תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בדיני עצמות וקליפין בצירוף לאיסור
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בדיני עצמות וקליפין בצירוף לאיסור           

בגמ' חולין צח': גבי ביטול דזרוע בשלה של איל שלמים דנפקא מהא ביטול בשישים, אמרינן דלמ"ד בשישים היינו בשר ועצמות בהדי בשר ועצמות ולמ"ד במאה היינו בשר בהדי בשר. וכיון דקיי"ל בשישים א"כ בכל איסור העצמות מצטרפות לאיסור וצריך לבטלם.

וכתב הרמב"ן צט': דהוי דלא כירושלמי דקליפי איסור מעלין את ההיתר[1], שאם כן עצמות זרוע יצטרפו להיתר ויותר ממאה הן, וכך מפורש בפ"ק דערלה ירושלמי דמאן דאמר בששים אין מוציא עצמות מן הזרוע ולית ליה קליפי איסור מעלין עיין שם והיינו דלשיטתו העצמות מצטרפים לאסור ולבטל.     

ובר"ן על הרי"ף שם כתב דכיון דקיי"ל כמ"ד בשישים נקטינן דקליפי היתר מעלין את האיסור דהא דלא מצטרפי עצמות שבזרוע להיתר לפי שהם עצמם אוסרים שיש בהם מוח ורכות אך עצמות יבשים וקליפין שאינם אוסרים אפשר דאף אותם של איסור מעלין את ההיתר. ולכך לשיטתי' עצמות קשות בין של האיסור ובין של ההיתר מצטרפים לבטל אמנם עצמות רכות של האיסור צריך ביטול נגדם דהלחלוחית שלהם אסורה.            

והרא"ש בשם הר"ש כתב דיש לחלק בין עצמות לקליפין דיש בעצמות לחות יותר ממה שיש בקליפין, וכתב דאין זה מסתברא כיון דבגיד הנשה אמרינן דאין בגידים בנותן טעם אם נתבשל עם הירך ומותר ומי עדיפי עצמות מגיד, ולכן כתב דהא דילפינן הכא מזרוע בשלה ומשער בעצמות הוי סימנא ואסמכתא (יל"ע מהו גדר לימוד זה), ולכך אפילו עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור.     

והביא הבית יוסף סי' צט' בשם רבינו ירוחם (נט"ו אות כט קלח:) בשם ה"ר אברהם בן אסמעל מסתברא דכי אמרין שעצמות ההיתר מצטרפין דוקא מין במינו דמן התורה בטל ברוב או מין בשאינו מינו ובדקנוהו ואינו נותן טעם בו אבל מין בשאינו מינו דאיסורא וליכא קפילא אפילו עצמות ההיתר אינן מעלין דהא יהיב טעמא עכ"ל.

דין העצמות: ובשו"ע סי' צט' פסק כרא"ש דלפיכך הבא לבטל איסור שנפל לקדירה יצטרף כל מה שבקדירה בין רוטב ובשר וקיפה ועצמות ואפילו העצמות של האיסור ואם יש בין הכל ס' מותר אבל המוח שבעצמות האיסור מצטרף עם האיסור לאסור וגוף הקדירה אינה מצטרפת לא עם ההיתר ולא עם האיסור.

והרמ"א כתב די"א שלא לצרף האיסור עם ההיתר לבטל וכן אין מצטרף עם האיסור, אך עצמות ההיתר מצטרפים להיתר. ובמקום הפסד הקילו. וכ"ה בחכמת אדם כלל נב', והוא מהשערי דורא סימן נה' אות  ו' מהא"ז.  והקשו מה הסברא בשיטת הרמ"א שעצם של איסור זה לא אוסר ובכל אופן זה לא מצטרף לבטל, דממה נפשך, אם הלחלוחית שבעצמות האיסור אסור, יצטרפו לאיסור. ואם הוא מותר ויש כח בהם לבטל טעם האיסור, יצטרפו להיתר. ואם אין כח בעצמות לבטל טעם האיסור, אף עצמות היתר לא יצטרף. ובחוות דעת סק"ב כתב לחדש שבאמת הלחלוחית יש בה איסור דהיוצא מן הטמא טמא רק שאין בה טעם כמו שאין בגידין בנותן טעם דהוי טעם קלוש ולכן זה לא אוסר אבל זה לא מבטל כי הוא דבר אסור, אך עצמות היתר יש בהם נמי לחלוחית היתר ומצטרף לבטל. אך השו"ע ס"ל דאפילו הלחלוחית שבעצמות איסור הוי היתר גמור.  

ובעצמות הרכים כתבו הב"ח והש"ך שיש להחמיר בעצמות הרכים של איסור לצרפן עם האיסור כיון שיש בהם מוח ומרכותן יוצא לחות אך עצמות יבשות של איסור מצטרפים לבטל האיסור. ויל"ע אמאי בעצמות הקשים מצטרפין לבטל הא יש בהם לחלוחית. ובשלמא לט"ז להלן אין בלחלוחית לאסור אך לדברי הש"ך דברכין אוסרים אף אי נימא דבקשים אינם אוסרים אך אמאי יצטרפו לבטל.

ביד יהודה סק"א דן האם העצם עצמה מותרת דהינו אם נפלה לתבשיל אחרי זה האם היא אוסרת וכתב דבפשוטו זה תלוי בטעם שעצמות מבטלות שאם זה מצד הלחלוחית שבהם א"כ גם האיסור שהגיע לשם נתבטל אבל אם רק מצד שזה מתפשט לשישים מקומות א"כ שם יש איסור וזה לא התבטל.

בפתחי תשובה הביא לדון במולח בשר עם עצם האם זה מצטרף או שזה רק בולע כדי קליפה כמו כל מליחה בכלים ונפק"מ במלח בטעות חתיכת בשר טריפה עם שאר חתיכות וכתב שבדבר כחוש שרק מחומרא זה נבלע בכולו בזה יש לצדד שזה נבלע בהכל אמנם עיין יד יהודה סק"ד שכתב להקל בזה ובחכמת אדם כתב לדמות עצם למליחה בכלים שזה רק מבליע כדי קליפה.

עצמות וקדירה: והקשו מאי שנא העצמות מקדירה שהעצמות מצטרפים לבטל ואין הקדירה מצטרפת לבטל, ועוד ילה"ק אם העצמות מצטרפים להיתר נימא דיצטרפו נמי לאיסור.

ובט"ז כתב דתחילה יש לידע דאין עצמות האיסור בני אכילה, אך בולעין ע"י הבישול ויש בהם לחלוחית והיא מבלבלת האיסור של הטעם מהבשר האסור ואז נחשב שישים נגד האיסור, ואין העצמות נעשו נבילה ככלי דדבוק בהם האיסור, כיון שיש בהם היתר הגעלה דיכול להפריד הנבלע בו עכשיו ע"י בישול.

וכן בפמ"ג הביא לדון שרק עצמות כיון שיש בהם לחלוחית לכן זה יכול לבטל אבל קדירה שאין לה לחלוחית אינה יכולה לבטל ולפ"ז קלפי ביצים לא מבטלים וכן נקט החוו"ד, אמנם ברמ"א סימן פ"ו מבואר שגם קליפי ביצים מצטרפים לבטל ולפ"ז מבואר שהדין ביטול כאן זה מצד שזה מתפשט לשישים מקומות ולא צריך לחלוחית לבטלו. ועיין מש"ז שהביא מהפרישה שאם כבר בישלו את זה הוא בלע כבר ועכשיו הוא לא בולע ולפ"ז בכלי חדש יש להקל וכתב שזה מצד לא פלוג, ובפרי תואר כתב שכיון שזה לא מוקף משני הצדדים זה לא בולע ולפ"ז חרסים של קדירה שנמצאים בתוך הקדירה מצטרפים וכן כפיות שנמצאות בקדירה אמנם בפשוטו יש כאן קולא דרבנן בדין שישים לדון שגם העצמות זה חלק מהתערובת משא"כ בסתם כלי או חרסים זה לא נחשב כחלק מהתערובת שהרי אין זה אוכל ולכן זה לא מצטרף לשישים וכן נקט היד יהודה סוף סק"א שודאי שכל הקולא של כאן רק בעצמות שהם כחלק מהאוכל.

באחיעזר ח"ג סימן ל"ג סק"ה דן לגבי ג'לטין שזה נעשה מלחלוחית של העצמות האם יש בזה איסור וכתב שמהא דמבואר שעצמות איסור מצטרפים לבטל מוכח שאין שום איסור על העצמות ולכאו' כל זה אם ננקוט כנ"ל שדבר אסור לא מצטרף לבטל גם אם מצד חלוקת הטעם הוא סיבה לבטל אמנם אם נימא שגם אם זה אסור זה יכול לבטל אין מכאן ראיה, והנה ברמב"ם פ"ד הי"ח מבואר שמדרבנן יש איסור על העצמות והאחיעזר העמיד דוקא בעצמות הרכות המבואר כאן בש"ך לאיסור.

בנתבשל העצם עם הבשר: פסק השו"ע דבנתבשלה העצם תחילה ואח"כ נפלה לקדירה אף ההיתר מצטרף לאיסור כיון שבלעו מהאיסור בעת שנתבשלו יחד, ודינא דבחתיכת נבילה שנפלה לקדירה משערין ההיתר והאיסור כמו שלפנינו, ואנן פסקינן דכיון שלא ידעינן כמה בלע צריך ששים נגד הכל בין בשר ובין עצם, כ"ה בחכמת אדם.

היאך משערינן: פסק השו"ע דבמין באינו מינו מחמירים אף בנתמעט ההיתר ומשערים כפי שבא לפנינו, ומקילים במין במינו לשער גם במה שבלעה הקדירה ועומד בדופני הקדירה להיתר.

וביארו בב"י ובש"ך וט"ז שמדובר שלא יודעים איך היה האיסור ותולים שההיתר התמעט ומצרפים מה שבלוע בקדירה ומסתבר שמדובר שרואים שההיתר נתמעט, ולדבריהם בפשוטו אם יודעים כמה היה בתחילה ורואים שהאיסור נשאר כמו שהוא ורק ההיתר התמעט לכו"ע משערים כמה נחסר, אמנם בביאור הגר"א ובפמ"ג ורעק"א כתבו שבמקרה הראשון ודאי אסור דמהיכי תיתי לומר שההיתר התמעט והאיסור לא התמעט אלא מדובר שרואים שהאיסור נשאר כמות שהוא וההיתר התמעט, וכה"ג הרשב"א כתב לחלק בין מינו שזה מותר לאינו מינו שלא סומכים לשער כמה זה התמעט ומשמעות רש"י והרא"ש והרמב"ם שגם באינו מינו כה"ג אפשר להקל רק שברמב"ם מבואר שצרך לשער כמה נבלע וכמה נימוק והלך לו, ובש"ך וט"ז הביאו מהמהרש"ל שנהגו לא לשער אף פעם כמה נבלע כי יכול לצאת מזה מכשולות, ופמ"ג שפ"ד כתב שבמין במינו בהפסד מרובה יש להקל, אמנם החכמת אדם כלל נ"ב ס"ג וכן היד יהודה בקצר י"ג נקטו להחמיר תמיד.

בט"ז כתב שאם מודדים עכשיו ויש שישים בהיתר נגד איסור תולים שכמו שההיתר התמעט כך האיסור התמעט וחשיב שיש כאן שישים מצד שאחזוקי איסורא לא מחזקינן, אמנם בפר"ח סימן צ' סק"ו נקט שכה"ג זה אסור מצד שחוששים שבתחילה האיסור היה יותר מההיתר ולא נצטמקו בשוה אמנם ע"ש שכתב שאם בתחילה היה שישים ואחרי זה רואים שההיתר התמעט והאיסור לא לפנינו כה"ג מותר, וצ"ב החילוק שכמו שבמקרה הראשון חוששים שזה התמעט שלא בשוה ה"ה במקרה האחרון וצ"ל שכל שראינו מצב של ביטול לומר שזה השתנה גם הוא מודה שזה בגדר אחזוקי איסורא לא מחזקינן, אמנם ע"ש שאם הכל לפנינו צריך למדוד בסוף ולא לסמוך על מה שבתחילה היה שישים, והנה החכמת אדם כלל נ"ב ג' החמיר כפר"ח, אמנם הפמ"ג והיד יהודה נקטו להקל בזה.

[1]ירושלמי פ"ה דתרומות אין טינופת תרומה מצטרפות עם התרומה לאסור על החולין אבל טינופת חולין מצטרפות עם החולין להעלות התרומה, ובפ"א דערלה ופ"ו דנזיר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין משערין אותן כאלו הן בצל וקפלוט מאי כדון ההן אמר נ"ט א' במאה וההן אמר נ"ט א' בששים מ"ד בששים אין את עושה את הזרוע א' מק' לאיל מ"ד בק' את עושה את הזרוע א' מק' לאיל, מ"ד בק' את מוציא את העצמות מן הזרוע ומ"ד בס' אין את מוציא את העצמות מן הזרוע. וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך את מוציא מן האיל לית את יכול דתני אין תנופת תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל תנופת חולין מצטרפות עם החולין להעלות את התרומה. רב ביבי בעי תנופת תרומה מהו שמצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דא"ר הונא קליפי איסור מצטרפין להיתר הדא אמרה תנופת תרומה מצטרפות עם החולין להעלות את התרומה. ובפ"י דתרומות ביצה בס' א"ר חנינא הירק והקליפה מצטרפין א"ר זעירא ואיסורו מתוכו ר"ל דאין משערין אלא באוכל שבביצה רב הונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר וירושלמי דלעיל פליגא אהך דשם אמר למ"ד בס' עצמות הזרוע מצטרפין לאיסור וכ"ש שאין מצטרפין להיתר וסוגיא דפ' ג"ה צ"ח ב' פליגא יותר דלמ"ד במאה אף קליפי היתר אין מצטרפין להיתר דאמר בשר בהדי כו'.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים