תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדברי האריז"ל בפסח
גיטין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: גיטין ז.

הנה אי' בתוס' בגיטין [ז.], שרק במילי דאכילה גופייהו, אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים. ומביאים בשם אמו של הגרעק"א להק', דהא מביאים בשם האריז"ל, דהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה, וא"כ תיקשי, ממאי דאיתא בשבת [יב:] דר' ישמעאל קרא והיטה, והרי ודאי הדבר שלא נכשל במשהו חמץ, דהא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים. והקו' בזה הויא טפי, דא"כ נסתרים כל דברי התוס' הנ"ל, דאם באכילה אין תקלה, א"כ תו ממילא מובטח לצדיק, שלא יחטא כל השנה בכל החטאים, ולא"ד דאכילה.                       

ושמא י"ל, דכוונת האר"י הויא דוקא על מי 'שנזהר' בפסח, ולא שהקב"ה הצילו מלהיכשל, וזה שייך, שצדיק לא יזהר עד כדי כך [וכגון בכך שעוסק בספריו דכל השנה]. ובפשטות מת' אקו' זו, דהא כ' התוס', דבמידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, וא"כ הא קי"ל שאין אכילה בפחות מכזית, וע"כ ל"ק כ"כ על דברי האר"י, לגבי הנזהר ממשהו חמץ. [וצ"ב הסברא בזה דרק בכזית לא ייכשל, והרי קי"ל להלכה כמ"ד דח"ש אסור מה"ת, וצ"ע].                                   

ובעצם הדבר צ"ע כלל אי חמץ מיקרי כאיסור בעצם, עכ"פ בפסח, או"ד סו"ס הויא בזמן ושמא ל"ח כאיסור בעצם, ולמעשה מדאסרו חמץ שעבר עליו הפסח, יתכן דחשיב טפי כאיסור בעצם, וצ"ע.

ועוי"ל בזה בדרך חומר [אי נימא דגם במשהו אין שייך שייכשלו הצדיקים סתם כך], דהנה בטעמא דבדיקת חמץ כ' התוס' בריש פסחים, דהוי משום החשש דשמא יבוא לאכלו, ונמצא ג"כ דהויא גזירה, דומיא הא שאסור לקרות לאוה"נ – שמא יטה, וממילא י"ל, דמה שהיטה ר"י, היה זה אחר שבפסח שקדמו ג"כ אמר שלא יבדוק חמץ ולא יכשל, וא"כ, אה"נ שלא נכשל בכזית וכד' התוס', אך במשהו אפשר שנכשל, אך לא ידע, וע"כ אח"כ קרא והטה, ואז הוברר לו שאין לעשות כן.                    

ובפשטות אפש"ל, דדברי האריז"ל היינו דאע"פ שנזהר, מכ"מ אין לעבור ע"ד חכמים שלא להטות, ורק בגוונא שפעל כהלכה ומנסים להכשילו בכח – אז מובטח לו שלא ייכשל. ובפרט שי"ל בזה, שהיה ענין להראות לעולם שלא טוב עשה, שלא ילמדו ממנו לעשות כן. ויל"ע בבירורא דהאי מילתא.

ועוי"ל בזה תי' נכון, דדברי התוס' נאמרו ביחס לדורות הקודמים, וכמו שהוכחנו מהירו' דס"ל דאנו כחמורים, ולא כחמורו דרפב"י, ועכ"פ מסתבר שבזמנינו הויא כן אף להבבלי, וממילא ניחא, דדברי האריז"ל היינו בדורותינו, ולפי"ז מה שר"י קרא והיטה, י"ל דזה היה בגדרים של אז, שהי' זה רק במילי דאכילה, ובצדיקים של אז, דנתאמצו יותר בעבודת ה', וע"כ שמרו ע"ע ממילא, ורק במילי דאכילה דשכיחא ביותר, שמרם הקב"ה, משא"כ בדורותינו, אזי רק בנזהר ממשהו של חמץ ינקה כל השנה, ואף משאר העבירות, מאחר דצריך יותר סעד, אכן דמסתבר כמוש"כ דאי"ז שרוצה לחטוא, ואז ימנענו הקב"ה מזה, דסו"ס הכל בידי שמים חוץ מירא"ש, אלא רק שלא יצליחו להכשילו ללא רצונו וידיעתו כלל.                            

ובעיקר ד' האריז"ל הנ"ל, יש לבאר הדבר, משום דחמץ הוא סמל לתפיחת היצר דהחטא, וע"כ כשנזהר אפי' ממשהו, תו באותה מידה – לא יחטא כל השנה אפי' במשהו.

ויל"ע בזה, דהרי מצינו בודאי שלא כן, וצ"ל דבאמת אי"ז כלל מצוי ליזהר ממש באופן מוחלט אפי' ממשהו חמץ, ושמא באמת מה שמצינו לפעמים באנשים שעשו תשובה באחת ונעשו יראים וצדיקים שלמים, דהוי משו"כ, שנתעוררו להישמר ממשהו חמץ לגודל חומרת האיסור, ותו נמצא שע"כ לא חטאו בכל השנה שלאחמ"כ.

ובדרך אפשר יש לפרש ד"ז בדרך דרש, דהנזהר ממשהו חמץ היינו שלומד מהפסח איך לבטל כל שמץ של שאור שבעיסה בליבו, ותו מובטח לו בודאי שלא יחטא תו כל השנה, ומכח רוח הטהרה שקיבל ע"ע.

ובעיקר הקו', דאיך שייך שצדיק יחטא, וכן איך שייך שרק במידי דאכילה ינצל הצדיק, י"ל דאיכא נפק"מ כגון בא' שנתגייר בתוך הפסח, ונכלל בגדר צדיק, כגון שהוא בעל מדריגה, אזי נמצא שבתחילת הפסח נכשל בחמץ, וא"כ מצינו שפיר הכ"ת דצדיק שיהא לו רק את הענין דכ' התוס' דבמידי דאכילה הרי"ז לא יכשל. [ויל"ע בזה דשמא מאחר שכתינוק שנולד דמי, א"כ תו אכתי לא נפקע מענינא דהאריז"ל, איברא, דבכ"ז י"ל, דאיכא עוד אופן, כגון בא' שנהפך לצדיק במהלך השנה מאחרי פסח, דבזה שפיר לא קאי עליה דברי האריז"ל. ובדרך אגב יל"ע מה נכלל בהאי 'צדיקים', שאינם נכשלים, דמה הגדר בזה, ויל"ע].

ובעיקר הקו' הנ"ל י"ל עוד, דהנה קי"ל שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וממילא אפש"ל דע"ז לא קאי דברי האריז"ל, דאע"פ שנזהר ממשהו חמץ, מכ"מ מכח הענין הנ"ל שאין צדיק וגו', תו יהא שיחטא לפעמים, וממילא שפיר ע"ז קאי דברי התוס', דכשלונות אלו יהיו או"ק במידי שאינם דאכילה.

ועוי"ל אעיקר הקו', דהנה קי"ל שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וממילא אפש"ל, דדברי האר"י שלא יחטא כל השנה, היינו בדוקא אחטאים ממש, אך בהאי ענין דדקדוק עם הצדיקים כחוט השערה, דזה הויא אף בענינים דקים שאינם ממש חטאים, וע"ז לא קאי ד' האר"י דלא יחטא כל השנה, וממילא ע"ז שפיר קאי ד' התוס' בגיטין, דהני חטאים דק מן הדק, הויין רק במילי דלאו דאכילה. [ולהעיר מר"י שהטה דהויא איסור ממש, וצ"ע].

ובאמת בענינא דר' ישמעאל יש לפקפק וכדלהלן, דהנה מסתבר שכשאמר אני אקרא ולא אטה הרי שהיה בטוח במאת האחוזים שלא יטה [דאם אין יראה אין חכמה וע"כ בודאי שיראתו קדמה לחכמתו ולרצונו ללמוד לאור הנר], ומה שבכ"ז נכשל י"ל דעשה כן הקב"ה עבור שלא ינסו לחקותו וגם לומר אני אקרא ולא אטה, וממילא אפשר דבאמת ל"ח חטא ואי"ז סתירה לד' האריז"ל. [וממילא גם עצם הקריאה ל"ח חטא מאחר שהיה ברור לגמרי שלא יטה ואה"נ באחרים אם קראו לאוה"נ אע"פ שלא הטו חשיב כחטא, ולפי"ז מה שר"י אמר שיביא חטאת שמינה היינו שסו"ס לעיניים נראה היה שחטא, וכן ראיה גמורה למש"כ דאל"ה הא הוי כמזיד שהיה לו שלא לקרוא ובע"כ שאצלו היה שונה ורק כשוגג חשיב. אכן יש לדחות דאה"נ אף דמיקרי כמזיד פטור דהא בע"כ לא היה שם עדים דא"כ הו"ל כעין שומר דאי' דמהני לקרא ע"י לאוה"נ, ואולי צ"ל דלא סגי בעומדים שם וצריך לייחדם, אכן סו"ס ההתראה עצמה בכוחה להיות כשומר וצ"ע. ובמש"כ שהיה ברור לו שלא יטה היינו גם כד' האריז"ל הנ"ל שהנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה וע"כ היה בטוח לו שלא יחטא. ובמקו"א פי' דמה שאמר שיביא חטאת שמינה היינו גם על מה שכלל קרא לאוה"נ ועבר ע"ד חכמים. אכן דבעצם ד' האריז"ל הנ"ל צ"ע דמה החידוש בדבריו והא זה נפסק ברמב"ם דחמץ בפסח אסור במשהו כד' ריו"ח דפסקי' כוותיה דח"ש אסור מן התורה, ואולי היינו שאינו סומך על כ"מ קולות בזה כגון כשאין חזי לאיצטרופי די"א דמותר, ואולי דהא ברמב"ם כ' דחמץ בפסח אסור במשהו שנא' לא יאכל חמץ ומשמע דרק לענין האכילה אסור בח"ש ולא לענין ב"י וב"י, וצ"ע אמאי, ובכ"ז י"ל דד' האריז"ל קאי אמשהו לענין איסורא דב"י וב"י. ובדרך אגב סברתי לבאר בזה את המח' דרש"י ותוס' בריש פסחים דמה טעם חיוב בדיק"ח דהא בדר"כ החמץ הגדול והמורגש איננו ויש רק לחוש לחתיכות קטנות, וממילא, דלרש"י שלא יעבור עליו בב"י וב"י היינו שבעצם הנך משהויין יכול לעבור בב"י וב"י ודלא כדהוכחנו ברמב"ם לעיל, אך להתוס' ס"ל דרק באכילה עוברים על משהו וכד' הרמב"ם, וע"כ מצ"ע אי"צ לבדקו ולבערו ורק מכח החשש דשמא יבא לאוכלו שאז הוי איסור מחייבינן לבדוק].

 

אהבת? שתף את החידוש

2 תגובות

  1. אפשר להוסיף כמין חומר דהאריז"ל נקט לשון "משהו" ולא "אכילה" דהינו להזהר ממשהו בבל יראה.
    ישר כז עצום

  2. בפשטות ביאור דברי האריז"ל ראה בהגדש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (למרן אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל) ד"ה ביעור חמץ "ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל און בשוגג, שהרי בודאי בעל בחירה הוא גם אז" .
    וכ"כ בלקו"ש ח"ג (עמ' 945) [בתרגום ללה"ק]: "בזה גם יובן מה שנאמר בכתבי האריז"ל שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא במשך כל השנה. ואינו מובן: האדם הרי הוא בעל בחירה, הוא יכול לבחור תמיד בכל דרך שיחפוץ, כיצד אפשר לומר, שעל ידי זה שיזהר ממשהו חמץ שמונה ימים תינטל ממנו הבחירה? אלא פירוש הדבר הוא, שדברי האריז"ל הם על חטאים בשוגג: במזיד יתכן אמנם שיעבור עבירה ח"ו, מאחר שהוא תמיד בעל בחירה והוא חפשי תמיד לעשות כרצונו, אבל בחטא בשוגג הנעשה שלא מדעתו, לא יכשל (כל כך), כי על ידי זה שנזהר ממשהו חמץ, נעשתה מהותו, במידה מסוימת, מהות של קדושה, ועל ידי כך במילא לא יהא נמשך לעבירות". ועיי"ש בביאורו לפנ"ז שעפי"ז יבואר גם הטעם לכך.
    ופשוט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים