תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין מליח להלכה
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בדין מליח להלכה

בשיעור מליחה: פסק השו"ע צא' ה' דמליח שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו היינו כעין מליח שמולחים לקדירה ושהה כדי מליחה לקדירה וכל זמן שלא הדיחו מקרי אינו נאכל מחמת מלחו, ובש"ך כתב דהמחבר סובר דמולח חתיכה להוציא דם תוך שיעור מליחה לקדירה הוה רותח, ובשו"ע סט' כ' משמע דלאחר ששהה שיעור מליחה לא הוי רותח, ואפי' קודם מליחה לקדירה הוי רותח, התם איירי באיסור דם והדם והמלח רותחים בשעת מליחה אך לא כששהה שיעור מליחה שפסק כח המלח מחמת שפלט כל הדם, אך הכא מיירי באיסור בשר וגבינה דכשלא נמלח כהוגן אין הבשר רותח אך כששהה שיעור מליחה חשיב רותח שהרי לא פסק כח המלח שלא פלט כלום בודאי מיירי שכבר נמלח הבשר והודח כדינו ועתה נמלח שנית דאל"כ הייתה הגבינה נאסרת משום דם.

והרמ"א שם כתב בשם י"א דלאחר ששהה במלחו שיעור מליחה אי"ז רותח ולצורך גדול כגון בהפסד מרובה ולצורך סעודת מצווה יש לסמוך אמקילין ובלא"ה לא, וזה כדברי השו"ע בדם דלאחר ששהה שיעור מליחה אי"ז רותח, והקשה הש"ך דהא הוציא דבריו מהתרוה"ד דהתם מיירי באיסור דם ולאחר ששהה שיעור מליחה פסק כח המלח, אך כיון דאף בדם הביאו הפוסקים דלא אמרי' פסק כח המלח אחר ששהה שיעור מליחה אין להקל אלא בהפסד מרובה אך בתוך שיעור מליחה לעולם אסור אפי' בהפסד מרובה דהוי רותח, אך בבשר וגבינה שלא הפליט המלח כלום פשיטא דאפילו אחר שיעור מליחה הוי רותח. ולהלכה: הפר"ח כתב דאין להקל כלל אף בהפסד מרובה וסעודת מצווה דהראשונים סברי דלא אמרי' פסק כח המלח.

ובכמות האיסור: הטור והשו"ע צא' ה', קה' ט', פסקו דמליח שאינו נאכל מחמת מלחו אוסר כדי קליפה, ומשום שדין המליח כדין הצלי, ובדבר שמן ומפעפע כתב הב"י קה' ט' דבעינן שישים וכתב שכן דעת הטור בזה, אך דעת הרמב"ם והרמב"ן שאין שייך שישים במלח כיון שאיך ישערו כמות המלח ולשערה בשישים, ובאמת יל"ע בדברי הב"י.

דיני מליח: בשומן הגיד כתב השו"ע שצריך נטילת מקום כיון שהוא מדרבנן וכצלי דנו לכל דבר כיון שאינם מפעפעים, אך במקום שאין הפסד קצת כתב הש"ך לחוש להצריך שישים.       ובחלב ממש צריך שישים לבטלו דאסור לגמרי.   ואם הבשר שנמלח עמו שמן ואפי' באיסור כחוש ואפי' בשומן הגיד פסק השו"ע דצריך שישים לבטלו ונטילת מקום ולפחות קליפה, ובפמ"ג הביא מהמנחת כהן דכחוש בעי כ"ק במליחה והיקל במליחה כרא"ש, ושומן הגיד דרבנן וקרומות הואיל וקצת שמנים בנטילה, וחלב שמן ממש שישים ונטילה, אך הפר"ח פסק דכחוש בקליפה ושומן הגיד בקליפה שזה דרבנן, וקרומות דספק תורה נטילה, וחלב ממש שישים ונטילה.      ובשאר החתיכות שנמלחו יחד אם אין בכל אחד שישים נגד החלב אסורות ואין מצטרפים יחד ובידוע שלא נגע אלא באחת ואין ידוע איזו היא כולם מותרות אפי' חתיכות הראויות להתכבד.

ולרמ"א כיון שאין אנו בקיאים בין שמן לכחוש משערין בכל מליחה בשישים כמו בבישול ואפי' בחלב ובכחוש, והחתיכה שהאיסור נגע בה צריך קליפה, ובאין ידוע איזה נגע הכל שרי ואם אין שישים הכל אסור ומשום דבעי' לביטול ברוב וסומכים אמ"ד דמליח בקליפה, ובדבר שאין שייך דבר שמן בעי רק קליפה. וי"א שבהפסד מרובה מתיר מליחה בקליפה ונהגו כן בכחוש.

ובהיתר מליח ואיסור תפל בהדחה,  וביבשים מהמליחה סגי בהדחה. וציר מליח כרותח.

ובדין תתאה ועילאה, פסק השו"ע דדוקא באיסור מליח למטה והיתר תפל למעלה משום דתתאה  גבר, אך בהיתר תפל למטה ואיסור מליח למעלה אין אוסר אלא כדי קליפה, והרמ"א פסק שאין שייך תתאה גבר במליחה דאין בו כח.

וצלי דנפל למליח, דעת הראב"ד ועוד דצלי צונן שנפל למליח אי"צ אלא הדחה וברותח שנפל למליח בקליפה וביש בו בקעים כולו אסור, והאור זרוע ועוד סברי דבצונן בקליפה ובקעים כולו אסור ובחי לא, וברמ"א הביא דברותח אפי' נאכל מחמת מלחו בעי קליפה, ובבקעים או מתובל והוא צלי רותח כולו אסור, וה"ה אפוי ומבושל. וי"א אפי' צונן בולע וכן נהוג באין הפסד מרובה. ולדינא כתב הפמ"ג להחמיר אפי' באין הפסד מרובה אפי' שניהם צוננים כיון שהם צלויין אסורים.

ואיסור מליח הוא רק באכילה ולא בהנאה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

מלאכת חורש

מקום ארון אינו מן המידה

מה בין: "וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם" לבין: "וְלֹא הָיה מַיִם לָעֵדָה"? 

פרשת תרומה

פרשת תצווה

בלבבי משכן אבנה

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים