תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

במצות כתיבת ס"ת
סנהדרין

מראה מקומות: רמב"ם פ"ג מלכים ה"א

בפ"ב בסנהדרין מבואר כל דיני מלך ישראל ואיתא שם במשנה (כא:) "וכותב לו ס"ת לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמו וכו' שנא' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו". ובגמ' "תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו, אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, איתיביה אביי וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים, מלך אין הדיוט לא, לא צריכא לשתי תורות וכדתניא "וכתב לו את משנה וכו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו".
ובביאור תירוץ הגמ' שי' רש"י "דהא דשאני מלך מהדיוט שלכך קתני רק מלך דאילו היה הדיוט סגי ליה בחדא ומלך בעי תרתי", היינו שמלך חייב בשתי תורות חד מדין מלך וחד מדין הדיוט, וכן מבואר בפיה"מ להרמב"ם: "ויכתוב שני ס"ת שלמים (- לא רק את השירה) האחד שיהיה עמו תמיד לא ימוש ממנו כמו שזכר בכאן (- מדין מלך) והשני יהיה מונח בבית גנזיו (- מדין הדיוט)" וכן כתב בספר המצוות (עשין יז, יח) "וכותב לו שתי תורות כלומר שהפרש יש בין מלך להדיוט כי כל איש חייב לכתוב ס"ת אחד והמלך שנים".
אולם הרמב"ם בפ"ג מלכים ה"א כתב וז"ל: "בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, אם לא הניחו אבותיו או שנאבד ממנו כותב ב' ס"ת אחד מניחו בבית גנזיו וכו'. ונראה מדבריו דאם הניחו אבותיו אינו חייב לכתוב אלא ס"ת אחד מדין מלך אבל ס"ת השני שיוצא בה מדין הדיוט מועיל במה שהניחו אבותיו לצאת יד"ח. והקשה הכס"מ מ"ש מלך מהדיוט שאינו יוצא במה שהניחו אבותיו, כמו שאמר רבה, ועיי"ש שנדחק לבאר מהלך חדש בתי' הגמ' דמלך מהני מה שהניחו אבותיו כיון שקיים א הכתיבה בס"ת של מלך אולם הדיוט שחייב רק ס"ת אחד אם ישתמש במה שהניחו אבותיו, לא יצא יד"ח כתיבה, ורק בלא הניחו לו אבותיו אמרי' בגמ' דהמלך חייב לכתוב שתי תורות.
ובעמק ברכה ביאר בדעת הרמב"ם, דהרמב"ם בספה"מ הזכיר "לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ס"ת" הרי דכוונת התורה בציווי "וכתב לו את משנה התורה" לא שצריך לכתוב שני ס"ת אלא מחויב לכתוב רק אחד ורק צריך שהאחד הזה יהיה לו שם של משנה תורה וזה דוקא ע"י שיכתוב שני ס"ת והשני יהיה משנה תורה, ולכך אם הניחו לו אבותיו מהני בשביל שמה שיכתוב יהיה משנה לספר שהניחו אבותיו, ולפי"ז ביאו"ד הגמ' דהא דלא יתנאה בשל אחרים בא למעט דדוקא בס"ת שמחוייב לכתוב, אולם בס"ת האחר שאין מחוייב בכתיבתו והוא רק בשביל המשנה, מועיל בשל אחרים לצאת יד"ח.
היוצא מדבריו ששני הס"ת הם מדין מלך והחיוב כתיבה הוא ככל הדיוט – רק באחד ואת השני צריך בשביל שיהיה משנה תורה, ועיין באבן האזל (שם) שביאר כעי"ז.
ולפי"ד קשה מדברי הרמב"ם בפיה"מ וספה"מ שמבואר שם שחייב חד מדין הדיוט וחד מדין מלך, ובהל' ס"ת (פ"ז ה"ב) פוסק הרמב"ם להדיא "והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט וכן הביא בקיצור בהל' מלכים , ומבואר מדבריו שחייב לכתוב אחד מדין מלך יתר על מה שחייב לכתוב מדין הדיוט, וחיובו הוא בשני ס"ת.
והנה הדיוט שקנה ס"ת דעת רש"י במנחות (ל.) דמועיל לצאת בזה יד"ח וכן פסקו הט"ז והגר"א ביו"ד סי' ר"ע, וכ"כ הרמב"ם בספה"מ ומאידך דעת הרמ"א דל"מ קניה דבעי כתיבת עצמו או שלוחו. ויסוד מחלוקתם דרש"י סבר דכיון שעיקר מצות כתיבת ס"ת היא בשביל ללמוד בה כדכתיב "כתבו לכם את השירה ולמדה את בנ"י שימה בפיהם" לכך אין קפידא אם לא יכתוב הוא עצמו ומהני מקח דעכ"פ שייך ה"למען ילמדו" אולם הרמ"א סבר דעצם המצוה היא הכתיבה לחודא ול"מ מקח לצאת יד"ח.
ויל"ע להיפך אם כתב ס"ת אחד ואח"כ נאבד ממנו האם מחוייב לכתוב ס"ת אחר דהעיקר הוא בשביל הלימוד (וכאן מסתמא יהני לקנות מאחר לכו"ע כיון שכבר קיים הכתיבה) או דכיון שהעיקר הוא הכתיבה כבר יצא בכתיבה ומהני.
ובס' תורת חיים הוכיח מדברי הרמב"ם הנ"ל בהל' מלכים שכתב שאם נאבד למלך הס"ת שהניחו לו אבותיו חייב לכתוב שתי תורות כשנעשה מלך ומשמע דמחוייב בעצם הכתיבה ולכך אם אבד צריך לכתוב ס"ת אחר, ולפי"ז כתב התו"ח דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנו לביהכנ"ס לקרות בה בציבור ומקדישו לאו שפיר עביד דבשעה שמקדישו אינו שלו.
והנה כל הוכחת התו"ח מהרמב"ם זה רק אם מחוייב בב' כתיבות ולכך מזה שצריך לכתוב אם אבד מוכח שהעיקר הלימוד, אולם לפי העמק ברכה אין מקום לראיה מדברי הרמב"ם, דמה של"מ אם אבד לו ס"ת אחד הוא מחמת דין מסויים שיש במלך דבעי משנה תורה שמתי שכותב השני הראשון צריך להיות קיים ולכך אם אבד לפני שכתב השני ל"מ אולם באמת אם אבד הראשון אחר שכתב השני מהני כי היה כבר מעשה כתיבה וא"צ את החלק של הלימוד, ועוד, דאפי' אם נימא שאם אבד הראשון אחר שכתב השני ל"מ, כ"ז רק במלך דבו ודאי יש דין של לימוד כמו שציותה התורה "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" כלומר שכל ימי חייו יהיו לו שני ס"ת, אולם בהדיוט אפש"ל דעיקר המצוה תליא בכתיבה לחוד ואם נאבד אח"כ יצא יד"ח. ובאמת בפתחי תשובה (יו"ד ר"ע) הביא קצת פוסקים דפליגי על התו"ח וסברי דאם נאבד אח"כ אינו מחוייב לכתוב אחרת דעיקרה תליא בכתיבה.
ומצינו ברבותינו האחרונים שדנו בזה, דעת הטור שפסק בשם הרא"ש והמרדכי בשם הראבי"ה דאסור למכור ס"ת של רבים, אבל של יחיד שרי למוכרו ולעשות בדמיו מה שירצה וכן פסק בשו"ע ומוכח שהמצוה רק בכתיבה לחוד, דאל"כ איך מותר למוכרו ולבטל עשה בידים. ברם, בב"ח ביו"ד סי' ר"ע משמע דמפרש דכ"ז דוקא שא"צ לס"ת זה כגון שיש לו אחר או שמוכר הישן לקנות חדש, אולם בב"י הביא דעת הנמ"י בשם הרבינו משולם שס"ת שעשה היחיד לצורכו יכול למוכרו, וחזינן שאפילו כה"ג שאין לו ס"ת אחר וזה מיקרי לצורכו מותר למוכרו דהדין הוא רק בכתיבה, אמנם עיין בפתחי תשובה (רפ"ב) שהביא בשם ס' יד הקטנה דהא דמותר למכור כ"ז אם הס"ת שמוכר איירי שקנהו מאחר אולם אם הוא עצמו כתבו ודאי שאסור למוכרו. איברא, דכ"ז ע"כ רק לדעת הרמ"א שסובר דאם קנה ס"ת אינו מקיים בזה המצוה אולם לדעת הפוסקים הנ"ל דגם בקנה קיים המצוה, שוב קשה מדוע מותר למכור ס"ת, וע"כ דהם סברי שאסור למכור דלא מסתבר לומר שהעיקר בכתיבה ולכך שרי למוכרו דאם כן מדוע מותר לקנות ס"ת.
והנראה דיש ב' חלקים במצות כתיבת ס"ת, עצם הכתיבה שמחוייב לכתוב, ושצריך שיהיה עמו תמיד, וממילא גם לפי התו"ח ודאי יוצא בחלק הראשון של המצוה שהיא הכתיבה ורק בחלק של הלימוד כ' התו"ח דלא יצא, וכן רש"י במנחות סבר דאם קנה יוצא רק יד"ח הלימוד שיש בס"ת אולם בחלק של הכתיבה עדיין חייב לכתוב כמוש"כ הרמ"א.
ולפי"ז נראה דאם להדיוט יש ס"ת שהניחו לו אבותיו יוצא יד"ח החלק של הלימוד בזה, וכן משמע מדברי הרא"ש שכתב דמותר לקנות ס"ת בשביל לצאת בה יד"ח הלימוד, ובודאי של אבותיו לא גרע מקנה ס"ת, וראיה ברורה לזה נראה מריהטא דגמ', דבהדיוט אמרי' אע"פ שהניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו ולכאו' נימא בפשטות דבשל אחרים לא יצא כמוש"כ גבי מלך, אלא ע"כ דודאי יוצא בשל אבותיו בשביל החלק של הלימוד ורק בשביל הכתיבה אמרי' שצריך שיכתוב אחד משלו.
ברם, במלך הלשון בגמ' הוא שלא יתנאה בשל אבותיו, ומשמע דהניחו אבותיו ל"מ כלל אפי' לחלק של הלימוד, ונראה לבאר החילוק בין מלך להדיוט ע"פ התוספתא (פ"ד ה"ד) שמביא הלח"מ "וקרא בו שאין רשות להדיוט לקרות בה" והכיח מזה המנ"ח (תקג) דגם לרש"י שמהני קניה כ"ז דהדיוט אולם מלך ל"מ כיון שרואים שיש דינים מיוחדים בס"ת של מלך שצריך שיהיה כתוב לשם המלך ולא רק לשם ס"ת, ובפר"ח דחה דמה שאסור לקרות בס"ת של מלך זה מדין שאסור להשתמש בשרביטו של מלך, אולם נראה דזה גופא הראיה דמזה שנחשב שרביטו של מלך מוכח שצריך שיהיה לשם המלך דאל"כ לא הוי בכלל שרביטו שזה הכלי מלכות שלו.
ועפי"ז יבואר היטב לשון הרמב"ם שכתב שצריך המלך לכתוב ס"ת דוקא לאחר שיתמנה וישב על כסא מלכותו, ולכאו' מה החסרון אם יכתוב ס"ת אחר שנמשח קודם שהתמנה, ובחינוך (מצוה תקג) כ' דהטעם של ס"ת של מלך הוא כדי שלא ירום לבבו מאחיו, ועפי"ז כ' העמק ברכה דלכך דוקא אחר שיתמנה, אולם זה קשה דאם זה בשביל שלא ירום לבבו א"כ זה רק בחלק של הלימוד שצריך שיהיה לפניו כל הזמן אולם מדוע צריך לכתוב דוקא אחר שיתמנה. ולפי"ד א"ש דכיון שיש דין שיהיה כתוב לשם המלך כמוש"כ בתוספתא "וכתב לו שתהא כתובה לשמו" א"כ לשם המלך שייך דוקא אם יכתוב אחר שיתמנה דאז מיקרי מלך.
היוצא מכלל הדברים דמצות כתיבת ס"ת של הדיוט א"צ שיכתוב לשם פלוני ולכך מהני אם הניחו אבותיו לקיים את החלק של הלימוד, ובס" של מלך ל"מ מה שהניחו אבותיו כיון שצריך שיכתבו לשם המלך ולאחר שנתמנה.
ועל פי כל זה אפשר ליישב דברי הרמב"ם דבאמת שיטת הרמב"ם לא כמוש"כ העמק ברכה אלא כמוש"כ הרמב"ם בהל' ס"ת דדין המצוה של ס"ת במלך הוא שחייב לכתוב שני ס"ת אחד מדין הדיוט ואחד מדין מלך ורק יכול לצאת בכתיבה אחת לשניהם ומה שחייב שני ס"ת הוא מדין משנה תורה ששייך גם אם הראשון מדין הדיוט, ולדברי הרמב"ם בהל' מלכים מבוארים היטב דמה שהניחו אבותיו מועיל, הכוונה רק לחלק של הלימוד אולם לחלק של הכתיבה אכתי צריך לכתוב עוד אחד לשם המלך ובזה יצא יד"ח כתיבת ההדיוט דאין שני דיני כתיבה אולם אם נאבד צריך שני ס"ת אחד מדין הדיוט ואחד מדין מלך, ברם זה ודאי שצריך שהשני יהיה משנה תורה ורק זה משנה תורה שגם הראשון הוא מחוייב מצד עצמו מדין הדיוט ובכ"ז שייך שהראשון יתן לשני שם משנה תורה.
והראיה המוכרחת דשייך דין משנה תורה גם אם הראשון מדין הדיוט, נראה מהרמב"ם בהל' מלכים שכתב אחד מניחו בבית גנזיו ככל ישראל והשני שיהיה עמו תמיד מדין מלך, ולכאו' הו"ל קודם האחד שהוא מדין מלך שנמצא עמו ואח"כ מדין הדיוט וגם מה הלשון האחד וכו' והשני וכו', שיכתוב אחד מדין מלך ואחד מדין הדיוט, והמוכח מזה דיש דין משנה תורה ולכך כ' קודם ההדיוט שרק אחר שכותב ההדיוט יכול לכתוב את הס"ת שהוא מדין מלך כיון שכך יהיה משנה תורה, ולכך כ' דס"ת של מלך מיקרי השני שהוא משנה לראשון, ומבואר דברי הרמב"ם.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים