תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדברי התוס' בחלה.
כתובות
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: ב':

בדברי התוס' בחלה

איתא בתוס' ב': ד"ה לפיכך שכשהתחייב מזונות ואח"כ נהיה אונס אין פטור ויש להבין דין זה, וברע"א בשם מהר"ם שיף כתב דבחלתה היא אף לאחר חיוב מזונות נפטר עי"ז. ומשמע שטענת הא קאימנא אינה כאונס אלא יותר מאונס ולכן פוטר גם לאחר החיוב וכמו"כ כשמעכבת בדעתה יהיה פטור אף לאחר חיובו.

ויש להבין החילוק מתי פוטר ממזונות ויש לבאר שאחרי חיוב מזונות אם לא נישא סתם חייב במזונות אך כיון שחיוב המזונות הוא בשביל האשה לכן באונס שהיה מחמתו מתחייב אבל כשהיה טענת הא קאימנא או שהיה מדעתה אין לחייבו.

ולדברי הרע"א לל"ק הא קאימנא אינו פוטר ממזונות וכל פטורו הוא משום הלפיכך שאונס פטור ובחלה או חלתה אחר שהגיע הזמן מתחייב אף באונס זה, ולל"ב יש סברת הא קאימנא.

ובתוס' ביבמות נא'. מבואר באופ"א דכיון שבהגעת זמן הו"ל לכונסה ולכך לא אכפ"ל שיש אונס עתה כיון שאם לא היה מעכב תחילה היה נישא והוי קצת פשיעה, ולא כתוס' הכא דהוי משום שנתחייב, וי"ל דתוס' התם פירשו דביבום שברח מתחיל חיובו ולכן לא מתחייב כשברח כיון שנחשב אנוס, והכא פירשו שמעלה לה מזונות כיון שכבר נתחייב במזונות ולא נחשב אנוס כשברח.

והנה במאירי מביא שיש דין הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה מזונות וא"כ אמאי כשלא נישא נימא שכל תחילת שבוע עד יום ב' ומיום ד' יהיה פטור ממזונות אע"כ שביום א' שהיה מעכב הוי סיבה לחייבו אף כשאח"כ היה אונס.

ויש להוסיף דאי הגיע זמנו וחייב במזונות ופירשה נדה אין חייב במזונותיה, ויש לבאר שכשהמעכב שלא נשא הוא עיכוב שלו או שהיתה טהורה ולאחמ"כ נטמאה חשיב שהוא המעכב דהו"ל לישא כשטהורה אבל כשנהיה אונס אח"כ אינו מחייב כיון שאינו מחמתו.

עוד הקשו התוס' לרש"י שברח מב"ד והיינו דוקא ברח ולא חלה, והנה מבואר בגמ' שבאנוס שמא לא יפטר והתם מבואר דאגידא ביה טפי ולכן מחויב במזונות אף באונס, ובתוס' דף קז'. הוסיף דכיון שיבמה אינה עומדת לכונסה.

ובביאור דברי התוס י"ל דהא דמחייב המזונות הוא הגעת הזמן לנישואין וכיון שמעכב הנישואין או היבום מחויב במזונות וכתבו ע"ז התוס' ששעבוד הארוס גדול משל יבמה, וממילא לל"ב דהכא דאמרינן שמא אף באונס לא יפטר זהו דייקא בארוס שיתחייב בגלל שעבודו לא כן ביבמה ששעבודה פחות מחייב הוי חיוב מזונות כשמעכב רק כשאין פטור באונס.

והנה רש"י ביבמות [שם] כתב וז"ל ניזונית משל יבם דקנסינן ליה. והריטב"א ביאר בזה דב"ד קנסוהו על שברח והר"א מן ההר כתב דקנסוהו על דלא ציית דינא. אמנם בסוגיין לא משמע דהגעת זמן הוי קנס וכ"ה ברש"י ריש פרק המדיר וברש"י הכא שהבעל חייב במזונות אשתו ולא הזכיר דמשום קנסא. ולפי"ז א"ש דמחייב בהגעת זמן נאמר אף באונס משום דבעל חייב במזונות אשתו אך ביבמה שהחיוב הוה משום קנס לא שייכא קנסא במקום אונס, ולפי"ז ל"ק קושיית התוס'.  ולתוס' דהמחייב ביבם הוא כהגעת זמן ומחויב משום חיובו לכנוס או ליבם

ולכך הקשו התוס' מ"ש דלא אמרי' אונס ביבם וכן נראה בדברי התוס' שהשוו בין יבם להגעת זמן דכתובה, ןלרש"י אין שייכות.

ויש לבאר בשיטת רש"י דסבר שחיוב מזונות בהגעת זמן הוא שבעל חייב במזונות אשתו והטילו חכמים מהגעת זמן מחיובי האישות חיוב מזונות, וממילא בארוסה יש ביניהם עניני אישות אלא שגמר האישות הוא בביאה ובחופה ואיכא תקנה שאף כשהגיע זמן הנישואין יהיה חיובי אישות ומשום שמשתעבד עתה ע"י זמן הנישואין, אך ביבם אין שייך גדר החיוב במזונות כיון שאין ביניהם דיני אישות ובהכרח דביבם דין המזונות משום קנסא.

אך שאר הראשונים סברי דיבם כהגעת זמן היינו משום דאף ביבם יש דיני אישות דהרי יש איסור לאיש זר היינו שיש שייכות ביניהם.

הבית שמואל כתב דבזמנינו שיש אירוסין ואח"כ נישואין מתחייב במזונות, וכתב דמנהגינו שלא מתחייב. ולפמשנ"ת הא בין אירוסין לנישואין הוי זרה לו ואין כלל אגידות ביניהם ופשיטא שפטור ממזונות דלא שייכא כלל גדר חיובי אישות.

והנה בדין מעשה ידיה בהגעת זמן נחלקו בזה הראשונים, הריטב"א בדף נז'. כתב דזכאי במעש"י משום שזן אותה, וברא"ש ביבמות כתב דכיון שמעש"י לבעלה משום איבה אין שייך כשיש רק תקנת מזונות, ובגמ' קב': איתא דאי משום מעש"י לא משעבדה ליה, וברא"ה כתב דמשמע אע"פ שנותן לה מזונות אין חיוב מעש"י וה"ה בארוסה. אך לרש"י לא דמי דהתם מיירי ביבם דהוי משום קנסא ואין שייך מעש"י אך ארוסה הוי חיובי אישות במזונות אשתו ויהיה נמי חיוב מעש"י.

 

 

 

בדברי התוס' בחלה

איתא בתוס' ב': ד"ה לפיכך שכשהתחייב מזונות ואח"כ נהיה אונס אין פטור ויש להבין דין זה, וברע"א בשם מהר"ם שיף כתב דבחלתה היא אף לאחר חיוב מזונות נפטר עי"ז. ומשמע שטענת הא קאימנא אינה כאונס אלא יותר מאונס ולכן פוטר גם לאחר החיוב וכמו"כ כשמעכבת בדעתה יהיה פטור אף לאחר חיובו.

ויש להבין החילוק מתי פוטר ממזונות ויש לבאר שאחרי חיוב מזונות אם לא נישא סתם חייב במזונות אך כיון שחיוב המזונות הוא בשביל האשה לכן באונס שהיה מחמתו מתחייב אבל כשהיה טענת הא קאימנא או שהיה מדעתה אין לחייבו.

ולדברי הרע"א לל"ק הא קאימנא אינו פוטר ממזונות וכל פטורו הוא משום הלפיכך שאונס פטור ובחלה או חלתה אחר שהגיע הזמן מתחייב אף באונס זה, ולל"ב יש סברת הא קאימנא.

ובתוס' ביבמות נא'. מבואר באופ"א דכיון שבהגעת זמן הו"ל לכונסה ולכך לא אכפ"ל שיש אונס עתה כיון שאם לא היה מעכב תחילה היה נישא והוי קצת פשיעה, ולא כתוס' הכא דהוי משום שנתחייב, וי"ל דתוס' התם פירשו דביבום שברח מתחיל חיובו ולכן לא מתחייב כשברח כיון שנחשב אנוס, והכא פירשו שמעלה לה מזונות כיון שכבר נתחייב במזונות ולא נחשב אנוס כשברח.

והנה במאירי מביא שיש דין הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה מזונות וא"כ אמאי כשלא נישא נימא שכל תחילת שבוע עד יום ב' ומיום ד' יהיה פטור ממזונות אע"כ שביום א' שהיה מעכב הוי סיבה לחייבו אף כשאח"כ היה אונס.

ויש להוסיף דאי הגיע זמנו וחייב במזונות ופירשה נדה אין חייב במזונותיה, ויש לבאר שכשהמעכב שלא נשא הוא עיכוב שלו או שהיתה טהורה ולאחמ"כ נטמאה חשיב שהוא המעכב דהו"ל לישא כשטהורה אבל כשנהיה אונס אח"כ אינו מחייב כיון שאינו מחמתו.

עוד הקשו התוס' לרש"י שברח מב"ד והיינו דוקא ברח ולא חלה, והנה מבואר בגמ' שבאנוס שמא לא יפטר והתם מבואר דאגידא ביה טפי ולכן מחויב במזונות אף באונס, ובתוס' דף קז'. הוסיף דכיון שיבמה אינה עומדת לכונסה.

ובביאור דברי התוס י"ל דהא דמחייב המזונות הוא הגעת הזמן לנישואין וכיון שמעכב הנישואין או היבום מחויב במזונות וכתבו ע"ז התוס' ששעבוד הארוס גדול משל יבמה, וממילא לל"ב דהכא דאמרינן שמא אף באונס לא יפטר זהו דייקא בארוס שיתחייב בגלל שעבודו לא כן ביבמה ששעבודה פחות מחייב הוי חיוב מזונות כשמעכב רק כשאין פטור באונס.

והנה רש"י ביבמות [שם] כתב וז"ל ניזונית משל יבם דקנסינן ליה. והריטב"א ביאר בזה דב"ד קנסוהו על שברח והר"א מן ההר כתב דקנסוהו על דלא ציית דינא. אמנם בסוגיין לא משמע דהגעת זמן הוי קנס וכ"ה ברש"י ריש פרק המדיר וברש"י הכא שהבעל חייב במזונות אשתו ולא הזכיר דמשום קנסא. ולפי"ז א"ש דמחייב בהגעת זמן נאמר אף באונס משום דבעל חייב במזונות אשתו אך ביבמה שהחיוב הוה משום קנס לא שייכא קנסא במקום אונס, ולפי"ז ל"ק קושיית התוס'.  ולתוס' דהמחייב ביבם הוא כהגעת זמן ומחויב משום חיובו לכנוס או ליבם

ולכך הקשו התוס' מ"ש דלא אמרי' אונס ביבם וכן נראה בדברי התוס' שהשוו בין יבם להגעת זמן דכתובה, ןלרש"י אין שייכות.

ויש לבאר בשיטת רש"י דסבר שחיוב מזונות בהגעת זמן הוא שבעל חייב במזונות אשתו והטילו חכמים מהגעת זמן מחיובי האישות חיוב מזונות, וממילא בארוסה יש ביניהם עניני אישות אלא שגמר האישות הוא בביאה ובחופה ואיכא תקנה שאף כשהגיע זמן הנישואין יהיה חיובי אישות ומשום שמשתעבד עתה ע"י זמן הנישואין, אך ביבם אין שייך גדר החיוב במזונות כיון שאין ביניהם דיני אישות ובהכרח דביבם דין המזונות משום קנסא.

אך שאר הראשונים סברי דיבם כהגעת זמן היינו משום דאף ביבם יש דיני אישות דהרי יש איסור לאיש זר היינו שיש שייכות ביניהם.

הבית שמואל כתב דבזמנינו שיש אירוסין ואח"כ נישואין מתחייב במזונות, וכתב דמנהגינו שלא מתחייב. ולפמשנ"ת הא בין אירוסין לנישואין הוי זרה לו ואין כלל אגידות ביניהם ופשיטא שפטור ממזונות דלא שייכא כלל גדר חיובי אישות.

והנה בדין מעשה ידיה בהגעת זמן נחלקו בזה הראשונים, הריטב"א בדף נז'. כתב דזכאי במעש"י משום שזן אותה, וברא"ש ביבמות כתב דכיון שמעש"י לבעלה משום איבה אין שייך כשיש רק תקנת מזונות, ובגמ' קב': איתא דאי משום מעש"י לא משעבדה ליה, וברא"ה כתב דמשמע אע"פ שנותן לה מזונות אין חיוב מעש"י וה"ה בארוסה. אך לרש"י לא דמי דהתם מיירי ביבם דהוי משום קנסא ואין שייך מעש"י אך ארוסה הוי חיובי אישות במזונות אשתו ויהיה נמי חיוב מעש"י.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים