תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין מתנה על מה שכתוב בתורה
בבא בתרא
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: בבא בתרא קכ"ו א',

בענין מתנה על מה שכתוב בתורה

ב"ב קכ"ו ב' האומר פלוני בני בכור לא יטול פי שנים או פלוני בני לא יירש עם שאר אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה [יעויין ברשב"ם דל"ק מהנחלה דריב"ב דהתם נמי עוקר הנחלה מהאחים, כיון דהתם עושה מעשה הנחלה וקביעת שם יורש וממילא שאר האחים לא מקבלים, משא"כ הכא הפעולה היא נגד מש"כ בתורה דהיינו עקירה שפלוני לא יטול ואכ"מ].

יש להעיר בתרתי, א. הכא אי"ז תנאי כלל, ותנאי היינו שתולה חלות מסויימת בתנאי, וכגו' שאומר הרי זה קנוי לפלוני ע"מ שיהנה אותי. אבל הכא ליכא תנאי כלל אלא עקירה סתם. ב. הכא המוריש אינו פועל החלות [לכאו'], ומי נתן בכוחו להתנות, ולא דמי לאדם המקנה שבכוחו להתנות כיון שהוא פועל החלות, משא"כ הכא. ויתבאר להלן.

בגמ' לימא מתני' דלא כר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל מפני שהתנה עמש"כ בתורה דברי ר"מ, ר"י אומר בדבר שבממון תנאו קיים וכו'. ומבו' דאף לר"מ לולא דין מתנה עמש"כ בתורה היו חלים קידושין ללא חיוב שו"כ. וכן עונה לדברי ר"י [לשיטות הראשונים דעונה ל"ה דבר שבממון ואכ"מ]. וכן נמי לגבי נזיר, איתא בנזיר (י"א) האומר הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין ואהיה מטמא למתים, ה"ז נזיר ותנאו בטל מפני שהתנה עמש"כ בתורה, והכא לכו"ע תנאי בטל ומעשה קיים.

ויש להעיר ג' הערות, א' אמאי הקידושין חלים כלל, וכן קשה נמי לענין נזירות, נהי דנזירות ללא איסור טומאה הוי מתנה עמש"כ בתורה, מ"מ מה שמתנה שלא יחול נזירות אינו עוקר דהתורה לא מחייבת לנדור בנזיר, וצ"ב אמאי חל נזירות וכן לענין קידושין, נימא דהתנאי עוקר לגמרי את המעשה [ולהלן יתבאר דהיא קו' הראשונים בכתובות פ"ו]. ב' משמע דלולא דין מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל היו חלים קידושין ללא חיוב שכו"ע. וכן היה חל קדושת נזיר ללא איסור טומאה וכו', וצ"ע הא כלל אין קידושין כאלו ואין נזירות כזאת, דכל מהות קידושין היינו כולל חיובי שכו"ע, וקודם זה לא היה קידושין אלא אדם רואה אשה בשוק וכו' וכמבו' בר"מ. וכן נזיר לולא דין התורה כלל אין דין נזיר, ודין נזיר היינו כמו שקבעה תורה ולא אחרת. ג' צ"ב אמאי לולא דין מתנה עמש"כ בתורה אה"נ לא חל חיוב שכו"ע, ואמאי התנאי מגביל מלחול, והא קידושין מיד מחילים שכו"ע, והוא התנה שאם יחול שכו"ע יתבטל הקידושין, ואה"נ היה צריך להיות שהקידושין יתבטלו, וצ"ב מה גורם שלא יחול חיוב.

ובענין מה שכתבנו להקשות אמאי לולא דין מתנה עמש"כ בתורה היו חלים קידושין ללא חיובי שכו"ע, והא חלק בלתי נפרד הם. עיי' בתוס' קידושין ב' ב' דענין הקידושין הוא הפרשה מעלמא וייחוד לבעל, וזהו מהות הקידושין, ונראה דאה"נ חיובי שכו"ע אינם חלק מהקידושין ולהכי לולא דין מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל היו חלים קידושין ללא שכו"ע. אכן קשה מדברי רש"י ב"מ צ"ד א', ומדברי הרמב"ן בסוגיין ד"ה ולי נראה שכתבו דאין אישות לחצאין ולהכי תנאו בטל. ומבואר דלא כדברינו, אלא השכו"ע הם חלק בלתי נפרד מחלות הקידושין. ונראה לדייק בדבריהם "אין אישות לחצאין", ולא כתבו אין קידושין לחצאין, ולהכי מעיקרא דמילתא שייך קידושין ללא שכו"ע, אלא דהתורה קבעה שאישות הוא דבר אחד הכולל קידושין ושכו"ע, ולא ניתן להפרידם ע"י תנאי ולכן תנאו בטל (ול"ק מדברי התוס' כתובות נ"ו ב' עיי"ש ודו"ק ואכמ"ל). אמנם לדברי ר"י בדבר שבממון תנאו קיים ואכ"מ. ולגבי נזירות נראה דה"ה כנ"ל, ויעויין במהרי"ט ח"א סי' נ"ג שכתב וז"ל "ונזיר אף על פי דנאסר ביין אינו אוסר היין עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הריני נזיר וממילא נאסר ביין ובתגלחת ובטומאה", ועיי"ש שביאר שדין נזירות הוא איסור גברא ולא איסור חפצא, ולפי"ז ל"ק, דאה"נ מהות הנזיר הוא הפרשה וייחוד, והאיסורים מעיקה"ד יכולים להיפרד, אלא שקבעה תורה מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל.

ובמה שנכתב לעיל להקשות אמאי בכח התנאי להגביל את חלות חיוב השכו"ע לולא דין מתנה עמש"כ בתורה, ולדברי ר"י ביותר קשה אמאי לא חל שו"כ, היה ראוי שיחולו שו"כ ויתבטלו הקידושין, וצ"ב מה מונע את השו"כ מלחול. וידוע דברי הגרש"ש [חידושים, כתובות סי' ס"ז] דכל חלות הגורמת לביטול עצמה אינה חלה מעיקרא כלל, ולהכי כיון דחלות שכו"ע גורמים שיתבטלו הקידושין, ואי בטלי הקידושין ליכא חיוב שכו"ע, להכי אין חל חיוב השכו"ע מעיקרא כלל, אלא דחידשה התורה דתנאי זה הוא עוקר דין התורה ואין תנאי זה חל כלל. ומבו' בדברי הגרש"ש דאה"נ אין התנאי מעכב את השכו"ע מלחול, אלא דהתנאי גורם לכך שאם השכו"ע יחול השכו"ע ממילא יתבטל, ולהכי אינו חל, אך התנאי אינו מעכב.

אמנם הגרי"ז [ריש הל' נזירות ד"ה והנה] ביאר באופ"א, דהנה בתוס' כתובות נ"ו א' הקשו ע"ד ר"מ דאמר דתנאי בטל ומעשה קיים, דא"כ בדכפליה לתנאיה איירי, דאל"ה תיפו"ל דאינו תנאי מהלכות תנאים ולא מחמת עקירת דין התורה, וקשה לפי"ז אמאי הקידושין חלים והא התנה שאם יחולו שכו"ע לא יחולו קידושין. והגרעק"א בדו"ח שם כתב להשיג ע"ד התוס' דדלמא הכא לא כפליה לתנאיה, והכא לאו מדין הל' תנאים אתינן עלה אלא הוא הגבלה בכח המעשה, ולאו מהלכות תנאים, אלא מקדש ללא שיחולו חיובי שכו"ע. ודוגמא לדבר מהמוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה, דאי"ז תנאי דאי איכא אונאה המכר בטל עיי"ש, אלא מגביל שהמכר יהיה ללא דין אונאה. והכא נמי מגביל שהקידושין יהיו ללא כח שכו"ע, ואי"ז מדין תנאי, וקמ"ל דתנאו בטל.

והוכיח הגרעק"א [לא מצאתי] דשייך לשון תנאי בכה"ג, ממתני' האומר איש פלוני בני בכור וכו', והתם אינו תולה חלות בתנאי, אלא מגביל. וכן הא דתנן בפאה ס"פ ו' האומר הריני קוצר ע"מ שלא יהיה שכחה תנאו בטל ופי' ברע"ב מפני שהתנה עמש"כ בתורה, והתם ל"ש תליית דבר בתנאי וכידוע למבין. ומבו' דתנאי היינו הגבלה, וה"ה נמי לגבי קידושין וממילא סרה קושיית התוס', ע"כ דברי הגרעק"א.

והגרי"ז הניף ידו לבאר דברי התוס', וכתב דלולא דין תנאי שחידשה תורה לא שייך להגביל כלל את דין הקידושין, דהתורה קבעה שעצם הקידושין מכריחים שכו"ע ואין כח לבטל אותם. אכן תנאי מילתא אחריתא מהמעשה ובכח התנאי להגביל, וזהו שחידשה התורה בדיני תנאים שבכח תנאי להגביל את המעשה, וז"ל הגרי"ז "דבתנאים הוי גזה"כ דנעשה חלות דין בעצם המעשה שהמעשה מתקיימת בתנאי זה, וע"כ חל ע"י הדין של תנאים גם הך מילתא דלא יהא בהנישואין חיובא דשכו"ע וכדו', ואף דאין כאן ביטול המעשה, היינו משום דבכה"ג שנעשה ע"י התנאתו חלות דין של הפקעת חיובא מקרי לעולם דהתנאי נתקיים וכו'". ומוכרח דתנאי מילתא אחריתא, דאי התנאי הוא במעשה עצמו, הרי לא שייך להגביל את המעשה כיון דהקידושין מחייבים שכו"ע, אלא ודאי תנאי מילתא אחריתא וכחו הוא להגביל, אא"כ התנה עמש"כ בתורה.

וילה"ק אמאי לא יחולו השכו"ע ויפקע הקידושין, ומי קבע שהתנאי יגביל את השכו"ע מלחול. ויל"פ דהקידושין ראויים לחול מחמת המעשה קנין שעשה עם האשה, והתנאי לא מגביל את הקידושין אלא את השכו"ע ודו"ק, וכן ביאר מרן רה"י שליט"א. ובאופ"א שמעתי ממו"ר הגרש"צ פישהוף שליט"א דהנה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והכי קיי"ל, והאומר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויתן, ומעתה הקידושין תלויים בכך שיתן מאתים זוז. והכי נמי נראה דהמקדש ע"מ שאין לך עלי שכו"ע, הרי הקידושין חלים ותלויים בכך שלא יחול השכו"ע, ולפיכך אין לומר שיחול השכו"ע, כיון שהמקיים של הקידושין הוא מה שלא יחול שכו"ע, וודאי אין בכח הקידושין לבטל עצמם (ודומה קצת לדברי הגרש"ש אלא דלדברי הגרש"ש לא התנאי מגביל, אמנם לדברי הגרי"ז התנאי מגביל ודו"ק).

עכ"פ, יהיה איך שיהיה לדברי הגרש"ש לא התנאי גורם שלא יחולו השכו"ע, אלא התנאי גרם שנוצר מצב שאם יחולו השכו"ע הם ממילא יתבטלו וחלות הגורמת לביטול עצמה אינה חלה מעיקרא כלל, ולדברי הגרי"ז התנאי עצמו גורם שלא יחול השכו"ע, אם זה מחמת דתנאי מילתא אחריתא ובכח התנאי להגביל מגזה"כ, או שכל קיום הקידושין תלוי בהגבלת חלות השכו"ע. ונראה סיוע לדברי הגרי"ז מדברי רש"י גטין פ"ב ב' שכתב וז"ל "הכא שייר בגיטא – כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם", ומבואר דהגט לא התיר מחמת התנאי, ואילו לדברי הגרש"ש הגט התיר, אלא אי תנשא לו הגט יפקע, ואמרתי הדבר למרן רה"י שליט"א והסכים בזה.

בגדר תנאי מילתא אחריתא היא עיי' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט' שפסק לגבי אדם שמכר חפץ לחברו לאחר ל' יום, על מנת שבאותם ל' יום ירדו גשמים, ובתוך הל' יום חזר בו המוכר מהתנאי, הרי המקח חל בסוף הל' יום אף אם לא ירדו גשמים, ואי"צ מעשה קנין חדש. ומבואר דתנאי מילתא אחריתא, שמעכב את המעשה מלחול ואין המעשה חל אלא כפי הגבלת התנאי, אך מילתא אחריתא הוא, ולפיכך כל שביטל התנאי אי"צ מע"ק חדש.

ואין להקשות איך בכח התנאי ע"מ שלא יחול שכו"ע, בכוחו להגביל השכו"ע, ובשלמא אי השכו"ע הם חלק מהקידושין א"ש דבכוחו להגביל את המעשה ע"י התנאי, אבל כיון שנתבאר דשכו"ע אינם חלק מהקידושין, צ"ב איך התנאי מגביל אותם. וצ"ל כיון שהם תוצאה ישירה מהקידושין, לפיכך התנאי יכול להגביל שהקידושין לא יגרמו חיוב שכו"ע ודו"ק.

יש לעיין אמאי מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל, האם הוא מחמת דאינו דומיא דתנאי ב"ג וב"ר, דהתם לא עקרו דין התורה. או דלמא יסודו הוא דדיבורו בטל כיון דאין בכוחו לעקור דין התורה. ונראה דבסוגיין מוכח דיסודו הוא דאין בכוח דיבור לעקור דין התורה, מהא דאמרינן האומר איש פלוני בני בכור וכו' מפני שהתנה עמש"כ בתורה, ולעיל התבאר דאין עניינו לפרשת תנאים אלא הגבלה, ואפ"ה לא חל מפני שהתנה עמש"כ בתורה, ומבואר דאין החסרון בהא דלא דמי לתנאי ב"ג וב"ר ודו"ק. ולפי"ז נראה דפלוגתא דר"מ ור"י נמי הוי אי בכח האדם לעקור דין התורה בדבר שבממון, דבסוגיין אמרינן לימא מתני' דלא כר"י, ומשני התם ידעה וקא מחלה הכא מי מחיל, ומשמע דלולא האי טעמא אה"נ ר"י פליג אף בסוגיין, ומבו' דלא נחלקו בהל' תנאים אלא בדין עקירת דבר מן התורה. וכן ילה"ר מהא דאיתא בפ"ו דפאה האומר הריני קוצר וכו' יש לו שכחה וברע"ב פי' מפני שהתנה עמש"כ בתורה. ואע"ג דהתם ל"ש כלל להל' תנאים וכמשנ"ת לעיל.

אכן בתוס' כתובות נ"ו א' כתבו וז"ל "ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה", ומשמע דיסודו הוא בהל' תנאי דאינו דומיא דב"ג וב"ר. ונראה יישוב בדבר, דבירושה ופאה וכדו', התם כיון דאינו עוקר מכח תנאי אלא מכח הגבלה, א"כ הדבר פשוט דתנאו בטל לפי שאין בכוחו לעקור דבר מן התורה. אמנם בתוס' איירי היכא דעוקר מכח תנאי וכגו' האומר הרי את מקודשת וכו' דמכח תנאי הוא עוקר וכמבו' שי' התוס' וכמבו' לעיל, ולפיכך הו"א כיון שמגזה"כ לתנאי יש כח לעקור עקירתו עקירה, קמ"ל דתנאי זה הוא לאו דומיא דתנאי ב"ג וב"ר ואינו תנאי.

בביאור השו"ט בתוס' כתובות נ"ו א' צ"ב רב, ילה"ק אמאי הקשו התוס' רק לדברי ר"מ ולא לדברי ר"י, והא לדברי ר"י נמי קשה, ומאי נפק"מ אי כפל או לא. ועו"ק, מהו אריכות הדברים בתי' התוס', לכאו' הול"ל, כיון שתנאי זה עוקר דין התורה תנאו בטל ולא קיים כלל. ואין לומר דקו' אה"נ אף אליבא דר"י, ומכלל הן אתה שומע לאו, דברמב"ן בסוגיין מבו' דהקו' היא לדברי ר"מ לחוד, עיי"ש ודו"ק.

וביאור הדבר הוא דר"מ ור"י לא נחלקו רק בדין מכלל הן אתה שומע לאו, אלא לר"מ התנאי הוא בב' עניינים, א' שיחול קידושין ללא שכו"ע, ב' אם יחול שכו"ע יתבטלו הקידושין, משא"כ לר"י מהות התנאי הוא רק הצד הא', והענין הב' ממילא נשמע ואכ"מ. ולפי"ז הק' בתוס' ע"ד ר"מ דס"ל דאיכא תנאי נמי שאם יחולו שכו"ע יתבטלו הקידושין, דהא תנאי זה אינו עוקר דין התורה. ומשני דתנאי זה לא חל כלל דמעיקה"ד כלל אין כח בתנאי, והחידוש הוא מב"ג וב"ר, והכא התנאי ל"ד לתנאי ב"ג וב"ר.

ומבו' מדברי התוס' דהא דתנאי בטל היינו משום דאינו חל כלל, ול"א דחל אלא דאין בכוחו לעקור, דאי התנאי חל א"כ אמאי הקידושין לא בטלים והא אי"ז עקירה. אע"כ צ"ל דאין התנאי חל כלל ודו"ק. ושו"ר שכן נקט הגרי"ז (פ"ו מנחלות ה"י וכן בברכ"ש ב"מ סי' ל"ח ל"ט הביא כן מהגרי"ז) ודקדק דברי הגמ' "הכא מי יימר דקא עקר" (ב"מ נ"א), ומשמע דכיון שכך חל התנאי ואפי' אי יעקור בסוף מ"מ חל דמעיקרא מי יימר דקא עקר. ומבואר דיסוד דין ביטול תנאי היינו שהתנאי לא חל כלל, ולפיכך היכא דאינו ודאי שיעקור, התנאי קיים, ואה"נ בכח התנאי לעקור דין התורה, אמנם היכא דודאי עקר מעיקרא לא חייל תנאי כלל ודו"ק.

ולפי"ז עלה בידינו ליישב משה"ק לעיל האם יסוד ביטול התנאי הוא מדין תנאים דאינו דומיא דב"ג וב"ר, או דלמא יסודו הוא דל"ש לעקור דין התורה, והבאנו סתירה בזה. ונראה דיסוד הדבר הוא דמהל' תנאים אין כח, כיון שהתורה לא נותנת מקום לתנאי לחול אא"כ אינו עוקר. ולפי"ז שניהם אמת, דדין זה הוא מהלכות תנאים, והלכה זו נקבעה כדי שלא יעקרו דבר שבתורה, ודו"ק.

לעיל הובא להקשות לגבי המתנה שבנו הבכור לא יירש, וכן שבשדה זו לא יהיה דין שכחה, דהכא אינו מתנה ואינו תולה חלות בתנאי. ועפי"ד הנאמרים לעיל הענין מובן, דב' ענייני תנאי יש, יש תנאי שתולה חלות בתנאי, ויש הגבלה וסייג. ועוד הובא להקשות מה כוחו להתנות בזה. ויש לבאר לגבי הנחלה דירושה היא מזכויות המוריש וכידוע, וראיה מדין הנחלה דריב"ב, ואכ"מ. וכן לענין שכחה גדר הדבר הוא דיש דין על בעל השדה לעזוב השדה ולהפקירו לעניים, ולהכי ס"ד דבכוחו להתנות, קמ"ל דהוי עקירת דין התורה ואינו תנאי.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים