תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין תנאי במוקצה
שבת
כותב החידוש: בנימין מ

מראה מקומות: שבת מד. מה. סוכה ל

בענין תנאי במוקצה

במחלוקת הראשונים האם מהני תנאי במיגו דאתקצאי ובביאור השיטות בראשונים בתנאי בנר

א. שיטת רש"י והתוס' שמהני תנאי ב. שיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן שמהני תנאי אפילו בכוס קערה ועשישית וסוכה בריאה ג. שיטת הריטב"א דבמיגו דאתקצאי לא מהני תנאי ד. שיטת הריב"ש לחלק בתנאי בכוס קערה ועשישית בין ר"י לר"ש ה. בביאור שיטת התוס' ו. בביאור שיטת הרמב"ן והריב"ש דמהני תנאי אפילו בכוס קערה ועשישית ז. בביאור שיטת הריטב"א ובמה פליגי על הראשונים

ח. בביאור דברי התוס' לחלק בין נר לסוכה ט. ביישוב הרמב"ן לחלק בין נר לסוכה  י. ביישוב הרשב"א ביצה לחלק בין סוכה לתנאי בגרגות וצימוקים

הגמ' ביצה ל: תניא רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ורבי שמעון מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומתבאר דלכו"ע מהני תנאי בסוכה.

ובגמ' שם מתבאר ושוין בסוכת החג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומי מהני בה תנאי והאמר רב ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה' ותניא רבי יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' אמר רב מנשיא בריה דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאה ומתבאר דבמצוה לא מהני תנאי אלא רק איני בודל אולם באיסור שזה סוכה דעלמא מהני תנאי [וזה גירסת רש"י].

שיטת רש"י והתוס' שמהני תנאי

א. רש"י שם בד"ה סיפא דקתני ואם התנה עליה אסוכה דעלמא קאי וארישא דברייתא קא מהדר דאיפלגו בה תנא קמא ורבי שמעון דקתני אין נוטלין עצים מן הסוכה ואוקימנא בשנפלה ומשום מוקצה וקאמר אם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול מחר יסיקנה הכל לפי תנאו עכ"ל.

ובפשטות מתבאר דהחידוש לר"י דאפילו דהוי מוקצה בסוכה רעועה מהני תנאי לאפוקי ממוקצה ומתחדש דלא הוי גם מוקצה של ראוי וגם לא מיגו דאתקצאי דהרי נפלה אחרי בין השמשות ובכ"ז מתבאר דלא הוי מוקצה ובפשטות לר"ש אין שום חידוש.

וכן נקטו התוס' בסוגיין מד. בד"ה שבנר ושבקערה אסור ור' שמעון מתיר וז"ל וא"ת ומ"ש נר שכבה דאסור לטלטל לר' יהודה מסוכה רעועה דעלמא דמהני בה תנאי כדאמר לקמן בשמעתין ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומוקי לה במסכת ביצה (דף ל:) בסוכה דעלמא ורעועה דאתמול דעתיה עילויה שתפול ונר נמי דעתיה עילויה שיכבה ואמאי אין מועיל תנאי להסתפק ממותר השמן ולר"ש נמי יועיל תנאי להסתפק מן השמן המטפטף בשעה שהנר דולק וי"ל דהתם סוכה דעלמא היתה עשויה מזמן גדול ועתה ביה"ש אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תפול אבל נר עיקר הקצאתו הוא ביה"ש ודחייה בידי' לצורך שבת וחמיר טפי ולא מהני ביה תנאי עכ"ל.

ומתבאר בתוס' שבסוכה מהני תנאי לר"י דלא יהיה מוקצה ומהני אפילו שלא יהיה מיגו דאתקצאי אולם מתבאר בדבריו שדוקא בסוכה רעועה.

והעולה – דמהני תנאי למיגו דאתקצאי וכן למוקצה של סוכה רעועה.

שיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן שמהני תנאי אפילו בכוס קערה ועשישית וסוכה בריאה

ב. הרמב"ן מה: בד"ה וראיתי בתוספות שאלה וז"ל עד שמצאתי בירושלמי כך תני אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין וכו' ובסוף העמידוה כר' שמעון בכוס וקערה ועששית דמודה בהו ר"ש דאסירי ואם התנה עליהן מותר ואף אנו נאמר בנר של מתכות לר"מ ור"י דמהני בהו תנאה ודומיא דסוכה רעועה ואפשר דאפי' בסוכה בריאה מהני עכ"ל ומתבאר דמהני אפילו בסוכה בריאה תנאי וכן כתב הרשב"א.

וכן העיר המהרש"א בדברי התוס' מה. וז"ל וכה"ג כתבו התוס' לעיל בד"ה שבנר ושבקערה כו' דבמסכת סוכה מוקי בסוכה דעלמא ורעועה כו' ע"ש אבל לא מצאתיו כן לא במסכת סוכה ולא בפרק המביא אלא דאהך דר"ש מתיר בלא תנאי פריך בפ' המביא והא סתר אהלא ומוקי לה בנפולה ולית ליה מוקצה דתנן מותר השמן כו' ופריך מי דמי התם יושב ומצפה כו' הכא אדם יושב ומצפה מתי תפול סוכתו דבמוקצה מחמת איסור כי הא מודה ר"ש דדמיא לכוס וקערה ועששית דמודה בהו ר"ש כמ"ש הר"ן שם ומוקי לה בסוכה רעועה כו' אבל הך סיפא דאם התנה עליה הכל לפי תנאו מוקי לה התם בסוכה דעלמא וצריך לאוקמא נמי בנפולה משום דאי לאו הכי הוה סתר אהלא אבל דאיירי נמי ברעועה ליכא למאן דמפרש ליה הכי דכיון דהתנה עליה בבריאה נמי דעתיה עילויה וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש והטור סי' תקי"ח וצ"ע לדברי התוס' ודו"ק עכ"ל.

ולדבריהם החידוש אפילו לר"ש בסוכה בריאה דהוי מוקצה דמהני תנאי.

וכן כתב הר"ן ברי"ף וז"ל והא דמסקינן דנר שהדליקו עליו באותה שבת אסור דוקא בשלא התנה עליו אבל התנה עליו שיטלטלנו לאחר שכבה שרי לטלטלה משכבה ואפילו נר גדול וכן כתב הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מדגרסי' בירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנו קיימי' אי כר' מאיר אפי' התנה אסור דקסברי התם דלדידיה כל המיוחד לאיסור אסור אי כר' יהודה נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר' שמעון אפי' לא התנה יהא מותר ופרקי' כר"ש היא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לר"ש אפילו לאחר שכבו ואם התנה עליהן מותר הלכך לדידן דקי"ל דמוקצה מחמת מיאוס שרי בין בנר של חרס בין בנר של מתכת מהני תנאה עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דמועיל תנאי בכוס קערה ועששית אולם מגביל מוקצה מחמת מיאוס שלא מהני תנאי ולא התבאר לגבי סוכה בריאה האם לא מהני תנאי דהוי מאותו סברה שאדם לא חושב שכלל יפול וכוס קערה הוי רק מיגו דאתקצאי.[א]

והעולה – דמהני לכו"ע בכוס קערה ועשישית תנאי ולרמב"ן מתבאר דאפילו בסוכה בריאה ולכו"ע במיגו דאיתקצאי לא מהני.

שיטת הריטב"א דבמיגו דאתקצאי לא מהני תנאי

ג. הריטב"א מד. כתב וז"ל ונראים דברים דכל היכא דאסרינן בנר שכבה משום דאתקצאי לבין השמשות לא מהני ביה תנאה דמתני עליה מבעוד יום ואף על פי שאמרו (לק' מ"ה א') גבי נויי סוכה שאם התנה עליהם הכל לפי תנאו התם הוא במוקצה למצותו גרידא וכיון דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות לא חיילא עלייהו [קדושה] כדאמרינן התם אבל במוקצה מחמת איסור על כרחיה חייל איסורא עלייהו בין השמשות עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דלא מהני תנאי במיגו דאתקצאי ורק במוקצה דמצוה מהני מדין איני בודל ולגבי סתם מוקצה לא התבאר.

שיטת הריב"ש לחלק בתנאי בכוס קערה ועשישית בין ר"י לר"ש

ד. הריב"ש בתשובה צג כתב וז"ל אבל התרתי להם לטלטלו על ידי תנאי שיתנו מע"ש שיוכלו לטלטלו לאחר שכבה וזה מותר ואפי' בנר גדול וכ"כ הרמב"ן ז"ל וכו' ואף על פי שיש לי לדון בהיתר זה כי לא התירו אלא לר"ש בכוס דלית ליה מגו דאיתקצאי אבל לדידן דאית לן מיגו דאיתקצאי דקיי"ל כר"י בנר לא מהני תנאי. כי היכי דלא מהני בנוי סוכה אלא באומ' איני בודל מהם כל בין השמשו' ובנר על כרחו בעוד שהוא דולק אסור הלכך אפי' לאחר שכבה אסור משום מגו אלא שכבר הורה זקן עכ"ל.

ומתבאר בדבריו דלר"י לא מהני תנאי בכוס קערה ועשישית ורק לר"ש מהני תנאי.

ובביאור החילוק דמתבאר דמהני תנאי במוקצה ולא מהני תנאי במיגו דאתקצאי ולכן לר"י שהאיסור הוי מיגו דאתקצאי לא מהני תנאי משא"כ לר"ש שאין איסור מיגו דאתקצאי וסובר דכוס קערה ועשישית הוי מדין מוקצה ולא מדין מיגו דאתקצאי ומהני תנאי כיון דהוי מוקצה.

והנה בשיטת הרמב"ן דמתבאר דמהני בסוכה בריאה תנאי אין ראיה דמהני במוקצה עצמו תנאי כיון דהרמב"ן וכן הרשב"א וכן הר"ן התבאר בסימן לעיל דסברו דכל הנידון בסוגיות הוי מיגו דאיתקצאי וא"כ אין חילוק בין סוכה בריאה או כוס קערה ועשישית והכל סברא של מיגו דאיתקצאי וכיון דיש נידום אם מסיח דעת או לא מהני תנאי לומר שלא מסיח דעת בבין השמשות אפילו שלא ראוי בבפועל.

אולם רק בשיטת הריב"ש דנקט דהוי בכוס קערה ועשישית חילוק בין ר"י לר"ש מוכח דהוי סובר דגם במוקצה עצמו מהני תנאי.

סיכום השיטות

א. שיטת התוס' – דמהני תנאי במיגו דאתקצאי וכן במוקצה לר"י ורק בסוכה רעועה ולא בבריאה ולא בכוס קערה ועשישית.

ב. שיטת הראשונים – דמהני תנאי במיגו דאתקצאי וכן בכוס קערה ועשישית ומוסיף הרמב"ן דגם בסוכה בריאה.

ג. שיטת הריטב"א – דבמיגו דאתקצאי לא מהני תנאי.

ד. שיטת הריב"ש – דלא מהני תנאי במיגו דאתקצאי ולכן לר"י לא מהני אולם במוקצה מהני תנאי ולכן לר"ש מהני תנאי.

בביאור שיטת התוס'

ה. והנה בדעת התוס' מתבאר דמהני במיגו דאיתקצאי תנאי הביאור בפשטות דהנידון בהכנה כמתבאר לעיל וא"כ כיון דהדבר היה מוכן ועומד לשבת ורק חסר את ההכנה מערב שבת סברו הראשונים דאם התנה בערב שבת א"כ פוטר את הבעיה כיון שדעתו סגי להכנה בערב שבת אולם במה שלא מוכן כבר לשבת בעצם לא יעזור דעתו ולכן במוקצה בעצם לא שייך תנאי כיון שלא מוכן בעצם הדבר והוי מופקע בעצם השבת.

וכן בדעת ר"י דמהני תנאי במוקצה כיון דהוי ראוי ולא עומד והחיסרון בעצם שלא חושב על זה או דלא הוי שימוש החפץ בזה וא"כ שמתנה מגדיר שזה שימוש החפץ או שזה עומד לו ולכן שרי.

בביאור שיטת הרמב"ן והריב"ש דמהני תנאי אפילו בכוס קערה ועשישית

ו. וברמב"ן דפליגי וסבר שגם בסוכה בריאה וגם בכוס קערה ועשישת מהני תנאי אפשר לבאר בתרתי.

א. דחלק וסבר דגם דבר שחסר בעצם ההכנה מהני להתנות וכמו דמצינו לשיטת הריב"ש דמהני בכוס קערה ועשישית דלא נאסר מדין מיגו דאיתקצאי ובכ"ז מהני בזה תנאי כיון דסבר דגם במה שמסיח דעת לגמרי מהני תנאי.

אולם אפשר לומר דכל זה רק במה שהוי מוקצה מחמת איסור דהוי ראוי בעצם אולם במוקצה מחמת הכנה גמור אין ראיה במה שלא מוכן שמסיח דעת בעצם דמהני תנאי לכו"ע.

אולם לקמן יתבאר אות י' דהרשב"א סבר דהיה מהני תנאי גם בגרגרות וצימוקים רק שיש בעיה טכנית שלא ניכרת התנאי שם כמתבאר וא"כ לרשב"א מהני התנאי גם במוקצה של גרגרות וצימוקים [אולם ברשב"א גם סבר שכל הנידון מיגו דאיתקצאי כמתבאר בסימן לעיל].

ב. דהרמב"ן לא סבר כשיטת הריב"ש ולא מהני במוקצה גמור תנאי אלא במה דבכוס קערה ועשישית ובסוכה בריאה דמהני תנאי הוי לשיטתו דהוי הכל מדין מיגו דאיתקצאי ובמוקצה עצמו לא בעי כלל לתנאי דסברו דיכול לחזור בו בעצם השבת כר"ן וא"כ שיכבה חוזר בו וכל החיסרון הוי רק הכנה מער"ש ובזה מהני תנאי אולם הוי חידוש גדול יותר דהוי הכנה על הספק מכח התנאי ובכ"ז מהני.

וא"כ אתי שפיר שיטות הראשונים דמהני תנאי במיגו דאיתקצאי דהכל תלוי בדעת האדם ושיש תנאי מהני להכין בדעתו.

בביאור שיטת הריטב"א ובמה פליגי על הראשונים

ז. והנה בדעת הריטב"א מתבאר דלא מהני במיגו דאיתקצאי כלל תנאי וצריך לבאר סברתו דהרי לכאורה הוי דין בהכנה וכיון דדעתו על זה מה מגרעה מה שעכשיו בבפועל לא מוכן.

ואפשר לבאר דהוי מדין נאסרה דכיון דנאסרה זמן אחד נאסר לכל הזמן ויש שדקדקו זה מלשון החיי אדם חלק ב' כלל סו' וז"ל וזהו הטעם עצמו דאמרינן מגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דכיון דלא היה מוכן מערב שבת נשאר באיסורו ולכן חלקו חכמים בדבר ואסרו עכ"ל ומתבאר דהוי נשאר באיסורו.

ובערוך השולחן סימן רע"ט סעיף ב' כתב וז"ל וזהו כלל גדול במוקצה מפני שבה"ש שהוא התחלת השבת והוא עיקרו של שבת אם חלה עליו אז איסור המוקצה אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא וזהו כמו קניית שביתה דעיקרו הוא בה"ש עכ"ל ומתבאר דזה עיקר השבת ואפ אז אסור קנה שביתתו לשבת.

וא"כ לא הוי חיסרון בהכנה אלא הוי סוג של בעיה בהכנה כיון שלא הכין את עיקר שבת או שהיה הפסקה בהכנה.

אולם אפשר לבאר בצורה אחרת דהנה בסימן לעיל התבאר דיש שני סוגי מוקצה אחד מיגו דאיתקצאי ואחד מוקצה והתבאר בפשטות ששניהם הוי מדין הכנה רק יש דין הכנה לשבת דזה דין מוקצה הרגיל ויש דין הכנה מבע"י דאפילו שעומד לשבת בעי הכנה מבע"י.

והנה בפשטות הסברא היה לומר ששניהם הוי מכח הכנה אולם אפשר דיש שני סוגי הכנה יש הכנה מצד האדם ויש הכנה מצד החפץ דהיינו דהחפץ יעמיד מוכנות לשימוש וזה התחדש בוהיכנו שהחפץ יהיה מוכן ובעיקר דין הכנה במוקצה הרגיל התחדש דבעי הכנה מצד האדם אולם במיגו דאתקצאי אפשר לומר שני צדדים האם הוי הכנה מטעם האדם או דהוי הכנה מצד החפץ.

ואפשר לומר דאם הוי הכנה מטעם האדם אתי שפיר לומר דמהני תנאי אולם אם בעי הכנה מצד החפץ דהיינו שהחפץ יעמיד את מוכנותו להשתמשות כל שלא מוכן לא מהני תנאי להכנתו ואם לא הוי מוכן מבע"י לא יהיה מוכן מצד החפץ אפילו שמצד האדם בדעתו היכנו.

וא"כ אתי שפיר דהראשונים דסברו דמהני תנאי במיגו דאיתקצאי סברו דהוי הכנה בדעת האדם ולכן מהני תנאי אולם שיטת הריטב"א דלא מהני תנאי סבר דבעי הכנה בחפץ ולכן לא מהני תנאי כיון דלא תלוי בדעת האדם.

בביאור דברי התוס' לחלק בין נר לסוכה

ח. התוס' מקשים וז"ל וא"ת ומ"ש נר שכבה דאסור לטלטל לר' יהודה מסוכה רעועה דעלמא דמהני בה תנאי כדאמר לקמן בשמעתין ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומוקי לה במסכת ביצה (דף ל:) בסוכה דעלמא ורעועה דאתמול דעתיה עילויה שתפול ונר נמי דעתיה עילויה שיכבה ואמאי אין מועיל תנאי להסתפק ממותר השמן ולר"ש נמי יועיל תנאי להסתפק מן השמן המטפטף בשעה שהנר דולק עכ"ל.

והנה בקושיית התוס' מתבאר דמקשים בין לר"י ובין לר"ש שיהיה מהני תנאי לר"י אחרי שכבה ולר"ש בשמן המטפטף בזמן דלקת הנר.

והנה יש להבין היכן היה תנאי בסוגיין ותוס' יכל ליישב שמהני תנאי ורק לא התנה ואפשר לומר מזה דלא נקטו והכל לפי תנאו אולם נראה יותר דבסוגיין כיון שכבה הנר ממילא זה כמו תנאי כיון שיודע שזה מה שיקרה ולא בעי לתנאי.[ב]

ומיישבים התוס' וז"ל וי"ל דהתם סוכה דעלמא היתה עשויה מזמן גדול ועתה ביה"ש אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תפול אבל נר עיקר הקצאתו הוא ביה"ש ודחייה בידי' לצורך שבת וחמיר טפי ולא מהני ביה תנאי עכ"ל.

והנה התוס' מתבאר לגבי סברת מיגו דאיתקצאי דבנר בבין השמשות רוצה את הדלקתו ולכן יהיה בזה מיגו דאיתקצאי ואפשר דאפילו יתנה בפירוש לא יעיל כיון שרוצה את בין השמשות משא"כ בסוכה בעיקרו לא רוצה וממתין שכבר יפול ואפילו בבין השמשות לכן מהני התנאי וא"כ מהני רק תנאי שרוצה שיתקים בבין השמשות.

אולם יל"ע מה מיישב התוס' לגבי שמן המטפטף שזה לא התישיב ביישוב התוס' שרצה את זה בבין השמשות אולם נראה שלזה הוסיף את הסברא של דחיה בידים שלא מועיל בזה תנאי.

ובאמת דבתוס' רא"ש מיישב על שני הקושיות וז"ל י"ל דשאני מוקצה דנר דחמיר טפי דהוי כמו דחייה בידים לצורך השבת ומשום הכי לא מהני בה תנאה עכ"ל ומתבאר דמישב רק דחיה בידים ובכזה דבר לא מהני תנאי.

וא"כ אפשר שלזה הוסיף התוס' שדחיה בידים ולכן כלל לא מהני תנאי ויל"ע א"כ למה תוספות הוסיף עוד סברא ואפשר שבאמת בלא דחיה אולם רצה בזה בבין השמשות יהיה בזה מיגו דאיתקצאי ולא יהיה מהני תנאי.

ביישוב הרמב"ן לחלק בין נר לסוכה

ט. והנה הרמב"ן מיישב וז"ל ויכולני לומר דעצי סוכה כיון דדעתי' עלייהו ודאי לאחר יום טוב אי מתנה בי"ט מהני בהו תנאה אבל שמן כיון דסבור שהוא כלה בנר בשבת היאך יתנה על הספק אם יכבה והוא אין דעתו שיכבה וכל שכן כוס וקערה לר"ש וכיון שאין תנאי מועיל למותר השמן אין מועיל לנר עצמו שהרי הוא בסיס לשמן ופתילה וזו סברא מתקבלת לדעתי לפי גמ' שלנו שלא הזכירו במוקצה דנרות תנאי בכל השמועות הללו עכ"ל.

והנה יש להוסיף דלכאורה לא יודע כלל שישאר לו שמן ומה כלל ענין ההתנאה על זה וכתב הרמב"ן מד. בד"ה התם קערה דומיא דנר וז"ל ואף על גב דלשמן שבה (כגחלים) [כגדולים] דמיא דאפשר שלא תכבה עד שיכלה שמן שבו כיון דיהיב דעתיה אימתי תכבה משום נר עצמו לשמן נמי יהיב דעתיה אבל ברברבי לגמרי מקצה להו מדעתיה עכ"ל ומתבאר דברמת לא נותן ממש דעתו בשמן אלא מכח שממתין לנר מהני המתנה לשמן.

ולפי"ז ממשיך לבאר דהרי לא ברור שיהיה לו ובעיקרו לא איכפת לו שיגמר אלא אם ישאר ישתמש ממילא לא הוי מהני בכזה מצב תנאי.

ביישוב הרשב"א ביצה לחלק בין סוכה לתנאי בגרגות וצימוקים

י. הרשב"א ביצה כו: מחלק בד"ה אי דלא חזו כי אזמנינהו מאי הוי וז"ל וא"ת ומ"ש מסוכה רעועה דעלמא דאמרינן לקמן (ל' ב') שאם התנה עליה ונפלה בי"ט הכל לפי תנאו ואף על גב דכל בין השמשות לא חזיא י"ל דשאני התם דמינכרא הכנתה והזמנתה דהא נפלה מה שאין כן בגרוגרות וצמוקים דלא מינכרא ראיות דידהו  עכ"ל.

ומתבאר דכל מה דמהני תנאי דווקא אם משתנה המצב אבל אם המצב לא משתנה לא מהני תנאי ולכן בסוכה שנפלה התשנה המצב ומהני תנאי משא"כ גרגרות וצימוקים לא מהני תנאי כיון שחסר בהשתנות המצב וצ"ב סברא זו להגדרת התנאי דהרי זה בדעת ומה איכפת אם משתנה או לא משתנה המצב.

 

[א] אולם בר"ן צ"ע דהתבאר דמחלק בין כוס קערה ועשישית למיגו דאיתקצאי ולא מובן החילוק הרי מהני לר"ן בביצה לחזור בו במוקצה מחמת מיאוס לכו"ע וא"כ כל הנידון הוי רק מיגו דאתקצאי ולמה שלא יועיל תנאי.
[ב] ועין בפנ"י שכתב כדברינו בד"ה בתוספות בד"ה שבנר ושבקערה אסור כו' וז"ל ולכאורה לא ידענא מאי קשיא להו דלמא אין הכי נמי דמהני בו תנאי וכו' ונראה דוחק לומר משום דקתני סתמא משמע להו הכי דלכאורה משמע דבלא"ה אשכחן כמה משניות וברייתות דקתני בהו דיני מוקצה סתמא אף על גב דמהני בהו תנאי אף לשיטת התוס' כגון היכא דלא דחי בידים. ולכאורה היה נראה לי דמשמע להו דאי ס"ד דבנר שכבה הוי מהני תנאי למאי דלא משמע להו לחלק בין נר לסוכה רעועה א"כ מסתמא נמי אין סברא לאסור בנר שכבה משום דהו"ל כאילו התנה דמסתמא אין דעתו לאבד מותר השמן לאחר שיכבה וכ"ש בשמן המטפטף לר"ש דמשמע לעיל אפילו כשהניח כלי תחת הנר מבעוד יום לקבל השמן קתני לעיל במתניתין דאין ניאותין ממנו אפילו לר"ש כמו שכתבו התוספות לעיל וא"כ אמאי לא נימא דהוי כאילו התנה ועל זה מתרצים התוס' דהא דאסור בכל ענין ולא מהני תנאי היינו משום דדחי בידים כך היה נראה לי עכ"ל.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

רצון פנימי של דוד המלך

תפילין איך התחיל הסיפור והמצווה

למי הפתילים..

מסע החיים

כי אין הצר שווה בנזק המלך

בכך מסתיים שבחה של אשת רבי עקיבא?

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים