תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בסוגיא דתקפה אחד בפנינו
בבא מציעא
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: בבא מציעא דף ו.

א: בעי ר' זירא תקפה אחד בפנינו מהו וכו' ל"צ דשתיק מעיקרא והדר צווח מאי מדאשתיק אודויי אודי ליה א"ד כיון דקא צווח השתא איגלאי מילתא דהאי דשתיק מעיקרא סבר הא קא חזו ליה רבנן ובר"ן כתב דודאי פשיטא לן דהוי ספק הודאה אלא הספק הוא האם אמרינן דטלית זו מתחילה בספק עומדת ולכך אף ספק הודאה מהני להעמידה ברשות התוקף או דנימא דטלית זו יש לכ"א אנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא ולכך אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי שזה שלו

וביאור הצד דספק הודאה מהני להעמידה ברשות התוקף כתב בקצוה"ח (קל"ח) משום דספק מוציא מידי ספק ולכאורה אין הביאור דמוציא מידי ספק דאין סברא דהספק שנתחדש יהיה סיבה להוציא מהספק הראשון אלא הביאור דכיון דהוי ספק ליכא הדין דאין ספק מוציא מידי ודאי ובנוסח אחר הביאור דכיון שלו רק מספק לא חשיב מוציא

ב: בשו"ע (קל"ח ו') כתב באו שניהם אדוקין וכו' אע"פ שחזר וצווח אין מוצאין מידו שכיון ששתק מתחילה הר"ז כמודה לו וברמ"א בשם הרא"ש כתב וי"א דאפי' מביא אח"כ עדים שהיא שלו לא מהניא ליה דהודאת בע"ד כמאה עדים

ובש"ך כתב כשי' הרא"ש וכ' דאפי' בשתק ולבסוף צווח איירי הרא"ש ובביאור שיטתו י"ל דכיון דהספק הוא אם הודה או לא הודה א"כ לצד שהודה לא יהני עדים דהודאת בע"ד כמאה עדים והעדים לא פושטים את עצם הספק שהודה אלא מעידים שזה שלו ולצד שהודה לא יהני עדים

ובב"ח כתב דלא חלק הרא"ש על השו"ע אלא הרא"ש איירי בשתק מתחילה ועד סוף דאמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים והשו"ע איירי בשתק ולבסוף צווח דבכה"ג יהני עדים וצ"ב כדלעיל דלצד דהודה לא יהני עדים

לכך נראה לבאר דתליא בגדר הודאת בע"ד דכתב בקצוה"ח (ל"ד ד') דהוי ענין של נאמנות דאדם נאמן כלפי עצמו לחוב ולכאורה א"א לומר דנאמן יותר מעדים הא האמינה תורה לשני עדים אלא דהתחדש דבמקום הודאה אזלינן בתר ההודאה ולא בתר העדים ולפי"ז י"ל דהכא כשבאו עדים דזה שלו איכא דין ליזיל בתר העדים והשתא יש ספק הודאה דהוא ספק האם ליזיל בתר ההודאה ע"ז אמרינן אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי העדים ומשא"כ בשתיק לגמרי דודאי יש הודאה

ומ"מ צ"ב אמאי כשיש עדים והודאה ניזיל בתר ההודאה אם האמינה תורה גם לעדים אמנם אם ענין ההודאה היא התחייבות הביאור דאף דיש כוח לעדים מ"מ כיון שחייב עצמו בי"ד דנים שחייב ולא משום שנאמן א"כ הכא י"ל דכשהעידו שהטלית שלו מכוח ספק התחייבות אמרינן אסממ"ו

ג: ברש"י כתב תקפה אחד הוציאה מיד חבירו בחזקה והרי כולה בידו קודם שנשבעו וצריך לבאר אמאי דווקא קודם שנשבעו ובפשטות י"ל דאחר שבועה דנפסק לכ"א חצי ותקף השני הוי כתוקף טלית חבירו דאי"צ לצווח וכדמצינו בנסכא דר' אבא דלא תליא בשתיקה או צויחה

ובקצוה"ח (קל"ח) כתב דסבר רש"י דווקא קודם שבועה כיון דהשתיקה הו"ל כאומר איני נשבע דענין ההודאה אינה בגוף הממון ולכך אפי' בשתק לגמרי מהני עדים וביאור דבריו נראה דהנה בשנים אוחזין בטלית מתחילה עומדת הטלית בספק והוי ספק מוחזקות וכיון שאין אנו יודעין של מי הטלית צריך כ"א להעמיד הטלית בחזקתו וזה ע"י שבועה ולכך כששותק ל"ח הודאה בגוף הממון דאין הטלית שלו אלא שמוותר על הכוח להעמיד הממון ברשותו ולכך כתב דהו"ל כאומר איני נשבע ולכך כשבאו עדים דזה שלו אינו צריך להעמיד את הממון בחזקתו דידעינן דזה שלו  ולפי"ז אפי' בשתיק לגמרי יהני עדים כיון דהשתא ידעינן דזה שלו אבל אי נימא דאיכא אנן סהדי דיש לו חצי הוי כהדאה בגוף הממון

ד: בשו"ע (קל"ח ז') כתב חזר האחד ותקפה מיד התוקף אע"פ שצווח מתחילה ועד סוף יחלקו כבתחילה וברמ"א כתב בשם הראב"ד וי"א דכיון שזכה הראשון משום הודאתו של זה אין האחר יכול לתקוף בלא ראיה ובב"ח כתב דלא נחלקו אלא דאם התפיסה הראשונה היא ע"י שתיקה ולבסוף צויחה יחלקו כבתחילה ואם שתק לגמרי הוי כהודאה ואינו יכול לחזור ולתקוף

ובעצם הדין דיחלקו כבתחילה יש לעיין תרתי חדא דאם תפוס השתא בכל הטלית אמאי יחלקו כבתחילה הא השתא הוי כמוציא ועוד דאם השני שתיק לגמרי אמאי לא חשיב הודאה וביאור הענין הוא דכיון דמעיקרא הוי ספק מוחזקות אינו יכול לתקוף עכשיו יותר מהמצב הקודם וא"כ ע"י התקיפה מחזיר למצב הקודם דזה ספק מוחזקות וביותר דהתקיפה של הראשון מהני רק מכוח ספק הודאה ולא מהני התקיפה לשנות את המוחזקות בלא הצד שהודה אבל הכא אפי' שתיק לגמרי מוותר על התפיסה של התקיפה ולא על המוחזקות של הספק הראשון

אמנם כל דין התקיפה לכאורה תליא בדין תפיסה לאחר שנולד הספק ושי' התוס' לקמן (ק.) והמרדכי דתפיסה לאחר שנולד הספק בטענת ברי מהני והרי הכא טוען ברי דכולה שלי וא"כ יהני התפיסה גם על הספק מוחזקות הראשון ויהא קשה כדלעיל אמאי יחלקו כבתחילה ואפש"ל דכיון דאיכא ספק הודאה י"ל דהתקיפה עכשיו היא רק לומר שלא הודה אבל אינו מתכוון לשנות את הספק הראשון

ה: נחלקו הראשונים האם שתק ולבסוף צווח בפני עדים הוי ספק הודאה או דודאי לא הוי הודאה ובריטב"א כתב דהוי ספק הודאה וברשב"א כתב דדוקא בפני בי"ד דהוי מקום המשפט אבל חוץ לבי"ד אין אדם מגלה טענתו ומבואר דהוי ענין של טענות ולכך דווקא בפני בי"ד צריך לטעון

וביאור מחלוקתם דסבר הרשב"א כביאור דברי הקצהו"ח לעיל דכיון דהוי ספק מוחזקות צריך לטעון כדי להעמיד הטלית בחזקתו וחוץ לבי"ד אין אדם טוען והריטב"א סבר דשנים אוחזין הוי אנן סהדי דאית ליה לכ"א חצי א"כ ההודאה היא בגוף הממון כיון דיש לו חצי ולכך הוי ככל הודאת בע"ד דמהני אפי' בפני עדים ולכך גם בפני עדים הוי ספק הודאה

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים