תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בעניין חובת סוכה בבית המקדש
ערכין
כותב החידוש: יששכר דב ורטהיימר

מראה מקומות: ערכין ג:, וברש"י שם, הפלאה שבערכין ג:, הגהות הגר"א, הגהות הגראמ"ה שם, שער אפרים, עולת שלמה, נחמיה פ"ח פט"ז, ספר המנהיג הלכות סוכה, רוקח, ערוך לנר סוכה כה:,

                                                                                                 עם הוספות חדשות לחג הסוכות תשפ"ב

                בעניין חובת סוכה בבית המקדש והמסתעף             

 

האם בנו סוכה בבית המקדש? האם היה חיוב לאכול בסוכה בבית המקדש? כל זה בס"ד במאמר שלפניכם ובזה החלי בעז"ה.

                                                                 א.

 בגמ' ערכין ג: איתא הכל חייבין בסוכה כהנין לויים וישראלים והק' בגמ' אי הני לא מיחייבי מאן מחייבי? ומשני כהנים איצטריכא ליה ליה סד"א הואיל וכתיב בסוכות תשבו ואמר מר תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו. והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא לייחיבו. קמ"ל נהי דפטירי בשעת עבודה בלא שעת עבודה חיובי מחייבי מידי דהוה אהולכי דרכים דאמר מר הולכי דרכים ביום. ביום פטורים מן הסוכה בלילה חייבים בסוכה. עכ"ל הגמ'. והנה מדברי הגמ' בס"ד מבואר דהיה צד דאפי' שלא בשעת עבודה יש מקום לפטור את הכהנים מסוכה וצ"ב אמאי ליפטרו? ועי"ש ברש"י דביאר ס"ד דגמ' כיון דכהנים הם בני עבודה וא"כ אינם יכולים לדור איש ואשתו בסוכה דכיון דרמיא עלייהו מצוות הרגל, וא"כ אין נזקקין לנשותיהן אימא לא נחייבו ע"כ. אמנם עדיין צ"ב דכ"ז בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה אמאי ליפטרי דהא כמו דלמסקנת הגמ' מבואר וכמש"כ רש"י דאע"פ דבשעת עבודה לא איפשר להו לדור איש ואשתו מ"מ שלא בשעת עבודה דאפשר חייבים וכ"כ שם התוס'. וא"כ טעון ביאור מה היה ס"ד דגמ'? אלא דבאמת יל"ע מהו באמת הקמ"ל דגמ' דאע"פ דבשעת עבודה פטורים מ"מ שלא בשעת עבודה חייבים דלכאו' אמרי' בגמ' דסברת הפטור הוא משום דל"ה תשבו כעין תדורו כיון שאינו יכול לדור עם אשתו בשעת עבודה א"כ אינו יכול לדור בסוכה בשעת עבודה ואע"פ שיש זמן שבו יכול להיות בסוכה כשאינו בשעת עבודה מ"מ חסר בצורת התשבו כעין תדורו שהרי אינו יכול לשהות בסוכה בזמן עבודה כעין תדורו א"כ אע"פ שיש זמן שבו כן שייך כעין תדורו מ"מ חסר בעצם צורת הישיבה בסוכה כיון שיש זמן שהוא מפוקע ממצות ישיבה בסוכה. אכן בגמ' הוכיחה זאת מהולכי דרכים ביום שאע"פ שביום הם פטורים מסוכה כיון שהם הולכי דרכים ול"ה כעין תדורו מ"מ בלילה שאינם הולכים חייבים הרי דאף שיש זמן שהם מופקעים ממצות ישיבת סוכה מ"מ אינ"ז משפיע על גדר חיובם דסו"ס כיון שיש זמן שהם חייבים א"כ אינם מופקעים ממצות ישיבת סוכה דיש זמן שבו שייך לומר בהו תשבו כעין תדורו, א"כ ה"ה בהני כהנים אע"פ דיש זמן שבו הם פטורים מסוכה כיון דיש בו זמן ששייך בו תשבו כעין תדורו מתחייבים אז בסוכה ואינם נפטרים ממצותה אכן הדברים טעונים ביאור,

והיה מקום לבאר עפמש"כ דזה גופא ס"ד דהגמ' דכיון דיש זמן שאינו יכול לקיים מצוות סוכה כיון דל"ה כעין תדורו א"כ אף בזמן שבו כן יכול לקיים מצוות סוכה הרי פטור כיון דחסר בצורת המצווה כיון שיש זמן דפטור קמ"ל  דל"א הכי וכעי"ז כתב לבאר הגר"ש איגר בספרו על הכללים ס' העיקרים (ערך אונן ואבל ענב ג' וע"ע סי' תר"מ בגליון מהרש"א על השו"ע.) שהביא קושיית השער אפרים על דברי הגמ' על הא דמבואר בגמ' סוכה כה: דאבל חייב בסוכה והרי אבל אסור בתשמיש המיטה א"כ ל"ה תשבו כעין תדורו ותירץ השע"א דכוונת הגמ' בערכין בקמ"ל היינו לומר דאה"נ דחייב אף בשעת עבודה ול"ב תשבו כעין תדורו והק' הגר"ש איגר דבגמ' מבואר להדיא לא כן (וע"ע להלן משנ"ת בזה.) וכתב לבאר עפמש"כ בסי' תר"מ ס"ד דסוכה שאינה ראויה לשינהאינה כשירה אף לאכילה ולשתייה, וכ"כ המג"א בסי' תרל"ט סק"ח דאם הסוכה אינה ראויה לדירת איש ואשתו אין יוצאים בה כלל ה"נ ס"ד בגמ' דכיון שהגברא אינו ראוי לדור עם אשתו בחלק מהזמן ה"נ פטור כל השבעה ימים, וזה דחו בגמ' דדוקא בחפצא של הסוכה בעינן שיהא ראוי לכל הז' ימים אבל כלפי הגברא לא בעינן שיהא ראוי לז' ימים דומיא דהולכי דרכים ביום דפטורים ביום וחייבים בלילה עכת"ד.

עוד נראה לבאר בזה די"ל דכוונת הגמ' בס"ד הייתה שהרי כהנים שהם בני עבודה כיון דרמיא עלייהו מצוות הרגל א"כ בפועל אינם יכולים לדור עם נשותיהם דהרי הם כעת בבית המקדש ואע"פ דאכן בבכוח איכא זמן שאינו שעת עבודה ואז בבכוח יכול לחול עליהם חובת סוכה מ"מ כיון שבפועל מוטל עליהם מצוות הרגל אינם יכולים בפועל לדור עם נשותיהם וא"כ איפטרו אף שלא בשעת עבודה מחיוב סוכה כיון דליכא תשבו כעין תדורו. ולמסקנא נתחדש דאע"פ דבפועל אינן יכולים לדור עם נשותיהם מ"מ כיון דבבכוח אינו זמן עבודה א"כ הדר חייל עלייהו חובת סוכה כיון דלמעשה כעת אינו זמן עבודה אע"פ דאינם יכולים בפועל לדור בסוכה וזה מה שהוכיחו מהולכי  רגלים ביום שאע"פ שפטורים מסוכה ביום וכמש"כ רש"י בסוכה כו. דטעמא כיון דכתיב תשבו כעין תדורו א"כ א"א למנוע ללכת מעיר לעיר לצורך הסחורה כמו בחול ולכן פטורים ביום ומ"מ בלילה חייבים אע"פ דלמעשה הם עדיין בדרך ואינם בביתם מ"מ כיון שכעת אינם הולכים א"כ בלילה אין דינם כהולכי דרכים וא"כ הדר חייל עליהו חיוב סוכה ואכן מבו' שם בגמ' דהולכי דרכים ביום ובלילה פטורים מן הסוכה וטעמא כדכתיבנא. וע"ע שם בתוס' בס"ד דגמ' שכתב דהגמ' הוכרחה לטעם דבני עבודה לפוטרם אף שלא בשעת עבודה דלטעמא דהולכי דרכים א"א לפוטרם אלא בשדות אבל לא בשאר לשכות בהמ"ק ובשאר מקומות בבהמ"ק. (והנה מהכא משמע מתוס' שבנו סוכה בבית המקדש וע"ע להלן.).

ועכ"פ מבואר לפמש"כ דבזמן עבודה פטורים כיון שבעצם הם טרודים בעבודה ומחמת זה פטורים מסוכה ושלא בזמן עבודה חייבים כיון דליכא פטורא אף שלמעשה אינו יכול לדור איש ואשתו מ"מ כיון דאינו זמן עבודה אין כאן דבר שפוטרו.

וע"ע בהגהות הגר"א כאן שהקשה דאם הטעם משום שאסורים בנשותיהם א"כ ליכא נפק"מ בין שעה שעושים עבודה לאח"כ דסו"ס אסורים בנשותיהם כל הרגל (וכ"כ ברבינו גרשום.). וכתב דע"כ צ"ל דשלא בשעת עבודה חייבים היינו כהנים שאינם עובדים אבל כהנים העובדים פטורים אף שלא בשעת העבודה. והק' הא כל המשמרות שוות ברגלים[1], ופי' דס"ד דיפטרו משום שאין להכניס אשתו בעזרה ואין מתקיים בזה איש ואשתו ומסקינן דמ"מ שלא בשעת עבודה חייבים דמצו לשבת איש ואשתו וע"ע להלן שכ"כ כמה מן האחרונים. (וע"ע בשיטמ"ק שהביא גירסא אחרת דלפי"ד זמן עבודה הוא יום דטרידי כהנים בעבודה, ולפי"ד שלא בשעת עבודה היינו ע"כ בלילה.)

שו"ר דד"ז תליא באשלי רברבי דהנה המג"א בסי' תרל"ט סק"ח כתב על הא דכתב הרמ"א שם ס"ב דמה שאין נוהגים לישון במדינתינו בסוכה רק המדקדקים במצוות וביאר הרמ"א דנ"ל דטעמא דכיון שאין יכול לישון שם עם אשתו כדרך שהוא דר כל השנה א"כ פטור דמצוות סוכה איש ואשתו כדרך שדר כל השנה וטוב שיחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת שיוכל לישון שם עם אשתו. וכתב ע"ז המג"א שם סק"ח דמקור הדברים הוא ע"פ הגמ' בערכין דכהנים פטורין בעידן עבודה. וכ"כ בדרכ"מ על הטור. וכ"ה בביאוה"ג שם, (והמג"א שם הוסיף דאע"פ דמבו' בגמ' בסוכה כח. דנשים פטורות מסוכה מ"מ הבעל אינו מחויב בסוכה אלא"כ יכול לדור שם עם אשתו.) ע"כ. הרי מבואר מדברי המג"א דלמסקנת הגמ' נמי טעמא משום דא"א לדור איש ואשתו משא"כ שלא בזמן עבודה, אבל בזמן עבודה טעמא משום דליכא תשבו כעין תדורו וא"כ בכ"מ שאינו יכול לדור עם אשתו ליכא תשבו כעין תדורו ולפי"ז יוצא דס"ל להמג"א דשלא בזמן עבודה יכול בפועל לדור עם אשתו וע"כ חייבים בסוכה שלא בשעת עבודה משא"כ בזמן עבודה דאינו יכול לדור עם אשתו א"כ ל"ה תשבו כעין תדורו, ומבואר דאפי' אם יש מניעה שלא מצד מצוות סוכה נמי חשיב שלא כעין תדורו ופטור מסוכה וע"כ ס"ל להרמ"א לפטור במקומות הקרים שא"א לדור עם אשתו כ"ז לפי ביאור המג"א, אמנם באמת צ"ע דלפי המבואר בגמ' כאן מבואר דבזמן עבודה הכהנים פטורים בין מאכילה בין משינה וא"כ לפי"ד המג"א הנ"ל ניפטרנו אף מאכילה ושתייה. ובשלמא לרש"י י"ל דשאני הכי דכיון דהכהנים אסורים בנשותיהם ואין ראויים כלל לקיים סוכה דומיא דדירה בכה"ג לא חייבתם תורה בסוכה כלל משא"כ בגוונא דהרמ"א אין חיסרון מצד הגברא אלא דהסוכה אינה ראויה לאיש ואשתו ובזה ליכא פטור מסוכה אלא דלעניין שינה אינו מקיים את המצווה כיון דאי"ז דומיא דדירה משא"כ לעניין אכילה חשיב שפיר דומיא דדירה ומקיים בזה מצוות סוכה, אמנם להגר"א (וכן עוד אחרונים וכפי שיבואר להלן,) דס"ל דאין החיסרון מצד הגברא אלא שאין להכניס את אשתו לעזרה וא"כ החיסרון הוא מצד הסוכה שהרי יכול לקיים מצוות סוכה איש ואשתו שלא בשעת עבודה א"כ צ"ע דנילף מהתם דבכה"ג שאין יכול לדור עם אשתו יהא פטור אף מאכילה ושתייה, אכן נראה דאף להגר"א ודעימיה י"ל שאינו פטור מאכילה ושתייה אלא בשעה ובמקום שאין ראוי הסוכה לאיש ולאשתו אבל אם היה ראוי לאכילה דומיא דדירה חייב בסוכה אע"פ שאינו ראוי לשינה וע"כ דווקא בבהמ"ק שאין ראוי לאיש ולאשתו בין באכילה ובין בשינה פטור לגמרי משא"כ הכא כיון דביום ראוי לישב שם דומיא דדירה  חייב לאכול בה ודווקא בלילה דא"א לישון בה מפני הצינה פטור באותה שעה ומשום דל"ה איש ואשתו ודו"ק,

והנה עיין בספר הפלאה שבערכין שם שהק' שם כמה קושיות על הבנת הסוגייא דהא בס"ד דגמ' משמע עכ"פ ברש"י דטעם הפטור משום דאינם נזקקין לנשותיהן והק' דמאי עניין זה שייך לחיוב סוכה הא אף בשאר ימות השנה בזמן עבודה אינם נזקקין ואינו מניעה מצד הסוכה דהגע בעצמך הנימא דמי שאשתו נדה פטור מן הסוכה וע"כ דכיון דאף בשאר ימות השנה אסור בתשמיש המטה (כדי שיוכל לעבוד.) ואינו מניעה מצד הסוכה. (וכה"ק הגראמ"ה בהגהות בסוף המסכת, ובספרו אהל משה,) ועוד הק' דהא במסקנת הגמ' משמע דטעמא דפטירי הוא משום דטרידי בעבודה ואילו בהוו"א משמע דטעמא משום דאין נזקקין. ועיי"ש שציין למש"כ בשער אפרים שהק' אהא דאמרי דאבל חייב בסוכה והרי אבל אסור בתשמיש המטה ולפי גמ' דידן מבואר דבכה"ג פטורים מסוכה כמו כהן בשעת עבודה (וכהבנת המג"א הנ"ל.) ותירץ השע"א דלמסקנת הגמ' אף בשעת עבודה חייבים וכו' וכתב ע"ז ההפלאה שבערכין דהוא תמוה והוא נגד הבנת הסוגייא. (וכ"כ בא"ר סי' תר"מ סקי"ג,)

וע"כ כתב ליישב ע"פ גירסתם של רבינו גרשום שם וכ"ה בשיטמ"ק שם דהביאו גירסא אחרת "מה דירה ביום ובין בלילה אף סוכה בין ביום ובין בלילה והני כהני הואיל דליתנייהו ביום דטרידי בעבודה אימא לא לייחיבו קמ"ל נהי וכו' מידי דהוה וכו'. ולפי"ז כתב דכוונת הסוגייא דבס"ד ר"ל דטעמא דפטירי ביום הוא משום דטרידי בעבודה ובלילה משום דאין נזקקים לנשותיהן. וע"ז אמרי' קמ"ל דנהי דבזמן עבודה פטירי משום דטרידי בעבודה מ"מ שלא בשעת עבודה חיובי מחייבי. והיינו משום דהוה שפיר תשבו כעין תדורו כיון דאין המניעה מצד הסוכה וכמשה"ק לעיל. וזהו מה דסיימו מידי דהוו אהולכי רגלים דאע"ג דבשעת עבודה פטורים שלא בזמן עבודה חייבים, וכן דקדק מלשון רש"י שם שכתב דאע"ג דלא אפשר להו תשבו כעין תדורו כי היכי דאפשר להו מחייבו ע"כ. ומדלא פירש שום טעם לזה משמע שהטעם הוא משום דאין המניעה מצד הסוכה. ומ"ש בזמן עבודה פטירי היינו משום דטרידי. (ועיי"ש שהביא שהב"ח והצ"ק הגיהו ברש"י ומחקו מילת "כי" וכתב דלפמש"כ אין מקום להגהתם. והיינו דהם למדו כהבנת המג"א דטעמא למסקנא הוא משום דליכא תשבו כעין תדורו משא"כ שלא בזמן עבודה אבל לפי"ד ההפלאה שבערכין הוא משום דבזמן עבודה טרידי ושלא בזמן עבודה חייבים משום דאין המניעה מצד הסוכה ולא משום דשייך תשבו כעין תדורו דאף למסקנא ליכא תשבו כעין תדורו ולאו זה הוא המעכב לפי"ד.) וכן דקדק מד' הרמב"ם שלא הביא הך דינא דכהנים חייבים בסוכה אע"פ דבהל' תקיעת שופר כתב דהכל חייבין וכו' והיינו ע"כ דגרס כפי' רגמ"ה וכיון שכבר כתב דהולכי דרכים חייבין בלילה תו לא איצטריך לאשמועינן עיי"ש. וכן דקדק הגר"'א שם בשו"ע מרש"י וכמש"כ בהפלאה שבערכין[2]. שו"ר שכ"כ המוצל מאש כאן. וכ"ה בפנ"י בסוכה כה. גבי אבל עיי"ש בסו"ד דטעמא דס"ד דכהנים פטורים משום דלעולם אינו יכולים לקיים תשבו כעין תדורו. וקמ"ל דסו"ס שלא בשעת עבודה מקיימין תשבו כעין תדורו. ולפי"ד מיושב משה"ק לעיל דבאמת ס"ד דגמ' ליפטרם אף שלא בשעת עבודה משום דס"ל לגמ' בס"ד דאסור מצד שאינם יכולים להזקק לנשותיהם ולמסקנת הגמ' מבואר דזה אינו סיבה כיון דאינו מניעה מצד הסוכה עצמה אלא סיבה חיצונית וכמשה"ק שם בתחי"ד, ואע"פ שבשעת עבודה פטורים כיון דטרידי מ"מ לא גרעי מהולכי דרכים ביום וכדלעיל, ולפי"ד מבואר דאם החיסרון לדור עם אשתו הוא מניעה שלא מצד הסוכה אינו נפטר מחיוב סוכה וחייב בסוכה ודלא כהמג"א דלעיל,

אמנם בעולת שלמה (מהגרש"ז ליפשיץ זצ"ל.) הביא קושיית ההפלאה שבערכין וכתב ליישב באופ"א דכיון דהכהנים טרודים בעבודה א"כ צריך לבנות הסוכה בעזרה וכמש"כ בתוס' שם. (וע"ע להלן משנ"ת בזה ועיין בשיטמ"ק שכתב בתוס' שצ"ל בבית המוקד שחצייה בחול.) וא"כ אינו יכול לקיים תשמיש המיטה דבעל קרי משולח מב' מחנות ואע"פ דהלשכה פתוחה לחול מ"מ קדושה כקדושת הר הבית (כמש"כ התוס' ביומא ו.) וא"כ שפיר הוי מניעה מצד הסוכה. וע"ז אמר נהי דבשעת עבודה פטירי דצריכים להיות בבהמ"ק. שלא בשעת עבודה שיכולים ללכת לבתיהם חייבים בסוכה. וכן י"ל ברש"י שם וכו'.  וע"ע בערול"נ בסוכה כה: שהביא קושיית הפנ"י בשם השע"א דאמאי אבל חייב בסוכה הרי אבל אסור בתשמיש המיטה ולפי גמי' דילן מבואר אף למסקנת הגמ' דכהנים פטורים בשעת עבודה מטעם זה, ועיי"ש שכתב לתרץ וז"ל דהאי תשבו כעין תדורו לא לעניין תשמיש נאמר אלא לעניין דירה ממש עם אשתו כמו בביתו ומה"ט אמרי' לקמן דהו"א דנשים חייבות בסוכה משום תשבו כעין תדורו דאם הוא יושב ז' ימים בסוכה והיא בבית אין כאן כעין תדורו והפי' בגמ' בערכין נלע"ד דהכי הוא דוודאי הכהנים גם ביום עבודתן היו יכולים לאכול בסוכה דהא יכולים לעשות סוכה בהר הבית או בחיל או בעזר"נ דלא היו מקורים, רק דשם אין נשיהם עמהן ול"ה כעין תדורו ולכן הו"א דכהנים פטורים מסוכה קמ"ל דחייבים כיון דבלא שעת עבודה יכולים לדור בסוכה ושעת עבודה גבי כהנים ל"ה אלא יום אחד דכל משמר נחלק לז' בתי אבות וכל אחד עובד ביומו ולכן אפי' הכהנים שהם מאותו משמר היו יכולים לדור ו' ימים עם נשיהם בסוכה ולכן באבל לא שייך כלל תשבו כעין תדורו עכ"ל של הערול"נ, וכ"כ הקרב"נ סוכה פ"ב ס"ז אות צ' וכ"כ לעיל דכ"כ בהגהות הגר"א , (ולפי"ז  לכאו' פליג ארש"י במה שביאר ס"ד דגמ', אלא דלמסקנת הגמ' אין הכרח וכמו שביאר הההפלאה שבערכין ברש"י למסקנת הגמ' כפי' רגמ"ה, וכמש"כ הגר"א.) והנה מדברי העול"ש והערול"נ ג"כ נדחו דברי המג"א דהרי לפי"ד זהו סיבת פטור דווקא לכהנים בבהמ"ק ואינו סיבת פטור לשאר ישראל ואין ללמוד מהתם פטור לשאר דוכתי ויל"ד דזהו ג"כ כוונת הגר"א שציין לתוס' שם ודו"ק, ועכ"פ מבואר מהגר"א להדיא דפליג על הרמ"א וכמש"כ לעיל וכן מבואר במג"א גופיה למסקנת דבריו וי"ל דהבין בגמ' כמש"כ הני אחרונים או כמש"כ בפמ"ג משום דעוסק במצוה פטור מן המצווה  ודו"ק, וכן לפמש"כ בשע"א הנ"ל דלמסקנת הגמ' אף בשעת עבודה חייבים ג"כ אין מקור מדברי הגמ' וכה"ק בא"ר סי' תר"מ סקי"ג ועי"ש מש"כ בזה,

וע"ע שם באחרונים שהק' דאי טעמא משום דא"א להזקק לנשותיהם א"כ כל ישראל יפטרו מסוכה (כלו' דעכ"פ שיהיה צריכותא אף בישראל) כיון דחייבים בראיית פני הבית ועולת ראייה וכו' (עיין בהגהות חשק שלמה שם, ובהגהות יעב"ץ, וכה"ק בהגהות הגר"א, וע"ע בספר תשובה מאהבה ח"א סי"ג, ובקרב"נ בסוכה פ"ב ס"ז אות צ' מש"כ גבי אבל, וכ"ה בערלו"נ שם דף כה:, ובהגהות ר"ש טויבש. וע"ע בדמש"א על הגר"א סי' תרל"ט, וע"ע להלן שנביא מדבריהם) אכן לפי"ד העול"ש הנ"ל ל"ק מידי כיון דדוקא כהנים דצריכים לבנות הסוכה בעזרה ואינם יכולים לקיים תשמיש המיטה משום דבע"ק משולח מב' מחנות וכ"ז ל"ש אלא בכהנים ולא בישראלים וכן מיושב קושיית השע"א דהו"ד לעיל (הו"ד בהפלאה שבערכין ובפנ"י בסוכה ובערול"נ שם,) שהק' אמאי אבל חייב בסוכה הרי אסור בתשמיש המיטה, ולפי"ד העול"ש  א"ש וכמש"כ, וכ"כ ליישב הפמ"ג בא"א תרל"ט סק"ח עפי"ד לעיל דטעם הפטור משום עוסק במצווה פטור מן המצווה עי"ש,

ועיין בגמ' סוכה נג: איתא אמר ריב"ח כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו ומסיק התם דהוו מנמנמי אכתפי דהדדי ולכאו' קשה דהא אפי' שינת עראי אסור מחוץ לסוכה וכה"ק בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ק' עיי"ש מש"כ. ולכאו' היה נראה לומר דמיירי בכהנים כדמשמע התם דאיירי שם הני דעסקי בעבודה, (וריב"ח גופיה היה לוי ומן המשוררים על הקרבן היה וכמש"כ רש"י שם.)

עד הנה  עסקנו בס"ד בעניין חיוב הכהנים בסוכה, וכעת נבוא לבאר  האם יש חיוב לאכול את הקרבנות בסוכה, וכ"ז יבואר להלן בס"ד וכן יתבאר עיקר הדין דבניית סוכה בבית המקדש.

                                                           ב.

 בנחמיה פ"ח פט"ז איתא  "וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: " וכתב בספר המנהיג בהלכות סוכה, גבי החיוב לבנות סוכה בבית הכנסת והביא בשם ר"ה גאון שכתב שבבגדד היו עושין סוכה בבית הכנסת וכן היה מנהג ישראל אף במקדש שנאמר ויעשו סוכות וכו' ובחצרות בית האלוקים. והנה ברוקח בהל' סוכה הביא הפסוק הנ"ל "בחצרות בית האלוקים" והקשה והלא אין ישיבה בעזרה[3] וכתב לתרץ בשני אופנים או שהסוכה הייתה בעזרת נשים או שכוונת הפסוק שהבאים לבית ה' אוכלים בחצרות בירושלים ע"כ. והנה לפמש"כ המנהיג בשם ר"ה גאון וכן הרוקח בביאורו הא' מבואר שעשו סוכות בבית המקדש וכבר כתבנו לעיל בשם התוס' בערכין ג: דג"כ משמע שכתב שאפשר לבנות סוכה בבית המקדש, (אכן עיי"ש בשיטמ"ק שהגיה בית המוקד שהייתה חציה בחול אמנם מ"מ עדיין היה לה קדושת הר הבית וכמש"כ התוס' ביומא ח: וכה.) וכ"כ בפשטות הערול"נ בסוכה כה: גבי קושיית הש"א מאבל דחייב בסוכה וכתב ע"ז הערלו"נ דכהן מניעתו מצד הסוכה שהרי בונה סוכה בבית המקדש בעזרת נשים שאינו מקורה ובחיל ובהר הבית ומ"מ אסור לאשתו להיות שם וכ"כ בעולת שלמה בערכין והו"ד לעיל, וכ"כ בהגהות הגר"א בערכין שם וכן משמע בקרב"נ בסוכה פ"ב ס"ז אות צ'. אמנם לפמש"כ ברוקח בביאורו השני אין הוכחה שהרי כתב די"ל דהסוכות היו בחצר והכוונה לבאים בית ה'. וכן משמע בספר המנהיג שכתב לעיל מיניה בשם רב נטרונאי גאון שאין לעשות סוכה בביהכ"נ ואין להוכיח מהא דבנחמיה עשו דהתם עשו זאת בשביל העולי רגלים שהיו באים לירושלים וכ"כ הרי"ץ גאות בהל' סוכה שכתב דמעשה היה בירושלים ועשו זאת לצורך העולי רגלים.

אמנם כבר העירו בזה מגדולי האחרונים דהנה איתא בפרשת דברים פט"ז פכ"א לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך. ובספרי שם ראב"י אומר מניין שאין עושין אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח אלוקיך. כשהוא אומר תעשה לך לרבות במה. וע"ע בתמיד פ"א מ"ג דמבואר שם שהיו הכהנים בודקים את העזרה אלו מהלכין באכסדרה דרך מזרח וכו' והק' בגמ' כח: ומי הוו אכסדרות בעזרה והא תניא ראב"י אומר מניין שאין עושין אכסדרה שנאמר כל עץ וכו' ה"ק לא תטע לך אשירה לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ומשני אמר רב חסדא באכסדראות של בניין. ועיי"ש במפרש שכתב דעמודים של אבן היו בעזרה סביב חומת העזרה ועל העמודים היו נתונים כמין תקראות. ועכ"פ מבואר דאסור לבנות בניין מעץ ורק בניין מאבן שרי.[4]

ויותר מפורש מזה מצינו בילקוט שמעוני בפרשת שופטים (רמז תתק"ו) שכתב לא תטע לך אשירה כל עץ אפי' בית אפי' סוכה ומשמע בפשטות שכל סוכה אסורה אפי' של מצווה אכן יש מקום לומר דדוקא בית קבע נאסר אבל בית עראי שרי, וכ"כ הגר"מ אריק במנחת קנאות סוטה (מ:) וכ"כ בפרדס שאול (להגרש"מ זילברמן זצ"ל.) וכ"כ הגריש"א בהערותיו על תמיד וכתבו כן ע"פ הראב"ד (ע"ז פ"ו) שכתב דדוקא נטיעת קבע אסורה אבל נטיעת עראי שרי וא"כ י"ל דאף סוכת עראי שרי (עכ"פ לפי חכמים דסוכת עראי בעינן.) וע"ל. וע"ע בס' טל תורה (הגר"מ אריק.) שכתב די"ל דדעת הילקו"ש כר"י דסוכה בעי דירת קבע וע"כ במצוה אפי' ארעי חשיב קבע.[5]

אמנם בפנים יפות בפרשת שופטים הקשה סתירה דבילקוט שמעוני בפרשת ראה (רמז תתק"ז) כתוב "חג הסוכות להדיוט מניין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות לה'" והבין הפנים יפות דהיינו שכוונת הילקוט לומר דקדשים חייבים בסוכה (אמנם בפשטות הכוונה שעצי סוכה נאסרין כל שבעה וכמו שאמרו ביצה ל: וכ"כ שם הזית רענן בביאורו על הילקוט וצ"ב, שו"ר שכן תירץ הכלי חמדה ע"ל.) וא"כ קשיא דידיה אדידיה. וכתב לבאר דכוונת הילקוט בפרשת שופטים דאסור לעשות סוכה היינו אפי' של מצווה דהיינו בסוכות וכגון לאכול לחם הפנים ושיורי מנחות שיכולים לאכלם מחוץ לסוכה וטעמא כיון דאסורים לעשות סוכה פטורים מן הסוכה והא דכתב הילקוט בפרשת ראה דאף לגבוה היינו בלחמי תודה וכדאמרי' בביצה יט: אדם מביא תודתו בחג הסוכות עכת"ד. [6]

ודבריו צ"ב גם במה שכתב דכיון דאסורים בסוכה פטורים הא בכל מקרה פטורים וכמו דאמרו בגמ' בערכין ג: דכהנים בזמן עבודה פטורים מן הסוכה וכיון דאוכלים לחם הפנים ושיורי מנחות חשיב זמן עבודה[7] וכ"כ להדיא הבית יצחק בחאו"ח סי' ה' סקי"ח ע"פ הגמ' ביומא סט. שאני אכילה דצורך עבודה היא. (וע"ע בתוס' יומא כה. ד"ה אין וכו' שכתבו להדיא בין לתי' הא' בין לתי' הב' דבאכילת ק"ק שרי לשבת או משום שהוא צורך עבודה כיון דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים או משום דכתיב בהו למשחה כדרך מלכים שיושבין כשאוכלין עיי"ש.)  וכתב דלפי"ז נתיישב לו איך אכלו הכהנים את שיורי המנחות בסוכות דהרי בוודאי לא אכלו בסוכה שהרי היה גג מכוסה (וע"ע לקמן בעניין זה.) וכתב דלפי"ז מיושב דכיון דהגמ' בערכין אמרה דבזמן עבודה כהנים פטורין א"כ אכילה נמי צורך עבודה ופטורין [8]. (אכן דעת השער אפרים שהו"ד לעיל להוכיח מאבל דלמסקנת הגמ' אף בזמן עבודה חייבים אמנם כבר דחו דבריו האחרונים עיין פנ"י וקרב"נ בסוכה שם והפלאה שבערכין ובא"ר, דברש"י ותוס' ודאי אינו כן.) ועוד צ"ע וכה"ק המנחת קנאות בסוטה מא: דהא י"ל שפיר דהדפנות עשויים מאבן דהרי בדפנות ל"ב גידולי קרקע[9] והסכך כיון דמונח לרוחב לא מיקרי דרך גדולתן ואינו עובר על לא תטע כשאינו דרך גדילתן. (וכמש"כ בתוי"ט פ"ג דמדות  מ"ז ד"ה מלתראות אמנם עיין בדבריו דמשמע דההיתר הוא משום שאינו בולט אכן עיי בגר"א עה"ת באדרת אליהו וכ"ה בשנו"א במשניות מדות פ"ג מ"ח, שכתב דכל האיסור הוא דווקא דרך גדילתן[10].) וא"כ כיון שאפשר לעשות סוכה כזאת בוודאי שהיה סוכה בבית המקדש. ([11]וע"ע בס' להורות נתן או"ח ל"ג. ובחי' הגרי"ח סי' י"ט בתשובת הרה"ג ר' שאול משה וצ"ע.)[12]

וע"ע בס' כלי חמדה (על המועדים סי' קט, ובקובץ קול תורה פאבניץ ב' כו,) שכתב לבאר באופ"א אמאי לא עשו סוכה בבית המקדש דכיון דאסור לישן בעזרה. (כמבו' בתוס' סוכה מג:) והרי כתבו הפוסקים (מרדכי סוכה פ"ב סי' תש"מ) דאם עושה סוכה במקום שאינו ראוי לישן אף ידי חובת אכילה אינו יוצא דבעינן סוכה שראויה לאכילה ולשינה וא"כ אין תורת סוכה עלה. וכתב דאפי' לדעת החכ"צ[13] (סי' צ"ד, וע"ע שו"ת שו"מ מ"ד ח"א סי' כ"ט.[14]) שכתב דאף סוכה שאינה ראויה אלא לאכילה נמי שם סוכה עלה מ"מ הכא מודה דלאו שם סוכה עלה כיון דאין יכול לאכול חולין בהך סוכה דהרי קימ"ל דאין אוכלין חולין בעזרה ואינה ראויה אלא לקדשים א"כ אף לאכילה אינה ראויה וא"כ לאו שם סוכה עלה.

אמנם בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ה' סקי"ח פליג על הכלי חמדה שכתב שם עפמש"כ לעיל דהכהנים לא אכלו שיורי מנחות בסוכה כיון דהוא צורך עבודה ופטורין והק' דאמאי לא אמרו בגמ' כהנים איצטריכא ליה דהואיל ואינם יכולים לאכול אלא בעזרה ושם אין לו לעשות סוכה. היינו משום שהיו יכולין לעשות סוכות בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שאוכלים שם ק"ק והתורה רבתה חצירות הרבה כמש"כ התוס' ביומא כה. ושמא באמת עשו שם סוכה ול"ה מוסיף על הבניין ואם היה להם חיוב סוכה שמא אכלו[15], ואח"כ כתב דהא לכאו' במקומות האלו א"א לעשות סוכה ג"כ שהרי אסור לישן שם כמש"כ התוס' ביומא כה. ודף ח.[16] וכיון שאינה סוכה הראויה לשינה אף באכילה אינו יוצא. אמנם מ"מ כתב דל"מ לשיטת החכ"צ דנמי חשיב סוכה כיון דראוי לאכילה אלא אפי' לשיטת המרדכי והרמ"א והמג"א דלא חשיב סוכה דין זה נכון. לפמש"כ התוס' בזבחים טז. דאיסור ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן. (וכ"כ האו"ז סי' רכ"ז וע"ע מל"מ הל' בה"ב פ"ז ה"ו וקרי"ס חגיגה פ"ג.) ולפי"ז ה"ה שינה ל"ה אלא מדרבנן. וכיון דמדאורייתא הסוכה ראויה לשינה יוצא ידי אכילה וכתב דעוד י"ל ולחלק דבאמת הסוכה ראויה לשינה רק הוא אינו ראוי לישן שם ע"י אכילה יוצא עכת"ד. (וע"ע בחאה"ע סי' קכה' אות ג' במש"כ בזה.).

אמנם באמת דבריו תמוהים דהרי סו"ס כיון דמדרבנן אינו ראוי מ"ל מדאורייתא מ"ל מדרבנן דהא ברמ"א שם מבואר שאם מתיירא מן הגנבים נמי חשיב שאינו ראוי לשינה וא"כ האי סוכה כיון דאינו ראוי סו"ס מדרבנן לא חשיב ראוי לשינה. ועוד יל"ע שהרי שיטת ספר המצוות (מ"ע כא') ודעת החינוך (מצווה רנ"ד.) שאיסור ישיבה בעזרה הוא משום מורא מקדש והוי איסור דאורייתא ונלמד מהפסוק ומקדשי תיראו. ועוד שהרי שיטת רש"י (יומא סט:) שאיסור ישיבה בעזרה אסור משום דכתיב לעמוד לשרת וכתיב העומדים שם לפני ה' ובמקו"א כתב רש"י (סנהדרין קא:) דהוא משום הלכה למשה מסיני. ועכ"פ מבואר שהוא מדאורייתא וצ"ע.

והנה באמת יל"ד מצד עוד טענה דהנה בגמ' סוכה נא: מבואר דגבי שמחת בית השואבה עשו תיקון גדול והק' מאי תיקון גדול ומשני דעשו גזוזטרא להפסיק בין הנשים לאנשים וכו' ומקשי' והיכי עביד הכי והרי כתיב הכל בכתב ה' עלי השכיל וכו' ומבואר דאסור להוסיף על הבניין והתם איכא התיר מיוחד ע"פ פסוק בזכריה וספדה הארץ וכו' שלא תשלוט בהם יצה"ר וכו'. ועכ"פ מבואר דאיכא איסור הוספה על הבניין אף בגזוזטרה של שבעה ימים[17]. וא"כ האיך אפשר לבנות סוכה בבית המקדש. וע"ע בגמ' חולין דף פג: דמבואר שם דא"א לעשות כיסוי הדם בבית המקדש דהרי בכיסוי הדם בעינן דם למטה ולמעלה וכיון דלמטה א"א שהרי מליקת ומיצוי העוף הוא על קיר המזבח וא"כ אם יתן קודם המיצוי על המזבח אי מבטלו עובר על איסור הוספה על המזבח וכו' ואי לא ביטל איכא חציצה בין הדם למזבח וכו' ומבו' שם דאי לא ביטל ליכא איסור בהוספה וא"כ צ"ע מאי הק' בגמ' סוכה נא: שם. אמנם י"ל דכיון דעושה הגזוזטרה לכמה ימים חשיב מצ"ע כמבוטל משא"כ עפר ששם לכמה רגעים (וע"ע פרמ"ג או"ח סי' שט"ו א"א סק"א. שכתב שאם נפל סכך בשבת אסור לומר לגוי להניחם דל"ה שבות דשבות כיון דהוה אהל קבוע סוכה כזו שמונחת לשמונה ימים ותשעה ואסור אפי' ע"י עכו"ם.). והנה לעיל כתבנו בשם הבית יצחק דבתוך המקדש הוי מוסיף על הבניין ורק בלשכות הפתוחות לקודש ליכא איסור אמנם עיי"ש בסק"ו שכתב די"ל דכיון דעשויה רק לשבעה ימים ואינו מבטלו לבית המקדש ל"ח קבע. וצ"ע מגמ' סוכה נא: הנ"ל דמבו' דאף לשבעה אסור משום מוסיף על הבניין.[18] וע"ע בתשובתו באע"ה שכתב דחשיב קבע עפמש"כ רש"י בסוכה לא. דמצווה משוי לסוכה שבעה קבע.

וע"ע בס' אבני ציון ח"ג סי' מח' שהאריך בעניין זה די"ל שאכלו פחות מכזית לפמש"כ התו"י ביומא (לט) שאפשר לקיים מצות אכילת קדשים אף בפחות מכזית וע"ע בשו"ת חת"ס או"ח סי' מ"ט. וכן הא לפי הרמב"ם פחות מכביצה חשיב עראי ועיי"ש שציין לבי"צ הנ"ל באה"ע (ח"ב סי' קכ"ה.) שר"ל דכיון דאחשביה לאכילת קדשים אחשביה נמי לאכילה מחוץ לסוכה וכ"כ הצל"ח בברכות מט: וכ"כ השבלי הלקט סי' קי"א. גבי אכילת כזית ביו"ט ראשון שכיון שחייב בפת בכזית ל"ח עראי ואסור מחוץ לסוכה.

וכתב עוד לדון דשיורי מנחות הוי פת הבאה בכיסנין כיון שנותנים בהם שמן[19] (אמנם יל"ד בזה דהרי אין נותנים בהם הרבה שמן וכבר נחלקו בזה המחבר והרמ"א בסי' קס"ח ס"ז והאריכו בזה המפרשים.) ופטור מסוכה וכמש"כ החיד"א בספריו חיים שאל ובמחזיק ברכה והביאו השער"ת. ואף אם אוכלים שיעור ביותר מכביצה. (שלא כדעת הכפו"ת והגינת ורדים) ועיין עוד בחכמת שלמה או"ח סי' קס"ח שדן בזה בארוכה. ועכ"פ ר"ל שם דכיון דבעינן תרי אחשביה בין על האיכות לומר שהוא פת והן על הכמות לומר דחשיב שיעור תרי אחשביה ל"א (וכמש"כ הגר"י ענגיל בספרו בית האוצר ח"א כלל מ"א אות כ"ג.) עיי"ש. (וע"ע שו"ת שואל ומשיב מ"ד ח"א סי' כ"ט מש"כ בזה בארוכה.)

והנה הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"א ה"ט כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד. ואין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או של לבנים. ע"כ וכתב שם הראב"ד א"א והלא לשכת כ"ג של עץ הייתה ובשמחת בית השואבה מקיפין גזוזטרה אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר ע"כ. ועיי"ש בכס"מ שכתב ליישב בכמה אנפי שיטת הרמב"ם או די"ל שלשכה זו עשויה מאבנים אלא שהניחו בו עצים עוד כתב ליישב שהראב"ד ס"ל דלשכה זו עשויה במקום דריסת ישראל ולא נאסר אלא משער ניקנור ואילך והקשה על הרמב"ם שסתם דבריו דמשמע דבל הר הבית אסור אמנם באמת כתב הכס"מ די"ל דגם הרמב"ם ס"ל דלא נאסר אלא משער ניקנור ואילך. וע"ע במל"מ שכתב דצריך להגיה בדברי הראב"ד עזרת ישראל כיון דמשער ניקנור הוי עזרת ישראל ורק בעזר"נ והר הבית שרי. ואף שלשכת כ"ג הייתה בעזרת ישראל מ"מ ל"ק או די"ל דלא קדשוה בקדושת עזרה דהרי כ"ג ישן בה כל השבוע והרי אסור לישן בעזרה או די"ל שיש לה פתח לחול דיש לו דין חול וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו וא"כ דין עזר"נ יש ללשכה זו. וע"ע ברדב"ז שכתב בתחי"ד דדעת רבינו דנאסר בכל הבניין או מדאורייתא או מדרבנן הרחקה יתירה וכל האיסור דווקא עץ בולט והגזוזטרה י"ל שלא היה דרך בניין קבע ומיד מסירין אותו. (עיין מש"כ לעיל בזה גבי מוסיף על הבניין.) ולשכת העץ י"ל דכך שמה או שהייתה מקורה בעץ כשאר תקרות במקדש ולא כשאר לשכות שהיו בנויות כיפות. ומ"מ כתב שהאריך בתשובה (ח"ה סי' צ"ד.) שהרמב"ם איירי רק בהיכל ועזרה אבל בשאר הר הבית מותר ולשכת העץ לא היתה בקודש עיי"ש. אמנם עיין במהרי"ק שהוכיח דדעת הרמב"ם שהאיסור הוא בכל הר הבית ומציין לדברי רש"י בפרשת שופטים וכ"כ הרמב"ן עה"ת עיי"ש.

והנה הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ו ה"י כתב אסור לעשות אכסדראות במקדש כדרך שעושין בחצירות אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ אלא כל האכסדראות והסבכות שהיו במקדש של אבן היו ולא של עץ. ע"כ ובראב"ד שם א"א לשכת העץ בית היתה. בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה גזוזטרה שעושין בשמחת בית השואבה לשעתה היתה. ולכאו' הרואה יתמה דהראב"ד בהל' בה"ב כתב ליישב באופ"א דטעמא דגזוזטרה הוא משום דלא הייתה אצל מזבח אלא בעזר"נ ושרי והכי כתב משום דהוי לשעתה. וכבר העיר בזה הכס"מ שם.

ועיין באו"ש שם שכתב על הראב"ד הנ"ל ובזה יתבאר דברי הגמ' סוכה לז. גבי הא דפליגי ר"מ ור"י ממה עשויה הסוכה דר"י ס"ל דדוקא מד' מינים והק' מהך קרא דנחמיה שהביאו עלי זית וכו' ובפשטות הביאו גם לסכך. ומשני דהני לדפנות. וכתב ר' מאיר שמחה דאי נימא דהעשוי מן העלים אינו עץ וגם לעניין טומאה אינו עץ כמש"כ התוס' ס"פ במה אשה דקש אינו בכלל עץ וכו'. ונאמר כהראב"ד דגזוזטרה שהיא לשעתה אינה אסורה בעזרה. וא"כ ר"י סבר דסוכת קבע בעינן וא"כ אסור לעשות סוכה בהר הבית (בחצרות בית האלוקים.) וא"כ לא היו יכולים לעשות סוכה מדפנות של עץ רק מעלים דאינ"ז עץ עשו דפנות בהר הבית. וזהו בחצרות בית האלוקים. דאילו של עץ אסור משום לא תטע. ורבנן לטעמייהו דסוכת עראי בעינן ושריא לעשות דפנות של עץ ומה שנטלו עלי זית היינו לסכך[20]. ועיין מה שהביאו בשם הגר"י סרנא ז"ל שהעיר בזה שאין כוונת הראב"ד להתיר כל דבר שהרי בימה של עץ אם עשאו מעריו"ט אפי' לשניים או לשלושה ימים אסור ואין לך ארעי גדול מזה ואילו גזוזטרה שעשאה לשבעה שרי וע"כ דההתיר הוא משום דלצורך שעה התירו וא"כ אם יעשה סוכות מעריו"ט ליכא התיר בזה.

וע"ע שם בכס"מ שכתב דאם העץ אינו קבוע בבנין ליכא איסור וע"כ כתב דיש לומר דלשכת כ"ג לא היתה קבועה בבנין ולפי"ז יש עוד מקום להתיר סוכה וכ"כ הגר"נ גשטטנר בספרו להורות נתן (שם). וע"ע בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' י"ד שהאריך בכ"ז. וע"ע בבאר שבע עמ"ס תמיד כח: מש"כ בזה.

ועכ"פ יוצא דלפי הרמב"ם והראב"ד ישנם כמה אפשריות לבנות סוכה בבית המקדש דלפמש"כ הרדב"ז בתשובה וכ"מ בכ"מ לפי' תי' הב' יכול לבנות סוכה בעזר"נ ובהר הבית (דלא כהמהרי"ק.) וכ"כ במנחת קנאות שם בסוטה, (אמנם באמת עיין בס' חבצלת השרון או"ח סל"ג דכתב דא"א לעשות הסוכה בעזר"נ דהרי היו צריכים לאכול שיירי מנחות שהם קדשי קדשים ואינם נאכלים אלא בעזרה,) וכן אם אינו עץ בולט ג"כ יל"ד להתיר וכן אם אינו קבוע בבנין ע"פ הכס"מ הנ"ל שרי וכן לפי הראב"ד שרי משום דהוא לשעתה (ועיין מה שהערנו בשם הגר"י סרנא זצ"ל.) וכן לפי הראב"ד בהל' ע"ז מותר לבנות בית של עץ. וכן בעלים לפי האו"ש או בעץ תלוש לפי הראב"ד בתמיד וכ"כ הכס"מ. או לפי המנחת קנאות אם אינו מונח כדרך גדילתן.

ובעיקר הדברים ע"ע בכלי חמדה הנ"ל שדחה הראייה מחצרות בית האלוקים שכתב די"ל דהיינו ללולב וכמו שדרשו את הפסוק לעיל מיניה גבי עלי זית וכו' ה"נ בנו סוכות בגגות ובחצירות ומש"כ בחצרות בית האלוקים היינו שהביאו לולב לחצרות בית האלוקים. אמנם הק' דלר"י דס"ל דכל האי קרא נדרש לסוכה דעלי זית וכו' נדרש לדפנות ועלי ההדס לסכך א"כ קשה ומוכח דבעינן סוכה לר"י.

ועיי"ש לעיל מיניה שרצה לחדש דהק' שם על הפנים יפות שר"ל דשיורי מנחות ולחם הפנים אכלו מחוץ לסוכה דא"כ מאי הק' בגמ' פשיטא הא איצטריכא דהוו"א כיון דהואיל דהותרו באכילת קדשים מחוץ לסוכה נתיר לו אף שאר אכילה וכתב ליישב דהא מה שאוכלין מחוץ לסוכה אינו בגדר פטור רק דל"ש בזה כלל חיוב סוכה דעניין מצוות אכילת סוכה הוא תשבו כעין תדורו. א"כ זהו דווקא באכילת רשות ומצווה שדרך בנ"א לאכול בבתיהם ומקום פתו שם מקום הדירה שלו ושפיר בסוכות אסור לאכול מחוץ לסוכה דהסוכה צריך להיות כמו הדירה שלו. אבל ק"ק דאינם נאכלים אלא בעזרה ואמרה תורה דדברים אלו אינם נאכלים אלא ברשות גבוה ושם היא מקום אכילתו הרי דהתוה"ק הוציאה אכילתם מביתם לבית ה' א"כ ה"ה דאין שייכות כלל לאכילה זו בסוכה דהיא במקום דירה שלו כל השנה. עכ"ד. ודברים נפלאים הם. וע"ע בערול"נ סוכה נא: מש"כ בזה.

ויש עוד להאריך הרבה בדברים אלו והדיו לא יכלה והזמן לא יכלה ואכתוב בקיצור, הדברים שיש עוד לדון בהם א. בעניין מקום הסוכה בבית המקדש שהרי בית המקדש מקורה היה ועיין ביעב"ץ שכתב דבתחילה לא היה בית המקדש מקורה ורק לאחמ"כ קירו אותו ולפי"ז אין ראייה מהפסוק בנחמיה דאיירי קודם הקירוי ובעניין זה יש אריכות רבה ואכמ"ל[21]. ב. יל"ד האם ל"ה סוכה שאולה כיון דקרקע המקדש שייך לגבוה וא"כ ל"ה לך לר"א דבעי בסוכה כז: ובדף לא. דממעטינן מ"לך" קרקע שאולה. ועיין בכלי חמדה (בקובץ קול תורה הנ"ל שהעיר זאת.) ג. וכן יל"ד מצד עוסק במצווה דפטור מן המצווה ועיין בבית יצחק שכתב שאין מקום להתיר משום זה דהרי יכול לקיים שניהם. וע"ע במעשי למלך על הרמב"ם (הל' איסורי מזבח פ"ה ה"ט) שציין לוידבר משה שהק' כן וכתב שהרי גם כזית פת ביו"ט מצווה וחייב וע"כ דגלי קרא דאף אכילת מצווה יש לחייב. ד. עוד יל"ד האם שרי להכניס סכך לעזרה משום חולין לעזרה ועיין בגור אריה יהודה (להגר"ל זעמבא) בקו' המועדים שדן בזה וע"ע בשו"ת בן פורת ס"ו (להגר"י ענגיל) שדן גבי לולב בבהמ"ק אמאי ל"ה חולין בעזרה.

עוד יל"ד האם בירושלים היו עושים סוכות שהרי הפסוק בנחמיה אומר שהיו עושים ברחוב שער המים וברחוב שער אפרים ומבואר שעשו סוכות ברחוב, וצ"ע שהרי מבו' בגמ' דירושלים לא נתחלקה לשבטים וא"כ הכל הוי רה"ר וא"כ הרי אסור לסכך ברה"ר כמבואר בסוכה לא. ונפסק ברמ"א סי' תרל"ז, ועמד בזה המלבי"ם שם (נחמיה פ"ח פי"ז,) וכתב לבאר בזה ע"פ משה"ק בגמ' ערכין לב: על הא דאיתא שם בנחמיה שם פי"ז וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בנ"י עד היום הזה ותהי שמחה גדולה מאד והק' דתמוה מאד לומר שבנ"י לא עשו סוכות מימות יהושע בן נון וכתב לבאר עפמש"כ הרמ"א סי' תרל"ז דאין לעשות סוכה ברה"ר א"כ כיון דירושלים לא נתחלקה לשבטים לא נמצא שם רה"י כמו דאין משכירין בתים בירושלים מפני שאינו שלהם, א""כ לא יכלו לעשות שם סוכה, ובאשר בימי עזרא קנו שנית את א"י בחזקה וקדשוה התנו התנו הב"ד שיעשו הסוכות בירושלים ובשאר רה"ר, וכמש"כ בתוספתא (ב"ק פ"ו,) דתנאי בי"ד שיהיו מסככים ברה"ר, ור"ל שזה התנו בי"ד של עזרא באותו זמן שאל"כ לא היו כולים לעשות סוכות בירושלים, ומבואר בפי' שעשאום בחצרות בית האלוקים וברחוב שער המים שהוא רה"ר ממש, והתוספתא מדברת בא"י ששם היה תנאי בי"ד של עזרא בעת שקידשו את הארץ וכו', והנה גם יהושע היה יכול לתקן תקנה זו בעת שקדש את הארץ בפעם הראשון שאז היה ביד בי"ד  להנחיל את הארץ ע"מ כן שמקום הסוכה תמיד יהיה רה"י, ויהושע לא עשה כן ומימיו עד עזרא לא עשו כן בנ"י היינו לא ישבו בסוכה הנעשית ברה"ר וכן בימי דוד ושלמה לא נעשו סוכות בירושלים מטעם הנ"ל מפני שלא נתחלקה לשבטים וכו', ובזה נבין מ"ש בערכין שם שמש"כ כי לא נעשה כן מימי ישוע בן נון, היינו שעזרא קידש את הארץ פעם שנייה ואיך נוציא זה מהלשון כי לא עשו כן מימי ישוע? רק שמזה בעצמו מבואר שעזרא קידש את הארץ מחדש והיה כוח בידו להתנות תנאים כמו בימי יהושע ומזה מוכיח בגמ' שם דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל עכ"ל המלבי"ם בזה, שו"ר שעמד בזה הקה"י בברכת פרץ בפרשת אמור וכתב לפרש באופ"א שח"ו לא היה ביטול מ"ע דסוכה אלא רוב הציבור היו באמת פטורים ממצות סוכה והוא ע"פ המבואר במס' סוכה כה. דשלוחי מצווה פטורים מן הסוכה ובדכ"ו מבואר דההולכין לדבר מצווה פטורין בין ביום ובין בלילה כי הא דר"ח ורבה בר"ה כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גני ארקתא דסורא אמרו שלוחי מצווה אנן, וא"כ בזמן הבית שהיו כמעט כל ישראל הולכין לדבר מצווה שהרי הלכו לעלות לרגל וגם שלמי שמחה היו כל שמונה ועיין תוס' סוכה דמ"ז ד"ה לינה,  והיו רוב הציבור פטורין מסוכה, ורק בימי ישוע בן נון בתחילת ביאתם שהיו כל ישראל במקום אחד ולא היו בגדר הולכי דרכים, עשו כל הקהל סוכות וכן בימי עזרא שהיו כנראה רוב הציבור דרים בירושלים, וגם אשר באו מחוץ לירושלים ע"י התעוררות התשובה שהיה אז בימי עזרא עשו כולם סוכות מחביבות מצווה אפי' עולי הרגלים מחוץ לירושלים שהיו יכולים לפטור עצמם עפ"י דין, וזש"כ שויעשו כל הקהל לא היה כן מימי יב"נ דבשאר השנים לא כל הקהל עשו משום שהיו פטורים מדין עוסק במצווה וכתב שם הקה"י שחכ"א העירו שכ"כ בחת"ס בסוכה דף לא. שג"כ כתב דעולי רגלים היו פטורים מדין שלוחי מצווה אלא שטרח שם החת"ס לבאר שלא היו יכולים להעמיד סוכות מחמת חסרון מקום וכתב הקה"י דאי"צ לזה דאפי' היה אפשרות להעמיד סוכות  כל שא"א להעמיד אלא בטורח גדול פטור זה העוסק במצווה אחרת וכו' עכת"ד, וע"ע במשך חכמה פר' פנחס בד"ה וחגותם שהק' אמאי לא כתוב שם בסוכות תשבו אלא כתיב וחגותם אותו חג לה' ומ"ש מפסח דכתיב מצות תאכלו ור"ה דכתיב יום תרועה וכתב ליישב משום דבחג כולם צריכים להראות לפני ה' בשילו או בבית עולמים וכי יעלו כולם אז פטורים מדין עולי דרכים ומשום מצטער פטור מן הסוכה, לכן לא הזכיר זה ואולי מכאן סמכו חכמים לזה וע' רמב"ן עה"פ כל האזרח דברי נועם עכ"ל, וע"ע בכתבי קה"י החדשים סוכה סי' קמ"ט מה שח"א הקשה דלר"א שהיוצא מסוכה לסוכה אינו יוצא יד"ח[22] האיך קיימו בנ"י סוכה בזמן חיוב ראייה וא"ת שהיו בירושלים כל החג  הא כתיב ופנית בבוקר וקמת והלכת וכו' ואע"פ דהאי קרא נאמר בפסח מ"מ מבואר בגמ' ר"ה דף ה' דמקשינן בהקישא דגם חג הסוכות טעון לינה, (ועי"ש שציין להתוס' בסוכה דמ"ז דכל שבעה כיום אחד דמי אמנם הביא דהתוס' ביומא דחו ד"ז מכמה ראיות עי"ש,)  והשיב לו הקה"י דמסתבר דלר"א המדקדקים היו נשארים בירושלים כדי לקיים מצוות סוכה כתיקונה ומי שהיה נחוץ ללכת לדרכו היה דינו כדין הולכי דרכים לדבר מצווה שפטורים מסוכה בין ביום בין בלילה, דהיו בירושלים בגדר עוסק במצווה דהיינו מצוות ראייה וכו' עיי"ש, וע"ע בקבא דקשייתא שאלה פ"א שהקשה עפ"י מה דאמרי' בסוכה י: דההולכין להקביל פני רבן פטרוין אף בלילה מן הסוכה א"כ איך היו מחויבין כל ישראל בסוכה בלילה הראשון הרי הלכו להקביל פני שכינה מטעם יראה כל זכורך ואי דגזה"כ דחייבין למה יהא עדיף מהקבלת פני רבו בזה וצ"ע, ועיי"ש מש"כ ליישב בין אם נח לצורך המצווה ושלא לצורך המצווה עי"ש במה שהאריך,

עוד העירו בזה עפי"ז דלכאו' לפמשנ"ת לעיל דמי שאינו ראוי לדור עם אשתו בסוכה פטור מסוכה עיין משנ"ת לעיל בזה בארוכה דהק' שם האחרונים דא"כ כל ישראל יפטרו כיון דחייבים בראיית פני הבית ועולת ראייה עיי"ש משכ"ב, אמנם העירו בזה עוד דכיון דקי"ל דאכסנאי אסור בתשמיש המיטה (עי' רמב"ם פכ"א מאיסו"ב,) א"כ כל ישראל הבאים לירושלים יהיו פטורים מסוכה כיון דבעינן איש ואשתו וליכא, אכן ד"ז תליא במש"כ לעיל עי"ש, אמנם בזה י"ל עוד עפמש"כ דכיון דירושלים לא נתחלקה לשבטים א"כ ל"ה אכסנאים כיון דהכל שייך להם וכ"כ במשך חכמה פר' וישלח פל"ה פ"א,

וכצאתי אסיים מש"כ בתו"כ בפרשת אמור (יב) כתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. וכתב שם הראב"ד בפירושו דקושיית הגמ' הייתה שיעשה סוכה בהר הבית ויקדש אותה לשמים חוץ מן הסוכה שיושב בה דהא כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים וכו'. הרי דיש צד בתו"כ שיש עניין לבנות סוכה דווקא בהר הבית ולפלא בעיני שכל הנזכרים לעיל לא ציינו לזה הראב"ד.

 

 

                                               .תושלב"ע.

 

 

 

[1] וע"ע בס' שמועת חיים יומא פ"ק דכתב דחובת העבודה אף ברגלים מוטלת על רק על אנשי משמר אלא דלכל הכהנים איכא ג"כ רשות לעבוד ודו"ק.
[2] בביאור הגר"א שם לא כתב להדיא טעמו של ההפלאה שבערכין אלא שכתב שם על מש"כ המג"א לבאר דברי הרמ"א לפטור שינה בסוכה מטעם גמ' דילן וכתב הגר"א דברש"י משמע דחייב שכתב ואע"ג וכו' ר"ל דמש"כ בגמ' נהי דפטירי הוא עניין בפנ"ע ולא משום איש ואשתו ובתוס' ד"ה קמ"ל וכו' ולא ביאר מהו הטעם לפי רש"י ולכאו' נראה דנתכוין לטעמו של ההפלאה שבערכין, ויש שכתבו דכוונתו למש"כ בפמ"ג דפטור משום דעוסק במצווה פטור מן המצוה, וכ"כ בדמש"א על הגר"א שם.  ועיין להלן משנ"ת בזה,
[3] ועיין תוס' ביומא דף כה. ד"ה אין ישיבה מש"כ בזה עיי"ש בב' התירוצים וכן במנח"ח מצווה רנ"ד ולפי"ז ל"ק מידי משה"ק הרוקח וע"ע להלן. וכן י"ל דאין דין ישיבה בסוכה דהרי נחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש האם איכא דין ישיבה ודעת הרמב"ם הל' סוכה פ"ו דיש דין ישיבה ומוכח דאף הרוקח ס"ל הכי אמנם לדעת הרא"ש סוכה פ"ד כוונת הפסוק בסוכות תשבו הכוונה תתעכבו כמו וישבו בקדש ימים רבים וכ"כ המ"מ. וא"כ לק"מ ודו"ק.
[4] ועיין בהערות של הגרב"ש שניארסון על הרוקח שכתב דבשו"ת בית יצחק או"ח סי' ה' דן האם בנו סוכה בבית המקדש משום לא תטע. ועיי"ש בח' אה"ע שח"א העיר לו מדברי רבינו הרוקח הנ"ל גבי איסור ישיבה בעזרה וכתב הגרב"ש דיל"ע גם מהך ילקוט הנ"ל וכתב דשמא לכן כתב הרוקח הטעם השני שהיה בירושלים וע"ע להלן בזה.
[5] וכתבו בזה בשם המנחת יצחק (הובא בס' הסוכה בסופו.) לפרש עפי"ז מה דכתיב בנחמיה שעשו סוכות "ככתוב" דלכאו' מהו ככתוב וכתב לבאר דכיון דאסור לנטוע עץ בבהמ"ק מחמת לא תטע לך אשירה כל עץ ע"כ לא עשו את הסוכות אלא ג' דפנות ככתוב דילפינן מיש אם למסורת דסוכה הוה ג' דפנות ויותר לא עשו שלא יהיה בניין קבע ודפח"ח.
[6] וע"ע בזרע אברהם (לר' אברהם לופטיבר.) בסוגיא דדיחוי אות ה' שהק' על הגמ' בערכין אמאי לא אמרו דסד"א דכיון דאישתרו באכילת לחם הפנים דהא אינו נאכל אלא בעזרה ובוודאי דלא היה שם סוכה ובפרט לפי מה דאיתא בילקוט על קרא דלא תיטע לך אשירה וכו' אפי' סוכה וכו' והו"א דאישתרי אכילת חוץ לסוכה לגבייהו.
[7] וראיתי בספר דף על הדף בסוטה מא: שכתב לבאר שיש לומר דזמן אכילה לא חשיב זמן עבודה ואף אי חשיב זמן עבודה מ"מ י"ל דלולי הילקוט הנ"ל היה מקום לומר דכיון דאפשר לקיים גם מצוות אכילה וגם מצוות סוכה אימא לחייב לכן בא הילקוט לומר דמ"מ אסור משום לא תטע.
[8] אכן באה"ע ח"ב סי' קכ"ה דחה ביאור זה עיי"ש
[9] וע"ע בשו"ת בית יצחק או"ח הנ"ל (בהג"ה לאות ו') שכתב דאי"ל שהסיכוך יחשב כמוסיף על הבנין שהרי אינו אלא לשבעה ימים ואינו מבטלו, וע"ע בטל תורה שכתב דכיון דבעינן לסכך גידו"ק וכל גידו"ק עץ מיקרי א"כ א"א לסכך דחשיב נמי לא תטע.
[10] אמנם עיין בראב"ד בפי' למסכת תמיד דף לא. שכתב להיפוך דכל האיסור דלא תטע אשירה אינו אלא במאהיל ע"י גג. וצ"ע.
[11] אכן עיין בקובץ הפרדס (שנה ד' קונ' א' סי' צ"ו סק"א.) מה שטען שם הגרש"א פרדס עפ"י הגמ' בסוכה דף ב. עד עשרים אמה אדם וכו' וביאר הריטב"א דהוא מדין כל הראוי לבילה שאין בילה מעכבת. וא"כ כתב די"ל דבהר הבית כיון דאסור לעשות דרך גדילתן שוב אסור לעשות גם שלא כדרך גדילתן עי"ש,
[12] וע"ע באמרי אמת בליקוטים (מסכת ערכין.) שכתב על הא דאמרו בגמ' ערכין ג: גבי כהנים איצטריכא וכו' וכתב וז"ל מוכח דלולא הטעם דבעינן תשבו כעין תדורו היו הכהנים חייבים בסוכה והק הרב מויערשוב ז"ל דבפנים יפותפ' שופטים מביא דברי הילקוט לא תטע לך אשירה אפי' בית אפי' סוכה ופי' על סוכת החג, והכהנים אוכלים לחם הפנים ושיורי מנחות חוץ לסוכה דכיון דאסור לעשות סוכה בעזרה היו פטורים מן הסוכה, וקשה מן הגמ' הנ"ל (דמשמע שהיו חייבים בסוכה לולי הטעם דתשבו כעין תדורו.) וכתב לו אדמו"ר זצ"ל אשר כתב בדברי הפנים יפות דהטעם דפטורים הכהנים מפני שא"י לעשות סוכה אין מספיק שיכולים לאכול פחות פחות מכשיעור כי רחוק לומר דהמצווה קבעו לחייב בסוכה פחות מכביצה ולכן צריך לומר הטעם דתשבו כעין תדורו (אכן עיין להלן שיתבאר בזה דדעת הרבה מן האחרונים דכיון דאחשביה לפחות מכזית ל"ה ארעי.) ואשר כתבת דגם קדשים קלים כלחמי תודה ג"כ אסור באשתו וכו' לפענ"ד נראה לפרש טעם הגמ' שאינו תשבו כעין תדורו איש ואשתו הפי' גם באשתו נדה כדאמרי בגמ' מהך דנשי עמי תגרשון וכו' ולכן מיושב קושיית המפרשים דגם אבל יפטור מסוכה מה"ט וכן כשאשתו נדה (עיין מש"כ בזה לעיל.) וכן משה"ק דחייבין בשמחה כל ז' עכ"ל ודו"ק. 
[13] ובביה"ל סי' תר"מ כתב דאפשר לסמוך על החכ"צ בשעת הדחק.
[14] שהקדימו להכל"ח ופירש כן,
[15] וע"ע מש"כ בזה בשו"ת חבצלת השרון סל"ג.
[16] בשביל לברר ד"ז אכתוב בקצרה. דעת התוס' ביומא ח: בתחי"ד שאע"פ דבהך לשכות שרי לאכול קדשים מ"מ מותר לשבת ולישן בהם דלא קדשה לגמרי כקדושת עזרה עיי"ש הוכחתם אמנם התוס' בדף כה. כתבו שאסור אף בישיבה ושינה וכ"מ להדיא שם בגמ' וכן מסקי התוס' שם בדף ח:.
[17] דבפשטות היו עושים כן משנה לשנה ולא היו משאירים דכך משמע פשטות הגמ' דתיקון גדול עשו משמע דכל שנה עשו כן וכ"מ בראב"ד מהל' ע"ז פ"ו ה"י וע"ע להלן בזה. וצ"ע.
[18] וע"ע בספר ברכת אהרן (לאב"ד ריישא ברכות מאמר קצ"ז סק"ו.) שג"כ כתב כעי"ז ליישב הסתירה בילקוט דהילקוט בפרשת שופטים ס"ל כמ"ד דסוכת קבע בעינן וע"כ אסור סוכה משום מוסיף על הבניין משא"כ הילקוט בפר' ראה ס"ל כמ"ד דסוכת עראי בעינן וע"כ שרי להוסיף על הבניין. וג"ז צ"ע מהך גזוזטרה ודוחק לומר דס"ל שהיו משאירים את הגזוזטרה כל השנה וע"ל. וצ"ע.
[19] חוץ ממנחת חוטא שאין נותנים בה שמן כלל.
[20] ולפי"ז מיושבת קושיית המנחת קנאות לעיל דלפי"ז מבואר שעשו הסוכות בחצרות בית האלוקים מעצים ולא מאבן.
[21] ואכתוב כאן מראי מקומות עיין משניות מדות פ"ב מ"ה ופיה"מ להרמב"ם שם וכן ברא"ש וברע"ב ובתוי"ט ובתפא"י. ועיין רמב"ם מהל' בה"ב פ"ה ה"א ובה"ז. וע"ע רמב"ם בפיה"מ לאבות פ"ה מ"ה. וע"ע שלטה"ג שם בפ"ב ובתוי"ט מדות פ"ב מ"א ובתפא"י בועז א' שם וביעב"ץ בלחם שמים שם. וע"ע מרכה"מ על הרמב"ם פ"ה ה"א. וע"ע רעק"א בהגהותיו על המל"מ בפ"ה מהל' בה"ב שציין לספר בתי כהונה ח"א סי' י"ז. וע"ע במלאכת שלמה שם פ"ב מ"א שם משה"ק. וע"ע תפארת יעקב על המשניות במדות שם. ובהוכחות מחוני המעגל שעלו לבית המקדש וכן משמחת בית השואבה שהאיר בכל ירושלים וכן האם רק האיצטבאות מקורות כ"ז יעויין שם. וע"ע שו"ת בית יצחק הנ"ל סי' ה' סקי"ח ובשולי הגליון שם. ואה"ע ח"ב סי' קכ"ה. וע"ע בקובץ נזר התורה כט'- ל' מה שהאריך בזה הרה"ג ר' יצחק שמואל שוורץ שליט"א (רב ומו"ץ דבהכ"נ חסדא פא"י).
[22] וע"ע במג"א סי' תרל"ז סק"א משכ"ב בשם המהרי"ל ועי"ש בפרמ"ג.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים