד ולהכי לאחר שנקרא מועד מתחייב וזהו בפעם הרביעית והיינו דהוי ב' שלבים שיוצא מהחזקה קמא ושלב שנכנס לחזקה בתרא.

וביאור נוסף בדברי הרמב"ן, הנה ידועה קושיית הגר"ח בסברת הדמיון של הולכי אושא בין ג' פעמים של נגיחת השור לג' פעמים של חזקה, דהא ג' פעמים ששור נוגח אמרינן שהוא מועד כיון דאמרי ששור זה טבעו נגחן ולכן משלם נ"ש, אבל הכא אף אי נימא דהורגל לשתוק ושוב לא ימחה אך עדיין אין הדבר אומר ששדה זו של המוחזק. ותי' הגר"ח דאיכא תרי דינים בשור, שהוחזק נגחן ודחשיב שור המועד ומשלם נ"ש, וזהו שהביאו הולכי אושא לדמות דכמו ששור שמקבל דיני מועד לאחר ג' נגיחות ה"ה בשדה מקבל דין מוחזק חדש ונפקע חזקת מ"ק מהשדה. וראיה לדבר מתוס' יבמות סה'. דאיתא התם גבי אשה שנשאת פעמיים ובכל אחד ישבה עשר שנים ולא ילדה ומדייקינן דמתני' כרבי דדוקא בשני לא ילדה אך בשלישי ילדה דתניא מלה הראשון ומת שני ומתת לא תמול דברי רבי, רשב"ג אומר שלישי תמול רביעי לא תמול, אלמא לרבי הוחזק בפעם השניה, ומסקינן התם דשור המועד שאין נעשה מועד עד שיעידו בו ג' פעמים הוי כרשב"ג, ופי' תוס' שם דהא ילפינן ואם שור נגח הוא מתמול שלשום ואיך רבי פליג אקרא, אלא בהא מודה לרשב"ג דלא איתחזק אלא בתלת זימני. וביאר הגר"ח דהא דס"ל לרבי דייקא בשור המועד שיהא אחר ג' נגיחות הוי כמשנ"ת שיש דיני שור המועד שאינם חלים אלא אחר ג' נגיחות ואע"ג דההרגל נגיחה הורגל לאחר ב' נגיחות.

ונחזי אנן במה שכתבו התוס' בסוגיין דהילפותא של הולכי אושא מהא דבג' נגיחות הוחזק נגחן וה"ה הכא בג"ש הוחזק שתקן, הוי כמשנ"ת דהיינו מדיני מוחזקות שור ליגח ולא מדיני מועדות דשור, ולכך כתבו התוס' דדינא דשור המועד שלא משלם נ"ש עד נגיחה רביעית וה"ה לא יוחזק עד שנה רביעית הוי מילתא בלא טעמא ומשום דהילפותא מהוחזק נגחן ולא מדיני שור המועד.

אמנם לרמב"ן דהקשה מה בין שור לחזקה, דבשור הוי הרגל נגיחות ועי"ז הוי שור נגחן משא"כ בחזקה אין מוכיח למוחזק בהאי דשתקן ולכך תירץ הרמב"ן דלא ילפינן מהרגלי השור בג' פעמים אלא מדיני השור וכפי ששור עד נגיחה רביעית לא מקבל דינים של מועד ה"ה בחזקה מקבל דינים חדשים אחר שיוצא מרשות מוכר, ובהא חלוק הרמב"ן מתוס', דלרמב"ן זהו דבר ברור הא דשור אינו מחויב עד נגיחה רביעית משא"כ לתוס' הוי מילתא בלא טעמא.

חזקה שאין עמה טענה

בגמרא אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תהוי חזקה ותרצינן טעמא מאי דאמרינן דלמא כדקאמר השתא איהו לא טעין אנן ניטעון ליה, וביאור סברת חזקה וטענה יש לבאר, ברש"י כתב דמקשינן דחזקה ללא טענה תהוי חזקה כיון דבג"ש מפקי מרשות מוכר ומשני דבג"ש מפקינן מיניה כיון דאמרינן שאין אנו יודעים אצל מי טענת ולכן במקום שלא טען מהיכן קנאה לא יצטרכו אכילת ג"ש.

וברבינו יונה כתב בדרכו הראשונה דהא דלא מהני חזקה בלא טענה דבכה"ג חשיב בחזקת הבעלים ול"ד למטלטלין דהוו בחזקת התפוס כיון שיצאו מחזקת הראשון ע"י תפיסת השני, וכן דאמרי' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, וביאר הברכ"ש (סימן כז') דכיון דבקרקע הטענה עושה אותו שרואין אותו בקרקע וכל זמן שאינו טוען לא חשיב שנמצא בקרקע ובמטלטלין הוי תפיסה בלא טענה. ופריך בגמ' למ"ד דילפינן חזקה משור המועד דנפקה מרשות מוכר לרשות לוקח וא"כ יהיה מוחזק אפי' בלא טענה וכמטלטלי והיינו משום שמוכיח שזה שלו, ולמסקנא לא נפיק מרשות מרא קמא אלא כשטעין טענה ובלא"ה ליכא מוחזק. ודברי הברכ"ש בנויים עמש"כ בסי' לא' סק"א משמו דהגר"ח דבמטלטלי יכול לטעון לקוח בתפיסתו אך בקרקע לא מהני טענת לקוח אלא צריך ראיה.

וברמב"ן כתב דמקשינן שלא יהא טענה כיון שיצא מרשות מוכר ולא צריך טענה ותרצי' דאם לא לקחה אינה יוצאת מאליה מהראשון.

ובריטב"א כתב באופ"א דבודאי אין שייך לזכות בלא טענה אלא אמרינן דאעפ"י שאמר סתם שלי הוא ולא בירר תהוי חזקה ונטעון אנו בשבילו, ותרצינן דכיון שהוא ידע ולא טעין אנן לא טענינן ליה. ונראה דאין כוונתו לדין טענינן אלא הס"ד דכיון דחשיב מוחזק להולכי אושא אי"צ לטענה לעיקר הראיה אלא בעינן רק הסבר איך הקרקע שלו.

בתוס' הקשו מאי ס"ד דמהני בלא טענה ותירצו דכיון ששתק ג' פעמים הוי בחזקת שלא ימחה עוד ומסתמא מחל לו, ומשמע דס"ל לתוס' דסגי במחילה גופא לקנות הקרקע. והקשה הברכ"ש (סימן כ"ה אות ד')מה מהני הוכחה על המחילה הא מחילה בלב לא מהני דהוי דברים שבלב וצ"ל דלענין מחילה חשיב בלבו ובלב כל אדם אך לענין מכירה לא יועיל שתיקתו שיחשב שרואים מעשה מכירה אלא ודאי ס"ד דמקשן דכיון שנעשה מוחזק להולכי אישא חשיב שהמכירה גלויה ע"י שתיקתו וזהו דתריף בגמ' דהוי רק ריצוי דמחילה לפנינו ולא הוי מעשה מחילה.

וברבינו יונה דוחה תי' התוכל דמשור המועד אין ללמוד שע"י שתיקתו הוי כמוחל וכאומר לך חזק וקני אלא העיקר שהוא מוחזק.

ובתי' ב' דתוס' כתב דאירי כגון דא"ל מפלינא זביתה דזבני מינך, וכתב בזה הגרש"ש (סי"ב ובנדמ"ח סט"ו) ד"ה אמנם באמת נראה, דהאי חזקה מהני להוכיח שיושב בדין ע"י הוכחה דשתיק בעל השדה אבל לא מוכחא שלקח אביו, ויש לעיין לפי"ז תי' הגמ' מה נשתנה בסברא זו.

וסוגיא זו ערוכה יותר בעיון אך לא עלתה בידי, ועיין בשעשוע אפרים בסוגיא.

בענין מחאה שלא בפניו אינה מחאה ברש"י פירש דאם מיחה המערער תוך ג' שנים לא הוי מחאה כיון דלית ליה קלא ובתוס' כתב דאף אי שמע לא תחשב חזקה. ועיין בנימוק"י ובמלחמות ובבעל המאור ובמהרש"א ויש לידע מחלוקתם.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים