תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בעניין עשה של כיבוד הורים האם דוחה לא תעשה
יבמות
כותב החידוש: יהודה בקר‬‎

מראה מקומות: גמרא יבמות דף ה.-ו: ברכת שמואל סי' ג אות ג' גמרא בב"מ דף ל.כתובות דף מ. ללמוד את הגמרא ביבמות טוב בהצלחה לכולם

חבורה א'

בעניין העשה דכבוד אב ואם

גמרא יבמות דף ה: דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת יש הו"א לגמרא שעשה דכבוד הורים ידחה ל"ת ואפי' עם כרת כגון ל"ת דשבת ואומרת הגמ' ת"ל איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבים בכבודי וע"כ אין דוחה עשה שלהם ל"ת ולגבי ההו"א שדוחה

שואל תוספות ישנים בכתובות דף מ. [ד"ה אי אמרה]

הגמרא שם אומרת לגבי אדם שאנס בתולה שיש לו עשה "ולו תיהיה לאשה ולא יכול לשלחה כל ימיו" הוא מצווה לקחתה לו לאשה ומה הדין שאונס חייבי לאוין כגון ישראל שאנס מזרת או נתינה שהם בלאו עליו האם ידחה העשה ללאו ואומרת הגמ' דלא "אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל" והיות ואין היא אומרת אני לא רוצה להתחתן אין עשה ע"כ אינן דוחה הל"ת

ולומד הרמב"ן [שם] "ולא אשכחן עשה דקיל שברשות אדם לבטלו מעיקרי שיהיה דוחה ל"ת" זאת אומרת שהיות והעשה תלוי ברצון האשה זה עשה קל ואינו דוחה ל"ת

שואל התוספות ישנים והרי בכבוד הורים שהעשה תלוי ברצון אבא דאם אבא לא רוצה שיכבדהו אין עשה לכאו' ויש הו"א לגמ' שידחה ל"ת ומביאים פס' שלא דוחה יל"ל לפסוק זה עשה קל ושלא ידחה לל"ת

ואני רוצה לומר שגם לשיטת רש"י בכתובות שאי אמרה לא בעינא הפשט שנלמד אותה לומר איני רוצה ולא נצטרך להגיע לדחיית לא תעשה ג"כ קשה למה בכיבוד העשה כן דוחה הרי אפשר ללמד לאבא לומר איני רוצה ולא להגיע לדחיית הלאו

ותירץ התוס' ישנים "וי"ל דהתם מיד שצווה אב הוי עשה לעשות מצוותו"

וביאור הדברים [נמצא בר' ברוך בער ברכת שמואל יבמות סימן ג' אות ג'] שההבדל בין אונס לכבוד זה שבאונס העשה חל ברגע שאנס אותה ואם אומרת לא רוצה העשה מתבטל בגוף חיוב העשה יש קולא שתלוי ברצונה ולכן אין העשה דוחה ל"ת נהקל משא"כ באבא שאומר איני רוצה אין עשה כלל וכל חיוב העשה מתחיל כשהאבא מצווה ואז אי"ז תלוי דאף אחד וא"כ העשה כשהוא מתחיל הוא חזק ודוחה לל"ת, רק שאבא שאמר לא רוצה העניין שאין כלל עשה ולא שהעשה מתבטל.

ומביא ר' ברוך בער עוד פשט מהגאון ר' אשר:

ע"פ הגמ' [בבבא מציעא דף ל.] והתעלמת פעמים שאתה מתעלם מהאבידה כיצד כגון כהן והיא בבית הקברות……. ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא

לכאו' רואיים מפורש מגמ' זו שעשה שהוא ממוני בין אדם לחבירו לא ידחה הל"ת האיסורי בין אדם לשמים וכמו שלומדים חלק מן הראשונים על הגמ' שם

ואומר הר' ברוך בער בשם ר' אשר שנירא לפרש כך את גוף השו"ט בתוספות שבשאלה הבין תוספות שכיבוד או"א הוי מצוה של בין אדם לחבירו וכמו שיש לו חיוב ממוני לכבד אביו והוכיח זאת מזה שכשאבא אומר לא בעינא הבן פטור מכבוד משמע שתלוי באבא והוי חיוב ממוני

וא"כ למה יש הו"א שעשה זה דוחה ל"ת הרי אמרינן מהגמ' בב"מ שעשה ממוני אינו דוחה ל"ת איסור

ותירצו תוספות שהוי עשה בין אדם לשמים ולא כעשה ממוני וע"כ דוחה ל"ת אפי' איסורי ומה שאבא אומר לא בעינא זה פשוט שאין עשה אבל אחר שאומר רוצה אני מתחיל העשה והוי בין אדם לשמים כחובה שציוה הקב"ה לכבד אביו כשרוצה בכך,

ובקצות החושן סימן צז [אות א'] הביא לשאול שאלה זו ע"פ שו"ת הרשב"א אות יח לגבי העניין שמדוע אין מברכים על מצוות כמו צדקה ומתנות עניים והענקה של עבד

וכותב שהיות ואין כל המצוה תלויה בנותן שפעמים שלא יתרצה המקבל והעני במתנה זו ויעקר המצווה א"כ זה כעקור דמי וא"א לברך על זה יסוד זה בנוי על א' שחלק מהמצווה זה שמקבל יתרצה ויקבל את העניין במצוות אלו כגון צדקה וכדומה ב' שכשלא מקבל נחשב שעוקר המצווה ולברך על מצווה זה רק שודאי תתקיים ולא תעקר

והראיה ליסוד ב' זה הגמ' בכתובות דף מ' ע"א דאי אמרה לא בעינא מ' איכא לעשה כלל

הנה מתבאר לנו שכשלא תתרצה במצווה נחשב שאין כלל עשה וכשאין כלל עשה א"א לברך על עשה כזה וגמרי מיניה למורא וכבוד אב ועמידה בפני רבו הואיל ואפשר למיעקר שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"כ אין מברכים גם על כבוד הורים

וכותב הקצות ויש להקשות שאם כבוד הורים ואונס בנערה אות דבר לגבי שהעשה יכול להעיקר וכעקור דמי אז כמו בכתובות דף מ. שאומרים שעשה כזה אינו דוחה ל"ת דקל הוא ולפי פרוש זה זה לא רק שהעשה קל אלא היות ואולי לא יהיה עשה הוא יכול לעיקר אז אין עשה שידחה עכשיו לל"ת א"כ כך גם כעיבוד הורים זה אותו דבר העשה יכול להתבטל ולעיקר דאב שמחל על כבודו כבודו מחול א"כ איך עשה זה דוחה לל"ת

ותירץ הקצות ואפשר לומר דשאני כבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד המקום אז זה עשה חמור וידחה לל"ת בפסוק "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו"

וכן תירץ תוספות בד"ה טעמא דף ה: בסוגיא על הש. איך עשה דכבוד הורים דוחה לל"ת דטומאה והשבת אבידה אע"פ שהוי לא תעשה ועשה בטומאה ואבידה

ובכ"א העשה דוחה אותם בגלל סברא דהוקש כבודם לכבוד המקום

הנה נתבאר לנו עוד ת' על ההבדל בין עשה של אונס לעשה של כבוד או"א.

שהעשה של כבוד או"א ידחה לל"ת דהוקש כבודם לכבוד שמים משא"כ עשה של אונס.

חבורה ב' באותו עניין

בעניין מצוות כבוד אב ואם וגדר הכשר מצווה

גמרא דף ו. אלא משום דאיכא למיפרק מה להנך שכן הכשר מצווה הגמרא מדברת בעניין למה צריך הפסוק עליה לומר ליש ערווה אינה מתייבמת הרי ערוה היא בלא תעשה עם כרת על היבם והעשה של יבום לא ידחה לל"ת עם כרת

"נהי דעשה דוחה ל"ת גרידא ל"ת עם כרת מנלן דדחי דאיצטריך עליה למיסרה" ולומדת הגמרא שאולי נלמד מכבוד אב ואם ששם יש פסוק לומר שעשה דכבוד או"א לא דוחה לל"ת כרת כגון שא"ל אביו שחוט לי בשל לי בשבת והייתי אומר כשהעשה ידחה לל"ת אע"פ שיש בו כרת קמ"ל "אני ה'" כולכם חייבים בכבודי ולא דוחה העשה לל"ת [שיטת רש"י שלומדים את זה מאני ה' בתוספות מובא גם סברא שכבוד הקב"ה הוי טפי בשבת מאשר שאר מצוות ע"ש]

ומזה שבכבוד אב יש פס' שעשה אינו דוחה ל"ת וכן כרת משמע שבשאר מקומות הוא ידחה וגם ביבום וא"כ מובן לנו ל"ל לפס' "עליה" דעשה דוחה לל"ת ואפי' כרת לולי שיש פסוק לומר שלא דוחה

ודוחה הגמ' ואומרת שמדובר שאבא מצווה לבן בשבת לעבור על לאו דמחמר שזה לא ללא כרת וזה הו"א שעשה ידחה לל"ת וקמ"ל כולכם חייבים בכבודי שאינו דוחה אפי' ללאו גרידא ש. הגמ' א"כ בא נלמד מפא לכל התורה שעשה אינו דוחה לל"ת ואפי' גרידא ולא נלמד מציצית ששיך כן עשה דוחה ללא תעשה גרידא

בשלב זה של הגמ' העלה הבה"ח מאיר שפירא בפני שאלה שמה הו"א ללמוד מלאו דמחמר לכל התורה שאינו דוחה הריפא יש פסוק "אניה" כולכם חיבים בכבודי וע"כ אין העשה דוחה ללא תעשה ומה שייך ללמוד לכל התורה ששם אין סברא זו

והרמב"ן שהוקשה לו שאלה זו תירץ שגם בציצית יש סברא שרק שם דוחה העשה לל"ת שציצית היא שקולא כנגד כל התורה כולה ודר"א הגמ' לומדת משם למקומות שאין סברא זו וכך גם יהיה פא והוסיף הרמב"ן אחר שיש לי סברא מיוחדת בציצית שרק בה ידחה שהיא שקולא כנגד כל התורה וסברא מיוחדת בכבוד או"א שרק בה לא דוחה העשה לל"ת כולכם חייבים בכבודי

אז זה שווה ולחומרא או קולא לקולא מקשינן ולכן שהגמ' נקיש לכבוד הורים ששם אין עשה דוחה לל"ת שזה הקולא

ואומרת הגמ' ור"ת לאוי דשבת חמירי וע"כ עשה של כבוד או"א אינו דוחה אותם

ודחתה שהרי אומרים שעשה של כבוד הורים אינו דוחה דין לאו דטומאה והשבת אבידה ואפי' שהם ואי לא חמורים וא"כ לא זה הסיבה שאינו דוחה ללאו דמחמר בגלל שלאוי דשבת חמורים ולכאו' אפשר ללמוד לכל התורה שעשה לא דוחה לאו אפי' גרידא

ותירצה הגמרא "מה להנך שכן הכשר מצווה"

שיטת רש"י שפא חזרה הגמרא להו"א שמדובר בכבוד או"א על לאוים עם כרת וכגון שחוט לי בשל לי ולא לאו דמחמר דהוא ג"כ לא נדחה דכולכם חייבים בכבודי רק בעצם החידוש שעל שחוט לי בשל לי שזה לאו עם כרת וכולכם חייבים בכבודי מלמד שעשה לא דוחה אותו פא רוצה הגמ' ללמוד שלולי הפס' העשה כן היה דוחה לל"ת עם כרת וא"כ מובן למה צריך עליה ביבום לומר דלא דוחה דלולי "עליה" היה דוחה העשה של יבום את לא כנעשה דערווה ואע"פ שהוא עם כרת כמו בכבוד או"א

וע"ז מתרצת הגמ' מה להנך כבוד אב ואם שכן הכשר מצווה הפשט אומר רש"י שבחילול שבת בעקירת הל"ת הוא מקיים העשה וזהו הכשר קיומו וא"א לקיימו בלא עקירת לאו הלכך ללא הפס' את שבתותי תשמרו אני ה' היה הו"א שעשה ידחה לל"ת ואפי' כרת דזהו הכשר קיומו אבל יבום לא זה בלבד הכשר קיומו של העשה זאת אומרת לאזן האפשרות היחידה לקיים העשה

דאפשר לחלוץ לה ולא יעקר לאו דערווה א"כ פא קשה למה לי לפס' לומר שעשה לא דוחה לל"ת ודאי שלא ידחה אי"ז הכשר קיומו ול"ל עליה יוצא לנו ששיטת רש"י שהכשר מצווה הכוונה שכל קיום העשה זה דוקה בעקירת לאו והגמ' מתרצת על הש'. מי שחוט לי בשל לי ששם זה ידחה דזהו הכשר קיומו משא"כ פה ביבום ע"מ לקיים העשה ולא לדחות ללאו אפשר לעשות לה חליצה וע"כ אי"ז הכשר קיומו ולא ידחה העשה ללאו וא"כ עדיין קשה למה ניצרך ל"עליה" לומר שלא דוחה הא פשוט שכך.

שיטת תוספות נמצא בד"ה שכן הכשר מצווה

וקשה לר"י על פרוש רש"י דאי אסור לייבם משום כרת חליצה נמי לא בעי דכל העולה לייבום עולה לחליצה ומי שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה א"כ כא"א לייבם א"א ג"כ לחלוץ כמו שכתוב גמ' דף כ. דמה רש"י כתב שאפשר לחלוץ לה ועל דאמר שכדי להפטר מעשה דיבום אפשר בחליצה קשה דהרי אמרן בגמרתינו דף כא. שחליצה במקום יבום לאו מצווה היא. ועוד דמסקינן דבשום מקום אין עשה דוחה ל"ת עם כרת ולכאורה אפי' הוי ההכשר מצווה בלא תעשה דוקה……….

ונירא לר"י שהגמ' באה לתרץ על השאלה מלאו דמחמר שהעמדנו שההו"א שעשה של כיבוד אב ואם ידחה ללאו דמחמר שזה לאו ללא כרת קמ"ל כולכם חייבים בכבודי שלא דוחה והקשתה הגמ' שבא נלמד מלאו דמחמר לכל התורה שעשה לא דוחה ל"ת גרידא ולא נלמד מציצית שדוחה וכמו שכתב ברמב"ן לחומרא וקולא לקולא מקשינן ועל שאלה זו מתרצת הגמ מה להנך שכן הכשר מצווה שמחמר, ומטמא, ומניח מלהחזיר אבידה, כדי להביא גוזלות לאביו בשעת דחיית הלאו אין מאכילו ומלבישו זאת אומרת פה אומר תוס' שא"ל אביו לחמר אחר בהמה בשבת להביא גוזלות החימור אינו גוף המצווה דגוף המצווה זה לאכילו את הגזולות ולכן אין העשה ידחה לל"ת.

אבל בעלמא דעביד גוף המצווה ילפינן מכלאיים בציצית שכן דוחה העשה לל"ת זאת אומרת שבשאר המצוות שכן מקיים גוף העשה אז כן יוכל לדחות בשעת קיום גוף המצווה ל"ת שיפריעו לו בדרך

ומוסיף ר"י שכיבוד או"א היות ורוב ענייני כיבוד רגילים להיות ע"י הכשר מצווה דגוף המצווה זה לאכול ולהקשות את האבא א"כ כבר בשום עניין קפסיק שעושה דכיבוד לא ידחה לל"ת

יוצא ששיטת תוספות היא שהגמ' תירצה על הש. למה לא למדנו ממחמר שהוא ל"ת ללא כרת ומחדשת התורה שעשה אינו דוחה אותו וא"כ קשה שנלמד זאת לכל מקום שעשה לא דוחה ל"ת גרידא

ותירצה הגמ' שם לא דוחה דאי"ז גוף המצווה אלא רק הכנה למצווה אבל בגוף המצווה כן נדחה לר"נ שיפריעו כמו במצוות ציצית שנתה

ועיקר הגדר שצריך להעמיד פא זה גדר עשה דכבוד או"א מה הוי גוף המצוה ומה רק הכשר למצווה

ומה משותף למאכילו ומלבישו ועוד דוגמאות שנאמר בגמרא כגון מנעילו שמשמע פה בתוספות שאלו הדברים הוי גוף העשה דכיבוד משא"כ שאר דברים שהוי רק הכשר, מה שברור שהסיבה שמחמר אינו דוחה ל"ת דהוי רק הכשר לעשה.

ובשיטת רש"י הוקשה לי דאם הגמרא בתוץ מה להנך שכן הכשר מצווה לומדת את הברייתא כולכם חייבים בכבודי על לאוין שבכרת כגון שחוט לי בשל לי שאם א"ל אביו שחוט לי בשבת ע"מ שאני יאכל היה הו"א שהעשה ידחה הל"ת שבת והבן יול לשחוט קמ"ל כולכם חייבים בכבודי שלא דוחה והבן אסור לשחוט לאביו

והוקשה לי מה ענן לאו דמחמר שאם א"ל אביו בשבת לחמר ע"מ להביא גוזלות ע"מ שאני יאכל אותכן ולאו דמחמר זה לאו ללא כרת האם תכלס פא העשה כן ידחה לל"ת

ולכאו' אחר שדל"ת עם כרת שיש הו"א שדוחה אני אומר שלא דכולכם חייבים בכבודי אותו סברא כאמר דין על או ללא כרת דין בלאו זה כולכם חייבים בכבודי [לא בק"ו דאינו אולי לאו עם כרת לא כדרכה אבל ללא כרת נדחה הוא יותר קל]

א"כ יוצא שלאו דמחמר לא ידחה מפני העשה דכיבוד מאותו סברא דכולכם חייבים בכבודי.

והוקשה לי דא"כ השאלה עדיין בעודה קיימת הא נלמד מלאו דמחמר שעשה אינו דוחה אותו אע"פ שהוא לאו גרידא כמו כן בכל התורה עשה לא ידחה לאו ואפי' גרידא [אלא דקיימא לן דאתי עשה ודחי ל"ת ליגמר מהכא דאל דחי] בשלמא לשי' תוס' ע"ז מתרצת הגמ' שכן הכשר מצווה וא"א ללמוד אבל לשי' רש"י שההכשר מצווה חוזר לשחוט לי בשל לי א"כ השאלה הזו עדיין קשה.

ואמר לי מורי הגאון הרב מר"ק שאינו כן דכשתירצה הגמ' מה להנך… הכשר מצווה נכון שכוונתה זה ששחוט לי בשל לי לא נדחה וזה דרשת הפסוק אני ה' כולכם…. לומר שעשה לא דוחה ל"ת עם כרת דהיה הו"א שהיות ופא זה הכשר מצווה כל קיום העשה בעקירת הלאו כן ידחה קמ"ל שלא דוחה ונכון שלכאו' שבכולכם חייבים בכבודי לומדים גם ל"ת גרידא שלא נדחה בר"א ללמוד לשאר התורה דין זה א"א דאין על זה היה הולך דרשת הפסוק הייתי אומר כאילו הפסוק בא לומר שעשה לא דוחה ל"ת גרידא ואומר זאת בצורה שעשה דכיבוד לא דוחה ל"ת דכולכם…..

אבל הכוונה זה שכל עשה אינו דוחה ל"ת בכל התורה

אבל היות ולמדה הגמרא דברייתא נדרשת הפסוק עיקרם זה על ל"ת עם כרת שהיה הו"א שבהכשר מצווה ידחה העשה הל"ת עם כרת וחידש הפסוק שלא דוחה דכולכם חייבין בכבודי אז אע"פ שמסברא זו אני לומד שגם ל"ת דמחמר דהוא גרידא אינו נידחה זה לא בגלל שעשה אינו דוחה ל"ת שאפשר לומר שלזה הגיעה הפסוק "אני ה" ונילמד דין זה לכל התורה

אלא זה בגלל שפא בעשה דכבוד או"א הוא אינו דוחה דכולכם חייבים וזה א"א ללמוד לשאר מקומות שאין לי כולכם חייבים בכבודי

זאת אומרת שאין זה חידוש הדרשה של הפסוק אפשר לומר שנלמד לכל מקום דנה הפסוק מחדש שעשה לא דוחה ל"ת גרידא אבל אם אי"ז דרשת הפסוק ורק נלמד מאותו סברא לא שייך ללמוד לשאר מקומות

רק קשה שהרי דרשת הפסוק היא שהיה הו"א שעשה של הכשר מצווה דוחה ל"ת עם כרת דזהו הכשר קיומו וזה הדין בכ"מ רפא בכיבוד או"א מחדש ה"אני ה" שלא דוחה

א"כ לכאו' יצא מרש"י שעשה של הכשר מצווה כן דוחה ל"ת עם כרת

וקשה דבא נלמד שפא שלא דוחה דזה דרשת הפסוק ונאמר שהפסוק בא לחדש לי על כל מקום שעשה דהכשר אינו דוחה ל"ת וצ"ע.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

ואלה שמות האנשים

ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה.

איזהו גבור הכובש את יצרו

השגחה של הקב"ה על הארץ ועל המזון

ואש המזבח תוקד בו

להתחיל מבראשית

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים