תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בעניין ההיתר של כיכר או תינוק
שבת
כותב החידוש: אביחי מזוז

מראה מקומות: מסכת שבת דף מג:

בגמ' מבואר שהיכא שאיכא כיכר או תינוק עדיף לטלטל את המת על ידיהם וכשליכא כיכר או תינוק נח' האם יטלטלנו בטלטול מן הצד ע"י שהופכו ממיטה למיטה דנח' האם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא.

והקשה רעק"א בגיליון הש"ס דגם כשלית ליה כיכר או תינוק אמאי הופכו ממיטה למיטה, למה המיטה עצמה לא תוכל להיחשב ככיכר או תינוק ויטלטל את המת על ידה. ומוסיף רעק"א ועי' מג"א סי' ש"ח ס"ק כא. והיינו שבא לרמוז למח' האחרונים האם ההיתר של כיכר אי תינוק זה היתר דווקא בדברים אלו או בכל דבר וגם כלי שמלאכתו להיתר יוכל לשמש ככיכר או תינוק. והמג"א הנ"ל שציין רעק"א נוקט שלאו דווקא כיכר או תינוק אלא ה"ה לכל דבר היתר יכול להניחו על המת ולטלטל המת אגבו. וכ" כהמג"א בסי' ש"ח סע"ק י"ג גבי כלי המלאכתו לאיסור מחמה לצל שהשו"ע מביא שיש מי שאומר שאפשר ע"י כיכר או תינוק אומר המג"א שה"ה אם נתן דבר אחר המותר בטלטול. ובסי' שי"א סע"ק ט"ו ששם מדבר על מת כתב שכן איתא בגמ' סוף פרק נוטל. ולכאו' כוונתו על הגמ' קמב: שאביי מנח כפא אכיפי ורבא מנח סכינא אבר יונה והתו שלם מבואר שהם כלי שמלאכתו להיתר מותר ולאו דווקא כיכר או תינוק.

עכ"פ קושיית רעק"א היא שמדוע המיטה שהמת עיה לא תיחשב ככיכר או תינוק ומדוע צריך לטלטלו מן הצד להופכו ממיטה למיטה.

וברש"ש הביא את קושית רעק"א ותירץ בפשטות ע"פ המבואר במשנה הפרק המצניע שאת החי במיטה פטור אף על המיטה ואם המת בממיטה חייב ור"ש פוטר ומשמע שפוטר אף על המיטה הגם שהפטור במת זה מצד מלאכה שא"צ לגופה ולכא' את המיטה הוא כן צריך בחוץ וע"כ שהפטור הוא מצד שהמיטה טפילה למת וא"כ אינה יכולה לשמש ככיכר או תינוק דהיא מתבטלת למת.

ואף הביה"ל (סי' שי"א ס"ד בד"ה יש מי שאומר וכו') כתב כך בפשטות ולא הזכיר אפי' שרעק"א שואל זאת וכתב שלא התירו משום המיטה גופא דכל זמן ששוכב עליה חשיבא טפילה לו ובטלה לגביה.

במשנה שם בהמצניע לא מפורש להדיא שר"ש שפוטר במת זה גם במת עם מטה אלא כמש"כ הרש"ש שמשמע מהפשטות שר"ש פוטר גם בכה"ג. ולכא' אפשר שרעק"א יתווכח עם זה גופא שר"ש שפוטר זה רק על המת עצמו שהרי המשנה אחרי מת במיטה מוסיפה וכן על כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרף חייב וע"ז כתוב ור"ש פוטר ואולי ר"ש קאי רק על הסיפא ובאמת במת במיטה יהיה חייב על המיטה.

אך לכא' יש להכריח כמו הרש"ש דבאמת יש לתמוה במשנה עצמה מדוע אמרה את המת במיטה חייב דבשלמא בח' המשנה ביה להשמיע שפטור אף על המיטה שהיא טפילה לו אך במת שחייב היתה צריכה לומר את המת חייב גם בלי המיטה. ואפשר שזה רק אגב החי במיטה. אך הביאור היותר מסתבר שבאה להשמיע את כוחו דר"ש שאת המת אפי' שהוא במיטה פטור שגם במת אמרי' שהמיטה טפילה לו ודו"ק.

וביישוב הראיה נגד רעק"א מהמשנה שם אפשר אולי לומר שרעק"א סובר דדווקא במשנה שם שלא מיירי בכלל מענין מוקצה והאדם הוציא את המת עם המיטה והמיטה היא לצורך המת אז המיטה באמת טפילה לו ופטור על הודאתה. אך בסוגיין שדנים לגבי מוקצה שאנו רוצים למצוא פיתרון איך לטלטל את המת ואם היה כיכר או תינוק הרי היו מרימים את המת עצמו עם הכיכר שעליו ולא הזדקקנו למיטה שתחתיו. אז שואל רק"א דהיכא שאין כיכר או תינוק, אם נשתמש במיטה בתור מתיר לאיסור מוקצה ככיכר או תינוק ולא סתם לצרוך שהמת ישתמש במיטה, בכה"מ אין המיטה טפילה למת דלא באה בשביל לשמש את המת שיהיה עליה אלא בתור להתיר טלטול ובכה"מ יש לה חשיבות ככיכר או תינוק ואינה בטילה. ודו"ק.

בשו"ת בני ציון סי' י' כתב מהלך נפלא ליישב קושיית רעק"א דמקשה הבני ציון ע"פ המבואר בראשונים וכן נפסק בשו"ע ש"ח ה"ד שכלי שמלאכתו להיתר מותר לצורך גופו ומקומו או לצורך הכלי כמחמה לצל אבל שלא לצורך כלל אסור אפי' בכלי שמלאכתו להיתר חוץ מכתבי הקדש ואוכלים שאותם מותר אף שלא לצורך כלל.

וא"כ תמוה מש"כ המג"א שהיתר כיכר או תינוק זה לאו דוקא אלא ה"ה שאר כלים שמלאכתן להיתר ומקורו הוא מהמבואר במג' בפרק נוטל שמותר כפא וסכינא במעשה דאביי ורבא ולכא' כשמטלטל את הכלי שמלאכתו להיתר בשביל להתיר על ידי טלטול של המת חשיב כטלטול שלא לצורך שהרי אין צריך לכלי עצמו כלל וטלטול זה גם אינו צורך הכלי אלא בא רק להתיר טלטול של דבר אחר ואיך אפשר ששני דברים שהם בעצם מוקצה, על ידי שניהם יהיה מותר ובשלמא ליטול כלי לכסות ביצה שקיי"ל שכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל חשיב צורך גופו של הכלי שבא להשתמש בגופו דזהו חלק משימושי הכלי לכסות איתו. אך כאן שלא בא להשתמש שום שימוש בכלי חשיב שלא לצורך. ובשלמא בהיתר המקורי של כיכר בזה אין קושיא דהא באוכל שרי אפי' שלא לצורך כלל אבל בכלי שמלאכתו להיתר הרי אין כאן שום צורך והוי כשני דברים המוקצים ואיך אפשר לטלטל.

שו"ר בפרי מגדים בא"א סימן שי"א סע"ק ט"ו שהקשה כן על המג"א בממ"נ דאם נאמר ששימוש בכלי שיהיה מותר לטלטל על ידו חשיב צורך גופו א"כ גם כלי שמלאכתו לאיסור הי הצריך להועיל ומזה שהמג"א כתב דווקא כלי שמלאכתו להיתר א"כ משמע שכלי שמלאכתו לאיסור א"א להשתמש בו ככיכר או תינוק וע"כ שאין זה נחשב צורך גופו וא"כ אין הפרש בין כלי שמלאכתו לאיסור שאינו לצורך גופו לבין כלי שמלאכתו להיתר כשזה לא לצורך כלל (דהתו גם לא מחמה לצל) ומדוע התיר המג"א לטלטל את המת אגב כלי שמלאכתו להיתר.

ומיישב הבני ציון ע"פ מה דאיתא בר"ן בפרק כל הכלים (מח. מדפי הרי"ף) שהביא ראיה לכך שכלי שמלאכתו להיתר אסור שלא לצורך כלל מדתניא בגמ' (קכג:) ברשונה היו אומרים ג' כלים ניטלים בשבת מקצוע של דבילה וזוהמה לסתרין של קדרין וסכין קטנה שע"ג השולחן, כלומר שבימי נחמיה בן חכליה היו פרוצין בהלכות שבת ולכן לא התירו להם לטלטל אלא ג' כלים אלו שהיו צריכים להם ביותר. וקתני בתר הכי כשנמנעו מלהקל בהלכות שבת התירו וחזרו והתירו ומפרשי' בגמ' התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו ולא מחמה לצל. וחזרו והתירו אף מחמה לצל ומדלא קאמר וחזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל איסור, דכיוון שמתחילה נאסר הכל חוץ מג' כלים אין לנו אלא מה שהתירו חכמים. ומסיים הר"ן דהמ' בכלים אבל כתבי הקדש ואכלם מותר אף שלא לצורך כלל לפי שכלים שנאסרו מתחילה אין לנו להתירן אלא מה שפירשו חכמים אבל כתבי הקדש ואוכלין שלא נאסרו מעולם כל המחמיר עליו להביא ראיה. עכ"ל הר"ן.

מבואר מדברי הר"ן שכל שלא נאסר בימי נחמיה בן חכליה מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל וא"כ הנך ג' כלים דחשיב בברייתא מקצוע של דבילה וזוהמה ליסתרן וסכין קטן שהיו ניטלין בשבת ולא נאסרו מעולם א"כ מותר לטלטלן אף שלא לצורך כלל. ורש"י כתב הטעם דהנך ג' כלים משום שהם תדירין בתשמיש לא נאסר כלל. וכיוון דזוהמה ליסתרין זוהי כף גדולה שמסלקין זוהמה של קדירה וסכין קטן שחותכין בו לחם ובשר מתוך שתדירין בתשמיש מותר אפי' שלא לצורך כלל. וא"כ בגמ' גבי אביי ורבא לקמ' דהתם מיירי בכף וסכין שהם תדירין בתשמיש לא נאסרו מאלו ומותרים אף שלא לצורך וכן מש"כ המג"א שלאו דווקא כיכר או תינוק אלא כל כלי שמלאכתו להיתר, מעמיד הבני ציון שמיירי רק בכלים כאלה שתדירים בתשמיש ככלי אכילה וכדו' אבל בסתם כלי שמלאכתו להיתר בזה ודאי לא יהנו להתיר לטלטל על ידו דהוי שלא לצורך כלל.

ועפ"ז מיישב הבני ציון את קושיית רעק"א שהמיטה תשמש בתור כיכר או תינוק למת, דכיוון שמיטה זה כלי שמלאכתו להיתר הרגיל שאין בו את ההיתר של אוכלים וכתבי הקודש ואסור לטלטלה שלא לצורך כלל א"כ אינה יכולה לשמש ככיכר או תינוק להתיר טלטול על ידה.

אמנם ברעק"א עצמו שהקשה כן ונשאר בצע"ג מוכח שלא מסכים עם הטענה שחשיב שלא לצורך כלל, ונראה בביאור שיטתו דהגם שמבואר בפרי מגדים שהבאתי לעיל שאין זה נחשב צורך גופו דאין זה שימוש בגוף הכלי בכל זאת עדיין אי אפשר להגדיר זאת כלא לצורך כלל שהרי למעשה יש לו צורך בטלטול זה שעל ידו יתיר לו טלטול של דבר אחר ולא לצורך כלל זה רק היכא שבאמת אין לו שום ענין ותועלת בטלטול החפץ דהנה באמת יש כאן כמין סתירה דמצד אחד מבואר בשו"ע שמחמה לצל מותר ומשמע שאם זה לא מחמה לצל דהיינו שאין כאן צורך של הכלי יהיה אסור אך מאידך שהשו"ע אומר את האיסור הוא אומר שלא אומר שלא לצורך כלל ומשמע שמה שבאמצע דהיינו שיש לו איזה צורך רק שהוא לא צורך הכלי עצמו יהיה מותר. ובזה נח' הבני ציון והט"ז עם רעק"א דהם הבינו שמחמה לצל זה דווקא וכדמשמע בגמ' עצמה שממנה הר"ן הוציא את הדין של שלא לצורך כלל דבמגמ' לא כתוב מילים אלו אלא רק שהתירו מחמה לצל, ומה שאינו מחמה לצל דהיינו מה שאינו צורך הכלי אסור. ומש"כ הר"ן שלא לצורך כלל זה לאו דווקא שבכלל אין לו צורך אלא כל ואין זה צורך הכלי חשיב שלא לצורך כלל. אך רעק"א למד שמש"כ בגמ' מחמה לצל זה לאו דווקא צורך הכלי אלא רק דוגמא לצורך מסויים בטלטול שאינו צורך גופו או מקומו שהם יותר סיבה להתיר אלא גם מחמה לצל שזה דוגמא לסתם צורך גם בזה מותר ורק בלא לצורך כלל אסור. ולכן לטלטל מיטה עם המת טלטול המיטה נחשב לצורך דעושה כן בשביל להתיר לו את טלטול המת. ודו"ק בכל זה.

החזו"א הולך בדרך אחרת לגמרי מכל האחרונים ומיישב את קושית רעק"א דכל מה שכיכר או תינוק מועילים לטלטל על ידם זה רק מפני שהם מונחים על המת והמת נחשב כבסיס לכיכר או תינוק ומתבטל אליהם ולכן מותר בטלטול אך בגוונא שההיתר למטה והאיסור למעלה שאז ההיתר הוא הבסיס לאיסור בזה לא שייך את ההיתר של כיכר או תינוק דיסוד ההיתר הוא שהבסיס מתבטל למה שעליו ולכן מיטה שהמת עליה אין המת יכול להתבטל למיטה דאינו בסיס למיטה כי אם להיפך והחזו"א מוכיח שיטתו מכמה סוגיות שמבואר כן. עכ"פ בכל האחרונים הנ"ל שלא תרצו כהחזו"א מוכח שהסכימו בעיקרון עם רעק"א שמצד מיקום המיטה מתחת למת יכולה לשמש בתור כיכר או תינוק אלא שהתווכחו עם רעק"א מבחינה אחרת, ויש לבאר כיצד באמת הם הבינו את ההיתר של כיכר או תינוק.

ונראה שהם הבינו שיסוד ההיתר הוא שכיוון שמטלטל שני דברים איסור והיתר הקילו חכמים להתייחס לטלטול ההיתר ולא האיסור וכאילו מטלטל איסור אגב היתר דכיוון שבפעולה אחת מטלטל שניהם חשיב פעולת היתר. וע"כ אין הבדל היכן נמצא ההיתר למעלה או למטה.

שו"ר כעין דברים אלו במשנ"ב שי"א סע"ק ב' שכתב וז"ל: כיכר או תינוק מטלטלו על ידיהם. והיינו שמניח עליו או אצלו ומטלטלו עמו "ולא מינכר כל כך טלטול המוקצה" אף שגם המת הוא מוקצה "מפני שמטלטל שניהם כאחד" עכ"ל. והיינו כדביארנו שכיוון שמטלטל שניהם כאחד אזי לא מינכר טלטול המוקצה. ואתי שפיר המשנ"ב לשיטתו בביה"ל שהבאנו לעיל שהסכים עם רעק"א בעיקרון שמיטה יכולה לשמש ככיכר או תינוק ורק בגלל שבטילה למת אינה מתירה.

וכן א"ש מש"כ כאן שכיכר או תינוק זה לאו דווקא על המת עצמו אלא אפשר לתיתו אצלו דהתו לידו וא"כ מוכח דלא כהחזו"א דלחזו"א זה חייב להיות בדווקא שהכיכר או תינוק יהיו על המת עצמו כדי שהמת ישמש כבסיס להם.

ובאמת בריטב"א (מג:) מצאתי סייעתא לחזו"א דהוא כותב בהגדרת ההיתר של כיכר או תינוק וז"ל: פירוש שעושה המת טפל לכיכר או לתינוק. עכ"ל. ולכא' דבריו מתאימים עם ההגדרה של החזו"א שעל ידי שהמת בסיס לכיכר או לתינוק הוא טפל אליהם ומתבטל אליהם ונחשב שמטלטל רק היתר בלי איסור כללי ודו"ק.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים