תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין יהרג ואל יעבור
סנהדרין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סנהדרין דף עד.

א: בגמ' אמרינן כל עבירות שבתורה אם אומרין לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ונח' בגמ' מהיכא ילפינן לדין זה ר' ישמעאל סבר מהא דכתיב ולא תחללו את שם קדשי ור"א סבר דעבודת כוכבים מדכתיב ואהבת בכל נפשך ורציחה
מסברא דמאי חזית וג"ע מהיקש לרציחה
והנה בעצם הדין דבג' עבירות הללו יש חיוב למסור נפשו יש לחקור האם הוא משום חומר העבירה וכמו דמצינו דבג' עבירות אלו ניתן להרוג הרודף משום פגם או דילמא דהוא מדין חילול ה' (וצריך לבאר למה דווקא באלו העבירות יש חילול ה') והיה נראה לומר דבזה נח' ר"י ור"א דר"י סבר דהוי מענינא דחילול ה' ולכך בצינעא אין חייב למסור נפשו ור"א סבר דהוא משום חומר העבירה ולכך גם בצינעא צריך למסור נפשו
ולכאורה מדברי הגמ' בביאור שי' ר"א היה נראה דאינו משום חומר העבירה אלא דדווקא בג' עבירות אלו איכא חידוש דגבי ע"ז איכא קרא דואהבת וגבי רציחה איכא סברא וג"ע מהיקש ובאמת דד"ז קשה גם ברמב"ם (פ"ה מהל' יסוה"ת) דכתב דהוי דין דחילול ה' אף שבגמ' לא מתבאר כך
ב: ברמב"ם (שם) פסק דבכל העבירות דהדין בהם יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג פטור דהוא אנוס וצ"ב דהא ההלכה דיהרג ואל יעבור הוא אע"פ דהעבירה באופן שהוא אנוס א"כ איך שייך לפטור מטעם אונס וביותר קשה דבגמ' בע"ז (נד.) איתא דהכל היו בכלל לא תעבדם כשנאמר וחי בהם יצא אונס וכשנאמר ולא תחללו את שם קדשי נאמר אף באונס הא כיצד הא בצינעא הא בפרהסיא מבואר דבפרסהיא ליכא פטור אונס  כלל וזה גופא נתחדש בהלכה של חילול ה'
ג: בגמ' איתא דשפיכות דמים הוי סברא דמאי חזית וברש"י פי' דהסברא שלא תדחה נפש חבירו מפני נפשו הוא משום דבהריגת חבירו איכא תרתי איבוד נשמה ועבירה ובנפשו איכא רק איבוד נשמה ולכאורה קשה דהא בהריגת עצמו איכא נמי עבירה דמאבד עצמו לדעת עובר על רציחה כדאיתא ברמב"ם (פ"ב מהל' רוצח) ועוד ילה"ק דהא בפשטות דברי הגמ' משמע דמאי חזית הוא שאין אנו יודעין איזה נפש יותר חביבה ליוצרה ולפי' רש"י אי"ז מאי חזית אלא דאיכא תרתי ועוד ילה"ק דמה מוסיף הא דיש עבירה הא כלפי העבירה איכא דחיה דוחי בהם ולא שימות בהם וכל
הנידון הוא איבוד נשמה נגד איבוד נשמה דחבירו
ולכאורה יש לתרץ על הא דהוקשה לעיל הא בהריגת עצמו איכא נמי עבירה דיש לחלק דהיכא שמאבד עצמו הוי מעשה בידים דרציחה משא"כ הכא גורם לעצמו להירג דאף שהוא גורם לזה מ"מ כיון דתליא בבחירתו של אדם אחר אי"ז נחשב רציחה
ובעוד אופן י"ל דיש לחלק בין היכא שבא להורגו רק יכול להציל עצמו בהריגת חבירו לבין היכא שבא להרוג אחד משניהם דהיכא שבא להורגו י"ל דחשיב שנקבע עליו מיתה וא"כ ליכא עבירה אם יבחר בהריגה ולהציל עצמו בנפש חבירו אינו יכול דאיכא עבירה ואיבוד נשמה אבל באופן
שבא להרוג אחד משניהם י"ל דהוי עבירה כנגד עבירה

אמנם יש המבארים הדין דמאי חזית באו"א דבאמת חשיב רציחה נגד רציחה ואין מדחין זו את זו וכיון דהוי שקול אמרינן שב ואל תעשה דעדיף רציחה שלא הוא בוחר בה מרציחה שבוחר בקו"ע
ד: בגמ' מקשינן והא אסתר פרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה רבא אמר הנאת עצמן שאני והקשו בראשונים והא אסתר גילוי עריות הואי ותירצו חדא דביאת עכו"ם אינה אוסרת ועוד דאיכא למ"ד דהיתה לבת ולא הוי א"א ועוד דסגי לטעמא דקרקע עולם דלא יחשב עריות
ובטעמא דקרקע עולם נח' בראשונים ברש"י כתב דאינה עושה מעשה אלא הוא עושה בה מעשה
ובר"ן כתב דאינה עשתה מעשה ואפי' היא ערוה ממש אין לה למסור עצמה כיון שיעשו בה מעשה בעל כרחה ולכאורה הסברא דיעשו בה מעשה בע"כ לא שייך אם עשתה מעשה כפי שכתב בריש דבריו ומהטעם דיעשו בה בע"כ י"ל דאפי' אם תלך למלך ליכא איסור כיון דבזה
שאינה הולכת אינה מונעת את העבירה והנפק"מ במחלוקתם הוא היכא שהיא העלתה טינא דלרש"י אינה צריכה למסור נפשה כיון דלא קעבדה מעשה ולר"ן צריכה למסור נפשה כיון דלהי בע"כ
ובב' תירוצי הגמ' נחלקו בראשונים האם אביי ורבא נחלקו או דרבא מודה לאביי והנפק"מ היכא דנכריה או רשעת בת ישראל אנסה יהודי לבוא עליה דהוי רק להנאת עצמה ולא הוי קרקע עולם אמנם לפי המתבאר לעיל הוי מח' דלרש"י אף באופן זה איכא פטור דקרקע עולם וי"ל באופן
שמביאה עליה דכתבו בתוס' דחשיב מעשה
ה: בתוס' כתבו דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייבא למסור עצמה משום עריות דהא מרוצח ילפינן וברוצח היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא שאין חייב למסור נפשו דמצי אמר דדמי דידי סמיק טפי דלא עביד מעשה
ובחי' ר' חיים (יסוה"ת) כתב להקשות דלא דמי כיון דברציחה הוי כגרזן לרוצח ואיהו לא קעביד שום מעשה משא"כ בעריות הא סו"ס איכא הנאה והוי איסור עריות ולכך ביאר דבסברא דמאי חזית אין הביאור דכיון דשקולין הן איכא הלכה דשוא"ת אלא דכיון דשקולין הן אין בהם דין דחיה כלל והביאור לכאורה כשי' רש"י דכיון דבשניהם איכא איבוד נשמה כל הנידון הוא ביחס לעבירהולכך בשוא"ת דאיכא דין רציחה צריך למסור נפשו ולכך לא הזכיר הרמב"ם הפטור דקרקע עולם דעריות בכל ענין צריכה למסור נפשה דאיכא עבירה
אמנם היכא דזורקין אותו על התינוק שיתמעך דליכא דין רציחה כיון דהוי כגרזן גם לדברי ר' חיים אין צריך למסור נפשו וצ"ב דבהמשך דבריו כתב להוכיח דאף בשב ואל תעשה איכא חיוב למסור נפשו מהא דאיתא בברכות (סא:) שנים שהיו מהלכין בדרך וכו' עד שבא ר"ע ולימד וחי בהם ומבואר דקודם הפסוק היה מחויב בהצלת חבירו אף דהוי בשוא"ת וצ"ב דהא התם נמי ליכא דין רציחה דהוי בשוא"ת והוי כזורקין אותו על התינוק
ו: בתוס' כתבו דהיכא דזורקין אותו על התינוק יכול לומר דדמו סמיק טפי כיון דלא עביד מעשה וצ"ב הא סו"ס איכא מאי חזית דהא הסברא דמ"ח הוא איבוד נפש והכא איכא איבוד נפש וצ"ל דהסברא דמאי חזית הוא דווקא כשבוחר בהריגת חבירו להציל עצמו דאין לו זכות לחייו באופן
שהשני נהרג אבל היכא שזורקין אותו י"ל דכיון שרק בוחר בהצלתו ליכא מ"ח אמנם ברש"י לעיל (ע"א) מבואר דהוי סברא דאיבוד נפש וא"כ גם כשזורקין אותו איכא איבוד נפש

ז: בתירוץ הגמ' דלהנאת עצמן שאני נח' בראשונים האם מהני גם לג' עבירות בבעה"מ כתב דדוקא בגילוי עריות מהני (וצ"ב דהא מרוצח ילפינן ואיך אפש"ל דלא הוי היקש גמור) ויש שכתבו דבכל ג' העבירות מהני הפטור דלהנאת עצמן וברמב"ן כתב דבג' עבירות אפי' להנאת עצמן אסור והוכיח מהדין דאין מתרפאין בעצי אשירה וכו'
ובר"ן בפסחים (כה.) כתב לדחות דברי הרמב"ן ולחלק דבאסתר עברה על גילוי עריות ולא מחמת העריות אלא שרצתה להינצל מן המיתה משא"כ במתרפאין רוצה בעצם האיסור וכן מצינו חילוק זה בדברי הרמב"ם (שם) דגבי ג' עבירות פסק דאם עבר ולא נהרג הוי xxxx וגבי מתרפאין כתב דאם עבר ונתרפא עונשין אותו ולכאורה החילוק הוא כדלעיל דבאונס סתם אינו רוצה את האיסור משא"כ במתרפאין רוצה את האיסור וכן איתא בש"ך (חו"מ שפ"ח כב) גבי הדין דאסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו דזה דווקא כשאמר לו להביא ממון סתם אבל אם אנסו להביא ממון פלוני שרי שעושה זאת מחמת אונס ממון זה וכדלעיל שבאופן כזה אינו רוצה באיסור רק מחמת האנס וצ"ב מאי שנא הא גם במתרפאין אינו רוצה את האיסור רק מחמת חייו ואמאי לא חשיב אונס

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים