תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין היתר ברירת אוכל מתוך פסולת
שבת
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: שבת ע"ד א', תוס' שם ד"ה בורר ואוכל, ראשונים שם, ביצה י"ד ב', תוס' שם.

א. דברי רב המנונא וחידוש התוס' דאזלינן בתר רוב אוכל או רוב פסולת והתמיהות על דבריהם

שבת ע"ד א' ת"ר היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת, מאי קאמר וכו' אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל אוכל מתוך פסולת בורר ומניח אוכל מתוך פסולת, פסולת מתוך אוכל לא יברור ואם בירר חייב חטאת. ופירש"י בטעם הדבר אמאי שרי לברור אוכל מתוך פסולת וז"ל "אוכל מתוך הפסולת – לאו דרך ברירה היא", וכעי"ז כתבו בתוס' (ד"ה בורר ואוכל) וז"ל "משמע דאוכל מתוך פסולת אין דרך ברירה בכך".

והקשו בתוס' דהכא משמע דדרך ברירה היינו פסולת מתוך אוכל, ואוכל מתוך פסולת הוא שינוי מדרך הברירה ולהכי שרי. ואילו בגמ' לקמן קל"ח א' גבי משמרת איתא מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת, ומבואר דדרך הברירה היא אמ"פ ולא פמ"א. וכתב התוס' לחלק וז"ל "וי"ל דהתם בפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה דהתם במשמר איירי", ומבואר דצורת הברירה תלויה ברוב התערובת, דהיינו אם רוב פסולת דרך הברירה היא ליטול את מיעוט האוכל ולהכי בשבת צריך שישנה ויטול את הפסולת, וכן להיפך אם רוב אוכל צורת הברירה היא ליטול את מיעוט הפסולת ולהכי בשבת ישנה ויטול את רוב האוכל.

ובפשוטו ביאור הענין הוא דדרך לברור תמיד את המעט, דבהכי בציר טירחיה דאין הוא צריך ליטול הרבה מהתערובת כדי לתקן התערובת, אלא נוטל את המועט ופחות טורח הוא. ולהכי בשבת בעינן שישנה מהרגילות לברור ואדרבה יוציא מהתערובת את העיקר שהוא יותר טורח והוי שינוי מדרך הברירה.

ויש להעמיד תמיהות רבו בחידוש התוס', לכאו' יש להעיר אמאי הותר לברור בשינוי, וכי מותר לאפות או לבשל בשינוי בשבת, ואמאי הותר לברור אמ"פ לכתחילה מחמת שהוא משנה מהדרך הקלה יותר הנהוגה בימות החול.

עוד יש לתמוה אמאי נקט רב המנונא בורר ואוכל אוכל מתוך פסולת, והא אין הדין תלוי כלל באוכל מתוך פסולת אלא הדין תלוי במרובה מתוך מועט, והול"ל בורר ואוכל מרובה מתוך מועט, ומועט מתוך מרובה לא יברור ואם בירר חייב חטאת [ובהערה זו יש ב' תמיהות, הא' דפעמים הדין אינו נכון, כיון דבפסולת מרובה הדין הוא שיטול את הפסולת ואמאי לא אמר רב המנונא אלא נוטל אמ"פ ולא הזכיר ענין נטילת פמ"א[א]. אך זה לא קשיא כ"כ כיון דמצאנו הרבה פעמים בש"ס דמוקים לברייתא באוקימתא, ואיכא למימר הב"ע באוכל מרובה (ושו"ר שהקשה כן באור זרוע הל' שבת נ"ט עיי"ש). אך מ"מ קשה אמאי הזכיר רב המנונא דנוטל ואוכל אמ"פ, והא אין הדין תלוי כלל באוכל והפסולת אלא הדין תלוי ברוב ובמיעוט והול"ל נוטל רוב מתוך מיעוט, ודו"ק].

עוד יש לתמוה דהא התוס' הקשו מדף קל"ח והתם איירי במשמרת דהיינו כלי, ובכלי לכאו' אין משמעות כלל לאוכל מרובה או פסולת מרובה, אלא אי האוכל דק והפסולת עבה צורת הברירה היא שהאוכל נופל למטה, ולהיפך בפסולת דקה הפסולת נופלת והאוכל נותר למעלה, והתם אין תלוי כלל בטירחא וצ"ב אמאי הכריעו התוס' דאף בכלי אם הפסולת מרובה צורת הברירה הוא ליטול את האוכל, לכאו' צורת הברירה היא איך שכלי זה עשוי ואם האוכל עבה או הפסולת עבה, וצ"ב.

עוד יש להקשות ביותר, מהא דאיתא בביצה י"ד ב' הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו ואוכל וכו' ובגמ' אמר רשב"ג בד"א באוכל מרובה אבל בפסולת מרובה לכו"ע נוטל אוכל ואוכל. והק' התוס' בסוגיין דהא בפסולת מרובה הרי הדרך היא לברור אמ"פ ומפני מה התירו ב"ש לברור אמ"פ, והא לב"ש אסור לברור ביו"ט, והניחו בצ"ע. אכן בתוס' בביצה שם הסיקו דבלא"ה פריך לה שפיר. והנה מסקנא דשמעתתין התם הוא דפריך אי פסולת מרובה אמאי שרי פירש"י והא כל התערובת מוקצה היא, ומשני דנפיש בטרחיה וזוטר בשיעורא, פי' דהפסולת היא המועטת אך יותר טורח הוא לברור את הפסולת כיון דהפסולת דקה, ויותר קל לברור את האוכל מתוך הפסולת. ויש לעיין אמאי למסקנא לא קשיא לדברי ב"ש, והא במסקנא יותר טורח הוא ליטול פמ"א, ואפ"ה לכו"ע יטול אמ"פ דלכאו' אינו שינוי בדרך הברירה כיון דפחות טורח הוא ליטול אמ"פ, וצ"ע. וכה"ק בקרית מלך רב על הרמב"ם פ"ח מהל' שבת הי"ב ד"ה הן אמת, והניח בצ"ע.

ב. יסוד דברי התוס' דהגדרת התערובת היא מגדירה מה היא צורת מלאכת הברירה וישוב הקו' לפי"ז

ושמעתי לייסד, דאין כוונת התוס' הכא משום טירחא, דבעינן שיטרח יותר ובכך הוי שינוי מדרך בורר, וכמבו' להדיא בביצה י"ד דאע"ג דליטול האוכל הוי פחות טורח מ"מ יטול האוכל כיון דבעינן שיטול הרוב מתוך המועט. אלא כוונת התוס' דכאשר רוב התערובת היא אוכל, א"כ תערובת זו מוגדרת כאוכל, וצורת הברירה בתערובת זו הוא לתקן את התערובת ע"י הוצאת המיעוט דהיינו הפסולת. וכאשר הוא מוציא את הפסולת אין הוא מתקן את מה שהוא מוציא, כיון שאין דרך ברירה לתקן את הפסולת. אלא מתקן הוא את התערובת שעיקרה אוכל ע"י הוצאת הפסולת. אכן אם מוציא את האוכל אי"ז בירור התערובת, אלא הרי הוא נוטל אוכל לאוכלו מתוך התערובת שעיקרה אוכל, ואפשר לומר קצת דחשיב כנוטל אוכל מתוך אוכל כיון דתערובת זו עיקרה אוכל והרי הוא נוטל אוכל ודו"ק.

ולהיפך בפסולת מרובה, הרי תערובת זו מוגדרת כפסולת, אלא שבפסולת זו יש אוכל הטעון בירור. וצורת הבירור הוא הוצאת האוכל מתוך התערובת, וכיון שמוציא אוכל מתוך תערובת המוגדרת כפסולת הרי זה בורר, ואין הוא בורר את התערובת כיון דהתערובת היא פסולת ואין תיקון בפסולת, אלא התיקון הוא באוכל שהוא מוציא מתוך הפסולת. משא"כ אם מוציא פסולת מתוך התערובת אי"ז בורר כיון שאין אדם מתקן את התערובת דהא התערובת היא פסולת, ודו"ק[ב].

ולפי"ז א"ש היטב משה"ק וכי מותר לבשל או לאפות בשינוי, דהכא אין הכוונה לשנות שיהיה באופן שיש בו יותר טירחא והוי שינוי מדרך שעושה בחול, אלא לשנות מצורת ברירה, וכיון שנוטל את המרובה מתוך המועט אי"ז ברירה, והוא מש"כ התוס' אין דרך ברירה בכך. נמצא א"כ דאי"ז ברירה בשינוי אלא דאי"ז ברירה.

וכן ל"ק מדברי הגמ' בביצה, דאה"נ יותר טורח הוא ליטול את הפסולת ואפ"ה יטול את האוכל כיון דהוא מרובה והוא עיקר התערובת, ולהוציא אוכל מתוך תערובת שעיקרה אוכל אי"ז בורר כלל. וכן אין להקשות לפי"ז אמאי בכלי יש נפק"מ מה מרובה ומה מועט, והא התם ליכא טירחא לברור המרובה, דהכלי בורר כדרכו שמפריש את הדק ללמטה ומשאיר העבה למעלה, ולדברינו ל"ק כיון דענין המרובה והמועט הוא לא בטירחא אלא להגדיר את התערובת, ולפי"ז מוגדר מה היא צורת הברירה.

ונראה דעלה בידינו ג"כ ליישב את דברי רב המנונא שנקט הלשון "אוכל מתוך פסולת" ולא מרובה מתוך מועט, דאה"נ אין הדין תלוי במרובה מתוך מועט, אלא המרובה והמועט מגדירים את התערובת, וכיון דתערובת זו עיקרה אוכל א"כ הדין הוא ליטול אוכל מתוך פסולת, ודו"ק. ואפשר דל"ק נמי אמאי נקט רב המנונא בורר אמ"פ ולא פמ"א, דהא בפסולת מרובה הדין הוא שיטול פמ"א, דהנה יל"ד מה הדין בחציו אוכל וחציו פסולת ונראה דלהאמור לעיל דינו כעיקר אוכל כיון דאוכל הוא יותר חשוב ולהכי עיקר התערובת הוא האוכל, וצריך שיטול האוכל. ונמצא א"כ דכל היכא דהוי מע"מ יטול האוכל, וכן באוכל מרובה יטול האוכל. ודוקא באוכל מועט יטול הפסולת ולפי"ז אפשר דא"ש הא דנקט רב המנונא נוטל אמ"פ ולא פמ"א.

ג. דעת הרמב"ן והר"ן ביישוב קו' התוס' ובמה שדחה הרמב"ן את שיטת התוס'

כתב הרמב"ן וז"ל "ואיכא דקשיא ליה מהא דגרסינן בפרק תולין משמר משום מאי מחייב וכו' ולאו קושיא הוא דהא אמרן שאף בבורר אמ"פ משחת חיובא בנפה וכברה והתם נמי ה"ק אף אי אתרו ביה משום בורר התראתו התראה דאיכא בורר דדמי ליה כגו' אמ"פ", ומבואר דכיון דאמ"פ בכלי חייב, והתם הא איירי במשמרת דכלי הוא, א"כ אמרינן שפיר דמתרינן ביה משום בורר, וכ"כ ליישב בחידושי הר"ן. ויל"ע מפני מה תוס' לא הביאו תירוץ זה, ולהלן יתבאר.

ועו"כ הרמב"ן לדחות את תי' התוס' וז"ל "אבל בתוס' מרצים בשאוכל מרובה על הפסולת דדרך בורר לברור אוכל ולהניח הפסולת, וכשהפסולת מרובה על האוכל דרך לברור הפסולת ולהניח האוכל[ג]. ולא מסתברא דגבי שבת לעולם אסור לברור פסולת ולהניח אוכל, ואע"ג דתרווייהו דרך בורר נינהו בשבת בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן, ומאן דטרח באיסורא ובורר הפסולת הו"ל כבורר לאוצר שהרי אין דעתו לאכול מה שבירר ולפיכך חייב", עכ"ל. וצריך פירוש להשגתו.

והנה ענין בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן מוזכר בגמ' שבת קמ"ב ב', דתנן התם האבן שע"פ החבית מטה על צידה והיא נופלת, היתה בין החביות מגביה ומטה על צידה והיא נופלת. ובגמ' מאן תנא דכל היכא דאיכא איסורא והיתרא בהיתרא טרחינן באיסורא לא טרחינן וכו' עיי"ש. ומבואר דענין הבהיתרא טרחינן התם הוא שלא יגביה האבן שהיא מוקצה אלא יגביה החבית שמותרת בטלטול, ויל"ע מפני מה הזכיר הרמב"ן את הדין הנ"ל בסוגיין, והא לכאו' אינו דין בדיני בורר וצורת הברירה אלא דין הוא במוקצה.

ובפשוטו ביאור השגת הרמב"ן הוא כך "ולא מסתברא דגבי שבת לעולם אסור לברור פסולת ולהניח אוכל", פי' וא"כ לא שנא אי אוכל מרובה או מועט אסור ליטול את הפסולת. "ואע"ג דתרווייהו דרך בורר נינהו", פי' דהא ההיתר באמ"פ הוא דרך אכילה, וא"כ לא שנא אי נוטל אמ"פ כדי לאכול או נוטל פסולת כדי לאכול מה שנותר, דהא מעיקה"ד תרווייהו דרך בורר נינהו, ואפ"ה הותר משום דרך אכילה, ומקשה הרמב"ן על דבריו אמאי שרי אמ"פ טפי מפמ"א, "בשבת בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן", פי' דנטילת הפסולת הוא מעשה אסור ולהכי יטול האוכל. "ומאן דטרח באיסורא ובורר הפסולת הו"ל כבורר לאוצר שהרי אין דעתו לאכול מה שבירר ולפיכך חייב", ובפשוטו הוא קו' נוספת, ותרתי קמקשי, א' בהתירא טרחינן ולהכי לא יטול הפסולת, ב' דהבורר פמ"א כיון שאין דעתו לאכול מה שהוציא הרי הוא כבורר לאוצר וחייב. אך קשה דלפי"ז הול"ל "ועוד מאן דטרח וכו'", ועוצ"ב דהא סגי בקו' האחרונה דכאשר נוטל פמ"א הו"ל כבורר לאוצר, ומה לו להוסיף ענין זה דבהתירא טרחינן, ובפרט דכלל אין הדבר ברור דפסולת הוי דבר האסור, דאיכא למימר דב' מיני אוכלין נינהו ושייך בהו בורר, וליכא הכא איסורא כלל, והענין צ"ב.

ונראה דביאור דברי הרמב"ן כך הוא, ובהקדם יש לבאר בגמ' שבת קמ"ב. דהנה לכאו' יש לתמוה ע"ד הגמ' שם דפריך מאן תנא דאמר בהתירא טרחינן וכו', ויל"ע דמשמע דלולא טעם זה שרי לכתחילה ליטול האבן מע"ג החבית אלא דבאיסורא לא טרחינן ולהכי יטול החבית ולא האבן. וקשה דהא האבן מוקצה היא, ואין להתיר כלל לטלטלה, ועיי' בתוס' הגרעק"א (אות קס"ה) שהק' כן. וכתב החזו"א (שבת מ"ז ט"ו) לבאר דכל אוכל שמנועים מליטלו מחמת מוקצה שעליו, מותר לטלטל את המוקצה וז"ל "דאוכל המעוכב ע"י מוקצה מותר להפריש המוקצה מהאוכל ולא חשיב טלטול מוקצה אלא תיקון אוכל ולא גזרו חכמים ע"ז משום מוקצה".

אלא דלפי"ז אדרבה קשה מ"ט דמ"ד דבאיסורא לא טרחינן, והא לא גזרו חכמים מוקצה ע"ז כאשר הוא מתעסק בתיקון האוכל. ואפשר דיישוב הדבר הוא דמ"מ אם הוא מטלטל את האבן הרי הוא נראה כמטלטל מוקצה וזה אסור, וזהו טעם מ"ד באיסורא לא טרחינן.

ונראה דזה כוונת הרמב"ן בהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן, פי' דמעיקה"ד היה לנו להתיר בין אמ"פ ובין פמ"א דתרווייהו מעיקה"ד אסורים דדרך בורר נינהו והותרו משום דדרך אכילה שרי, וא"כ אין לחלק בין אמ"פ לפמ"א, אלא דכיון דבאיסורא לא טרחינן דין הוא שיטול דוקא את האוכל ולא את הפסולת, דאם יטול את הפסולת הרי הוא נראה כמי שבורר לצורך ברירה כיון דהוא לא אוכל את מה שהוא נוטל מתוך התערובת, ומאן דקא טרח באיסורא הו"ל כבורר לאוצר וחייב, ולהכי יטול אמ"פ דוקא ודו"ק.

ד. הדין באמ"פ לאחר זמן ובכלי ופמ"א לאלתר

יש לדון אי היתר דאוכל מתוך פסולת דשרי רב המנונא לכתחילה, אי היינו דוקא לאלתר או דלמא אפי' לאחר זמן. עוד יל"ד את"ל דאמ"פ שרי אף לאח"ז, אי שרי פמ"א לאלתר.

והנה הראשונים כתבו להדיא דאמ"פ שרי דוקא לאלתר, כן דעת הרמב"ן [הו"ד לעיל] דבהתירא טרחינן ובאיסורא לא טרחינן, וכ"כ הרא"ש "ושעור לאלתר וכו' ודוקא אמ"פ אבל פמ"א אסור[ד]" והריטב"א ג"כ כתב וז"ל "אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל לשעתו אמ"פ וכו'", ומבואר דשרי דוקא לשעתו. וכ"כ עוד שם "אבל פמ"א לא יברור פי' ואפי' לשעתו שזהו דרך ברירה יותר", וכ"כ הר"ן בשם ר"ח וז"ל "ועוד כתבו בשמו ז"ל דכי שרינן לאלתר היינו דוקא בבורר אמ"פ, אבל פמ"א אפי' לאלתר חייב וכו' וטעמא משום דעיקר בורר היינו פמ"א", ומבואר עוד דדעת הראשונים לאסור פמ"א אפי' לאלתר, ובטעם הדבר כתב הרמב"ן דבאיסורא לא טרחינן, אך הריטב"א והר"ן כתבו דעיקר בורר הוא פמ"א "שזהו דרך ברירה יותר", "עיקר בורר הוא פמ"א".

ומבואר לכאו' בדברי הראשונים דפמ"א הוא גורם איסור, כיון דעיקר דרך ברירה בכך, או משום דלא טרחינן באיסורא, ומכיון דפמ"א הוא אופן הגורם איסור א"כ אין להתירו מחמת מה שעושה כן לאלתר או ביד וכיוצ"ב, כיון דפמ"א הוא גורם איסור ברירה דעיקר ברירה בכך, ודו"ק.

אכן בדעת התוס' יש לדקדק דס"ל דאמ"פ שרי אפי' לאחר זמן, דאמרינן בגמ' כי אתא רב דימי אמר שבתא דרב ביבי הואי ואיקלעו רבי אמי ורבי אסי שדא קמייהו כלכלה דפירי, ולא ידענא אי משום דסבר אמ"פ אסור אי משום עין יפה הוא דמכוין, ע"כ. ובתוס' ד"ה ולא ידענא פי' דלא ידענא היינו דלא ידע אי אמ"פ שרי לאחר זמן או"ד שרי דוקא לאלתר, אבל לאלתר לכו"ע שרי. ולפי"ז הא דאמרינן לבתר הכי בגמ' חזקיה אמר הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהן חייב, לימא קסבר חזקיה אמ"פ אסור וכו', לא קאי על אמ"פ לאלתר דהא לכו"ע שרי וכמש"כ התוס', אלא קאי על אמ"פ לאח"ז, וע"ז אמרינן לימא קסבר חזקיה אמ"פ אסור ודחינן שאני תורמוסים וכו', ומשמע דלמסקנת הגמ' לדעת התוס' שרי אמ"פ אפי' לאחר זמן. וכן דקדק בביאור הלכה (שי"ט ד' ד"ה מתוך אוכל). וכן דעת האגלי טל (עיי' באג"ט בורר א' בביאורים אות ט"ז שדקדק כדברי הביאור הלכה, עוד דקדק שם דהתוס' פי' כל הסוגיא בפמ"א ואכמ"ל).

ואפשר דביאור מחלוקתם הוא דלדעת התוס' בורר פמ"א אי"ז בורר כלל, וכמבו' בלשונם "משמע דאמ"פ אין דרך ברירה בכך", ולעיל אות ב' נתבאר דמלאכת בורר כל עניינה הוא לברור את המיעוט מתוך הרוב ואם בורר את הרוב אי"ז ברירה כלל, ולהכי אף לאחר זמן שרי. אכן הראשונים לא ס"ל כדעת התוס' לחלק בין אוכל מרובה לפסולת מרובה, ובע"כ דס"ל דבכל ענין הוא בורר, ומה שהותר אינו אלא משום דרך אכילה ולהכי הותר דוקא לאלתר ולא לאחר זמן.

והנה לגבי פמ"א לאלתר, עיי' בביאור הלכה (שם) שדקדק דלדעת התוס' שרי פמ"א לאלתר, דהא אמ"פ שרי אפי' לאחר זמן, וא"כ דברי אביי דקאמר בורר ואוכל לאלתר ולבו ביום לא יברור ע"כ קאי על פמ"א, דהא אמ"פ שרי אף לבו ביום וכנ"ל, ושו"מ שכ"כ להדיא בספר המכריע סי' כ"ג דאביי איירי בפסולת מתוך אוכל ושרי לאלתר.

אכן כל הראשונים חלקו בזה ע"ד התוס', ולשיטתייהו אזלי דס"ל דאמ"פ שרי דוקא לאלתר וא"כ דברי אביי דאמר בורר לאלתר ולבו ביום לא יברור קאי על אמ"פ, ומהיכי תיתי להתיר פמ"א. וז"ל הרמב"ן "ופירש הרב ז"ל דה"מ אמ"פ אבל פמ"א לעולם אסור", וכ"כ הריטב"א בדעת רב המנונא "אבל פמ"א לא יברור פי' ואפי' לשעתו שזהו דרך ברירה יותר", ובדעת אביי הביא הריטב"א ב' דעות וז"ל "אלא אמר אביי בורר ואוכל לשעתו וכו' אפי' פמ"א. ולבו ביום לא יברור וכו' אבל מורי הרב ז"ל פי' בשם רבינו הגדול ז"ל דאביי לא שרי אלא אמ"פ וכו'", וכ"כ הר"ן דפמ"א אסור דעיקר ברירה בכך, וכ"כ הרא"ש, הו"ד לעיל. והיינו דלדעת הראשונים פמ"א אסור אפי' לאלתר כיון דעיקר ברירה בכך וכמשנ"ת, ודלא כדעת התוס' דס"ל דפמ"א שרי לאלתר.

ואפשר דדעת התוס' להתיר בזה הוא דדרך אכילה הוא, ומה שהכריחם להתיר הוא דברי אביי דלדעת התוס' ע"כ קאי על פמ"א וכמשנ"ת לעיל מהביאור הלכה. עוד אפשר באופ"א דהא באמ"פ ס"ל לתוס' דאין דרך ברירה בכך, ואפשר דה"ה נמי בפמ"א לאלתר ס"ל דאין דרך ברירה בכך.

ולענין אמ"פ בכלי, פשוט בדעת הראשונים לאסור, וכ"כ הריטב"א להדיא "אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל לשעתו אמ"פ וכו' פי' בידו". וכן פשוט בכל הראשונים עיי"ש, והוא לשיטתם דס"ל דאמ"פ בורר הוא אלא דהותר בדרך אכילה. אכן דרך אכילה היינו ביד אבל נפה וכברה שהם כלים המיוחדים לברירה אי"ז דרך אכילה אלא דרך ברירה ואסור.

אכן להתוס' ילה"ס בזה, דהא לדעת התוס' התבאר לעיל דאמ"פ אינו בורר כלל, וז"ל "משמע דאמ"פ אין דרך ברירה בכך", ואיכא למימר דאף בכלי שרי כיון דאי"ז בורר [והא דהביאו מר"ח ג' דינים בבורר דבנפה וכברה אסור, היינו דוקא בפמ"א דהיינו בורר, אבל אמ"פ אינו בורר כלל].

ויש לדקדק כן מהא דהקשו התוס' מהגמ' לקמן קל"ח א' דאמרינן התם דאמ"פ הוא דרך בורר, וכתבו התוס' לחלק דהתם איירי בפסולת מרובה ולהכי דרך ברירה היינו אמ"פ. ויל"ע מה קו' התוס' כלל והא התם איירי בכלי ובכלי בין אמ"פ ובין פמ"א הוי דרך ברירה, וכעי"ז כתבו הרמב"ן והר"ן לתרץ. ולכאו' משמע מדבריהם דס"ל דאמ"פ שרי אף בכלי כיון דאינו דרך ברירה כלל, ולהכי פריך ממשמרת ודו"ק[ה].

ומיהו יש לצדד קצת באופ"א דאף התוס' מודו דבכלי אסור, כיון דנפה וכברה משוי עליה שם בורר משום דכלים המיוחדים לברירה נינהו. ושו"מ שהסתפק כן באגלי טל (שם), וצידד דלדברי התוס' חייב בכלי אפי' באמ"פ עיי"ש.

ה. דעת הטור בברירת אמ"פ ופמ"א ובטורח בברירה

כתב הטור בסימן שי"ט וז"ל "וכיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש יותר טורח בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל אוכל ומניח הפסולת וכל זה כשהאוכל מרובה על הפסולת בכמותה ומשכחת באוכל מרובה שאפי' הכי יש טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק כדפרי' אבל אם כמות הפסולת מרובה אסור אפי' לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת", עכ"ל. ומבואר בדברי הטור דהיכא דהפסולת מרובה לעולם אסור לברור בין פמ"א ובין אמ"פ מפני שכל התערובת מוקצה, וכדברי רש"י בביצה י"ד ב'. אכן באוכל מרובה אם יש טורח בברירת האוכל, בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש טורח בברירת הפסולת בורר נוטל אוכל ומניח הפסולת.

והבינו האחרונים בדבריו (נו"כ שם, ע"ע ערוך השולחן סי' שי"ט סט"ז) דמדיני ברירה מותר לברור בין אמ"פ ובין פמ"א, ואין לחלק בזה כלל. אלא דמדיני טירחא עדיף שיטרח פחות ואם יש טורח בנטילת האוכל יטול הפסולת וכן להיפך.

ועיי' בדרישה (שם) שכבר תמה רבות על דברי הטור, דאי ליכא נפק"מ בין ברירת אמ"פ לפמ"א, א"כ אמאי לגבי תורמוסין דנה הגמ' אי הוי אמ"פ או פמ"א, והא לית בזה נפק"מ כלל, והטור פסק סוגיא דתורמוסין להלכה [ועיי"ש שכתב דמה שפסק הטור סוגיא דתורמוסין הוא משום טורח ולא מאיסור בורר. אכן הגרעק"א בחי' עהש"ס כאן תמה ע"כ דהא חזקיה אמר דחייב, ואין אין איסורו אלא משום טירחא אמאי חייב. ודוחק לומר דהטור בירר דברי חזקיה ופסק מקצתם ואין איסור אלא משום טורח].

ועו"ק דהא כתב הטור שם וז"ל "היו לפניו ב' מיני אוכלים אותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו", וצ"ב אמאי והא לדברי הטור שרי בין אמ"פ ובין פמ"א.

ועוצ"ב, דהא הטור פסק להלכה את תירוצי הגמ' של ביד ולאלתר, ומבואר דס"ל דלא פליגי אהדדי וצ"ב מנא ליה להשמיט דין זה דאמ"פ. ועוד דאין דרך הטור לפסוק דלא כאביו הרא"ש, ודעת הרא"ש (הו"ד לעיל) דדוקא אמ"פ שרי. כ"ז טעון ביאור רב.

גם יש לדקדק בלשון הטור "אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת", וצ"ב מה ענין דרך לכאן, ומה לי אם דרכו לברור הפסולת או לא. ועוצ"ב מה הוא שכתב "לזרוק הפסולת", הול"ל בורר ונוטל הפסולת, ומאי נפק"מ אי יזרוק הפסולת או יניח.

והנה מקור דברי הטור הוא לכאורה מש"כ רבינו ירוחם (נתיב י"ב ח"ח) וז"ל "והבורר שני מיני אוכלין ורוצה לאכל האחד ולהניח האחר אותו שרוצה לאכל עתה נקרא אוכל והאחר נקרא פסולת. ואפילו ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר וכו' וכמו כן דוקא שבורר אוכל מתוך הפסלת כלומר שנוטל בידו האוכל ומניח הפסולת אבל בהפך כלומר פסולת מתוך האוכל אסור אפילו ביד ואפילו לאלתר כך פשוט בשבת וכו' ואם האוכל מרובה מן הפסלת בטורח ובשיעור כלומר שיש בו יותר אוכל מפסולת שהפסולת דבר מועט מן האוכל כשיעורו וכמו כן יש טורח לברור האוכל מתוך הפסלת יותר מלברור הפסולת מתוך האוכל כגון שהאוכל הוא ענין דק יותר מהפסלת מותר אפילו לברור פסלת מתוך האוכל ודוקא ביד ודוקא לאותה סעודה כמו שכתבתי", עכ"ל. ומבואר בדברי רבינו ירוחם דלעולם צריך לברור אוכל מתוך פסולת, ואם הרוב אוכל, ויש טורח בברירת האוכל מותר אפי' לברור פמ"א. ומבואר דאין חיוב ליטול בכה"ג את הפסולת, אלא דשרי ליטול האוכל. ובזה מדוקדק לשון הטור "אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו", והיינו דאי"צ לשנות מדרכו אך אה"נ אם רוצה ליטול האוכל רשאי.

ולבאר דין הטור (שמקורו ברבינו ירוחם וכמשנ"ת) שמעתי דס"ל כעין משנ"ת לעיל (אות ג') בדעת הרמב"ן, דמעיקה"ד בין פמ"א ובין אמ"פ בורר נינהו ואסירי, ומיהו הותר לצורך אכילה. והרמב"ן כתב דלא הותר אלא אמ"פ אבל פמ"א לא, משום דבאיסורא לא טרחינן. ולעיל נתבאר דאי טרח באיסור הרי הוא נראה כבורר ואסור ולהכי יטול דוקא ההיתר דאינו נראה כבורר אלא כאוכל. ונראה דס"ל לרבינו ירוחם ולהטור דהיכא דאוכל מרובה וטורח האוכל מרובה, אי מתעסק בפסולת אינו ניכר שמתעסק באיסור, כיון שהצורה הטובה ביותר לברור בכה"ג לצורך אכילה הוא סילוק הפסולת ולא לטרוח טפי, וממילא אף זה הותר לצורך אכילה, ולא נאמר בזה הדין דבהתירא טרחינן באיסורא לא טרחינן כיון שניכר שעושה לצורך אכילה ולא לאיסור. ולמדו רבינו ירוחם והטור דדין זה לא נאמר דוקא גבי יו"ט ומשום מיעוט טירחא, אלא דין זה נאמר בכל שבת בדין בורר.

ולפי"ז לא קשיא כלל ממש"כ דב' מיני אוכלים אותו שרוצה לאכול עתה חשיב אוכל והשני חשיב פסולת [ודין זה הוזכר אף ברבינו ירוחם], דאה"נ ס"ל דלא שרי אלא אמ"פ, לבד מהיכא דטורח אוכל מרובה וכנ"ל. וכן ל"ק מתורמוסים ודו"ק.

ולפי"ז מדוקדק היטב מש"כ הטור "בורר כדרכו לזרוק הפסולת", כיון דלא הותר לברור את הפסולת לקיום דבכה"ג חשיב בורר לא לצורך אכילה והרי זה עיסוק בדבר האסור, ודוקא אי זורק הפסולת לא חשיב דמתעסק באיסורא.

ו. יישוב הריטב"א לסתירת הסוגיות והיתר דדרך אכילה בשאר מלאכות

הריטב"א כתב לתרץ על קו' התוס' דהכא משמע דפמ"א הוא דרך ברירה ואמ"פ הוא שינוי, ואילו להלן גבי משמרת אמרינן מה דרכו של בורר בורר אמ"פ. וז"ל "ויש שתירצו דהתם לאו דוקא נוטל אוכל אלא לומר שמפריש האוכל מתוך הפסולת שנוטל הפסולת ממנו. ואחרים תירצו דהתם כשהפסולת מרובה והכא כשפסולת מועט כי כן דרך ליטל ביד מה שהוא יותר מועט. והנכון דכל שבורר לאחר זמן אפי' אמ"פ חשיב בורר אבל בזה שעשה לשעתו לאכול מיד משמע ליה לרב המנונא כי כשנוטל האוכל לאכלו אינו נראה כבורר אלא שנוטל מה שהוא רוצה לתת לפיו", עכ"ל.

ומבואר בתי' הג' של הריטב"א דאה"נ בין אמ"פ ובין פמ"א הוי דרך בורר. אלא דאמ"פ לאלתר שרי כיון דדרך אכילה הוא, ודוקא אמ"פ שרי לפי שהוא נוטל את האוכל לאכלו משא"כ פמ"א אסור [משא"כ בב' התירוצים הראשונים לא נאמר היתר דדרך אכילה, אלא דאמ"פ אינו בורר כלל, והא דקשה ממשמרת י"ל דהתם לאו דוקא והעיקר הוא מה שמפריד ואה"נ עיקר ברירה הוא בפמ"א. א"נ י"ל דהדבר תלוי אי אוכל מרובה או פסולת מרובה, אבל אה"נ אמ"פ כשאוכל מרובה אינו דרך ברירה וכמש"כ התוס', משא"כ בתי' הג' ביאר הריטב"א דטעם ההיתר הוא משום דרך אכילה].

ויש בזה נפק"מ גדולה, דהנה הרשב"א (שו"ת ח"ד תשו' ע"ה) כתב דמותר לטחון לאלתר כיון דהוי דרך אכילה ושרי. ועיי"ש שלמד כן ממה שהותר בורר לאלתר, ומפורש א"כ דדרך אכילה שרי דאי"ז כבורר אלא כאוכל. ה"נ אינו טוחן אלא אוכל.

והיינו דוקא אי נימא דהותר אמ"פ משום דדרך אכילה היא, אבל אי נימא דאמ"פ הותר משום שאינו דרך ברירה, אין להביא ראיה כלל מבורר לטוחן, דודאי טחינה אף שהיא סמוך לסעודה חשובה כטחינה ודרך המלאכה היא.

ועיי' בשביתת השבת (ריש מלאכת בורר, ס"ק ב') דביאר שנחלקו בזה התוס' והרשב"א, דלדברי התוס' אמ"פ הותר משום שאינו דרך ברירה ושינוי הוא, וא"כ אין ללמוד טוחן מבורר. אכן לדברי הרשב"א אמ"פ הותר משום דדרך אכילה הוא, וה"נ לגבי טוחן שרי בדרך אכילה [ובעיקר מש"כ השביתת השבת בדעת התוס' דההיתר הוא משום דחשיב שינוי, עיי' לעיל אות א' וב' דנתבאר באריכות בדברי התוס' דטעם ההיתר הוא משום דלא חשיב בורר כלל ולא מטעם שינוי, אך עכ"פ אין נפק"מ בזה דודאי לדעת התוס' לא הותר טוחן בדרך אכילה ואין ללמוד מבורר, כיון דבורר הותר מחמת מה דלאו ברירה היא ולא מטעם דרך אכילה].

ועוד יש בזה נפק"מ דלדברי התוס' שרי אמ"פ אף לאחר זמן וכמשנ"ת לעיל, כיון דטעם ההיתר הוא לא משום דרך אכילה אלא דלא חשיב בורר כלל. משא"כ לשיטות הראשונים דטעם ההיתר הוא משום דרך אכילה לא הותר אלא לאלתר, דלאחר זמן הרי הוא כבורר לאוצר.

ז. דעות הראשונים בביאו"ד הגמ' בביצה י"ד ובפסק השו"ע להלכה

ביצה י"ד ב' הבורר ביו"ט בש"א בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו ואוכל וכו' ובגמ' אמר רשב"ג בד"א בשאוכל מרובה אבל בפסולת מרובה לכו"ע בורר אוכל ואוכל, ופריך פסולת מרובה מי איכא מאן דשרי ופירש"י והלא הכל אסור משום מוקצה, ומשני דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא, ופירש"י דבכה"ג אמרינן דיטול האוכל ולא הפסולת. ובבית יוסף (סי' שי"ט) כתב דדרכו של הטור בסוגיא היא כמש"פ רש"י.

אכן בדעת הרמב"ם כתב הבית יוסף לפרש סוגיית הגמ' באופ"א. דהנה כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' יו"ט הל' ט"ו – ט"ז וז"ל "וכן הבורר קטנית ביו"ט בורר כדרכו וכו' בד"א כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח בברירת האוכל מן הפסולת אע"פ שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת" עכ"ל. ומבואר דס"ל להרמב"ם דבפסולת מרובה אין כל התערובת נעשית מוקצה, אלא מותר לברור אוכל מתוך פסולת, ובאוכל מרובה יטול מה שהוא פחות טורח. ולפי"ז צ"ל דהרמב"ם למד בביאור הסוגיא שם דלא כרש"י.

ועיין בבית יוסף שביאר דלפי"ד הרמב"ם ביאור קו' הגמ' "מי איכא מאן דשרי", אינו כפירש"י דפי' והא מוקצה הוא, אלא מי איכא מאן דס"ד להתיר ליטול הפסולת היכא דהפסולת מרובה, ומשני לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא וסד"א בכה"ג יטול הפסולת מתוך האוכל, קמ"ל דימעט בטירחא ולכו"ע יטול האוכל דוקא. משא"כ היכא דהטורח הוא ליטול את האוכל יכול ליטול את הפסולת.

אכן ס"ל להרמב"ם כן דוקא בבורר ביו"ט, אבל בבורר בשבת כתב הרמב"ם בפ"ח מהל' שבת הי"ג וז"ל "והבורר פסולת מתוך האוכל ואפי' בידו אחת חייב".

עוד הביא שם בבית יוסף דעת הר"ן [עיי"ש בר"ן על הרי"ף דגרס בגמ' פשיטא וכו', ועיי' בתוס' שבת קמ"ב ב' דלמד כדבריו], דהנה רי"ף (ז' א' מדה"ר) גרס בדברי הגמ' אמר רשב"ג בד"א וכו', ופריך פסולת מרובה פשיטא, פי' ודאי דיטול האוכל דמיעוט הוא בטירחא ועסיק בהתירא, ומשני לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא, פי' האוכל נפיש בטירחא דיש טורח בברירתו וזוטר בשיעורא, ומהו דתימא יטול הפסולת מתוך האוכל כיון דפחות טורח הוא, קמ"ל דיטול האוכל וירבה בטורח, דכיון דהפסולת מרובה אסור ליטול הפסולת [ואפשר דהיכא דפסולת מרובה אסור ליטול הפסולת משום איסור מוקצה, אבל מ"מ האוכל לא בטל ומותר ליטול ודלא כרש"י].

ובשו"ע סי' שי"ט ס"ד פסק כדעת הרמב"ם "הבורר פמ"א אפי' בידו אחת חייב", ובסעיף א' כתב להתיר לברור אמ"פ. ובהל' יו"ט (סי' תק"י ס"ב) פסק כמש"כ הרמב"ם לענין יו"ט דבפסולת מרובה יטול האוכל, ובאוכל מרובה יטול מה שהוא פחות טורח.

ובב"ח (סי' שי"ט) כתב בדעת המחבר להתיר בורר אמ"פ בשבת דוקא באוכל מרובה, אבל בפסולת מרובה אסור משום מוקצה, ולמד כן מסתימת דברי המחבר דסתם תערובת רובה אוכל. ובאליה רבה חלק ע"ד דהא השו"ע העתיק לשון הרמב"ם ובבית יוסף כתב בדעת הרמב"ם להתיר אמ"פ כאשר הפסולת מרובה ולית ביה משום מוקצה, ולענין מוקצה אין לחלק בין שבת ליו"ט.

ועיי' בחיי אדם (כלל ט"ז) שכתב דבפסולת מרובה יש לחוש ולאסור ברירת אמ"פ ואפי' לאלתר וכדעת הב"ח. והביא בנשמת אדם דבשו"ע סתם בזה ויש לחשוש לאיסור, אלא דהב"ח חשש משום איסור מוקצה ואילו בנשמת אדם כתב דאי"צ לזה ויש לחשוש לאיסור בורר וכדעת התוס' דמיעוט מתוך מרובה הוא דרך ברירה אפי' אם נוטל האוכל.

[א] ואין לומר דפמ"א בלאו הכי אסור, כיון דפסולת מוקצה ולהכי לא משכחת לה היכי תימצי לברור פמ"א, דהא בתוס' ד"ה היו לפניו מוקים לה לכולי ברייתא בב' מיני אוכלים, והמין שאינו חפץ בו חשיב פסולת, וודאי דאינו מוקצה, וליכא לתרוצי כנ"ל.
[ב] והעולה לפי"ד דענין מרובה ומועט אינו ענין בטירחא אלא בהגדרת התערובת. ועיי' בריטב"א שכתב את תי' התוס' וז"ל "ואחרים תירצו דהתם כשהפסולת מרובה והכא כשהפסולת מועט כי כן דרך ליטול ביד מה שהוא יותר מועט", ומשמע קצת שהוא משום טירחא דיותר דרך הוא ליטול את המועט. אך מ"מ אפשר לדחוק בדברי הריטב"א דכוונתו כמש"כ, ועוד דמ"מ אי"ז מכריח דהיא כוונת התוס', ואדרבה בתוס' בביצה מוכח דהענין הוא לא מחמת טירחא אלא מחמת הגדרת התערובת, דאל"ה מהו שכתבו התוס' דבלא"ה פריך לה שפיר והא אף למסקנא התם קשיא כיון דדרך ליטול האוכל שיש בו פחות טורח ודו"ק.
[ג] אינו בתוס' שלפנינו, ובתוס' שלפנינו הוא להיפך. ולכאו' הענין תמוה מפני מה יבא מאן דהו ויברור את המרובה מתוך המועט והא הדרך היא לברור את המועט דבהכי בציר טירחיה. ועיי' בר"ן שג"כ הביא כדברי הרמב"ן מהתוס', וצ"ע. ועיי' בקרית מלך רב (שם) שכתב דגירסא משובשת בדברי התוס' נזדמנה לר"ן. וצ"ל דהיא הגירסא שנזדמנה אף לרמב"ן.
[ד] ועיי" בהגה"ה שציין וז"ל "מיהו היכא דפסולת מרובה על האוכל אור"י דדרך ברירה היינו אמ"פ חייב אבל פמ"א היה מותר אם לצורך לאכול מיד עושה דאי"ז דרך ברירה. והק' מפ"ק דביצה דמשמע וכו'", והוא כדעת התוס'. אבל עכ"פ ודאי הדין הוא לפי הרא"ש דלעולם יטול המרובה מתוך המועט והוא שלא כדרך ברירה וכמשנ"ת. אכן דעת התוס' לא כן וכדלהלן.
[ה] ושמעתי מי שאומר לדחות ראיה זו, ובהקדם יש להעיר מפני מה לא הקשו התוס' ע"ד המשנה דמשמרת חייב והו"ל לאקשויי דהא משמרת אמ"פ הוא, ומפני מה הקשו התוס' דוקא אחר דאמר בגמ' מה דרכו של בורר וכו'. ואמרו לתרץ דאה"נ מדין חיוב על נתינה במשמרת ל"ק להו לתוס' דהא משמרת כלי הוא וחייב אפי' באמ"פ, ומיהו קשיא להו על לשון הגמ' "מה דרכו של בורר בורר אוכל מתוך פסולת", וע"ז לא שייך לתרץ דכלי שאני דאה"נ הקו' היא לא מכלי אלא מלשון הגמ', ואה"נ ס"ל לתוס' דאמ"פ בכלי חייב חטאת.

ולדידי לא נראה הכי, והא דלא הקשו התוס' ממשמרת הוא משום דאיכא למימר דחייב משום מרקד, או דאיכא למימר דמשמרת חשיב פמ"א כיון שהפסולת נשאר בידיו, ולהכי הק' התוס' מדברי הגמ' דמשמרת הוא אמ"פ וחייב משום בורר, וע"ז הקשו התוס' דאמ"פ אינו דרך ברירה ותי' דהתם בפסולת מרובה, ומשמע דאה"נ באוכל מרובה שרי אמ"פ אף בכלי.

ועוד, דהא הראשונים הק' את קו' התוס' ותירצו דשאני התם דמשמרת הוי כלי, ומוכח א"כ דקו' הראשונים היא לא מלשון הגמ' "מה דרכו של בורר וכו'", דאי הכי לא הועילו הראשונים בתירוצם כלו, אלא הקו' היא מעיקר דין ברירה במשמר.

ועוד, דנראה דכלל אין להקשות מלשון הגמ' שם, וודאי דאין להוציא משם יסודות גדולים ולחלק בין אוכל מרובה לפסולת מרובה, דאלישנא דגמ' איכא למימר כמש"כ הריטב"א שם וז"ל "פי' בתוס' דהשתא לא נחית אי נוטל אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך אוכל, דאדרבה נוטל פמ"א חשיב בורר וכדאמר רב המנונא בפרק כלל גדול, אלא דעתו הוא לומר שמפריש האוכל לצד אחד והפסולת לצד אחר", עכ"ל.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים