תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין הנאה במוקצה
שבת
כותב החידוש: בנימין מ

מראה מקומות: שבת קכב -קכה

בדין הנאה במוקצה

במחלוקת  ראשונים האם מותר להנות ממוקצה או דהוי רק איסור טלטול

א. שיטות הראשונים דשרי להשתמש במוקצה ב. שיטת הרשב"א דאסור להשתמש במוקצה ג. בצ"ע לרשב"א  ד. בסוגייא קכה:

במשנה קכב. מתבאר דאם עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל דהיינו יכול להשתמש במוקצה ולרדת בשבת.

שיטות הראשונים דשרי להשתמש במוקצה

א. ומבאר הרמב"ן וז"ל הא דתנן בכבש ירד אחריו ישראל דוקא בכבש וכיוצא בו דליכא משום מלאכה דלצורך גוי נעשית, וליכא משום מוקצה דמשתמש בעלמא הוא וכיושב על האבן דמי, אבל לטלטל הכבש אסור, עכ"ל ומתבאר דשרי להשתמש במוקצה ולכן גם אפשר לשבת על אבנים בשבת.

וכן כתב הריטב"א וז"ל וי"ל שלא אסרו מוקצה ונולד אלא לאכילה ושתיה ובטלטול אבל נר וכבש שעומדים במקומן ואינו מחסר מהם ולא מטלטלם לא אסרום בהנאה מדין מוקצה עכ"ל.

וכן מוכח ברש"י נ. בד"ה צריך לקשר וז"ל לקשרם יחד מבעוד יום, להוכיח שלישיבה עומדים, ואם לא קשרם יחד אסור לטלטלן למחר, דלא הוי יחוד במחשבה עכ"ל ומשמע שרק אסור לטלטל ולא לשבת ולקמן מתבאר גם ברש"י קכה: שכך למד.

שיטת הרשב"א דאסור להשתמש במוקצה

ב. הרשב"א כט. בד"ה כי אדליק כתב וז"ל כלומר ואסור להשתמש בידים בשברי כלים, דאלמא אי לית להו דעולא שפיר דמי ואף על גב דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפילו להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו, אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי, עכ"ל.

ומתבאר דרק הנאה ממילא הותר במוקצה אבל הנאה בידים לא הותרה ונאסרה וממילא שימוש במוקצה נאסר וכן לשבת על מוקצה וכן מדייק הרעק"א בסימן שכה על המג"א סק"ט וז"ל וע' בחי' הרשב"א שבת כ"ט ע"א שכ' דהעיקר דמוקצה מותר בהנאה ולא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפי' להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפי' במקומו שאינו מזיזו ממקומו אסור עכ"ל ולפ"ז ודאי אסור לישב על אבן דמ"ל בין סומך כרעי המטה או שסומך עצמו עליו עכ"ל ומתבאר דאסור להשתמש במוקצה.

בצ"ע לרשב"א

ג. והנה במשנה לקמן קמא. במשנה מתבאר הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אלא מנענעו בגופו ולכאורה איך שרי לישון על הקש נהי דלא הוי טלטול מ"מ נהנה מהמוקצה ולא הותר להנות מהמוקצה כלל והוי כמו לשבת על אבן דנאסר וצ"ע.

בסוגייא קכה:

ד. והנה מסוגיא קכה: דכי אתא רב דימי אמר רבי חנינא ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רבי חנינא פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר ולא הצריכן רבי למעשה ורבי יוחנן אמר הצריכן רבי למעשה מאי אמר להו רבי אמי אמר צאו ולמדום אמר להו רבי אסי אמר צאו ושפשפום אמר להו.

ולכאורה רצו לשבת על האבנים ובכ"ז היה בעי בשביל זה יחוד ומוכח לרשב"א דאסור לשבת על אבנים מדין מוקצה כיון שאסור להשתמש במוקצה.

וכן נראה דהבין הרמב"ם פרק כה' הלכה כא' וז"ל נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהן למחר ואם לאו אסור, חריות של דקל שגרדן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה מותר לטלטלן, וכן אם ישב עליהן מבעוד יום מותר לטלטלן עכ"ל ובפשטות מתבאר דהנידון ישיבה ולזה בעי יחוד.

אולם בדברי רש"י דכתב וז"ל צאו ולמדום סדרו אותם והשיבום, כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר, עכ"ל הרי דהנידון ליגע ולא לשבת.

וכן כתב המאירי וז"ל כל מה שאסרנו בחריות ומדבך של אבנים וכיוצא בהם פירושו שהיו צריכים לטלטלן לישב עליהם במקום אחר שאלו לישב במקומן אף מחשבה אין צריך בהם שישיבה בלא טלטול אינו כלום ומעשים בכל יום שיושבים על האבנים שאין זה טלטול אלא נגיעה בעלמא כנגיעה בכותלים או בקרקע וכל שנאסר בטלטול מותר הוא בנגיעה לבד שאין הנגיעה כלום אלא שבדברים שאפשר לנגיעה שתבא לידי טלטול ראוי להפריש הואיל ואין צריך לנגיעתו ויש חולקין בזו אלא שגדולי הדורות שלפנינו כתבוה כן עכ"ל ומתבאר דרוב הראשונים מתירים ישיבה וכל הנידון למקום אחר.

ובמרדכי רמז שכד' כתב וז"ל בחריות של דקל פליגי משום דמזיזן כשיושב עליהן אבל אבנים שרי דאין מזיזן והלכתא עכ"ל ומתבאר שיש דברים שזזים ולכן ישיבה נאסרה.

ובדעת הרמב"ם יש שנקטו דאסור לשבת שמא יטלטלם ולא בגלל הישיבה כרשב"א והמג"א בסימן שח' ס"ק מא' כתב וז"ל והרמב"ם מיירי באבנים שאין גדולים כ"כ וכשיושב עליהם מזיזן ולכן אסור אא"כ עשה בהן מעשה מאתמול עכ"ל.

ומ"מ מתבאר ברשב"א דבגזירת טלטול מוקצה נאסר גם שימוש שמא מכח זה יבוא לטלטל ולהוציא בשבת אולם רוב הראשונים למדו ששימוש לא יבוא לכדי הוצאה ורק טלטול נאסר.

במחלוקת  ראשונים האם מותר להנות ממוקצה או דהוי רק איסור טלטול

א. שיטות הראשונים דשרי להשתמש במוקצה ב. שיטת הרשב"א דאסור להשתמש במוקצה ג. בצ"ע לרשב"א  ד. בסוגייא קכה:

במשנה קכב. מתבאר דאם עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל דהיינו יכול להשתמש במוקצה ולרדת בשבת.

שיטות הראשונים דשרי להשתמש במוקצה

א. ומבאר הרמב"ן וז"ל הא דתנן בכבש ירד אחריו ישראל דוקא בכבש וכיוצא בו דליכא משום מלאכה דלצורך גוי נעשית, וליכא משום מוקצה דמשתמש בעלמא הוא וכיושב על האבן דמי, אבל לטלטל הכבש אסור, עכ"ל ומתבאר דשרי להשתמש במוקצה ולכן גם אפשר לשבת על אבנים בשבת.

וכן כתב הריטב"א וז"ל וי"ל שלא אסרו מוקצה ונולד אלא לאכילה ושתיה ובטלטול אבל נר וכבש שעומדים במקומן ואינו מחסר מהם ולא מטלטלם לא אסרום בהנאה מדין מוקצה עכ"ל.

וכן מוכח ברש"י נ. בד"ה צריך לקשר וז"ל לקשרם יחד מבעוד יום, להוכיח שלישיבה עומדים, ואם לא קשרם יחד אסור לטלטלן למחר, דלא הוי יחוד במחשבה עכ"ל ומשמע שרק אסור לטלטל ולא לשבת ולקמן מתבאר גם ברש"י קכה: שכך למד.

שיטת הרשב"א דאסור להשתמש במוקצה

ב. הרשב"א כט. בד"ה כי אדליק כתב וז"ל כלומר ואסור להשתמש בידים בשברי כלים, דאלמא אי לית להו דעולא שפיר דמי ואף על גב דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפילו להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו, אבל הנאה הבאה ממילא שפיר דמי, עכ"ל.

ומתבאר דרק הנאה ממילא הותר במוקצה אבל הנאה בידים לא הותרה ונאסרה וממילא שימוש במוקצה נאסר וכן לשבת על מוקצה וכן מדייק הרעק"א בסימן שכה על המג"א סק"ט וז"ל וע' בחי' הרשב"א שבת כ"ט ע"א שכ' דהעיקר דמוקצה מותר בהנאה ולא אסרו אלא לטלטלו או לאכלו ואפי' להשתמש בו בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפי' במקומו שאינו מזיזו ממקומו אסור עכ"ל ולפ"ז ודאי אסור לישב על אבן דמ"ל בין סומך כרעי המטה או שסומך עצמו עליו עכ"ל ומתבאר דאסור להשתמש במוקצה.

בצ"ע לרשב"א

ג. והנה במשנה לקמן קמא. במשנה מתבאר הקש שעל גבי המטה לא ינענענו בידו אלא מנענעו בגופו ולכאורה איך שרי לישון על הקש נהי דלא הוי טלטול מ"מ נהנה מהמוקצה ולא הותר להנות מהמוקצה כלל והוי כמו לשבת על אבן דנאסר וצ"ע.

בסוגייא קכה:

ד. והנה מסוגיא קכה: דכי אתא רב דימי אמר רבי חנינא ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רבי חנינא פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר ולא הצריכן רבי למעשה ורבי יוחנן אמר הצריכן רבי למעשה מאי אמר להו רבי אמי אמר צאו ולמדום אמר להו רבי אסי אמר צאו ושפשפום אמר להו.

ולכאורה רצו לשבת על האבנים ובכ"ז היה בעי בשביל זה יחוד ומוכח לרשב"א דאסור לשבת על אבנים מדין מוקצה כיון שאסור להשתמש במוקצה.

וכן נראה דהבין הרמב"ם פרק כה' הלכה כא' וז"ל נדבך של אבנים שחשב עליו מבעוד יום אם למדום מותר לישב עליהן למחר ואם לאו אסור, חריות של דקל שגרדן לעצים ונמלך עליהן מערב שבת לישיבה מותר לטלטלן, וכן אם ישב עליהן מבעוד יום מותר לטלטלן עכ"ל ובפשטות מתבאר דהנידון ישיבה ולזה בעי יחוד.

אולם בדברי רש"י דכתב וז"ל צאו ולמדום סדרו אותם והשיבום, כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר, עכ"ל הרי דהנידון ליגע ולא לשבת.

וכן כתב המאירי וז"ל כל מה שאסרנו בחריות ומדבך של אבנים וכיוצא בהם פירושו שהיו צריכים לטלטלן לישב עליהם במקום אחר שאלו לישב במקומן אף מחשבה אין צריך בהם שישיבה בלא טלטול אינו כלום ומעשים בכל יום שיושבים על האבנים שאין זה טלטול אלא נגיעה בעלמא כנגיעה בכותלים או בקרקע וכל שנאסר בטלטול מותר הוא בנגיעה לבד שאין הנגיעה כלום אלא שבדברים שאפשר לנגיעה שתבא לידי טלטול ראוי להפריש הואיל ואין צריך לנגיעתו ויש חולקין בזו אלא שגדולי הדורות שלפנינו כתבוה כן עכ"ל ומתבאר דרוב הראשונים מתירים ישיבה וכל הנידון למקום אחר.

ובמרדכי רמז שכד' כתב וז"ל בחריות של דקל פליגי משום דמזיזן כשיושב עליהן אבל אבנים שרי דאין מזיזן והלכתא עכ"ל ומתבאר שיש דברים שזזים ולכן ישיבה נאסרה.

ובדעת הרמב"ם יש שנקטו דאסור לשבת שמא יטלטלם ולא בגלל הישיבה כרשב"א והמג"א בסימן שח' ס"ק מא' כתב וז"ל והרמב"ם מיירי באבנים שאין גדולים כ"כ וכשיושב עליהם מזיזן ולכן אסור אא"כ עשה בהן מעשה מאתמול עכ"ל.

ומ"מ מתבאר ברשב"א דבגזירת טלטול מוקצה נאסר גם שימוש שמא מכח זה יבוא לטלטל ולהוציא בשבת אולם רוב הראשונים למדו ששימוש לא יבוא לכדי הוצאה ורק טלטול נאסר.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים