תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין צלי להלכה
חולין
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: סוגיות בחולין

בענין צלי להלכה

א:שיעור איסור צלי

בטור פסק בסימן קה' דצלי אוסר כדי נטילה וכ"ה בשו"ע קה,ד. ולכן ירך שצלאו או איסור שצלאו ונגע בהיתר מסיר כדי נטילה, ודלא כרשב"א דבדרבנן די בקליפה אלא שהחמיר בשל תורה,  ומש"כ בסימן צב' ב' גבי טיפת חלב שנפלה על החתיכה, שכל החתיכה נאסרת, כ' הש"ך שם ב' תירוצים א. כיון דחלב הוא דבר שמן מתפשט בכל החתיכה משא"כ בב' חתיכות, ב. דהר"ן כתב שחתיכת צלי בקדירה שיש בה הבל ולחלוחית מתפשט בכולה, ואע"ג שבסימן קה' נמי מיירי גם בקדירה שאני התם שאין זה דבר צלול אלא גוש אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י הרוטב. עיי"ש. ובשו"ע סד' כ' דכתב במליחה דאי"צ כלום וי"א קליפה כבר כתב שם הגר"א דהוי להרא"ש דמליחה שאני.

 ולרמ"א דשתק למחבר שצריך נטילה בשמנו של גיד, אע"ג שבתורת חטאת כ' קליפה, כ' הש"ך דלא דק ונסתפק בדעת הרמ"א אם כאן בשו"ע לא דק ובאמת די בקליפה, או בתורת חטאת לאו דווקא וצריך כדי נטילה וכ' הש"ך דזה רק בהפסד קצת ובאין הפסד צריך שישים לפי המנהג שאפי' במליחה להצריך ששים, כמ"ש רמ"א סימן ס"ד סעיף כ. ובשערי דורא הובא בט"ז פסק שאוסר בכולו, וזה צ"ב מדוע, ואולי כיון שהירך שמן.

והפמ"ג תמה דכיון דס"ל לשו"ע שכל צלי צריך נטילה מדינא, וראיה מדהצריך נטילה אפי' בגיד דהוי איסור דרבנן משום שומן הגיד, דהא קיי"ל אין בגידין בנ"ט.  א"כ תמוה דהא המחבר כ' בסעיף ה' דדבר שמן מפעפע בכולו, ולכן הכל אסור עד שיהיה ששים בכולו, ומ"מ אפי' כשיש ששים צריך נטילה, ומנין לו דין זה דבשלמא הרשב"א הוכיח את זה מההיא דפסחים עה: דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו, ואמאי יטול הא קיי"ל דבצלי די בקליפה, וע"כ דהוי דבר שמן שמפעפע בכולו והא דלא אסור כולו היינו משום דהתם איירי במעט רוטב ויש ששים נגדו, וא"כ אמאי צריך נטילה וע"כ כנ"ל דאפי' במקום שיש ששים בצלי בעינן ג"כ נטילה, דאינו מתפשט ממש בשווה כמו כשיש רוטב, אבל המחבר שפסק שכל צלי צריך נטילה מדינא א"כ לא קשה מידי מפסחים דוודאי בעינן שם נטילה אפי' לא הוי הרוטב דבר שמן, וא"כ בדבר שמן המפעפע בכולו די בששים ומנ"ל דבעינן ג"כ נטילה, דהא תוס' למדו דמיירי הכא בכחוש ואיך שייך ללמוד מפסחים. וכ' הפמ"ג דצ"ל דמסברא ידעינן, דמיירי ברוטב סתמא והוי דבר שמן, וא"כ ע"כ הא דאין אוסר כולו משום דהיה ששים, וא"כ מוכח כנ"ל דבעינן נטילה אפי' בדבר שמן המפעפע בכולו.

עוד מבואר בשו"ע דכן בחתיכה חוץ לרוטב מסיר כדי נטילה.     ובתוך הרוטב לרש"י כולה ולר"י מקצתה אוסר בכולו באין שישים.      וזה דוקא בחלב כחוש אך בשמן מפעפע בכולו.

ב:אחד כחוש ואחד שמן

ואפילו האיסור כחוש וההיתר שמן מפעפע באיסור.       ובטעמו כ' הב"י דאזיל טעם ההיתר ומפטם לאיסור ואזיל טעם האיסור ומפטם להיתר, א"נ כתב הב"י שזה נעשה חתיכה נבילה דההיתר נאסר ונבלע בחתיכה וזה רק אם חנ"ן גם בשאר איסורים, וכן הביא הש"ך הכא.

והביא הט"ז מהב"י שלמד מריחא מילתא שאפילו ההיתר שמן אסור דההיתר אזיל ומפטם לאיסור ונותן ריח להיתר והקשה הט"ז דבריחא דיעבד מותר, ואולי ריחא דוקא מותר כיון שהאיסור שלו מעט, ועוד הקשה דהטור כתב כן גם במליחה והא במליחה אין שייך ריחא. והביא מהדרכי משה דכאן מיירי בחלב כחוש דאינו מפעפע ובזה דוקא השומן מפעפע, אך קשה לביאורו דבריחא מיירי בבשר כחוש ולא בחלב כחוש וכן לא הוזכר הכא חלב אלא חתיכת איסור, ויש תירצו דבדבר שאסור מצד עצמו מתערב בכולו כיון שפולט האיסור נבילה והשומן של היתר מתערב עם הרוטב נבילה, וקשה איך יכול להוציא חוץ לגבול כשאיסורו רק כ"ק. ולכן ר"ל הט"ז בהיפוך שרק באיסור שמן והיתר כחוש אמרינן דמפעפע וכתב דהוי ספק אצלו, ובסקכ"ו פסק כמהרש"ל דשרי ובצלי מחמירים, והפר"ח הו"ד בפמ"ג כתב דפשיטא ליה שבחתיכת היתר שמינה מותר ואינה מפליטה האיסור. ובאמת בש"ך בנקודות הכסף פסק הסברא דכשהאיסור מחמת עצמו מפטם לכחוש ואזיל להיתר ורק במליחה אין שייך פיטום. ופסק הפמ"ג שראוי לאסור בחתיכת היתר שמינה ואיסור כחוש.

ג: נפל למקום ידוע

ובדבר שיש לו פעפוע ונפל למקום ידוע בחתיכת הצלי פסק השו"ע שאע"פ שיש בחתיכה שישים לבטל האיסור צריך נטילת מקום, וכן משמע דעת הרמ"א הכא וכ"ה בתורת חטאת לרמ"א הו"ד בש"ך הכא. ובטעם דבעינן נטילת מקום אע"פ שיש שישים כתב הט"ז שבאותו מקום נחשב האיסור יותר בעין.  וכן בתורת הבית ב"ד ש"א כא. כתב דאף דמפעפע בכולו מ"מ כדי נטילה יש שם רושם יותר, וזה מפסחים דנטף מרוטבו לחרס יטול מקומו כדנתבאר לעיל בדברי הפמ"ג. והש"ך הביא דעת מהרא"י דבמקום שיש ביטול בשישים אין נטילת מקום ולא קליפה, והמהרש"ל כתב דבכחוש צריך קליפה במליחה ונטילה בצלי אף כשיש שישים אך בשמן סבר כמהרא"י שאי"צ נטילה או קליפה.  ולמעשה כתב הפמ"ג דבכחוש כיון שאין אנו בקיאים הנטילה מדינא והשישים חומרא ובשמן גמור השישים מדינא והנטילה חומרא.

ובשמן במקום שאינו ידוע אי"צ כדי נטילה אלא שישים ובפר"ח כתב דכיון דנטילה היא לחומרא אי"צ כשאינו ידוע, ובכחוש דהנטילה מדינא אזי באינו ידוע כיון שאינו מתבטל ברוב צריך כדי נטילה בחתיכה, והרע"א כתב דאי"צ נטילה אף בכחוש אם ידוע שנגע במקום אחד ואין ידוע מקומו דהנטילה בטל ברוב, דלא שייך שמא יבשלם דהא בבישול יהיה שישים הכל החתיכה כנגד החלב.

ד: פסק הרמ"א

ופסק הרמ"א שמבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי וצריך שישים ונטילה.   וי"א דאין יודעים מה כחוש ושמן ואוסרים הכל עד שיש שישים ובשישים נטילת מקום. ודוקא דבר שיש בו שמנונית אבל ודאי כחוש כדי נטילה ומביא היש"ש הו"ד בט"ז לעיל סק"ז  שאף בכחוש גמור צריך שישים. ולהלכה בכחוש גמור כדי נטילה ובשמן כדי נטילה ושישים וכן בכל דבר שלא כחוש לגמרי, וכתב הש"ך שזה רק מדרבנן כדי נטילה אך מדאוריתא בשישים. ובט"ז כתב שדברי הרמ"א רק בציר נבילה דלא יחלוק על גמרא דאטמתא דאמליחו בגיד הנשה והצריכו רק קליפה.

ה: דין תתאה גבר בצלי

פסק השו"ע דגם בפעפוע בצלי יש דין תתאה גבר ואם היה אחד חם ואחד צונן ונפל חם על צונן הוי רק כ"ק אך צונן על חם אם אין בהיתר שישים כנגד האיסור הכל אסור- ובחוו"ד כתב שכל החתיכות מצטרפות. ובדרכי תשובה כתב שכשיש שישים צריך נטילת מקום כיון שנשאר רושם במקום שנפל. ובכחוש לגמרי כתב הדרכי תשובה שאף בחם למטה אוסר רק כ"נ ואי"צ שישים ובחם למעלה כ"ק.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים