תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בנין בכלים
שבת
כותב החידוש: יהודה רביץ

מראה מקומות: מסכת שבת

בנין וסתירה בכלים

שיטת רש"י.

שיטת הראשונים.

מיטה של טרסיים.

גדרי חיבור בכלי תקיעה הידוק ורפוי.

שיטת הרמב"ם.

פלוגתת הטור והמהר"ם מרוטנבורג.

דין סתירה בכלים.

 

שיטת רש"י:

בגמ' בביצה מבואר שפליגי ב"ש וב"ה האם יש בניין בכלים או אין בניין בכלים והלכה כב"ה שאין בנין בכלים ונח' הראשונים בהא שאין בניין בכלים,

שיטת רש"י שלב"ה אין בניין בכלים בשום מצב, ובגמ' מ"ז. לענין מיטה של טרסיים שרב ושמואל אומרים שחייב חטאת וכ' רש"י "חייב חטאת – הוא תחלתו וגמרו, ונמצא עושה כלי, וחייב משום מכה בפטיש – אב לכל גומרי מלאכה, ולא משום בנין – דאין בנין בכלים" ומבואר שיטת רש"י שאין בנין בכלים אפי' שעושה את הכלי מההתחלה ולכן לא חייב משום בונה אלא רק משום מכה בפטיש,

וכן לקמן קכ"ב: מובא בגמ' לענין החזרת דלת של שידה תיבה ומגדל "אלא אמר רבא קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וגזירה שמא יתקע" וברש"י כ' "גזירה שמא יתקע – בחזקה בסכין ויתדות, והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש"

ובגמ' ע"ד: מבואר "אמר רבא האי מאן דעבד חביתא חייב משום שבע חטאות" וברש"י כ' "ומשום בונה ליכא לחיוביה לא בחבית ולא בתנור ולא בכוורת, דאין בנין בכלים"

ולמ"ד יש בנין בכלים מבואר ברש"י בעירובין ק"ב. שכל מה שיש בנין זה רק בבנין גמור ולא בבנין כל דהו, דמבואר בסוגיין שם "מתני': מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור רבי יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה, ובגמ' תנו רבנן ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין במדינה דוחקין והעליון כאן וכאן לא יחזיר גזירה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת של בור ושל דות ושל יציע לא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת"

והחילוק בין העליון והתחתון כ' רש"י שהתחתון לא הוי בונה אלא רק גזירה שמא יתקע ואז יהיה מכה בפטיש וכן אסור רק במדינה ובמקדש מותר דאין שבות במקדש משא"כ העליון חייב משום בונה דסבר כמ"ד יש בנין בכלים, ובגמ' מבואר כן גם לענין דלת שדה תיבה ומגדל ואם זה של בור כ' רש"י שאין הבדל בין עליון ותחתון דהוי בנין המחובר לקרקע, וחשיב בנין בכל דהו, ומבואר שאפי' למ"ד יש בנין בכלים הוי דווקא בבנין שהוא לא בנין כל דהו ולא הוי כבנין בקרקע. 

ולדעת רש"י שאין בניין בכלים בכלל יש לעיין מסוגיין בק"ב דמבואר שרב בעייל שופתא כ' שחייב משום בונה הרי אין בנין בכלים, ונאמרו באחרונים כמה אפשרויות, ביראים שהובא לעיל מבואר שרב באמת לא חייב משום בונה דאין בנין בכלים אלא רק חלק על שמואל שגם לא חייב משום מכה בפטיש דלא הוי גמר ובמטה כן הוי גמר, אומנם ברש"י לא נוכל לבאר כן דכ' שהסיבה שלא חייב משום מכה בפטיש היא בגלל שעוסק בפעולת בנייה וא"כ במטה של טרסיים הרי כ' רש"י שהוא תחילתו וגמרו של המלאכה וודאי שלא יוכל להתחייב מטעם מכה בפטיש וע"כ שרש"י לא סבר כהיראים,

ובגאון שי"ד א' כ' שרש"י סבר שרב סבר יש בנין בכלים ולדידן קי"ל כשמואל שאין בנין בכלים דר' יוחנן ס"ל כוותיה, אומנם בגאון מבואר שלמד כהראשונים שמסתת הוי גם פלוגתא בבנין בכלים וכ"כ האבן האזל ועפי"ז כ' שפסקינן כשמואל שחייב משום מכה בפטיש, אומנם יש לעיין דכל מה שהרמב"ם פסק שמשום מכה בפטיש הוי רק על מסתת אבל בעייל שופתא פסק בפ"י הי"ג שחייב משום בונה,

ויש ראיה לדברי הגאון מרש"י קלח: שכ' לענין כירה שנשמטה אחת מירכותיה דמבואר בדעת רב שאסור גם בחד שמא יתקע וכ' רש"י " שמא יתקע – כשמחבר לה הרגל יתקענה בחוזק והוי בונה" ולכאורה הרי אין בנין בכלים וע"כ שכיון שבדעת רב סבר רש"י שיש בנין בכלים, וצ"ל שכל מה שרש"י כ' שהוי מכה בפטיש הוי רק לדעת שמואל אבל לדעת רב אה"נ יכל להתחייב גם מטעם בונה,

ולמעשה מבואר שיטת רש"י בכל הסוגיות שכיון שקי"ל אין בנין בכלים אז תמיד אין בנין בכלים ואין חלוקה בסוגי הבנין, וגם למ"ד יש בנין בכלים הוי דווקא בבניין שהוא לא בנין כל דהו בשונה מקרקע שיש בנין גם בכל דהו.

ובעיקר שיטת רש"י שאין בנין בכלים בכלל צ"ב למה שלא יהיה בונה ומה חסר בזה שהוא לא קבוע בקרקע שלא יחשב לבונה הרי בפועל יש פה יצירה של מבנה, וברש"י בביצה י"א. יש משמעות מה הסיבה שאין בנין בכלים דכ' "אין איסור בנין וסתירה בכלים, אלא בבתים דנחייב בבנין כל דהו" וכן בביצה כב. כ' רש"י " יש תורת בנין בכלים – ובונה חייב בכל שהוא" ומשמעות דברי רש"י לכאורה הם שהסיבה שאין בונה בכלים היא כיון שהוי בנייה כל דהו ורק בקרקע יש משמעות לבנייה כל שהוא משא"כ בכלי כיון שזה כל דהו אין בנין בזה,

וביאור הדברים לכאורה י"ל שהמשמעות הפשוטה של בונה זה ליצור בנין והמשמעות הפשוטה של בנין זה אהל שמחובר לקרקע וגם אם יבנה בכלי אבל חסר לו בחשיבות של בנין כענינו של כלי הוא חפצא שמתניידת ממקום למקום וכשהוא מתנייד הוא לא חשוב כבנין, ואפי' שגם בכלים נוכל לקרוא לו בונה אבל חסר ביצירה שלו בשם בנין וזה סבר מ"ד אין בנין בכלים שלא נקרא בונה בכה"ג, משא"כ מ"ד יש בנין בכלים סבר שלמעשה כיון שבנה יצירה אפי' שהיא ניידי ופחות חשובה בכ"א נחשבת ליצירה, אומנם כיון שזה פחות חשוב אז לא יהני בכל דהו בשונה מקרקע שכל חלק בבנין אני רואה אותו כחלק מהבנין.

שיטת הראשונים:

בתוס' ק"ב: פליג וכ' "האי מאן דעייל שופתא בקופינא רב אמר חייב משום בונה – ואף על גב דקי"ל אין בנין בכלים אור"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע חייב חטאת ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן עגולה ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין"

ומבואר שיטת התוס' דאע"פ שבעלמא אין בנין וסתירה בכלים במטה חייב משום בונה כיון שהוי בנין של חיזוק ואומנות ובזה לכו"ע יש בנין בכלים,

ובתוס' דף עד: לענין חלתא כ' "פי' רש"י דמשום בונה לא מיחייב דאין בנין בכלים ואין נראה דדוקא במחזיר מטה ומנורה של חוליות אמרי' דאין בנין בכלים אבל כשעושה לגמרי כל הכלי מיחייב משום בונה דאמרינן בריש הבונה (לקמן דף קב:) האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא חייב משום בונה וצ"ע דלא ליקשי ממנפח בכלי זכוכית דסוף פרקין"

ובדברי התוס' יש לעיין א' דכ' שהסיבה שיהיה בנין בכלים היא כיון שעושה לגמרי כל הכלי וכמו בעייל שופתא, והרי בעייל שופתא כ' בתוס' שהסיבה שיש בונה היא מצד חיזוק ואומנות ולא מצד שעושה כל הכלי ולכאורה יש נפק"מ בכה"ג שלא הוי כלי חדש אלא הוי תיקון בכלי שהתיקון הוא רק דרך חיזוק ואומנות לתוס' בק"ב יהיה בניין ולתוס' בדף ע"ד: לא יהיה בונה כיון שלא עושה את הכלי מחדש,

ובתורא"ש כ' "ה"מ כגון בהחזרת מנורה של חוליות או בהחזרת תריסין דהוי בנין עראי דאין בו אומנות וחיזוק אבל מקום שיש אומנות ותיקון גמור מחייב בכלים כמו בקרקע, והכי נמי אמרינן לעיל בסוף כירה גבי מטה של תרסיים וכו' ואין בין כלים לקרקע אלא בנין עראי דבכלים לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין, ושופתא בקופינא דמרא הוה בנין קבוע"

ומבואר בדבריו החיסרון של בניין בכלים הוא שיש לו יחס של בנין עראי, ויש לעיין בדבריו דלכאורה נראה בדבריו שגם בבנין נחשב לבונה בנין עראי רק בבנין גם בנין עראי נחשב לבנין כיון שזה שהוא בונה במבנה קבוע בקרקע זה עצמו נותן חשיבות של בניה,

ולברר הדברים לכאורה צ"ל שכיון שחשיבותו של יצירת בנין זה מה שיצר מבנה קבע דמבנה עראי אין לו חשיבות של יצירת מבנה אלא של חפצא שלפעמים היא בצורה של חיבור ולפעמים היא בצורה מופרדת, ממילא בקרקע י"ל שגם אם החיבור הוא עראי ולא בצורה חזקה אבל זה שהוא מחובר לקרקע שהיא קבועה נותן לזה חשיבות של מבנה קבע מכח מה שהוא מחובר לקרקע קבועה והיום אני רואה אותו כחלק מהקרקע הקבועה, משא"כ בכלי כיון שענינו הוא שהוא לא קבוע במקום מסויים י"ל שכל מה שנותן לו שם של יצירת מבנה זה רק החיבור בין חלקי הכלי שמביא תוצאה של יצירה ממילא י"ל שכשמחברו בצורה עראית אני לא רואה את זה בתור חיבור של קיימא, ורק בכה"ג שיחברו בצורה של אומנות וחיזוק שייך לראות את זה באותה רמת קביעות של קרקע,

וברמב"ן כ' באופ"א וז"ל "ויש לנו לתרץ דכי אמרי' אין בנין בכלים ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנורה של חליות אבל הכא עושה כלי או מתקן כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי אבל עושה כלי מיקרי, ואפשר לפי דעת זו שכל כלי שצריך אומן בחזרתו מיחייב עליה משום בונה דהו"ל כעושה כלי מתחלתו שהרי משעה שנתפרק ואין ההדיוט יכול להחזירו בטל מתורת כלי"

ומבואר מדברי הרמב"ן שבונה בכלים פטור ורק בעושה כלי חייב, וצ"ב מה החלוקה בין לוקח חלקי כלי ומרכיבם כשזה לא היה כלי קודם לבין לוקח חלקי כלי כשזה היה כבר כלי והרי בשניהם היום זה חלקים מופרדים לגמרי ומה נותן לי זה שקודם זה היה כלי שלא יקרא עושה כלי אלא בונה כלי, ועוד מ"ש מבנין שאם יחזר חלק שכבר היה בבנין שכן יחשב לבונה ויתחייב,

ושמעתי לבאר שבכלי קיים גם כשהוא יתפרק עדיין נקרא לחלקי הכלי בשם הכלי וכגון במנורה שהתפרקה לכל חלקי המנורה קוראים מנורה ויש את בסיס המנורה ויש את חוליות המנורה אבל הכל בשם מנורה, ממילא י"ל שכשמרכיב מחדש את חלקי הכלי נחשב כמתקן מנורה קיימת ולא חידש כלום ביצירת המנורה אלא רק בתיקון המנורה משא"כ כשמרכיב מנורה בפעם הראשונה אז לוקח חלקים מסויימים ויוצר מהם יצירה חדשה ורק אחרי שיצור את המנורה החלקים יקבלו שם של מנורה, ובדקדוק לשון הרמב"ן נראה שיש מקרים שגם אם יתקן כלי שהתפרק חייב דכ' "שעושה כלי או מתקן כלי מתחילתו" ומכפילות הלשון נראה שמתקן מתחילתו ג"כ יתחייב, וצ"ל שיש מקרים שגם בכלי אם יתפרק אין משמעות למה שהיה פעם כלי והיום אני לא רואה קשר בין חלק לחלק ובזה י"ל שגם יחשב לעושה מחדש,

ועוד מוסיף הרמב"ן שאם הכלי מגיע למצב שצריך אומנות בשביל לחברו היחס לכלי הוא כמפורק לגמרי כאז י"ל שאני לא רואה את החלקים ככלי כהרי לא יכול לחברו וצריך אומנות מיוחדת בשביל לחברו ובזה יחשב לעושה כלי מחדש,

ועדיין יש לעיין מאי שנא מבנין בקרקע שאנחנו אומרים שגם במבנה כל דהו נחשב ליוצר בנין אפי' שפועל במבנה קיים, וצ"ל שבחלק מבנין כשהוא מפורק מהבנין אין לו שם של בנין ורק כשהוא חלק מהבית הוא מקבל שם של הבית, וכגון בדלת של בית כשהיא מחוברת לבית יש לה שם של בית כהיא חלק ממבנה הבית בשונה ממצב שהיא מפורקת מהבית שאז אין לה שם של בית אלא של דלת וממילא כשחיבר אותה לבית נתן לדלת שם של חלק מהבית ואין לך יצירה גדולה מזו ששינה את הדלת מסתם דלת וקבע לה שם של מבנה ע"י שהפך אותה לחלק מהבית,

והנפק"מ בין התוס' לרמב"ן תהיה לכאורה בכלי שקיים כבר רק שייך להוסיף עליו בחיזוק ואומנות דלרמב"ן לא יחשב לבונה ולתוס' יחשב לבונה,

עוד נפק"מ הפוכה בבנייה של מעשה אומן אך לא עושה אותה בחוזק אלא בעראי אבל בשביל ההרכבה בעינן מעשה אומן לרמב"ן יתחייב כנחשב לעושה מחדש, משא"כ לתוס' לפי מה שביארנו עפ"י התורא"ש שהנושא הוא שבעראי אין חשיבות למבנה י"ל שאע"פ שהאומן עשה את זה אבל עדיין זה עראי ויפטר,

מטה של טרסיים- מ"ז.

בגמ' מז. מובא "לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא אמר להו מהו להחזיר מטה של טרסיים בשבת אמרו ליה שפיר דמי אתא לקמיה דרב יהודה אמר הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת מיתיבי המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת קנה סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור רבי סימאי אומר קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור אינהו דאמור כי האי תנא דתניא מלבנות המטה וכרעות המטה ולווחים של סקיבס לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה רפוי מותר"

ומבואר דפליגי האמוראים בהו"א האם להחזיר מטה של טרסיים מותר לכתחילה או שחייב חטאת ומק' הגמ' מקני מנורה שחייב, ומת' הגמ' שהוי אליבא דרשב"א שאם היה רפוי מותר,

ומצינו בראשונים ד' דרכים בביאור השו"ט, ברש"י ביאר בקושיית הגמ' "קתני מיהת בקני מנורה דחייב, והוא הדין למטה של טרסיים. ובתי' הגמ' "דאמור כי האי תנא – כר' שמעון, דמתיר לכתחלה."ומשמע שבזה גופא נח' התנאים האם חייב בתקע או לא, וברפוי נח' האם מותר או אסור,

וצ"ע בשו"ט בגמ' דאי רב הונא שהתיר לכתחילה דיבר בתקע אז אין ראיה מרשב"ג שדיבר ברפוי, ואם רב הונא דיבר ברפוי ורב ושמואל חייבו ברפוי ואז מק' הגמ' מקני מנורה שחייב ברפוי ותי' הגמ' שהוי רק אליבא דרשב"ג שמותר ברפוי, ולכאורה יוצא שהבריתות נח' דת"ק דרשב"ג ודאי חייב רק בתקע ות"ק דקני מנורה חייב גם ברפוי וצ"ע. עוד י"ל שרב הונא דיבר ברפוי ורב ושמואל דיברו בתקע שחייב ואמר רב יהודה שעד כמה שבתקע חייב צריך להיות אסור ברפוי, ובזה צ"ע דרש"י ביאר שקושיית הגמ' היתה מהמחזיר קני מנורה שחייב ואיך יכול להיות שהתיר לכתחילה ולכאורה י"ל שהמחזיר מיירי בתקע ובזה גם רב הונא הסכים שחייב,

ואפ"ל בדוחק דהם שאלו על רפוי וענו להם שרפוי מותר ורב יהודה אמר להם שרב ושמואל חייבו במהודק ואיך יכול להיות שמתירים ברפוי והראיה מקני מנורה זה לזה שחייב במהודק ואיך מתירים ברפוי ותי' הגמ' שסברי כרשב"ג שמתיר ברפוי ופוטר במהודק ובזה גם ת"ק הסכים שפטור במהודק וחייב רק בתקוע רק יכול להיות שאסר גם ברפוי, ובזה יוצא דחוק שהברייתא של קני מנורה פליגי על ת"ק ורשב"ג שבקני מנורה מבואר שחייב במהודק ות"ק ורשב"ג חייבו במהודק,

אומנם בתוס' כ' באופ"א דמק' "וקשה קצת דהיכי פליגי כולי האי דמר מחייב חטאת ומר שרי אפי' לכתחלה ועוד הא אין בנין וסתירה בכלים ועוד תקשה לרב יהודה הך ברייתא דליכא תנא דמחייב חטאת, ויש לומר דהכי קאמר לעיל הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה של טרסיים בשבת חייב חטאת כשאינו רפוי ואם כן ברפוי אין סברא להתיר לכתחלה" ומבואר בתוס' שעד כמה שבתקע חייב חטאת אז ברפוי אסור, אומנם לא נתבאר סברת המתירים ברפוי האם סברי שבתקע פטור ולכן מותר ברפוי, או שסברי שלכו"ע בתקע חייב ובכ"א מותר ברפוי דלא גזרינן אטו שאינו רפוי,

וברשב"א כ' בדברי התוס' "ותירצו בתוספות דהכי קא מקשה להו רב יהודה מדרב ושמואל אמרי דבתוקע חייב חטאת על כרחין בשאינו תוקע ואפילו ברפוי לכתחלה מיהא אסור וכו', ואינהו סבור אף על גב דבתקע חייב חטאת לא תקע מותר לכתחלה ולא גזרינן וכרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם היה רפוי מותר. ומבואר שלמד בדברי התוס' שלכו"ע בתקע חייב והפלוגתא היא רק האם גזרינן ברפוי אטו תוקע או לא גזרינן ואז נימא שקושיית הגמ' היתה מקנה של סיידין שמבואר שאסור ומשמע שמיירי ברפוי ותי' הגמ' שאליבא דרשב"ג מותר ברפוי,

וברמב"ן בדף מ"ז מסביר עוד פשט בביאור השו"ט בגמ' שמטה של טרסיים ל"צ לתקוע וכבר בהחזרה הוי גמר מלאכתו ושאלה הגמ' מקנה של סיידין שאפי' שהחזרה זה לא גמר מלאכה אבל רואים שלכתחילה אסור, ותי' הגמ' שסבר כרשב"ג שמותר לכתחילה.

ובפסקי הרי"ד ביאר את השו"ט בצורה אחרת שקושיית הגמ' היתה על רב ושמואל דמטה של טרסיים דרכה להתפרק כל הזמן וא"כ מ"ט חייבו חטאת דמצינו בברייתא שקנה של סיידים כיון שדרכו כל הזמן לחברו ולתקנו פטור מחטאת, ותי' הגמ' שסברי כת"ק שבתקיעה חייב אפי' במטה של טרסיים כיון שתקיעה היא מעשה אומן וחייבים עליה.

ובריטב"א כ' עוד אפשרות "תירצו דההיא דרב ושמואל במהודק ואפי' בלא תקיעה וסבירא להו דיש בנין בכלים [ור' אבא ורב הונא בר חייא סברי דאין בנין בכלים] ואפי' בהדוק איסורא דרבנן לחוד הוא וכיון דכן ברפוי שרי לכתחלה, וכי תימא ניחוש שמא יתקע דאיכא בתקיעה איסורא דאורייתא לכולי עלמא משום מכה בפטיש, הא ליתא דברפוי לא שייכא תקיעה כלל" ומבואר בריטב"א שהפלוגתא היתה בסוגיין בנין בכלים דלרב ושמואל יש בנין בכלים ולכן גם במהודק חייבו והם סברו שאין בנין בכלים והחיוב יהיה רק בתקיעה מטעם מכה בפטיש ולכן ברפוי מותר.

גדרי חיבור בכלי תקיעה הידוק ורפוי:

ובדינים היוצאים בסוגיין מצינו ג"כ כמה שיטות בראשונים ברש"י מבואר שהחיוב בתקיעה יהיה מטעם מכה בפטיש ורש"י אזיל לשיטתו שאין בנין בכלים כלל ולכן כל הנושא בגמ' הוא לענין תקיעה ונראה בגמ' שרב ושמואל והתנא של קני מנורה סברי שחייב חטאת ורשב"ג פטר, וממילא נח' ברפוי האם מותר לכתחילה או אסור, וצ"ע.

שיטת תוס' שהחיוב בתקע יהיה מטעם בונה ולא מטעם מכה בפטיש וכמו שכ' בדף ק"ב: שחייב מטעם בונה כהוי חיזוק ואומנות, ויש לדון בתוס' האם חייב לכו"ע או שבזה ג"כ נח', דבתוס' כ' שלרב ושמואל שחייב בתקע אסור ברפוי, אומנם לא נתבאר בתוס' האם למ"ד שמותר ברפוי פטר בתקע או שחייב, אומנם בראשונים מבואר להדיא שלכו"ע בתקע חייב חטאת והמח' היא רק אי גזרינן אטו תקע או לא, וברפוי ודאי שנח' האם מותר לכתחילה או אסור אבל לא נתבאר בתוס' מה הדין במהודק ולא תקוע,

ברמב"ן בדף ק"ב: כ' וז"ל "ומשמע לי נמי דכל היכי דתקע ביתידות וסיכין חייב משום בונה, ואפשר דהא דאמר רשב"ג בפ' כירה (מ"ז ב') אם היה רפוי ה"ז מותר, משום דס"ל אין בנין בכלים בלא תקיעה הילכך הואיל וכשאינו רפוי לאו אב מלאכה הוא כשהוא רפוי מותר לכתחילה, ות"ק אף על פי דסבר אין בנין בכלים בלא תקיעה כדקאמר ואם תקע חייב, מ"מ גזר כל חזרה אפי' כשהוא רפוי לכתחלה שמא יתקע" ומבואר ברמב"ן שתקע חייב משום בונה ובמהודק לכו"ע פטור אבל אסור ונח' האמוראים האם ברפוי גזרינן אטו תקע או לא,

ובדבריו יש לעיין מטעם מה חייב בתקע דהרמב"ן הרי ביאר שיש ב' גדרים בחיובא דבנין בכלי א' בעושה כלי מחדש. ב' אם הכלי לא חדש אבל בעינן אומן בשביל לחברו שאז יש לו יחס של כי חדש וכמו שביארנו לעיל, וא"כ צ"ע מ"ט חייב בתקע במטה של טרסיים הרי לא מסתבר שהיה צריך בכל תקיעה אומן דהרי הכלי היה מתפרק ומתחבר בכל יום,

ומלשון הרמב"ן נראה שהתקיעה היא חיוב בפני עצמו דאחרי שכ' את גדרי החיוב בבנין בכלים דחייב בעושה מחדש ולא רק בעושה מחדש אלא גם במעשה אומן כ' ומשמע נמי שחייב גם בתקיעה ונראה מדברי שתקיעה זה עוד מחייב שאפ' שזה לא מעשה אומן חייב, ואפ"ל עפ"י מה שביארנו לעיל שהסיבה שלא חייב בבנין בכלים היא כיון שאני רואה את שם הכלי גם על חלקיו כיון שהיה כבר כלי ורק היכא שצריך מעשה אומן אני לא רואה את הכלי כעומד להתחבר ולכן נחשב כעושה מחדש, ולפי"ז י"ל שגם בתקיעה כיון שזה עוד תוספת מעבר למבנה של המיטה י"ל שהיא לא כלולה בבניית המטה הרגילה כיון שהיא בנויה בחוזק מיוחד ולכן י"ל שלפני התקיעה אני לא רואה את זה כשלב שעומד להיות ולכן תקיעה גם כשנעשית ע"י הדיוט נחשבת למעשה אומן,

ויש לדון לפי"ז בכה"ג שיעשה רק את התקיעה האם יתחייב משום בונה או שרק ם ירכיב את המיטה ויעשה תקיעה יתחייב משום בונה,

אומנם בראשונים פליגי על הרמב"ן וסברי שאע"פ שיש בניין בכלים בבונה מחדש או במעשה אומן בכ"א בתקיעה יתחייב מטעם מכה בפטיש, וז"ל הריטב"א "וכי תימא ניחוש שמא יתקע דאיכא בתקיעה איסורא דאורייתא לכולי עלמא משום מכה בפטיש, הא ליתא דברפוי לא שייכא תקיעה כלל וכו'." וכן בר"ן וז"ל "ומשום הכי בשתקע דוקא הוא דאיכא איסורא דאורייתא משום מכה בפטיש אבל בשלא תקע נמי אין בנין בכלים" וכן במאירי "אם רפויות קצת אסור שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת שהתוקע נעשה כמכה בפטיש שהוא אב לכל גמר מלאכה אף על פי שאין בנין בכלים"

וצ"ל שחלקו על הרמב"ן בזה וסברי שכיון שהוי רק תקיעה לא הוי מעשה אומן וודאי שלא הוי בניה מחדש ולכן החיוב יהיה כרש"י מטעם מכה בפטיש אע"פ שסברי שיש בניין בכלים בעלמא,

אומנם בפסקי הרי"ד נראה שסבר שכל החיוב בתוקע יהיה מטעם בונה כהרמב"ן אבל רק בגלל שהתקיעה היא בעצם מעשה אומן דכ' "ורב ושמואל דמחייבי חטאת במיטה שלטרסיים כגון שתקע הוא, דאע"ג דאין בניין בכלים, הני מילי כשאינו צריך מעשה אומן אבל אם הוא צריך מעשה אומן יש בניין בכלים" ומבואר בדבריו שאה"נ וצריך לזה מעשה אומן,

בגמ' מ"ו. מבואר לענין מנורה של חוליות אבל מנורה בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה וכו' אלא אמר אביי בשל חוליות אי הכי מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן, ומבואר שאוסרים לטלטל מנורה שמא תשבר ויבנה אותה מחדש,  ובראשונים מק' דהא קי"ל כב"ה שאין בנין בכלים, וביותר שבגמ' ביצה לענין מנורה של חוליות מבואר שפליגי ב"ש וב"ה האם יש בנין בכלים או לא וכיון שפסקינן הלכה כב"ה צריך להיות מותר,

ובתוס' כ' ליישב "ומאן דשרי בסוף פירקא להחזיר מטה של חוליות ברפוי איכא לאוקמא ה"נ ברפוי אבל למאן דאסר קשה ותירץ ר"י דהתם מיירי כגון שהחוליות מחוברין יחד ואינם מתפרקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותן" ומבואר בדברי התוס' בתי' השני שיש ב' סוגים של מנורה של חוליות א' אם זה מחובר ולא מתפרק שאז הוי רק תיקון ומותר לנטותה ולפרקה ובסוגיין מיירי על מנורה שמתפרקת לגמרי ואז יש בונה,

ובדברי התוס' ועוד ראשונים שתי' כדבריו מצינו עוד דבר חידוש דיוצא שהסוגיא בביצה מיירי שזה עדיין מחובר והרגילות היתה לקפל ולפתוח ולהעמיד את זה בתור מנורה ובכ"א ב"ש סברו שחייב משום בונה בזה דיש בנין בכלים, ולעיל דייקנו מרש"י בעירובין שמבואר שם שגם למ"ד יש בנין בכלים אבל בכל דהו לא הוי בנין אלא רק אם הוי תיקון חשוב, דמבואר שם שיש הבדל בין בור ודות שחייב בכל דלת לבין בכלי שחייב רק בעליון שהוא חשוב ואפי' שרש"י מבאר הסוגיא שם אליבא דמ"ד יש בנין בכלים בכ"א בנין כל דהו בכלים לא הוי בנין, ובתוס' לכאורה מבואר שיש בנין בכלים גם בכל דהו,

וביאור הדברים יהיה דתוס' לשיטתו שכיון שמ"ד אין בנין בכלים סבר שכיון שכלי זה עראי לא הוי בנין ומ"ד יש בנין בכלים סבר שאפי' שזה עראי כמו שבקרקע הוי בנין כך גם בכלי וא"כ גם כל דהו אין סיבה שלא יהיה בנין, עוד יצא נפק"מ גם לדידן בזקיפה במנורה שמחוברת לקרקע שלתוס' יהיה חייב משום בונה אפי' שהוי רק זקיפת מנורה וצ"ע.  

וברי"ף באמת השמיט הסוגיא פה וכ' הראשונים שכיון שפסק הלכה כב"ה שאין בנין בכלים אז אין לחשוש, ובריטב"א כ' עוד ב' תי' "אי נמי דההיא דר' יוחנן כשצריך אומן להחזירה אי נמי שדרכה בתקיעה, דבהא כולי עלמא מודו שהוא אסור להחזיר גזירה שמא יתקע וכו', דרגילי למיעבד בהו תקיעה והיא תולדה דמכה בפטיש, וכדפרישנא התם. ומבואר בריטב"א ב' חידושים א' שדבר שדרכו בתקיעה אסרו להחזירה אפי' רפוי. ב' שכלי שצריך אומן להחזירה אפי' בלי תקיעה חייב כזה מעשה אומן, וזה דבר חידוש דהיה מקום לומר שבכל כלי בלי שתקע לא נחשב ליצירת כלי וכל הרבותא של מעשה אומן זה רק שמקום של כעין תקיעה שאז אפי' שזה לא כלי חדש חייב אבל מהיכי תיתי שחייב גם בכה"ג שהכלי לא מושלם דהא יש פה עוד אפשרות של תקיעה,

ובר"ן בדף ק"ב: כ' "יש לומר דכי אמרינן הכי ה"מ בכלי שנתפרק כגון מנורה של חוליות אבל עושה כלי מתחלתו לא מיקרי בנין בכלים אלא עושה כלי מיקרי ומיחייב משום בונה ולא עוד אלא אפי' כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו כל שהחזירו חייב עליו משום בונה שמשעה שנתפרק ואין הדיוט יכול להחזירה בטל מתורת כלי ונמצא כשמחזירו עושה כלי בתחלה ומשום האי טעמא אסרינן בפרק כירה (דף מו א) לטלטל מנורה של חוליות שמא תפול ותתפרק לגמרי ויחזירנה ונמצא עושה כלי בשבת" ומבואר בדבריו שמנורה של חוליות האיסור הוא משום בונה דהוי כבונה מחדש ומאידך בדף מ"ז כ' כרש"י שהתקיעה במנורה של חוליות תהיה מצד מכה בפטיש,

ובזה י"ל שבק"ב מיירי שהמנורה התפרקה לגמרי ואז יש בונה כמו כל עושה כלי מחדש ובדף מ"ז מיירי שלא התפרק לגמרי ולכן החיוב יהיה רק מטעם מכה בפטיש.

ועדיין יש להק' בשיטת הר"ן דלענין שידה תיבה ומגדל בדך קכ"ב: דמבואר בגמ' שם ג"כ שלא להחזיר שמא יתקע כ' בר"ן "לאו משום דיש בנין בכלים אלא משום גזירה שמא יתקע וכדמפרש ואזיל כלומר שמא יתקע מסמר או יתד בחזקה וחייב משום מכה בפטיש א"נ משום בונה וכו' ומש"ה חיישינן לשמא יתקע דכל כה"ג מלאכת אומן הוא וכבר כתבתי זה למעלה בפ' הבונה בס"ד: ומבואר מדבריו שבתקיעה יש לחייב משום בונה דנחשב למלאכת אומן וא"כ צ"ע בדבריו מ"ט לענין מנורה של חוליות כ' דהתקיעה היא מכה בפטיש ובקכ"ב הביא עוד אפשרות שחייב על התקיעה משום בונה,

וצ"ל שיש חילוק במקרים דבדלת התקיעה נצרכת להרכבת הדלת ולכן שייך לחייבו משום בונה וזה מביא הר"ן ב' פי' א' מטעם מכה בפטיש כיון שהתקיעה היא גמר המלאכה ב' בונה כיון שהבניה נצרכת להרכבת הדלת ממילא י"ל שהתקיעה לא תחשב לגמר מלאכה, משא"כ בדף מ"ו. צ"ל שמנורה של חוליות לא הוי בונה כיון שהתקיעה לא נצרכת לעצם הרכבת המנורה ולכן כ' הר"ן שיתחייב מטעם מכה בפטיש.

עוד יש לדון בראשונים אליבא דב"ש שיש בנין בכלים האם ברפוי גם יש בנין או שרפוי לא נחשב בנין, ובתוס' במ"ו. בתי' הראשון מבואר להדיא שלב"ש יתחייב דהא תוס' מעמיד את הסוגיא בביצה שב"ה מתירים לזקוף את המנורה ברפוי וע"ז ב"ש פליגי וסברי שחייב ומוכח שגם ברפוי יש בנין, וכן מבואר בריטב"א כדעת התוס',

וברשב"א גם יש לדקדק כן דכ' במ"ז. "דליכא מאן דאית ליה כבית שמאי דאמרי במסכת ביצה (כ"א ב') דיש בנין בכלים גבי זקיפת מנורה, ורבי אבא ורב הונא בר חייא על כרחין ברפוי וכשאינו תוקע דהא אוקימנא להו כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם היה רפוי מותר" ומבואר בדבריו שלא שייך להעמיד כב"ש שיש בנין בכלים ורבי אבא דיברו ברפוי ומבואר בדבריו שלב"ש גם ברפוי שרי,

אומנם בריטב"א במ"ו. מביא את דברי התוס' שפליגי ברפוי, ומאידך במ"ז. שמביא את תי' הראשונים שרב ושמואל אזלי אליבא דב"ש שיש בנין בכלים כ' שזה ודאי שברפוי אין בנין,

והנה לדברי הרמב"ן והראשונים שבעושה כלי יש בנין בכלים ביארנו לעיל שהסיבה שאין בנין כאני רואה את זה רק כתיקון ורק בעושה כלי אני לא רואה את החלקים שייכים אחד לשני ונחשב ליוצר בנין, ועד כמה שב"ש חלקו ע"ז י"ל שלשיטתם תמיד אני לא רואה את החלקים כשייכים אחד לשני ולכן גם ברפוי יתחייב אא"כ נימא שרפוי בכלל לא נחשב לחיבור, ובדעת התוס' שהנושא הוא שבכלי אין חשיבות י"ל שכל מה שב"ש אמרו שיש חשיבות זה רק בתקיעה חזקה או בהידוק אבל ברפוי לא הוי מספיק חשוב, אומנם התוס' עצמו ודאי כ' במ"ו. שאליבא דב"ש חייב ברפוי.    

שיטת הרמב"ם:

ברמב"ם פכ"ב הכ"ה כ' "התוקע חייב משום בונה לפיכך כל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא מחזירין גזירה שמא יתקע, אבל דלת שידה תיבה ומגדל ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין, ואם נשמט ציר התחתון שלהן דוחקין אותו למקומו, ובמקדש מחזירין אותו, אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזירה שמא יתקע"

ובהכ"ו כ' "ואין מחזירין מנורה של חליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה, ואם החזיר פטור שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ואם היה רפוי מותר להחזירו, ואין מתקנין חליות של שדרה של קטן זו בצד זו מפני שנראה כבונה"

וברמב"ם יש לעיין דבתחילת דבריו כ' שתקיעה חייב משום בונה ודלא כרש"י שחייב משום מכה בפטיש, ובדלתות מחוברות לקרקע אסר להחזיר רק משום גזירה שמא יתקע ומק' המ"מ דהא כיון שהוי מחובר לקרקע מ"ט בעינן לגזירה והא מעיקר הדין אסור, ובחזו"א כ' שצ"ל שהולך על המשך דברי הרמב"ם בדלת של שידה תיבה ומגדל שזה לא הוי קרקע, ובהכ"ו כ' שמנורה של חוליות כל האיסור הוא רק משום שנראה כבונה ולא גזירה שמא יתקע, ועוד שרק במנורה הביא את האפשרות שברפוי מותר ומ"ט בדלת לא הביא את זה,

ובחזו"א נשאר בצ"ע מ"ט נקט נראה כבונה ולא גזירה שמא יתקע, אומנם לפי מה שישבנו לעיל בדעת הר"ן שיש הבדל בין המקרים י"ל שבדלתות הרגילות היא לתקוע ולכן כ' שהוי גזירה שמא יתקע משא"כ במנורה של חוליות מיירי בכה"ג שאין רגילות לתקוע ולכן כל סיבת האיסור זה רק משום מיחזי כבונה כאין חשש שמא יתקע,

ולפי"ז יצא בדעת הרמב"ם שבכה"ג שאין חשש שמא יתקע עדיין יש איסור של מיחזי כבונה, וכך יתבאר בהמשך בשם המאמר מרדכי.

ועוד מבואר בדברי הרמב"ם שברפוי מותר ובב"י דייק דבריו שכ' אם היה רפוי ומשמע שמיירי בכה"ג שמיועד להיות רפוי אבל אם מיועד להיות מהודק אסור,

ובמ"מ מק' עוד על הרמב"ם מפ"י הי"ג ששם כ' הרמב"ם שהתוקע עץ בעץ חייב משום בונה וכ' המ"מ שאע"פ שאין בנין בכלים חייב דהוי כעושה כלי מחדש, ולכאורה צ"ע מ"ט בתוקע דלת כ' בפכ"ב שחייב משום בונה הרי לא הוי כעושה כלי מחדש, ועפ"י האבן האזל לעיל יש ליישב שכל שמקבץ חלק לחלק הוי בניין בכלים וחייב.

פלוגתת הטור והמהר"ם מרוטנבורג:

בטור שי"ג כ' "מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת ואם היה רפויה מותר לכתחלה וראיתי כתוב על שם הר"ם מרוטנבורג דה"ה כוס של פרקים אסור להחזירו אא"כ יהא רפוי ונרא' דכוס אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין" 

ומבואר בטור בפשטות שמטה של פרקים יש ג' דרגות בתקיעה חייב בהידוק אסור וברפוי מותר, ובכוס של פרקים נח' הטור והמהר"ם מרוטנבורג ובביאור מח' נח' האחרונים דבטור נראה מצד אחד שבכוס יהיה מותר כיון שאין דרך להדקו כ"כ ומאידך כ' שזה סיבה ששרי בכל ענין ויש לעיין מה המשמעות של בכל ענין,

עוד יש לדקדק שרפוי הרי גם המהר"ם הסכים שמותר ומאידך נראה שכן פליגי ברפוי דמה שפליג הטור זה מצד שאין דרך להדקו וזה סיבה שיהיה מותר,

ובב"י כ' "ונראה מדבריו שם דהא דאמרינן אם היה רפוי מותר היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי ומשום הכי שרי אבל אם הוא עשוי להיות מיהדק אף על פי שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי אסור וכן נראה ממה שאמר רבינו בסמוך גבי כוס של פרקים שמותר להחזירו לפי שאין דרך להדקו דמשמע הא אם היה דרך להדקו אסור להחזירו אפילו מניחו רפוי וכן נראה מדברי הגהת אשיר"י שם (סי' כג). וכן כתוב בכל בו (סי' לא כז.) בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורן שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק"

ומבואר בדבריו שלדעת הטור ברפוי מותר דווקא אם דרכו להיות רפוי אבל בעשוי להיות מהודק אסור להחזיר רפוי, עוד מוכח שסבר כן ממה שהביא את הראב"ד שאם ל"צ לדחוק מותר ואם צריך לדחוק אסור ובפשטות דחיקה היינו הידוק, ובדבריו צ"ע במאי פליגי הטור והמהר"ם דהא בדרכו להיות מהודק גם הטור הסכים שאסור ובדרכו להיות רפוי גם המהר"ם כ' ששרי וא"כ במאי פליגי,

ובהגהות על הטור פי' שמח' היא במהודק קצת דלטור נחשב לרפוי ולמהר"ם גם במהודק קצת הוי כמהודק ולא הוי כרפוי, ודמיא לרפוי ואינו רפוי שכ' הרשב"א שאסור, אומנם צ"ע דלפי"ז נמצא שיש ד' דרגות דתקוע בחוזק חייב ומהודק בחוזק אסור וברפוי מותר, ובמהודק קצת פליגי הטור והמהר"ם ודוחק שלא נזכר כן חוץ מהרשב"א שדיבר בדעת רשב"ג שמתיר ברפוי וכ' שמה שמתיר ברפוי הוי דווקא ברפוי לגמרי ולא ברפוי ואינו רפוי וצ"ע.

ובשו"ע ס"ו כ' "מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת; ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחלה, (ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו בשבת. ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. הגה: ואם דרכו להיות מהודק אף על גב דעכשיו רפוי, אסור."

וכ' במשנ"ב לבאר את פלוגתתם עפ"י הט"ז שמיירי ברפוי שדרכו להיות מהודק דלטור מותר דאין חשש שמא יתקע וכל החשש שיגיע לאיסור הידוק ובזה לא גזרו והמהר"ם אסר גם בזה, ומה שהגיה הרמ"א על השו"ע שברפוי מותר דווקא בדרכה להיות רפויה היינו למהר"ם אבל לטור גם בדרכה להיות מהודקת שרי. (שעה"צ) ומה שכ' הרמ"א בסוף בדרכו להיות מהודק היינו מהודק בחוזק ברמה של תקיעה שאז גם הטור אסר ברפוי. וכ' בשעה"צ שלפי"ז צ"ע לישנא דהטור דכ' ששרי בכל ענין ולמעשה הוי רק ברפוי ולא במהודק.

ובחזו"א סימן נ' סק"י פליג על המשנ"ב וכ' שמלשון הטור לא נראה כדבריו וכדברי הב"י שכ' בדעת הטור שבדרכו להדק אסור אפי' ברפוי דמלשון הטור נראה שאפי' במהודק מותר אם אין דרך להדקו בחוזק שיבוא לידי תקיעה דכ' "ונרא' דכוס אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין" ומשמע שרפוי תמיד מותר וזה לשונו ששרי בכל ענין ומהודק אם אין דרכו להיות מהודק ברמה של תקיעה ג"כ מותר וע"ז פליג המהר"ם וכ' שמהודק אסור באין דרכו לתקוע, וכן בכלבו שהביא הב"י מדקדק החזו"א שדווקא בדברים של דוחק גמור כעין תקיעה אסור אבל במהודק רגיל שרי, ,

ולמעשה מכריע החזו"א שגם הב"י בשו"ע חזר בו ממה שכ' בב"י ולכן כ' בסתמא שמותר ברפוי דלא כהרמ"א שהוסיף "דרכו להיות רפוי", וברפוי מותר תמיד ובמהודק כשאין דרכו לתקוע נח' הטור והמהר"ם ובדרבנן אפשר לסמוך על הטור,

ונפק"מ למעשה כ' באחרונים בחיבור לגו של ילדים שהוי מהודק ולא תקוע אבל גם אין דרכו לתקוע וכן במושב של כסא שלא מחובר לכסא שלדעת החזו"א אפשר להקל כדעת הטור, ולמשנ"ב לכו"ע אסור ורק ברפוי שדרכו בהידוק פליגי. 

ומצצינו עוד פלוגתא בדעת הכלבו דבבה"ל מביא את הכלבו וכ' "והיינו שאינו מקפיד אם יתנועע בתוך החור מותר דאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק [כלבו בשם הראב"ד] אבל בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור" ומבואר שהבין שדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק היינו רק הידוק ובזה אסור וע"ז פליג הסמ"ג וכ' שבכה"ג מותר ורק אי מיירי בדבר שצריך גבורה ואומנות אסור,

ובדעת המשנ"ב יש לדון דלכאורה לשיטת רש"י שהחיוב בתקיעה יהיה מטעם מכה בפטיש וכך מביא במשנ"ב שאו חיובו משום בונה או מטעם מכה בפטיש, צ"ב למה שיהיה תלוי בחיזוק ואומנות דלכאורה כל כמה שנגמרה מלאכתו בזה שיחשב לתקיעה ויתחייב, ובאליה רבה כ' וז"ל "נראה דלטעם רש"י וסייעתו אסור אפילו באין צריך גבורה ואומנות אלא כל שמקפיד שלא (יתקוע) [יתנועע] בתוך החור ומהדק בדוחק אסור"  ומבואר שאה"נ ולרש"י יהיה חייב תמיד ולראשונים יצטרכו גבורה ואומנות ובלי זה יהיה פטור.

ובחזו"א הבין שאין מח' וגם הכל בו דיבר בדוחק ברמה של תקיעה אבל בהידוק שרי,

מצינו עוד פלוגתא באחרונים במג"א סקי"ב כ' "ונ"ל דכוסו' שלנו העשוי' בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ"ע אסור ול"ד לכיסוי הכלים שעשוים כך דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן ולסוגרן תמיד" וכ' בשעה"צ "והיינו, אפילו להדקו ברפוי, מטעם שמא יהדק בחוזק. והנה מלישנא דהמגן אברהם מוכח דכשיהדק בחוזק על ידי השרוי"ף הוא חשוב כמו תוקע ממש, ועל כן אסור אפילו להטור בכל גווני, ומהט"ז בריש סעיף קטן ז משמע דסבירא לה דאפילו על ידי שרוי"ף בחוזק הוא רק איסור דרבנן, ואם כן ממילא לדעה ראשונה דהוא דעת הטור שרי כשמהדקו ברפוי"

ומבואר בדבריו עפ"י ביאור השעה"צ שבמקרה של הברגה אפי' שזה רק רפוי אסור שמא יהדק בחוזק ואם יהדק בחוזק יהיה חייב חטאת, ומהט"ז משמע שיהיה רק איסור דרבנן, אומנם צ"ע מהיכי תיתי שמיירי ברפוי ואולי בהברגה כל המציאות של הברגה זה הידוק,

ובמאמר מרדכי פליג על המג"א וכ' שכיון שכל מה שאסרנו במטה ומנורה זה רק גזירה שמא יתקע א"כ בהברגה שלא שייכא תקיעה וכל מציאותה היא הידוק מותר וכמו שברפוי התרנו דאין חשש שמא יתקע ה"נ במהודק שלא שייך בו מציאות של תקיעה, וכן כיון שבהידוק לא שייך גבורה ואומנות אין חשש בונה.  

וכ' דלדברי הרמב"ם שיש איסור דמיחזי כבונה אז גם פה אולי יהיה אסור מטעם מיחזי כבונה וגם לפי התי' השני בתוס' מ"ו שמנורה של חוליות כל ההיתר הוא בגלל שהוא לא מתפרק לגמרי וא"כ בכה"ג שמתפרק לגמרי כמו בהברגה יהיה אסור, אא"כ נימא כהב"י שכל הגזירה היא רק משום שמא יתקע ופה לא שייך תקיעה בכלל.

אומנם נראה שעדיין לא הוי ממש הנידון של הטור והמהר"ם אליבא דהחזו"א דהם דיברו על מהודק ששייך בו תקיעה רק אין הדרך לתקוע, אבל פה מיירי בכה"ג שאין מציאות של תקיעה ובזה יכול להיות שיהיה מותר לכו"ע,

ונמצא מח' בין המג"א למאמר מרדכי בהידוק שאין לו אפשרות של תקיעה וכן הוא לא מעשה אומנות אם מותר או אסור.

ולסיכום הסוגיות מצינו כמה סוגיות בבנין בכלים:

א' עייל שופתא בקופינא דמרא: לדעת הר"ח נ' רב ושמואל האם יש בניין בכלים או לא. לדעת התוס' גם לדעת רב אין בניין בכלים ועייל שופתא הוי חיזוק ואומנות. לדעת הרמב"ן הוי עושה כלי מחדש ולכן יש בנין בכלים. לדעת היראים גם רב פליג סבר שלא חייב משום בונה דאין בנין בכלים רק פליג על שמואל שלא חייב גם מטעם מכה בפטיש. לדעת רש"י (עפ"י הגאון בשי"ד א) רב סבר יש בנין בכלים אבל לדידן אין בנין בכלים.

ב' סוגיא דמטה של טרסיים:

תקיעה: לדעת רש"י, ר"ן, ריטב"א, מאירי ועוד חבל ראשונים חיובו יהיה מטעם מכה בפטיש ולרש"י סיבת החיוב היא כיון שאין בנין בכלים כלל, ולשאר הראשונים אע"פ שיש בנין בכלים בבניה מחדש או במעשה אומן אבל לא בתקיעה, לרמב"ן לרי"ד ולר"ן לענין שידה תיבה ומגדל בתקיעה חייב משום בונה, וברי"ד מבואר שהמציאות היא שבעינן לתקיעה אומן והדיוט לא יכול לתקוע, וברמב"ן נראה שהוי עוד דרגא בבנין בכלים ויש לזה בחינה כמו בונה מחדש את הכלי.

מהודק שדרכו בתקיעה: לרוב הראשונים לכו"ע אסור, ולמ"ד יש בניין בכלים חייב. ואי נימא בתוס' שיש רק ב' דרגות אז מהודק הוי כרפוי ולא גזרו שמא יתקע ומותר, ולהלכה לכו"ע אסור.

מהודק שאין דרכו בתקיעה: לראשונים שיש ב' דרגות מותר, לראשונים שיש ג' דרגות בפשטות אסור, ולהלכה בב"י וברמ"א מבואר שאסור ולדעת המשנ"ב אסור לכו"ע, ולדעת החזו"א בזה פליגי הטור והמהר"ם מרוטנבורג ובדרבנן אפשר להקל.

מהודק שאין לו אפשרות של תקיעה: במאמר מרדכי נראה לכאורה שפליגי בזה המג"א והמאמר מרדכי ולדעת המג"א אסור כיון שלמעשה הוי הידוק, ולמאמר מרדכי שרי כיון שלא הוי חיזוק ואומנות ולא שייך בחיבורו תקיעה, ולמעשה המאמר מרדכי נוקט שיש להחמיר כמהמג"א למרות שמעיקר הדין מותר.

רפוי שדרכו בתקיעה: לדעת המשנ"ב לכו"ע אסור, לדעת החזו"א תמיד מותר.

ברפוי שדרכו בהידוק: לדעת החזו"א לכו"ע מותר, לדעת המשנ"ב פליגי בזה המהר"ם מרוטנבורג והטור.

רפוי שדרכו להיות רפוי: לכו"ע שרי.

כלי שמחברו ע"י הברגה: במג"א אוסר ובמשנ"ב כ' שלדעת המג"א במבריג בחוזק יהיה חייב כמו בתוקע ובהברגה ברפוי אסור, ובט"ז ובמאמר מרדכי ודאי שגם אם יהיה תקיעה יהיה רק מדרבנן.

 

דין סתירה בכלים:

איתא במתני' קמ"ו. "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ואין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין"

וברש"י כ' "שובר אדם חבית – מליאה גרוגרות בסכין או בסייף, לאכול ממנה גרוגרות, דאין במקלקל שום איסור בשבת." ומבואר ברש"י שמותר ליטול את הסכין לחתוך את הגרוגרות כיון שכל הבעיה היא מקלקל ואין במקלקל איסור שבת, ולכאורה יש לעיין א' דאמאי הוצרך רש"י להגיע לזה שהוי מקלקל עד כמה שאין בנין וסתירה בכלים, ועוד דהא גם מקלקל צריך להיות בסיס למלאכה שע"ז נגיד שהוא לא עושה את המלאכה כיון שהוא מקלקל וכגון בקורע שאם זה לא ע"מ לתקן הוי רק קלקול וכן בסותר שאם זה לא ע"מ לבנות אז הוי מקלקל, אבל אם אין בכלל איסור בניין וסתירה בכלים מטעם מה בכלל יהיה מקלקל ויתבאר בהמשך בעזה"י.

עוד מק' בראשונים דגם מקלקל לכתחילה אסור וע"ז כ' ליישב שכיון שמקלקל הוי רק איסור דרבנן לצורך שבת התירו, אומנם עדיין ק' מ"ט צריך להגיע לזה שמדין מקלקל מותר,

ובתוס' כ' להק' "ותימה לרבי מהא דתנן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לד: ושם) גבי עירוב נתנו במגדל ונועל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב ופריך בגמרא אמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא ומשני רב ושמואל דאמרי תרווייהו הכא במגדל של בנין עסקינן ור"מ היא כו' ואמאי מבעי ליה לאוקמא הכי ומעיקרא נמי מאי קאמר והלא יכול לשבר ולפתוח את המגדל וליטול את העירוב כי היכי דהכא שרי לשבר החבית וליטול הגרוגרות וכו'

ונראה דהתם אסור לשבר את המגדל והכא דשרי לשבר את החבית משום דמיירי במוסתקי כדמוקי לה בביצה פרק המביא כדי יין (דף לג: ושם) ומפ' רש"י התם דהיינו חבית שבורה ומדבקין שבריה בשרף של עץ שעושה ממנו זפת וקורין ריישנ"א ומש"ה דוקא חבית שרי דמחמת גריעותו לא חייס עליה וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות כלי וכן כולה שמעתא דהכא במוסתקי וכו'"

ובביאור קושיתו יש לבאר לכאורה בתרתי א' מ"ט אסור שם לשבור את המגדל הרי פה מבואר שאין בניין וסתירה בכלים, וע"ז תי' שכאן מיירי במוסתקי וזה הסיבה שאין בניין וסתירה בכלים, ב' שהק' מצד האיסור של לטלטל את הסכין לצורך עשיית פתח שמ"ט שם אסור ופה מותר, וע"ז תי' דפה מיירי במוסתקי, וזה נראה יותר בתוס' דהא כ' בסוף תי' שבגלל שמיירי במוסתקי לא חיישינן שמא יתכוון לעשות כלי, ולכאורה אין לזה שייכות לדין בנין וסתירה בכלים אלא לדין עשיית כלי ולפי"ז ק' הרי שיטת תוס' שיש מקרים שיש בניין וסתירה בכלים ופה נראה בתוס' שהבין שאין בכלל בעיה של סתירה בכלים דא"כ היה מק' מצד זה דהוי קושיא אלימתא מהחשש של שמא יתכוון לעשות כלי,

וביותר יש לעיין דמוכח מכמה תוס' שלמדו שיש בעיה של סתירה בכלים וכפי שיתבאר להלן, א' תוס' שבת ק"ב: לאחר שכ' את יסודו שבחיזוק ואומנות יש בנין וסתירה כ' "ובפ' בכל מערבין גבי נתנו במגדל דמוקי לה רבה ורב יוסף במגדל של עץ דמ"ס כלי הוא ואין בנין בכלים ומ"ס אהל הוא התם מיירי במנעול וקטיר במיתנא כדמסיק אביי לבסוף ולא הוצרכו לפרש משום דפשיטא דבהכי איירי דבע"א יש סתירה ובנין בכלים וכו' מעיקרא הוה סבר דאיירי שאי אפשר לקחת העירוב אלא על ידי סתירה גמורה." ומבואר להדיא בדבריו שיש סתירה בכלים,

וכן בעירובין ל"ד: תוס' מק' כעין קושיתו פה ומק' להדיא מדינא דאין בניין וסתירה בכלים כלל, ובתי' קמא כ' שאה"נ אין סתירה בכלים ובעירובין מיירי בכי גדול דיש לו דין בנין ולא כלי, ובהמשך דברי כ' שכיון שמבואר בשבת ק"ב. שיש סתירה בכלי כעין בנין גמור א"כ צ"ל שהסיבה שמותר בחבית זה מצד שמיירי במוסתקי, ומבואר שמוסתקי זה סיבה לזה שלא יהיה דין סתירה בכלים ובעלמא כן יש דין סתירה בכלים,

וכ"כ בעירובין ל"ה. בד"ה "בעי סכינא למיפסקיה" כ' בתוס' "ומכאן מדקדק ר"י דחותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא כעין קשר של מיתנא אבל פותח של עץ או של מתכת אסור לשבר דבכלי נמי יש בנין וסתירה כדפ"ל"

ולמעשה צ"ע דנמצא בידינו סתירא בשיטת התוס' האם יש דין סתירה בכלים או לא, עוד מבואר בדברי התוס' דעד כמה שלא מיירי במוסתקי לכאורה יהיה סתירה דאורייתא,

ובאגרות משה אורח חיים חלק א' סימן קכ"ב כ' שבשובר את החבית יש ב' בעיות א' סתירה בכלים. ב' מכה בפטיש.  ושיטת רש"י שאין בנין וסתירה בכלים וכל הנושא של לפתוח את החבית זה רק מצד מכה בפטיש ומה שכ' רש"י שהוי מקלקל הוי רק בשביל להגדיר את זה שלכן לא הוי מכה בפטיש דאם לא היה מקלקל אלא היה מתקן בפתח הזה אז התיקון היה מוגדר למכה בפטיש ורק בגלל שהוי קלקול לא הוי מכה בפטיש,

ובזה כ' ליישב את דברי התוס' ובהקדם נבאר את ענינו של המוסתקי, דבתוס' בביצה ל"ג: בד"ה "כי תניא" מובא ב' פי' במוסתקי וז"ל "מזופפת ורעועה פירש רש"י דלא חיישינן לתקון כלי דהואיל ורעועה הרבה יחוס עליה דשמא יקלקל החבית ועושה נקב לכל הפחות שיוכל וה"ר יצחק פירש במסכת ערובין (דף לד: ושם בד"ה ואמאי) דכיון שהם מדובקים בזפת ואין החתיכות שלמות לא הוי שום תקון כלי.

וכ' באגרות משה דב' טעמי התוס' תלוים בגדר האיסור של שבירת חבית דרש"י סבר שהאיסור הוא מכה בפטיש ולכן ביאר שכיון שרעועה הרבה יחוס שמא יקלקל החבית ולא יעשה פתח נאה אלא פתח כל שהוא ולכן מבחינת פתח החבית הוא מקלקל, וזה הסיבה שלא יהיה מכה בפטיש, אומנם הר"ר יצחק ביאר שהבעיה היא מצד בונה וסותר ולכן כ' שכיון שהחתיכות לא שלימות אין בזה כלל תיקון כלי.

ולפי"ז יש לבאר דתוס' אצלנו סבר שהוי רק מדינא דמכה בפטיש ולכן כ' שמא יתכוון לעשות כלי והביא את שיטת רש"י במוסתקי, משא"כ התוס' בעירובין סבר שהבעיה היא מצד סתירה בכלים ולא מצד מכה בפטיש ולכן כ' כמו הר"ר יצחק דהוי מצד שהחתיכות מדובקות,

והרא"ש בעירובין שהביא את שיטת רש"י במוסתקי ומאידך כ' שבגלל שהוי מוסתקי אין בעיה של סתירה בכלים צ"ל שלמד שיש את ב' הבעיות גם של מכה בפטיש וגם של סתירה בכלים.

ובביאור הדברים לדעת התוס' מ"ט בגלל שהוי מוסתקי אין בעיה של סתירה בכלים י"ל דהא שיטת התוס' שאין בניין בכלים בכה"ג של חיזוק ואומנות וממילא גם אין סתירה בכלים בכה"ג ומילא במוסתקי כיון שהוי חיבור רעוע ממילא גם הסתירה היא לא בצורת חיזוק ואומנות  ולכן לא הוי סתירה, ובדעת הראשונים שבונה בכלים חייב דהוי כעושה כלי מחדש י"ל שכיון שזה בנוי בצורה של חתיכות אני לא רואה את החתיכות בתור שבורות כחלק מכלי ואין קשר ביניהם ולכן י"ל שלא הוי סתירה, אבל אי לא הוי מוסתקי לכאורה יתחייב מדאורייתא.

אומנם בראשונים כ' תי' אחר על קושית התוס' ובתוס' בעירובין בתי' קמא כ' "וי"ל דמשמע ליה במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה דאי בקטן דהוי כלי מ"ט דר"א דפליג" וכן ברשב"א דוחה את פי' התוס' וכ' "אלא נראה דבין כך ובין כך לרבנן שרי, דלעין יפה קא מכוין, אבל בנותן עירובו במגדל היינו טעמא משום דהתם במגדל גדול מיירי דהוי כמו אהל ושייך ביה בנין וסתירה, הא במגדל קטן לא שייך ביה טעמא דבנין וסתירה והיינו טעמא דחבית"

ובדברי הראשונים יש להק' טובא דהא לענין בנין סברי שבעושה כלי מחדש וכן בבניה שצריך מעשה אומן יש בנין וא"כ מ"ט פה לא יהיה סתירה בכלל בכלי,

ובאגרות משה כ' ליישב וזה  תו"ד דמלאכת סותר במהותה שונה ממלאכת בונה דבונה כשיצרתי כלי אני רואה את היצירה כנגד עיני שהוי יצירה של בנין משא"כ סותר בעצם הוי קלקול רק בכ"א חייבה התורה בכה"ג שהסתירה היא תיקון וכגון כשסותר קרקע ע"מ לבנות, אומנם בכלי י"ל שיהיה פטור בכה"ג דהא כשסותר בכלי אז גם בבונה בכה"ג יהיה פטור כיון שהוא בונה בכלי ולא יוצר חפצא חדשה וכמו שביארנו לעיל שהחלקים של הכלי גם נחשבים לכלי כשהם הוי בכלי קודם ורק כשבונה מחדש נחשב לעושה כלי ולא לבונה בכלי, וגם כשיסתור לגמרי את הכלי י"ל שיפטר ואפי' שיהיה ע"מ לבנות את הכלי מחדש בכ"א י"ל שכשהחלקים מופרדים אחד מהשני אני לא רואה את ההפרדה לתיקון אלא לקלקול כיון שגם כשזה יהיה בנוי בתור כלי עדיין הוא לא חשוב כקרקע ולכן דווקא בקרקע יהיה סותר ע"מ לבנות ולא בכלי והדברים צ"ב.

ובמשנת השבת כ' ליישב שגם לפי הרשב"א אם ישבור את כל הכלי לגמרי יתחייב משום סותר רק מיירי בכה"ג ששובר רק חלק מהחבית שצריך בשביל ליטול את הגרוגרות ובכה"ג לא הוי סותר את הכלי לגמרי, ולפי"ז י"ל שבזה פליגי התו' והראשונים דשיטת התוס' לעיל שבכה"ג שבונה בצורה של חיזוק ואומנות יש בניין וממילא גם בשובר חלק מהכלי יש סתירה ורק במוסתקי אין סתירה דלא הוי חיבור חזק, משא"כ שיטת הר"ן והראשונים שבבונה מחדש יש בנין וממילא גם בסתירה רק בסתירה לגמרי יש סתירה בכלים ולכן בחבית כיון ששובר רק חלק מהכלי לא הוי סתירה המחייבת ולכן לא הוצרכו להעמיד במוסתקי, אומנם ק"ק בלשון הראשונים דמלשון הרשב"א נראה שתמיד בכלים אין בנין וסתירה דכ' "הא במגדל קטן לא שייך ביה טעמא דבנין וסתירה והיינו טעמא דחבית" ומשמע שהוי כלל שבכלים אין בנין וסתירה ולא רק בכה"ג ששובר חלק מהכלי, וצ"ע.

ובחזו"א סימן נ"א כ' עוד ביאור דכל מה חייב בסתירה זה רק בכה"ג שצריך את עצם הסתירה אבל בכה"ג של"צ את הסתירה אלא רק רוצה להוציא את הגרוגרות לא הוי סותר, וצ"ל שכוונתו שכיון שסותר במהותו הוא מקלקל בשביל לחייבו בעינן שיהיה חשיבות לסתירה וא"כ בכה"ג שסותר רק בשביל להוציא את הגרוגרות אין לזה חשיבות של סתירה ופטור, ובסקי"ג כ' שאפי' שמדין מלאכה שאי"צ לגופה היה צריך להתחייב בכה"ג בכ"א זה בגלל שעסוק במלאכת הכלי משא"כ פה לא עסוק במלאכת הכלי ולכן לא נחשב לסותר, ועדיין יש לעיין מ"ש מקרקע שכן נחשב לסותר עד כמה שמתכוון להוצאת הגרוגרות וכ' החזו"א "שבמחובר שם סותר עלה" ולכאורה י"ל בכונתו עפי"מ שביארנו לעיל שבבונה בקרקע גם כל שהוא נחשב לבונה כתמיד אני רואה אותו כמתווסף לחלק מהבנין, ולפי"ז אולי י"ל שגם בסותר דבכלים בכה"ג שהוא עסוק בהוצאת הגרוגרות אני לא רואה אותו כסותר את הכלי אלא כמוציא את הגרוגרות וחסר במלאכת מחשבת משא"כ בקרקע כיון שהפך פה חלק מקרקע למטלטלין יש פה בעצם חשיבות של סתירה גם שמתכוון להוצאת הגרוגרות וצע"ט.

ובר"ן כ' "פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום אסור שבת ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסורא מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור משום צורך שבת שרי לכתחילה מיהו כי שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל גדול לא והראיה מדתנן בפרק בכל מערבין וכו' והיינו טעמא דהתם משום דבמגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה וה"ט דשרינן הכא בחבית"

ובדברי הר"ן מבואר בפשטות שלמד כרש"י שההיתר הוא מדין מקלקל ובכ"א הגביל את שיטת רש"י שהוי דווקא בכלי קטן ולא בכלי גדול, ובפמ"ג ובמחצית השקל ועוד מק' על הר"ן דעד כמה שההיתר הוא מצד מקלקל שמותר כיון שהוי צורך שבת מ"ט יהיה הבדל בין כלי קטן לכלי גדול, ובמחצית השקל כ' בדעת המג"א דהר"ן באמת פליג על רש"י ומה שכ' ומיהו דווקא בכלי קטן לא הוי בשיטת רש"י אלא בשיטתו דלא כרש"י, ובפמ"ג נדחק בר"ן דמיירי במוסתקי,

ובב"י ר"ס שי"ד כ' בדעת התוס' שלכן צ"ל שמיירי במוסתקי דאל"ה יש סתירה בחבית כיון שהוי סתירה גמורה ובכה"ג יש סתירה, ובדעת הר"ן שלא העמיד במוסתקי כ' "איכא לתרוצי דכי אמרינן אין בנין וסתירה בכלים הני מילי בכלי שנתפרק ואין צריך אומן בחזרתו אבל עושה כלי מתחלתו אי נמי כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו כל שהחזירו לא מיקרי בנין בכלים אלא עושה כלי מיקרי ומיחייב משום בונה" ובפמ"ג ועוד אחרונים מק' דמה הועיל הב"י בתי' הא כיון שיש מקומות שחייבים בסתירה וכגון כשדומה לעושה כלי מחדש או למעשה אומנות מ"ט פה לא יתחייב, ועוד הק' באגרות משה דיוצא שנח' התוס' והר"ן במח' טכנית האם אפשר לחלק בין גדול לקטן בשלם או לא,

ובאגרות משה כ' ליישב עפ"י שיטתו בדעת רש"י שבעינן להגיע לתיקון בשביל שיתחייב מטעם מכה בפטיש ואם זה יהיה קלקול לא יתחייב מטעם מכה בפטיש וע"ז כ' הר"ן דבכלי גדול ל"צ להגיע לזה כיון שהוי חיובו משום סתירה וממילא גם בקלקול לכה"פ יהיה אסור כדין כל המקלקלין שפטור אבל אסור, משא"כ בכלי קטן שחיובו הוא מטעם מכה בפטיש בזה כ' רש"י שבכה"ג שיהיה קלקול מותר לכתחילה.   

וסיכום הדינים יוצא שלרש"י אין סתירה בכלים כלל וכל הבעיה בשבירת חבית היא מצד עושה כלי של מכה בפטיש וכיון שהוי מקלקל לא הוי מכה בפטיש ומותר לכתחילה, לתוס' בשבת קמ"ו בפשטות הוי בעיה של מכה בפטיש והוי כמו רש"י ורק בגלל שהוי מוסתקי אין בעיה של מכה בפטיש. לתוס' בעירובין בתי' בתרא יש סתירה בכלים ורק בחבית דמיירי במוסתקי אין בעיה של סתירה בכלים. לרשב"א ולר"ן אע"פ שיש בניין בכלים אין סתירה בכלים. ובאגרות משה כ' ששיטת הר"ן בדעת רש"י היא שרק בכלי קטן הוי מקלקל סיבה להתיר לכתחילה אבל בכלי גדול גם הקלקול הוא תיקון וחייב מטעם מכה בפטיש.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים