תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בסיפור ההגדה
פסח
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: הגדה של פסח

סיפור ההגדה

סימני הסדר: כתב היסוד ושורש העבודה כי עניין גדול לומר הסימנים ויש בהם סודות גדולים, ולכך יאמרם בפה מלא, והעיקר שיכווין לבו שעושה נחת רוח לבוראו, וקודם שיתחיל כל דבר בסדר ירגיל עצמו לומר הנני מוכן ומזומן, ויהי נועם ה' וכו'. 

קדש: בכל קידוש מזכירים את יציאת מצרים, ובליל הסדר יש לזה משמעות גדולה יותר, הם רצו להפוך אותנו לעבדים ולהשפיל אותנו ולאבד את הקדושה שלנו ואת הייחודיות שלנו כבנים לעם הנבחר, והאומה המצרים חלפה מהעולם ואנו יושבים כבני מלכים ומכריזים אשר בחר בנו מכל עם, אשרינו שאנו העם הנבחר! ורוממנו מכל לשון, שאנחנו לא עם עבדים אלא עם מרומם מכולם, וקדשנו במצותיו ונתן לנו מועדים לשמחה וששון.

כרפס: העניין בזה כמש"כ בפסחים קי"ד. שישאלו התינוקות, והתשובה שמשיבים להם כתב המהרי"ל שעושים זאת כדי לגרור הלב לאכילת מצה לתאבון.

והשם כרפס כתב רבינו מנוח שהיה עשב ששמו כרפס שהיו שמים על הראש לאות נצחון וזהו אות הנצחון על מצרים, ובמהרי"ל מובא במג"א שכתב שיש נוטריקון ס' פרך ללמדנו ששישים ריבוא עבדו בפרך.

יחץ: עניין חציית המצה איתא במדרש להראות לנו שהיו עניים והיה שומר החצי להיום וחצי למחר. ובדעת זקנים כתב שהבציעה זכר לקריעת ים סוף. ובשער יששכר איתא שחוצים המצה האמצעית שהיא כנגד יצחק עפ"י הגמ' שבת פ"ט: דלעת"ל יאמר יצחק לקב"ה אם אתה סובל את עוונות ישראל מוטב ואם לאו חצי עליך וחצי עלי והיינו שאני ראוי לכפר על חצי מהעוונות.

ומניחים המצה תחת המפה, בטור כתב דהוי זכר למה שכתוב משארותם צרורות בשמלותם, ובכלבו כתב שהוא כדי שיראו התינוקות וישאלו מדוע אין אוכלין. ונושאים אותה על הכתפיים זכר לאופן שהוציאם השי"ת ממצרים.

ובפסחים ק"ח: תניא ר"א אומר חוטפין מצות בלילי פסחים שלא ישנו התינוקות, ורש"י רשב"ם וערוך כתבו דהיינו על הגבהת הקערה, ובראב"ד ועוד פירוש ברש"י והרשב"ם כתבו דהיינו שממהרין לאכול כדי שלא ישנו, והאריכו הרבה באחרונים במנהג זה די"א שהוא לחבב המצוה וי"א שאין לעשותו.

סיפור יציא"מ: עיקר הסיפור הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח שבתחילה היינו עבדים והקב"ה הוציאנו. ועבד פירושו לעבוד מ4 בבוקר ועד הלילה, וכעת אנו יוצאים לחרות ולהרגיש את האושר ביציאה, ומגלים את המצות כיון שאדם שניצל בזכות דבר מסוים ממות ובא לספר את סיפורו מחזיק את החפץ שעמו ניצל וכך אנו מספרים את סיפור יציא"מ.

כתב התולדות אדם שכיון שיציא"מ היא יסוד האמונה שהשי"ת חידש העולם ויכול ומשגיח על כל הנבראים, לכך ציוותה התורה במצוה זו יותר מכל המצוות על והגדת לבנך כדי שיתקע בלבו האמונה מנעוריו, ובכדי שלא יעשו המצוה כמצות אנשים מלומדה לכך אמר ר"ג שכל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא יד"ח כדי שיהיה פרסום הנס ולא רק ע"י אכילה, אולם עדיין חששו שיהיה זה אצל ההמון כתפילה ולכך תיקנו חכמים שישאלו התינוקות ויצטרך אביו להשיב טעם הדבר ואף ת"ח ישאלו זה לזה ויכוונו לעומקם של דברים ואף הוא ישאל לעצמו, שכאשר האדם רוצה להעמיד על אמיתת הדברים חוקר כל הצדדים עד שמוצא מבוקשו.

האדם נברא בתוך עולם מוכן ונראה הכל עפ"י הטבע וקשה להבין שהכל בחסדי ה', וביציאת מצרים ראו בבירור את השגחת השי"ת עלינו שהיו בשפל ובתחתית גשמית ורוחנית, וזוהי מצות סיפור וזכירת יציא"מ להרגיש הכרת הטוב לקב"ה ועי"ז לקבל עול מלכות שמים, וכך נוכל להביט במבט נכון על כל קשיי החיים.

הא לחמא עניא: הפיסקא כוללת ג' חלקים שהמצה היא לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים, הזמנת העניים לסעודה, ואיחולי ברכה לשנה הבאה שנהיה בני חורין באר"י. ונכתב בלשון ארמית כיון שנתקנה בבבל ונכתב בלשון שהבינו, וי"א שכיון שליל שימורים הוא מן המזיקים אך אם יאמר בלשון שהם מבינים שכל מי שרוצה יבוא היו מגיעים המזיקים.

יש להבין מה טעם הכרזת הא לחמא, ברשב"ם כתב להודיע שחילקנו המצה לשניים כעני ששומר למחרת, 'הא' היינו הנה והוא לשון זכר ונקבה להזכיר שכולם היו בנס, 'לחמא עניא' היינו כמש"כ בגמ' לחם שעונים עליו דברים הרבה, ויש לישנא בגמ' שכיון שחוצים המצה כדרך עני האוכל פת פרוסה, והאור זרוע כתב שהמצה עצמה ענייה כיון שהיא בלא תבלינים, והאברבנאל ביאר שהוא מאכל עניים שאוכל מעט ושבע הרבה.  'די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים' הקשו הראשונים הרי את המצות אכלו לאחר יציא"מ, וברמב"ן ביאר שהתורה הצריכה לחם עוני מלבד שיצאו בחפזון ולא החמיץ בצקם אלא אף זכר למה שמצרים האכילום לחם צר ומים לחץ. 'כל דכפין ייתי וייכול' יש לבאר מדוע רק בליל הסדר מכריזים כך, ויש שביארו שיש בלילה זה הרבה מצוות ולא רוצים שיפסידום, וברש"י ושא"ר כתבו שאין ההכרזה לעניים שהרי אינו פותח הדלת אלא לבני ביתו שכל מי שהרעיב עצמו בער"פ לאכול מצה לתאבון יבוא ויאכל, וכתב הארחות חיים שהכרזה זו היא המשך הסיפור מדוע מחלקים המצה, שאבותינו חילקו לחבריהם בעת יציאתם ממצרים לחם עוני ואמרו זל"ז שיש לנו לשמוח שאם נאכל כעת בחפזון לשנה הבאה נהיה באר"י ונאכל במתינות ואף אנו עושים כמותם שכעת נאכל בחפזון ולשנה הבאה במתון כרצוננו. 'השתא הכא' יש להבין מה שייך למה שאמרו לעיל, ויש שביארו שכיון שהחלו בצרות אבותינו מסיימים בנחמה, ובשבלי הלקט כתב שלאחר שהזכרנו עניין קרבן פסח שאין אנו יכולים לעשותו כראוי אומרים דברי נחמה שיש לנו הבטחה מהקב"ה להוציאנו מהגלות ואנו מבקשים שיקיים ההבטחה בשנה זו כדי שנוכל בשנה הבאה לקיים המצוה כראוי.

וביאור המילים על זמן ביהמ"ק, כל דכפין היינו שיש לו קרבן פסח ורעב והוי אכילת רשות, כל דצריך היינו שאין לו קרבן פסח, ואומרים לו השתא הכא שהשנה אפשר לארחו, לשנה הבאה בירושלים וקרבן פסח רק למנוייו ולא יכול להזמינו בלילה, ולכן אמרו השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין שיהיו כולם עשירים ולא יצטרכו לאחרים.

וביאור הא לחמא שביאר בביאור מרטיט האמת ליעקב למגיד מדובנא, עפ"י משל לעני המסובב בעיירות ובידו מסחר, פעם אחת הגיע לעיר והחל לסובב ברחובות עד כי הצליח במסחרו וגדל מאוד, ובכל שנה שהגיע היום שבא נתעשר עשה יו"ט גדול, וכך היתה דרכו בכל חג שהיה לוקח התרמיל והילקוט להורות שהגיע רק עמם ואח"כ התעשר מאוד, ובחג זה היה נותן לבניו בגדים נאים ומתנות, ויהי היום ואיבד את כל רכושו וישב ודאג מה יעשה, ותאמר לו אשתו עליך לזכור איך היתה מחייתנו בתחילה, ולבש התרמיל והילקוט לצאת לדרכו, וסברו בניו שהגיע היו"ט הקבוע וביקשו שיתן להם בגדים נאים ומתנות, אך אמר להם הרי אז הייתי באמת עשיר ולקחתי התרמיל עלי להיזכר מהיכן התחיל הכל, אך עתה אני עני באמת וצריך אני לשאת על שכמי את התרמיל באמת ולא לזכרון. וכך בזמן הבית היו לוקחים המצה לזכרון הנס שנעשה במצרים, אך אחר חורבן הבית אנו ממש מרגישים די אכלו אבהתנא במצרים.

מה נשתנה. כתב המהרי"ל נוהגים לאמרו בניגון יפה משום שעי"ז נשבח לאדון הכל, וביאר הגרי"ל דיסקין שמפני ששאלות מה נשתנה נאמרו במשנה ואמרו במגילה ל"ב. אריו"ח כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ולכך כ"א מחויב בזה. והדרך היא דרך שאלה ותשובה וידוע שיטת הרא"ש שמצות סיפור יציא"מ מה"ת היא רק ע"י שאלה ותשובה ובלא"ה היא מדרבנן, וכיון שע"י שאלה ותשובה מגיעים לבירור היסודות.

השאלות בצורה מורחבת. (מהספר עמך ונחלתך), השאלה הראשונה שהרי לכולנו ביום רגיל עיקר המחיה הוא הלחם, ובשבת אוכלים חלות, ועוגות, ולעיתים עם הכבד.. אוכלים מצות, ועכשיו מגיעים ללילה שכבר אנחנו אחרי חודש ימים שכל עם ישראל טרוד במלחמה אחת לאבד את החמץ מהעולם, וזה אותו חמץ שהאמא דואגת תמיד שכל אחד יאכל כראוי ועכשיו אנחנו משמידים אותו. ויותר מזה עכשיו במרכז השולחן עומדת מצה שנעשית בשמירה אדוקה וכ"כ ששנו לקראתה, וזוהי התמיהה מה קרה הלילה.

השאלה השניה שבכל ארוחת ערב אוכלים כל מיני ירקות ולפעמים לא אוכלים בכלל, וכך השיגרה, ובלילה זה אנחנו רואים שכל עם ישראל הכינו לעצמם ירק מיוחד ללילה הזה וכולם חייבים לאכול אותו, ומה מיוחד במרור הזה ובלילה הזה.

השאלה השלישית הרי בדרך כלל אוכלים ירקות בתוך הסעודה ואי"ז דבר עיקרי כלל, ועכשיו אנחנו רואים שמייחדים את המרור לאכול אותו עוד קודם הסעודה והכינו לו אפילו מטבל, והקפדנו שאכילת המרור לא תהיה ככל יום עד שהקדמנו לאכול ירקות אחרים בטיבול ולעשות מעין סעודת ירקות, ומה קרה בלילה הזה שמייחדים לטבול את הירקות שני פעמים ומה העניין במרור שרוצים להבליט אותו.

השאלה הרביעית הרי בכל לילה אנחנו אוכלים איך שמזדמן לנו לפעמים על הספה לפעמים בכסא רגיל ואפי' בעמידה, ובלילה הזה כל עם ישראל יושב בצורה אחידה כבני מלכים, ומה קרה בלילה הזה שאנחנו ניראים כבני מלכים.

התשובה על השאלות, כתבו הראשונים שעונים שכל מה שאנו עושים בלילה הזה הוא להורות על היציאה מעבדות לחירות, והלילה הזה שונה לחלוטין מכל הלילות, וכל מה שנעשה הלילה הזה הוא לספר ולתאר את השעבוד הנורא ועד הגאולה שהשי"ת עשה עמנו.

עבדים היינו לפרעה במצרים. אנו מקדימים לבאר מהו עניין סיפור יציאת מצרים, ולהבין מהו שעתה אנו עבדים לקב"ה. וביאר האברבנאל שהיו שני מניעות לגאולה, שהיינו משועבדים לפרעה שהיה מלך קשה וכן ארץ מצרים שהיתה מקור הצרות ולא יצא משם עבד מעולם. ויוציאנו ה' משם, שעבד משוחרר מודה לאדונו. ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד רמה ובעמוד אש וענן, ואילו לא הוציא וכו' היינו שלא היתה הבטחת בין הבתרים, או שהיו מתערבים במצרים, ולכן כולנו משועבדים לאדון ששחרר אותנו. ואפי' כולנו חכמים וכו' היינו אף שבט לוי שלא נשתעבדו חייבים בסיפור. וזהו גודל ההודאה להשי"ת שהוציא את עמ"י בהנהגה מיוחדת וע"ז מודים לו.

מעשה ברבי אלעזר וכו'. מביאים המעשה לראיה שאפילו חכמים וזקנים מצווים בסיפור יציא"מ, וכל המרבה ה"ז משובח. וכתב הר"י ישראל וז"ל ומן הידוע כי היה זה מעמד נכבד שנתקבצו בו חמשה עמודי עולם כאשר מבואר בתלמוד מעלת כל אחד מהם, ואי"ז סתם סיפור גשמי אלא השבח הגדול ביותר לבורא יתברך.

אמר ר"א וכו' ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עניין הזכרת יציא"מ בלילות כתב החרדים שהוא כדי שנזכור שאנחנו חייבים לעבוד את הבורא ית' אף בלילות, ותיקנו קבלת עול מלכות שמים בלילה ויום ואנו צריכים ללמוד את שורש האמונה והעבדות לפניו יתברך, וזוהי תכלית סיפור היציאה הלילה הזה שע"י שנחשוב ונצייר את פרטי הניסים המיוחדים שזכינו ביציא"מ נתחזק בגודל חיוב העבדות לבורא יתברך.

ברוך המקום. מזכירים כעין ברכה על הסיפור, שאנו מכירים שהקב"ה נמצא בכל מקום ואין עוד מלבדו, וכתב הרוקח שהזכיר ד' פעמים ברוך כנגד ד' בנים הנזכרים שהבורא ברא את כל בני האדם ויש לספר להם יציא"מ, וכתב הגר"א שהעולם התחדש ב' פעמים בבריאת העולם ובמתן תורה, ולכך אומרים ברוך המקום על בריאת העולם, ברוך הוא על מחשבתו לברוא העולם, ברוך שנתן תורה על שעת הנתינה, ברוך הוא על מחשבתו ליתן התורה.

כנגד ארבעה בנים דברה תורה. הבן הקשה על שינוי ליל הסדר ונענה בעבדים היינו לפרעה במצרים, ומביאה ההגדה חובת הסיפור וצורת התשובה לכל סוג מהבנים. ובמדרש ר' דוד הנגיד כתב ע"ד דרוש שד' בנים הם כנגד ד' דברים בכל אדם, החכם כנגד יצה"ט, הרשע כנגד יצה"ר, תם כנגד החומר בעצמו שאינו יודע מה סח, ושאינו יודע לשאול כנגד האברים שאינם יודעים תכליתם. וארבעת דרגות הבנים יש להם שייכות לכל אחד יש דברים שהוא מקיים בצורה נכונה ויש שמזלזל בשוגג או במזיד או מחוסר ידיעה.

ולבאר עניין הבנים שמעתי מהגר"ד ברוורמן ביאור נפלא, דהנה החכם שואל מה העדות והחוקים ועונים לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, וברשע עונים לו אילו היית שם לא היה נגאל ומה עונים להם.

אלא כיון שבימינו יש הסתרה שצדיק רע לו ורשע טוב לו, ובזמן יציא"מ היה צדיק וטוב לו רשע ורע לו, וכיון שכפר ולא מאמין בשבירת הטבע לכן אילו היה שם לא היה נגאל, ועניין החכם הוא ששאלתו מהם כל הדברים על השולחן והוא צודק בתמיהתו שבשביל מה צריך חרוסת בשביל להבין מה זה טיט וחסה לדעת מה זה עבודה מרה, אלא כדי לחיות את הדברים ולזוכרם לכך מניחים על השולחן שעושים סימנים ומחדיר זאת בנשמה. וזהו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן דהיינו שלא אוכלים כלום אחר אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפה ואז כל הלילה נזכור שיצאנו ממצרים והעניין בזה כמשנ"ת להחדיר בנשמה וזה רק ע"י דוגמאות וסימנים ובלא זה ישאר הכל רק כזכרון.

ומסופר על אחת בשואה שהפרידו אותה מילדה הקטן ולקחה ממנו שערה מהראש ושאלה אותה אחת מה יש לך מזה, ואמרה לה כשאני אתגעגע אליו ויצופו הגעגועים מאוד אני אקח את השערה הזאת ויחבק אותה וינשק אותה וכך ארגיש כאילו הוא כאן לידי, וזהו ההבדל בין הרגשה של לחיות בלב לבין רק לזכור ולכן מניחים סימנים מול עינינו כל הזמן.

יכול מראש חודש. אומרים שעיקר מעלת הסיפור הוא בלילה הזה. ופירש הגר"א שפיסקא זו היא תשובה למה נשתנה שלכן אין ללילה זה דין לילה אלא יום, ולכן עושים כל הדברים הללו בלילה זה שלומדים הלילה מביום ההוא. בעבור זה פרש"י שחיובך שחיובך שתראה לו באצבע בשעה זו וזה עניין הסיפור בפני המצות, ומשום שתכלית הסיפור לשנות בנו את הרגשי הלב ולחזק בנו את ההכרה בבורא יתברך וע"י ציורים גשמיים של מצוות היום קל יותר לקרב הדברים ללב.

מתחילה עובדי ע"ז. מתחילים לבאר את שורש הירידה למצרים, ומספרים על היצירה של כלל ישראל ע"י בחירת ה' באברהם אבינו בבין הבתרים, גזירת הירידה למצרים והבטחת הגאולה. ומפרש האבודרהם שכשם שמשבחים הקב"ה שגאלנו ממצרים והרים אותנו משעבוד ואשפות לגאולה וחירות כן משבחים הקב"ה שהרים אותנו משפלות אבותינו תרח ואבותינו במצרים שהיו עובדי ע"ז.

ורואים כאן שהקב"ה הוא שקרב אותנו אליו ואע"פ שאברהם חיפש את הקב"ה מ"מ תמיד צריך את הפתיחה שלנו והקב"ה מסייע להתקרב אליו, וזהו שבח השי"ת שקרבנו לעבודתו.

ומהפסוק ביהושע כתב האברבנאל שלומדים שעשה הקב"ה ג' חסדים, א'. בעבר הנהר ישבו אבותיכם, שנתן לנו אר"י אפי' שאבותינו ישבו בעבר הנהר, ב'. ויעבדו אלוהים אחרים, ואפ"ה עשה שאברהם יאמין בו, ג'. שאברהם לפי הטבע היה עקר ונתן לו הקב"ה זרע.

ולהמחיש עניין זה הביא בספר זכרון אברהם ע"פ משל לשני חולים שבאו לרופא שמחלתם שווה, ובבוא הרופא לבקש שכרו דרש מאחד כפול מהשני ואמר לו שזו מפני שהתרופות שלך היו יקרות יותר, ומשום שרשום שגם לאמך הזקנה היתה המחלה הזאת ולעקור מחלה שנמצאת בשורש זה קשה מאוד, וחבירך היה יותר בקלות לרפאותו, וכך עמ"י מדוע היה צריך להוציאנו ביד חזקה ותרופות גדולות ולא בדברים יותר קטנים, כיון שהיינו במצרים עובדי ע"ז וזה היה לנו מהשורש וקשה לנו לפרוש מזה ולכן היה צריך זרוע נטויה ומכל מכה ומכה נפל פחד ה' וחרדתו עליהם והגיעו לשלמות הנפש.

ברוך שומר הבטחתו. יש להבין וכי ס"ד שלא ישמור השי"ת הבטחתו, וכתב הגר"א שהשבח שהקב"ה חישב את הקץ מאותו זמן שאמר לאברהם ומשנולד יצחק עד שיצאו יש 400 שנה, ומברכים כאן שומר הבטחתו בגאולה, ברוך הוא על הגלות שהיא מתוך אהבה ובהסתר פנים להכניע לבם של ישראל.

והיא שעמדה. אפילו שזכות אבות כלה ברית אבות לא כלה, והקב"ה מעמיד לנו צרים בכל דור ודור להראות השגחתו עלינו שמצילנו מידם וזה נס קיומנו בין האומות שאין אומה אחת שמחזיקה עד היום ורק עמ"י נשאר חי וקיים וזהו מצילנו מידם שע"י המכה נהיה הרטיה. וזו אינה רק מלחמה רוחנית אלא גם מצילנו מדעות רעות שאצל לבן הציל הקב"ה את יעקב וקודם שבא ללבן למד יד' שנה אצל שם ועבר כדי להחזיק אצל לבן כב' שנים.

ואמרו ע"ז משל למלך שהגלה את בנו ואמו מתחננת בעדו אולי תשכח את בני שמה, ויאמר המלך צאי את עמו וכשם שלא אשכחך כך לא אשכח את בנך, וזהו והיא שהשכינה הקדושה עמנו בגלות וע"י ישועת השכינה אף אנו נוושע והיא עומדת לנו בגלות לבל נאבד.    

צא ולמד וכו', ולבן ביקש לעקור את הכל. מספרים כעת את סיפור יצירת כלל ישראל, וכפי ששמר השי"ת את יעקב כך שומר עלינו להצילנו מכל הרוצים לאבדנו. איתא בילקו"ש דכשראו הצמידים רצו להרוג את אליעזר וכשראו שהעביר את הגמלים בנהר אמרו אין יכולים להרגו והביאו לו קערה עם סם המות ונתחלפה עם בתואל, ואם היה אליעזר מת לא היה יצחק יכול להינשא כיון שהאומר לשלוחו קדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם. וכתב הגר"א שהובא סיפור לבן ויעקב ללמדנו שמעשה אבות סימן לבנים לגלות מצרים, שגלות יעקב ואח"כ לקיחת רכושו כמצרים, וזהו השורש לגלות בנ"י במצרים, ועוד דברים נפלאים יובאו בעז"ה בעניני פסח.

וירד מצרימה. מתחיל להביא צרותם של ישראל, וזהו עיקר השעבוד ומרחיבים את המצב הקשה שהיה לנו, ובפסוקים אלו הם מצות הסיפור שבהם רואים את ההנהגה שהיתה במצרים.

אנוס עפ"י הדיבור כמש"נ אל תירא מרדה מצרימה, שהיה צריך את מכירת יוסף כדי שיעקב ובניו ימשכו למצרים, וזה היה לטובת כלל ישראל שיזכו להזדכך ולהיות עם ה'.

ולא ירד יעקב להשתקע שם כיון שאז לא היו יכולים בנ"י לצאת ממצרים שהיה פוגם בהם, וזכה יעקב להשפעה מיוחדת של שמירה על בנ"י שלא ישתקעו במצרים ועי"ז יזכו לצאת, ואפי' שלא השתקעו שם פרעה ומצרים התעללו בהם.

ויהי שם לגוי, שהיו ישראל מצוינים שם כיון שדרו במקום אחד נעשו לגוי גדול, וזהו נס גלוי שאע"פ שנגזר עליהם עינוי מ"מ נתרבו מאוד.

רבבה כצמח השדה נתתיך כמו שהצמח ככל שגוזזים אותו נהיה יותר גדול כך עמ"י גדל ע"י הצרות, ותבאי בעדי עדיים שדיים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, שבאים לומר שהגיעה זמן הגאולה והיא ראויה לאיש ולהתקשט בתכשיטים, ואת ערום ועריה היינו ערומים ממצות, ועריה שלא קיימו מצות מילה, ואעבור עליך ואראך שראה הקב"ה את ישראל מתבוססים ומתלכלכים בחומר ובלבנים ולכך המשילם לאשה יולדת המתבוססת בדמה וניחמם שלא ימותו מקושי השעבוד אלא יחיו וירבו כצמח השדה. והראני הגה"ג ר' הלל טיילור במהרש"א סוטה יא'. ביאר דהוי כמו ילד קטן שמדבר בשפה עילגת כך דיבר הקב"ה עם עמ"י שנתגדלו בשדות ואין ידעו הדיבור. נורא למתבונן.

וירעו אותנו המצרים ויענונו, יש להתבונן קושי השעבוד וההצלה ממנו. לחזק האמונה בבורא והעבדות אליו, שהכל היה ע"י מעשי ה' יתברך, שזה היה תכלית הזיכוך של עמ"י. ועי' להלן השעבוד.

ונצעק אל ה' אלוקינו. זהו היה השיא של השעבוד, שיש להתמקד בצעקה ובקשה אל הקב"ה בלא הרף וגם אם נראה שאיננו נענים מי יודע כמה תפילות עלינו להתפלל כדי שתבוא הישועה, וכאן מובאים הפסוקים של שמיעת הקב"ה את הצער של עמ"י והוא גודל ההודאה.

ויוציאנו ה' ממצרים וכו' עד סוף המכות, מספרים על היציאה ממצרים, ומרחיבים לבאר שהקב"ה גאל אותנו משם בניסים גדולים, ובזה ראו שהשי"ת שולט בבריאה ומנהיג אותה וכן את הקירבה לעמ"י.  המכות שקיבלו במצרים עי' להלן במעשה יציאת מצרים בהרחבה.

רבי יהודה היה נותן סימנים. כתב הגר"א שיש בזה ג' דרגות בבירור האמונה, שבתחילה אמרו לפרעה בזאת תדע כי אני ה' להראות מציאות ה' בעולם עד שבכינים אמרו החרטומים אצבע אלוקים היא, ואח"כ היה שלב של השגחה פרטית למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ שהשי"ת מחליט היכן יסתובבו החיות ואם יחיו האדם והבהמה. ואח"כ נאמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ היינו שהברד הארבה והחושך מבטאים כח עצום של שליטה אדירה מעל הטבע, ובמכת בכורות סיימו את החינוך לעמ"י ולפרעה וכמש"כ אני יוצא מציאות ה', יפלה ה' השגחה פרטית, וצעקה גדולה אשר לא היתה ולא תהיה.

ומאריכים לפרט את הריבוי הגדול של המכות שנענשו המצריים במצרים ועל הים, להגדיל ההודאה להשי"ת על שהרבה לנקום במצרים על כל מה שעשו לנו והצילנו מהם.

כמה מעלות טובות. הוא כעין סיכום בתוספת הכרה בריבוי המעלות הטובות שזכינו מכח יציאת מצרים. וכתב המהר"ל שיש לחלק את חמש עשרה המעלות לג' חלקים. חמש מעלות בהנהגת יציאת מצרים. עצם היציאה, השפטים במצרים, ביטול אלהיהם, הריגת בכוריהם, נטילת ממונם. חמש מעלות בהנהגת הבורא עם עמ"י בניסים מעל הטבע. קריעת ים סוף, חרבה, ביטול צריהם, סיפוק הצרכים במדבר, ירידת המן. חמש מעלות שזכינו בהם לשייכות ודביקות עם הבורא יתברך. שבת, הר סיני, קבלת התורה, ארץ ישראל, בית הבחירה.

פסח שהיו אבותינו אוכלים. כעת מזכירים המצוות העיקריות של הלילה ומבארים הטעם של כל מצוה. ומבואר שנצטוו ישראל להקריב קרבן במצרים מפני שהיה בזה מסירות נפש, שהיו יכולים מצרים לסוקלם באבנים על שזבחו את אלהיהם, וכן שיראו המצרים שאוכלים את הטלה בשלימות והוא יותר מסי"נ, וע"י ההתעלות הזו זכו להצלה.

מצה זו שאנו אוכלים. המצה באה להראות את הלחם צר ומים לחץ, והמצה היא סמל העוני, כי העיסה היא המזון הבסיסי של האדם והחימוץ הוא תוספת מעלה לעיסה, וזהו ביטוי העוני שהמאכל שלהם היה מהעיסה הפשוטה ביותר ואכלו בצמצום כעניים. ואותה מצה מבטאת את החירות כיון שעמ"י סברו לאפות את המצות במצרים ולא הספיקו עד שגרשום ממצרים, והיה ראוי שהבצק יחמיץ בדרך כיון שמשפחות עם מליוני בני אדם הלכו עם כל המטלטלים שלהם והדרך לוקחת זמן רב, אך הגיעו לסוכות בשיעור זמן שלא הספיק הבצק להחמיץ וכולם אפו במקום את הבצק.

מרור זה שאנו אוכלים. מרור זה אינו כשאר ירקות אגב הסעודה, כיון שהמטרה של המרור הזה שתהיה אכילתו באופן שכולו מרור, ומזה מתעוררים להרגיש שיעבוד אבותינו במצרים שהיה שעבוד נורא שהשפילו המצריים את עם ישראל והקשו את העבודה עליהם בפרך, ולכן טובלים את המרור בחרוסת לסמל את העבדות והשעבוד.

בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכיון שכל סיפור השעבוד והדחק אינו רק להיסטוריה והוא נוגע לכל אחד מאיתנו, ומצרים יכלה ביכולותיה לשלוט על כל העולם ללא הפרעה והיינו רדופים ומשועבדים על ידם. וכעת אנו מכירים בהודאה ואומרים את ההלל שהוא עבודת היום, ומחלקים אותו חצי לפני הסעודה וחצי לאחר הסעודה והמצוות ועי"ז נקבל את התועלת הרוחנית מהמצוות שזכינו לקיים הלילה.

ומתחילים לומר ההלל בשמחה גדולה, מתוך התבוננות במעלה הגדולה של עם ישראל שהם עבדי ה' ומושגחים על ידו בכל עת. ומברכים על אשר גאלנו ואת אבותינו, ולזכור בעת הברכה את היציאה הרוחנית והגשמית.

רחצה, מוציא מצה: כשנוטל ידיו לאכילת מצה ראוי לשים לב שזה יהיה עם מחשבה והכרה שזה פעולה של עבדות, שמברכים אשר קדשנו במצותיו וציונו. וברכת אכילת המצה היא ברכת הנהנין כיון שיש בה הנאה גשמית מהמאכל, ויזכור באכילה הטובה אשר עשה ה' עמנו בעצם היציאה ממצרים ונכלל בזה החפזון, ולזכור את שעבוד מצרים שהמצה היא מאכל עבדים.

מרור: בשעת אכילת המרור צריך לזכור את שעבוד מצרים, שהוא היה סיבת יצירת כלל ישראל, וי"א שאוכלים המרור לזכור שקושי השעבוד השלים ויצאנו לפני הזמן, וי"א שהמרור רומז לגלות שאנו נמצאים בו, וי"א שרומז למיתת האדם שמרור בגימטריה מות, וכשם שבמרור יש ארס כך במיתת האדם יש דינים קשים מחמת העבירות, וכשם שיש טיבול בחרוסת שממתקת את המרור כך יש לנו למתק את מרירות המיתה ע"י תשובה ומעש"ט. וכשטובל המרור בחרוסת זכר לטיט יצייר במחשבתו את עבודת הטיט שעבדו בפרך במצרים.

שלחן עורך, צפון, ברך: כל היסח הדעת מחובת היום מפסיד מהמזון הרוחני, ויענג נפשו וגופו ויאכל בקדושה לפני האלוקים. ויש נהגו לאכול ביצה בסעודה זכר לאבילות החורבן. ואפיקומן הוא להראות חביבות המצוה שאנו מתחילים האכילה במצה ומסיימים בה, וי"א זכר לחפזון. ובברכת המזון יש להודות ביותר על שהוציאנו ממצרים.

שפך חמתך: כתב הרמ"א טעם למנהג פתיחת הדלת כדי לזכור שהלילה הזה הוא ליל שימורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על המכחישים בה', וישפוך עליהם כוס התרעלה ויכניעם תחת בני ישראל.

הלל: ממשיכים ההלל שהותחל לפני הסעודה כדי לקבל את התועלת הרוחנית מהמצוות שזכינו לקיים במשך הלילה. וי"א שאומרים ההלל על הכוס הרביעי שהוא כנגד הלשון הרביעי של הגאולה שנשלמה יציאת מצרים ומכאן ואילך אנו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. ואח"כ אומרים הלל הגדול שבתחילה ארבעה שבחים על הנהגת ה' בקיום העולם והבריאה, וחמשה שבחים על הנהגת ה' בבריאה ובצבא השמים, וששה שבחים על הנהגת ה' ביציא"מ, ושבעה שבחים על הנהגת ה' עם בני ישראל במדבר ובכניסה לארץ, וארבעה שבחים כלליים על הנהגת ה' עם בני ישראל בכל הדורות. ונשמת הוא שבח גדול על כל הנהגת הבורא ואין אנו מספיקים להודות.

נרצה: לאחר סיום עריכת הסדר וקיום מצוות הלילה ממשיכים בשירה לכבודו יתברך.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים