תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין אונס בגיטין
כתובות
כותב החידוש: דוד גולדשילד

מראה מקומות: ב': ג'.

בדין אונס בגיטין

מבואר בסוגיין [ב':-ג'.] דמעיקר הדין לכו"ע יש טענת אונס בגיטין ולל"ק לא מהני מדרבנן.

ובגדר האונס פרש"י דמצינו טענת אונס מן התורה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר, ומקור דברי רש"י בגמ' בנדרים כז'. דמייתי התם לגבי אדם שאמר לב"ד אם לא אבוא יהא תנאי והיה אנוס ולא בא דקיים התנאי ומשום אונס רחמנא פטריה ומקשינן התם דהכא לרבא אין טענת אונס ומשמע גאף בביטול הגט איכא טענת אונסין.

ויש להבין מאי דמי לביטול הגט הא דינא דאונס רחמנא פטריה לא שייכא לדבר שהתחייב ולא הגיע. [סוגיא זו ארוכה ורחבה בכל דברי הראשונים והאחרונים ולא זכיתי שיתבררו הדברים לאשורם וה' יאיר עינינו בתורתו.]

ובר"ן בקידושין [פרק האומר כה. מדפה"ר] הביא מהירושלמי דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בקידשה ע"מ שיכנסנה ביום פלוני ונאנס ולא כנסה, לר"ל אונסא כמאן דעבד, ופירש הר"ן דסבר שיש אונס לגיטין וקידושין, ור' יוחנן סבר דאין למילף גיטין לקידושין דגירושין אין הדבר תלוי אלא בו וגומר לגרש ברצון ושייך שיהיה אונס בביטול התנאי אבל אשה שמתקדשת רק לדעתה הרי אינה מסכמת בקידושיו אא"כ יקיים תנאו ואף שיש אונס אינה מתרצה.

ומבואר מדבריו דכיון שבאופן שלא בא באונס אינו נכלל בהתנאתו אלא ע"ד שלא יבוא ברצון שיהיה גט, והיינו כיון שהתנאי היה אם לא באתי והוי אונס בתנאי והא דלא פירש אונס בתנאו י"ל שפשיטא לכולהו שאם לא באתי אינו כלול באונס.

ובברכת שמואל [סימן ג'] בשם הגר"ח מובא נוסח אחר [מפי השמועה, לא הבנתי היכן נכתב בברכ"ש] דטעמא דאונס רחמנא פטריה כיון שחשיב שהמעשה נעשה מאליו, ובעבודה זרה מבואר דבעבד באונס הוי כנעבד מאליו, ומשו"ה אם התנאי היה שכשיבוא יחול התנאי ולא בא במקום אונס לא יהיה חלק מתנאו, ואי"ז רק אומדנא כר"ן שאינו רוצה במקום אונס אלא זהו עיקר תנאו שיהיה לא באתי ברצון.

ובקובץ שיעורים [אות ה'] בשם החמדת שלמה כתב דמהך קרא דולנערה לא תעשה דבר ילפינן דמעשה הנעשית באונס לא נחשבת על העושה אלא חשובה כאילו נעשית מאליה, והביא ראיה מהא דשור הנעבד באונס לא חשיב נעבד וכשר למזבח, ובדברי הקוב"ש יל"ד מהו גדר דין זה דכגון בנטילת ידים גם אם יהיה באונס חשיב שנטל כיון שידיו נטולות משא"כ בתנאי ומעשה באונס לא חשיב מעשה ויל"ע.

וברא"ה מבואר דטענת אונס בגיטין דמאחר שקיום הגט נעשה באונס נראה שעצם קיומו של הגט באונס וכיון שמתקיים לא באתי באונס חשיב כנאנס על קיום הגט, והיינו דלרא"ה כיון שצריך לעשות קים הגט כולו ע"י רצונו אם היה בזה אונס הוי אנוס, ולפי"ד הרא"ה זהו דילפינן בנדרים מלנערה לא תעשה דבר כיון שבמקום גירושין אין גמירות דעת אלא באונס לא יהא גירושין ונתחדש דאף במקום שקיום הגט באונס לא יהא גט כיון שאנוס בקיומו.

והאריכו רבותינו האחרונים בביאור שיטת הרא"ה וה' יאיר עיני בדבריהם.

הגרש"ש [ריש דף ב'] מביא הגמרא בנדרים

 כז'. דאיכא דין אונס בממונות וילפינן מקרא דלנערה לא תעשה דבר וביאר דע"כ אינו משום אומדנא דאדעתה דהכי לא היה מתרצה להקנות או למחול דא"כ מה ענין לנערה לא תעשה דבר ופירש במקו"א דטעמא דיש אונס כיון שכשאמר אם לא באתי משמעותו שתולה שיהיה רק ע"י רצונו ובחירתו אך קשה לו מה הביאה הגמ' לשון בני אדם כלשון התורה.

ולבאר ענין טענת אונס הנה מצינו בב"ב מז': דינא דתליוהו וזבין דאמרינן אגב אונסא גמר ומקנה ובמתנה לא גמר ומקנה, וביאור הדבר חידש הגרש"ש שכל אונס אינו מועיל מדין התורה שבמקום שיש כפיית הרצון לא יועיל אפילו שתהיה לו גמירות דעת לקנות או לזכות ולכן אף אם במתנה גמר בדעתו ליתן וכן במעשי הקנאה גמר בדעתו אך דין התורה מונע מלחול קנין שנעשה ע"י כפיית הרצון וזהו מדין אונס ולא מדין גמירות דעת, היינו דהוי קיום שלא מועיל באונס. ועיי"ש שהוכיח מכמה מקומות.

ולפי"ז בתנאי דאם לא באתי דאמדינן דעתו שדוקא אם לא יבוא מרצון ולמעשה לא בא באונס, לכאורה מדיני קנינים היה צריך להועיל הקנין שהרי נתקיים תנאו ואע"ג דלא חשיב גמירות דעת בשעת ההקנאה אבל כיון שלא התנה בפירוש שלא יחול במקום אונס אזי המעשה מקויים כיון שחיסר בתנאו, אבל כיון שאמדינן דעתיה שבאופן של אונס לא גמיר בדעתו בשעת ההקנאה ואי נימא שיועיל אף באונס א"כ יחשב אנוס בעיקר הדבר למפרע דהרי אינו בחר מתחילה שיעשה הקנין אף באונס, וזהו דילפינן מלנערה לא תעשה דבר שלא מועיל מעשיו בלא שבחר בפרטות על ענין זה.

וכן משמעות לשון הרא"ה שכתב בזה"ל דבתולה בדעת עצמו סבור הוא לקיים תנאו וכשנאנס ולא קיימו הרי הוא כאילו נאנס על עיקר הדבר למפרע עכ"ל.

ומעתה מבאר הגרש"ש בגדרי אונס עפ"י משנ"ת בגדרי תנאי, דהתורה אמרה שאונס לא יגרום דין חיוב על האדם וילפינן זה מלנערה לא תעשה דבר, וה"ה בסוגיין דידן שהמגרש תלה שיהיה סיבה המקיימת לחלות הגירושין עי"ז שלא יבוא עד יב' חודש ועל ענין אונס לא חשב כלל ולכן הדרינן לדין תורה שאונס לא יכול לפעול לסיבה המחייבת כלל ומשום דנתבאר שהכא אין אנו יודעים בבירור איך היה דעתו במקרה דאונס אלא שע"י סיבת מעשה יחול הדין לא שייך בזה דין אונס רחמנא פטריה.

ובדברי הרא"ה שכתב לחלק דאם התנה על אחרים שלא יעשו אז ליכא טענת אונס ואם התנה על אשה יש אונס. וז"ל אבל בתולה בדעת אחרים וכו' אין כוונתם בזה אלא שתעשה המעשה והרי נעשה אבל בתולה בדעת עצמו סבור הוא לקיים תנאו וכשנאנס ולא קיים הרי הוא כאילו נאנס על עיקר המעשה למפרע והיינו דאמרינן יש אונס וזה ראוי לאמר בתולה בדעת עצמו א"נ בתולה בדעתה אם תבוא או לא תבוא עכ"ל עיי"ש. ולכאורה מה שייך אונס דתולה בדעתה והא הוא אינו אנוס. אלא ביאר הגרש"ש דכוונת המתנה היא על מציאות הפעולה היינו שלא יבוא ולא על סיבת הדבר באונס או ברצון ולכך באחרים לא שייך עניין אונס כיון שמתחילה תלה הדבר רק במעשה הנעשה ולא בסיבתו [וכמו בשואל חייב באונסין כיון שחייבה אותו תורה במה שהחפץ אבוד מן העולם ולא נפ"מ באיזו סיבה] משא"כ בתולה בדעת האשה כיון שרצה שמעשה האשה יגרום לחלות המעשה א"כ כשהיא אנוסה הרי זה כאילו הוא באונס ואינה ראויה לגרום הדין, וזמש"כ הרא"ה וז"ל ולא אמרינן יש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם באתי וכן בתולה בדעתה דלגבי הא מילתא כחד נינהו עכ"ל.

המבואר מדברי הגרש"ש דבאונס לא מהני התנאי היינו שאין לו טענת אונס והכל תלוי בדעת המתנה ואם רוצה עושה תנאי קיום או ביטול.

הנה מבואר בשיטת הרא"ה דהא דיש אונס בגיטין כיון שחשיב כאילו נאנס על עצם מעשה הגירושין וילפינן מלנערה לא תעשה דבר דאין חלים דינים באדם האנוס ולכן הכא בתנאי כיון שבשעת עשיית המעשה סבור הוא לקיים תנאו ואח"כ אירע אונס הכופהו שלא יקויים התנאי ויחול המעשה שעשה חשיב אנוס על המעשה.

והנה ידוע מה שדנו האחרונים [עי' בחידושי ר' ראובן סימן ב' שהרחיב בחקירה זו] בגדר דיני תנאים אי הוי מדין תנאי ביטול היינו שהמעשה קיים אף אם לא יקויים התנאי אלא אם יעבור על התנאי דיבוטל המעשה, או דהוי בגדר תנאי קיום והיינו דכל המעשה תלוי בקיום התנאי וצריך לקיים התנאי כדי שיחול המעשה. ובגרש"ש הביא ראיות דאיכא תנאי קיום ויש שהוכיחו מסוגיין דהאומר אם לא באתי ונאנס ולא בא דאי יש אונס בגיטין בטל הגט ואי נימא דהוי תנאי ביטול הרי סו"ס לא היה כאן באה ואמאי יבטל המעשה.

אך בגרש"ר כתב דבסוגיין הוי בגדר תנאי ביטול, דנתבאר לשיטת הרא"ה דכיון שהוא אנוס בהא דלא בא חשיב אנוס על עיקר המעשה כיון שעשה הגט על סמך שאם ירצה יוכל לבטלו ע"י שיבוא תוך ל' יום ונאנס ולא בא והו"ל נאנס על עיקר הדבר למפרע דלא הוי גט. המבואר בגרש"ר דבאונס לא מהני התנאי כיון דחשיב אנוס בעיקר המעשה.

היוצא: רש"י פירש דילפינן מלנערה לא תעשה דבר. הר"ן בנדרים כז. פירש דהוי אומדנא דאין רוצה במקום אונס. הרא"ה פירש דאין מעשה במקום אונס, ובדבריו נחלקו האחרונים, לגרש"ש באונס אין תנאי ואין טענת אונס, ולגרש"ר לא מהני המעשה, ובקוב"ש מבואר דאין קיום התנאי באונס.

והנה בביטול הגט כתב הרא"ה שאין לו טענת אונס, וברע"א כתב דלהר"ן יש לו טענת אונס, דמביא הירושלמי שאם אמר אם אכנס עד יום פלוני יחול הקידושין ואם לא אכנס לא יחולו ונאנס ולא כנס יחולו הקידושין והיינו כהכא ומכח טענת אונס חלים הקידושין. והיינו דלרא"ה טענת אונס הוי כיון שאם לא באתי מחמת האונס והו"ל קיום הגט באונס ולא שייכא אך אם הוי אנוס בביטול הגט לא יכול לומר שהגט לא נגמר מחמת אונס. ולר"ן טענת אונס לא נכלל בטענת אם לא באתי יהא גט כיון באם לא בא באונס חשיב כאילו בא ורק כשלא יבוא ברצון יהא גט וממילא בביטול נמי שייך טענת אונס כיון שגם אם נאנס חשיב שבא.

והנה בגמ' מבואר שכפי שבהגעת זמן יש במזונות טענת אונס ה"ה בגיטין, ובשלמא לרא"ה דהוי פטור דאונס אפש"ל דאף במזונות איכא טענת עיכוב מחמת אונס ופטור, אך לר"ן דהוי אונס על אומדנא שאם לא באתי יהיה רק ברצון, ובאמת במאירי כתב דבמזונות קידשה ע"ד כן שכשיבוא הזמן מתחייב ליתן מזונות ואע"ג דהוי תקנה דרבנן הוי תקנה שצריך להתחייב מזונות והוי אומדנא בדעתו אף כשלא אמר להדיא שמתחייב.

מובא בגמרא המעשה דחזו דאתאי ומעמידה הגמ' דהוי אונס שכיחא ולכן לא חשיב אונס, ובפירוש הגמ' י"ל ב' פירושים, הר"ן פירש דכיון שיש מעבר נהר אמר חזו דאתאי והיינו דהרי טענת אונס הוי כאילו באתי והוי קיום

התנאי, ולרא"ה דאין טענת חזו דאתאי ביאור הגמ' כרש"י דאין טענת שיהא אונס.

וברש"י ד"ה דלמא מת דוקא כתב דלא ניחא ליה למיבטל גיטא ע"י אונס זה, ולר"ן הו"ל למימר דלא ניחא ליה שאם ימות יחשב אם לא באתי ויבטל הגט.

והנה הרשב"א בסוגיין כתב דדוקא כששתק אין אונס אך באמר נאנסתי אי"ז גט כיון דרבא ס"ל בגיטין לא'. דגילוי דעת בגיטין מהני, והא דבגמרא איתא באומר חזו דאתאי כשעומד בצד הנהר והגמ' מוכיחה שאין אונס בגיטין ובאמת הגמ' בגיטין מעמידה הגמ' דחזו דאתאי הוי לקיום התנאי ולא לגילוי דעתו וא"כ איך הרשב"א העמיד הכא דהוי גילוי דעת כשאומר נאנסתי, ולר"ן חזו דאתאי הוי כאילו באתי והגט לא בטל, ולרש"י דעומד בדיבורו כשהגיע ס"ל נמי כרשב"א דאין בזה חרטה מגיטו אלא קיום התנאי וממילא שייכא לדון אם יש טענה שיאמר נאנסתי אי יחשב ביטול הגט או קיום התנאי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים