תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין נר וארנק אם דינם כדין כלי שמלאכתו לאיסור
כללי
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: ע' במאמר

בדין נר וכיס של מעות אם חשיב כלי שמלאכתו לאיסור
נר שלא הדליקו בו באותה שבת, האם דינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר, וכן ארנק שמיוחד למעות, אם מותר לטלטלו בשבת כשאין עליו מעות, או דלמא כיון שהוא מיוחד למעות דינו כדין כלי שמלאכתו, ואסור לטלטלו אלא לצורך גופו או מקומו.

מטה שיחדה למעות אם מותר לטלטלה
א. בגמ' שבת (מד:) אמר רב יהודה אמר רב מטה שיחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה, לא הניח עליה מעות מותר לטלטלה, לא יחדה למעות, יש עליה מעות אסור לטלטלה, אין עליה מעות מותר לטלטלה, והוא שלא היו עליה בבין השמשות. וכתב רש"י, הניח עליה מעות, אפילו בחול, הרי הוקצה לאיסור ואסור לטלטל, ואפילו נסתלקו המעות מבעוד יום. וכתב הרי"ף (כא.) ומטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה, אין עליה מעות מותר לטלטלה, בין יחדה בין לא יחדה, והוא שלא היו עליה בין השמשות. וכתב הר"ן בהלכות (שם) שטעמו של הרי"ף משום דרב לטעמיה דסבירא ליה כרבי יהודה דאית ליה מוקצה, אבל לדידן דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה שרי אף ביחדה. ע"כ. וכן נראה מדברי הרמב"ם (פכ"ה מהל' שבת ה"י), שהתיר לטלטל את המטה כל שלא היו עליה מעות בבין השמשות, ולא חילק בין יחדה ללא יחדה. וכ"כ הב"י (סי' שי) בדעת הרמב"ם. וכ"כ המאירי (שם) שאם אין על המטה מעות ולא היו עליה בין השמשות מותר לטלטלה, אע"פ שהיא מיוחדת לכך והוא מניח עליה בחול תמיד. ע"כ. וכ"מ מדברי הריטב"א (שבת מד סע"ב) דלמסקנא, מ"ש רב יהודה אמר רב, הוא רק אליבא דר"י דאית ליה מוקצה, ולר"ש שרי. וכ"כ שם (מה:) בד"ה קינה, דההיא דמטה דלעיל כר' יהודה הוא דאמרה רב, כדאסקינא לעיל.ע"כ. וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב יב חלק יג) שדעת הרי"ף נראה עיקר. וכ"כ הר"ן בחידושיו (מה:). ע"ש.

דעת התוספות ודעימיה שאף ר"ש מודה לאסור
ב. אולם התוספות (מה:) ד"ה הא, כתבו דמיטה שיחדה למעות והניח עליה מעות איכא למימר דמודה ר"ש, מדקפיד עליה מייחד להו מקום, כדאמרי' בריש כל הכלים (קכג.) הכל מודים כיון דקפיד עליה מייחד להו מקום, ופר"ת דהכל מודים אפילו ר"ש. והרא"ש (שם סימן כ) הביא דעת הרי"ף וכתב, ור"ת פירש דר"ש מודה במטה שיחדה והניח עליה מעות, דאדם קפיד עליה ומייחד לה מקום, מידי דהוי אכיסי זיירי ומזורי, דאמר בריש כל הכלים הכל מודים כיון דמייחד להו מקום, ופר"ת הכל מודים, ואפילו ר"ש, משום דהוה קשה ליה מהא דאמר לקמן בפרק מפנין (קכח.) דרב סבר כר' שמעון במוקצה דטלטול, הלכך צריך לומר דהא דמטה ר"ש מודה בה. וכ"ה בתוספות הרא"ש בשם ר"ת. וכן פסק בה"ג (פרק כג, דף כא ע"ב). והראב"ן (סי' שעח). ובפסקי הריא"ז (מד:). וכן נראה דעת הרא"ש שהביא דברי ר"ת באחרונה. וגן נראה גם מדברי הטור שהביא דברי ר"ת באחרונה, וגם כתב בלשון "אבל" ר"ת. וכ"כ להדיא בשלטי גיבורים (כא. אות ג) שדעת הרא"ש והטור כר"ת. והן אמת שהתוספות (לו.) ד"ה הא ר"י, כתבו שלרבי יהודה כלי שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ומקומו, אבל בחצוצרות אסר, משום דכיון דלא חזי למלאכת היתר אלא מעט מקצה ליה לגמרי ממלאכת היתר, והוי כמטה שידחה למעות והניח עליה מעות, דאמר רב יהודה אמר רב דאסור לטלטלה "ומוקי לה כר' יהודה" וכו'. ע"ש. ועי' בגליון רעק"א (שם). וצ"ל דהכא אמרי כן אליבא דר"ת. מיהו יש להעיר מדברי ר"ת בספר הישר (חלק התשובות סי' ב אות ב) שכתב שחצוצרות אסירי כמו מטה שיחדה למעות והניח עליה מעות, דאמר רב "לרבי יהודה", דאסור לטלטלה לצורך גופו או מקומו. אלמא דרב קאי אליבא דר' יהודה. וצ"ע.

בדברי הב"י שלר"ת מטה שייחדה למעות אסור רק מחמה לצל
ג. והנה הב"י (סי' שי) כתב ע"ד רבינו תם, ומשמע מדבריו שדינו כדין כלי שמלאכתו לאסור שנתבאר בסי' שח, שלצורך גופו או לצורך מקומו מותר, מחמה לצל אסור, וא"כ לא אסר ר"ת אלא לטלטלו מחמה לצל, אבל לצורך גופו ומקומו שרי, והוא שאין עלה מעות. וכ"כ בהגהות אשר"י (סימן כ ד"ה ואפילו). גם הרמ"א בהגה (סי' שי ס"ז) כתב ויש אוסרין בייחד לכך והניח בהם, אע"פ שסילקן מבעוד יום, ולכן אסור לטלטל וכו', ומיהו לצורך גופו או מקומו מותר. ע"ש. אלמא דס"ל כדברי הב"י, דלר"ת לא אסר אלא מחמה לצל, וכדין כלי שמלאכתו לאיסור. והמג"א (סק"ה) כתב לתמוה ע"ד הב"י, דהא הרא"ש כתב דדמי לסיכי זיירי ומזורי, דכיון דקפיד עליה מיחד ליה מקום, ואסור אפילו לצורך גופו או מקומו, דהוי מוקצה מחמת ח"כ. ומ"ש שכ"כ הגהות אשר"י איהו איירי לדעת הרי"ף, דאיהו נמי מודה דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, אבל לר"ת הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. גם הדרישה (אות ה) כתב שנראה שדעת ר"ת לדמותו למוקצה מחמת חסרון כיס. וכ"כ הקרבן נתנאל (פ"ג סי' כ אות ג). והניף ידו בשנית בהגהות נתיב חיים (מג"א סק"ה). וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ה) שהאוסרים אף לצורך גופו או מקומו אסור. וכ"כ בביאור הגר"א (ס"ק כד). וכ"כ הבית מאיר (שם) דיפה השיג המג"א ע"ד הב"י, ולדעת ר"ת כיון שמייחד את המטה הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, ושכן כתב הרשב"א בחידושיו (מה.) שכתב דמטה שאני דאיכא למימר דלמא אפילו ר"ש מודה בה דכיון שהוא מייחדה למעות, קובע לה מקום ומקצה אותה לגמרי מדעתו מחמת חסרון כיס. וכ"כ בנזירות שמשון (סי' שי ס"ז) להשיג ע"ד הרמ"א, ועי' בבית מאיר הנ"ל. וע"ע בשו"ע הגר"ז (סעיף יב). ובאמת שכן מבואר בחי' הרמב"ן (מד:) שכתב, ולי נראה דמטה שיחדה למעות לאו משום מוקצה מחמת איסור נאסרה, דהא כלים שמלאכתו לאיסור מותרין בין לצורך גופן בין לצורך מקומן, אלא מתוך שאדם מקצה דעתו מהן מישיבה שלה, ואין אדם משנה אותה לשום תשמיש אחר בטל תורת כלי ממנה וזו היא הקצאה שלה. ונראה שכוונתו דהוי מוקצה מחמת ח"כ. וכ"כ הריטב"א החדשים (מד:) ד"ה ופרקינן, דרב סבר דר"ש מודה במטה שיחדה למעות ונתן בה מעות שהיא מוקצת לשבת, דכל שמייחד אותם למעות, אינו רוצה להשתמש בו שום תשמיש אחר כדי שלא יבוא לידי חסרון מעותיו, דהו"ל כמוקצה מחמת חסרון כיס. ע"כ.

ישוב דברי הב"י הנ"ל
ד. ונראה ליישב דברי הב"י, דהב"י דייק כן מדברי הרא"ש שכתב, ור"ת פירש דר"ש מודה במטה שיחדה והניח עליה מעות דאדם קפיד עליה ומיחד לה מקום, מידי דהוי אכיסי זיירי ומזורי דאמר בריש כל הכלים (קכג.), הכל מודים כיון דמיחד להו מקום, ופירש ר"ת הכל מודים ואפילו ר"ש, משום דהוה קשה ליה מהא דאמר לקמן בפרק מפנין (קכח.) דרב סבר כר"ש במוקצה דטלטול, הלכך צריך לומר דהך דמטה ר"ש מודה. ע"כ. וקשיא ליה לב"י דאי נימא דבסיכי ומזורי כיון דקפיד עליה מייחד ליה מקום והוי מוקצה מחמת חסרון כיס, אמאי ר"ת הוכיח כן מההיא דסיכי זיירי ומזורי, ולא הוכיח כן ממ"ש בגמ' להלן (קנז.) דמודה ר"ש במוקצה מחמת חסרון כיס. וכן יש להקשות במ"ש ר"ת בסו"ד, להוכיח מהא דאמר בפרק מפנין (קכח.), דרב סבר כר"ש במוקצה דטלטול, דהכל מודים בסיכי ומזורי היינו ר"ש, דכיון דרב ס"ל כר"ש לענין טלטול, א"כ ע"כ שבסיכי ומזורי מודה ר"ש. ואי נימא דסיכי ומזורי הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, א"כ הו"ל להוכיח כן בפשיטות ממ"ש (קנז.) דמודה ר"ש במוקצה מחמת חסרון כיס. ונראה דמה"ט ס"ל לב"י דסיכי ומזורי לאו משום מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דאסירי, אלא משום שמייחד להו מקום, (דסיכי ומזורי אינו חס עליהם מחמת יוקרם, וחסרון כיס הוא היכא שחס על הכלי מחמת חשיבותו, ועי' בסמוך מה שנתבאר בזה). וא"כ ה"ה מיטה שיחדה למעות, נמי לאו משום חסרון כיס הוא דאסירי, וכדעת התוספות והתוספות רא"ש והריטב"א (וכמו שנתבאר לעיל אות ד), אלא משום דמייחד להו מקום. ואתי שפיר מ"ש הב"י שאף ר"ת לא אסר אלא מחמה לצל, אבל לצורך גופו ומקומו שרי, משום דדמי לסיכי ומזורי שאף שם לא נאסר משום חסרון כיס, ואף מה שנאמר שם הכל מודים דהיינו ר"ש, לאו משום חסרון כיס הוא, אלא משום דמייחד להו מקום, וה"נ לאו משום חסרון כיס הוא דאסירי, אלא משום הייחוד מקום. ואע"פ שבסיכי ומזורי, אסור לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו, מ"מ יש לומר דסובר הב"י, דשאני התם דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, וע"י הייחוד מקום, אסור לטלטלם אף לצורך גופו ומקומו, אבל מיטה שיחדה למעות שהיא כלי שמלאכתו להיתר וכמו שכתב הרשב"א (מד:), ע"י הייחוד מקום לא נאסר אלא מחמה לצל, ולא לצורך גופו ומקומו. וכיו"ב כתב התוספת שבת (סי' שי ס"ק יג). (ולא אכחד דאכתי יש לבאר טעמא דמילתא, דאף שמטה שיחדה למעות לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור, מ"מ כיון שהיא מייחד אותה בשביל להניח עליה מעות, א"כ הוא מקצה אותה  נהי דמטה שיחדה לאיסור). ולפי"ז מדוקדק לשון הב"י שכתב שלר"ת משמע שדינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור, ולא כתב שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, משום דאף לפי ר"ת מטה שייחדה למעות, היא כלי שמלאכתו להיתר, וכמו שנתבאר לעיל, ועל ידי הייחוד מקום משווי לה ככלי שמלאכתו לאיסור, שאסור מחמה לצל. ותנא דמסייע ליה לב"י הוא הריא"ז בפסקיו (שם) שכתב מטה שייחדה למעות, עד שלא הניח עליה מעות מותר לטלטלה אפילו מחמה לצל, כשאר כלים שמלאכת להיתר, אבל אם הניח עליה מעות, "הרי היא כשאר כלים שמלאכתן לאיסור", ואסור לטלטלה מחמה לצל. ע"כ. והוא כמו שהבין מרן הב"י בדעת ר"ת.

ה. והנה בגמרא (קכג.) איתיביה אביי לרבה (דאמר כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו), ב"ש אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, וב"ה מתירין, ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו, סבר לשנויי ליה כדר' נחמיה (דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל). כיון דשמעה להא דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי, דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום, ה"נ מייחד להו מקום. ע"כ. וקשה אמאי לא משני לה ממתני' (שם ע"ב) דמסר הגדול ויתד של מחרישה, דאסור מטעמא דחסרון כיס. עוד קשה מאי קמ"ל רב, הא מתני' היא, ביתד של מחרישה ומסר הגדול שאסורים משום חסרון כיס. ולפי האמור ניחא, דמתני' דמסר הגדול מיירי בחסרון כיס, שההפסד הוא מחמת הכלי עצמו, וכמו שיתבאר בסמוך, אבל רב מיירי בסיכי ומזורי, דלא נאסרו מטעמא דחסרון כיס, דהא הוא לא חס עליהם מחמת ההפסד של הכלים עצמם, אלא משום שאח"כ הוא ילכלך או יקרע את הבגד, וכל כה"ג לא חשיב מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא משום ייחוד מקום. ומש"ה מדמי עלי לסיכי ומזורי, דבעלי אין הקפידא מצד עצמו של כלי, אלא משום שאח"כ הוא ילכלך ויקלקל את מה שכותשין עליו. ודו"ק.   

דעת הראשונים דסיכי ומזורי לא חשיבי חסרון כיס
ו. ונראה שכן דעת ר"ח (קכג.) שכתב ושוין שאם קצב עליו בשר וכו', דכיון דקפיד עליה מכין עליה מקום, וגמר בדעתו שלא לטלטלן מאותו המקום, לפיכך אסור לטלטלן מן המקום המוכן להם, ודין אלו כסיכי ומזורי, דסיכי זיירי ומזורי, כולם קפיד עליהן שלא יתעוותו או יפגמו, שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי, לפיכך מסיח דעתו מטלטולן, ונעשו מוקצים, ועל כן אסור לטלטלן. ע"כ. וכ"כ המאירי (קכג.) שכל שאדם קפיד עליו ומקצה להו מקום, אסור לטלטלו אף לצורך גופו, והוא שאמרו הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי שאסור לטלטלו וכו', וכל אלו הוא קפיד עליהם ביותר אם ללכלוכן אם לפגמן, שאם יפגמו יצאו מהם קיסמין ויקרעו הבגדים או המשי, וכן לכלוכם גורם לכלוך לבגד או למשי. ע"כ. משמע דבסיכי ומזורי אין הקפידא מצד הכלים עצמם, אלא משום שאם יפגמו הם יקרעו את הבגדים או ילכלכו אותם, והחסרון כיס הוא לא על הכלי אלא על הבגד, וכל כה"ג לא חשיב מוקצה מחמת חסרון כיס. מיהו כיון דמייחד להם מקום, ומסיח דעתו מלטלטלן, לכן אסור לטלטל אף לצורך גופו ומקומו. אולם במתני' דמסר הגדול ויתד של מחרישה, כתב רבנו חננאל (קכג:) וחרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא (דמדמי' להו למסר הגדול), כיון דקפדי אפגמייהו קבע ליה מקום ומסיח דעתו מלעשות בהם מלאכה אחרת, הללו וכיו"ב שהן מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלן בשבת. וכ"כ המאירי (שם) אמתני' דר"י אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה, פי' ר' יוסי לא פליג את"ק, ומודה הוא שמה שאינו כלי אסור לטלטלו, אבל בא לחדש מוקצה מחמת חסרון כיס, ואמר שכל הכלים ניטלין אע"פ שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו חוץ מן המסר הגדול העשוי לנסר בו קורות שהוא חס עליו שלא יפגם מפני שתקונו כבד וכו', שבכלים אלו הוא קפיד עליהם ומייחד להו מקום שאם יתקלקלו הפסדן מרובה, ומתוך כך אוסרים אף לצורך גופן או מקומן. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (פי"ז סי' ד) שמקפידין מלעשות בהם תשמיש אחר. אלמא דמוקצה מחמת חסרון כיס, הוא משום שמקפיד שלא לעשות בהם מלאכה אחרת, והקפידא היא מצד הכלים עצמם, שהם יקרים וחס עליהם שלא יפגמו, ומש"ה הוא קפיד שלא לעשות בהם תשמיש אחר וכמו שכתב ר"ח, כיון שעל ידי השימוש הוא יכול להפסידם, ולכן הוי חסרון כיס. משא"כ סיכי ומזורי הוא קפיד עליהם שלא לטלטלם, אבל אינו קפיד שלא לעשות בהם מלאכה אחרת, והטעם הוא משום דאין הקפידא עליהם מצד עצמם, אלא משום שלא יקרעו הבגדים, ולכן לא הוו מוקצה מחמת חסרון כיס, ומ"מ כיון שמייחד להם מקום, נעשים מוקצה מחמת הייחוד מקום, ואסור לטלטלם אף לצורך גופו ומקומו. ואף שהמאירי כתב שמסר הגדול ויתד של מחרישה, הוא קפיד עליהם "ומייחד להו מקום". וכ"כ רש"י (קכג:) ד"ה ויתד של מחרישה, דהנך קפיד עלייהו "ומייחד להו מקום". מ"מ נראה דהייחוד מקום הוא לא הסיבה לאיסור, וכמו שכתב בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ה סימן כב אות יב), שבמוקצה מחמת חסרון כיס דהא דאמרי' מייחד להו מקום, הוא רק בגדר סימן שמקפיד על החפץ, אבל אין הייחוד מקום לחודיה הוא הגורם שיחשב כמוקצה. (ועי' בספר שלמי יהונתן מוקצה ח"א עמ' ח).

ז. ונראה דמהאי טעמא פירש ר"ח, דמה שאמרו הכל מודים היינו רבנן דר' נחמיה, ולא ר"ש. ואי נימא דסיכי ומזורי הוו חסרון כיס, הא ר"ש מודה במוקצה מחמת חסרון כיס כמו שאמרו בגמ' (קנז.). אלא ודאי דסיכי ומזורי לא חשיבי חסרון כיס. וכן כתב רש"י דהכל מודים היינו רבנן דר' נחמיה. אלמא דלר"ש שרי, והיינו משום שסיכי ומזורי לא חשיבי מוקצה מחמת חסרון כיס. ועי' פנ"י (שבת מו.) ד"ה אך לפ"ז. ואף ר"ת ס"ל, דסיכי ומזורי לא הוו מוקצה מחמת חסרון כיס, אלא כיון דקפיד עליה מייחד להו מקום, ומ"מ ס"ל דבהא אפילו ר"ש מודה, והוא לפי מה שהוכיח ממ"ש (קכח.) דרב מודה לר"ש לענין טלטול. ולדעת רש"י יש לומר כמו שכתב הרמב"ן בחי' (קכח.) דהא דמודי רב לר"ש בטלטול, היינו במידי דאכילה, דדי לנו שאסרנום באכילה, אבל בטלטול שרי, אבל בדבר העומד לטלטול גרידא, רב סבר כר"י שאסור בטלטול. וכ"כ הרשב"א בחידושיו (שם). והריטב"א (מה.). ועוד. ובאמת שהתוספות (יט:) ד"ה הני, כ' בשם ר"ת שאין לחלק בין מידי דבר אכילה לדבר שדרכו רק בטלטול, וא"כ י"ל דמש"ה ס"ל דבמטה שייחדה למעות אף ר"ש מודי בה. וכ"כ בספר משנת השבת (עמ' עט). מיהו לדעת רש"י יש לומר כמו שכ' הרמב"ן ודעימיה. ולפי"ז ניחא מה שהקשה הרעק"א בגליון על מ"ש רש"י דעלי ומדוכה, דמי לסיכי ומזורי, ממ"ש רש"י (פא.) מדוכה קטנה מלאכתה לאיסור ואסור לטלטלה. אלמא דלא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס. ובאמת שכן מבואר גם ברש"י בביצה (יא.) שעלי מלאכתו לאיסור לכתוש במכתת. ולפי האמור ניחא די"ל דסובר רש"י דסיכי ומזורי לא חשיבי מוקצה מחמת חסרון כיס, וכמשנ"ת. ולפי"ז צ"ל דהא דאסרינן שם לטלטל מדוכה של בשמים אפילו לצורך גופו ומקומו, היינו משום דמייחד ליה מקום, ודמי לסיכי ומזורי שע"י הייחוד מקום אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו. וצ"ע. וע"ע משנ"ת לעיל סימן יג במוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו לאיסור  

ח. איברא דמה שכתבו הרמב"ן והרשב"א דרב דס"ל כר"ש היינו במידי דבר אכילה, ומהטעם שנתבאר, זה א"ש רק לפי מה שגרס שם רש"י דמיירי בבשר "תפל", והיינו דהוא מידי דחזי לאכילה, אבל הר"ח גרס שם בשר "תפוח", שאינו ראוי לאכילה, ואפ"ה אמרי' שם דרב סבר כר"ש, אלמא דאף במידי דלאו בר אכילה סבר רב כר"ש, וא"כ תיקשי אמאי מוקי להא דהכל מודים כרבנן דר' נחמיה. וכן יש להקשות לדעת הרי"ף שגרס שם בשר "תפוח", דהיינו מידי דלא חזי לאכילה, ואפ"ה ס"ל דמטה שיחדה למעות שרי לר"ש, וקשה הא רב ס"ל כר"ש לענין טלטול. ובקרבן נתנאל (פ"ג דשבת סי' כ אות ב) כתב די"ל דכיון שיחדה למעות והניח עליה מעות מקצה ליה לגמרי ממלאכת היתר ואסור לר' יהודה לצורך גופו ומקומו. ועי' בדף לו. תוספות ד"ה הא ר"י. עכ"ד. ונראה מדבריו שבמטה שיחדה למעות שהוא מקצה שלא להשתמש בה אלא למלאכת איסור, רב מודה לר"ר שאסור לטלטלה, וכמו שכ' כיו"ב התוספות (יט:) דמוקצה מחמת מיאוס ומוקצה מחמת איסור רב ס"ל כר"י אף לענין טלטול. ע"ש. וכיו"ב כתב בהגהות מהרי"א חבר ע"ד הרא"ש (הובא בקובץ המפרשים שם). ועי' בחזו"א (סי' מא סק"י). ובערך השלחן (סי' שי אות ה) כתב ליישב לפי מ"ש המהרש"א (ביצה לג.) שרב מודה לר"ש בטלטל ממש, אבל בטלטול להשתמש דזהו כעין אכילתו סבר כרבי יהודה, ולכן במטה שיחדה למעות שהטלטול להשתמש הוא כעין אכילתו אסר רב. ע"ש.

דעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש דסיכי ומזורי חשיבי חסרון כיס
ט. אולם הרי"ף (דף מז:) כתב אבל קורנס של בשמים אסור, כדרב חייא בר אשי אמר ר' יוחנן דכיון דקפיד עליה מייחד ליה מקום, כסיכי ומזורי, דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום. ע"כ. וכ"כ הרא"ש (פי"ז סי' א) כתב קורנס של בשמים אסור וכו', דכיון דקפיד עליה מייחד ליה מקום, כסיכי ומזורי דקפיד עלייהו מייחד להו מקום. וכתב הב"י (סי' שח) דנראה דהא דאסרינן בשל בשמים משום חסרון כיס הוא. ע"ש. ולפ"ז צ"ל דמה שאמרו הכל מודים, היינו ר"ש, דהא הרי"ף פסק להלכה את ההיא דסיכי ומזורי, ואנן קי"ל כר"ש, וע"כ דאף ר"ש מודה בה משום דהוי מוקצה חסרון כיס. וכן נראה דעת הרמב"ם (פכ"ה מהל' שבת ה"ט) שכלל דין קורנס של בשמים בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס. וכן נראה דעת הטור כמו שכתב הב"י (שם).[1]. ומ"מ במטה שיחדה למעות סובר הרי"ף (כא.) דלר"ש שרי, ורב דאסר לטעמיה אזיל דס"ל כר"י דאית ליה מוקצה, אבל אנן קי"ל כר"ש ואפילו אם יחדה למעות, מותר לטלטלה. וצ"ל דסובר הרי"ף שבמטה שיחדה למעות ליכא חסרון כיס, וכ"כ הרא"ש בתוספותיו (לו.) דמטה שיחדה למעות אין לאוסרה משום מוקצה מחמת חסרון כיס. ונראה בטעמא דמילתא דל"ש ביה חסרון כיס, דאף אם ישתמש במיטה לא יהיה הפסד למעות, ועוד דהא מיירי שאין עליה מעות וכמו שכתב הרי"ף, וא"כ אף אם ישתמש במיטה, לא שייך הפסד למעות שאח"כ הוא יניח עליה, אבל בסיכי ומזורי שייך בהם חסרון כיס, ע"י שיקרעו את הבגד, וסובר הרי"ף דאף בכה"ג חשיב לחסרון כיס. ועוד יש לומר דסובר הרי"ף דבסיכי ומזורי דהוו כלים שמלאכתן לאיסור, מש"ה שייך בהו חסרון כיס, אבל מטה שיחדה למעות שהיא כלי שמלאכתו להיתר, ל"ש בו מוקצה מחמת חסרון כיס, וכמו שכתב התוספת שבת (סי' שי ס"ק יג). ונתבאר במקו"א. (ולדעת הרי"ף, דס"ל דסיכי ומזורי הוו חסרון כיס, תיקשי אמאי לא מייתי ראיה ממתני דמסר הגדול, ומה חידש רב, וכמו שהק' לעיל אות ???.ונראה לפ"ד דשאני סיכי ומזורי, דליכא בהו חסרון כיס מצד גוף הכלי, וכמו שנתבאר לעיל בשם הר"ח דלא חס עליהם אלא שלא יקרעו את הבגדים או ילכלכו אותם, אבל בעצם הכלי אין בו חסרון כיס, ומ"מ סובר הרי"ף שע"י הייחוד מקום זה ג"כ חשיב לחסרון כיס, והייחוד מקום הוא בגדר סימן שחשיב חסרון כיס, וה"ה בעלי. ומש"ה לא מייתי ראיה ממסר הגדול, דהתם החסרון כיס הוא מצד הכלי עצמו שהוא חשוב ויקר, ולא משום שגורם קלקול בדבר אחר. ודו"ק).

בדעת הרא"ש
י. ולפי האמור שדעת הרא"ש דסיכי ומזורי הוו חסרון כיס, צ"ל דמ"ש הרא"ש להביא ראיה מסיכי ומזורי, שמטה שיחדה למעות אסורה, היינו לדעת ר"ת, דס"ל שסיכי ומזורי חשיבי כלי שמלאכתו לאיסור, וה"ה במטה שיחדה למעות, שדינה כדין כלי שמלאכתו לאיסור וכמו שכתב הב"י, אבל לדעת הרא"ש גופיה, מטה שיחדה למעות שרי, ולא דמי לסיכי ומזורי דהוו חסרון כיס. והן אמת שהשלטי גיבורים (דף כא. אות ג) כתב שהרא"ש והטור הסכימו לר"ת. ע"ש. מ"מ מדברי הב"י נראה שלדעת הרא"ש סיכי ומזורי, הוו מוקצה מחמת חסרון כיס, וא"כ אין ראיה שסובר לאסור במטה שיחדה למעות. ואף שיש לומר שאף לדעת הרא"ש מטה שיחדה למעות אסורה וכדעת ר"ת, והא דמייתי ראיה מסיכי ומזורי, ולא ממה שאמרו (קכח.) שמודה ר"ש במוקצה מחמת חסרון כיס, היינו משום די"ל דמ"ש בגמ' דמודה ר"ש במוקצה מחמת חסרון כיס, היינו בכלי שיש בו חשיבות מצד עצמו ולא מצד הקצאתו, אבל בההיא דסיכי ומזורי חזינן דאף ע"י קביעות מקום חשיב מוקצה מחמת חסרון כיס, וה"נ במטה שיחדה למעות. אולם לפי"ז יוצא דמטה שיחדה למעות אסור אפילו לצורך גופו ומקומו, כדין מוקצה מחמת חסרון כיס, וזה דלא כמו שכתב הב"י בדעת ר"ת. וגם מהרא"ש בתוספותיו מוכח דמטה שיחדה למעות לאו משום חסרון כיס הוא. ושוב בינותי די"ל דאף לדעת הרא"ש שסובר דסיכי ומזורי הוו חסרון כיס, מ"מ יש לומר דמודה לדעת ר"ת דמטה שיחדה למעות אסורה, כמו שכתב השלטי גיבורים, ודינה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, וכמו שכתב הב"י, והא דמייתי ראיה מסיכי ומזורי, היינו משום שהתם חזינן שאף שאין חסרון כיס בגוף הכלי, מ"מ ע"י הייחוד מקום חשיב חסרון כיס, וא"כ ה"ה במטה שיחדה למעות, אף שהיא כלי שמלאכתו להיתר, מ"מ ע"י הייחוד מקום דינה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שאסור לטלטלו מחמה לצל. ועי' בשו"ת יחיל מדבר (סימן כב אות ד). ובספר אהלי צבי יעקובוביץ (עמ' תשפה).  

בדעת הרי"ף אם מטה שידחה למעות דינה ככלי שמלאכתו להיתר
יא. נהדר אפין לנדו"ד, דהנה הרי"ף כתב דלא שאני לן בין יחדה ללא יחדה, דבכל גוונא אם אין עליה מעות מותר לטלטלה, והוא שלא היו עליה כל בין השמשות. נראה שסובר דאף מטה שיחדה למעות הוי כלי שמלאכתו להיתר, דהא כתב לדמות מטה שיחדה, למטה שלא יחדה, וההיא ודאי כלי שמלאכתו להיתר הוא, וא"כ ה"נ במטה שיחדה למעות. וכן מוכח מדברי הב"י בדעת הרי"ף, שהרי כתב שם שלדעת ר"ת שאסור, היינו מחמה לצל, אבל לצורך גופו ומקומו מותר. אלמא דלדעת הרי"ף דשרי היינו אף מחמה לצל. וכן כתב התוספת שבת (סי' שי ס"ק יג) להוכיח מדברי הרי"ף דאף מטה שיחדה למעות הוי ככל כלי שמלאכתו להיתר. וכן מוכח בתוספות (לו.) שכ' על מ"ש בגמ' כשם שמטלטלין את השופר כך מטלטלין את החצוצרות, ואוקמוה כר"ש, אבל לר"י אין מטלטלין את החצוצרות. וכ' התוספות דאף שר"י מודה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו, אבל בחצוצרות אסר משום דכיון דלא חזי למלאכת היתר אלא מעט מקצה ליה לגמרי ממלאכת היתר, והוי כמטה שיחדה למעות והניח עליה מעות דאמר רב יהודה אמר רב אסור לטלטלה, ומוקי לה כר' יהודה, וכמו קינה של תרנגולים, דמשמע לקמן (מה:) דאסור לר"י אפילו לצורך גופו ומקומו. ע"כ. וכ"כ התוספות רא"ש, וכתב שם שאין לפרש דר"י אסר בחצוצרות משום חסרון כיס, דא"כ לר"ש נמי היה אסור. אלא היינו טעמא דכיון דלא חזיא לתשמיש היתר אלא לדבר מועט מקצי ליה לגמרי ממלאכת היתר, והוי כמטה שידחה למעות וכו'. ע"כ. וכ"כ הריטב"א (קכד:) ד"ה ולענין הלכה, דפלוגתא דר"י ור"ש בשופר וחצוצרות מיירי לענין טלטול לצורך גופם, מפני שיש כלים שמיוחדים למלאכתם ואין אדם רוצה להשתמש בהם אלא דוקא במלאכתם ואפי' שלא מטעם חסרון כיס, דבהא איכא מוקצה אליבא דרבי יהודה, כגון מטה שייחדה למעות, וקינה של תרנגולין כדאיתא בפרק כירה (מד:), וזהו הטעם שבחצוצרות שדרך בני אדם לייחד אותה למלאכתה ושלא להשתמש בה לדבר אחר, ומש"ה אית ביה משום מוקצה לר"י. ע"כ. ומבואר לפ"ד התוס' והרא"ש בתוספותיו והריטב"א, דאף אליבא דר"י מטה שיחדה למעות לא הוי חסרון כיס, ולא אלא דס"ל שכלי שאינו משמש למלאכת היתר אלא מעט הוא מקצה דעתו ממנו לגמרי. ור"ש פליג דאף בכה"ג אינו מקצה דעתו ממנו, ומש"ה בחצוצרות דהוי כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו, אבל במטה שיחדה למעות, שרי אף מחמה לצל, דהוי כלי שמלאכתו להיתר. ודו"ק. 

ראיה מד' הראב"ן, שלדעת הרי"ף דינו ככלי שמלאכתו להיתר
יב. וכן יש להוכיח מדברי הראב"ן, שלדעת הרי"ף מותר אף מחמה לצל, וז"ל הראב"ן (סימן שעח, דף קנב ע"ד), האזורים שעשויין כעין כיסין למעות, והניח בהם מעות אע"פ שהוציאן מערב שבת, נ"ל דאסור לטלטלם בשבת, דאמר רב הונא (לפנינו, אמר רב יהודה אמר רב), מטה שייחדה למעות והניח עליה מעות אסור לטלטלם בשבת, ואם עשה בה מעשה שפרסו מלמטה וסילקו מייחוד מעות מותר לטלטלו, ואפילו לר"ש דלית ליה מוקצה כיון דיחדן למעות הוי כעין מוקצה דגרוגרות וצימוקין. ע"כ. ונראה מדבריו שמטה שייחדה למעות אינה אסורה אלא מחמה לצל, אבל לצורך גופו ומקומו מותר, דהא מדמי כיס של מעות למיטה שייחדה למעות, וכיס של מעות ודאי שאין לאוסרו אלא משום כעין כלי שמלאכתו לאיסור, ופשוט שאינו נאסר לצורך גופו ומקומו, וע"כ שאף במטה שייחדה למעות לא נאסר אלא מחמה לצל, אבל לצורך גופו ומקומו שרי. ולפי"ז מוכח עוד, שלדידן דפסקינן דלר"ש שרי, כמו שכתב הרי"ף, מותר אפילו מחמה לצל, שכן מדברי הראב"ן מבואר דהא דיש לאסור בכיס של מעות, היינו משום דרב יהודה אמר רב, אתי אפילו לר"ש. וא"כ לדידן דלא קי"ל הכי, אף בכיס של מעות יש להתיר, כדין כלי שמלאכתו להיתר. וכן מבואר מדברי הב"י ופשוט שכל זה ע"פ דברי ר"ת, דלשאר פוסקים אפילו יחדה למעות נמי, כל שאין עליה מעות, וגם לא היו עליה בין השמשות, שרי לטלטלה. וכ"כ עוד הב"י (ס"ס שט) וז"ל, כתוב בתשב"ץ (קטן, סי' נא) אם יש לאדם כיס בקוטא שלו מתוקן כמו שעושים בצרפת הן מעור הן מבגד או אפילו מן הקוטא עצמה אסור ללבשה בשבת. ע"כ. ואפשר דבשוכח בתוכה מעות הוא וכמו שכתבתי בסמוך. "א"נ אפשר דאפילו אין בתוכה מעות מיירי, וע"פ דברי ר"ת במטה שיחדה למעות שיתבאר בסימן שי" עכ"ל. אלמא לדעת הרי"ף ודעימיה אף בכיס שמיוחד למעות שרי, ואפילו מחמה לצל. וכן מוכח גם מדברי הרמ"א (סי' שי ס"ז) שכתב ויש אוסרין ביחד לכך והניח בהם אע"פ שסלקן מבעוד יום. ולכן אסור לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעוד יום, אא"כ עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן היחוד, וכן נוהגין. מיהו לצורך גופו או לצורך מקומו מותר. עכ"ל.

יג. ועל פי האמור יש להעיר על מ"ש בספר בית מאיר (סי' שי ס"ז, ד"ה סעיף הנ"ל), שאף לדעת הרי"ף דשרי מטה שייחדה למעות, היינו משום דרב נמי לא אסר אלא משום הקצאתו, שמקצהו מתשמישים אחרים, משא"כ לר"ש דלא ס"ל מוקצה דבדעתו תליא, נמצא ממילא הוי המטה כלי שמלאכתו להיתר, ומותר אף מחמה לצל. אבל מנורה שהדליקו בה בחול, שמצד עצמותה היא כלי שמלאכתו לאיסור, אפילו לר"ש לא שרי אלא לצורך גופו ומקומו, ומכח זה הקשה על לשון הרמ"א שתולה איסור הכיס מחמה לצל בדעת ר"ת במטה, וזה האמת דמטה לר"ת אפילו לצורך גופו ומקומו אסור מטעם חסרון כיס, משא"כ בכיס זה, ולענ"ד עיקר איסור דכיס זה מחמה לצל הוא משום דמיון דנר, דמפני דסתם כיס נמי להכי עבידא לתשמיש מעות, ומכיון שהניח נמי עליו מעות בחול הוי כלי שתשמישו לאיסור, דלא שרי אלא לצורך גופו ומקומו, ואסור מחמה לצל. ע"ש. ולפ"ד כיס של מעות אסור משום שעשוי לכך יניחו בו מעות. מיהו מד' הראב"ן מוכח שלא אסרו אלא משום דרב אתי אפילו כר"ש, הא לא"ה כיס של מעות אינו מוקצה כלל, משום שאינו כלי שמלאכתו לאיסור, רק מניחים בו איסור. וע"ע מ"ש הרה"ג גד יזדי שליט"א בספר הליכות שבת ח"ב (עמ' רלו והלאה) מ"ש ע"ד הבית מאיר. ע"ש.   

מחלוקת הפוסקים אם נר חשיב כלי שלאכתו לאיסור או להיתר
יד. הן אמת, שהמג"א (סק"ה) כתב שאף לדעת המתירים מטה שיחדה למעות, מ"מ הוא רק לצורך גופו ומקומו, אבל מחמה לצל אסור, דכיון שידחה למעות, דינה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, ולדעת האוסרים דינה כדין מוקצה מחמת חסרון כיס. ע"ש. וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ה). ובאמת שמדברי התוספות (קכב:) ד"ה רחת, נראה דס"ל דנר הוי כלי שמלאכתו לאיסור. וכ"כ להדיא התוספות (לו.) ד"ה הא ר"י, דר"י שרי בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו, ותניא נמי בפרק כירה, ר' יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת. ע"ש. אולם מדברי מרן הב"י מוכח להדיא שלדעת הרי"ף אין המטה חשובה ככלי שמלאכתו לאיסור, והיינו טעמא משום שאין עושים במטה עצמה מלאכת איסור, רק מניחים עליה איסור, ולכן דינה כדין כלי שמלאכתו להיתר. וכן מבואר בחי' הרמב"ן (קכב:) בשם הראב"ד, שהקשה אהא דאמר רב יהודה אמר רב, כל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו ומקומו אסור, והא איהו גופיה קאמר לעיל (מו.) שרגא דמישחא שרי לטלטלה, אלמא דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר. ותירץ הראב"ד דנרות לאו מלאכתו לאיסור הוא, שאינו אלא בסיס לפתילה ושמן, ואין עושין מלאכה, ולא אמרו אלא כגון קורנס ומגירה שבהן עושין מלאכת איסור, ולהכי נמי לא קשיא להו ברייתא דנרות ופמוטות (מד.) דר"מ ור"ש מתירין בהן, ור"י אסרן במוקצין מחמת מיאוס ואיסור היום, הא משום מלאכתן דברי הכל מטלטלין. ע"כ. וכ"כ הרשב"א בחידושיו (שם), דשאני נר שהוא אינו משמש מלאכת איסור אלא שנעשה בסיס לנר ושמן ופתילה, והיינו נמי טעמא דפמוטות. ע"ש. וכן כתב הרשב"ץ בתשובה ח"א (ס"ס קלז), שלפי מה שכתב הראב"ד דנר לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטלו אף שלא לצורך גופו ומקומו. וגם לפי מה שמסיק הרמב"ן שם, שנרות משמשי שבת הן, ואין מלאכתן לאיסור, אלא כגון קורנס של ורחת שאין להם תשמיש קבוע בשבת. ולפ"ז נר שבת שכבה מותר לטלטלו כדין כלי שמלאכתו להיתר, אפילו לצורך גופו כדי שלא ישבר, ובלבד שיתנה עליו מע"ש. (והיינו בנר שהיה דולק בשבת זו). ע"ש. ומהר"ש דורן תשו"ת חוט המשולש שבסוף ספר התשב"ץ (טור ג סימן ז) הביא דברי הרמב"ן בשם הראב"ד דנר הוי כלי שמלאכתו להיתר, וכתב שהסומך על זה לטלטל הנר אף מחמה לצל יש לו על מה שיסמוך. ועי' בשו"ת שמחת כהן ח"ג (חאו"ח סימן ח). וכן כתב הרדב"ז ח"ב (סי' תרעד) בקסת הסופרים, שהוא כלי שיש בו בית קיבול לדיו ולקולמוסים ולנייר ולכתבים, שאינו כלי שמלאכתו לאיסור, דלא אמרינן הכי אלא בכלי שהוא עצמו עושה מלאכת האיסור, כגון הקולמוס וקורנס ויתד של מחרישה וכיו"ב, אבל הקסת אין עושין בו מלאכה, אלא הוא בית קיבול לדברים שהם לצורך הכתיבה, וכו'. והרעק"א בהגהותיו (ס"ז) כתב ע"ד המג"א, שלפי מ"ש לעיל (סי' רעט) שהרשב"א בחידושיו (קכב.), ובתשובת הרשב"ץ ח"א (ס"ס קלז) בשם הראב"ד, דס"ל דנר לא מיקרי מלאכתו לאיסור, דאינו משמש מלאכת איסור, אלא שהאיסור מונח עליו, א"כ ה"נ במטה שאינה משמשת מלאכת איסור רק שהמעות מונחים עליה, לא מקרי מלאכתו לאיסור. וכ"כ התוספת שבת (ס"ק יג) שהמטה ל"ה כלי שמלאכתו לאיסור, שאינה עושה שום מלאכה, רק מעשה עץ במלאכה. ושכן מוכח מדברי הרשב"א הנ"ל, וכן דעת השו"ע. ע"ש. וכ"כ בספר נהר שלום (סק"ג) שלדעת המתירים, שרי אף מחמה לצל, שדוקא כלים שעושים בהם מלאכת איסור אסור לטלטל, אבל כלי שמיוחד להניח בו מוקצה מותר לטלטלו אף מחמה לצל. ע"ש.

טו. ולפי"ז מ"ש השו"ע (סי' רעט ס"ד) נר שהתנה עליו מערב שבת שיטלטלנו משיכבה מותר לטלטלו אחר שכבה. לפ"ד הרעק"א מותר לטלטלו אף מחמה לצל, דנר לא הוי כלי שמלאכתו לאיסור. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף (שם סק"ד) שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, "ואפילו לצורך עצמו ע"י תנאי". רשב"ץ ח"א סי' קלז. ומהר"ש דוראן בתשובות שבסוף ספר התשב"ץ (חוט המשולש טור ג סי' ז). ועי' בתשובות הרשב"ש (סי' תז). ע"ש. ואולם המאמר מרדכי (שם סק"ח) והאליה רבה (ס"ק יג) והגר"ז (ס"א וז') והלבושי שרד (ס"ק יב) כתבו דנר הוי כלי שמלאכתו לאיסור. וכן פסק המשנ"ב (סי' רעט ס"ק יט). ובשעה"צ (אות טז). אולם הגדולות אלישע (סק"ז) הביא ד' האחרונים הנ"ל, וכתב שזה היפך דברי החיד"א הנ"ל בשם הרשב"ץ ומהר"ש דוראן, דס"ל שנר הוי כלי שמלאכתו להיתר. וסיים, ולענין הלכה, נראה שהגם שדעת האחרונים לאסור, כיון שהמתירים הם גדולים, והם, הרמב"ן, והראב"ד, וגם הרשב"ץ ומהר"ש דוראן מתירים, בכגון דא אמרינן אילו היו רואים דבריהם לא הוו פליגי עלייהו, ובודאי היו מתירים. ומ"מ כיון שהאחרונים אוסרים יש להחמיר. ע"ש. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' נו, וח"ג סי' לב). ובשו"ת דברי שלום מזרחי ח"ג (סימן לט). ומרן הראש"ל זצ"ל בחזון עובדיה ח"א (עמוד רס) וח"ו (עמוד קמז) כתב, שנר הוי כלי שמלאכתו להיתר. ונראה שטעמו משום שכן דעת הרמב"ן והראב"ד והרשב"א  והרשב"ץ ומהר"ש דוראן, וכן מוכח מד' הראב"ן והב"י, וכ"כ הרדב"ז. וגם מהרמ"א מוכח דהכי ס"ל בדעת המתירים. ולכן נר אף אם הוא מיוחד להדלקה דינו דין כלי שמלאכתו להיתר, כי אין עושים בגופם מלאכת איסור. וה"ה בארנק שמיוחד למעות. ומהטעם שנתבאר. (ועי' בחזו"ע שם עמ' קנ, שכתב נר שלא הדליקו בו באותה שבת, אפילו אם הוא של נפט, שהוא מאוס, מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. וצ"ע דהא לעיל שרי אפילו שלא לצורך גופו ומקומו. ונראה דלא נחית לדיוקא, וה"ה אפילו שלא לצורך גופו ומקומו. וזה ברור).

העולה לדינא
טז. ולענין הלכה, מטה שיחדה למעות אפילו אם הניח עליה מעות מבעוד יום, אם אין עליה מעות מותר לטלטלה, וכדין כלי שמלאכתו להיתר, וכמו שכתב הרי"ף. ולדעת ר"ת אסור לטלטלה, וכתב הב"י שלפי ר"ת לא נאסר אלא מחמה לצל, כדין כלי שמלאכתו לאיסור. וכן פסק השו"ע (סי' שי ס"ז). וה"ה נר שלא הדליקו בו באותה שבת, או אם הדליקו ועשה בו תנאי שיוכל לטלטלו, דינו ככלי שמלאכתו להיתר. וכ"פ בספר חזון עובדיה (ח"א עמ' רס, וח"ו עמ' קמז). (ולדעת הרמ"א לא מהני תנאי). וה"ה לארנק של מעות שדינו כדין כלי שמלאכתו להיתר.

[1] כ"כ הב"י (סימן שח) על מ"ש הטור או אפילו אם צריך לו והוא דבר שמקפיד עליו שלא לעשות בו אלא מלאכתו וכו' אסור, ונראה שאע"פ שצריך לו לגופו, אסור מפני שמקפיד עליו דהיינו מוקצה מחמת חסרון כיס. וכבר תמה הדרישה (אות א) אמאי כתב שכן נראה דעת רבינו, הא דגמרא ערוכה היא, דאסור לצורך גופו ומקומו, דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. וכיוצ"ב יש להעיר על מ"ש הב"י שם בדין קורנס של בשמים, שהביא דברי הרי"ף והרא"ש הנ"ל, וכתב "ונראה" דהא דאסרינן בשל בשמים, משום חסרון כיס הוא. קשה אמאי נקט כן בהאי לישנא, שנראה כמסתפק בדבר. ומצאתי שכן העיר בשו"ת פני מבין (סימן פב אות ג). ע"ש. ובספר בית ארזים (סי' שח אות קמח). מיהו לפי משנ"ת נראה דהא כתב כן, היינו משום דעת ר"ת שסובר שסיכי ומזורי לאו משום חסרון כיס הוא דאסירי, אלא משום היחוד מקום, ומש"ה נקט הב"י כן בהאי לישנא, להורות שלאו מילתא פסיקתא היא. ודו"ק. 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים