תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין מקושש לשם שמים נתכון
בבא בתרא
כותב החידוש: משפחת קרסניצקי

מראה מקומות: נכתב בתוכו

כתבו התוס' במסכת בבא בתרא דף קי"ט ע"ב בד"ה אפי' וז"ל: אמר במדרש, שמקושש לשם שמים נתכון שהיו אומרים ישראל, כיון שנגזר עליהם שלא להיכנס לארץ, במעשה המרגלים שוב אין הם מחויבים במצוות. עמד המקושש וחילל שבת ע"כ דברי תוס'                                                                                                                                                         פירוש: שהמקושש לא התכוון לעשות עבירה של חלול שבת אלא הוא התכון, לשם שמים ללמד את עם ישראל שלא יטעו לחשוב את מה שחשבו, שבמדבר אין להם חיוב לקים את המצוות מכיון שמקום קיום המצוות הוא בארץ ישראל, והם הרי לא יכנסו לארץ ישראל ובגלל זה הוא עשה מלאכה בשבת, כדי שיהרגו אותו, וכך עם ישראל ילמדו, שכן חייבים לקים את המצוות גם במדבר, אפי' אם הם כלל לא יכנסו לארץ ישראל, והיה מוכן למסור נפשו על כך.                                                        והקשה המהרש"א: איך אומר המדרש שהמקושש עשה את מעשהו, לשם שמים, הרי יש לנו כלל שאומר: "וכי אומרים לאדם חטא, כדי שיזכה חברך"? דהיינו, שאסור לראובן לעשות עבירה, כדי להציל את שמעון מעבירה, וא"כ היה אסור למקושש לחלל שבת כדי ללמד את עם ישראל שהם טועים.                                                                                                                                                                                                                                                                                    ותירץ המהרש"א: שמכיון שהמקושש לא רצה לעשות את מלאכת הקישוש, לצורך עצמו דהינו שהוא לא היה צריך לאסוף עצים או לתלוש עצים, אלא כל עשייתו את מלאכת הקישוש, זה היה רק בשביל ללמד את עם ישראל שהם טועים בכך שהם חושבים, שבמדבר לא צריכים לקיים את המצוות. א"כ יוצא שעשיית מלאכת הקישוש היא עשיית "מלאכה שאינה צריכה לגופה" דהיינו שהעושה אינו צריך לעצם המלאכה שהרי המקושש לא היה צריך כלל את התוצאה של המלאכה, דהיינו את התוצאה של הקישוש, אלא כל מטרתו היא לא גוף המלאכה, – לא עצם המלאכה, אלא הוא התכון לתועלת אחרת,   

לתועלת צדדית שהוא ירוויח מהמלאכה, והתועלת היא, שעם ישראל ילמדו שהם טועים, בזה שהם חושבים, שלא חייבים לקים המצוות במדבר.

אם כן , מלאכת המקושש היא ממש מלאכה שאינה צריכה לגופה שהדין הוא שפטורים עליה, ולכן היה מותר לו לעשות את מלאכת הקשוש, לצורך ללמד את עם ישראל.

עד כאן תירוץ המהרש"א.

ושואל המהרש"א: על התירוץ שלו, אם כן, שהמקושש עשה מלאכה שאינה צריכה לגופה שפטור עליה, ולכן היה מותר לו לעשות אותה לצורך ללמד את עמ"י שלא יטעו. אם כן קשה אם הוא פטור על מלאכה שאינה צריכה לגופה, אם כן למה באמת כן סקלו אותו? הרי היה פטור עליה?

ומתרץ המהרש"א: על שאלתו זו שהרי העדים שהיתרו בו שלא יקושש ושבגללם הוא נסקל, הם הרי לא ידעו את כוונת מטרתו הצדדית, והם הרי חשבו שהוא מקושש באמת לצורך עצם הקישוש (שהוא היה או תולש או מעביר ד' אמות ברשות הרבים) ואם כן, לגבי העדים, והבית הדין כוונתו שלו למטרה הצדדית  זה בגדר "דברים שבלב" שאינם דברים.

דהיינו, שאם אדם עושה מעשה והוא לא אומר שהוא עושה את המעשה הזה בכוונה מסוימת, למטרה מסוימת, אלא הוא עושה את המעשה כרגיל ,לדוגמא, אדם שמכר את שדהו, במטרה שאת הכסף שהוא יקבל ממכירת השדה הוא ישתמש לצורך מימון עליתו לא"י .

אבל לבסוף הוא נאנס ולא יכל לעלות לא"י ועכשיו הוא רוצה לבטל את מכירת השדה בטענה, שכל כוונתו במכירת השדה הייתה רק לצורך מימון עלייתו לא"י , וכיון שכעת הוא נאנס ולא יכול לעלות לא"י, א"כ המכירה היא מקח טעות, ורוצה לבטלה אז הדין הוא שהמכירה קימת ולא מתבטלת שמכיון שהוא לא היתנה במפורש את מכירת השדה בזה שהוא רוצה לעלות לא"י אלא הוא מכר את השדה בסתמא מבלי לומר שום תנאי אז אף שכונתו במכירת השדה הייתה באמת, רק בגלל רצונו לעלות לא"י מ"מ זה נחשב ל"דברים שבלב" שהדין הוא שדברים שבלב אינם דברים וכוונת ליבו שלא היתה ידועה לאף אחד לא משנה את מעשה המכירה שהייתה באופן סתמי.

וגם כאן אצלינו במקושש אומר המהרש"א, כוונתו ומחשבתו לא משנים את המעשה של מלאכת הקשוש, והעדים שהיתרו בו הרי חשבו שהוא מחלל שבת במזיד ובעדים ובהתראה, אם כן באמת הוא כן נהרג על פיהם אע"פ שבאמת לפי כונת ליבו היה מותר לו לעשות את מעשהו כיון שלפי כוונתו זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שפטור עליה בכל אופן, למרות שלפי דעתו וכוונתו הוא לא עשה כלל מלאכה דאורייתא, מכל מקום בגלל דעת העדים והבית דין הוא כן חיב מיתה ולכן הוא  נסקל.

עד כאן תירוץ המהרש"א

והקשה הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בספרו קובץ שעורים על תרוצו זה של המהרש"א שלכאורה דברי המהרש"א לא מובנים.

שהרי סקילת המקושש ,לא נעשתה רק עפ"י פסק בי"ד שאז היינו יכולים לומר, שמכיון שבי"ד והעדים לא יודעים את כונותיו של המקושש לכן הם סקלו אותו, מכיון שדברים שבלב אינם דברים.

אבל הרי כאן הבית דין דהיינו משה רבינו הרי לא ידע מה דינו ושאל את הקב"ה והקב"ה אמר לו במפורש "ויאמר השם אל משה מות יומת האיש" ואם כן הרי שהוא נסקל על פי ציווי של השם , ובשמים ודאי שכן ידעו את כונותיו ומחשבותיו של המקושש, שהוא התכון לשם שמים והרי לפי כוונתו, הוא עשה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהדין הוא שפטור עליה, ואם כן שאל הקובץ שיעורים, קשה מדוע הקב"ה ציווה כן לסקול אותו?                                                                                          

ותירצו: שהרי ידוע הגמ' בב"מ נ"ט ע"ב, במעשה בתנורו של עכנאי, שנחלקו חכמים ור"א, שחכמים טימאוהו ור"א טיהרו, ולאחר שלא הועילו לו לר"א להוכיח לחכמים שהלכה כמותו, אפי' שעשה להם שלוש ניסים גלויים עם עץ החרוב שנעקר, ועם אמת המים שנעקרה, ועם קירות בית המדרש שמטו ליפול, אלולי גערתו של ר"י עליהם. ואז הוסיף ר"א ואמר, "שאם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו". ויצאה בת קול מן השמים ואמרה "הלכה כר"א בכל מקום". ואעפ"כ, נעמד ר"י על רגליו ואמר, כתוב בתורה "לא בשמים היא" "ואחרי רבים להטות", וא"כ אין אנו משגיחין בבת קול, וממשיכה הגמ' ומספרת שר"נ פגש אז את אליהו הנביא, ושאל אותו ר"נ במה עוסק עכשיו הקב"ה? וענה לו אליהו הנביא, הקב"ה שמח ואומר, "ניצחוני בני ניצחוני בני". פירוש: שנצחוני ע"י זה שקבעו הלכה לא ע"פ בת קול, אלא ע"פ הכלל של "אחרי רבים להטות"

א"כ רואים מהגמ' זו במפורש, שאפי' שבשמים פסקו שהלכה כר"א, מ"מ בארץ לא מתחשבים עם זה וקובעים הלכה לפי הכלל שיש לנו פה בארץ, דהיינו "אחרי רבים להטות" ולא מתחשבים עם מה שפסקו בשמים, וא"כ אפשר לתרץ שגם פה אצלינו במקושש, למרות שכלפי שמיא ידועות מחשבותיו של המקושש, כאלו אמר בפיו, שכל כוונתו בקישוש הזה היא לא לשם התועלת שבמלאכת הקישוש, אלא כל כוונתו היא לשם שמים בכדי ללמד את עם ישראל שהם טועים וא"כ כלפי שמיא לא היו צריכים לסקול אותו מ"מ, כיוון שפה בארץ, כוונתו שהיתה לשם שמים, היא נחשבת לדברים שבלב, א"כ ההלכה נקבעת לפי הכללים של כאן בארץ, ולא לפי הכללים של כלפי שמיא, וא"כ זה נחשב לדברים שבלב, ולכן הקב"ה פסק שצריך לסקול את .

וא"כ דברי רבינו המהרש"א שרירין וקימין ודפח"ח

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים