תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

ביאור שיטת הראב"ד בגיטין עד: בדין פועל שלא השלים מלאכתו
גיטין
כותב החידוש: יחיאל חפץ

מראה מקומות: גיטין עד: פלוגתא דרב יוסף ורבה ובתוס' ורי"ף השגות הראב"ד ושא"ר, ב"מ עז. אתא מיטרא בתוס' ובראשונים

ב"מ עז. אמר רבא האי מאן דאוגיר אגירא לדוולא ואתא מיטרא פסידא דפועלים וכו'

הנה כל הראשונים בסוגיין הקשו בסתירת הסוגיות דהכא מפורש הדין בפועלים שנשכרו לדוולא ואתא מיטרא שנשלמה עבודתם ע"י הגשם פסידא דפועלים לפי הך כללי שנתבארו בסוגיין באופן שא"א להשלים המלאכה [ – דמיירי בסיירא או דחשיב כסיירא או דהוה אונסא דתרוויהו], מתבאר ממילא דהא פשיטא שאין דנים שתיחשב ירידת הגשם להם ויטלו שכר כעשו מלאכתם, ואילו בגיטין עד: לגבי אריס שהוסיפו לו בשכרו בשביל השקאה רביעית ואתא מיטרא פליגי בזה רבה ורב יוסף וקיי"ל כרבה דהא לא איצטריך ונוטל כל שכרו,  והתוס' כאן ושם והרי"ף שם יסדו מזה כל אחד לפי דרכו דשאני דין וגדר אריס מדין פועל לגמרי ואכמ"ל אך העולה מדבריהם דבפועלים הדין ברור כמבואר בכולא סוגיין דכל שלא עשו הפעולה אינם נוטלים שכר אלא"כ פשע בעה"ב והתם דין מסוים הוא באריס דייקא,

אבל הראב"ד שם בגיטין כ' אדברי הרי"ף דזה אינו ואדרבה הדין המבואר בגיטין דהא לא איצטריך הוא ניהו עיקר הדין גם בכל קבלן וי"א אף בפועל ובטעם הדבר כ' גבי קבלן "דכיון דנחית לעבידתא כל מאי דמתרמי רווחא בההיא עבידתא לקבלן הוי דאי מיתרמי ליה נמי טירחא יתירא עליה דידיה רמי הלכך רווחא נמי לדידיה הוא דהוי" ובדעת הי"א דה"ה בפועל "..משהתחילו במלאכה משמיא הוא דמסייעי בהדייהו תדע שאם שכר אדם פועלים לקצור קמתו ובא הרוח ושברתה או שבאו נמלים וקרסמוה הלא הוא נותן להם שכרם משלם והא נמי להא דמיא",

ויסוד הדין נראה מלשונו של הראב"ד שהוא שווה בקבלן ופועל דרווחא לדידיה והוא חידוש גדול דכל היכא שמוטל עליה מלאכה מסוימת וכבר נכנס ונתחייב לבעה"ב העמדת מלאכה זו כל מה שנעשה בענין זה אנו רואים כנעשה ברשותו ואף שממונו של בעה"ב הוא שהושבח לענין שבח זה שכבר הוטל עליו אנו רואים אותו כנעשה ברשותו והוא מעמידו כעת לבעה"ב ובדין הוא שיטול שכרו, ורק פליגי אם דנים כך גם בפועל משום שבפועל אין מוטל עליה רק עצם הפעולה ולא השבח ודוק, ועכ"פ לגבי קבלן מפורש בלשונו שטעם הדין הוא משום דרווחא לדידיה, וכ"ה בדברי הרמב"ן לפנינו בסופו שכתב דבקבלן אפשר כדברי הראב"ד דכל רווחא דמיתרמי בקבלנות מאחר שהתחיל במלאכה דקבלן הוי,

אבל הר"ן בסוגיין מפרש לה באופ"א וז"ל, ..דדוקא בפועל הוא דאמרינן פסידא דידיה הוא לפי ששכרו אינו אלא כפי טרחו וכל שאינו טורח אינו נוטל אבל קבלן אין שכרו תלוי אלא בגמר מלאכה וכשנגמרה בין על ידו בין על ידי אחרים נוטל קבלנותו, עוד כתב הר"א ז"ל בשם אחרים דאפי' פועל דינו כך כשהתחיל במלאכה שמאותה שעה זכה בשכירותו ואעפ"י שלא נעשית על ידו רווחא דידיה הוא, עכ"ד והיינו דמפרש לה בב' סברות נפרדות דלדעה הראשונה הוא דין מסוים בקבלן כיון שקבלן שכרו תלוי בגמר מלאכה – וזה תמוה מאוד דה"נ דחלוק בזה מפועל אבל פשיטא דהא מיהת בעי' גם בקבלן שהוא יעמיד את הגמר מלאכה ואינו נוטל שכר על עצם הגמר לבד וא"כ לא נתבאר בזה מידי טעמו של הראב"ד דאמנם חלוק בזה מפועל אבל אכתי במה אית הכא העמדת המלאכה מצידו שיטול על זה שכרו – ולדעה הב' שהוא גם בפועל כ' לן טעם חדש וכ"ה בנימוק"י שהעתיק רק שיטה הב' שהוא בין בקבלן ובין בפועל משום דכשהתחיל במלאכה מאותה שעה זכה בשכירותו, והוא מחודש מאוד לומר שזוכה בתשלום שכרו על עצם השיעבוד שנשתעבד לבעה"ב בקבלן ובפועל והרי נחלקו בכל מקום אם ישנה מתחילה ועד סוף או אינה אלא לבסוף ולפי"ד הרי זכה בכל השכירות, ובאמת הא מיהא פשיטא לכאו' שזכייתו מותנית לכה"פ בהתקיימות המלאכה ועוד נדון בזה לפנינו בעז"ה ואולי בזה מתאים לדון ישנה ואינה וצ"ע בזה, ועכ"פ מבואר בד' הר"ן והנימוק"י טעמא דהך שיטתא דגם בפועל נוטל כל שכרו משום שזוכה בשכרו על עצם השיעבוד והזכות,

והנה טעם הראשון שכ' הראב"ד והרמב"ן בקבלן משום דרווחא לדידיה כמובן אינו אלא באופן שהושלמה המלאכה רק לא על ידו וזהו כל יסוד דינו דהך רווח שהורווח ממילא ג"כ מתייחס אל הקבלן ונחשב קיום קבלנותו כש"נ ולכך נוטל כל שכרו, אמנם בהך סברא דשיטתא הב' שזכה בשכירותו [ – ולכך אין שום חילוק בין קבלן לפועל] יש שרצו לדון דא"כ זוכה בכל גווני וגם באופן שהופסדה המלאכה וכבר א"א לקיימה ואפי' אם אי"ז בפשיעת בעה"ב נוטל הפועל כל שכרו שכבר זכה בשכירותו,

ומלבד שהדבר תמוה בסברא דגם אם כך דין התשלומין שזוכה בהם מיד ברור לכאו' דהך זכייה מוגבלת ומותנית בהעמדת המלאכה, גם הוא נסתר מגמרא שהרי הדין המפורש בסוגיין בפסק נהרא ולא עביד דפסיק דאונסא דתרוויהו הוא פסידא דפועלים, אבל מה נעשה שכך כתב הגרעק"א לקמ' עט. בסוגריים "עי' בנימוק"י לעיל שהביא שיטת הפוסקים אף (בהתחיל) [בפועל] לר"א הוי פסידא דהבעה"ב, וצ"ע מההוא דאגר אגירא לדוולא ופסק בפלגא דיומא דהתחיל במלאכה" הרי שנקט כדבר פשוט דלטעמא דהנימוק"י דינא דהראב"ד הוא גם בהפסד ותמה באמת בהך קו' שהקשינו, וצ"ע,

והנה יש שהוכיחו כן גם מדברי הרמב"ן והריטב"א בסוגיין ומדברי הנתיבות בסי' שלה וניחזי אנן בעז"ה לדון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,

דהנה ברמב"ן בסוגיין אחר שהוכיח דלא כהך שיטתא מההיא דב"ק קטז. מסיים כך, אלמא אלמלא לא הביאם אף על פי שהבריא או שבאו לו דורמסקנין ממקום אחר ואינו צריך לאלו אינו נוטל שכרו, והיינו דרבא דאמר האי מאן דאגר אגירי לדוולא ופסק נהרא בפלגו דיומא אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים משום דלא הוה ליה לבעה"ב לאתנויי, והא דאתא מיטרא.., עכ"ד ולכאו' מה מייתי כאן מפסק נהרא אדברי הראב"ד ומפרשי לה שזו גופא כוונת הרמב"ן דלהך שיטתא דגם בפועל ס"ל דה"ה בפסידא ומקשה עלה מפסק נהרא וכקו' הגרעק"א הנ"ל,

אבל האמת יורה דרכו דקאי אהמשך דבריו וקאתי לפרש הסוגי' לפי שיטתו ודלא כהראב"ד דמפרש לאתא מיטרא ושלים עבידתיה דהושלמה מלאכתם ורק באתא מיטרא אינם נוטלים שכר דמיירי שלא התחילו במלאכה אלא דהכל הוא מדין פסידא וע"ז מקדים הדין דפסק נהרא שהוא ודאי פסידא ואהא קאמר דה"נ אתא מיטרא מהך טעמא הוא והא דבשלים עבידתיה נוטלים שכר הוא רק משום דהוי פשיעה דבעה"ב, וכן הוא להדיא בדבריו בספר הזכות בגיטין אדברי הראב"ד שם עייש"ה,

ובריטב"א בסוגיין הביא השיטה הראשונה שבראב"ד דחלוק קבלן מפועל וז"ל, תירץ הראב"ד דהכא בפועל שכיר יום כדאמרינן בהדיא ובהא הוא דהוי פסידא דפועלים ואף על פי שהתחילו במלאכה, וכדאמרינן בסמוך היכא דפסק נהרא בפלגא יומא, אבל בקבלנות מלאכה כל רווחא דאתי דמתעבדא מלאכה מנפשה רווחא דקבלן הוא, ע"כ ולכאו' מפורש בדבריו דמההיא דפסק נהרא מוכרח שאין דינו של הראב"ד נוהג בפועל הרי דמפרש דלהך שיטתא דה"ה בפועל משום זכה בשכירותו ה"ה בנפסדה המלאכה ג"כ,  וקצת אפשר לדחות דקאי אתחילת דבריו שכ' דהכא בפועל שכיר יום ולא בקבלן ואהא קמייתי מפסק נהרא דמפורש שם "בפלגא דיומא" הרי דמיירי בשכיר יום, וצ"ע,

ועכ"פ גם הרמב"ן וגם הריטב"א וגם הגרעק"א קעסקי רק להך צד דדינא דהראב"ד יהא גם בפועל דרק בסברת זכה בשכירותו יש לדון שיטול שכרו גם בנפסדה המלאכה אך לשיטתא קמייתא שבראב"ד שהוא דין רק בקבלן פשיטא שאי"ז בנפסדה המלאכה וכמפורש בלש' הראב"ד גופיה שהוא דין דרווחא לדידיה וכמשנ"ת היטב לעיל,

והנה בנתה"מ סי' של"ה הביא דברי הסמ"ע בסק"ז דמייתי מתשו' הרשב"א ח"ו רכד שדן בראובן ששכר את שמעון שישמשנו בדרך ומת ראובן בחצי הדרך והשכיר נתעסק בו ושמשו כהוגן בחייו ובמותו ופסק הרשב"א שנוטל כל שכרו, ותמה דמאי שנא מדין השו"ע של"ד ד בשכר מלמד ומת הנער דפסידא דמלמד ואינו נוטל שכרו ממיתה ואילך והוא דינא דסוגיין באונסא דתרוויהו דפסידא דפועלים, וכ' ליישב דהרשב"א ס"ל כהראב"ד וכשיטה הא' דיש חילוק בין קבלן לשכיר ולכך במלמד דשכיר הוא פסידא דמלמד ואינו נוטל על מה שלא עשה משא"כ במשמש דהרשב"א היה בקבלנות ולכך נוטל כל שכרו,

ודבריו תמוהים דמת הרי הוא כנפסדה המלאכה וכפסק נהרא וא"כ יהא מבואר בד' הנתה"מ דנקיט דהראב"ד מיירי גם בפסידא וכהגרעק"א ומלבד שהדברים תמוהים כנ"ל אבל הרי כבר נתבאר שכ"ז לא ניתן ליאמר אלא לשיטתא הב' שבראב"ד דהטעם הוא משום דזכה בשכירותו ולכך הוא גם בפסידא אבל א"כ אין מקום לחלק בין שכיר לקבלן והיאך רכיב הנתה"מ אתרי ריכשי, וגם אם נדון דשייך לחלק בין שכיר לקבלן גם בסברת זכה בשכירותו הא מיהת שבדברי הראב"ד מפורש דלהך שיטתא הוא דין ברווחא בלבד וכנ"ל והיאך כתב הנתה"מ חילוק זה בשם הראב"ד, וצ"ע,

והנראה בעז"ה, דהנה הראב"ד הוכיח שיטתו ממימרא דרבא בסוגיין דשלים עבידתא בפלגא דיומא נוטלין שכרן משלם, ולא נודע מה ראיה היא זו והיאך מפרש הראב"ד להך דינא דהרי התם כל מה שנעשה במלאכה נעשה על ידם בלבד ואם חדית לן רבא בזה דחשיבא בזה עבודת חצי היום כעבודת יום שלם כיון שזוהי המלאכה שהטיל עליהם או דדייני' שבכוחם נעשית המלאכה במהירות וכל כיוצ"ב מה ראיה היא זו למקום שלא עשו מלאכתם ונשלמה מעצמה ע"י רוח וכדו' שיטלו שכרם, ואי לא חשיבא כעבודת יום שלם א"כ היא גופא קשיא אמאי באמת נוטלין כל שכרם והרי לא נשלמה המלאכה כלל ובחצי יום השני נתבטלו ממלאכה ול"ד כלל לדינא דהראב"ד שנשלמה כל המלאכה דדייני' דרווחא לדידיה, והרמב"ן באמת דחה דהתם טעמא אחרינא לגמרי הוא דהוו"ל פשיעותא דבעה"ב משום דאיהו צריך למידע זמן מלאכתו וזהו המשך לסוגיין דאונסא/פשיעותא דתרוויהו וכ"ש פשיעת פועלים פסידא דידהו משא"כ בפשיעת בעה"ב, אבל פירושא דהראב"ד בהך מימרא לא נהירא לכאו',

והמבואר דנקיט הראב"ד דהא שנשלמה מלאכתם בחצי היום כיון שאי"ז לא בגרמת בעה"ב ולא מחמת הפועלים דיין לה הראב"ד כשבח חיצוני דאתי מעלמא שנתקצרה מלאכתם ואי"ז מוגדר שנפסדה מלאכת חצי יום השני אך גם לא חשיב שהם פעלו בזה מלאכת יום שלם אלא הגדר הוא שזוהי מלאכת יום שלם כיון שזו המלאכה שהטיל עליה תביעתו לכל היום ורק שנעשה בה שבח ונתקיימה בחצי הזמן וע"כ נוטלין שכרם משלם אע"פ שלא הוצרכו לעבוד בה רק חצי היום דהך רווחא ש"נתקצרה המלאכה" ונתקיימה מלאכת כל היום בחצי הזמן לדידהו הוא והוה כאתא מיטרא ושברתה הרוח [ואה"נ דיכול ליתן להם מלאכה דכוותה דאכתי שכירי יום נינהו ולא נגמר היום וכך הוא הרי הדין בכל רווחא דהראב"ד אבל הא מיהא שאם אין לו מלאכה אחרת נחשב כקיימו שכירותם של כל היום במלאכה זו],

ואם כנים הדברים א"כ הרי דברי הנתה"מ מאירים ופשוטים, דודאי דברי הראב"ד אינם אלא ברווחא לכה"פ להך שיטתא דהוא רק בקבלן ולא בפועל וה"נ במת הנער והבעה"ב ג"כ רווחא הוא דנתקיימה כל מלאכתו שהנער למד תורה ע"י כל ימי חייו וגם הבעה"ב קיבל כל צרכיו ותשמישיו של כל ימי חייו ולא נגרע במיתה כלום כיון שלא היתה שכירותם על פעולה מסוימת אלא ללמדו כל הצורך ולשמשו בכל צרכו ואין כאן שום הפסד בהמיתה רק שנתקצרה מלאכתו של פועל ורווח זה לדידיה הוא לד' הראב"ד ולא לבעה"ב וכש"נ, ולשיטה א' גם בזה יהא חילוק בין קבלן לפועל ולכך אף דבמלמד שהוא פועל קיי"ל דאינו נוטל שכר במת הנער ול"א רווחא לדידיה במת בעה"ב פסק הרשב"א דנוטל המשרת כל השכר כיון שהוא קבלן, ודו"ק,

ויש להוכיח כן עוד מד' הנתה"מ מיניה וביה דהנתה"מ בקושיתו העמיד הקו' ממת הנער שלא נזכר כלל בשו"ע שם דהשו"ע כתב רק חלה הנער והרמ"א בהג"ה הוסיף דה"ה מת ולמה דקדק הנתה"מ להקשות ממת דווקא ולא מעיקר דין השו"ע, ולדברינו הרי פשוט דבחלה באמת הוה פסידא ול"ח רווחא כיון שעדיין הוא נצרך ללימוד ורק כעת א"א ללמדו וע"כ פשיטא דפסידא דמלמד הוא ואי"ז שום סתירה לדינא דהרשב"א במת,

וזהו ג"כ ביאור חילוקו התמוה של רבינו יואל שבמרדכי דחלה הנער פסידא דמלמד אבל מת הנער נוטל שכרו משלם, והבן היטב.

 

 

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים