תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ביאור סוגית מצא חמץ ביום טוב
פסחים
כותב החידוש: יוסף מולסון

מראה מקומות: דף ו עמוד א'

הגמרא במסכת פסחים (דף ו ע"א) מביאה את דברי רב יהודה בשם רב וז"ל: "המוצא חמץ ביום טוב צריך לכפות עליו את הכלי. ופירש רש"י (ד"ה כופה) שכופה עליו את הכלי אחרי שכבר ביטל את החמץ דאז אינו עובר "בבל יראה ובבל ימצא" שהרי הגמרא (דף ו ע"ב) אמרה שהמוצא צריך שיבטל בליבו, ולכן כיון שאינו יכול לטלטל את החמץ משום מוקצה, יש לכפות עליו את הכלי שמא יבוא לאוכלו. ורבנו חננאל פירש שמא יאכלוהו בניו. אמנם רש"י לא כתב מה הדין במקרה שלא ביטל את החמץ, האם יהי מותר לו לטלטל את החמץ או אפילו גם לשורפו שהרי כל זמן שהחמץ בביתו הוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא. ובענין זה דנו המפרשים. הר"ן (על הרי"ף, ד"ה המוצא) הביא בתחילת דבריו את דברי רש"י שכיון שכבר ביטלו ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, יהי אסור לו לטלטלו וחייב לכפות עליו כלי. ועוד הוסיף שאין לשרוף את החמץ ביום טוב, ולמרות שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, זה מדובר כשיש צורך היום קצת, אבל כאן שכר ביטל את החמץ אין צורך היום כלל שכבר אינו עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא. ויש לדייק מדברי הר"ן שאם לא ביטל את החמץ יהיה מותר לו לשרוף את החמץ, שהרי יש עליו איסור תורה, ואולי אפילו יהי מותר לטלטלו. וראיתי בדברי המאירי (ד"ה מצא) שכתב כשיטת רש"י שאם ביטל כבר את החמץ אינו עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא. ועוד כתב שאסור לטלטלו ולהוציאו לחוץ משום מוקצה, ולשרוף את החמץ ביום טוב אסור, שהבערה שלא לצורך אסורה, וכן אסור להסיקו תחת תבשילו או לתת לבהמתו לאוכלו שהרי החמץ הזה אבור בהנאה. וכ"ז דוקא אם ביטל את החמץ שאינו עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, אבל אם לא ביטלו מותר לו לטלטל את החמץ כדי שלא יעברו על איסור תורה. וכך הביא גם בשלטי גיבורים (אות ה') בשם ריא"ז, שאם לא ביטל את החמץ מסלקו בכל ענין שיוכל לסלקו כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא.

ויש לדון איך הגמרא כתבה שיהיה מותר לטלטל את הכלי כדי לכפות אותו על החמץ והרי הגמרא במסכת שבת (דף מג ע"א) אומרת: א"ר יצחק כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר קסבר אין הכלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת, מיתיבי כל הני תיובתא ושני  בצריך למקומו. ע"כ דברי הגמרא. ורש"י (ד"ה בצריך) פירש, שהוא צריך להשתמש במקום של הכלי וכיון שכבר נטל את הכלי, יכול להוליכו להיכן שירצה, ומבואר שמדברי הגמרא שאסור לקחת כלי כדי להשתמש בכלי הזה לדבר מוקצה שאסור לטלטלו בשבת. ולכן אף אצלנו יהיה אסור לו לקחת את הכלי כדי לכפות על החמץ שהוא אסור מדין מוקצה. וזה קשה על דברי הגמ' (דף ו ע"א) שצריך לכפות עליו כלי. אמנם תירצו זאת התוס' (ד"ה כופה) שמותר לו לקחת את הכלי בשביל מקומו של הכלי, וכיון שכבר לקח את הכלי יכול לטלטלו ולהניחו היכן שירצה. וכמו שכתב רש"י (שבת דף מג ע"א ד"V בצריך) וכן כתבו התוס' בביצה (דף ג ע"ב ד"V אבל) וכך פסקו להלכה רוב האחרונים. ותירצו עוד התוס' שיש להתיר לו לטלטל את הכלי ולהניחו על החמץ כיון שחוששים שמא יבוא לאכול את החמץ ויעבור  על איסור תורה, ולצורך ההמנעות מאיסור תורה התירו לטלטל מוקצה דרבנן. וראיתי שכך כתב גם התוס' שאנץ. ולתירוץ השני של התוס' הסכים גם הריטב"א (ד"ה המוצא) שכבר בשם הרי"ט גם לדעת ר' יצחק שסובר שכלי לא ניטל  לצורך דבר שאינו ניטל, יהיה מותר לטלטל את הכלי אפילו שאינו צריך למקומו, והתירו לטלטל דרבנן כדי שלא יבוא לידי איסור דאורייתא. וכך גם משמע מדברי המאירי (ד"ה מצא) שאם לא ביטל את החמץ מותר לטלטלו כדי שלא יעבור על איסור תורה. ותורף דבריו שאיסור תורה דוחה טלטול שאסור מדרבנן.

וראיתי שכתב הר"ן (על הרי"ף, ד"ה המוצא) שביום טוב לא שורפים, שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, אבל אם לא ביטל את החמץ מותר לו לשורפו ביום טוב בכד ישלא יעבור על איסור תורה של "בל יראה ובל ימצא", ומשמע מדבריו שאם לא ביטל אז יש צורך קצת. וכך ראיתי שכתב בחידושי הר"ן (פסחים דף ה' ע"ב ד"ה וש"מ) שאם לא ביער יש צורך היום קצת כיון שיש מצות הבערה. וכך נראה גם מדברי התוס' (דף ה' ע"ב ד"ה לא) שביעור חמץ הוי צורך. ובתוס' רבנו פרץ (ד"ה וש"מ) כתב שאם לא היה מבערו היה עובר עליו "בבל יראה ובבל ימצא" ויש בזה קצת צורך, ויהיה מותר לבערו. ואנכי הראה בחידושי הר"י מנרבונה, שכתב שאסור לשרוף את החמץ כיון שאין בו שום צורך כלל לכבוד היום טוב, ואף לא לצורך מצוה. ולמרות שמצוה לשרוף את החמץ בפסח, כיון שביטלו- אין בזה שום מצוה, שהרי החמץ אינו שלו. אמנם אם לא ביטל את החמץ שורפו אפילו ביום טוב כיון שיש בזה מצוה, שהחמץ עדין ברשותו וחייב לבערו. וכך כתב גם בשלטי גיבורים. ע"ש.

וראיתי לנכון להביא לכך ראיה מהגמ' (פסחים דף ה' ע"ב) שרבי עקיבא אסר לבער את החמץ ביום טוב משום שהוא סובר כדעת בית שמאי שהבערה לצורך אוכל נפש הותרה, אבל לדעת בית הלל- כל מלאכת הבערה ביום טוב הותרה לצורך אוכל נפש, היות שצריך את האש לבישול. ולכן גם אם לא משתמש באש לצורך הבישול שרי. ויוצא מדברי בית הלל שמותר לשרוף את החמץ ביום טוב. אמנם י"ל שכל זה מדובר כשיש קצת מצות היום בביעור- שאז שרי, משא"כ אם כבר ביטלו שיצא כבר ידי חובת ביטול חמץ ואינו נחשב לצורך היום ויהיה אסור לשורפו. אמנם ראיתי שהריטב"א (דף ה ע"ב ד"ה וש"מ) דחה דעה זו וסובר שגם לדעת בית הלל יהיה אסור, כי מה שהתירו לשרוף את החמץ משום צורך יום טוב, היה כשזמן הביעור היה בט"ו לחודש ולא בי"ד, ובכה"ג אין זה מצות היום כיון שזה בערב החג, ואז גם לשיטת בית הלל יהיה אסור. וכתב עוד שדין זה הוא כמו הדין לגבי מילה שלא בזמנה שאינה דוחה את יום טוב. ומדברי התוס' בכתובות (דף ז ע"א ד"ה מתוך) מבואר שמדרבנן מצוה לשרוף את החמץ דהוי צורך היום ואפילו אם ביטל מותר לו לשרוף את החמץ, שאסרו רק לגבי טלטול אבל לשורפו במקומו שרי. והמהר"ם חלאווה (ד"ה הלכך) כתב שלא הותר לשורפו ביום טוב היות שבשריפת החמץ ביום טוב אין צורך ליום עצמו.

ולמרות שידעתי מיעוט ערכי אמרתי בלבי להעיר על דברי הפוסקים הנ"ל, שאיך לא כתבו לטלטל את החמץ ע"י דבר אחר, ובכך להוציאו מחוץ לשטחו, כמו שמצינו בשבת שהתירו לטלטל מוקצה ברגליו דרך הילוכו, כמו שכתב המג"א (סימן שח סק"ז). ובינותי בספרים ראיתי לריב"ש שכתב בתשובה (סימן תא) שאסור לטלטל את החמץ ביום טוב אפילו ע"י דבר אחר כיון שהחמץ אסור בהנאה ובאכילה. וכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול גם ע"י דבר אחר. וכתבו זאת כבר בירושלמי (פסחים פרק ב', הלכה ב') שחמץ של גוי שנתגלגל לגגו של ישראל, אם זה בשבת או ביום טוב אסור לו לדחוף אותו בקנה אלא כופה עליו כלי. וכך כתב גם בביאור הגר"א אסור לטלטל את החמץ ע"י דבר אחר. ובערוך הולחן כתב שאסור לדחוף את החמץ ע"י קנה משום מוקצה, ולמרות שזהו טלטלול מן הצד, שהרי כבר נתבאר בסימן שי"א (סעיף טו) שטלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור. ע"כ. ולכן נראה לענ"ד שכל הפוסקים לא הביאו אפשרות זו, כיון שהיה דבר זה פשוט בעיניהם.

וכתב הנשר הגדול רבנו הרמב"ם (פרק ז' הלכה ח' מהלכות חמץ ומצה) וז"ל: אם מצאו ביום טוב כופה עליו כלי עד  לערב ומבערו. ע"כ. ומלשון הרמב"ם שלא חילק בין אם ביטל את החמץ לבין אם לא ביטל, צריך לכפות עליו כלי אפילו אם לא ביטל את החמץ. וכך נראה גם מדברי המגיד משנה שאפילו אם לא ביטל את החמץ אסור לשורפו. אמנם בשלטי גיבורים (על הרי"ף) נשאר בצ"ע בדעת הרי"ף והרמב"ם שלא פירשו דבריהם האם מדובר כשביטלו או כשלא ביטלו.

בהגהות מיימוניות הקשה לשמה לא יבערנו במקומו והרי אמר ר' יהודה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ותירץ שמדובר כאשר ביטלו. ובכסף משנה (שם) כתב שכך הדין אפילו כשלא ביטלו, שצורך מצוה לא הותר ביום טוב, שהרי שריפת קדשים אינה דוחה את יום טוב. ועוד כתב בכסף משנה שמדברי הגמרא בכתובות (דף ז ע"א) שמבואר ש'מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך' מדובר בהנאה השווה לכל נפש, כלומר לגוף כל האדם, והנאת מצוה אינה הנאת הגוף. ועוד כתב שלענין איסור מוקצה חכמים עשו חיזוק לדבריהם, וכיון שחכמים אסרו לטלטל את החמץ, הוא אינו עובר על לאו דבל יראה ובל ימצא, מפני שאנוס הוא, והתורה לא אמרה שעובר על לאו של בל יראה ובל ימצא דוקא כשיכול לבער. והט"ז (סק"ג) כתב בדעת הרמב"ם שיש איסור טלטול משום שאינו ראוי לשום דבר, שהרי אסור בהנאה, והטעם שאף לשורפו אסור משום דאין כאן צורך היום טוב שיכול לבערו בערב.

והנה הטור (סימן תמו) פסק שאם מצא חמץ ביום טוב יש אומרים שיכפה עליו כלי עד הלילה, וביום טוב אינו יכול לטלטלו בכדי להוציאו. והוסיף שאפילו אם לא ביטל את החמץ לא יוציאו, כיון שאינו יכול לבערו בשריפה כדינו. והביא בשם אחיו ר' יחיאל שיכול לשורפו ביום טוב כיון שיש קצת מצוה בשריפתו ואמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה גם שלא לצורך. הלכך אם לא ביטלו יוציאנו וישרפנו כדי שלא יעבור עליו במזיד, שעד עכשיו עבר עליו רק בשוגג. ע"כ דברי הטור. ובבית יוסף (ד"ה המוצא) כתב שלמרות שדין זה מפורש בגמרא, בכל זאת כתב הטור את הדין הזה בשם היש אומרים שיכפה עליו כלי, מפני מה שכתב בסוף דבריו שאפילו אם לא ביטלו לא יוציאנו  שדין זה לא מפורש בדברי ר' יהודה בגמרא. והעיר עליו עוד בבית יוסף (ד"ה ומ"ש) שאין לומר שלא עבר עליו במזיד, שהרי כבר עבר עליו בבל יראה ובל ימצא, וגם אם ישרוף את החמץ הוא לא מתקן את מה שעבר, אלא שעד עכשיו הוא עבר בשוגג, ועכשיו (אם לא יכפה עליו כלי) יעבור במזיד. והב"ח (ד"ה המוצא) כתב כדברי הטור שאפילו אם לא ביטלו לא יבערנו.

פסק מרן בשלחנו הטהור (סימן תמו) וזה לשונו: אם הוא יום טוב יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו. עכ"ל. והרמ"א כתב לפי שלא יוכל לטלטלו ביום טוב וגם לשורפו במקומו אסור. ע"כ. ומסתם מה שכתב מרן שיכפה עליו כלי, משמע שאפילו אם לא ביטל את החמץ. וכך נראה גם מדברי המשנה ברורה והכף החיים (אות טו). וכתב המגן אברהם (סק"ב) שאסור כיון שהוא מוקצה ואסור בהנאה. והמשנה ברורה כתב שיכפה עליו כלי שמא יבוא לאוכלו. ועוד כתב שדעתה העולם לכפות עליו כלי גם אם לא ביטלו, ומי שנוהג שבחמץ שלא ביטלו מפררו וזורקו לים או לבית הכסא, ישארו במנהגם. וכתב בביאור הלכה שאם כבר הרים את החמץ בידו יוליכה לבית הכסא, כיון שבתחילה הרימה ברשות, אבל אם לא הרימה יכפה עליו כלי.

וראיתי שדן בפסקי תשובות (סימן תמו אות ב') האם מותר לטלטלו ולהשליכו לבית הכסא ע"י נכרי, וכתב שם שהפוסקים כתבו שהמנהג שאין מטלטלין החמץ אף ע"י נכרי, אלא כופין עליו כלי, משום שחיישינן שיאמר העכו"ם כשפים אנו עושין. וכתב שלפי זה בימינו שאין חשש זה, יש לטלטלו ולסלקו ע"י נכרי. ויש עוד להאריך ולפלפל בדבריו ואין כאן המקום להאריך. ובשלחן ערוך הרב (סימן תמו סעיף ה') כתב שאם מצא חתיכת חמץ בביתו ביום טוב אפילו יש ב  כזית לא יבערנה בו ביום אלא יכפה עליה כלי עד הערב לכסותה מן העין שלא ישכח ויאכלנה. ובערב יבערנה. וכן לענ"ד עיקר. וכך כתב בשולחן ערוך המקוצר (פרק כא סעיף טז) ובילקוט יוסף (הלכות פסח ח"ב עמוד פו).

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים