תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדין ריחא להלכה
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בדין ריחא להלכה

בצורת ההיתר והאיסור: פסק השו"ע (סימן קח') דאין צולין בשר כשרה עם בשר נבילה או טמאה וברמ"א כתב דה"ה בבשר וחלב, וכתבו הש"ך והט"ז דדוקא מיירי שהכשר שמן והאיסור רזה דבריחא הפיטום מוליך הריח וטעם האיסור עמו, אך בשניהם כחושים שרי לכו"ע אפי' לכתחילה באין נוגעים זה בזה עיי"ש ראייתם, אך התורת חטאת כתב שבשניהם כחושים טוב להחמיר לכתחילה, ודחוהו הש"ך והט"ז דהא רב אמר בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור דמפטמי אהדדי והיינו דבשניהם כחושים שרי אפי' לרב דאין שייך פיטום, אך אפשר לדחות דרב אסר בדיעבד באחד שמן והתיר בדיעבד בב' כחושים אך לכתחילה אפשר שגם לרב בב' כחושים אסור, והפר"ח כתב בסק"א שהדין בב' כחושים דשרי, והחוות דעת כתב שהמחמיר תבוא עליו ברכה,  וכתב הט"ז דדם של כבד או של בשר שנמלח לט"ז אין בו דין ריחא ולמהרש"ל בבשר שנמלח אוסר ומתיר בכבד, והוי רק לכתחילה אך בדיעבד הכל שרי. והוי דוקא בדבר שמן אך בתבשיל כחוש אפילו לכתחילה שרי.

כמאן פסקינן: הביא הטור (שם) דהנה נחלקו רב ולוי בריח איסור שנתערב בהיתר כבשר נבילה שצלאו בתנור עם בשר שחוטה לרב אסור וללוי מותר, ופסק רש"י כלוי, ופסק ר"ת כרב, והרשב"א כתב דהסכימו הפוסקים להתיר ולכתחילה ראוי לחוש לאסור אך בדיעבד הלכה כלוי. והביא הטור דהרא"ש פסק כר"ת, והקשה הב"י בסימן צז' דהא הרא"ש בע"ז פ"ה סי' ח' הביא את רש"י ור"ת ולא הכריע, ואולי כיון שהביא את דברי ר"ת בסופו.  והשו"ע פסק דאם צלאן ה"ז מותר דריחא לאו מילתא היא בדיעבד והיינו דפסק כלוי וכמשנ"ת בשיטת רש"י והרי"ף. ובפת שאפאה עם צלי כתב הש"ך דס"ל שאסור לאכלו בכותח וכמשנ"ת לעיל בדברי הרי"ף והר"ן בביאור דין זה. ויש מהראשונים שפסקו שאפילו בדיעבד אסור דריחא מילתא.

והרמ"א מביא האיסור והיתר דכל מה שריחא מילתא ויאסור בדיעבד הוי רק כשאין שישים כנגד האיסור אך כשיש שישים מן ההיתר אפי' בצירוף כל החתיכות מהני ואי"צ בכל חתיכה שישים לבטל ומשום שבריחא הכל נכנס בספק והכל נמי מסייע לבטל, וכן פסק הרמ"א במקום הפסד והיינו הפסד מרובה. וזה שייך נמי להלן גבי תנור קטן לכתחילה, ובדבר חריף, ובמחבת.

בסוג הבישול: פסק השו"ע  דדוקא בתנורים קטנים שמכוסים נכנס הריח אך בתנורים גדולים שלנו ופיהם פתוח ולכאו' מהני פתח שהעשן יוצא ואין לחוש כ"ה בחכמת אדם, והש"ך כתב שצריך שיהיה פתח גמור, ותנור גדול היינו יב' עשרונים והיינו יב' שיעור חלה, ובעינן נמי שלא יגעו זה בזה, וכן כשאחד מכוסה מותר לצלותם יחד אפי' בתנור קטן והוי כב' קדירות, והאיסור רק בתנור קטן שאינו מכוסה שאסור לכתחילה ומותר בדיעבד. וכתב הרמ"א דנוהגים להחמיר לכתחילה אפי' בתנור גדול ובדיעבד להקל בתנור פתוח קצת ובהפסד מרובה אפי' בקטן סתום, וכתב הגר"א דהיינו בדיעבד לרב וכתוס' בע"ז אך לדידן דקיי"ל כלוי אין נ"מ בזה וכל הפוסקים כתבו כשו"ע שתנור גדול מותר לכתחילה. וכתב בחכמת אדם כלל סב' דאנן דפסקינן כרמ"א יש להחמיר לכתחילה וכנ"ל, והוי דוקא בצלי אך בבישול שאין כ"כ ריח מותר לכתחילה כשהתנור פתוח קצת אך בסתום לגמרי אסור.

וי"א והוא מהאיסור והיתר שריחא שהותר בדיעבד הוי רק בתנור פתוח קצת מהצד או למעלה, דבסתום אסור בדיעבד כפת חמה וחבית פתוחה דאסור, ובהפסד מרובה אין להחמיר בדיעבד ואפי' סתום. ועוד פסק האו"ה דבצלו או אפו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולין אסור אפי' בדיעבד שאין מקום לריח לצאת, וה"ה באפו פת עם בשר שאסור עם חלב ומשום שמנונית שנוגעת. ולתוס' הוי נמי דינא הכי כיון דסברי כרב. ובזה אחר זה אין לחוש במחבת כי אין לו ריחא ופיטום בכלי שיחזור ויפלוט לאוכל, אא"כ הזיע המחבת שאסור.

ובקדרה כתב השו"ע דאפי' בתנור קטן ופיו סתום מותר ואפי' שפי הקדרות מגולה, וביאר בש"ך דכיון שאין המתבשלים אוסרים זה לזה כיון שהקדירה מפסקת ביניהם, והרמ"א כתב דדוקא כשהתנור פתוח קצת ואז אפי' לכתחילה מותר אך כשסתום לגמרי אסור, ויש מחמירין אפי' בדיעבד כשהאיסור והיתר מגולים ובהפסד מרובה יש להקל, ולמהרש"ל אף בהפסד מרובה החמירו. ולדידן כתב הפרי חדש כשו"ע דשרי אף בתנור סתום כיון שזה בקדירה.

והטמין לצורך שבת כל הלילה וסתום לגמרי דינו כצלי ממש ואינו מותר רק בהפסד מרובה. ובשניהם כחושים שאין בהן סרך שמנונית, אפילו בלא הפסד מרובה מותר בכל גווני.  

דיני ריחא: כתב הרמ"א שבאפה פת עם בשר אסור לאכלו עם חלב, ובפת של עכו"ם שאפאה עם איסור אסור לקנות ממנו אא"כ אין לו בריווח או בהפסד מרובה שמותר אף בבשר וחלב, ומיירי אפי' בתנור גדול ופיו פתוח קצת דאסור אא"כ פתוח ממש, ויל"ע מדוע בנאפה פת עם בשר באין לו פת אחר מותר לאכלו בחלב והא יכול לאכלו בלא חלב, כה"ק הפרי חדש, והביא שכן כתב בתורת חטאת. והב"י סוף סימן צז' כתב שבדיעבד מותר בכל גווני בפת עכו"ם שאפאה ואפי' באין לו ריווח. ובתורת חטאת כתב שמקילים לקנות מעכו"ם דברים מבושלים בכליהם בלא בישול עכו"ם כיון שסתם כליהם אינם בני יומם ואע"ג דשרי רק בדיעבד חשיבא קנייה לדיעבד.

ובאיסור או היתר חריף או שעשאו לריח הוי ריחא מילתא ואפי' בדיעבד אסור במגולים כיון שדבר חריף שואב הריח וכיון שזה חשוב הוי מילתא, ולמהרש"ל מותר בתנור גדול ופתוח. ובאחד מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר, והקשה הגרעק"א הא כשההיתר מכוסה בבצק הוי בולע הבצק מריח האיסור ויאסר התבשיל ע"י רוטב שמוציאה הבליעה מהבצק, ובאיסור והיתר כתב דלכתחילה טוב להחמיר במכוסה אחד בבצק. ובפרי חדש לומד שאין להחמיר בחריף ולאסרו אלא תמיד מותר ואף בתנור קטן וסתום ומשום שריחא לאו מילתא. ובחכמת אדם כתב שבהפסד מרובה יש להתיר באיסור חריף אפי' בתנור סתום, ובהיתר חריף בתנור גדול ופתוח.

נחלקו הפוסקים באיסור האוסר במשהו כחמץ בפסח אם ריחא מילתא ואוסר אפי' בדיעבד בתנור קטן וסתום ואיסור והיתר מגולין וי"א שאין לחלק, ויכול לסמוך אמקילים במקום הפסד. ובמג"א סימן תמז' כתב שבמקום שגם בעלמא אין מקילים אלא בהפסד מרובה ובתנור סתום אסור אפי' בהפסד מרובה, ובמ"ב נקט להקל במקום הפסד מרובה תמיד.

ובכף שנשפך עליה איסור או שהוציא בה איסור ויש עליה שמנונית, בבת יומא אסור ליתן עליה היתר כיון שהיא בלועה מאיסור ולא מהני הגעלה או קליפה, ושאינה בת יומא מותר להשתמש בה, וזה דוקא בעכו"ם אך בישראל אפי' אינה בת יומא אסורה ככל הכלים.

פסק השו"ע דפת חמה ע"ג חבית פתוחה של יין נסך ואפי' סתם יינם אסורה, וכתב הרמ"א דדוקא שהפת מנחת כנגד המגופה וביאר הגר"א דכיון שאין מקום לריח לצאת אלא נגד הפת. ובמקום הפסד כתב בחכמת אדם שיש להתיר בסתם יינם, אך פת צוננת אפי' בחבית פתוחה או פת חמה וחבית סתומה מותר, ובפת שעורים אסור בפת חמה אפי' בחבית סתומה. והיינו שפסק כדברי התוס' שלא נחלקו רבא ואביי אר"ל התם.

ועוד פסק השו"ע דמותר לשאוף בפיו ריח של יין נסך אך אסור לטועמו, והיינו כמש"כ תוס' עיי"ש דהוי משום שהריח מזיקו, ובדברים העומדים לריח שאסורים בהנאה אסור אף להריח בהם. וכן לזלף סתם יינם בזמן הזה מותר כיון שאי"ז הנאה ממש, ומותר להריח תבלין שהניח ביין נסך שאינו מתכוין לריח היין אלא לתבלין, ועוד שהניחם כדי שיתנו טעם ליין, ולא יקחם להבדלה דמאיסי.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים