תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בסיס, עניינו
שבת
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: שבת קמב:

בס"ד

בסיס

א.                  דין בסיס מצינו בכמה וכמה פעמים במשניות, בנר שמן ותפילה שנעשו בסיס לדבר האסור (מז.), בנר שע"ג טבלה (קכ:), בכלכלה של פירות והאבן בתוכה (קמא:), באבן ע"פ חבית (קמב:), ובמוכני (מב:). והנה כאשר נדבר בסוגיות הבסיס, נראה שחלקם של הסוגיות אינם נוגעים בהגדרת המוקצה של בסיס אלא בתנאי הגדרת המציאות של חפץ המונח ע"ג חפץ אחר אימתי הוא מוגדר כבסיס ואימתי אי"ז מוגדר כבסיס, ונחלק זאת לשישה תנאים, א', בסיס לדבר האסור והמותר (קיז., קמב.) – דבכה"ג החפץ אינו בסיס לדבר האסור דווקא. ב', רק במניח אך לא בשוכח (קמב:, קכה:, קכ:) – דאם שכח אי"ז מוגדר כבסיס לגמרי כיוון שלא קבע את בסיס המוקצה להיות 'בסיס'[א]. ג', בסיס לשעה במניח ע"מ ליטלו[ב] (תוס' נא., ר"ת בספר הישר ס"ד, ובדומה לזה עיין רשב"א קמג., ודלא כרש"י מט. דלא פירשו כתוס' נא., ועם שיטת רש"י גם שיטת התוס' מד: ועיין במהרש"א שם, וכן ברשב"א נא. כתב לחלוק). ד', שהבסיס ישמש למוקצה ולא המוקצה לבסיס (פשטות ההבנה ברש"י מט., שיטת הבעה"מ קכה: וברשב"א ביצה ב.) ה', אין בסיס באוכלין (מאירי קמא:), ו', שיורי כוסות (ביצה כא:) – דאם המוקצה אינו חשוב ובטל מאוד ביחס לבסיס אין כאן הגדרה של בסיס אליו. אכן, כל אלו התנאים אינם מעלים ואינם מורידים כאשר נבוא לדון בהגדרת איסור הבסיס אשר התבאר בו שיש בו דין מוקצה מצ"ע וכמו שמבואר בגמ' (מד:) גבי מיטה שהניח עליה מעות שאם היה החפץ בסיס בתחילת שבת שוב אף אם יורידו ממנו את המוקצה בכ"א ישאר הבסיס מוקצה לכל השבת. והוא דבר שצריך תלמוד מאיזה טעם נגדיר שהבסיס עצמו הינו מוקצה ולמה יכנס תחת הגדרה זו של אוי לרשע אוי לשכנו.

ב.                  ולומר שהבסיס הוא כעין הבית יד של המוקצה עצמו ולכן נאסר בטלטול היות שכאשר מטלטל את הבסיס מטלטל את המוקצה שעליו והר"ז כטלטול בידיים ולא רק כטלטול מן הצד ולכך נאסר – ומכיוון שכבר נאסר בטלטול שוב איתקצאי לכולי יומא – אי"ז נכון כלל, וחיילא דידן, משיטת הרמב"ן (קיז.) שכתב שבעור ובשר קדשים העור הינו בסיס לבשר אע"פ שהבשר הותר משום כבוד קדשי שמים[ג], וכיו"ב נשמע משיטת הרשב"א (קמג.) דאסור לטלטל גם בסיס של גרף של רעי ואע"פ שהגרף של רעי הותר מפני כבוד הבריות, בכ"א בסיסו יהיה אסור, ומבואר מדבריהם דבמקומות שבעצם החפץ הינו מוקצה ואין היתרו רק מסיבות חיצוניות אין בהיתר זה לגרום היתר גם לבסיס עצמו, ואי תימא שאין כל עניינו של דין בסיס רק בתורת בית יד ואחיזה לחפץ המגדירה את הטלטול כטלטול גמור ולא כטלטול מן הצד הרי שאין לנו פשר כלל היאך יתכן שהמוקצה יהיה מותר בטלטול ובסיסו יאסר. כך נוסיף להוכיח מדעת ר"ת[ד] בספר הישר (ס"ד) שדין בסיס אף הוא תלוי בפלוגתת ר"י ור"ש והנה אם הבסיס לא נאסר רק משום שהוא כבית יד של המוקצה עצמו מה שייך לדון שיהיה זה תלוי בפלוגתת ר"י ור"ש והרי להנך ראשונים אף במקומות דאית ליה לר"ש מוקצה בכ"א לית ליה בסיס.

ג.                   ונודע לצדד בבית המדרש שהבסיס נאסר בתורת הקצאה, כלומר שמכיוון שנח עליו דבר מוקצה א"כ הקצה את גם את הבסיס מדעתו ולכך נעשה מוקצה, ולכן יהיה בו גם דין מיגו דאיתקצאי וככל דין מוקצה. ולפי"ז יהיה שייך לדון ולפרש דין בסיס רק במניח ולא בשוכח היות שאם שכח לא הקצה את הבסיס מדעתו כלל. וכך נודע לדקדק מלשונו של בעל התרוה"ד (ח"ב סקצ"ג) שכתב שבמניח את המוקצה על הבסיס בע"ש 'הואיל ויודע שהמוקצה יהא נח על החפץ בשבת, גם החפץ נעשה מוקצה מפני שמקצה דעתו ממנו', ונראה מלשונו היטב שהבסיס נעשה בהקצאה עצמית לחפץ, וכן נראה אולי[ה] גם בפסקי הרי"ד (נא.) שכתב ביחס לקדירה שהניח עליה גיזי צמר שאם היא מגולה מקצתה מותר לנערה ואין בה דין בסיס האוסר גם בניעור משום שמגיוון שגילה מקצתה שלא כדרך העולם גלי דעתיה מעיקרא שלא עשאו בסיס [ראה לשונו בהערה[ו]], ואף מדבריו משמע קצת שעניינו של הבסיס שייך להקצאת הבעלים לבסיס ואם הבעלים אינו חפץ להקצות את הבסיס ל"ש שייאסר כלל. ובדבר הזה נבין גם מה שהתחדש ברמב"ן ויותר מפורש הוא ברשב"א (מד.) שהביאו דעת התוס'[ז] דהו"א בגמ' לומר דכאשר מייחד למיטה להניח עליה מעות תאסר מדין בסיס אע"פ שעוד לא הניח עליה המעות 'מפני שהיא עשויה להניח בה מעות כל שעה ודמי כמי שהניחו שם מעות בשבת', ומבואר בדבריהם חידוש גדול, והוא דאע"פ שלא הניח על המיטה המעות בשבת בכ"א הו"א בגמ' שיועיל ייחוד כדי להפוך את המיטה לבסיס לדבר האסור, ומשמע שפיר שעניינו של הבסיס מתחיל ומסתיים בהקצאתו של האדם ולכן אפשר לדון שמא יהיה זה מוגדר באיסור מוקצה אף קודם שיניח עליו מעות אם לכה"פ ייחדו לכך.

אך גם גדר זה אינו נכון כלל, ומג' סיבות, האחת מפני מה שכבר נתבאר אצלינו היטב שלא שייך שיהיה הגדרה של מוקצה המתחילה ומסתיימת רק בהקצאת האדם בלי תוכן מוקדם הקיים בחפץ שאינו מוכן, וכגון מוקצה מחמת מיאוס שאינו מוקצה רק מחמת שהאדם הקצהו מדעתו אלא הוא דבר הקיים בחפץ שהחפץ מאוס ולא מעמיד שימושים לאדם וכן כל כיו"ב, ואפילו מוקצה דאוצר אינו שייך רק להקצאת האדם אלא עצם היותו באוצר מגדירה את החפץ לחפץ שאינו מעמיד שימושים, אך לומר בבסיס שהחפץ הינו חפץ מותר ורק שמסיבה כל שהיא דעת האדם להקצותו משימוש אשר לכן יהיה החפץ מוגדר כדבר שאינו מוכן ישתקע הדבר ולא ייאמר כלל.

והסיבה השנית ממנה יראה שלא כדברינו, דהנה בכמה פעמים מצינו בגמ' ובראשונים שקראו לדין בסיס מוקצה מחמת איסור, כך נראה בגמ' בשלהי מכילתין (קנז.) שדיברו על נר שהדליקו בו באותה שבת וקראו לו מוקצה מחמת איסור, ואילו בגמ' בפרק כירה (מז.) אמרו 'הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור'. וכך נראה גם מדברי הראשונים בביצה (לא:) שדנו אם יש מוקצה מחמת איסור דרבנן והוכיחו מדין בסיס שיש מוקצה מחמת איסור דרבנן – שוב הקבילו דין מוקצה מחמת איסור לדין בסיס, והנה אם דין הבסיס נעשה למוקצה רק מחמת הקצאת האדם לא התברר לנו כלל מאי שיאטיה בינו לדין מוקצה מחמת איסור והלא לא נאסר כלל מחמת האיסור שעליו אלא מחמת עצמו בלבד.

והסיבה השלישית אשר מחמתה ננוד מהגדרה זו בדינא דבסיס היא משש קולות ששמענו בדין ההקצאה של בסיס מעבר לשאר המוקצה אשר אם נדון אתה הבסיס כמוקצה של הקצאה ויהיה זה מין נוסף של מוקצה אשר יקרא שמו בישראל 'בסיס לדבר האסור' מה שייך לחלק בו ולהקל ממנו שש פעמים פעם אחר פעם. ונפרוש הקולות אחת לאחת.

א', ראה בחידושי הרא"ה לביצה (כו:) אף למ"ד דבכ"מ יש מוקצה לחצי שבת ואם נאסר החפץ באמצע שבת ימשיך להאסר עד סוף השבת בכ"א בבסיס כו"ע מודו שאין מוקצה לחצי שבת ויהיה החפץ מותר לכל השבת.

ב', דעת הבעה"מ שאם היה הבסיס מותר בתחילת שבת שוב לא יהיה בסיס במשך השבת כלל היות שלא נאסר בבין השמשות [ודלא כדעת התוס' (מד: ד"ה יש עליה מעות אשר דיבר על בסיס באמצע שבת וכתב שאינו בסיס רק באופנים שיש גמרו בידי אדם)], ובדומה לזה כתב גם ברשב"א לקמן (קמג.) אך הוסיף הרשב"א שזה רק בצירוף זה שלא יעשה את הבסיס לכל השבת כולה אלא דעתו ליטלו ממנה לאחמ"כ, ומבואר בדברי הרשב"א שדין הבעה"מ לא נאמר רק באופן של בסיס, ויתירה מזו לכאורה מוכרח בדעת המג"א דמחד פסק כהבעה"מ[ח] לגמרי ואף בלי הגבלות הרשב"א שזקק שיהיה זה רק בבסיס לשעה אלא כתב אפילו אם אין דעתו ליטלו משם לאחמ"כ סו"ס אם הניח זאת רק באמצע שבת ולא היה זה מונח בבין השמשות אי"ז בסיס כלל, ואילו בכל שאר מוקצה פסק המג"א[ט] שגם אם היה זה מותר בבין השמשות בכ"א אם יהיה לו סיבה להאסר באמצע שבת יאסר באותו הזמן, ומבואר שנקט כקולא זו דהבעה"מ רק בדינא דבסיס ולא בכל מוקצה.

ג', אף אם בכל מוקצה לא מועיל תנאי להפקיע ממנו דין מיגו דאיתקצאי בכ"א בדין בסיס יועיל תנאי להפקיע ממנו דין מיגו דאיתקצאי, כך הביא הב"י (סש"י ס"ד) מרשב"ץ (סקל"ז). ד', מותר לטלטלו לצורך מקומו. – צד בב"י (סש"ט ס"ה). ה', אף אם בעודן עליו אסור לטלטלו לצו"מ בכ"א בשאין עודן עליו מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו. כך הוא בפסקי הרי"ד (מד.), וכ"ה בראבי"ה (סר"ד ד"ה ומוקצה) ועיין או"ז (סל"ד).

ו', בכמה אופנים מצינו שהבסיס מותר בניעור ולא נאסר רק בטלטול, האחד, באופן שהמוקצה משמש לבסיס ולא הבסיס משמש למוקצה – לשיטת רש"י [ראה הרחבת דברים בזה בהערה[י]], השני באופן שהניח את המוקצה ע"מ לטלטלו לאחמ"כ לשיטת התוס' לקמן (קכג.) כפי דרכו של רע"א שם שהוא מותר בניעור אך לא בטלטול, והשלישי במוקצה באמצע שבת שכתב בו הבעה"מ שמכיוון שהיה מותר בבין השמשות שוב לא יהיה בסיס כל השבת כולה וכתב עליו החזו"א (סמ"ח סק"ח) שגם לדעת הבעה"מ אי"ז מותר רק בניעור אך לא בטלטול. והרביעי ברשב"א בביצה (ב.) שכתב שעל אף שבשכח אי"ז מוגדר בסיס בכ"א הוא נעשה בסיס קצת ולכן לכתחילה אם יכול לנער חייב לנער ולא לטלטל ועל אף שבטלטול עדיין הוא מוגדר כטלטול מן הצד.

יסוד הדברים

ד.                  מכל זה נראה ברור לומר בגדרו של הבסיס שיש בו גדר של טפילות דהיינו שהבסיס טפל למוקצה שעליו ולכך הוי מוקצה היות שאנו דנים אותו כחלק בלתי נפרד מן המוקצה עצמו, וכמו שנראה בכמה מלשונות הראשונים וכדלהלן, דרש"י (מז. ד"ה לדבר האסור) כתב 'שהכלי טפל לשלהבת בעודה בו', וכ"כ שם בד"ה הא ליכא – דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו, ובטל תורת כלי דידיה, וכן הביאו גם הרשב"א (קמב.) והריטב"א (קמב., קמג.) בשם הראב"ד על מיטה שהניח עליה מעות ש'נעשית להם בסיס להיות בטלה אצלם', וכן מדוקדק בתוס' (מז.) שכתב 'דשיורי כוסות לא חשיבי למיהוי כוס בטל לגבייהו'. וכך נראה אף ברשב"א (קכ:) 'שאין הדלת בטלה לגבי הנר להיות בסיסו'.

והנה זה ברור שאף כאשר הבסיס טפל למוקצה שעליו סו"ס אינו המוקצה ממש שהרי יש לו גם מקום עצמי ביחס לעצמו בו אינו טפל למוקצה שעליו, ואם כנים אנו בזה יבואר מה השייכות בין ר"י ור"ש לידן בסיס וכמו שביארנו במקומו דבכל מקום שיש צד הכנה ס"ל לר"ש שהחפץ מוגדר מוכן ואינו מוקצה ולכך בבסיס שיש בו צד עצמי בו אינו טפל למוקצה שעליו שפיר יהיה מוכן ואינו מוקצה. וכיוון שכך נבין גם את רוב הדינים והקולות שמצינו בדין בסיס, דיהיה שייך בו מיגו דאיתקצאי היות שלמעשה בתחילת שבת נעשה למוקצה שהרי נקבע כדבר הטפל מוקצה שעליו כבר בתחילת שבת, ובכ"א לא יהיה לזה דין מיגו דאיתקצאי גמור ואם יהיה זה מותר בתחילת שבת ס"ל לרשב"א ולמג"א להקל ולומר שאף אם שוב יהפך לבסיס בהמשך השבת בכ"א מכיוון שבתחילת שבת הוגדר כדבר שאינו טפל למה שעליו ישאר שמו עליו גם בשעה שמונח עליו האיסור ממש. לעומת זאת נבין מדוע יועיל בדין הבסיס תנאי מעבר לשאר המוקצה וכן מדוע כו"ע מודו שבבסיס אין מוקצה לחצי שבת והוא כמו שביארנו שהבסיס אינו מוקצה גמור שהרי יש בו צד בו הוא עומד לעצמו ואינו מוגדר כדבר הטפל לגמרי למה שעליו, ולכך אם יעמיד בו תנאי ברור המגדיר את החפץ כדבר שאינו בסיס וכן אם לא יהיה זה עליו בפועל ומאידך לא התקצה החפץ בתחילת שבת לא יהיה בכח דבר קלוש לאסרו.

וזה יהיה הביאור בהיתר שמצינו לנער את הבסיס כאשר הבסיס קלוש, היות שבכל מקומות הללו מכיוון שלא נקבע בבסיס שם ברור המגדירו כבסיס לגמרי – לכן אם ינער את הבסיס הרי בשעת הניעור העמיד מצב בו החפץ עומד לעצמו ולא למוקצה שעליו ואדרבה מנער את המוקצה ממנו ושפיר לא יהיה שייך להגדיר מצב כזה כמצב של בסיס.

ואף השייכות בין דין זה למוקצה מחמת איסור תתבאר היטב לפי"ז, דבין בבסיס ובין במוקצה מחמת איסור – מיגו דאיתקצאי – מצינו שנקבע שמו של החפץ כחפץ המוקצה ואע"פ שמצד החפץ עצמו הוא שפיר מוכן ובכ"א כיוון שנתפס בו האיסור בתחילת שבת או שהוא בסיס לאיסור אחר שנמצא עליו זה מגדיר אותו בעצמו לדבר מוכן ולכן קראו לזה בגמ' מוקצה מחמת איסור, וזהו גם מה שדנו הראשונים בביצה דכי היכי שאמרנו שיש מוקצה מחמת איסור דרבנן בדין בסיס כך נוכיח שיש דין מוקצה מחמת איסור גם בדין מיגו דאיתקצאי.

תוספת ביאור והבנה בגדר טפילות הבסיס למוקצה שעליו

ה.                  ברם, רצונינו לומר ביאור ובהירות נוספת לזה, דהנה עדיין צריך לבאר לשון הראשונים שהבסיס מתבטל למוקצה עכ"כ שבטל תורת כלי דידיה שהיא לשון תמוהה וקיצונית עד מאוד היאך יתכן שיתבטל תורת כלי שלו לחפץ שעליו. ובפרט שהרי פעמים רבות שהבסיס הינו חפץ העומד לעצמו והמוקצה שעליו שחשוב ממנו פחות לעין ערוך ואעפ"כ הבסיס טפל למוקצה[יא] ואיננו אומרים להיפך שיהיה המוקצה בטל לבסיס ויהיה מותר, [ואפילו אם ישמש את הבסיס]. נקודה נוספת שנשאר לנו לבאר והוא את דין התורי"ד דבסיס מותר לצורך גופו ומקומו אם אין המוקצה עליו וכתב התורי"ד בטעמא דמילתא דהוא משום שכל דבר שיש בו תורת כלי אינו אסור לצורך גופו ומקומו ורק דבר שאין בו תורת כלי אסור לצורך גופו ומקומו, והנה בעודן עליו מודה התורי"ד שאסור הבסיס בטלטול אף לצורך גופו ומקומו, כלומר דס"ל לתורי"ד שאין לבסיס תורת כלי כלל בעודן עליו ואכתי צע"ג דהרי בזמן שאין עודן עליו אינו אסור רק מטעם מיגו דאיתקצאי, והיינו דאם בבין השמשות נאסר מדין בסיס השתא נמי אסור מטעם בסיס, וא"כ היאך יתכן שבעודן עליו אינו מוגדר ככלי משום שהוא בסיס ושוב לאחמ"כ יהיה מוגדר כבסיס האסור אך יהיה מוגדר ככלי.

ו.                   ונבאר זאת ע"פ שאילה דומה שיש לנו לדון בה בענין הבסיס, והוא בדין בסיס לדבר האסור והמותר, דהלא קיי"ל שבסיס לדבר האסור והמותר אינו מוגדר כבסיס לדבר האסור וטעמו ברור שהרי אינו בסיס רק לדבר האסור אלא גם לדבר המותר, אך זה צ"ע, דישנם אופנים בהם הבסיס הוא בעצם בסיס לדברים המותרים ורק היו היה ומקרה קרה שהניחו בו רק דבר האסור, וניתן לדומה שולחן שנועד להיות בסיס לכל דבר גם דבר האסור ובעיקר דברים המותרים, ורק שאם הניחו עליו נר בתחילת שבת ועוד לא הניחו עליו את הדברים המותרים נעשה והוגדר כבסיס לדבר האסור ולא כבסיס לדבר המותר, והתמיהה עולה בזה, דהרי הדבר המותר בודאי שיותר חשוב מן הדבר האסור, ובודאי ששולחן זה נועד לצורך שימוש הדבר המותר גם כן, ומה לי אם קרה שלא הניחו עליו את הדבר המותר מע"ש בפועל, והלא זה ודאי שהוא נועד והוא בסיס לדבר המותר אשר יותר חשוב מן הדבר האסור וגם שזה ודאי שהשולחן מעמיד את שימושי ההיתר בכל עת וזהו הגדרתו של שולחן זה שהוא בסיס כעת לדבר המותר זה ורק במקרה ובאופן זמני וארעי הדבר המותר אינו נמצא עליו, ולמה לא יקרא שמו עוד כבסיס לדבר האסור והמותר אלא רק בסיס לדבר האסור. אך התשובה לזה ברורה, דהן אמת שהשולחן מיועד ועומד להיות בסיס לדבר המותר החשוב יותר מן הדבר האסור עכ"כ שזה מגדיר אותו כעת לדבר שהוא 'בסיס לדבר המותר' וכמו שדיברנו, אך ביחס לבפועל ולמעשה המצב הקיים שהינו בסיס לדבר האסור ובמישור זה שלמעשה הוא בסיס לדבר האסור באותו מקום הוא אינו בסיס לדבר המותר שלמעשה אינו מונח עליו.

ובדומה לזה נדון בכל עניינא דבסיס, והוא דבאמת בבסיס החפץ אמנם עומד לעצמו, היות שפעמים שהינו דבר חשוב יותר מן החפץ שעליו, ברם, בפועל כאשר יש עליו את חפץ מסויים אפילו שחפץ זה בעל חשיבות מועטת [ורק שאינו בטל כ"כ כדין שיורי כוסות] בכ"א זה מוגדר שהשולחן מתבטל אליו, והטעם, שבמצב של הבפועל באמת הבסיס משמש את החפץ שעליו ועל אף שהוא חשוב יותר סו"ס בפועל הוא משמשו ובטל אליו. וימצא בכאן מצב חדש ומענין, שבעצם כאשר החפץ של המוקצה נמצא על הבסיס אנו דנים שעל אף שבמצב העקרוני הוא חשוב יותר מן הבסיס, אך בפועל הוא דבר המתבטל לבסיס התבטלות מוחלטת.

ומעתה נבין היאך הוא שקראו הראשונים לדין בסיס עכ"כ שבטל תורת כלי מיניה, ותמהנו היתכן כדבר הזה שבטל תורת כלי מיניה לגמרי רק מחמת היותו בסיס לחפץ מעליו, אך התשובה לזה שכל שאילתינו נובעת מכח זה במצב שלנו לא חילקנו בין המצב שקרה עם החפץ בפועל למצב העקרוני שלו ונתערבבו בשכלינו ב' מצבים הללו יחדיו, ולכך לא היה לנו מקום להבין שבטל תורת כלי מיניה, אך באמת שכאשר כתבו לנו רבותינו הראשונים שבטל תורת כלי מיניה כוונתם הייתה שכאשר נדון את המצב של הפועל ממש אזי שיימצא שכלי זה מה שהוא עושה בפועל הוא להעמיד שימושים לכלי שמעליו ובמצב זה אכן הוא בטל לגמרי, ובזה באמת בטל תורת כלי מיניה אך כאשר נדון את החפץ ממבט עקרוני יותר באמת לא יתבטל שמו כלל.

ובזה נבין גם מש"כ לנו התורי"ד שכאשר הבסיס הינו בסיס בפועל אין עליו תורת כלי וכאשר הוא בסיס רק מדין מיגו דאיתקצאי יש בו תורת כלי, משום שגם לאחר דין מיגו דאיתקצאי סו"ס כאשר לא יהיה המוקצה על הבסיס בפועל כבר לא נוכל לדון את החפץ בלי להתחשב כלל במצבו העקרוני היות ובפועל אינו משמש כעת רק למוקצה שעליו  שהרי כבר אין המוקצה עליו ורק בין השמשות היה עליו, ולכך בזה נדון אמנם עדיין נדון זאת כבסיס אך עדיין נדון זאת ככלי.

[א] וגם בזה נאמרו כמה הגבלות, שדעת הראב"ד [הובאה הריטב"א קמג. וקמב., וברשב"א שם קמב.] שבמקום שהבסיס מיועד להיות הבסיס של החפץ יהיה זה בסיס גם בשכח ולא רק במניח היות שבכה"ג אי"צ מחשבה מיוחדת לקבוע את הבסיס להיות מקומו של החפץ אלא כבר היה הבסיס מוגדר כמקומו של החפץ קודם לכן ושוב לא יהיה בזה חיסרון של שכחה כלל. כך הבין הגר"א (נא.) לבאר גם בדברי התוס' (מה: ד"ה דאית ביה) גבי קינה של תרנגולין שכתבו התוס' דקינה של תרנגולין מכיוון שאינו עשוי רק לתרנגולין אי"ז כמניח אלא כשוכח, ובפשטות כוונת התוס' דמכיוון שקינה של תרנגולין עשויה לקבל ביצים א"כ אי"ז מוגדר ששוכח אלא כביכול מניח בכוונה תחילה, אך הגר"א פירש כוונת התוס' כפירוש הראב"ד דכוונתו שמכיוון שהר"ז המקום של הביצים והוא עשוי לכך א"כ אין בו חיסרון של שכחה ובכוחו להיות מוגדר כבסיס גם ע"י שכחה ולא רק במניח בכוונה תחילה.
[ב] עיין הגבלה מעניינת לגדר זה בתוס' הרא"ש קיז. שכתב שכאשר הבסיס מחובר ממש למוקצה כבשר לעור, לא איכפ"ל מה שהוא רק בסיס לזמן. הגבלה נוספת מצינו לזה בחידושי הגר"א לדף נא. שהקשה כקושיית הראשונים על דברי התוס' דאם בסיס לשעה אינו מוגדר כבסיס היאך נמצא ידינו ורגלינו בסוגיית שמן שבנר בשעה שהוא דולק שאנו דנים שהוא בסיס לדבר האסור ואין לך יושב ומצפה גדול מנר שיודע שיכבה במשך השבת ואעפ"כ אינו מוגדר כבסיס לשעה אלא כבסיס גמור, ויישב הגר"א ע"ד מה שהבאינו מהראב"ד בהערה קודמת ביחס לדינא דשכח – דמכיוון שהנר הוא מקומו הקבוע והמקורי של החפץ בזה אף אם יהיה זה רק לזמן בכ"א יהיה זה מוגדר כבסיס, וכל החיסרון של בסיס לשעה הוא רק כאשר אי"ז המקום המיועד ממש לחפץ דבכה"ג צריך שייחד ממש באופן קבוע כדי שיוגדר הבסיס כבסיס של חפץ זה אך כאשר הוא עומד לכך מאיליו ואי"ז את ייחודו ומחשבתו של האדם לא איכפ"ל כלל מה שהעמיד זאת רק לזמן.
[ג] וזהו לשון הרמב"ן: הכא נעשה בסיס לדבר שהוא אסור מן הדין ודייך שהקלת עליו לטלטלו אם היה בעצמו משום כבוד קדשי שמים, אבל העור אגבו אסור.
[ד] וכן נראה גם משיטת הרשב"א לקמן קמג. שדיבר על מיטה שלא יחדה למעות דאם יש עליה מעות אסור לטלטלה וביאר דהוא מטעם דמיירי במניח לדעת באמצע שבת על ידי גוי או תינוק ולא היה בדעתו לנערו ממנה בשבת, ואפילו עשויין ליפול משם מעצמן, דבכי האי גוונא יש לנו להעמידה שם בפרק כירה, והלכך לרבי יהודה אסור, וכו' עיין שם היטב, ומדוקדק היטב מתוך דבריו דאין איסור בסיס רק לשיטת ר"י ולא אליבא דר"ש.
[ה] דקדקנו בלשונינו לכתוב שאי"ז רק בגדר אולי היות שאי"ז מוכח כלל מדברי התורי"ד, היות דאפשר שכוונתו שהוא גדר בגדרי בסיס שמכיוון שאין רצונו שיהיה הבסיס בסיס למוקצה ל"ש להכריחו ולהגדירו כבסיס ע"כ של הבעלים אם אינו חפץ להגדירו כך.
[ו] דגלי אדעתיה מעיקרא שלא עשאו בסיס, שכיון שדרך העולם לכסות כל הקדירה וזה הניח מקצתו מגולה לכתחילה עשה שיתפוש הכיסוי משם ויטלנו, ובתר מחשבתו אזלינן, דהא שני לן בין שוכח למניח.
[ז] אי"ז התוס' שלפנינו.
[ח] סימן רסו ס"ט, וע"ע סרע"ט, ועיין בסימן רסה סק"ב ובסימן שח סק"נ דשוב כתב כן וציין לשו"ע בסימן רסו שם.
[ט] כן הוא בסימן של"א סק"ה שפסק המג"א דלא כהמהרש"ל שהתיר לטלטל סכין של מילה גם לאחר המילה משום שאין מוקצה לחצי שבת ונחלק עליו הבעה"מ שאין מוקצה לחצי שבת לא נאמר רק להתיר את הזמן שאחר הדיחוי אך לא את שעת הדיחוי עצמו. ואילו בדין בסיס שכתב הבעה"מ שאם היה זה מותר בבין השמשות שוב יהיה זה מותר לכל השבת כולה ג"כ ציין הבעה"מ בדבריו לסימן ש"י ס"ג שם מבואר הדין דאין מוקצה לחצי שבת ולכאו' היא סתירה גלויה בדבריו דמחד הבין שדין אין מוקצה לחצי שבת מתיר גם את הזמן בו החפץ צריך להיות דחוי ומאידך גיסא הבין שדין אין מוקצה לחצי שבת מתיר רק את הזמן שאחר שעת הדיחוי עצמו. ואין לזה פיתרון רק לחלק ולומר שהבין המג"א שביחס לדין בסיס בכוחו של ההיתר של בין השמשות לקבוע ולהתיר גם את השעה בו החפץ צריך להיות דחוי, וביחס לשאר דיני מוקצה החמורים יותר אין בכוחו של החפץ להתיר רק את הזמן שאחר שעת הדיחוי עצמו. ועיין במה שביארנו ענין זה היטב כאשר דיברנו בדין מיגו דאיתקצאי ואין מוקצה לחצי שבת.
[י] דהנה בגמ' קמב: שהביאו דין האבן שע"פ החבית אמרו עלה דלא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלה, ובב' אופנים דיברה המשנה, האחד באופן שיכול לנער שאמרו שיטה על צידה וינער והשני באופן שאינו יכול לנער שאמרו שיכול גם לטלטל בעודן עליו. וברש"י (שם קמב: ד"ה לא שנו) כתב שדברי הגמ' לא שנו אלא בשוכח ולא במניח היינו גם על האופן של ניעור שמטה על צידה שאם הניח ייאסר עליו אף להטות על צידה, לעומת זאת ברש"י לעיל מינה (קכה: ד"ה לא שנו) מדוקדק שכל מה שאמרו לא שנו אלא בשוכח היינו רק ביחס למה לטלטול החבית עם מה שעליה אך להטות על צידה מותר גם במניח ולא רק בשוכח. והדברים צ"ע שלכאו' סתר משנתו בזה. ועמד בזה רע"א קכה: שם.

עוד צ"ע שכך נראה גם ברש"י (נא. ד"ה הרי זה) שכתב שאין בגיזי צמר המונחים ע"ג דין בסיס משום דמיירי במגולה מקצתו ובמצגולה מקצתו אי"ז טלטול אלא ניעור ובהדיא שנו שמטה על צדה ומנער, והנה שם מיירי במניח ואעפ"כ התיר רש"י לנער שוב מבואר בדעתו דס"ל שבסיס מותר בניעור. אך שוב סתר רש"י משנתו דמשמע מדבריו שהטעם שמותר לטלטל גיזי הצמר היינו משום שהוא מגולה מקצתו ושייך בו ההיתר של ניעור, וזה צ"ע דברש"י (מט. נוטל) כתב טעם אחר והוא דמכיוון שהמוקצה משמש לבסיס ולא הבסיס משמש למוקצה אין בזה דין בסיס עיי"ש היטב. וצ"ע.

עוד צ"ע דלכאו' היא גמרא ערוכה שגם בשכח יש איסור ניעור, כך הוא בגמ' דף קמב: ביחס למעות שע"ג הכר שכתבו בגמ' להדיא דאפשר שם בניעור והגבילו את ניעור זה רק לשוכח ולא למניח. וכך הוא גם בדף קכ: ביחס לנר שע"ג טבלה דשוב אמרו בגמ' שמנערו רק אם שכח ולא הניח.

וביאר רע"א בכל זה, דבאמת אין שיטת רש"י כלל שמותר לנער בכל פעם שמניח אלא דרש"י ס"ל כשיטת בעה"מ שכאשר המוקצה משמש לבסיס ולא הבסיס את המוקצה הוא אי"ז מוגדר בסיס לקמרי, אך רש"י בשונה מדעת בעה"מ שבכה"ג הוא אינו מוגדר לבסיס כלל ס"ל לרש"י שיהיה זה בסיס במקצת המתיר ניעור ואוסר טלטול. וממילא באופנים שמבואר בגמ' שאסור בניעור מיירי בבסיס רגיל, ובזה תתיישב סתירת דברי רשי מדף מט. לדף נא. דאחרי שביאר לנו רש"י בדף מט. שהקדירה אינה משמשת את הגיזי צמר אלא גיזי הצמר משמים לקדירה לכך שפיר שייך לדון ולומר שנתיר בסיס זה בניעור אף במניח.

ועפ"ז כתב רע"א דרש"י בדף קכה: דיבר על אבן שע"פ חבית ומיירי שם כמו שכתב הבעה"מ שם שהאבן משמשת את החבית ולא החבית את האבן ולכך תהיה מותרת בטלטול, אך בדף קמב: שמא הבין רש"י שדיברו אליבא דרב אסי אשר לא שייך לדון בדעתו שהאבן משמשת את החבית היות שאם הוא מניח לעולם יהיה זה על דרך כיסוי וכשיטת רב אסי בדף קכה: ולכן כתב רש"י דמיירי גם על דין הניעור שבמתניתין. ע"ש בדברי רע"א היטב. הא מיהת שנמצאית למד בשיטת רש"י לפי דרכו של רע"א שבמקום שהמוקצה משמש לבסיס ולא הבסיס משמש למוקצה הותר לנער אפילו במניח, ודלא כשאר בסיס שאסור אפילו בניעור.
[יא] דוגמה לדבר מנר המונח ע"ג שולחן, שהרי זה ודאי שמטרת השולחן אינה רק כדי להעמיד את השימושים של השימוש בו אלא עומד כרהיט בפנ"ע ובודאי שחשיבותו כרהיט גדולה לעין ערוך מחשיבותו כדבר המעמיד נר קטן על גביו ואעפ"כ אנו אומרים שמכיוון שמעמיד את הנר על השולחן השולחן בטל ביחס לנר והוא פלא פלאים.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים