תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בענין תפיסה בספיקות
בבא מציעא
כותב החידוש: ישראל מאיר אביטן

מראה מקומות: בבא מציעא ו' ב'

בדין תפיסה בספיקות

דעת התוספות ביישוב סתירת הסוגיות מהכא לסוגיא דלקמן ק"ב וכתובות כ'.

א. ב"מ ו' ב' אמר ליה רב המנונא מתניתין היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה, ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה, והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, דקתני המוציא מחבירו עליו הראיה, וכי לא תקפו אסורין בגיזה ובעבודה. אמר ליה רבה קדושת בכור קאמרת  לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו, ואפילו הכי אסורים בגיזה ובעבודה דקדושה הבאה מאליה שאני. אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר. ואי סלקא דעתך תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו, אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן וכו'. ובתוס' כתבו דהכי הוא מסקנא דשמעתתין דתקפו כהן מוציאין מידו ולא מהני תפיסה.

והקשו התוס' מהא דאיתא לקמן (ק"ב) המשכיר בית לחברו בי"ב דינר לשנה מדינר זהב לחודש ונתעברה השנה ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור. ואמרינן בגמ' אמר שמואל לא שנו אלא שבא באמצע החודש, אבל בא בתחילת החודש כולו למשכיר בסוף החודש כולו לשוכר. והק' בתוס' אמאי מהני תפיסת השוכר בקרקע לענין שמה שדר כבר לא ישלם שכירות והא הכא מסקינן דתקפו כהן מוציאין מידו והתם נמי היה להוציא מידי השוכר. וכתבו התוס' ליישב וז"ל "וי"ל דהתם נכנס בהיתר לכך מהניא תפיסתו אבל הכא לא בהיתר תפס כי אם בספק", ויל"ע מה כוונת התוס' ביישוב זה.

ועוד הקשו התוס' מהא דאיתא בכתובות (י"ט ב') ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו, ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים, ואם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין אלו נאמנין, ופריך ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו ומסקינן התם אמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה, ופירש"י שם דאי תפס המלוה לא מפקינן מיניה, וצ"ע אמאי לא מפקינן מיניה והא הכא מסקינן דתקפו כהן מוציאין מידו. וכתבו התוספות ליישב בזה דהתם איירי שתפס קודם שנולד הספק דהיינו קודם שבאו העדים ולהכי מהניא תפיסה. ובתוספות שם כתבו עוד ליישב דתפיסה בטענת ברי מהני והתם הוא טוען ברי.

ומבואר א"כ דדעת התוספות דתקפו כהן מוציאין מידו, ומ"מ יש פעמים שמועילה התפיסה, או בתפס בהיתר [ויל"ע מה כוונת התוספות בזה] או בתפס בטענת ברי, או בתפס קודם שנולד הספק.

דעת התוס' בדברי רב נחמן דקרקע בחזקת בעליה קיימת, ובדעת שמואל.

ב. והנה בתוספות הקשו מדברי שמואל דאמר בא בסוף החודש כולו לשוכר, וקשה מהא דהא אמרינן הכא דתקפו כהן מוציאין מידו. ולכאו' ילה"ק אדפריך מדשמואל דלית הלכתא כוותיה לייתי סייעתא מדרב נחמן דאמר התם קרקע בחזקת בעליה קיימת ואפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר ולא מהניא תפיסת השוכר, והלכתא כוותיה. ובפני יהושע כתב לבאר בזה דאין כוונת התוס' להקשות אלא ע"ד שמואל דאמר דבבא בסוף החודש כולו לשוכר, א"כ תיקשי ממתני' דהספיקות נכנסים לדיר להתעשר, ולהכי לא מייתי סייעתא מדרב נחמן. אמנם נראה דאף לדברי רב נחמן קשה דהא רב נחמן התם קאמר דטעמא דלא מהני תפיסה הוא משום דקרקע בחזקת בעליה קיימת, וה"נ סבר בכ"מ [עיי' לקמן ק"י דאמרינן דר"נ סבר בעלמא דקרקע בחזקת בעליה קיימת], ובאמת אה"נ מהני תפיסה אף לרב נחמן אלא דקרקע בחזקת בעליה קיימת, וא"כ קשה אמאי לא פריך מדרב נחמן דאמר דאין מוציאין מידו, והא דבהשואל מוציאין מידו היינו משום דקרקע בחזקת בעליה קיימת.

והנראה בביאור הדבר דלהכי לא מייתי התוס' סייעתא מדברי רב נחמן, דאפשר דבעלמא ס"ל דתקפו כהן אין מוציאין מידו, והא דאמר רב נחמן התם דמוציאין היינו משום דקרקע בחזקת בעליה קיימת והרי השוכר לא תפס את גוף הקרקע אלא את התשמישים בלבד ולהכי אין תפיסתו תפיסה, ואדרבה י"ל דתיקשי מהא דמשמע מדברי רב נחמן דהא דמוציאין הוא מטעמא דקרקע בחזקת בעליה קיימת, ולולא האי סברא אין מוציאין. וע"כ משני התוס' דהתם היתה תפיסתו בהיתר ושאני [והא דפריך בתוס' ממילתא דשמואל ולא מדרב נחמן היינו משום דשמואל קאמר להדיא דאין מוציאין]. והא דלשמואל מוציאין מידו אע"ג דלא תפס אלא את התשמישים ולא את גוף הקרקע, צ"ל דס"ל לשמואל דהשוכר תפס את זכויות השכירות ולהכי אין מוציאין מידו כיון דנכנס בהיתר ודו"ק. ונמצא א"כ דבין לדעת רב נחמן ובין לדעת שמואל תקפו כהן מוציאין מידו, אא"כ נכנס בהיתר. ומיהו בקרקע ס"ל לרב נחמן דלא מהני תפיסתו דלא חשיבא תפיסה היכא דתופס התשמישים לבד, ושמואל פליג עליה בהא.

דעת הרא"ש דמייתי סייעתא מדברי רב נחמן, ובקו' התפארת שמואל בזה.

ג. וברא"ש (סי' י"ג) כתב דהכי הלכתא דתקפו כהן מוציאין מידו, והכי אמר רב נחמן דאפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר. והקשה התפארת שמואל דהא התם טעמא משום דקרקע בחזקת בעליה קיימת ולהכי לא מהניא תפיסה, ודברי הרא"ש צ"ע בזה.

ושמעתי בביאור דברי הרא"ש, דס"ל להרא"ש דרבה ורב המנונא פליגי בסוגיין אי דין המוציא מחברו עליו הראיה גורם לזכייה ודאית או זכייה מספק, ונפק"מ אי תקפו כהן מוציאין מידו או לא, דאי אין זכיית המוחזק אלא מספק מהני תפיסת הכהן. ולהכי הוכיח הרא"ש מדברי רב נחמן דהמוחזק זכה בחפץ זכייה ודאית ולא זכיית ספק, וראיה לדבר דאי אין זכייתו אלא מספק א"כ אמאי לא מהני תפיסת תשמישי החצר. ובשלמא אי זכייתו היא בתורת ודאי איכא למימר שפיר דלא מהני תפיסת התשמישים כיון דלאו תפיסה היא כמשנ"ת דהא גוף הקרקע בחזקת המשכיר, אלא אי אין תפיסתו אלא מספק א"כ אמאי לא מהני תפיסת התשמישים, והא מספק יזכה המשכיר בקרקע והשוכר בתשמישים, וכ"א זכה במה שהוא מוחזק. ולהכי הוכיח הרא"ש דדין ודאי הוא ולהכי ליכא למימר דמהני תפיסת התשמישים לבד ללא תפיסת הקרקע ודו"ק.

וא"כ מוכח דדעת התוס' דלא מייתי סייעתא מדרב נחמן הוא דלא כדברי הרא"ש, דאי כדברי הרא"ש דרבה ורב המנונא פליגי אי זכייתו בודאי או בספק אמאי לא מייתי סייעתא מדרב נחמן. אע"כ לדברי התוס' לכו"ע זכייתו היא זכייה ודאית, ולהכי ליכא ראיה מדברי רב נחמן ואדרבה להכי לא מהני תפיסה לכו"ע כיון דאין התפיסה אלא בתשמישים ולא שמיה תפיסה. אלא סברו התוס' דרבה ורב המנונא פליגי אי תפיסת שמא מועילה כאשר אף המוחזק אינו מוחזק אלא בטענת שמא, דרב המנונא סבר דהא כל האי דינא דלא מפקינן מיניה הוא משום דהמוציא מחברו עליו הראיה, אמנם אחר שהתופס תפס הרי השני מוציא ועליו להביא ראיה ואין האחד עדיף מחברו כיון דתרווייהו שמא [ואע"ג דדין המע"ה גורם זכייה ודאית וכמשנ"ת לעיל, מ"מ הני מילי לענין שאין בי"ד מוציאין ממנו, אך היכא דתפס ס"ל לרב המנונא דהכהן מצי לטעון לישראל את לא עדיפת מינאי, דאף אתה שמא ואין טענתך אלא מחמת שאתה מוחזק, ואילו עתה אני המוחזק].

אמנם רבה סבר דתפיסת שמא לא מועילה, וביאור הדבר הוא דס"ל לרבה דתפיסה בטענת שמא אי"ז תפיסה אלא גזלה, ודוקא היכא דתפס ברשות או בטענת ברי הוי תפיסה ומעתה הוא המוחזק וחובת הראיה מוטלת על הישראל, אלא היכא דתפס בטענת שמא ואיהו גופיה לא ידע אי ממון זה שייך לו אם לאו, אי"ז תפיסה אלא גזלה בעלמא.

ונמצא פסקן של דברים, דלדעת התוס' והרא"ש מהני תפיסה בטענת ברי, ותפיסה קודם שנולד הספק וכההיא דתרי ותרי בכתובות דתפס מקמי דאתו סהדי, ובתפיסה בהיתר וכגו' ההיא דמרחץ פליגי התוס' והרא"ש, דעת התוס' דמהני, ודעת הרא"ש דלא מהני ובעינן אודויי אודי ליה.

שיטת הרמב"ן ביישוב סתירת הסוגיות, ודיני התפיסות לפי"ז.

ד. הרמב"ן בסוגיין ג"כ כתב דמסקינן דתקפו כהן מוציאין מידו, והקשה הרמב"ן מהסוגיא בכתובות דהתם מבואר דמועילה התפיסה. ונראה בדברי הרמב"ן דכוונתו ליישב ב' תירוצים, הא' דבמילתא דעבידא לאיגלויי מהני תפיסה דאטרוחי בי דינא תרי זימנא לא מטרחינן [וכההיא דלקמן ק"י א' עיי"ש היטב], ולהכי בתרי ותרי מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ומהני תפיסה משא"כ בספק בכור לא עבידא לאיגלויי ולהכי מוציאין מידו. ועוד כתב הרמב"ן ליישב דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא, ואפי' באיסורין לא אזלינן בתר חזקה היכא דאיכא תרי ותרי ולהכי מהני תפיסה משא"כ בספק בכור.

ונראה דכוונת הרמב"ן ליישב בזה דכנגד עדים אין כוח לחזקה להכריע, דבכל ספק חזקת המוציא מחברו עליו הראיה גורמת שלא יוכל השני לתפוס, אמנם היכא דאיכא ב' עדים שמעידים ששטר זה כשר, אין בכוח חזקת ממון להכריע כנגד ב' עדים אלו ולפסול את השטר, ולהכי בתרי ותרי מהני תפיסה משא"כ בספק בכור.

ובקונטרס הספיקות (ג' ב') כתב דנראה דהרמב"ן פליג על תירוצי התוספות והרא"ש, ולדעת הרמב"ן לא מהני תפיסה בטענת ברי וכן לא מהני תפיסה קודם שנולד הספק, וכתב דמדהא דלא תי' הרמב"ן את תירוצי התוס' לגבי תו"ת דהתם מהני משום שתפס קודם שנוה"ס אין להביא ראיה, דדלמא נראה לו דוחק להעמיד ההיא ברייתא בתפס קודם שנולד הספק דוקא, אמנם ילה"ר לדבר מהא דהרמב"ן כתב להוכיח דתפיסה ברשות מהני מהא דאמרינן לקמן (ע"ט א') תנו רבנן השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך רבי נתן אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן, והוכיח הרמב"ן מהא דאם נתן לא יטול דתפיסה מהני, ואע"ג דהכא אמרינן תקפו כהן מוציאין מידו, התם שאני דתפס ברשות. ולכאו' קשה דהא התם שאני דתפיסה קודם שנוה"ס הוא. ומוכח א"כ דהרמב"ן לא ס"ל האי פירוקא ואף תפיסה קודם שנוה"ס לא מהני.

וכן ברא"ש בכתובות (פ"ב סי' י"ג) הביא דדעת הר"ר יונה והר"ר מאיר דלא מהני תפיסה קודם שנוה"ס, ובקוה"ס (שם) כתב דאף שאר הראשונים ס"ל דלא מהני תפיסה קודם שנוה"ס, ויל"ע במאי פליגי.

ביאור מח' הראשונים אי מהני תפיסה קודם שנולד הספק או לא מהני.

ה. והנראה לכאו' דדעת הרא"ש והתוס' הוא יותר פשוט, דהא דין המוציא מחברו עליו הראיה אינו דין ממוני אלא דהבי"ד משתמטים מדין זה ופוסקים לבעל דין דאע"פ דאיכא ספק ואיכא למימר יחלוקו, מ"מ אין לפסוק הדין ללא ראיה [ועיי' לעיל סי' ג' אות ו' שהארכתי בזה בראיות ברורות ואכמ"ל], ולהכי כיון שתפס קודם שנולד הספק, וכגו' שתפס ע"פ השטר ואח"כ באו עדים ואמרו דפסולי עדות היו וכו', מ"מ מהניא תפיסתו כיון דעתה הרי הוא מוחזק, ותפיסתו היתה כדין, ועל השני להביא ראיה דעתה הרי הוא המוציא.

אמנם דעת הרמב"ן וסיעתיה צ"ב בזה אמאי לא מהני תפיסה קודם שנולד הספק. ויש לבאר בזה כיון דאחר שבאו עדים ואמרו דקטנים היו פסולי עדות היו, הרי התברר למפרע דתפיסתם שלא כדין היתה והיה על הממון להישאר בידי המוחזק כיון דספק ממון הוא. ואע"ג דעתה הוא תפוס מ"מ למפרע התברר דלא מהניא תפיסתו.

כל הראשנים דס"ל דתפיסה בטענת ברי מועילה, ה"ה לתפס קודם שנוה"ס, וכן להיפך.

ו. והנה הובא לעיל דעוד נחלקו הראשונים אי מהני תפיסה בטענת ברי או לא מהני, והנה לפי מה שנתבאר לעיל דסברת הראשונים בתפיסה קודם שנוה"ס דלא מהני היינו מחמת דלמפרע התברר דתפיסתו אינה תפיסה, א"כ אין ענין מחלוקת זו לזו כלל, וב' מחלוקות הם. אך הנראה דליכא למימר הכי, דהא התוס' והרא"ש הקשו מדברי הגמ' בכתובות כ' דהתם מבואר דמועילה תפיסה, והוכיחו מזה ב' יסודות, דהתפיסה מועילה היכא דטוען ברי, וכן התפיסה מועילה היכא דתפס קודם שנולד הספק, ומוכח דשורש אחד להם, דאי לאו הכי מהיכי תיתי להתוס' והרא"ש לחדש ב' דינים ע"פ מקור א', ותפסת מרובה לא תפסת.

ועוד ילה"ר דיסוד א' לב' המחלוקות הנ"ל דהא כל הראשונים דס"ל דתפיסה בטענת ברי לא מועילה, ס"ל דאף אי תפס קודם שנולד הספק אין מועילה תפיסתו ומוציאין מידו, ומאן דאמר דמהני תפיסה בטענת ברי ס"ל דמהני אף בתפס קודם שנולד הספק, ומוכח א"כ דיסוד א' להם.

[ובדברי הרא"ש יש מן האחרונים שפקפקו וס"ל בדעת הרא"ש דאף תפיסה קודם שנוה"ס לא מהני אא"כ תופס בטענת ברי, והוא שלא כדברינו. אמנם המעיין בדברי הרא"ש כתובות פ"ב סי' י"ג יראה דמפורש הדבר כמשנ"ת, דכתב שם הרא"ש וז"ל "והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דב"מ גבי תקפו כהן מוציאין אותו מידו ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק א"נ שאני הכא שטוען ברי", ומפורש הדבר דב' תירוצים שונים הם. אמנם בתרומת הדשן (הו"ד בקוה"ס ג' ב') כתב דדעת הרא"ש דלא מהני תפיסה קודם שנוה"ס אא"כ טוען ברי, וכן הביא בקונטרס הספיקות בשם מוהר"ד בן לב, וביאר דלפי"ז כוונת הרא"ש לתרץ דהתם איירי בתפיסה קודם שנוה"ס ובטענת ברי, אי נמי איירי בטוען ברי. ודבריו תמוהים אי הכי אמאי כתב הרא"ש בתירוצא קמא דאיירי בתפס קודם שנוה"ס, והא אף בלא"ה מהניא תפיסה כיון שטוען ברי. והא ליכא למימר דבתי' קמא ס"ל דבעינן תרתי לטיבותא, דהא מפורש ברא"ש ובתוס' רא"ש במקומות רבים דתפיסה בטענת ברי לחוד מהניא. ובקונטרס הספיקות שם הביא דדעת הש"ך בספרו תקפו כהן דדעת הרא"ש כדעת התוס' דמהני תפיסה קודם שנוה"ס אף בטענת שמא, אמנם הקוה"ס שם נחלק עליו, אך הנראה יותר כדברי הש"ך דס"ל להרא"ש דהן בתפיסה קודם שנוה"ס, והן בתפס בברי תפיסתו תפיסה ואין מוציאין מידו ואכמ"ל].

ביאור דברי הראשונים דתפיסה בטענת ברי וקודם שנוה"ס יסוד ושורש אחד להם.

ז. והנראה בביאור הענין, ובהקדם לכך יש להקשות אעיקר דינא דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה ולא מהני תפיסה, ולהכי אף שהישראל אינו מוחזק בספק בכור אלא בטענת שמא, מ"מ אי תקפו כהן מוציאין מידו כיון דהמע"ה, ויל"ע דהא כיון דאין הישראל מחזיק בספק אלא מחמת דין המע"ה, מה ימנע מהכהן לתפוס, והא מעתה הרי הכהן תפוס והמוציא ממנו עליו הראיה. ושמעתי לבאר דהיכא דהכהן תופס בטענת שמא לאו תפיסה מיקרי אלא גזלה מיקרי, ואין תפיסה זו מועילה להחשיבו כמוחזק, וזהו ביאור הדברים לדעת התוס' והרא"ש.

ולהכי ס"ל לתוס' והרא"ש דכל היכא דאינו תופס בגזילה אלא יש מקום וטענה לתפיסתו, וכגו' בתופס בטענת ברי דיש מקום לתפיסתו ואינה חשובה כגזלה, וכן בתופס קודם שנולד הספק יש מקום לתפיסתו דהא בעידנא דתפס ברשות בי"ד תפס ואי"ז כגזלה, מעתה הרי הכהן מוחזק ואין הישראל יכול להוציא ממנו כיון דהמוציא מחברו עליו הראיה.

אמנם הרמב"ן וסייעתיה סבירא להו דהא דלא מהני תפיסת הכהן אינו מטעם דחשיב כגזלה, אלא כיון דדין המוציא מחברו עליו הראיה גורם להחזקת ודאי ביד הישראל וקם דינא, ולהכי אף אם יתפוס בטענת ברי או יתפוס קודם שנולד הספק מ"מ לא מהניא תפיסתו כיון דאינו תופס בטענות המתקבלות בבי"ד, והרי קם דינא דהישראל מוחזק ובידיה קיימא. אך רב המנונא סבירא ליה דאין המע"ה גורם להחזקת ודאי ביד הישראל ולהכי אי תקפו כהן אין מוציאין מידו [וכן ביאר בקובץ הערות סי' ע"א פלוגתא דרבה ורב המנונא, דפליגי אי המע"ה גורם החזקת ודאי].

[ואע"ג דלעיל אות ג' פירשתי דהרא"ש ס"ל דרבה ורב המנונא נחלקו אי דין המע"ה גורם החזקת ודאי או החזקת ספק, והוא כדברי הרמב"ן בביאור הסוגיא, מ"מ ס"ל להרא"ש דאע"ג דגורם להחזקת ודאי מ"מ כל עוד שאינו גוזל הרי תפיסתו מועילה ובזה נחלק ע"ד הרמב"ן ואכמ"ל].

ולפי"ד מיושב נמי איך הסיקו התוס' והרא"ש ב' יסודות ממקור א', דייסדו דתפיסה בטענת ברי מועילה, וכן תפיסה קודם שנוה"ס מועילה, ואע"ג דלמדו זאת ממקור א' ובחד מהנך תירוצי סגי, מ"מ כיון דהא בהא תליא אתי שפיר היאך ייסדו ב' יסודות הנ"ל.

מח' הרמב"ן והתוס' והרא"ש אי מהני תפיסה היכא דקיי"ל דיחלוקו, ולשיטתייהו אזלי.

ח. אם כנים דברינו, אתי שפיר היטב מח' נוספת דנחלקו בה הרמב"ן והרא"ש. דהנה כתב הרמב"ן בסוגיין וז"ל "אבל תיקו שדינו שיחלוקו שאין אחד מהן מוחזק יותר מחברו אם תפס אחד מהם אין מוציאין מידו, וזה מפורש בהלכות רבינו הגדול ז"ל בפרק המפקיד וכו'". ובודאי איירי בין בטענת ברי ובין בטענת שמא, דהא היכא דקיי"ל המע"ה ס"ל להרמב"ן דלא שנא אי תופס בטענת ברי או בטענת שמא.

אמנם מדברי התוס' רא"ש (במכילתין ב' ב' ד"ה אי אמרת בשלמא) יש ללמוד דאף בכה"ג דלא אמרינן המע"ה מ"מ אי תפס מפקינן מיניה, אא"כ תפס בטענת ברי דבכה"ג מהני אף אי קיי"ל המע"ה, דהנה איתא בגמ' התם לימא מתניתין דלא כסומכוס, דאי כסומכוס האמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה, אלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה, האי מאי אי אמרת בשלמא רבנן התם דלא תפסי תרווייהו המע"ה, הכא דתרווייהו תפסי פלגי לה בשבועה. ובתורא"ש כתב דמדברי הגמ' "התם דלא תפסי תרווייהו המע"ה", יש ללמוד דאי תפס מהניא תפיסתו, דדוקא כיון שלא תפסי אמרינן המע"ה. וכתב התורא"ש דליכא למימר הכי ובודאי תפיסתו לא מועילה, וכתב להוכיח כן מדברי רב נחמן דאפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר ומוכח דלא מהניא תפיסתו [עיי' לעיל אות ג'], וכן יש להוכיח מהא דתקפו כהן מוציאין מידו. והקשה התורא"ש מהא דאמרינן לקמן (ק' א') המחליף פרה בחמור וילדה וכו' יחלוקו, ופריך וליחזי ברשותא דמאן קיימא, ומוכח דמהני תפיסתו וכתב הרא"ש דהתם שאני דברי הוא ולהכי מהניא תפיסתו, ומשמע דבטענת שמא אין מועילה תפיסתו.

וכן מבואר בתוס' בכתובות (כ' א') דכתב שם וז"ל "דלרבנן דאמרי המע"ה היינו דינא דכל דאלים גבר כיון דמהניא תפיסה כשטוען ברי", ומשמע דבטוען שמא לא מהניא תפיסתו, ומבואר א"כ דבתפיסה בטענת ברי ובקודם שנוה"ס, דעת הרמב"ן וסיעתיה דלא מהני אמנם דעת התוס' והרא"ש דמהני, ובתפיסה ביחלוקו בטענת שמא פליגי להיפך, דעת הרמב"ן דמהני ודעת התוס' והרא"ש דלא מהני, ויל"ע אם יסוד אחד לדבר.

והנראה דהתוס' והרא"ש אזלי בזה לשיטתייהו דסבירא להו דבכדי להחזיק בעינן שיתפוס מחמת טענה וכמשנ"ת לעיל, ולהכי תפיסה בטענת ברי מועילה, וכן נמי תפיסה קודם שנולד הספק, אך היכא דתפס בטענת שמא אף אם הדין יחלוקו מ"מ אין תפיסתו מועילה [ובפרט למש"כ התוס' בצ"ז ב' דחשיב שניהם מוחזקים ועיי' לעיל סי' ג' דאף רבנן ס"ל הכי ואכמ"ל, לפיכך הוי תפיסה שלא בהיתר אלא בספק ולא מהניא תפיסתו].

ואף הרמב"ן לטעמיה אזיל, דהא דעת הרמב"ן דלא מהני תפיסה אף בטענת ברי וקודם שנוה"ס הוא מחמת דדין המע"ה גורם החזקת ודאי, אמנם היכא דאין הדין המע"ה וליכא מוחזק אלא יחלוקו הרי תפיסתו מועילה כיון דאינו תופס ממוחזק. ולפי"ז מחלוקת יסודית נחלקו הראשונים בכל הסוגיא אמאי אין מועילה תפיסה ממוחזק, אי כיון דדין המע"ה גורם להחזקת ודאי ולהכי אף בטענת ברי וקודם שנוה"ס לא תועיל תפיסה, אמנם בכה"ג דליכא דין המע"ה מועילה תפיסתו, או דלמא האי דינא הוא מחמת דאי"ז תפיסה אלא גזלה ולהכי היכא דתופס בטענת ודאי או בתופס קודם שנולד הספק דאי"ז גזלה אלא תפיסה מועילה תפיסתו.

תפיסה ברשות, אף לרמב"ן מהני, וביאור החילוק בין זה לשאר תפיסות.

ט. אמנם לגבי תפיסה ברשות, כולי עלמא מודו דמהני תפיסה, וכ"כ הרמב"ן בסוגיין [ועיי' בקוה"ס ז' א' דהכי הוא דעת רוב הראשונים]. ומייתי ראיה מהא דאמרינן לקמן (ק"ב ב') כור בשלושים סאה בסלע ראשון ראשון קנה משום דתפס, וכן נמי יש להביא ראיה מהא דאמרינן בב"מ (ע"ט א') השוכר ספינה וטבעה לה בחצי הדרך ר' נתן אומר אם נתן לא יטול, והטעם משום דתפיס. ואע"ג דתקפו כהן מוציאין מידו התם שאני דהא תפיס ברשות, וחידש הרמב"ן דאם חזר הראשון ותקפו מוציאין מידו, וכדין תקפו כהן דמפקינן מיניה. ולכאו' יש מקום עיון מאי שנא תפיסה בטענת ברי וקודם שנולד הספק דנתברר לעיל דעת הרמב"ן וסיעתיה בזה דמוציאין מידו, ואילו בתפס ברשות אין מוציאין מידו. ועוד דהא אפי' חזר הראשון ותקפו מוציאין מידי הראשון, הרי שיש הכרעת ודאי שהחפץ בחזקת השני שתפס ברשות.

אכן נראה דחלוק דין תפיסה ברשות מתפיסה בטענת ברי וקודם שנולד הספק, ואף לדעת התוס' והרא"ש חלוקים הם בדיניהם וכמו שיתבאר להלן. ויסוד החילוק הוא שהתופס בטענת ברי או תפס קודם שנולד הספק סבר הרמב"ן דלא מהני כיון דהמע"ה גורם החזקת ודאי וכמשנ"ת לעיל, ולהכי אף אם תפס מוציאין ממנו. משא"כ תפיסה ברשות אי"ז מוגדר כתפיסה אלא הבעלים נתן את החפץ לשני, ומעתה השני מוחזק בו. וכההיא דהשוכר ספינה וטבעה לה בחצי הדרך דאמר ר' נתן אם נתן לא יטול, וטעמא כדאמרן כיון דהבעלים נתנו לו בכדי שיחזיק בדבר, ומעתה הרי השני מוחזק, ואם תפס הראשון מפקינן מיניה וכדין תקפו כהן.

ומהטעם הנ"ל, אף לדברי התוס' והרא"ש יש נפק"מ בין תפיסות אלו, ובתפיסה ברשות ס"ל דאם חזר הראשון ותקפו ממנו מוציאין מידו וכמשנ"ת לעיל דהא המוחזק כיום מוחזק לא מחמת תפיסה אלא מחמת שהבעלים נתן לו להיות מוחזק, משא"כ בתפס בטענת ברי או קודם שנוה"ס דן בזה בקונטרס הספיקות (ג' ז') וכתב דיותר נראה דאם חזר הראשון ותפס תפיסתו תפיסה ואין מוציאין מידו. והטעם הוא כמשנ"ת לעיל דהתופס בטענת ברי או קודם שנוה"ס אי"ז תפיסה המגדירה אותו כמוחזק, אלא דלא מפקינן מיניה כיון דתפס בהיתר ואין תפיסה זו מוגדרת כגזלה ויכול הוא לומר המע"ה ולהכי לא מפקינן מיניה בדיניה, אבל אי הדר ותפיס לא מפקינן מיניה. משא"כ בתפיסה ברשות הרי הוא מוחזק ע"פ הבעלים ומעתה אי חזר ותפסו מוציאין מידו.

מהו תפיסה ברשות, ומהו דין שאלה ופקדון בזה.

י. והנה לפי האמור לעיל תפיסה ברשות אינה אלא היכא דהבעלים נתן לו להחזיק, וכההיא דהשוכר ספינה וטבעה לה בחצי הדרך דאמר ר' נתן אם נתן לא יטול, והטעם הוא כמשנ"ת לעיל דהבעלים נתן לו מעות אלו בנתינה גמורה שיהיה בהם בעלים ומעתה הרי הוא מוחזק במעות אלו לענין כל ספק שנולד בדבר. וכן לענין כור בשלושים סאה בסלע. אמנם היכא דנתנו לו בתורת שאלה או פקדון, וכגו' שנולד ספק בכור ונתן הישראל לכהן את הספק בתורת שאלה או פקדון, דבר פשוט וברור הוא שאין מועילה תפיסתו, וכ"כ בתרומת הדשן (שכ"א ד"ה ומהשתא). ובקונטרס הספיקות (ז' א') הביא דעת מוהר"י בן לב דאף אי התפיסו בתורת שאלה ופקדון מהני, וכתב להוכיח כן דאי כדברי התרומת הדשן, אמאי לא נמצא כן בדברי הראשונים לחלק. וכן סבר הגידולי תרומה [הו"ד בקוה"ס שם], אמנם בקונטרס הספיקות הכריע כדעת התרומת הדשן, וכן הכריע הש"ך בספרו תקפו כהן [הו"ד שם].

ובדברי מוהר"י בן לב שהוכיח דתפיסה ברשות מקרי אף אי נתנו לו בתורת שאלה ופקדון מהא דלא חילקו הראשונים בזה, לכאו' יש לתמוה דמה יש להם לחלק בין שאלה ופקדון לשאר תפיסה ברשות אחר דלא אמרו את דברם אלא היכא שהתפיסו שיהיה שלו, וביותר מזה לא נמצא בדברי הראשונים. ועוד דהא ברא"ש (סופ"ק דבכורות, סי' ט"ו) הביא מהרמב"ן דתפיסה ברשות מהני, ואיירי התם הרא"ש לענין ספק בכור וכתב וז"ל "אבל נתנוהו לו בעלים הדר הוו להו כהן בעלים והוו להו בעלים המוציא מחברו עליו הראיה כדתנן בפרק יש בכור ר"ע אומר אם נתן לא יטול וכו' והכי אמר גבי כל ספק דממונא גבי כור בשלושים סאה בסלע וכו' וכן בפרק האומנין השוכר את הספינה וכו' אם נתן לא יטול", ואי כדברי הגידו"ת ומהר"י בן לב אמאי לא חידש הרמב"ן ביותר, דאף היכא דנתנו לו בתורת שאלה הוי ליה הישראל בעלים. ונראה דדבר פשוט הוא דלא מהניא תפיסת השני אא"כ נתנו לו כדי שיחזיק בזה, ובתורת שאלה ופקדון לא.

ביאור יסוד המחלוקת אי תפיסה בתורת שאלה ופקדון מועילה או לא.

יא. ונראה דיסוד מחלוקת האחרונים אי תפיסה בתורת שאלה ופקדון מהני או לא מהני הוא תלוי בגדר הדין אמאי תפיסה שלא ברשות ובטענת שמא לא מועילה, אי נימא דאין התפיסה מועילה כיון דאי"ז תפיסה אלא גזלה, א"כ היכא דתפסו בתורת שאלה או פקדון הרי אין חפץ זה נמצא אצלו בגזלה ותפיסתו תפיסה, אמנם אי נימא דהטעם דלא מהני תפיסה הוא משום דהמע"ה גורם דין ודאי למוחזק, א"כ אף היכא דנתנו לו בתורת שאלה ופקדון מ"מ לא מהני תפיסתו [ושו"מ שביאר כן בביאור זר זהב על קוה"ס שם].

אמנם נראה דאף אי הא דלא מהני תפיסה בטענת שמא ושלא ברשות הוא מחמת דהוי כגזלה, מ"מ תפיסה ע"י שאלה לא הוי כתפיסה ברשות ולא מהני. וראיה לדבר דהא המייסדים לדעה זו דטעם הדבר דתפיסה לא מועילה בטענת שמא הוא מחמת דהוי כגזלה הם התוס' והרא"ש וכמשנ"ת לעיל, ואילו דעת הרא"ש הוכחנו לעיל דתפיסה ע"י שאלה ופקדון לא מקרי תפיסה ברשות מהא דכתב דתפיסה ברשות איירי כגו' שהישראל נתן את הספק לכהן והניח החידוש הגדול שתפיסה אחר שאלה מועילה, והטעם שלא כתבו הוא משום שלא סבר כן.

והנראה דטעם הדבר, דאף אחר שבא לידו בתורת שאלה ופקדון מ"מ אי"ז תפיסה שלא בתורת גזלה, דהא אחר שתמו ימי השאלה מעתה הרי השואל מחזיק חפץ זה תחת ידיו בגזלה, ואע"ג דאי"ז גזל כגו' "ויגזול את החנית מיד המצרי", מ"מ במשפטי הממון הרי הוא מחזיק את הדבר בגזלה ולא מועילה תפיסתו.

קו' הגידו"ת מדברי התוס' והנמוק"י ליישב ההיא דמרחץ משום שנכנס בהיתר.

יב. ובקוה"ס (שם) הביא דהגידולי תרומה כתב להוכיח כדבריו מהא דבתוס' ובנימוק"י בסוגיין כתבו להקשות אמסקנא דשמעתתין דתקפו כהן מוציאין מידו מההיא דמרחץ דאמר שמואל בבא בסוף החודש כולו לשוכר, ותי' התוס' דהתם שאני שהרי נכנס בהיתר, ובנמוק"י כתב שנכנס ברשות, ואף כוונת התוס' נראה דכוונתו ליישב דהוי תפיסה ברשות, והא התם איירי דומיא דשאלה ופקדון דאיירי בחצר שהשכיר לו לזמן ואי כדברי התרוה"ד הא ליכא בזה תפיסה ברשות.

אך הש"ך בספרו תקפו כהן [הו"ד בקוה"ס שם] כתב ליישב דהתם איכא ספק תפיסה ברשות, דהנה אי קיי"ל אליבא דאמת דחודש העיבור כולו לשוכר א"כ הרי הוא תפוס ברשות כיון דדינא כוותיה, אמנם אי אליבא דאמת חודש העיבור כולו למשכיר א"כ אין השוכר תפוס כלל, ובגוף הספק בממון איכא נמי ספק אי תפס ברשות או לא, וכיון דספק תפיסה ברשות הוא א"כ שניהם ספק מוחזקין, ודינא המע"ה.

וביותר נראה, דהא ודאי ליכא למימר דלדברי התוספות אף החזקה ע"י שאלה ופקדון הוי תפיסה ברשות, מהא דבמכלתין (להלן ק' א') אמרינן בגמ' גבי המחליף פרה בחמור וילדה ואין ידוע וכו' וליחזי ברשות דמאן קיימי, והק' בתוס' דהא גודרות אין להם חזקה וכתבו ליישב דהכא דאיכא דררא דממונא שאני ועוד דהא טוען ברי.

ועוד כתבו בתוס' וז"ל "ולא דמי לאחד שהפקיד טלה חי אצל בעל הבית ויש לבעה"ב כמו כן טלה חי ומת אחד מהן דאמר בפ"ב דבכורות דהמפקיד הוי המע"ה ומועלת חזקת בעל הבית אף על פי שטוען ספק דהתם היה מוחזק בודאי בטלה חי מעיקרא אבל כאן לא הוחזק מעולם לוקח בולד זה בודאי", ואי תפיסה ע"י שאלה ופקדון חשיב תפיסה אמאי לא כתבו התוס' שם דתפיסה ברשות שאני, אע"כ כיון דהתם איירי בפקדון אי"ז תפיסה ברשות.

מחלוקת הראשונים בתפיסה בתרי ותרי.

יג. הובאה לעיל קושיית הראשונים דהא בשמעתתין מסקינן דתקפו כהן אין מוציאין מידו, וקשה מהא דאמרינן בכתובות כ' תנו רבנן שנים חתומין על השטר ומתו, ובאו שנים ואמרו קטנים היו אנוסים היו פסולי עדות היו, אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר כשר, ופריך ומגבינן ביה כבשטרא מעליא, ואמאי הא תרי ותרי נינהו, ומשני דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא אחזקת מריה, ופירש"י התם ואי תפס לא מפקינן מיניה, וקשה אמאי לא מפקינן מיניה והא במסקנא דשמעתתין אמרינן דתקפו כהן מוציאין מידו.

וכתבו בתוס' והרא"ש לתרץ דהתם שאני דטוען ברי, ותפיסה בטענת ברי מועילה. אי נמי יש לחלק דבתפיסה קודם שנולד הספק מהני, והתם איירי בתפס קודם שבאו עדים. אמנם הרמב"ן לא תירץ את התירוצים הנ"ל [ונתבאר לעיל דסבירא ליה דאף בכה"ג לא מהני תפיסה], ולכך יישב הרמב"ן דתפיסה בתרי ותרי מהני, וז"ל "אבל י"ל דכל תרי ותרי לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת דמרה קמא אלא מאן דתפס תפס במטלטלי, דספיקא דאורייתא הוא וכל ספיקא דאורייתא אפילו גבי איסורי נמי לא אמרינן אוקמינן אחזקה כדפרישית בקידושין פרק האומר, ובזה כל השמועות מתחוורות", עכ"ל, וכן הוא דעת הרשב"א והר"ן בסוגיין.

וביאור הדבר דהנה באיסורים היכא דאיכא תרי ותרי ורוב, וכגו' דרוב מורה לאיסור ואיכא נמי תרי ותרי, לא אזלינן בתר רובא כנגד העדים. וטעם הדבר כיון דרוב הרי הוא מברר את הספק, ולהכי אין לרוב כוח הכרעה כנגד העדים כיון דהעדים אומרים כנגד הרוב, והרוב לא יכול לברר את עצם הספק נגד העדים.

אמנם בחזקה באיסורים ואיכא תרי ותרי, פליגי הראשונים בזה אי תרי ותרי ספיקא דאורייתא או דרבנן, דאיכא למימר דהא דרוב אינו מכריע היינו דוקא רוב כיון דהרוב מברר את עצם הספק ואין הרוב יכול להכריע נגד העדים. משא"כ חזקה אינה מבררת את הספק אלא דין הנהגה הוא לנהוג כפי מה שהיה עד שהתעורר הספק, ובזה איכא למימר דחזקה מהני אפי' במקום תרי ותרי. ומ"מ ס"ל להרמב"ן דתרי ותרי ספיקא מדאורייתא ואין החזקה יכולה להנהיג כנגד העדים. ולהכי נמי ס"ל להרמב"ן דאין דין המע"ה יכול להכריע כנגד העדים ויכול השני לתפוס.

משא"כ התוס' והרא"ש לא סבירא להו דבתרי ותרי מהני תפיסה, וראיה לדבר מהא דייסדו ע"פ קושייתם מהגמ' בכתובות דתפיסה בטענת ברי וקודם שנוה"ס מהני, ואי תפיסה בתרי ותרי מהני לא קשיא ההיכא דכתובות כלל. וביאר בקונטרס הספיקות (ב' ד') דלדעת התוס' והרא"ש תרי ותרי הוי ספיקא מדרבנן, דדין דרבנן הוא שלא לילך אחר החזקה, ובממון לא קבעו רבנן דספיקא הוא ולהכי אזלינן בתר חזקה והמוציא מחברו עליו הראיה.

ונראה דאף בנידון זה הראשונים אזלי לשיטתייהו, דנתבאר לעיל דדעת הרמב"ן דהיכא דאיכא דין המע"ה אין תפיסה מועילה כלל כיון דדין המע"ה הוא גורם זכיית ודאי. אמנם בתרי ותרי ליכא דין המע"ה ולהכי מהניא תפיסתו. אמנם דעת התוס' והרא"ש דבעינן תפיסה המועילה, וכיון דהכא איכא חזקה דהמע"ה דהא סבירא להו דספיקא דרבנן הוא, אין השני יכול לתפוס ללא טענת ברי או קודם שנולד הספק.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

יפטר מחברו מהלכה 2

יפטר מחברו מהלכה

חכם הלומד מכל אדם

זהירין בהרשאה

זהירין בהליכה

ברכה בדבר הסמוי מהעין

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

גם אתם מועניניים לזכות את הרבים ולעזור לנו בהפצה (לא בתרומה כספית!)

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר.

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים