תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין ירושה ובגדר ירושת בן ואח
בבא בתרא
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: פרק יש נוחלין, במדבר כ"ז ורמב"ן שם, רשב"ם ר"פ יש נוחלין ובדף קכ"ה ב', יבמות כ"ד א' מ' א', רשב"ם קי"ט ב', רמב"ן בראשית ל"ח, אמרי משה סי' ל"ח אות י"ב - י"ג, חזו"א ב"ק ט"ו ו'.

בגדרי ירושת בן ואח

א. מתני' ריש פרק יש נוחלין, מבואר דיש ה' נוחלין, וסדר הנחלה הוא בן, בת, אב, אח ואחי האב, והנוחלין הנ"ל ילפינן מקראי בספר במדבר (פרק כ"ז). עוד ילפינן מקראי דין משמוש, והוא דין דאף היכא דהיורש כבר מת, הרי הוא יורש בקבר ומוריש לבניו, וכגו' יעקב שמת, ולו בן אחד ושמו ראובן ואף הוא מת, אין הבת נוחלת אם יש לראובן בנים, כיון שראובן קודם לבת, והרי הוא יורש בקבר ומוריש לבנו.

ובדין ירושת אחי האב, נקטו הראשונים דאין ירושה זו אלא מדין משמוש נחלה דאב, פי' דאיירי בכה"ג דאין למת בנים ובנות, ואביו יורש את המת. והיכא דאין אביו קיים יורשי אביו יורשים את המת, ולהכי אחי האב יורשים, כיון דהם יורשי האב [ואיירי נמי בכה"ג דליכא בנים לאב דהיינו שאין למת אחים, דאי לאו הכי הא האחים קודמים בנחלה לאחי האב].

ולפי"ז דאין אחי האב יורשים נחלה ישירה אלא מדין משמוש, צ"ב אמאי אתא קרא למימר "והעברתם את נחלתו לאחי אביו", והא דין משמוש הוא, וצ"ב מאי חדית לן קרא. ובראשונים (עיי' רמב"ן בסוגיין ד"ה ואיכא) מבואר דמהאי קרא גופא ילפינן דין משמוש.

אמנם בדין נחלה וירושה של אח, נחלקו הראשונים האם אח יורש ירושה ישירה מהמת, או"ד אינו יורש את המת כיון דלאח אין סיבה לרשת [ויתבאר להלן], והא דאח יורש היינו מדין משמוש נחלה דאב, דהאב יורש בקבר ומעביר את הנחלה לבנו אחריו דהיינו אחיו של מת.

ב. כתיב בספר במדבר (פרק כ"ז) "ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה".

ופירש הרמב"ן שם וז"ל "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו – קבלו רבותינו כי האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה. והטעם כי במשפטי הירושה כל מנחיל נוחל, כי הקורבה שוה, וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן. ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו לא בצדדין. אם כן "ונתתם את נחלתו לאחיו" משמע נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבא לאחים וכו'", ומבואר בדברי הרמב"ן דמסברא אין האח נוחל כיון דירושה היא בשלשלת הזרע ולא בצדדין, והא דאח יורש אינו אלא מדין משמוש.

וברמב"ן בסוגיין ג"כ מבואר דאחין יורשין מדין משמוש נחלה, דהקשה הרמב"ן אמאי לא תני במתני' דאחי האב נוחלין ומנחילין. וכתב הרמב"ן דאחי האב נפקא לן מדין משמוש נחלה, והא דקתני אחים אע"ג דמדין משמוש נחלה הם יורשים היינו משום דאי לא תנא אחים לא הוי ידעינן דין משמוש נחלה ממתני', להכי קתני אחים.

ג. אמנם מדברי הרשב"ם יש להוכיח דסבירא ליה דהאחים יורשים ירושה ישירה ולא מדין משמוש נחלה, דהא במתני' תנן האחים מן האב נוחלין ומנחילין, ופי' רשב"ם דאע"ג דאינם אחים מן האם מ"מ הרי הם נוחלין ומנחילין. ואי נימא דאין אח יורש אלא מדין משמוש דהרי הוא יורש את אביו, א"כ מאי קמ"ל דאח יורש אע"ג דאינו אח אלא מאב ולא מאם, והא האם אינה סיבת ירושה כלל דהא האב הוא המוריש, אע"כ אח יורש ירושה ישירה, ולהכי איצטריך למימר דאע"ג דאינו אח מאם מ"מ אח מאב סגי ונוחל ומנחיל.

וכן מבואר בדברי הרשב"ם (להלן קכ"ה ב') דאיתא בגמ' התם ההוא דאמר להו נכסי לסבתא ובתרא לירתאי וכו', ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי יתראי. וביאר רשב"ם שם דירתאי היינו כגו' בנו ובתו, אחיו ואביו. אבל בני בנו לא חשיבא ירתאי אלא ירתי ירתאי. ומבואר דס"ל דאח יורש ירושה ישירה ולהכי חשיב ירתאי [ועיי' במחנה אפרים הלכות זכיה ומתנה סי' מ' מה שהביא מהמהרי"ל להקשות ע"ד הרשב"ם].

ונפק"מ אי אח יורש ירושה ישירה או דאינו יורש אלא מדין משמוש, כתב הגרעק"א במשניות דנפק"מ אם האב חייב כסף, דאם הירושה עוברת לאח מדין משמוש, יבואו הבעלי חובות ויגבו קודם שהא יירש את אביו, אמנם אם הוא יורש ירושה ישירה אין הבעלי חובות יכולים לגבות. וכן נפק"מ לאדם שהקנה מנה לראובן ואחריו לשמעון, אם אין ראובן קיים שמעון מקבל את המנה, אמנם אם ראובן הניח יורש וכגו' בנו, בנו נוטל את המנה דחשיב כאילו ראובן עצמו קיבל. אמנם אם לא הניח יורש ישיר אלא הניח יורש שיורש רק מדין משמוש, שמעון יקבל את המנה כיון דראובן לא הניח יורשים [וטעם החילוק הוא דביורש ישיר חשיב כאילו ראובן קיבל את המנה, משא"כ ביורש מדין משמוש]. ואם ראובן הניח אח, אם האח יורש ירושה ישירה, הרי הוא נוטל את המנה, ואם אינו יורש ירושה ישירה הרי שמעון נוטל את המנה, ונחלקו בזה הבית יוסף והדרכי משה (חו"מ רנ"ג).

ד. העולה הוא דנחלקו הראשונים האם אח יורש מדין משמוש ואינו יורש ירושה ישירה כיון דירושה אינה לצדדין, או"ד אח יורש ירושה ישירה. והנה לדעת הרמב"ן נתבאר לעיל דאח אינו יורש ירושה ישירה אלא יורש מדין משמוש נחלה דאב בלבד, וילה"ק ע"ד הרמב"ן מהא דבסוגיין ס"ד דגמ' דאח קודם לרשת קודם אב, ואי אח אינו יורש אלא מחמת האב הרי מילתא דפשיטא היא דהאב קודם. ועו"ק דמוכח דמסברא האח יכול לרשת, אלא דמסקינן דאב קודם, ואילו הרמב"ן כתב דמן הדין אין האח ראוי לרשת כלל.

וכדי ליישב את משה"ק ע"ד הרמב"ן, יש להקדים ולבאר את עניין הירושה והנחלה, דלכאו' יש מקום עיון מה מקום ראתה תורה לחדש פרשת נחלות, והרי מסברא אין מקום לדין זה, וכל אדם שמת נכסיו יהיו מופקרים, וכגר שמת דנכסיו מופקרים, הכי נמי כל אדם שמת נכסיו יהיו מופקרים, ויל"ע מה ראתה תורה מקום לחדש פרשת ירושה.

ה. כתיב בתורה (במדבר כ"ז) "ותקרבנה בנות צלפחד וגו' ותעמדנה לפני משה וגו' לאמר, אבינו מת במדבר וגו' ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, ויקרב משה את משפטן לפני ה'. ויאמר ה' אל משה לאמר כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן". והנה יש לדקדק בלישנא דקרא שבנות צלפחד לא באו לבקש את נחלת אביהן מחמת שהם רוצים את נחלתו, אלא מחמת שאביהם רוצה בזה. והוא לשון הפס' "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן", ומבואר דבנות צלפחד חשו לתקנת אביהן שלא יגרע שם אביהן. והדבר צריך תלמוד. עוד יש לדקדק מהו "למה יגרע שם אבינו", ואיזה שם שייך בירושה, ומדוע כיון שבניו או בנותיו של האדם יורשים אותו הרי שמו קיים, ואם לאו נגרע שמו.

ועוד יש לעיין, דרש"י שם פירש וז"ל "למה יגרע שם אבינו – אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו ליבם", עכ"ל [וכן איתא בגמ' ב"ב קי"ט ב']. וצ"ב מה ענין שמיטה אצל הר סיני, דלמא חשובות הן כזרע ולהכי אין אשת צלפחד צריכה ייבום, ומ"מ לענין ירושה שאני ואין הבנות יורשות אלא הבנים יורשים, וענין תליית ייבום בנחלה צ"ב [וכן יש להעיר מהא דאיתא לקמן ק"מ ב' דהיכא דיש למת בן טומטום, ואין לו בנים או בנות, הטומטום יורש, וכתב הרא"ש (הו"ד בשיטמ"ק שם) דמהא דטומטום יורש יש להוכיח דאדם שמת ללא בנים, ויש לו בן טומטום, אשתו אינה נזקקת ליבם, וצ"ב כנ"ל].

ומוכח מהנ"ל, דירושה אי"ז חלוקת ממון הנשאר ללא בעלות כיון שבעליו מת, אלא ירושה הרי היא תקנת הנפטר, וממונו של אדם צריך ללכת לזרעו אחריו, ואם אין הממון הולך לזרעו אחריו הרי נגרע שמו [ויתבאר להלן]. ולהכי אמרו בנות צלפחד "למה יגרע שם אבינו". וזהו מה שפירש"י דכיון דלענין יבום הבנות חשובות זרע ואי"צ להקים שם למת, הכי נמי לענין ירושה הבנות חשובות זרע. ועיי' יבמות (י"ז ב') "יבום בנחלה תלה רחמנא" ודו"ק.

הגר"א בביאורו למגילת אסתר (פ"ג פס' י"ג) כתב שיש ד' חלקים באדם, נפש רוח נשמה וגוף, והנפש והגוף הוא אחד וכמש"כ בזוהר, והחלק הרביעי הוא הקנין, ומבואר בדברי הגר"א דקנין ממוני של האדם אי"ז כהבנה הפשוטה שהאדם השיג ממון ומעתה הרי הוא יכול להשתמש בו ואי"ז גזלה, אלא ממון האדם הרי הוא חלק מהאדם ממש, והרי הוא חלק מד' חלקים, נפש רוח נשמה וקנין.

וכעי"ז כתב המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ה') וז"ל "כי האדם יש בו ד' חלקים שהם הגוף והנפש והממון אשר ג"כ נחשב כמו אחד מחלקיו כמו שהתבאר כמה פעמים, כי הממון של אדם ג"כ נחשב חלק האדם כמו שאמרו חכמים פעמים הרבה הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאלו נוטל את נפשו וכו'", עכ"ל. ומבואר אף בדברי המהר"ל כי ממון האדם אינו קנין בעלמא אלא הוא חלק ממהות האדם.

ולפי הנ"ל מובן אמאי כאשר האדם לא מוריש נכסיו לבניו הרי נגרע שמו. כיון שחלק מהאדם הרי זה הממון, וכאשר הוא מת הרי הוא כביכול השאיר חלק ממנו בעולם, וכאשר קרובו מקבל את נכסיו הרי הוא גורם שלא יגרע שם המת.

והנה לענין ייבום, כאשר אדם מת בלא בנים אח המת מצווה לייבם את אשת המת. אך אי"ז ירושה שהאח מקבל ירושה את אשת המת, אלא האח בא למלאות את מקומו של אחיו והוא מייבם את אשת המת. כלומר, אין היבמה באה לאח המת, אלא להיפך אח המת בא ליבמה כדי למלאות את מקום אחיו ולהקים שם בעולם.

וכן הוא לענין ירושה, אין נכסי המת מגיעים לקרובי המת, אלא להיפך קרובי המת באים לרשת את נכסי המת, ולעמוד במקום המת בנכסיו. וראיה לדבר מהא דאיתא בב"ק (קי"א ב') פלוגתא דרמב"ח ורבא אי רשות יורש כרשות לוקח דמי או לאו כרשות לוקח דמי, ונפק"מ לענין קנין שינוי רשות בגזלה. דקיי"ל דשינוי רשות קונה בגזלה, וסבר רבא דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ואין היורש קונה נכסים גזולים. וטעם הדבר הוא כמשנ"ת דאין הנכסים עוברים מרשות המת לרשות היורש, אלא אדרבה היורש קם תחת המת ועומד בנכסיו, אך הנכסים קיימים באותה רשות שהיו קיימים קודם לכן [ורמב"ח פליג וסבר כיון דמ"מ איכא בעלים אחרים חשיב שינוי רשות ואכמ"ל בזה].

איתא ביבמות (כ"ד א', מ' א') "הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו", ויש לעיין מה ההבנה בדין זה, ומדוע יטול יותר מאחיו. ובהבנה פשוטה ושטחית יש לבאר שהתורה דאגה לאח המייבם שיקבל נכסים. אך עומק הדבר הוא כמשנ"ת לעיל, דענין הירושה הוא לקום תחת המת לנחלה, ולהכי מסברא האח המייבם שהוא קם תחת האח המת יקבל בירושה את כל נכסי האח המת [ור' יהודה פליג התם וס"ל דאינו נוטל את נחלתו אלא כשאר האחים, וביאור הדבר הוא דס"ל דאע"ג שקם תחתיו לייבום מ"מ אין זכותו לנחלה יותר גדולה משאר האחים כיון שכולם יכולים להקים שם בממון בשוה לאח המייבם, ואכמ"ל].

וכן מבואר ברשב"א (קי"ט ב') שכתב וז"ל "אלא כששמעו פרשת יבמין כך דרשו כיון שהיבם קם תחת אחיו ליבום וקם על שמו בנחלתו והבן מונעו מליבם ומלירש א"כ הדין כן, וכיון שכן דרשו הם אם אנו מצילות את אמנו מלהתיבם א"כ נעמוד במקום אבינו לנחלה ואם לאו תתיבם אמנו כדי שיקום היבם על נחלת אבינו", ומבואר להדיא דהא המייבם הרי זה סיבה ליטול את שאר הנכסים כיון שהוא קם תחתיו.

ו. ולפי המבואר לעיל דענין הירושה הוא שהיורש קם תחת המת לנחלה, יש לבאר מהו ס"ד דגמ' דהאח יורש קודם האב, כיון דמצאנו דהאח קם תחת האח המת, וכגו' בייבום הרי אח קם תחת אחיו, והכי נמי לענין נחלה ס"ד דהאח יקום תחת אחיו ויהיה קודם לאביו כיון דאין אביו קם תחתיו. וקמ"ל קרא דהאב קודם.

והנה יש לעיין מאי טעמא האב יורש ואף הוא קודם לאח, והרי נתבאר לעיל דענין הירושה הוא הקמת שם ולקום תחת המת, וצ"ב א"כ אמאי באמת האב קודם לאח. והנה אף באב שייך הקמת שם לנפטר, וראיה לדבר מהא דיהודה ייבם את תמר כלתו.

וז"ל הרמב"ן (בראשית ל"ח) "אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם, ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע. והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת. והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה. ולא ידענו אם היה המנהג קדמון לפני יהודה. ובבראשית רבה אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו. וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים, רצה הקדוש ברוך הוא להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הורגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, כמו שהזכרתי".

ומבואר בדברי הרמב"ן דענין הקמת שם שבייבום שייכת לא רק באשת אח, אלא אף שאר קרובים יכולים להקים שם למת ע"י הייבום, וסדר העדיפות למת הוא לפי סדר הנחלה [ומבואר בפירוש ענין תליית הנחלה בייבום וכמשנ"ת לעיל באריכות]. וקודם מתן תורה היה שייך ייבום אף באב, ואחר מתן תורה אסרה התורה את הייבום באב משום איסור כלתו, ואף באשת אח אסור לייבם, אלא דהתורה התירה אשת אח כיון שזהו הייבום המתוקן יותר, וכלתו באיסור קיימי.

ומעתה לא קשיא אמאי האב יורש והרי הוא אינו עומד תחת המת, דלפי המבואר בדברי הרמב"ן הרי האב קם תחת המת, אלא דהתורה אסרה לייבם, אך מעיקה"ד אף הוא יכול לקום תחת המת, ולהכי האב יורש וייבום בנחלה תלה רחמנא.

ז. ומ"מ אין העניין מבואר די הצורך, ואכתי קשיא אמאי אב קודם לרשת לפני אח, והרי האח היה ראוי שיירש קודם כיון שהאח מייבם, ומבואר דאח קם תחת אחיו יותר ממה שאב קם תחת בנו, וכלשון הרמב"ן "כי יש תועלת גדולה בייבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו, והאחריו הקרוב במשפחה כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת", ואדרבה קשה, דאם סדר הנחלה הוא כסדר הייבום וכמש"כ הרמב"ן, היה לאח להיות קודם האב, ונראה דאה"נ זהו ס"ד דגמ' דאח קודם לאב, ומ"מ קשה מה היא מסקנת הגמ', ומה טעם הכתוב שהקדים אב לאח.

ונראה דענין ירושה וענין נחלה אע"פ שקרובים הם, מ"מ ב' עניינים הם, ויש לחלק בין ייבום שבו האח עדיף מאב לירושה שבה האב עדיף מהאח. דהנה ענין ייבום הוא שכל אדם צריך להעמיד דורות אחריו, ואם הוא לא העמיד בנים או בנות, הרי צריך אחיו לקום תחתיו ולהעמיד בן במקומו, ובזה סברא שיבא האח וייבם ולא יבא האב וייבם כיון דלהעמדת דורות הבאים עדיף שבן דורו של המת ייבם ויעמיד את הדור הבא, ולא האב שהוא דור קודם. אמנם לענין ירושה יש סברא שהירושה תישאר בתוך המשפחה, ולהכי עדיפה ירושת אב מירושת אח, והוא מש"כ הרמב"ן דאח אינו יורש דאין ירושה לצדדים.

עכ"פ העולה בדעת הרמב"ן הוא דדין ירושה תלוי בהקמת שם, ולהכי ס"ד בגמ' דאח קודם לאב כיון דאח קם תחת אחיו טפי מאב, ולהכי דווקא האח מייבם, ומ"מ לא תיקשי אהא דכתב הרמב"ן דמסברא אין הבן יורש כיון דאין ירושה לצדדין, דאה"נ למסקנא דגמ' אחר דילפינן מקרא דשארו דאב קודם, א"כ ע"כ אין סיבה מספקת לירש במה שקם תחתיו, וצריך עוד תנאי שיהיה בתוך המשפחה, וכיון שכן בן שאינו יורש אלא לצדדין, אינו יורש ירושה ישירה מהמת אלא ע"י משמוש.

ח. אמנם בדעת רשב"ם נתבאר לעיל דס"ל דאח יורש ירושה ישירה ואי"ז מדין משמוש נחלה דאב. ומ"מ האב קודם לנחלה, וביאור הדבר דס"ל דאע"ג דלמסקנא ילפינן מקרא דשארו דאב קודם, היינו משום שיש עדיפות לאב כיון דירושה עדיף שתהיה בשלשלת הזרע, והאב קודם לכל יוצאי ירכו (לקמן קט"ו), אך לענין עיכובא אי"ז מעכב ואף האח יכול לרשת ירושה ישירה.

ויש להקשות ע"ד רשב"ם, היכי משכחת לה שהאח יורש ירושה ישירה, והרי האב קודם לכל יוצאי ירכו ולהכי לעולם יירש האח ירושה מדין משמוש, וכדתנן לקמן (קט"ו) סדר נחלות כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו בן קודם לבת כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת וכו', והכי נמי יוצאי ירכו של אב קודמים לאח, וא"כ האח יירש לעולם מדין משמוש נחלה דאב ולא יירש ירושה ישירה מחמת עצמו.

וכתבו האמרי משה (סי' ל"ח אות י"ב י"ג) והחזו"א (ב"ק ט"ו ו') ליישב בזה דירושת משמוש לא נאמרה אלא היכא דאין מקבל הממון יכול לרשת מדין ירושה ישירה, וטעם הדבר דירושת משמוש מתחילה מהחי ולא מהמת, וכגו' אחי האב דלכו"ע יורש מדין משמוש, הרי אח האב רוצה לרשת והוא מעורר את אחיו המת דהיינו האב של המוריש שיירש בקבר, וממילא הוא יטול את נחלתו, אך היכא דמקבל הממון בפועל יכול לרשת ירושה ישירה, וכגו' אח שיורש ירושה ישירה לדעת רשב"ם, אין האח צריך לעורר את אביו המת לרשת בכדי שיירש הוא, ולהכי הירושה היא ירושה ישירה ולא מדין משמוש.

ועוד שמעתי לבאר באופ"א, דבכה"ג דאב מת אינו קודם לאח, וטעם הדבר הוא כיון דהאח קרוב למת יותר מאשר האב והא ראיה דהרי האח מייבם, והא דאב קודם הוא משום סברא דשלשלת הזרע, או משום שהאב קודם לכל יוצאי ירכו, ואי"ז מחמת שהוא קרוב למת יותר מהאח, אמנם כאשר האב מת ובלאו הכי אינו יורש ומעביר את הנחלה לבנו, הרי האח יורש ירושה ישירה ואין האב עדיף.

וכן נראה לדקדק דהא דהאב קודם לאח אינו משום קורבה טפי אלא מחמת דהוא האב, מהא דבמתני' (קט"ו א') תנן סדר נחלה כן הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו בן קודם לבת כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין וכו' והאב קודם לכל יוצאי יריכו, ולא תנן הבת קודמת לאב והאב קודם לאח, אלא תנן והאב קודם לכל יוצאי ירכו, ומשמע דמעיקה"ד בן קרוב טפי אלא דהאב קודם לכל יוצאי ירכו.

ט. אמנם יש ליישב דברי רשב"ם באופן אחר, עיי' להלן (קי"ד ב') דדעת ר' יהודה ב"ר שמעון דאם יורשת את בנה, והקשה רשב"ם שם היכי משכחת לה שאם תירש את בנה, והרי אב קודם וא"כ לעולם לא תירש האם, ויישב רשב"ם דהיכא דאין האב קיים האמא יורשת, אמנם בתוס' שם מבואר דאכתי קשה דיורשי האב ירשו קודם האם מדין משמוש נחלה דאב, וכתבו התוס' ליישב דאם יורשת את בנה איירי בכגו' גר שאין לו אב ויש לו אם, ואמו היא הראשונה לרשת. ולכאו' דברי רשב"ם צ"ב. והנראה דרשב"ם ותוס' פליגי אי ירושת משמוש של הקרוב קודמת לירושה ישירה, דרשב"ם ס"ל דירושה ישירה עדיפה ולהכי האם קודמת ליורשי האב, אמנם דעת התוס' דירושת משמוש קודמת.

וכ"מ בסוגיין דאמרינן בגמ' יכול יהא האב קודם לבן, והקשה רשב"ם אי הכי היכי משכחת לה בן יורש, ויישב כגו' שאביו מת, אמנם התוס' לשיטתם נקטו דלס"ד דאב קודם לבן אין הבן יורש אלא בגר שאין לו אב.

ולפי"ז א"ש דברי רשב"ם דאח יורש ירושה ישירה, ואין להקשות כיצד יוכל האח לרשת ירושה ישירה והא לעולם מכוח משמוש דאב יירש האח, דהא אב קודם לאח. דלפי"ד יש לומר שפיר דבכה"ג דאב מת האח קודם כיון דירושה ישירה עדיפה מירושת משמוש.

י. ובעיקר מה שנתבאר דס"ל לרשב"ם דירושה ישירה עדיפה מירושת משמוש, לכאו' הוא דבר תימה מהמבואר במתני' להלן (קט"ו א') איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת כל יוצאי ירכו של בן קודמי לבת, ומבואר להדיא דכל יוצאי ירכו של בן קודמים לבת דירושת משמוש עדיפא מירושה ישירה.

ונראה דרשב"ם חילק בזה בין משמוש נחלה למטה למשמוש נחלה למעלה, ובראשונים הובא חילוק זה (תוס' ק"ח ב' ד"ה יכול, רמב"ן בשמעתתין, ושא"ר), וסבר רשב"ם דבמשמוש נחלה למטה משמוש עדיף מירושה ישירה, משא"כ במשמוש נחלה למעלה ירושה ישירה עדיפה ממשמוש.

ונראה דיסוד הדבר הוא, דהא דירושה ישירה עדיפה טפי מירושת משמוש היינו כיון דירושה היא תקנת המוריש [וכמשנ"ת לעיל אות ה'], ותקנת המוריש היא שהחיים ירשו אותו ויקבלו את נכסיו בפועל, ולא שמתים יירשו אותו ויורישו נכסיו הלאה. אמנם כ"ז דוקא במשמוש למעלה, אך במשמוש למטה כאשר בן בנו יורשו הוי כאילו הוא ירש ישירות מהסבא, דקרינן ביה תחת אבותיך יהיו בניך וכמבו בגמ' (קנ"ט א').

ואף יש בזה נפק"מ להלכה, רעק"א על המשניות [הו"ד לעיל אות ג'] כתב דנפק"מ אי אח יורש ירושה ישירה או ירושת משמוש, הוא כאשר אבי המת היה חייב כסף לאנשים, אם האח יורש מכוח האב הבעלי חובות גובים מהירושה, משא"כ אם האח יורש ירושה ישירה. אמנם כ"ז דוקא בירושת משמוש שאח יורש, אמנם נכדים היורשים את הסבא מכוח האב, אף אם האם היה חייב כסף אין הבעלי חובות גובים, דהנכדים באים תחת האב ויורשים את הסב, וכ"כ הגרעק"א שם, וכ"נ בדברי הגמ' (שם).

יא. ב"ב קט"ז ב' בעי רמי בר חמא אבי האב ואחיו כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו איזה מהן קודם, אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי יריכו, ורמי בר חמא יוצאי יריכו שלו ולא יוצאי יריכו של בנו, ה"נ מסתברא דקתני זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין, ואילו איתיה ליצחק יצחק קודם, השתא נמי דליתיה יצחק יעקב קודם, שמע מינה. ועיי' ברשב"ם שם שפירש דיעקב יורש נכסי עשו מדין משמוש נחלה דיצחק, ולכאו' הדבר תימה דהא שיטת רשב"ם דהאח יורש ירושה ישירה.

ומפורסם ליישב דהתם שאני שהסב חי, ולהכי אם יעקב ירצה לרשת ירושה ישירה אינו יכול לרשת כיון שאברהם יירש לפניו דהא האב קודם לכל יוצאי ירכו, משא"כ כאשר יעקב בא לרשת מכוח יצחק אביו אין אברהם קודם דהא האב קודם לכל יוצאי ירכו שלו ולא יוצאי ירכו של בנו.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

בענין רות: מואבי ולא מואבית

ואמרה האשה אמן אמן

בענין בתר מעיקרא

תורה מעוני סופו לעושר

תורה מעוני סופו לעושר

ספירת העומר וחוקות הגויים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים