תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ביאור הגמרא במסכת בבא בתרא וירושלמי פסחים לגביקידוש על יין מבושל
בבא בתרא
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: מסכת בבא בתרא דף צז עמוד א' וירושלמי פסחים פרק י' הלכה ה'

איתא בגמרא (בבא בתרא דף צז.): "אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב אין אומרין קידוש היון אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח". ע"כ לשון הגמרא. וכתבו התוספות (שם, ד"ה אלימא) שאין להוכיח מכאן שיין מבושל כשר לקידוש ומברכים עליו בורא פרי הגפן, כי יש להביא ראיה מהירושלמי בשקלים (פ"ג ה"ב, דף יג.) ובפסחים (פ"י ה"א, דף סט.) שכתבו: "מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל". וכתבו עוש שבארבע כוסות של ליל הסדר מקדשין בו יוצאין בו ידי חובה. ודבר זה הוא לא כמו שפירש רש"י (תשובות רש"י סימן פח) והר"ש שיין מבושל מברכים עליו שהכל מפני הגריעותא שבו. ותבט עיני לנשר הגדול רבנו הרמב"ם שכתב (פרק כט מהלכות שבת הלכה יד) וז"ל: "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפילו כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו וכו, ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן. ע"כ לשונו. והנה הר"ן (בפרק ערבי פסחים כב: ד"ה אין) דן בדברי הרמב"ם הנ"ל, וכתב שיש לדחות את דבריו מהירושלמי (הנ"ל) שמותר לקדש בארבע כוסות של ליל הסדר על יין מבושל, ועוד דן שם הר"ן בדברי הרמב"ם שכתב שלא מקדשין על יין שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח, וכתב הר"ן שזה מדובר ביין שאינו ראוי לנסך בו על גבי המזבח מפני הגירעות שבו, אמנם ביין מבושל הבישול משביח את היין ולא להיפך. וכך הדין גם לגבי יין מעושן שהעישון משביח אותו ולא מגריע. ותורף דברי הר"ן הם להתיר יין משובל לקידוש ולארבע כוסות. כל קבל דנא כתב הרי"ף (שו"ת הרי"ף סימן רצה) שעל היין המבושל מברכים שהכל נהיה בדברו ולא בורא פאי הגפן, ויין זה אינו ראוי לקידוש ולארבע כוסות. והלום ראיתי את דברי הטור (סימן ערב סעיף ח') שכתב: "ועל יין מבושל רבו הדעות, דעת רבי שמעיה בשם רש"י  שמברכים עליו שהכל , וכן דעת הרי"ץ גיאת (הלכות קידוש ע' ג') וכתב כך גם רב האי (גאון) בשו"ת הגאונים (שערי תשובה סימן ד'). והנה כל זה לא נראה לבעל הטור (הלכות מצה ומרור דף קלב ע"ד) שהרי כתוב בירושלמי (מסכת פסחים פרק י' הלכה א', ובמסכת שקלים פרק ג' הלכה ב') שיוצאים ביין זה ידי חובת ארבע כוסות. וכך כתבו גם ר"ת ור"י שכן מקדשים על יין זה, והסכים לזה הרא"ש. והנה הפרישה (שם) כתב שכוס אחת מתוך הארבע כוסות היא לקידוש ולא עוד כוס בעלמא. נמצאנו למדים ממה שכתב הפרישה שגם לקידוש יין מבושל כשר לברכת בורא פרי הגפן ולא רק לארבע כוסות. ועיני צופיה לגאון ר' יוסף קראו שכתב בבית יוסף (שם) שהתוספות (בפרק המוכר פירות דף צז ע"א ד"ה "אלימא") שיין מבושל כשר לקידוש כמו שכתב הירושלמי (הנ"ל) וכמו דעת הר"ן (שם) להכשיר את היין המבושל והמעושן לקידוש משום דאשתנו לעילויא. אמנם הרמב"ם דעתו כדעת הגאונים שאין מקדשין עליו. והנה כתב הב"ח (שם) בשם האגור שמנהג אשכנז וכל גדוליה לקדש על יין מבושל אם אין לו אחר ואפילו יש לו אחר שאינו טוב כמו המבושל או כמו שיש בו דבש. ע"כ. ופסק מרן בשלחנו הטהור (סימן רב סעיף א') שמברך על היין "בורא פרי הגפן" בין חי, בין מבושל, בין שהוא עשוי קונדיטון, דהיינו שנותנים בו דבש ופלפלין. ע"כ לשון קודשו. ובעטרת זקנים (שם) כתב שכל האחרונים פסקו לברך על יין זה בורא פרי הגפן. וכתב עוד מרן (סימן ערב סעיף ח')  שמקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש, ויש אומרים שאין מקדשין עליהם. וכתב הרמ"א והמנהג לקדש עליו אפילו אם יש לו יין אחר רק שאינו טוב כמו המבושל או שיש בו דבש. ע"כ. והנה הרי יש בידינו כלל גדול שכאשר מרן כותב בסבא א' להקל בסתם, ואח"כ כותב ויש אומרים להחמיר, הלכה כמו הסתם להקל, ואפילו בהפסד מועט. וכך כתב גם ביחוה דעת (בכללי ההוראה שבסוף חלק א'), וכן כתב בעין יצחק (חלק ג' עמוד תסד) ובעוד פוסקים רבים. ולכן על פי כלל זה נראה מדברי מרן שכוונתו היא כדעה הראשונה שאפשר לקדש על יין זה, ואת היש אומרים הביא בשם הרמב"ם והרי"ף.

והנה לכאורה היה מקום להעיר על פסק זה של מרן הבית יוסף שהרי שני עמודי ההוראה (הרי"ף והרמב"ם) פוסקים כשיטת הגאונים רב צמח ורב פלטוי ורב האי, שעל יין מבושל מברך שהכל ואין מקדשין עליו. ואם כך הרי היה למרן לחוש לסברתם ולפסוק כדבריהם . שהרי זה על פי הכלל שקבע מרן בהקדמתו לבית יוסף, ואעתיק דבריו ככתבם וכלשונם: "ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל, אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה עמותם" ע"כ לשון קודשו. ולכאורה על פי כלל זה היה מרן צריך לפסוק כמו ב' עמודי ההוראה שהם הרי"ף והרמב"ם ולפסוק שעל יין מבושל מברך שהכל ולא בורא פרי הגפן, ועוד שהרי יש בידינו את הכלל "ספק ברכות להקל", ולמרות שנראה שמרן לא ראה את תשובת הרי"ף הנ"ל, כי היא נדפסה רק לאחר מכן, למרות זאת לדידן היה לנו לחוש לספק ברכות לבטלה. ועל קושיה זו עמלו לתרצה גדולי הפוסקים. ותבט עיני בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן לה) שהביא את שו"ת פנים מאירות (חלק ג' סימן כא) שהוא ישב על מדוכה זו, והקשה על מרן שפסק לברך בורא פרי הגפן על יין מבושל ולא חשש לסברת גאוני עולם שכתבו שיש לברך עליו שהכל, ובכללם אבי יצחק בן גיאת, רב שמואל בן חפני  (הובא בראבי"ה מסכת פסחים עמוד נח) וכן פסקו הראב"ד רש"י ועוד. ותירץ בשו"ת פנים מאירות הנ"ל שהטעם הוא משום שאף לדברי החולקים שסוברים שברכתו שהכל, בדיעבד אם בירך על יין מבושל בורא פרי הגפן ולאחריו מעין שלש, יצא ידי חובה. וזה כמו שפסק מרן (סימן רח סעיף טו) שאם בירך בדיעבד על ענבים בורא פרי הגפן, או שבירך לאחריהם על הגפן יצא. וכך הדין גם כאן. וכך פסקו גם מהר"ם שיק בתשובה (חלק אורח חיים סימן פד) וכן רבי רפאל מוולאז'ין בשו"ת תורת רפאל (סימן יז) ועוד אחרונים. ולכן נראה שגם לדעת הרי"ף והרמב"ם אם בירך בדיעבד בורא פרי הגפן יצא. ומתוך כך פסק מרן שיברך אף לכתחלה בורא פרי הגפן, כיון שברכת בורא פרי הגפן מבוררת יותר. ובהביטי באמתחות הפוסקים ראיתי בדברי הכף החיים (סימן רב סעיף ח' אות יב) שהביא עוד טעם למה אנו לא חוששים לספק ברכות לבטלה, שלמרות שאנו אומרים שספק ברכות לבטלה הוא אפילו נגד רוב הפוסקים ואף נגד דעת מרן, זה מדובר דוקא אם המחלוקת היא האם צריך לברך או לאו, דאמרינן שלא יברך מספק. אבל אם לכולי עלמא צריך לברך אבל המחלוקת היא מה יברך, אז אזלינן בתר רוב הדעות כשאר כל הדינים. ובפרט בנידון דידן שהאמת הוא פרי הגפן שהרי אינו משקר בברכתו. וע"ע בכף החיים (סימן ערב סעיף ח') ובשו"ת חזון עובדיה (חלק א' סימן ז').

ואחר הודיע אלקים אותנו כל זאת נחזור לנידוננו לגבי היין עצמו. והנה ראיתי במשנה ברורה (סימן ערב סק"ח) שכתב שמסתבר שהיין לא משתנה לגריעותא, כמו דברי הר"ן. ויש אומרים שהיין כן משתנה לגריעותא וברכתו שהכל כדברי רש"י. אמנם במשנה ברורה (סימן רב סק"ד) כתב רק את הדעה שהיין לא משתנה לגריעותא מפני הבישול. והלום ראיתי בספר מנוחת אהבה (חלק א' עמוד קנא) שכתב שמותר לקדש על יין מבושל או על יין שנתן בו מעט סוכר או דבש למתקו. וכך כתב גם בספר חזון עובדיה (שבת חלק ב' עמוד קטו) שמברכים על יין מבושל בורא פרי הגפן ומקדשים עליו. וכך כתב גם במאמר מרדכי (שבת חלק א' עמוד שכח) לרבי מרדכי אליהו, והוסיף שם שמי שהולך על פי הרמב"ם צריך להחמיר ולא לברך על יין זה בורא פרי הגפן. ובספר שלחן ערוך המקוצר (חלק ב' עמוד צא) כתב שאם אפשר טוב להדר אחר יים אחר. וע"ע בילקוט יוסף (דיני היין) ובהליכות עולם.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים