תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בכיה לדורות
במדבר
כותב החידוש: שפר בנימין סטולמן

מראה מקומות: שמות כי תשא לב שלח לך במדבר טו

חז"ל קושרים בין מעשה המרגלים וחורבן הבית. התלמוד במסכת סוטה לה, ע"א, על הפסוק, "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו", מר רבה אמר רבי יוחנן אותו היום [ערב] תשעה באב היה. אמר הקדוש ברוך הוא, הן בכו בכייה של חנם ואני אקבע להם בכייה לדורות. מן אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות (מדרש תנחומא, שלח י״ב:א) "שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת" (תהלים קו, כו-כז),

רש"י (שבועות דף יא) עושה את החשבון: "…תמוז דההיא שתא של שנה השניה ליציאת מצרים שנשתלחו בה מרגלים בעשרים ותשעה בסיון מלויי מליוהו לתמוז לפיכך אירע בו יום חזרת מרגלים בשמונה באב. ויבכו העם בלילה ההוא, בתשעה באב בכו בכייה של חנם והוקבעה להם בכייה לדורות". 

כאשר חטאו בני ישראל בעגל, המתיק להם משה רבנו את עונשם, בתפילתו, אולם הקב"ה הודיע: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָאתָם" (שמות פרק לב), וכפי שפירש רש"י על האתר: "וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל". 

בעקבות חומרת החטא הקב"ה הודיע כי פירעון עוון העגל נמשך תמיד, מכיוון שהוא יתברך שמע אל תפילת משה מבלי לכלותם ח"ו. מה שאין כן בחטא המרגלים, שעונשם של הנשיאים בא להם מיד, ונגזר על כל יוצאי מצרים, מלבד כלב בן יפונה ויהושע בין נון, למות במדבר. בשונה מחטא העגל, לא הייתה כאן התערבות של משה ומשום כך לא הומתק העונש. מדוע, אם כך, חז"ל מצאו לנכון לפרש את בכייתם של העדה בחטא המרגלים, כבכייה לדורות? האם הכוונה לעונש הנמשך עד ימינו אלו, כמו שאנו נענשים עד עצם היום הזה על חטא העגל? מסתבר, שכך נראים הדברים מהדרש הנ"ל, " אותה שעה נגזרה על ביהמ"ק שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות שכה"א (תהלים קו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות נשיאות יד כנגד נשיאות קול". 

כדי להבין משמעות אותה "בכייה לדורות", יש קודם לרדת לעומקם של הדבר. ובעיקר, מדוע בחרו נשיאי ישראל להוציא דיבת הארץ. הגמ' במסכת סוטה (דף לה/א) מייחסת כוונות רעות מלכתחילה לאלו שהלכו לתור את הארץ. "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף "וילכו ויבאו הליכה בעצה רעה" 

מה בדיוק הניע אותם לכך לא ברור מדברי התלמוד והמדרש. אבל בזוהר נמסר: "אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנו מלמהוי רישין". זאת אומרת, אם בני ישראל יכנסו לארץ, חשדו הנשיאים, שהם יפסידו את תפקידם, והם כבר לא יהיו במעמד של ראשי העם. לדעתי, הנשיאים חששו משינויים. הם וגם העם כולו היו שמרנים אדוקים עד כדי אבסורד: משה מוליך אותם לארץ זבת חלב ודבש והם זוכרים: "אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נאכַל בְּמַצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקְשֵׁאִים וְאֵת הָאֲבַטְחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשׁוּמִים: (במדבר פרק יא ה). 

מצבם הנפשי גם מסביר מדוע מול כל אתגר הם דרשו לחזור למצרים. בעצם, מדובר בגישה של אנשים שסבלו הרבה ואינם בנויים להרפתקאות נוספות. לכן, לדעתי, מה שנאמר, "אני אקבע לכם בכייה לדורות" איננו עונש מתמשך כמו בחטא העגל, בבחינת "ביום פקדתי", אלא הגדרה של מציאות מתמשכת. הקב"ה רואה על פי התנהגותם כי תמיד תהיה בכיית חינם, תמיד יהיה רצון להישאר עם מה שיש ולא לרצות את השונה. אותו חוסר רצון להתמודד עם אתגרים חדשים, כפי שקרה לנשיאים על סף כניסת העם לארץ ישראל, ימשיך, להיות אבן נגף בדורות הבאים, בכל התמודדות חדשה.

יש נטייה, כמעט גנטי, בעם ישראל מיום שיצא ממצרים להסתפק במה שיש ולפעמים אפילו להתגעגע למה שהיה, ולא להיות מוכנים לבאות. מהדבר הזה חשש משה כאשר בני גד ובני ראובן בקשו להתנחל מעבר לירדן. "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יַתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֲזָה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאֲחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תַּשְׁבוּ פה: וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָדֵשׁ בַּרְנַעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיַּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לָב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשְׁבַע לַאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מַמַּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מַלְאוּ אַחֲרָי. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפָנֶה הַקְנַזִי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה' (במדבר פרק לב). 

משה משווה בין בקשתם של בני שבטים אלו לבין התנהגות המרגלים, אלא שכאן נגמר ההשוואה. שלא כמו המרגלים, בני גד ובני ראובן מוכנים לקראת האתגרים הבאים: "וַיִּגְשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פּה וְעָרִים לְטַכֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נַחֲלַץ חָשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הָבִיאגַם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַכֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מַפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ (שם). 

הבכייה לדורות איננה גזירה מהשמים. הרצון להסתפק עם מה שיש ולא לרצות להתקדם הוא מצב שדורש תיקון. בני גד ובני ראובן מהווים סמל ודרך לתקומת עם ישראל 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים