תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ביאורים והערות במכת ערוב
שמות

מראה מקומות: פרשת וארא

בביאור ההבדלה המיוחדת שמצינו במכת ערוב

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה (ח, י"ח- י"ט)

וברש"י "והפליתי – והפרשתי, ושמתי פדת – שיבדיל בין עמי ובין עמך", ויש להבין לפי זה מהי הכפילות בפסוק, דהרי והפליתי הוא אותו ענין לכאורה של שימת פדות, ששניהם הוא ענין של הבדלה בין ישראל למצרים.

ויתכן לבאר בזה בהקדם המדרש רבה כאן (י"א, ב), "ושמתי פדות בין עמי, מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה ונתן הקב"ה פדיונם המצרים", וצריך להבין מדוע דווקא במכת ערוב הודגש ענין זה שהיו ישראל ראוים ללקות, ונכנסו המצרים תחתם מה שלא מצינו בשאר המכות.

ויתכן לבאר זאת על פי דברי הרמב"ן כאן, "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן. בעבור היות המכות הראשונות עומדות, איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גשן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים, ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גשן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גשן, שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא, ואומר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך", שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי, לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח מ"ה) "ישלח בהם ערוב ויאכלם", וזהו לשון "פדות", כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתכה".

ומבואר בדבריו שענין ההפלאה הוא הבדלה בין גושן למצרים וזה היה בכל המכות, אבל מלבד הנס הזה, היה כלול כאן נס גדול יותר של פדות, והוא מלשון המרה והחלפה, שאם שהו מבני ישראל בתוככי ארץ מצרים היו ניצולים , והרמב"ן פרש לפי זה לשון "פדות" מלשון פדיון והחלפה , שבמקום שיורע לבן ישראל שנקלע למצרים, כפי שהיה ראוי באמת בדרך הטבע, נכנסו המצרים תחתם בדרך נס, ולזה היו צריכים בני ישראל לזכות מיוחדת כדי להנצל.

ומעתה יתכן שזהו אם כן כוונת המדרש שהבאנו לעיל, שהיו ישראל ראוים ללקות בזו המכה, בשונה משאר המכות שלא הגיעו אליהם כלל ושמשו רק במצרים, והכוונה לחלק הפדות שבמכה, שלה היו נצרכות זכיות גדולות יותר שלא להנזק, למרות שבני ישראל שהו בארץ מצרים, ולפי דברי המדרש למרות שלא היו ראוים בני ישראל לנס כזה מצד עצמם, למרות הכל למרות זאת נתן הקב"ה לפנים משורת הדין את פדיונם, וכן מובן היטב גם כן החילוק בלשונות הפסוקים, בין פדות שענינו המרה והחלפה ולבין הפלאה שהוא הבדלה.

בחילוק בין מכת ערוב לבין מכת בכורות

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה (ח, י"ח- י"ט)

בעיקר דברי הרמב"ן שהבאנו לעיל, דגם בתוככי מצרים נעשה נס מיוחד לבני ישראל אשר שהו שם, ולא ניזוקו עם המצרים, דמאי שנא ממה שמצינו במכת בכורות, ששם הוצרכו לסמן בדם את משקוף בתיהם וגם לא יצאו איש מפתח ביתו, כדי שלא יפגעו על ידי המשחית, וכדאיתא ברש"י שם (י"ב, כ"ב), "אתם לא תצאו וגו' – מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע וכו", ומעתה יש להבין מדוע לא שמשה הנהגה זו של פדות גם במכת בכורות, ללא השתדלות מיוחדת מצדם של בני ישראל.

ויתכן לבאר בזה דתכלית כל מכות מצרים היו בעבור פרסום שמו של הקב"ה בקרב הארץ, כדכתיב גבי מכת ערוב (ח, ו) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", אולם בשונה ממנה הנה תכלית מכת בכורות היתה לגרום לפרעה לשחרר באופן סופי את בני ישראל ממצרים, ולא בכדי לפרסם את יכלתו של הקב"ה בעולמו בכשאר המכות.

ומעתה מובן, שכיון שכיון שכל עיקר תכליתה של מכת בכורות לא היתה בעבור פרסום יכולתו של הקב"ה, אזי ממילא לא היה צורך לחדש ניסים חדשים, ולחרוג מגדר טבעו של עולם, ולכן הוצרכו ישראל לא לבטוח על הנס, ולנהוג בהנהגה טבעית ולא ניסית, וכל זה משום שלא ראה הקב"ה צורך לשדד מערכות הטבע בעבור מכה זו מעבר לתכלית היציאה, מה שאין כן בשאר המכות שתכליתם היתה פרסום האמונה בכוחו של הקב"ה, וזה בא לידי ביטוי דווקא על ידי ניסים מיוחדים אלו של הבדלתם ופדותם של בני ישראל משאר העם המצרי.

למען תדע כי אני ה' בכל הארץ- בטעם שלא נכתב ענין זה אחר שימת הפדות בין ישראל למצרים

והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה (ח, י"ח- י"ט)

יש לעיין מדוע הטעם של "למען תדע כי אני השם" לא הוזכר לאחר הפסוק הבא של "ושמתי פדות וכו", שהרי גם מפדות זו מוכחת עליונותו של הקב"ה, ויתכן למה שביאר הרמב"ן לעיל, דענין "ושמתי פדות" הוא נס בתוך נס, שאפילו אם יארע שיקלע אחד מבני ישראל לתוככי מצרים, לא יארע לו כל נזק, והנה מסתבר שימת פדות זו איננה משום פרסום כחו של הקב"ה, (כפי שנתפרסם כח זה בשאר ניסים שהובדלה גושן ממצרים), אלא משום ענין הצלה, שם אם יזדמן מקרה שכזה, או משום אהבת הקב"ה לישראל עמו.

ומעתה כיון שהתכלית כאן איננה מצד פרסום הנס, שזה מתקיים דווקא ב"והפלתי", ששם הובדלו בני ישראל מן המצרים גם כדי לפרסם את השגחתו של הקב"ה בקרב הארץ (מלבד ההצלה שיש בזה לבני ישראל בארץ גושן), הזכירה התורה תכלית זו דווקא שם, מה שאין כן בענין הפדות שענינו הצלת היחידים כאמור, בזה כיון שאין התכלית עבור פרסום כחו של הקב"ה, לכן מובן היטב מדוע לא הוזכר דבר זה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים