תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בסוגיית דבר כבוש
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בסוגיא דכבוש

 

הסוגיא בחולין בדף צז': וקיא': דאמר שמואל כבוש כמבושל ורבין אמר כבוש אינו כמבושל, ומיתלא תלי בדין מליח כרותח כי הנדון האם הדבר היוצא הוא נחשב כמותו או לא ולכן נחלקו אם מליח כרותח וכבוש כמבושל, והסוגיא נאמרה אגב דינא דמליח.

בצורת הכבישה: רש"י בחולין צז': כתב דהוי בחומץ ובתבלין, וכ"ה ברשב"א שו"ת ח"א סי' תקיד' (הו"ד בבית יוסף ריש סימן קה') ששייך רק בדברים החריפים כמלח וחומץ, והרא"ש בעבודה זרה פ"ה סי"א כתב דכבישה הוי גם בחלב וכדיבואר, והיינו שאין חילוק לדין כבוש ואין צריך דוקא דבר חריף, ובתוס' ע"ז סח': ד"ה ההוא כתב דכבוש בתוך השכר הוי כמבושל והיינו דשייך כבוש אף בדבר שאינו חריף, ולרש"י יל"ע מה יענה על הגמ' בע"ז דשכר הוי כבוש, וי"ל דרש"י בשבת קמה'. כתב דכבוש הוי ביין ובחומץ, ולכך י"ל דאף שכר הוא דבר חריף כפי שיין זה כחומץ.

ובשיעור הכבישה: ברא"ש בחולין פ"ח סמ"ט בבשר שנמלח בתוך ציר שאסורה כולה כתב דהוי כנתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל, ובפחות מכן הוא כדי קליפה וכדין מליח כרותח, ובע"ז פ"ה סי"א כתב הרא"ש דשיעור כבישה הוא ששהה בתוכו מעת לעת, והוכיח כן מנזיר לז'. בבשר וחלב שחידוש הוא שצריך שישהה כבישול אך בכל צונן דינו ששורה מעת לעת הוא ככבוש, דאיתא התם דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי ואי בשיל ליה אסור ומה חידוש הא כל איסורי שבתורה נמי דינם כך דצונן בצונן לא מיתסר ולא בלע, אלא ודאי זהו חידושו דכל איסורים שבתורה אע"ג דצונן בצונן לא בלע אם שראו יום שלם מעת לעת נאסרו מטעם כבוש ובשר בחלב אינו נאסר אלא דרך בישול , עכ"ל. ולומד מחלב לדין כבוש והיינו שאין הבדל אם חריף או לא ומוגדר כבוש אף בתוך מים שכל שנכבש באיסור לח נאסרה חתיכת ההיתר, וכדלעיל. וקשיא לרש"י דלמד שרק בחומץ ותבלין זה כבוש.

ולכאו' הוי סתירה בדברי הרא"ש הנ"ל דבחולין למד דשיעור כבישה שירתיח ובע"ז למד דהוי מעת לעת, ובמעדני יו"ט בחולין כתב דכשנכבש בציר שהוא רותח הוי שיעור כנתנו על האור ובכבוש בדבר צונן הוי מעת לעת.

ובתוס' ע"ז הנ"ל כתב דמיירי ששהה יום או יומיים, ובמרדכי ע"ז תתנד' כתב דהוי ג' ימים, וכ"ה במרדכי בביצה תרעד' הובא בב"י וז"ל נראה דכבוש מיירי ששהה כבר ג' ימים בדבר לח ואז הוי מבושל ופולט טעם וקולט טעם כדאמרי' בע"ז לג'. קנקנים של גויים ממלאם ג' ימים ומערן מעת לעת וכפולטו כך בולעו מה פולטו ג' ימים אף בולעו ג' ימים והיינו דקאמר בע"ז עד: כל שמכניסו לקיום ג' ימים אסור ביינם אע"פ שהוא צונן ומכניסו לקיום ג' ימים הלכך כל דבר איסור הלח ששהה בכלי היתר ג' ימים אסור,עכ"ל. וברא"ש חולין הנ"ל הביא מהר"י ברצלוני שישהה שיעור צלייה, ובשם ר"ת הביא דנאסר מיד.

וברשב"א הנ"ל לכאו' למד דאין שיעור זמן אלא כבשר ששורין במים דהוכיח שם מבר יונה דנפל לכדא דכמכא ומיירי בדבר ששורה במלחו, וכן בצונן לתוך צונן דברי הכל מותר ולא נתן שיעור כמה ישהה. ועי'.

הנה יל"ד בכבש פחות מכד' שעות והפסיק ואח"כ חזר והוסיף עוד זמן כבישה האם מצטרף לתחילה ויחשב לכד' שעות או דבעינן כד' רצופות, וברע"א בהגהות השו"ע קה' סק"א הביא וכ"ה בחוו"ד ביאורים קה' סק"ב שכבוש כמבושל הוי רק בכד' שעות רצופות אך ע"י צירוף לא הוי כבוש, ובדרכי תשובה קח' סק"ח הביא דאף בהפסיק מצטרף השעות לשיעור כבישה.

ובגדר כבוש כמבושל יל"ד האם זה בעצם הפעולה שכפי שבישול משנה את מהות הדבר עי"ז שמחמם החתיכה כך כבישה משנה ע"י שמרככת אותו, או שהדימוי בתוצאה שהבישול וכן הכבישה גורמת שהטעם יעבור מחתיכה לחתיכה.

והנה בדין כבוש כמבושל בדבר קשה בפשוטו שייך אף בדבר קשה, אך בשלט"ג ע"ז לב: מדפה"ר וכ"ה בפמ"ג ריש סימן קה' דאי"ז שייך בדבר קשה, ואולי  תלוי בהנ"ל שאם כבישה משנה את מהות הדבר אי"ז מועיל רק בדבר שמתרכך אך אם רק מעבירה טעם זה שייך גם בדבר קשה או דנימא שהעברת טעם נובעת מריכוך, ועי'.

הנה יש ג' שיטות בגדר כבוש כמבושל האם הוי ממש כמבושל או דהוי לפליטה ובליעה, א. הפלתי קה' סק"ג הביא מהרמב"ם פ"ט מהלכות שבת שכובש בשבת אסור כמבושל, וכן הביא הט"ז קה' א' מהדרכי משה שכבוש כמבושל ממש ואינו לפנינו. ב. ובפמ"ג משב"ז קה' א' ויד יהודה שם כתב דכמבושל היינו שמפליט ומבליע, ובחכמת אדם סימן נח' א' כתב בדעת הרמב"ם דמבשל זה בתולדת אש ואין מחייב בכבישה ומש"כ הרמב"ם דכבוש כמבשל הוי מדרבנן. ג.האבנ"ז קיג' טו' כתב דיש ב' סוגי כבוש, במים הוי לענין פליטה ובליעה ובשאר משקין הוי לענין כמבושל ממש. וי"ל דמאן דס"ל שלא ברציפות הוי דכבוש ממש כבישול והיינו שכבישה עושה שינוי בדבר וזה גם בהפסיק וכמו שבישול מתבשל אף בהפסיק, ומאן דס"ל דאי"ז כבישול ממש היינו שכבישה גורמת שטעם יעבור ואין שייך שיעביר טעם עד סוף כד' שעות.

הנה בדין איסור שנכבש בהיתר כד' שעות והיה שישים בהיתר ואח"כ התמעט ההיתר, הביא הדרכי תשובה קה' י' דנח' כפי שנח' האם צריך כד' שעות ברציפות כן בס' האם נאסר מיד בזמן שנכבש והיה שיעור ביטול ומועיל להצטרף או שאינו מועיל.

ונח' באחרונים מתי פליטת טעם בכבוש מעת לעת, דהפלתי קה' א' כתב שכל רגע פולט מעט טעם קלוש ואחר כד' שעות הטעם חזק, ונפ"מ באיסורי משהו כחמץ דאף כשכבשם רגע נאסר וכ"ה ביד יהודה קה' א' ד"ה ובגוף, והחוו"ד קה' א' כתב שהפליטה רק אחר כד' שעות ואין באיסורי משהו כלום.

וי"ל דלמ"ד שהזמן שהיה בהיתר שישים לבטל האיסור אינו מצטרף לזמן הכבישה ס"ל שבכל רגע ורגע פולט וא"א לצרף הטעם הנפלט לשיעור המבטלו שכבר התבטל, ומאן דס"ל שמצטרף השישים בזמן ההיתר לזמן הכבישה כיון שבסוף הכד' שעות פולט הטעם ואי"צ שיצא הטעם בפועל אלא עצם השהייה בכבישה גורמת לבסוף להפליט הטעם.

הנה בדין כבישה בציר דנו הראשונים האם מעת לעת כדכתב האיסור והיתר כלל ל' ב' או דבעינן כדי שיתבשל כדכתב הרא"ש, וי"ל דנח' מ"ט מליח אוסר קליפה אם מחמת שאין בו רוטב ואין מפעפע בכולו אזי ציר יש בו רוטב ואוסר בכולו לגמרי אף קודם שיעור כבישה דמעת לעת וכרא"ש, ואם מליח בקליפה מחמת שכוחו חלש וגם ציר אין אוסר קודם כבישה.

 

 

כבוש להלכה:

בטור קה' א' כתב דכל דין שנוהג באיסור שנתערב בהיתר ע"י בישול כך דינו אם נכבש בתוכו יום שלם מעת לעת דכבוש הוא כמבושל, ופסק הטור כדעת הרא"ש, ודינו שנאסר לגמרי ולא כדי נטילה וכ"ה ברשב"א תוה"ב ב"ד ד'. אך בפחות מיום בצונן סגי בהדחה בעלמא, ולא כרא"ש בחולין סמ"ט דבפחות משיעור שירתיח לא נאסר אלא כ"ק וכתב הב"י דה"ה בכבוש בחומץ שעד שישהה כשיעור זה אינו אוסר אלא כדי קליפה.

ובשו"ע קה' א' פסק את דברי הרא"ש דאיסור שנשרה עם היתר מעת לעת הוי כבוש ובציר או חומץ הוי שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויבשל ובפחות מזה הוי בכדי קליפה. ובעיקר דברי השו"ע הקשה הש"ך סעיף ב' דבסי' קד' כתב המחבר דבחומץ צריך נמי מעל"ע ולכן העלה דחומץ שווה לשאר משקים שלא נאסר עד שישהה מעל"ע, וכ"ה בגר"א וצ"ע.

ובגדרי הכבישה: כתב הפמ"ג משבצות זהב קה' א' דכבישה שייך רק בדבר גוש בדבר צלול, ולא בשניהם לחים או בשניהם גושים, וכן בדבר קשה אין שייך כבוש והוא מתשו' הרא"ש כלל כ'  סימן א' דרק בדבר רך המונח בתוכו דמתנענע ממקום למקום נקרא כבוש, וכן בקרח אינו כבוש דאין מתנענע, וכן פסק להלכה. ויבש ביבש שהם לחים קצת אפי' נטילה לא בעי אך כתב דלכתחילה יטול כעובי אצבע.

ובדין הכלי: הביא הט"ז סי' קה' א' דכתב האיסור והיתר הארוך שער ל' אות ט' דשהה הבשר מעת לעת אוסר הכלי אף בדיעבד וצריך שישים כנגדו בעץ או בחרס כי כבוש כמבושל אף בכלי לבשל בו היתר אך במתכת מותר, וכן הביא הדרכ"מ סי' סט' דמזה רואים שכבוש כמבושל ממש, והקשה הט"ז הא במעת לעת הוי נעשה אינו בן יומו כיון שכשבולע ההיתר זה כבר אחר מעת לעת וכן בשאר משקים מותר ליתן אף בחבית יין נסך, וכן מה החילוק בין עץ למתכות, ואמאי צריך שישים ולא סגי בקליפה, דהא הרשב"א כתב דחבית שנאסרה דבלע יין גוי בצונן הוי מועט וסגי בקליפה ולמד כן הרשב"א לדברים אחרים. ולכך למד הט"ז שאין אוסרים בדיעבד מה ששרה או נתבשל בצלי אלא לכתחילה דהוי נותן טעם לפגם ואינו בן יומו. ובפמ"ג קה' א' משב"ז כתב דלהלכה כבוש מעל"ע בכלי מפליט ומבליע בכולו ובמתכת זה מחלוקת ובכלי זכוכית המיקל בהפסד מרובה לא הפסיד.

ובדין מה שחוץ לכבישה: כתב הרמ"א דכל מה שחוץ לכבישה אסור דע"י הכבישה למטה מפעפע למעלה, ויש מקילין במה שבחוץ וכן עיקר, עכ"ל, וכן משמע שפסק בתורת חטאת כלל כב' דין ו', ובאיסור שמן כתב הש"ך דאף מה שחוץ לציר אסור, אך כתב הש"ך דאנן דאין בקיאין בין כחוש לשמן היה צריך לאסור הכל, אך אין כתב כן הרמ"א, אלא ע"כ דרק במליחה וצלייה אין מחלקין בין כחוש לשמן אך בכלי אין נחמיר, ובגר"א כתב דתליא במח' אם כבוש כמבושל לגמרי או רק כלפי החלק שנכבש.  ובפמ"ג כתב דבמעל"ע אין אוסר וחומרא שאין מצטרף לשישים ובציר יש לו דין מליח דאסור שאין בקיאין ובשמן באין הפסד מרובה אסור בכבישה מעל"ע ובב' חתיכות אף בשמן אין אוסר.

ובספק כבוש: הנה בכבש וספק אם נכבש יום שלם, כתב הדרכי משה סק"א בשם האיסור והיתר דכבוש הוא דאו' ולכן ספק דאו' לחומרא, אך כבוש בבשר וחלב הוי דרבנן וספיקא דרבנן לקולא, וברמ"א קה' א' כתב דספק כבוש אסור חוץ מבשר וחלב דלקולא דמן התורה נאסר רק בבישול ממש, ובגר"א סק"א הוכיח נמי דהוי דאו' דאמרי' בנזיר לו. בבשר וחלב דאי תרו ליה כולי יומא משמע דשאר איסורין אסור מדאו' בנשרה מעל"ע, והבאר היטב נמי פסק כרמ"א. ובט"ז הקשה דהא אין כאן חזקה טובה להעמידו בחזקת כשרות ולכן מתיר בספק, והפמ"ג משב"ז ג' דחהו דכשאנו דנים על שעת הריעותא אמרי' דאיתרע מן התורה ולא אוקמי' אחזקה בספק השקול, ובהורק מכלי לכלי ומצאו בכלי אחרון ולא היה שם מעת לעת יש מקום להקל.

 

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים