תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין חזקת מטלטלין וחזקת קרקעות ובגדר חזקת מרא קמא
בבא בתרא
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: כח'.

חזקת מטלטלין וחזקת קרקעות ובגדר חזקת מרא קמא
במתני' כח. מבואר הדין דבקרקע בעינן חזקת ג' שנים, והנה קיי"ל דמטלטלין חזקתן לאלתר וכמבואר בשבועות מו: דאחזוקי אישי בגנבי לא מחזקינן, וחזקה מה שתחת יד אדם שלו. ויש להבין אמאי לא מהני חזקת קרקעות מהאי טעמא ומ"ש מחזקת מטלטלין. וביותר הא מרא קמא נאמן ע"י עדים דדר חד יומא בקרקע והוא מחזיק ולא אזלינן בתר היושב בתוכה.

ואפשר לבאר בכמה אנפי הנתבארו בראשונים, די"ל שהחסרון בקרקעות כיוון שאינה ראויה לתפיסה כמטלטלין, והיינו משום דמטלטלין הוו תחת ידו משא"כ קרקע בחזקת בעליה עומדת ואינה נגזלת, ומצינו כן בתוס' בב"מ סא. ד"ה אלא דמשום דאי אפשר להזיזה ממקומה, ובתוס' בב"מ קג. ד"ה פרדיסי וז"ל לא דמי דדוקא קרקע שאין יכול להצניע לשומטו מיד בעליו אזלינן בתר חזקת מר"ק אבל במטלטלין אזלינן בתר מאן דתופס השתא היכא דליכא חזקת קרקע כנגדה. עכ"ל. ומבואר מדברי התוס' דליכא תפיסה בקרקעות, והנה אין לומר שהחסרון בגוף התפיסה דהא ודאי יש מושג של תפיסה בקרקע,[עי' קצוה"ח סימן רנ"א סק"ב בשם תשו' הרשב"א] אלא שלמרות התפיסה אנו רואים את המר"ק למוחזק בקרקע ואפי' שעתה יושב אחר בקרקע, משא"כ במטלטלין מי שבידו החפץ חשיב המוחזק ואי"ז יועיל למר"ק שאינו תופס עכשיו.

ובריטב"א להלן בגמ' ד"ה מנין לחזקה שהיא שלש שנים, וז"ל כלומר מהיכא נפקא לחזקה שתהא שלש שנים לא פחות ולא יותר, אם תפיסתן ראויה כמטלטלין שלא היו הבעלים שותקים תהוי חזקתן לאלתר, ואם אין תפיסתן ראויה מפני שהוא דבר שאדם יכול להכנס לתוכו למה יש להם חזקה לעולם. עכ"ל. ומבואר בריטב"א כדברי התוס' בב"מ דבקרקע אין מוחזק כיון דהוי דבר שיכול להכנס אליו ולכאורה הרי פשטות שאדם נכנס לקרקע הוי מחמת שהשכירו לו או מכרו לו, ונראה בביאור דברי הריטב"א דבמטלטלין כשרואים אצל אדם חפץ בידו הוי מוחזק שודאי קנאו ומשום אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, היינו דלא אמרינן שסתם הכניס חפץ השני לרשותו, אבל בקרקע כיון שרואה אדם יושב בקרקע יתכן שעבר ונתישב בה אך אין הכרח שהחזיק בה וקנאה ולכך אין שייך טעמא שלא יכניס חפץ לרשותו דיחשדוהו לגנב כיון שבקרקע יכול לישב בלא קנין. ואפשר עוד לבאר דלא שייך בקרקע אחזוקי אינשי בגנבי, כיון דקרקע הוי כגודרות [לקמן לו.] דהוי רק פעולה שנכנס אליו ולא מבעיא לתי' א' ברשב"ם שם שנכנס מאליו אלא אף הכניסו מרה"ר אך כיון שלא הוציא מחבירו לא שייך אחזוקי דלא חשדינן ביה.

וגדר המוחזקות שיש בקרקע אע"ג דלכאורה אין תפיסה בה היא רק כשאין נגדו מר"ק שהוא כבעלים וכשיושב ג' שנים בקרקע ולא מיחה כנגדו הוי תפיסה, ויבואר אי"ה להלן בגדרי חזקת מר"ק ובגדר חזקת ג' שנים.

ויעויין עוד ברבינו יונה בעמוד ב' ובשו"ת מהרי"ט סימן ל' דביארו החילוק בין קרקעות למטלטלין כנתבאר.

ברשב"ם לקמן מב. במתני' ד"ה אין להם חזקה כתב וז"ל וחזקת שלש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת שאנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע"פ שיש לחבירו עדים שהיה שלו נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידי, דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר וכו', עכ"ל. ומבואר בדבריו דבמטלטלין הוי חזקה לאלתר משום דאין שטר או עדים משא"כ בקרקע איכא ריעותא היכן שטרך ולכן בעינן ג' שנים.

אמנם ילה"ק דלקמן לו. אמרינן דעבד קטן יש לו חזקה לאלתר והקשה הקצוה"ח [קל"ה סק"ב] אמאי ליכא ריעותא דאחוי שטרך, דהרי לעבד יש שטר ויהיו צריכים ג' שנים, ועוד דהרי עושה פירות תדיר וכמו שעבד גדול לא סגי בפחות מג' שנים מהאי טעמא ה"ה בעבד קטן. ואפשר ליישב עפ"י הברכת שמואל [סימן כו'] דחזקה משתח"י אדם שלו אלימתא מאחוי שטרך אך זה קשיא דלרשב"ם בקרקע איכא ריעותא דאחוי שטרך אלא נראה בדעת הרשב"ם דכשקונה מטלטלין מביאים לרשות וזוהי החזקה ובקרקע החזקה היא ע"י שכותב שטר וחתומים עדים בו ושמרו –ואע"פ שיש מוחזקות בקרקע מ"מ יש נמי ריעותא בשטר ומשו"ה ללא שטר אי"ז תפיסה. [ובעינן ג' שנים דבזמן זה אדם שומר שטרו כמבואר בגמ' לקמן כט.] וכשתובעו א"ל אחוי שטרך היינו מי העדים החתומים בשטר.

הרשב"א בתשו' ח"א סימן תתקע"ב מביא שאם המוכר קרקע טוען שהיה תנאי בשעת מכירה שאם יחזיר המעות עד ג"ש יהא המכר בטל, ומביא עדים שמכר בלא תנאי דכיון שלכו"ע ירד כדין אע"ג שיביא עדים הרי קרקע בחזקת לוקח קיימא ואין אזלינן בתר מרא קמא, היינו שיש מוחזק בעצם.

השו"ע חו"מ סימן ק"מ ס"א כתב דכיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכן להוציאה בעינן שיחזיק בה כראוי ובטענה. וברמב"ם פי"א מטוען ונטען ה"א כתב וז"ל כל הקרקעות הידועות לבעליהן אע"פ שהן עתה תחת ידי אחרים הרי הם בחזקת בעליהן, כיצד ראובן שמשתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין וכו' ואחר זמן בא שמעון וטוען חצר זו שלי היא ושכורה היא בידך והשיבו ראובן שלך היתה ומכרתה לי וכו' אם אין עדים לשמעון נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו עכ"ל. והיינו דבכל קרקע שהבעלים יודעים המם ויש לו חזקת ג"ש אמרי' דבחזקת בעליה עומדת ולא כמטלטלין שרואים אצל אדם הוי משום אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. ועיקר הסוגיא קיימא בגדר חזקה ועי' היטב בברכת שמואל סימנים כד' וכה' בביאור דברי הרשב"א, ובקוב"ש אות קא'.

בגדר חזקת מרא קמא

הנה ברבינו יונה בריש פירקין כתב וז"ל ואין המערער צריך עדים שהיתה בידו או ביד אבותיו ג"ש, אלא כיון שיש עדים שהיתה בידו או ביד אבותיו יום אחד ואין שם עדים שקדמו אחר ג"ש ה"ה בחזקת שלו וצריך המחזיק ראיה בשטר או בשני חזקה,שלא הוזכרה חזקה אלא לענין הנתבע אבל לגבי המערער לא הוזכרה ולא מצינו בשום מקום שיצטרך המערער להביא עדים שהיתה של אבותיו ג"ש עכ"ל. וכ"ה ברי"ף ובשו"ע.

ולכאורה צ"ב דמבואר מדבריו דהמוחזק אין צריך ראיה שהקרקע היתה שלו ולכאו' מאי עדיפא מהשני היושב כבר ב' שנים בקרקע.

והנה נתבאר לעיל דאיתא בשבועות מו. דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ולכאו' אמאי לא מהני משום חזקה משתח"י אדם שלו לבדה, וידוע שהאחרונים [הגרנ"ט והקוב"ש] ביארו דהוי חיזוק לטענת המוחזק, והוכיחו מתוס' לג:דאם אין החפץ ברשותו בשעת לידת הספק אינו ברשות המוחזק, אך זה ברור דחזקה משתח"י אדם שלו אינה רק מחמת אחזוקי, דבשבועות שם איירי באופן שהטמין כליו תחת כנפיו ויצא דחיישינן לשאלה ולא לגניבה משום אחזוקי אינשי, אבל בעלמא שאין ריעותא דכליו תחת כנפיו שפיר מהני חזקת מטלטלין בלא חזקה זו ואינו נאמן לומר גנובים, וכ"מ בתוס' בשבועות דבטוען שלא המחזיק גנב אלא שקנאו מהגנב שפיר נאמן במיגו דשאלה דאי"ז נגד החזקה כיון שלא טען עליו שגנב, וכן מפורש בש"ך סי' צ' סקכ"ב ובנתיה"מ שם סק"ט דבאדם שהוחזק לגנב ליכא לחזקה זו ונאמן בטענת לקוח.

ובגדר חזקת המרא קמא גופא יש לבאר הגדר בחזקה משתח"י אדם שלו, דהחזו"א [אהע"ז סי' כה' סק"ח] כתב וז"ל אלא שחזקה שביד אדם הוא שלו אינו מחזקות המבררות אלא דין הוא בממון דחשוב עי"ז מוחזק ושכנגדו חשוב מוציא, אבל לא שייך חזקה שאין כלים ברשות בעלים אחרים גם בשאלה גם בממון עכ"ל. והיינו דגדרי החזקות הוא איך מתפרש הסתמא ולכן החזקתו מפרשת שהוא ממונו ואי"ז דין שהממון מורה שהוא בעלים אלא זהו רק במקום שרואים אותו לבדו דאזלי' בתר הפשטות דמשתח"י אדם שלו אבל כשיש ידיעה קודמת שהיו בעלים בדבר אין סיבה לשנות ולראות את השני לבעלים, וביאור יסוד החזקה הוא דכשיש מערער על חזקתו כהכא אמרי' שזה שלו כיון שהוא מוחזק בבעלות גמורה בקרקע ללא מערער וזה אינו עפ"י סברא אלא מצד הדין דבעלותו, והגדר בזה דבחזקה אמרי' כיון שהוא תפוס מנ"ל שמשקר ולכן נאמן ובמר"ק מנ"ל שהשני אמת, והתפיסה היא המפרשת שמה שנמצא אצלו הוי שלו, א"נ אין התפיסה מכרעת אלא שאין דיון כלל כשיש מר"ק כיון שהדין קובע שהוא לראשון.[ונראה דדרך זו מבוארת במהרי"ט חו"מ סי' ל' דמבאר שם להדיא דטענת לקוח מדינא דחזקת משתח"י שלו ואלימא ממר"ק אמנם בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר הוי בחזקת מר"ק עיי"ש].

והנה לשיטת הריטב"א שאין תפיסה בסתמא בקרקע כיון שיכולים להכנס אליה י"ל דבמוחזק עתה בקרקע ב' שנים ויש מערער נגדו ללא עדים וראיה ישאר ביד המחזיק משום דכשתפיס בקרקע הוי חיזוק לטענת המוחזק וכמש"כ הגרנ"ט דכיון שנמצא אצלו מוכיח המציאות כטענתו והוי חזקה דמציאות בתפיסתו, והיינו כיון שיש בחזקה ב' חלקים איך הגיע לידו דבזה אפש"ל דסתמא קיימא ברשותיה וכן לאחר שמוחזק בה כבעלים הוי חזקה. ולרשב"ם מוחזק בה לגמרי כיון דקאי ברשותיה ולא אכפ"ל איך הגיע לידו,וכן משמע ברשב"א ב"ב ד. ד"ה א"נ דפנינהו חד לרשותיה דאיירי התם שאע"ג שהיה ידוע שהמקום והאבנים לאחד מהם מ"מ כיון שנפלו לרשותו של זה הרי הוא מוחזק.

והא דלא דמי האי חזקה לדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ולגודרות דליכא חזקה, בקוב"ש סי' ט' כתב דכיון שבגודרות לא מעורר ספק לכן נכנס אליו בלא חזקה משא"כ בתפוס יש רגלים לטענתו.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים