תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בעניין : "אם אפשר לכתחלה להדליק נר חנוכה בתוך הבית ממש" :
חנוכה
כותב החידוש: יעקב

מראה מקומות: ריב''ש קיא' והמסתעף

איתא בריב"ש [סימן קיא'] :המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולים לתקן המצווה כתיקנה כל אחד בביתו – שהיא להניח בפתח ביתו מבחוץ, כדתנן [שבת כא:] בההיא דגמל טעון פשתן וכו' וכיון שעתה שיד האומות תקיפה עלינו ואין אנו יכולים לקיים המצווה כתיקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו בפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא ואפשר דאין רצונו לומר שבזמנם היתה יד האומות תקיפה עלינו ממש אלא לאפוקי מזמן הגמ' ורצונו לומר על תחילת המנהג להדליק בפנים דאז הנהיגו להדליק בבית הכנסת בברכה ע"כ .

ולכאו' כיום שאין שיד האומות תקיפה עלינו, ויכולים להדליק נר חנוכה בחוץ ללא שום חשש יש מקום לחייב להדליק בחוץ כבזמן הגמ', וצ"ל  דדברי הריב"ש הנ"ל בלאו דווקא על הזמן דיד האומות תקיפה וכו' אלא מזמן זה תיקנו להדליק בפנים בבית הכנסת ומנהג זה בפשטות השתרש [ודאי דאפשר לומר דהוי בדווקא וכשבטל הטעם בטלה התקנה, אבל לדברינו הנ"ל אין זה מוכרח ולכן מהריב"ש אין ראיה נגדית] .

אמנם, מצינו לכמה ראשונים דלהדיא מפורש דהמנהג להדליק בפנים ומהם תוס' [שבת כא:] הריטב"א המאירי הר"ן [שם] ,שו"ת הרשב"א [ח"א סימן תקמא], המרדכי [שבת סימן רסו], הרא"ש [שבת פ"ב סי' ג'] והטור [ס"ס תרעא ותרעב ותרעז], ועוד, דכתבו שהמנהג להדליק בפנים דההיכר לב"ב .

ובשו"ת הרשב"א הנ"ל כתוב דעכשיו שלא נהגו להדליק בחוץ אלא בבתים אע"פ דיש לו שתי פתחים אינו חייב להדליק בהם שהכל יודעים שמדליקין בפנים ע"כ .        

ולכאו' הרשב"א היה בזמן שלא היה סכנה בחוץ ואפילו הכי קאמר דהמנהג להדליק בבית וסגי בפרסום הנס לעצמו ולבני ביתו.   

ובבית יוסף [סי' תרעז] כתב בשם מהר"י אבוהב דעכשיו אנו מדליקים בתוך הבית מפני אנשי הבית לכך אין לחוש לעוברים ושבים עי"ש והשו"ע העתיק ובפשטות לא חלק .

ובסימן תרעא' כתב בב"י דאע"פ שהמרדכי כתב דעכשיו שרגילים להניחה בפנים נראה דאין ענין  למעלה מעשרה טפחים ואפשר להניח אפילו פחות מכן א"כ אדרבה מוכח דלא רק הדין של להניח בחוץ השתנה אלא אפי' הדין של עשרה טפחים דבפנים א"צ דהפעולה אחרת [ אמנם אכתי צריך ביאור בסברה את דברי המרדכי מדוע שישתנה דין ההנחה דאם ישתנה, תשנה עוד דינים וזה ודאי אינו, אך מ"מ מוכח מדבריו דכיום ודאי דאפשר להדליק בפנים ] .

ומוסיף הב"י דכן נהגו לעשות המדקדקים ומשמע דגם בזמנו היו מדליקים בפנים, אך א"ז מוכרח דאולי נהגו כמנהג מקום הטור שהיו מדליקים בפתח הבית באופן שהיה היכר לבני רה"ר עיין בטור, אך מ"מ מוכח ודאי דהיה מנהג כזה וודאי דאיסור ליכא  .

ולכא' יש להעיר מדברי המג"א [סי' תרעא בסק' ו'] על דברי השו"ע שמצווה להניחו למטה מעשרה שכתב, נ"ל דאם דר בעליה מניחה בחלון אפי' למעלה מי' טפ' ע"כ, א"כ לכאו' מבואר דבעינן פרסומי ניסא לרבים ואולי בפנים לא יועיל, אך ודאי דזה אינו דאם איתא שפרסומי ניסא לרבים הוי לעיכובא מהו שכתב המג"א נראה לי,  פשיטא שידליק בחלון דהוי פרסומי ניסא לרבים שבחוץ ולא ידליק בתוך הבית על כורחך שפרסומי ניסא אינו לעיכובא . וכותב המחצית השקל במקום גם כן, דהוי עדיפות להניח בפנים ולא מן החובה, ובפמ"ג באמת מסתפק בדין זה, ובשער הציון מצדיק את דברי המג"א [ס"ק ל'] לומר דיניח בחוץ "דענין שצריך היכר לבני רשות הרבים יש מקור גדול בגמרא" עיין שם . הרי דהוי רק "ענין" ולא מן החיוב, וכתב שבולי הלקט שם : וכתב בעל הדברות אחר שנהגו בשעת סכנה נהגו, ומי שיכול להניחה בחוץ מניח ואם לאו מניחה על שולחנו מוכח דהיה אפשרות להניח מבחוץ אבל לא הקפידו כ"כ .

וא"ת דכל מה שלא הקפידו הוי לשעת סכנה אך שתתבטל כמו בארץ ישראל דאין לחוש יצטרך מן הדין להדליק בפנים, דכן מצינו לכמה שואלים כן, ודאי ע"פ הדברים הנ"ל זה אינו דמצינו אפי' לא בעת סכנה והוי מדליקים בפנים, וא"ת בדוחק דכל מה שכתבו להדליק בפנים דחששו שמא ישתרש להדליק בחוץ ואולי יחזור הסכנה [ למרות דזה דוחק דמסתבר שידעו דבר זה ובכ"ז כתבו ] אך מ"מ יש לומר דבארצות ספרד לא היה מצוי כ"כ סכנה ובפרט בארץ ישראל, לכן אין לחשוש שיחזור הסכנה, לכך מכל האמור עד עתה נראה דודאי אין איסור להדליק בפנים ובפרט דמצינו דנהגו כן אך מ"מ יש מקום להניח בחוץ מטעם פרסומי ניסא לרבים אך הוי ענין בלבד .

ואמנם גם בזה הזמן מתי שאפשר להדליק בחוץ עדיף לנהוג כן [וכגון שיש לו כניסה פרטית ואין חשש כמו שנבאר להלן] , ובזה אתי שפיר דברי השו"ע מדוע העתיק דין חצר שיש לה שתי פתחים שצריך להדליק מפני החשד דאם לא היה ענין לא היה חושש שהרי מובא בראשונים ובטור את ספר התרומה [סי' רכט] שכתב שלדידן שמדליקים בפנים לא שייך דין זה ואם בכל זאת חשש השו"ע מוכח דיש ענין להדליק בחוץ, ועוד עיין בברכ"י [סי' תרעג סק' ב'] שכתב דלדידן שנהגנו להדליק בפנים אין חשש להדליק בנר אחד של שמן ואחד של שעווה דיודע שנרותיו שלו הם ועושה מנהג מהדרין מן המהדרין דבנרות ההידור אין בעיה לעשות כמה סוגים ומשמע מדברי החיד"א הזה דכל ההיכר לבני הבית וכן נקט עוד החיד"א להלן סי' תרעה ג' עיי"ש .   

אמנם בדברי הרמ"א מובא שלפעמים אין נזהרים שלא להדליק בטפח הסמוך לפתח א"כ לכאו' מוכח דכן צריכים להדליק בחוץ , זה ע"פ מנהג הרמ"א והאחרונים, אבל לשיטת הטור והפוסקים הנ"ל ידליק על פתח הבית מבפנים וגם בפרי חדש [סי' תרעג אות א'] נקט דלדידן מדליקים בפנים ונקט עוד כן לקמן [סי' תרעו] ומסתברא דאם הניחה למטה מג' טפחים ואפילו הניחה על שולחנו כיון דאיכא היכר לבני ביתו סגי עיין שם. ובבא"ח [פרשת וישב אות ב'] כתב מצווה להניחה בטפח הסמוך לפתח אע"פ דבזמן הזה דמדליקין בפנים, וברור דאין חשש סכנה ולכן העדיפות הזאת .

וכתב מרן הרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי [חלק ז' סי' פ"ד] שאין להרעיש על מה שלא שנהגו בירושלים להניח בחוץ הנרות כי כבר נהגו להדליר בבית הכנסת א"כ את הבעיה של פרסומי ניסא פתרנו כביכול

ובשו"ת ישכיל עבדי נשאל על מה שאומרים בשם הבריסקע'ר רב, דמי שמדליק בפנים הוי ברכותיו לבטלה וכתב שחלילה לומר כן דאע"פ שנמצאים בארץ ישראל אין אנו בטוחים דימשיך כן המצב ולכן משאירים המנהג להדליק בפנים עיין שם , וודאי לפי דברינו האמורים לעיל קשה לומר דהברסיקע'ר רב אמר כן דהוי דברים מפורשים בראשונים וכו' ואולי שיבשו בשמו אד כאן .

והנה בביאור שעת הסכנה כדאמרינן בגמ' יש כמה ביאורים דרש"י מפרש בגמ' [שם] : הסכנה שהיה להם הפרסיים חוק ביום אידם שלא ידליקו נר כלל אלא בבית עבודה זרה שלהם כדאמרינן בגיטין [יז.] וכן בתוס' בשבת [מה.] דביום חג שלהם לא היו מניחים נר אלא בבית ע"ז עוד כתב התוס' א"נ אומר ר"י דשעת סכנה דלעיל לאו סכנת חברים קאמר אלא סכנת גזירה שלא להדליק נר חנוכה עי"ש , וכן בירושלמי בסוכה [פ"ה ה"א] איתא טוריינוס הרשע נולד לו בן בתשעה מאב ומת בליל חנוכה וישראל הדליקו נרות בחוץ כדרכם בא עליהם והקיפם לגיונות והרגם והלך הדם עד קפריס באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד ע"כ .

וכתב המאירי בשבת [שם] ובשעת סכנה רצונו לומר שעת שמד דאין מניחין לישראל לעסוק במצוות, ויש שפירש בשעת הסכנה יום איד של פרסיים כנ"ל ואין נראה דאם כן היאך מדליקין על השולחן הרי אסור נרות כלל לכן נראה שעת שמד [דאז בצנעה היו מדליקין נרות דאין ענין בנרות עצמם כמו ביום איד דפרסיים וק"ל] .

אלא דלכאו' ע"פ התוס' הנזכר אין ראיה למאירי, דהנה כותב התוס'  דמה שהיו מניחם נר על שולחנו הוי לצורך אכילה . והב"ח מקשה דכיון דהיה שעת סכנה למה הניחו בשולחן ונכנסו בספק סכנה והרי גם מהשולחן היו נוטלים ומקפידים ותי' הפר"ח [תרעא ס"ק ה'] שבבתים לא היו רגילים לחפש, וגם א"כ על נרות אכילה לא היו מקפידים א"כ עשו כביכול נרות אכילה, אך כותב הפר"ח דמ"מ אין להדליק אפי' על שולחנם במקום סכנה.

ולכאו' דכשנפרש בגזירת שמד יש לחקור האם עקירה זאת הוי בגוף המצווה ועקירה כגון הא לא אמרינן או דלמא דאין זה מגוף המצווה אלא נספח חיצוני כמו הגמ' בכתובות [ג:] לגבי בעילת ההגמון של הבתולות דהיו משנים הימים ומכיוון דאינו בגוף המצווה אפשר לשנות, והנה בגמ' בשבת [כג:] מובא שמהרי מברכים להדליק נר חנוכה א"כ הדלקה עושה מצווה ורוצים לומר דמזה שמברכים ג"כ בנר שבת להדליק הוי הדלקה עושה מצווה ולכאו' יש מקום לומר דאינו ראיה דכל מה שבחנוכה יש ראיה דהמקום מגדיר את המצווה ולכן  יש צד שהנחה עושה מצווה לכן יש ראיה מלשון הברכה שההדלקה עושה, אך בנר שבת דאין צד לומר שהדלקה עושה מצווה דמה שייך מקום וכו' לכן לכאו' אין ראיה מלשון הברכה וכ"כ ר' צ"פ פראנק א"כ מבואר בדבריו דההדלקה חלק מהמצווה דכתב שנר חנוכה המקום מגדיר את המצווה ולכן כל מה שאפשר לשנות הוי מטעם אחר, דבגמ' סנהדרין מובא [עד:] דאפי ערקתא דמסאנא לא משנים בשעת השמד א"כ איך בנרות חנוכה שינו, אלא דכל מה דא"א לשנות  הוי דברים שבאיסורים, [או בדברים דאורייתא והוי עוד מ"ח בב"ק (נט.) וכן בתוס' לגבי ערקתא דמסאני בחוקותהים לא תלכו וכו' עי"ש ואכמ"ל]  ולכן אפי' בשעת השמד לא משנים, אך בנר חנוכה דלא הוי דברים שבאיסורים או דאו' ודאי דאפשר לשנות ומטעם זה שינו והגמ' בכתובות הנ"ל ג"כ הוי בדברים דרבנן יום הביאה וכו' ולכן מפני הסכנה שינו וא"ש .   

ומאידך בב"ח הנ"ל מובא דאם נפרש בגזירת שמד הוי ניחא והשינוי הזה הוי מקום בלבד ולא בגוף המצווה והמצווה אינה נעקרת, ובכהאי גוונא שרי אפי' בשעת השמד ומדמה זאת לגמ' בכתובות הנ"ל וא"כ הוי נספח חיצוני – מקום ההדלקה, ואכתי צריך ביאור דמדברי הגמ' בשבת כנ"ל מוכח בסברה יותר  דאינו מגוף המצווה דיותר מסתבר שהמקום מגדיר את המצווה כי כל הענין זה המקום עיין ערך מקום ההדלקה ובל הדינים למעלה מעשרה טפח הסמוך וכו' ודבר זה אינו ברור וצ"ע .

עוד אפש"ל סברה בדעת הראשונים הנ"ל שפירשו שסכנה הוי שאין מניחים אותם לקיים המצוות, דהכוונה דיש בזה צער וכמו שיקחו את הנר גנבים וכו' ולא סכנה מוחשית אלא אפי' חשש רחוק בכ"ז יניח בפנים מהטעם הזה וק"ל. וכ"כ בדרכי משה [אות ט'] שהטעם שמדליקים מבפנים הוי מפני הגנבים, וברמ"א ג"כ בכמה דוכתין [תרעא ס"ז ובס' תרעז ס"א ועוד]  ויעוין בנצי"ב מוולאוז'ין במרומי שדה [שבת כא:] דאפי' מפני הלצים מניחה בפנים בפתח ביתו .

ומוכח דס"ל לכל הני דעיקר התקנה הוי לפרסם את הנס בלבד ולא דיש חיוב לפרסם לרבים אלא רק הוי מצווה מן המובחר ומכיון שנהגו בפנים מהטעם של סכנה א"כ דהוי פרסום לרבים רק "מן המובחר" השאירו הענין כך, אכן ברמ"א כתב ומיהו בזה הזמן שכולנו מדליקים בפנים ואין היכר לרה"ר ואולי משום דבזמנו היה סכנה מפני הנוצרים אך דכשאין מפריע אין סיבה מלהמנע להדליק בחוץ, ועוד יש לומר סברה דיכבה מפני הרוחות והגשמים ולא יספיק לדלוק כשיעור ובפרט בזמנם בארצות חוצה לארץ דהוי יותר צינה ואי אפשר להניחם בחוץ אלא בכלי זכוכית ואולי רבנן לא חששו כל כך להטריח והראוני לאחד מחכמי הספרדים דכתב כן , ועיין עוד להגרי"מ אהרנברג בשו"ת דבר יהושע [ח"א סי' מ' ועוד בחלק ב']  .

אך מכל מקום בזמננו שיש אפשרות להדליק בחוץ גם בימות הצינה ודאי דיש ענין להדליק בחוץ ויותר טוב מן הכל דאם יש לו חלון פתוח לרשות הרבים יעמידה אצל החלון, ומרויח גם פרסומא ניסא לבני רשות הרבים דרך החלון וגם דהנרות אינם נכבים ושאר בעיות הנ"ל, וכן כתב במגן אברהם [סק"ח] "וכן אני נוהג" עכ"ד.ואולם כיום צריך לעיין, דמכיון שלרוב הבתים אין חצר פרטית לפני הכניסה לבית אלא רק חדר מדרגות משותף דיש לומר שאולי אלה שמדליקים בחוץ על פתח הכניסה לחדר המדרגות אינם יוצאים ידי חובה לכן אולי איכא עדפות בכגון הא להדליק בתוך הבית .

ויתרא מזו נחלקו מרן החזו"א והגרי"ז מבריסק היכן יש להדליק את הנרות בכל החצרות שלנו דשמא יש לומר שהרי החצרות אינם מיוחדת לשימוש כל כך כמו בזמנם כמו שהביא בהנגהות החזו"א שהיה מדליק נר חנוכה במרפסת הפונה לרה"ר בטפח הסמוך לפתח החדר ואמר דבזמננו אין להדליק בפתח החצר מפני שכיום דין החצר שונה מבזמן חז"ל, דבזמנם הוי עיקר תשמיש הבית מה שאין כן בזמננו דהוי חצרות רק לאויר וגם פתח הבית נראה ברה"ר אפילו שאם היה מדליק בתוך הבית היה יוצא ידי חובה לכו"ע מכל מקום לעשות היכר פורתא הצריך.

ובדברי הגרי"ש אלישיב כתב שמכיון שהשעה אינה שעת סכנה לא יצא חובה , דאינו מדיוק כל כך דמלשונות הראשונים הנ"ל מוכח דהוי רק לכתחילה, [ואין אני אומר זאת מדעתי דהעירו כן כבר בספרים], וכן משמע ממה שאמרו במגילת תענית מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וכו'.. ואם מתירא מן הליצנים מניחה מפתח ביתו מבפנים וכו', הרי שבטעם כל דהו היתרו לו להדליק מבפנים וודאי דמי שתמה על הלכה הנ"ל אין מקום לתמיהתו .

ומי שירצה עוד מקור על פי תורת הסוד דענין ההדלקה בפנים בזה הזמן, כתב בספר בני יששכר וזה לשונו, "כאשר תתבונן משל החילוק בין אויב לשונא הנה עכשיו בעקבות משיכא, חוצפא יסגי ורשעים אשר בקרבנו הם יושבים, הן הן המתגברים על חוכמת התורה ולומדיה מדליקים בפנים לבטל כאן", עכ"ל .

ומכל זה מבואר דלא הוקשה לראשונים ולאחרונים דעקרינן דין מפורש בש"ס ועל כרחך צ"ל דסבירא להוא דאין כוונת הגמ' לעיכובא אלא גדר פרסומי הנס חל בעצם ההדלקה ולכן אפשר לסמוך ע"ז ועוד כפי שהבאנו לעיל דלרבים איכא פרסומי גם בבית הכנסת עד כאן.

ומענין לענין באותו ענין יש לדון במקומות ציבוריים כגון קופ"ח וכו' דדלמא אינם יברכו אפי' דאיכא פרסום הנס וכ"כ הרב ואוזנר בספרו שבט הלוי [ חלק ד' סי' סה ] שלדעתו אין לברך בכיוצא בזה מכיון שעצם המנהג שנהגו לברך על הדלקת נרות בבית הכנסת דנו באחרונים וכתבו, שיש לברך משום פרסום הנס – ברך את ה' במקהלות וזכר למקדש אם כן מנא לן להוסיף במה שאינו דומה למקדש דבו אירע הנס

וכן ראיתי שכתב בספר אז נדברו [ח"ו סי' עה] בשם הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך שאין לברך דמבואר בתשובות הריב"ש [סי' קיא] שמקור הברכות בדברי רבינו תם לברך על מקרא הלל בראש חדש, אף דהדבר שנוי במחלוקת דרמב"ם והשו"ע סבירא ליה שאין לברך , מכל מקום די לנו במה שנהגו וודאי דאין לברך

ומכל מקום אם יעשו דין בית כנסת כגון שיתפללו מנחה וערבית וכו' אתי שפיר הדלקתם וכן מצינו שנוהגים .     

 ואולי יש לומר להשיטות שחוששים לספק ברכות להקל איך נדליק בבית כנסת בכלל,  דמנהג זה הושרש כבר בזמן הריטב"א וגם בזמן הריב"ש  ודלמא דאין מברכים על מנהג מידי דהוא אראש חודש , מ"מ יש לומר דענין פרסומי ניסא הוא דבר חשוב כל כך ולכן סמכינן על כח המנהג לברך [כן ראיתי שמביאים בשם הגר"י יוסף] ויש לעיין בדבר .        

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים