תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין קלוטה כמי שהונה
שבת
כותב החידוש: אנונימי

מראה מקומות: מכת שבת הוצאה

ובענין קלוטה הא ודאי דאינו הפשט דלר"ע לא בעינן עקירה והנחה כלל אלא מעבר מרשות לרשות אלא ענינו דחשיב כמונח והחקירה הידועה האם נחשב דמונח באויר או בארץ
דברי הראשונים
ורבינו חננאל כתב כמי שהונחה בקרקע דמיא וכן כתב רש"י בגיטין דלארץ וכן כתב רשי בעירובין כמאן דמנחא אארעא דמיא
מש"כ באבני נזר לתלות בז מח' רמב"ן ותוס'
וכתב האבני נזר דזה מח' רמב"ן ותוס' דבתוד"ה דאמרינן פירש ר"י דהא דקאמר הש"ס אבל למטה מעשרה ד"ה חייב דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא הינו לרבנן אבל לר"ע קלוטה לאו כמי שהונחה דמייא ומחייב משום דילפינן זורק ממושיט דאי סבר כמי שהונחה דמיא לא הוה לא הוה מצי למילף זורק ממושיט דהא לא דמיא כלל דכיון דכמי שהונחה דמיא הוי זורק למעלה מעשרה כזורק מרה"י למקום פטור וממקום פטור לרשות היחיד
וכתב ע"ז הרמב"ן ולי נראה דלמעלה מעשרה כיון דאתפליג ליה רשותיה מהקרקע דהאי רשות ליכא למימר כמי שהונחה לפוטרו
וביאר האבני נזר דהתוס' ס"ל דכמונח באויר וא"כ אויר למעלה מי' הוא מקו"פ והרמב"ן ס"ל דכמונח בארץ וא"כ אינו מונח במקו"פ
מח' הראשונים בביאור המשנה בפרה והמסתעף לענין קלוטה
ובמשנה בפרה פ"י מ"ה היה עומד חוץ לתנור ופשט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו על גבי התנור רבי עקיבא מחייב וחכמים מטהרים
ופירש הרע"ב דר"ע מטמא דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ובששעה שהעבירו על פי התנור הרי הוא כאילו הניחו בתוכו ונטמא וכן כת הרמב"ם בפרוש המשניות
ובגמ' בזבחים צ"ג. פרשו הרש"י והר"ש שם כפשטות דברי הגמ' דלר"ע יש חשש שמא הלגין יגע בתנור ולא מטעם קלוטה כך פירשו במס' הגמי התם ובהו"א הגמ' הבינה דהוא מצד קלוטה ועין בתפארת ישראל שישב את דברי הרמב"ם והרע"ב דלמס' הגמ' החשש הוא שמא ידו תשהה רגע אחד מעל התמור ואז ישב קלוטה עי"ש בדדבריו
ולכאורה מח' הוא כצדדים המפורסמים דלרמב"ם ולרע"ב חשיב כמונח בארץ ומש"ה טמא חר"ע ולרש"י ןהר"ש אינו כן דטעמו דר"ע דכמונח באויר ולא דמונח בארץ וא"כ מדוע שיטמא הלגין אלא ע"כ הוא מטעם גזירה שמא יגע
מש"כ באבני נזר לתלות בזה מח' רש"י ותוס' לקמן
ועוד כתב האבני נזר לתלות בזה מח' רש"י ותוס' לקמן דלתוס' בק. דלרבא במתגלגל על הארץ לא חשיב הנחה א"כ מוכח דענין קלוטה אינו להחשיב את זה כמונח בארץ דאם זה ענינו הא מונח שפיר בארץ דנמצא על הקרקע ע"כ לתוס ענין קלוטה הוא דכמונח באויר ולרש"י דבמתגלגל על הארץ מהני לרבנן אם כן כל קלוטה ענינו להחשיב דכמונח בארץ ובמתגלגל כיון דמונח על הארץ מהני
כמה קושיות על מהלך האבני נזר
א' הא לתוס' אם החפץ יעמוד באויר למעלה מג' ל"ח הנחה לרבנן אף דאינו זז דכיון דהוא באויר ולא אמרינן קלוטה באויר וכשהוא מתגלגל על הארץ לא מהני לרבנן מחמת תזוזת החפץ וא"כ ר"ע ןרבנן נחלקו בתרתי גם בענין קלוטה וגם בענין נידות על הארץ וזה תימה
ב' ועוד דלפ"ד ברש"י כתב דכוונת הגמ' דלא בעינן מקום ארבעה הינו דכיון דכמונח בארץ מתקים פה דין מקום ארבעה ולא דפליג וס"ל דלא בעינן מקום ארבעה ולא משמע כן בפשטות ועוד דאי נימא דכונת הגמ' דר"ע ס"ל דלא בעינן מקום ד' מובן חילוק הגמ' בע"ב בין עקירה להנחה אפש"ל גלגבי הנחה לא בעינן מקום חשוב ומשא"כ ךענין עקירה אך לדבריו שפירש דמתקים פה דין מקום ארבעה א"כ מה שייך לחלק את חילוק הגמ' בין עקירה להנחה
ג' ועוד קשה דרש"י בזבחים ס"ל לגבי המשנה בפרה דליכא קלוטה ולשיטתו דכמונח בארץ לכאורה היה אמור להיות קלוטה
ד' ועוד דגם לפי הרמב"ם והרע"ב שם למס' הגמ' בזבחים לא אמרינן קלוטה בכל גוני אלא רק באופן דמעביר והחפץ שוהה רגע אחד מעל המקום ואי חשיב כמונח בארץ לגבי שבת לכל גוני מדוע דלגבי טומאה יחשב רק באופן מסוים
ה' ועוד צ"ב עצם הצדדים דמ"ש לומר דכמונח בארץ הא אינו מונח בארץ ומ"ש לומר דמונח באויר הא להנחה כזאת יקרא מונחות
ו' ועוד קשה מה שהקשה האבני נזר דגם לפרש" לרבא בתוך ג' בעינן הנחה על גבי משהו וא"כ אף דמונח בארץ איכא חסרון של נענוע וא"כ מה יועיל קלוטה לר"ע דכמונח בארץ הא סוכ"ס איכא חסרון של נענוע וע"ש מה שישב בזה
ז' ועוד לפי מה שכתב לתלות מח' הרמבן והתוס' קשה לשון הרמב"ן דפליג אתוס' דבאתפליג רשותא ל"א קלוטה הו"ל למימר דל"א קלוטה באויר ועוד דאם היה קלוטה כמונח בארץ היה מתחייב ולא נפטר דהיה מונח ברה"ר
מהלך חדש בדין קלוטה
אשר על כן נראה לומר דודאי דין קלוטה כמי שהונחה אינו פועל הנחה כלל אלא דחשיב דמקומו הוא הקרקע שמתחתיו והינו דהחפץ הזה שנמצא באויר יש לו שיכות לקרקע שמתחתיו והיא מקומו דפעות ההנחה היא קובעת מקום החפץ ומעתה לר"ע מה דהחפץ עומד מעל הקרקע גם זה מהני לומר דזה מקום החפץ והשתא א"ש קושיה ה'
ובאמת גם תוס' ס"ל דכמונח בארץ ומה שהוכיח האבני נזר מתוס' דידן כונת תוס' דהחפץ מקומו הקרקע שמתחתיו שהיא רשות הרבים אך ההמצאות המציאותית של החפץ היא במקום פטור ועל זה ליכא למילף זורק ממושיט ולא דנאמר פה דין קלוטה דפטור בכה"ג וע"ז כתב הרמב"ן דכיון דאתפליג רשותא ל"א קלוטה והינו דכיון דאתפליג רשותא ס"ל לרמב"ן דלא יכול להיות דמקומו הוא הרשות השניה והשתא א"ש קושיה ז'
וא"ש מח' רש"י ותוס' לקמן דתוס ס"ל דלר"ע קלוטה כמונח בארץ אך לר"ע איכא שני דרכים כדי לתת לחפץ מקום ברשות השניה הא' הנחה והב' ע"י קלוטה ועל זה רבנן פליגי אך כיון דרבנן מצריכים הנחה הא ודאי דתזוזה סותרת מונחות ול"ש לבוא פה מצד הנחה כלל ור"ע דמחיב אינו מחייב מדין הנחה הפשוט אלא מצד דין קלוטה ותזוזה איה סותרת לקלוטה אלא רק למונחות והשתא א"ש קושיה א'
ורש"י דפליג א"א לומר דס"ל דתזוזה אינה סותרת למונחות אלא כיון דנמצא על הארץ חשיב דמונח דא"כ בתוך ג מדוע בעינן הנחה על גבי משהו לרבר אלא ס"ל דבמתגלגל כיון דהחפץ נמצא על הארץ ללא הפסק אויר בינהם ובה"ג דקלוט בקרקע הרשות גם רבנן מודו זבכזה דרגה מעליתא של קלוטה כמי שהונחה דמיא אך בתוך ג' כיון שיש הפסק אויר אי אפשא להסתיע בדין קלוטה והסעד והתרופה הוא מדין לבוד דרואים את החפץ כאילו מונח על הקרקע ובעי להגיע למונחות ןתזוזה סותרת למונחות ולר' חלקיה בר טוביה תזןזה אינה סותרת למונחות אלא כיון דנמצא על הארץ זוהי מנוחתו והשתא א"ש קושיה ו'
וגם לפרש"י ל"ח דעל ידי דין קלוטה מתקים דין מקום ארבעה דמקום ארבעה הוא רק במונחות אך דין קלוטה אינו אומר דנח בארץ אלא דמקומו הוא הארץ ולחפץ באופן מציאותי אין מקום ארבעה
ואף דרש"י בערובין כתב דלגבי ערוב חשיב דהערוב מונח על גבי מקום ארבעה הינו דלגבי ערוב בעינן רק מקום חשוב וכיון דהקרקע שמתחתיו היא חלק ממקום ארבעה הויא מרום חשוב אך לענין שבת מקום ארבעה הוא חלק מהמונחות ואת זה ליכא והשתא א"ש קושיה ב'
והשתא א"ש מהמשנה בפרה דלרש"י דדין מקום מועיל לענין שבת ולא לענין טומאה לומר כעיון דמקום החפץ הוא מקום טמא ממילא החפץ יטמא
ולרמב"ם ולרע"ב אפש"ל דבזה דהחפץ עומד מעל המקום ממילא ישלו לו יותר שיכות לקרקי שמתחתיו לומר דזהו מקומו ולענין טומאה בענין יותר שיכות והשתא א"ש קושיה ג' וד'
והשתא א"ש ביאור הראשונים לגבי הגמ' בסוגית חצר דמס' הגמ' דמחמת האינטורי להכא מהני הקלוטה והינו דכיון דיש אינטורי יש יותר שיכות בין החפץ לקרקע שמתחתיו דא"נ כפשוטו קשה דאי חשיב מונח בארץ מה לי לענין שבת מה לי לענין חצר ומה שייך סברת אינטורי
והשתא א"ש ביאור הענין דקלוטה מיתלי במחשבתו דאם חשיב מונח בארץ מאי שייכא למחשבתו אלא כיון דהנושא הוא שייכות לקרקע שמתחתיו ואם זורק החפץ לא מעונין כלל שהחפץ ינוח שם לא חשיב דזה מקומו אך בהנחה מציאותית כיון דהחפץ מונח שם והמקום מאחיזו הויא הנחה
ולדברינו אין צד דכמונח באויר אך בתוס' ראש בדף ה' כתב להדיא דכמונח באויר וגם לדבריו צ"ל דחשיב דיש לחפץ מקום פה ברשות והמקום הוא אויר החפץ ולא קרקע הרשות אך חשיב דהאויר מקום החפץ לא על ידי מונחות אלא על ידי דין קלוטה דהחפץ נמצא באויר ולפ"ז מחי הרמב"ן והתוס' בסוגין היא דלתןס' חשיב מונח באויר והאויר מקום פטור הוא ולרמב"ן כל מה דהחפץ יכול להחשב כמונח באויר הוא רק באופן דיש קרקע מתחת אותו אויר ולא באויר שלא נתמך על ידי קרקע דאויר שלא נתמך על ידי קרקע כל לא חשיב מקום הנחה וא"כ כיון דאתפליג רשותא ל"ח דיש לו מקום באויר דהאויר אינו מקום
ומה דיועל לענין טומאה צ"ל דחשיב דהאויר הוא מקום אחד ביחד עם הקרקע והקרקע דהתם היא התנור טמא וממילא החפץ נמצא במקום טמא
וראיה עצומה לזה דדין קלוטה אינו פועל מונחות אלא הוא יוצר מקום לחפץ אל ידי מסלול חדש הוא מלשון תוס' בדף ד: ד"ה וזרק וי"ל דסבר רב יוסף דדוקא אקלוטה דר"ד דליכא הנחה כלל איכא למיפרך הא עקירה בעי אבל אר' דבעי הנחה ע"ג זיז כל שהוא ה"ה דלעקירה סגיא בכל שהוא
הרי להדיא בתוס' מש"כ דדין קלוטה אינו פועל מונחות כלל אלא הוא יוצר מקום חדש לחפץ על ידי המהלך של קלוטה או דמקומו הוא הקרקע שמתחתיו הוא באויר שהחפץ נמצא בו ונפלא

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים