תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין איסור נולד לענין מוקצה
שבת
כותב החידוש: בנימין מ

מראה מקומות: שבת מה: ביצה ב.

בדין נולד

בביאור מה המגדיר בנולד ובהגדרת מחלוקת ר"י ור"ש בנולד

א. דברים דנחלקו בהם ר"י ור"ש בדין נולד האם אסורים או מותרים ב. דברים דהוי מודה ר"ש דשרי מדין נולד ג. דברים דמודה ר"ש דנאסרו בנולד ד. במתבאר דביצה דנולה ביו"ט או שבת היה הו"א שר"ש מודה ה. בביאור ראשון במחלוקת ר"ש ור"י דתלוי במיגו דאיתקצאי ו. בביאור לצד דהוי חיסרון בהכנה ז. שיטת ר"ת דנולד חמור ממוקצה אפילו למ"ד דלית ליה מוקצה ח. למתבאר הוי נפק"מ לעניין דעתו מפורשת בנולד

והנה בדין נולד מתבאר ג' דרגות א. דברים דר"י מודה דשרי ב. דברים דנחלקים בהם ר"י ור"ש ג. דברים דר"ש מודה לאסור בנולד.

דברים דנחלקו בהם ר"י ור"ש בדין נולד האם אסורים או מותרים

א. והנה בגמ' קכד: מתבאר במשנה כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי עריבה  לכסות בהן את פי החבית שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך רבי יהודה אומר בלבד שיהו עושין מעין מלאכתן.

ומבארת הגמ' למסקנה אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמר סבר מוכן הוא ומר סבר נולד הוא אבל מערב שבת דברי הכל מותרין הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום.

ומתבאר בגמ' דמחלוקת ר"י ור"ש במשנה בשברי כלים האם בעי מעין מלאכה ראשונה או אפילו סתם מלאכה הוי מחלוקת לעניין האם נולד אוסר או שרי דמי דאסר נולד סבר דאם לא עושה מעין מלאכה ראשונה א"כ הוי נולד ואסור ולכן בעי למעין מלאכה ראשונה כדי להתיר ולא יחשב נולד ומ"ד דשרי אפילו לא מעין מלאכה ראשונה כיון דסבר דנולד שרי.

וממשיכה הגמ' שם תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים הא רבי יהודה הא רבי שמעון הא רבי נחמיה.

דהיינו אפילו ביו"ט דמעמיד את השברי כלים לעניין הסקה דאין בו ממש הגדרה של כלי כמתבאר בבקעת עמ"א בכ"ז לא נאסר בדין נולד.

והגמ' כט. מביאה אמר רב יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר מסיקין בתמרין אכלן אין מסיקין בגרעיניהן דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר מסיקין באגוזים אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר.

וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רבי יהודה משום דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והוה ליה נולד ואסור אבל תמרים דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין אימא שפיר דמי ואי אשמעינן גרעינין הוה אמינא דמעיקרא מכסיין והשתא מיגליין אבל קליפי אגוזין דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר דמי צריכא.

ומ"מ מתבאר דשברי כלים הוי הגדרה של שני סוגי דברים כיון שתשמיש של כלי נושל שבר כלי שלא מעין מלאכה או שעומד להסקה הוי כבר תשמיש אחר ובזה נחלקו ר"י ור"ש לעניין נולד.

ובמחלוקת של גרעני תמרים וקלפית אגוזים שלכאורה בשם הוי אותו דבר או שהיה גלוי ובכ"ז חשיב נולד מתבאר בתוס' בד"ה אכלן אין מסיקין בגרעיניהן וז"ל אבל הכא הגרעינין צריכין לאוכל וחשיבי כאוכל עצמו עד שיאכל התמרים לכך חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו עליהם מאתמול עכ"ל.

ומתבאר שם בתוס' דאפילו שדעתו למחר על הגרעינים אולם כיון דהוי תשמיש אחר שלא קים היום ונסתר מפעולת היום[א] לכן חשיב נולד ונחלקו בזה ר"י ור"ש.

והנה בסוגייא קמג. במשנה לעניין עצמות וקליפין[ב] ושער של אפונים וכן פירורים פחות מכזית וכן טלטול גרעיני התמרה הוי נידון של נולד דפליגי בה ר"י ור"ש והוי דבר חדש דעד עכשיו היה צורה וצריך למאכל אדם ועכשיו הוי מאכל בהמה וכמתבאר ברש"י בד"ה דלית ליה מוקצה וז"ל דאי ר' יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי, שהרי האוכל היה עמהן, והיום לוקח מהם עכ"ל ומתבאר דהוי נולד.

דברים דהוי מודה ר"ש דשרי מדין נולד

ב. אולם יש דברים דמתבאר דר"י מודה דלא נאסר בדין נולד ועיקר הסברא בהם שיש שייכות בעולם לדבר המתחדש.

ביצה ב. מתבאר שם בגמ' דדווקא ביצה שנולדה מתרנגולת שעומדת לגדל ביצים נאסרה בנולד אולם אם הוי מתרנגולת שעומדת לאכילה לא הוי נולד וכמתבאר ברשב"א שם וז"ל גמרא קס"ד מאן דשרי במוקצה בנולד אסור. בנולד דמוקצה הא בנולד דעלמא אוכלא דאפרת הוא עכ"ל וכן כתב המהרש"א וז"ל ומיהו למאי דס"ד דאפילו מאן דשרי במוקצה אוסר בנולד והיינו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אף על גב דה"נ אי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה דהא שרי מוקצה מ"מ כיון דנולדה הביצה מדבר המוקצה לא שרינן לה מהאי טעמא עכ"ל ומתבאר כיון דהוי אוכל ועכשיו הוי אוכל לא הוי חשיב נולד.

וכן מתבאר בתוס' יט: בד"ה שמן של בדדין וז"ל ותירץ ר"י דקאי אדלעיל דקאמר דאם טען בית הבד מבעוד יום והשמן זב והולכת כל השבת רב אסר אותו שמן משום מוקצה דהוי נולד גמור דמחמת קורות והעיגול שעליו לא היה ראוי בין השמשות לאכילה אף על גב דע"מ כן הניחו וסמך על זה שיזוב כל השבת כיון דאין משקין בעולם האי סמיכה לאו מידי הוא והוי נולד גמור ולא דמי לקדרה חייתא דשרי אף על גב דבין השמשות לא חזי לאכילה דהתם כיון דהבשר בעולם מהני דע"מ כן מניחה וכן מעיינות הנובעות כבר הם בעולם וכן צואת קטן שהיה כבר במעיו מהני בהן סמיכה ולא דמי לזיתים וענבים שריסקן מבעוד יום וכן השום והבוסר שריסקן מבערב דהתם חזו מבערב לאכילה אבל הכא דלא חזו בין השמשות לאכילה והמשקה אינו בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב  עכ"ל.

ומתבאר בתוס' יסוד דמה שהיה בעולם או כבר היה מוגדר אוכל בעולם אפילו שעכשיו הוי אוכל אחר הוי מוגדר דלא הוי נולד ושרי לר"ש.

ולכן שמן ויין של בית הבד דהוי משהו חדש המשקה ולא ראויים לאכילה בבין השמשות הוי נולד לר"י ואסור אולם שום שריסקו שהיה ראוי לאכילה וזתים וענבים שרסקם שהיו מאכל בערב שבת לא הוי נולד וכן צואת קטן שהיתה בעולם לא הוי נולד וכן מעינות היו בעולם וכן קדירה חייתה היתה בעולם דהיינו שהצורה הזו היתה בעולם בלי שום שינוי ולכן לא הוי נולד.

דברים דמודה ר"ש דנאסרו בנולד

ג. הגמ' עירובין מה: לעולם אימא לך יש תחומין ומיא בעיבא מיבלע בליעי כל שכן דהוו להו נולד דאסירי ומתבאר דלכו"ע גשם הוי נולד וגם ר"ש אוסר ומתבאר שם בתוס' וז"ל וא"ת ולימא הא רבי שמעון היא דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד כדאיתא בריש ביצה (דף ב.) וי"ל דבנולד כה"ג דדבר חדש שלא בא לעולם כל עיקר מודה רבי שמעון וכן באפר כירה שהוסק ביום טוב נראה דמודה ר"ש דאסור לכסות בו אא"כ ראוי לצלות בו ביצה כדאמר בפרק קמא דביצה עכ"ל.

ומתבאר בדברי התוס' דלר"ש בגשם ובאפר כירה הוי לכו"ע נולד ואפילו ר"ש סבר דאסור מטעם נולד ובעיקר הסברא כדברי התוס' מתבאר דהוי דבר חדש לגמרי שלא בא כלל לעולם וגם לר"ש אוסר.

במתבאר דביצה דנולה ביו"ט או שבת היה הו"א שר"ש מודה

ד. והנה בגמ' בביצה ב. קא סלקא דעתין אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסר ומתבאר דהיה הו"א שביצה הוי אסור בנולד ואפילו לר"ש.

וכן בסוגיין מה: הכא במאי עסקינן בדאית ביה ביצה והאמר רב נחמן מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד דלית ליה מוקצה לית ליה נולד ומתבאר שהיה הו"א לאסור נולד אפילו לר"ש בביצה ולמסקנה נחלק ר"ש גם בביצה.

ומבארים התוס' ביצה ב. בד"ה קא סלקא דעתין דאפי' מאן דשרי מוקצה בנולד אסיר וז"ל ותימה דהא רבי שמעון דשרי במוקצה שרי בנולד כדאמרינן בשבת (דף כט.) רבי יהודה אומר אין מסיקין בשברי כלים ור"ש מתיר אף על גב דהוי נולד וי"ל דלא דמי דהאי נולד דהכא הוי נולד טפי שמתחילה לא היה בעולם אבל התם הכלי היה בעולם רק שנשבר וכן משמע נמי בעירובין (דף מה: ושם) מיא בעיבא מיבלע בליעי ופריך כל שכן דהוי נולד ואסור ומאי פריך ודלמא ההוא כר' שמעון דהא רבי שמעון מתיר בנולד אלא ודאי היינו טעמא כדפרישית דכיון דבליעי לא היו כלל בעולם ואפי' ר' שמעון מודה דהאי נולד אסור עכ"ל.

ומתבאר דהיה הו"א בתוס' דגם ר"ש מודה כיון שמתחילה לא היה בעולם הביצה ומכוסה ולכן הוי נולד שגם ר"ש מודה.

ולכאורה לפי"ז מה המסקנה שר"ש סבר דהוי שרי ולא נאסר מנולד דמה שנה באמת מאפר כירה וגשם הרי לא היה מתחילה בעולם משא"כ שברי כלים היה בעולם הכלי רק העמיד שימוש אחר והתחדש שימוש חדש משא"כ כאן הוי משהו חדש.

ואפשר לומר כמתבאר בקרבן נתנאל ריש ביצה אות ב' וז"ל ויש לכוין ע"פ מ"ש הר"ן דביצים במעי אמן אף על פי שהן גמורות הרי הן כא' מאבריה דאע"ג דאמרינן לקמן דמותרות לאכלן בחלב היינו לומר שאין תורת בשר עליהן אבל לענין הכנה חשיבה לן כגידול תרנגולת עצמה דלא מיתסרי משום הכנה ובירושלמי אמרו שאינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ והיינו משום שכל זמן שהיא בפנים אינו נעשה בריה לעצמה הלכך אפילו תאמר דמאתמול גמרה לה לא חשיבה היא הכנה כלל ע"כ עכ"ל.

ומתבאר בזה דבאמת הוי כמו משהו חדש בטעמו אולם היה בעולם כאחד מאבריה ולכן לא חשיב כמו גשם שלא בעולם אלא היה בעולם רק שהשתנה והוי כמו כלים שנשברו דר"ש פליגי ומתיר.

בביאור מחלוקת ר"ש ור"י בנולד

הקדמה קצרה לעיל התבאר ב' צדדים במחלוקת ר"ש ור"י א. דמחלוקתם במיגו דאיתקצאי ומועיל לחזור בו או שדעתו אפילו על ראוי בתוך שבת ב. מחלוקתם בהכנה וביארנו בשני צדדים האם נחלקו מה כולל תשמישי החפץ או מה דעתו של אדם האם גם על ראוי.

בביאור ראשון במחלוקת ר"ש ור"י דתלוי במיגו דאיתקצאי

ה. ואפשר דמחלוקתם בנולד הוי ככל מחלוקת ר"י ור"ש דהתבאר דלר"ן מהני לחזור בתוך שבת מהקצאה וא"כ נולד לא גרע וכן אם דעתו אפילו על ראוי א"כ גם כאן היה דעתו וכל הנידון במחלוקת במיגו דאיתקצאי האם כיון שהיה בע"ש לא מותר שרי או לא.

ולפי"ז כמה שהיה ביותר בעולם פחות דנים ע"ז במיגו דאיתקצאי ולכן שהיה אוכל או שהיה בעולם לא הוי מיגו דאיתקצאי אפילו לר"י ורק דבר חדש נחלקו בזה האם הוי דין מיגו דאיתקצאי אולם בדבר שבכלל לא היה בעולם מודה ר"ש כמו כוס' קערה ועשישית לחלק מהראשונים.

ואפשר להביא סמך לזה ברש"י דבתחילת ביצה ב. כתב במה שאין מוקצה ויש נולד בד"ה לית להו מוקצה וז"ל דדלמא כרבי שמעון סבירא להו, דאמר (שבת מד, א) מותר השמן שבנר ושבקערה אסור (דברי רבי יהודה), ורבי שמעון מתיר עכ"ל הרי שהביא את נידון מיגו דאיתקצאי להבדל לנולד.

אולם לפי"ז צריך להיות דבשבת דבמיגו דאיתקצאי פסקנו כר"י היה בעי לאסור נולד כמו קליפין וכלי שנשבר ולמעשה מתבאר במחבר סימן שח' סעיף ו' דשרי וז"ל כל הכלים שנשברו, אפי' בשבת, מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהיו ראוים  לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסות בה החבית ושברי זכוכית לכסות בה פי הפך עכ"ל וכן בסעיף כז' דשרי לטלטל קליפין.

בביאור לצד דהוי חיסרון בהכנה

ו. והנה במג"א סימן תקא' ס"ק ב' כתב וז"ל ונראה לי דבכלי אפילו היה שלם אתמול ונשבר ביום טוב שרי לר"ש דכלי עשוי להשבר עכ"ל ומתבאר דהוי נידון של ממש יושב ומצפה כמו הנידון בכל מוקצה ולר"י לא מהני רק יושב ומצפה.

ונראה בביאור הדברים טפי דגם דין נולד הוי נידון בראוי ועומד של מחלוקת ר"י ור"ש וכמתבאר בסימנים לעיל והתבאר דהוי ב' צדדים א. בנידון במה החפץ מעמיד שימוש רק לעומד או גם לראוי ב. בנידון במה דעת האדם רק לעומד או גם לראוי.

וא"כ אפשר שזה הנידון בנולד עד כמה יש את השימוש החדש בתוך השימוש הקודם דאם הוי אותו שימוש לא הוי כבר נולד וזה הדברים דגם ר"י מודה דלא נאסר בנולד דהוי כמו עומד דמהני ואפילו מיגו דאיתקצאי אין כיון שזה עומד כבר בחפץ בבין השמשות לדוגמא אם זה כבר אוכל בבין השמשות או כבר אוכל ואין בזה מיגו דאיתקצאי ורק החליף צורת אוכל.

אולם דבר שהוי חדש כשברי קלים ורק ראוי להיות בכלי זה גופא תלוי במחלוקתם בכל ראוי כמה הוי בגדר תשמשי הכלי או במה שדעתו בזה ולכן לר"י שראוי לא מהני א"כ הוי נולד ולר"ש שראוי מהני א"כ לא הוי נולד ושרי.

אולם דברים שהם ממש חדשים בעולם גם אם זה ראוי למעשה לא היה על מה לאכיל את ההכנה ואפילו שההכנה הוי בדעת האדם אולם בעי שיהיה במה להכין וכמו שלא מהני סתם דעת במחמת גופו ככה לא מהני סתם דעת בנולד גמור שלא היה כלום מהחפץ בעולם. 

שיטת ר"ת דנולד חמור ממוקצה אפילו למ"ד דלית ליה מוקצה

ז. הרא"ש סוף ביצה פרק ה' אות יד' מביא שיטת ר"ת ומיהו רבינו תם ז"ל דייק משמואל דבשילהי שבת (דף קנ"ו ב) סבר כרבי שמעון ואפ"ה קאמר בסוף נוטל דלא הוה מטלטל גרעיני תמרי אלא אגב ריפתא וכו' ועוד דקדק ר"ת דנולד אסור מסתמא דהש"ס דפרק נוטל דאסר לטלטולי גרעיני דתמרי פרסייתא ואין לומר משום דאף לבהמה לא חזיין דבפרק במה מדליקין (דף כט א) מוכח דחזו לבהמה אלא ודאי משום נולד הוא דאסור והא דפריך בסוף כירה (דף מה ב) אמילתא דרבי יוחנן מדרב נחמן דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד לא קי"ל הכי והוי מצינן לשנויי התם דלא קי"ל הכי ולא חשש וכו' עכ"ל.

ומתבאר דסבר דלשמואל דפסק כר"ש לעניין מוקצה לקמן קנו: וכן לעניין מיגו דאיתקצאי מתבאר שם בתוס' דחייב לבאר בסוגייא דאין מיגו דאיתקצאי ובכ"ז מתבאר לשיטת ר"ת דנולד שמואל אסר ולא מטלטל גרעיני תמרה.

ובביאור שיטתו נראה להביא דברי המאירי ביצה ב. בד"ה ויש במין זה צד וז"ל ויש במין זה צד אחר של מוקצה והוא דבר המוקצה מדעתו של אדם מחמת שאין אותו דבר בעולם אלא שהוכן ביום טוב בידי שמים כגון ביצה זו שאנו עסוקים בה שהרי לא היה דעתו על האם שנאמר שדעתו מתרחבת על כל שבת שהרי אמה מוקצית היא שאלו היתה אמו מותרת לאכילה לא היה שום פקפוק שאין אוסרין ביצתה מצד מוקצה שמאחר שדעתו על האם לאכלה בכל עת שירצה הרי הביצה מכלל איבריה ואם מפני שנפרד ממנה אין זה אלא כחתיכת אוכל שנפרדה קצתה מקצתה כמו שביארנו אבל זו אינה עומדת לאכילה אלא לביצתה ואין דעתו בפרט על הביצה שהרי אינה בעולם עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דאפילו יכין בפיו בנולד לא מהני ומביא סברא כיון שאין החפץ בעולם וא"כ נראה שזה לא סברא כמתבאר בדעת האדם אלא סברא בעצם החפץ האם נחשב בעולם או לא וא"כ אפשר דמבין ר"ת דאפשר לשמואל לחלוק בזה ולומר דלא הוי הגדרה שהחפץ בעולם דרק בדברים בדעת עד כמה דעתו להשתמש בחפץ הקים ובשימושו הקים בזה סבר שמואל כר"ש שאפילו ראוי מהני אולם בנולד דלא תלוי בדעתו אלא נידון עד כמה החפץ בעולם בזה מבין כר"י דראוי לא מחשיב חפץ בעולם והוי הגדרה של חפץ חדש ולכן אוסר נולד כר"י.

למתבאר הוי נפק"מ לעניין דעתו מפורשת בנולד

ח. והנה בדעת המאירי התבאר שלא מהני תנאי אולם ממשיך בדבריו וז"ל ויש חולקין בזו לומר שהכנה מועלת אף בביצה ואין דבריהם נראין עכ"ל ומתבאר דיש שלומדים דמהני תנאי בנולד.

ונראה דלדברינו דהוי שזה נידון בדעת א"כ כל שדעתו בפרוש מהני בזה לא לאסרו כיון שהחפץ בעולם ויש לעין האם מהני דעתו אפילו בנולד גמור.

וכן במיגו דאיתקצאי בפשטות מהני אם יאמר בפרוש לאותם שיטות בראשונים דמהני תנאי במיגו דאיתקצאי.

אולם נראה דבזה גופא תלוי המחלוקת האם הוי נידון בחיסרון בחפץ וא"כ לא יהיה מהני תנאי או דהוי ידון בדעת ומהני תנאי.

[א] משא"כ שם בתוס' לעניין טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא לקמן קמב: דשרי אפילו שהיום הוי אוכל אדם ומחר אוכל כלב בכ"ז מהני כיון שאין שינוי מעשי בחפץ ולר"י בדעתו עליו הוי עומד ושרי.
[ב] ועין ברעק"א בצריכותא בעצמות וקליפין כמו אגוזים וגרעיני תמרה ומיישב קושיית התוס' כט. שקלפי אגוזים כמו קליפין ומבאר הסוגיא בנולד עי"ש.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים