תודה לאתר רשות היחיד על התרומה האדירה לפרויקט

בריאת גן עדן
בראשית
כותב החידוש: יששכר דב ורטהיימר

מראה מקומות: בראשית פ"ב פס' ח' -טו, פסחים נד., נדרים לט:, פרקי דר"א פ"ג, פירקא דרבינו הקדוש בבא דשבעה אות יא, בראשית רבה ט"ו ס"ג, תדב"א פל"אף זוהר צו לד:, זוהר חדש , ח., מדרש משלי פ"ה, מדרש שוחר טוב מזמור ע"א וצ"ג,

                                                                               גן עדן וארבע הנהרות

 

                    פרק א.

המושג גן עדן מופיע רבות במרחב התורני.  הן בתנ"ך הן בתלמוד בין הבבלי בין הירושלמי ומופיע הרבה בראשונים ובמפרשי המקרא. ומכיון ששורר בזה אי סדר על כן אמרתי אלקטה נא את הדברים עד שיוצגו בצורה ברורה ובהירה. ובכדי להקל על הקורא חילקתי את הדברים כך שכל קבוצה תייצג את הדברים השיכים אליה וכגון בנושא מקום גן עדן הבאתי את כל הדברים השיכים לנושא הנ"ל וכן הלאה. ובעז"ה שהדברים יהיו לתועלת הכלל ולא יצא מכשול מתחת ידי בכתיבת דבר נשגב זה ובזה החלי בעז"ה.

ונתחיל קודם כל במקור הקדום ביותר בו מוזכר לראשונה עניין גן עדן וד' הנהרות והוא   בבראשית פ"ב פ"ח -ט"ו ואלו הן  {ח} וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: {ט} וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: {י} וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: {יא} שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: {יב} וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: {יג} וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: {יד} וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: {טו} וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: מתבאר מתוך הפסוקים בפשטות שלאחר שה' יצר את האדם ברא גן ממזרחו של המקום ששמו עדן והניח את האדם במקום ההוא. ואח"כ הפסוקים מתארים את הגן שה' הצמיח בו צמחים ואילנות ובאמצע הגן נמצאים שני אילנות ידועים בשמם הא' נקרא עץ החיים והב' נקרא עץ הדעת. ואח"כ הפסוקים מבארים שישנו נהר שיוצא מתוך המקום ששמו עדן ומשקה את הגן ומתיאור הפסוקים משמע שהגן מסובב את המקום ששמו עדן. ומהנהר המרכזי הזה שהוזכר (ולא הוזכר שמו בפסוק.) מתפצלים ארבעה נהרות. הנהר הראשון נקרא פישון ובכדי שתוכל לזהותו הפסוק מספר לנו שהוא מסובב את הארץ ששמו חוילה שבו יש זהב והפסוק מוסיף לתאר עוד את המקום אותו מסובב הנהר שהזהב שם הוא לא סתם זהב אלא זהב טוב וכן מצוי שם הבדולח ואבן השוהם.  ושם הנהר השני הוא גיחון וגם בו הפסוק מספר שהוא מסובב את ארץ כוש וכן שם הנהר השלישי הוא חידקל שהוא הולך ממזרחו של ארץ אשור. והנה באמת במקום בו הפסוקים מופיעים בתורה עדיין לא הוזכר כלל שכבר ישנם ארצות. וכן יש להתבונן הרי ארצות אלו הרי נקראו על שם מי שבנאם והרי הפסוקים עדיין לא תיארו שישנם עוד אנשים חוץ מאדם הראשון ואפי' חוה לא נוצרה עדיין. (חוץ ממה שהוזכר לעיל זכר ונקבה בראם ועיין במדרשי חז"ל בזה.) ועכ"פ הפסוק מסיים את התיאור עם הנהר הרביעי הוא פרת. והנה כאן התורה לא סיפרה היכן נמצא הנהר כמו שסיפרה על הנהרות האחרים ויש לבאר בזה מדוע העלימה התורה את מיקום הנהר. וכן נוסח הפסוק והנהר הרביעי הוא פרת משמע כאילו הנהר הידוע ששמו פרת ומניין לנו לדעת מהו נחל פרת ומהו חשיבותו. ועכ"פ לאחר כל התיאור של הגן והנהרות הפסוק חוזר לתחילתו של העניין שבו הוזכר שהאדם נכנס לגן עדן והתורה מציינת שהאדם הוכנס לגן עדן בכדי לעבדה ולשמרה. ובזה מסתיים תיאור הפסוקים המדברים בעניין גן עדן וארבע הנהרות בפרק זה של התורה.

והנה יש לציין שכל מה שכתבנו לעיל הוא מה שמשתמע מתוך הפסוקים כפי משמעו. וכתבנו בין הדברים כמה הערות. ובאמת כל הדברים שהזכרנו הם דברים שכבר דיברו בהם ונחלקו בהם תנאים ואמורים המוזכרים במדרשים ובתלמוד וכן מפרשי המקרא כאן ובעוד מקומות. ובכדי שהדברים יצאו ברורים ומסודרים נבאר את הדברים לפי סדר הפסוקים.

 

                                                              פרק ב.

פסוק ח' {ח} וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: והנה באמת יש לנו להקדים מימרא שהוזכרה בחז"ל בכמה מקומות[1] "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם אלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח" ושאלו שם בגמ' מניין שגן עדן קדם לבריאת העולם ותירצו דזה נלמד ממה שכתוב "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם" וביאר שם (פסחים) רש"י ש"מקדם" משמעו מוקדם לעולם והיינו שפירוש המילה מקדם שהוזכר בתורה אינ"ז כפי שמשמע מהפשטות שהכוונה ממזרחו של עדן אלא הכוונה מוקדם לבריאת העולם. ולפי זה יוצא שכבר היו צמחים ואילנות עוד לפני יום שלישי שבו נטעו האילנות והצמחים כפי שמבואר בתורה בריש הפרשה שהרי הפסוק אומר לפי דרשת חז"ל שהגן נברא עוד לפני בריאת העולם. וכן לפי"ז אין מקור שהגן הוא במזרחו של עדן.

אכן באמת מצינו בזה כמה דרשות בחז"ל שהנה המעיין במדרש רבה[2] יראה ביאור אחר בזה דאיתא שם "מִקֶּדֶם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אַתְּ סָבוּר קֹדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵינוֹ אֶלָּא קֹדֶם לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. אָדָם נִבְרָא בַּשִּׁשִּׁי, גַּן עֵדֶן בַּשְּׁלִישִׁי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עד, יב): וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, רְאוּ פָּעֳלָא טָבָא שֶׁהִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרִי עַד שֶׁלֹא עָמַדְתִּי לִפְעֹל." ומבואר במדרש הנ"ל שאמר רבי שמואל בר נחמן שלא נחשוב כפי שמשמע בפסוקים שהגן נברא קודם בריאת העולם אלא הכוונה מקדם היינו שנברא קודם בריאת האדם ומשום שהרי בגן נטעו אילנות וצמחים וזה הרי נברא ביום שלישי והאדם נברא ביום שישי וא"כ נברא קודם בריאת האדם. וע"ז מביא פסוק בתהילים שבו מבואר שהקב"ה עוד קודם בריאת האדם שעדיין לא עשה מצוות כבר תיקן את שכרו ע"כ וכ"ה שם סוף פי"א ובריש פי"ב וכ"ה בפכ"א אות ט' (ושם מבואר ב' הפירושים או שהוא רוח מזרחית או שמקדם לג"ע נבראת גהינם ומשום דגיהנם נבראת בשני וג"ע בשלישי וע"ע להלן משנ"ת בזה במש"כ התוס' בכורות נה:) . ולכאורה משמע שהאמורא הנ"ל במדרש חולק על הברייתא שהובאה בתלמוד דלפי"ד לא נברא קודם בריאת העולם כמו שמופיע בתלמוד אלא קודם יצירת האדם. (ואי"ל דהגמ' איירי בגן העדן העליון והמדרש איירי בג"ע התחתון כיון שהגמ' הביאה ראייה מהמשפט "מקדם" שדיבר על ג"ע התחתון, אלא באמת כשאמרו ג"ע הכוונה היא על שתיהן וע"ע להלן במה שנביא מזה מדברי הרמב"ן.) והנה באמת המעיין בתרגום יונב"י וכן בתרגום ירושלמי ג"כ מבואר שביארו שמקדם היינו " קדם בריית עלם" וכן משמע מתוך תרגום אונקלוס שתרגם "גינתא בעדן מלקדמין" משמע דפירש מקדם היינו מקודם. (אכן י"ל דהכוונה מקודם בריאת האדם ולא קודם בריאת העולם ועיין להלן .) וכן מצינו בעוד כמה מקומות עיין הערה[3] . אכן בכמה מדרשים משמע שגן עדן לא קדם לעולם דעיין שם כשמנו את הדברים שנבראו קודם לעולם לא מנו את גן עדן עמהם ומבואר שגן עדן לא קדם לעולם[4]. ויעויין בב"ר[5] (שבו הוזכר בפט"ו דעת רבי שמואל בר נחמן שלא קדם לבריאת העולם אלא לבריאת האדם.) ששם הוזכרו הדברים שקדמו לעולם והוזכרו רק שישה ולא הוזכר גן עדן עמהם. ושם מתבאר חלוקה שונה שיש דברים שקדמו לעולם בפועל ויש דברים שקדמו רק במחשבה אבל לא נבראו בפועל קודם לעולם וזה לשון המדרש שם  "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." מתבאר מתוך המדרש הנ"ל שגן עדן הוא לא מהדברים שקדמו לעולם שלא הוזכר במניין הדברים שקדמו לעולם. (וכן נמנו כאן דברים שלא נמנו במדרשים אחרים ומאידך במדרשים אחרים לא נמנו דברים אלו ואכמ"ל בזה ועיין  מש"כ בזה בביאור הרד"ל על פדר"א שם פ"ג.) וכן מתבאר שיש דברים שנבראו בפועל ויש דברים שרק קדמו במחשבה (והיינו לא שעלתה במחשבה לבראותם קודם בריאת העולם אלא דעצם בריאתם עלתה במחשבה קודם בריאת העולם.) כגון האבות וישראל בית המקדש ושמו של משיח. וכעת לא נתמקד בהבנת כל דבר מה משמעו ובפרט שיש לבאר מה ענינו של שמו של משיח אלא בעצם המושג של עלו במחשבה להיבראות קודם שנברא העולם ומה משמעות הדבר. והנה בפשטות הכוונה שדברים אלו הם נבראים שלא שייך לבראם לפני בריאת העולם כיון שכל קיומם הוא בעולם ודלא כשאר הדברים שאינם ענינים גשמיים אלא רוחניים. אלא הם דברים שבשבילם נברא העולם שבשביל דברים אלו היה מטרת העולם להיבראות שהם ישראל והאבות ובית המקדש וכו' וכמו שכתב רש"י בתחילת החומש דבראשית היינו בשביל ישראל שנקראים ראשית נברא העולם. (אכן רש"י כתב שם גם בשביל התורה שנקראת ראשית והוא מהמדרש הנ"ל פ"א ס"א. והרי התורה היא מהדברים שנבראו בפועל קודם בריאת העולם כמבואר כאן. מ"מ אינ"ז קושיא כיון שאכן התורה נבראה לפני העולם משום סיבה שאכמ"ל. ומ"מ מטרת העולם הייתה גם לצורך זה.) והנה עיין בר"ן בנדרים שם (לט:) דביאר על הא דאמרינן שבעה דברים נבראו קודם העולם כתב "כלומר שעלו במחשבה להיבראות (כלומר עצם בריאתם. ) קודם שנברא העולם שא"א לעולם בלא הם. וכדאמרי' שמחשבתן של ישראל קדמה לכל ועל כרחיך לא נברא העולם בלא גיהנם לצורך הרשעים" עכ"ל. ומבואר בר"ן שביאר את דברי הברייתא הנ"ל שמשמע בפשטות שנברא בפועל ע"פ המדרש הנ"ל שאין הכוונה שנברא בפועל אלא שעלה במחשבה להיבראות קודם בריאת העולם. ובאמת שיש להבין זאת שהרי וודאי הקב"ה יודע כל ויוצר כל חישב לברוא את כל הנבראים עוד קודם בריאת העולם ולא שח"ו אחר שברא העולם חישב האיך לברוא את העולם וא"כ יש לבאר מה המשמעות של הדברים האלו שעלו יותר במחשבה לפני בריאת העולם ובפשטות הכוונה כמש"כ לעיל שהבריאה הייתה בשבילם ולמטרתם וכמש"כ הר"ן שמחשבתן של ישראל קדמה לכל ועדיין יש לבאר  את הדברים באריכות ואכ"מ.  שו"ר שכ"כ הרשב"א בפי' ההגדות. וכ"ה בס' מאמרי אמונה לרשב"א מאמר ב' פ"ב. ומסתמא מקור דברי הר"ן הם מדברי הרשב"א הנ"ל. וכן הביא בשיטמ"ק בנדרים שם בשם הרא"ם עי"ש משה"ק על הסוגיא וכתב דמצא ספרים דגרסי שבעה דברים מחשבתן קדמה לבריאת העולם. וכ"מ בד' הרי"ץ שהביא שם בשיטמ"ק. (וכעי"ז כתב האברבנאל בספרו ישועות משיחו העיון השני רפ"ג עי"ש. ובעז"ה יתבארו הדברים לעומקם בחלק המאמרים שבסוף הספר.) ועכ"פ מצינו כבר אפשרות חדשה בברייתא לפי"ז שאין הכרח שאכן הגן עדן נברא קודם בריאת העולם אלא שעלתה במחשבה קודם בריאת העולם ואין הכרח לומר שהמדרשים יחלקו. אלא דבאמת במדרש הנ"ל שבו הוזכר החלוקה הנ"ל של הדברים שנבראו בפועל ודברים שעלו במחשבה לא הוזכר כלל גן עדן ואפי' בחלוקה הזאת של הדברים שעלו במחשבה לא הוזכר. וא"כ לכאו' הר"ן חידש הדברים הנ"ל מעצמו (ואם לא עליו התלונה יקשה על דברי הרשב"א.[6].) ולא הוזכר במדרש מש"כ. (שו"ר שבמסורת הש"ס בנדרים שם של הוצ' עוז והדר העירו כן על הר"ן ונשארו בצ"ע.). וכן מבואר במהרש"א שם (בחדא"ג.) שחלק על הר"ן וכתב שהדברים הנמנים שם בגמ' קדמו בפועל לבריאת העולם וע"ע להלן במשנ"ת בדבריו. וא"כ לפי"ז פשטות דברי הברייתא הוא שנבראו בפועל קודם בריאת העולם וע"ע בביאור הרד"ל שם שציין לספר סודי רזי (והוא הנקרא ספר רזיאל. ) שגם הבין כן. (וכן דעת רש"י בפסחים שם.) אמנם כמש"כ בהערה למטה (הערה 6) דהמנורת המאור ביאר כמש"כ לעיל. ועיין בילקו"ש פ"ב רמז כ' דבתחילה הביא דברי הב"ר שאין הכוונה מקדם לקודם בריאת העולם אלא קודם בריאת האדם וכ"כ ברמז י"ז דמבואר שם שני פעמים שנברא ג"ע בשלישי, וכן הבאנו להלן בהערה מש"כ הילקו"ש באסתר עיי"ש, ומאידך בסוף העניין שם הביא דברי הפדר"א הנ"ל דשבעה דברים נבראו וכו' וכלל בזה את הגן עדן. ואח"כ כתב וי"א דהתורה וכסא הכבוד נבראו והאחרים עלו במחשבה להיבראות, ומשמע דלפי המ"ד הראשון נברא בפועל ורק לפי המ"ד הב' כל הדברים מלבד התורה וכסא הכבוד עלו במחשבה להיבראות, ולפי"ז צ"ל דמש"כ שם דג"ע נברא בשלישי היינו לפי המ"ד שעלתה במחשבה, וע"ע בילקו"ש ירמיהו רמז רח"צ שג"כ כתב כן. ועכ"פ יתיישב בזה שיטת הר"ן דמבואר להדיא בהך מדרש דאף ג"ע לפי הי"א הוא מכלל הדברים שקדמו לעולם רק במחשבה ודו"ק. (וכשיטת הר"ן בנדרים כן ביאר הרשב"א במאמרי האמונה שלו מאמר ב' פ"ב בתשובתו לנוצרי. וכמש"כ לעיל ועיין עוד בחלק המאמרים בסוף הספר שנאריך בעומק עניין זה..). וצ"ע בכ"ז[7].

והנה רש"י שם בפ"ח כתב לבאר מהו מקדם וביאר ד"במזרחו של עדן נטע את הגן[8]" (ועי"ש בשפתי חכמים מה שפלפל שם עפי"ז לבאר קושיית רש"י שם ותירוצו. וכן כתב בפי' הברטנורא עה"ת.) ומבואר דנקט דמקדם היינו ממזרחו של עדן נטע את הגן. (ואף דבפסחים ביאר רש"י  דמקדם היינו קודם בריאת העולם מ"מ זהו ע"ד דרש אבל פשוטו של מקרא ס"ל לרש"י דהיינו ממזרחו אלא דע"פ דרש דרשו נמי דהוא מוקדם לעולם, וע"ע בתוס' בכורות נה: שיוב"ד להלן דכתב דאע"פ דמתרגמינן מלקדמין משמע נמי שהוא במזרח דה"נ כתיב גבי קדמת עדן וכו' ולפי"ז י"ל דאף ע"פ פשט י"ל שני אפשרויות גם שהוא מקדם לעולם וגם משמעו שהוא בצד מזרח וע"ע להלן.)  וכ"כ באבן עזרא שם שכתב "ויטע וכבר נטע גן במקום שנקרא עדן מפאת מזרח". (ומש"כ וכבר נטע היינו שנטעו קודם בריאת האדם, אבל אין כוונתו שנטעו קודם בריאת העולם  ועיין להלן.) וכ"כ רבינו יוסף בכור שור פי"א פס"ב,  אמנם עיין ברמב"ן שם שכתב וז"ל "פירש רש"י במזרחו של עדן נטע הגן ואונקלוס תרגם מלקדמין וכך אמרו בבראשית רבה (טו ג) והוא הנכון". ומבואר דנקט כדעת המדרש והתרגום שמקדם היינו ממקודם ולא ממזרח. אלא דהרמב"ן נראה שהוקשה לו קושיית המדרש שהרי הצמחים צמחו ביום השלישי ואילו לפי"ד היה מקודם בריאת העולם. וע"כ כתב וז"ל  "ואין טעם "וַיִּטַּע" שהביא האילנות ממקום אחר ונטען שם כי מן המקום ההוא הצמיחם כמו שנאמר ויצמח ה' אלהים וגו' אבל ענין "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים" להגיד שהיו מטע ה' כי טרם שגזר על הארץ "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" גזר במקום ההוא שיהיה שם גַּן ואמר "בכאן יהיה אילן פלוני ובכאן אילן פלוני" כערוגת המטעים ולא היה כדרך שאר מקומות הארץ שאמר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וְעֵץ פְּרִי" והצמיחה בלא סדר. והנה אילני גַּן עֵדֶן גזר בהם לעשות ענף ולשאת פרי לעד לעולם לא יזקין בארץ שרשם ובעפר לא ימות גזעם אין צריכין לעובד וזומר שאילו היו צריכין עבודה אחרי שגורש האדם משם מי עבד אותם גם זה טעם "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים" שהיו מטעיו מעשה ידיו וקיימים לעולמים כענין שנאמר (יחזקאל מז יב) לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ וכו' כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים אם כן מה טעם "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (להלן פסוק טו) שהניחו שם להיות זורע לו חטים ומיני תבואות וכל עשב זורע זרע וערוגות הבשמים וקוצר ותולש ואוכל כרצונו וזה טעם "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" לעבוד אדמת הגן הערוגות שיעשה שם כי הגן שהם האילנות לא יעבדו ויתכן שכנה הגן בלשון נקבה כמו וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ (ישעיהו סא יא) וְנִטְעוּ גַנּוֹת (ירמיהו כט ה). ורבותינו נתעוררו בזה אמרו בבראשית רבה (טז ה) לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ אלו הקרבנות שנאמר (שמות ג יב) תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים הדא הוא דכתיב (במדבר כח ב) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ והכונה להם בזה לומר כי הצמחים וכל בעלי חיים צריכים לכוחות הראשונות ס"א העליונות ומהם יבא להם הגידול ובקרבנות יהיה משך הברכה לעליונים ומהם לצמחי גַּן עֵדֶן ומהם יהיו ויחיו לעולם בגשמי רצון וברכה שיגדלו בה כמו שאמרו (ב"ר טו א) יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע (תהלים קד טז) אמר רבי חנינא יִשְׂבְּעוּ חייהן יִשְׂבְּעוּ מימיהן יִשְׂבְּעוּ מטעתן כי "חייהן" יסודותם העליונים ו"מימיהם" אוצרו הטוב המוריד הגשם ו"מטעתן" כחם בשמים כמו שאמרו (ב"ר י ו) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע והוא מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר (איוב לח לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ שוטר." ומבואר מדברי הרמב"ן שאכן הפירוש "מקדם" היינו קודם בריאת העולם וכמו שמבואר בגמ' שם ובחלק מהמדרשים, אלא שאין כוונת התורה באמרה ויטע שלפני בריאת העולם כבר נטע גן כיון דזה מבואר שהצמחים נבראו רק ביום השלישי וכמו שמבו' במדרש הנ"ל וכן אין כוונת התורה שהביא אילנות במקום אחר ונטעם שם כיון שבתורה כתוב לאחמ"כ ויצמח ה' אלוקים וכו' ומבואר שצמח במקום ההוא ולא הביאם ממקו"א. אלא שכוונת התורה שלפני בריאת העולם קבע שבמקום זה יהיה עץ פלוני ואילן פלוני והיינו שקודם שאמר ה' ביום השלישי תדשא הארץ דשא כבר קבע שבמקום ההוא יהיה גן ומטעת העצים וקבע לכל אילן מקומו ודלא כשאר הצמחים שנבראו ביום השלישי שבהם התורה לא קבעה סדר אלא שיצאו בערבוביא. והיינו שאילנות האלו קודם בריאת העולם כבר נקבע כל אחד מקומו היכן יצמח כמו שקובעים בערוגות המטעים. ואכן הם צמחו רק ביום השלישי אבל קביעות מקומם הייתה קודם לעולם. (ובהמשך הדברים ביאר  שאילנות גן עדן אינם כשאר אילנות אלא הם קיימים לעד ולא יזקינו שרשיהם ואי"צ להשקותם. וע"כ נתקשה ממה דמבו' בתורה דה' שם את האדם בג"ע לעבדה ולשמרה מה עבודה יש כאן וע"כ ביאר שכוונת התורה שהאדם זרע עשבים ותבואות וחיטים וקצרם ואכלם וכו' אבל את האילנות עצמם לא היו צריכים לעבוד ולאחמ"כ הביא מה שאמרו במדרש על פסוק זה. וע"ע להלן משנ"ת בזה.) וא"כ לפי"ד אין שום סתירה בין המדרשים דאכן קודם בריאת העולם נקבע שיהיה מקום האילנות וזהו מה שאמרו חז"ל דג"ע קדם לעולם והיינו שבאמת קדם לעולם מחשבתו היכן יהיה כל אילן ונקבע כל אילן במקומו ובאמת לפי"ז הוא בריאה בפועל שנברא מקומו היכן יהיה מקומו וכמש"כ הראשונים דתחילת המחשבה הוא תכלית המעשה (עיין מאמרי האמונה לרשב"א. ובאברברנאל הנ"ל. וע"ע בכוזרי מאמר שלישי אות ע"ג שכ"כ. ) וביום השלישי צמחו האילנות וזה כפי שמבואר במדרש שג"ע נברא ביום שלישי ואח"כ נברא האדם ביום השישי ודלא כרש"י שפירש שהוא במזרחו של עדן. וזה מש"כ שהת"א פירש מלקדמין וציין לב"ר פט"ו ס"ג. וכוונתו שאין סתירה במדרשים כנלע"ד לבאר כוונתו. ותו"ד הרמב"ן הובאו גם בפירוש הטור הארוך על התורה עי"ש. וע"ע בפי' הרמב"ן פ"א פס' י"א על הא דכתיב ותוצא הארץ דשא וז"ל  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא. גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד ויתכן שירמוז בארץ הנזכרת בפסוק הראשון שימשך ממנה כח מצמיח והנה נאצלו מכחה היסודות למיניהם ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות ומהם בעולם וזהו שאמרו (ב"ר יא ט) בשלישי ברא שלש בריות אילנות ודשאים וגן עדן" ומבואר ג"כ דעתו שנברא גן עדן ביום השלישי[9] וע"ע בפדר"א פ"ה ובפי' הרד"ל שם וע"ע להלן.

והנה מה שהביא הרמב"ן מהב"ר (יא ט) דביום השלישי ברא שלוש בריות אילנות דשאים וגן עדן, (וכ"ה בב"ר פי"ב ה', וכעי"ז בפכ"א ט' והו"ד ברמב"ן בשער הגמול פ"ב אות ד',) ומבואר דהאילנות דשאים וגן עדן המה ג' בריאות אע"פ דגם בגן עדן היו בו דשאים ואילנות, מ"מ כפי שיתבאר להלן דבג"ע היו בו אילנות ודשאים אחרים ומבואר שהיו בו כמה וכמה שינויים משאר אילנות שבעולם ובפרט לפי שיטת ר' חנינא דג"ע צמח בפועל בשלישי משא"כ שאר העולם לא צמח עד לאחר בריאת האדם וכפי שמבואר בדברי הרמב"ן הנ"ל שגזר שיהיה בתולדות הארץ כוח המצמיח ונאצלו מכוחה כמה יסודות ומהם צמחו בג"ע דשאים ואילנות ומהם בעולם והביא את המדרש הנ"ל ומבואר דיסוד האילנות והדשאים בג"ע היו יסוד אחר והוכיח מדברי המדרש הנ"ל דחשיב ג' בריות, (אמנם מה דאיתא במדרש ריש הפרשה ב"ר א' י"ד, וז"ל "אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן" ע"כ. היינו כמבואר בהמשך הפרשה פ"ב פס"ד "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים" ומבואר דביום עשות אלוקים ארץ ושמים נעשו כל תולדות הארץ והשמים וכמבואר שם ברש"י לפי א' מהפירושים, וכן מבואר ברש"י פ"א פסי"ד עה"פ יהי מאורות שהביא דברי המדרש הנ"ל (וע"ע בשפתי חכמים פ"ב שם משכ"ב,) אלא דביאורו הוא דביום הראשון נבראו כל הבריאות אלא שלא עמדו בתיקונם עד שתיקן כל אחד ביומו וכמו את המאורות שביום הראשון ברא את האור, וכ"כ הרמב"ן ריש הפרשה פ"א פס"א וז"ל "אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון – משמעותו, בתחלה ברא אלהים את השמים, כי הוציא חומר שלהם מאין, ואת הארץ, שהוציא החומר שלה מאין ו"הארץ" תכלול ארבע היסודות כלם, כמו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (להלן ב א), שתכלול כל הכדור התחתון וכן הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (תהלים קמח ז), וזולתם רבים והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ – ומלת "את" כמו עצם הדבר ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרה מן אתא בקר וגם לילה (ישעיה כא יב) וכן אמרו רבותינו (ב"ר א יד) את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואת הארץ, לרבות האילנות ודשאים וגן עדן ואלו כלל כל הנבראים בעל הגוף" עכ"ל, וכעי"ז ברבינו בחיי שם.

והנה יעויין בתוספות בבכורות דף נה: ד"ה מטרא במערבא וכו' שדן שם על מיקומו של גן עדן (וכפי שנרחיב בפרקים הבאים.) האם הוא במערבו של עולם או במזרחו והביא להוכיח מגמ' בבבא בתרא דף פד: דאיתא שם דשמשא האי דסומקא צפרא ופניא צפרא דחלפי אוורדי דגן עדן. וא"כ מבואר דגן עדן במזרחו של עולם כיון דבשחרית נמצאת החמה במזרח והביא שכן פירש שם הרשב"ם (ד"ה בפניא) שכתב דגן עדן במזרחו של עולם מדכתיב ויטע גן בעדן מקדם ע"כ. והוסיף התוס' שם דאע"ג דמתרגמינן מלקדמין משמע נמי מזרח דה"נ קדמת עדן מקדם לגן עדן משמע בב"ר שהוא במזרח ומתרגמי' מלקדמין. אמנם כתבו התוס' דיש לדחות שאכן הפסוק איירי במזרחו של עדן אבל עדן עצמו נמצא במערב עכת"ד התוס'. ומבואר בתוס' שאע"פ דכוונת הפסוק הוא לומר שנברא מקדם כלומר לפני בריאת העולם או האדם מ"מ מקדם משמע נמי שהוא במזרח העולם והוכיח כן מהא דכתיב להלן קדמת עדן או מקדם לגן עדן שאע"פ שהתרגום מתרגם מלקדמין מ"מ מפורש בב"ר שהוא במזרח. אלא דלבסוף דחו דאין להוכיח מהפסוקים כיון דאע"פ שהתם מבואר דהוא מזרחו של עדן מ"מ העדן עצמו נמצא במערב וא"כ י"ל דמש"כ בת"א מלקדמין הכוונה ממקודם ולא במזרחו ומבואר דנסתפקו התוס' בכוונת הת"א במש"כ מלקדמין.

וע"ע בפי' החזקוני עה"ת שכתב ויטע שכבר נטע וכן ויצמח שהרי קודם האדם היו הצמחים מקדם אמר רבי שמואל בר נחמני אתה סבור קודם לברייתו ואינו אלא קודם לברייתו של אדם. והא דאמרינן (פסחים נד. ונדרים לט: ) שהוא מן הדברים שקדמו לעולם היינו העדן אבל האילנות נטע ביום השלישי עכ"ד ומבואר בדבריו דגם נקט דפירוש מקדם היינו ממקודם אלא דנתקשה מסתירת המדרשים שבב"ר מבואר דג"ע נברא ביום השלישי ואילו בגמ' מבואר דקדם ברייתו לעולם. וע"כ ביאר כעין מש"כ הרמב"ן דאכן מקום העדן עצמו נברא קודם בריאת העולם (ואולי כוונתו למש"כ הרמב"ן שמקום האילנות נבראו עיין לעיל.) אבל האילנות ניטעו ביום השלישי. (ודלא כמש"כ לבאר כמה מן האחרונים  דכוונת החזקוני הוא דהצמחים שבג"ע נבראו קודם העולם והאילנות נבראו ביום ג', כיון שאינ"ז משמעות כוונתו שם ולהדיא כתב דמה שנברא קודם לעולם היינו העדן ולא כתב הצמחים וכן בתחי"ד ל"מ כן.) ובעיקר הדברים ע"ע במדרש כונן (הו"ד באוצר מדרשים עמ' 265.) בקטע המתחיל מזרח גן עדן שכתב  דמקדם היינו ממזרח וכמו שביאר רש"י אלא דעצם דבריו אינם כרש"י דהוא בא לומר דג"ע נמצא במזרחו של עולם וכמו שית' בהמשך בהרחבה.

והנה עיין בב"ר פר' י"ג אות א' וז"ל המדרש  "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ב, ה), הָכָא אַתְּ אָמַר וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית ב, ט): וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְהַלָּן לְגַן עֵדֶן, וְכָאן לְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא אֵלּוּ וְאֵלּוּ לֹא צָמְחוּ עַד שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים." ומבואר שנתקשה המדרש בסתירת הפסוקים דבפסוק אחד איתא דקודם בריאת האדם לא היה צמחים ומאידך בפסוק אחר איתא דקודם בריאת האדם כבר ויצמח אלוקים וכו' והקושיא מבוארת רק אם נפרש שמקדם היינו מקודם בריאת העולם או האדם וזה מה שענה ר' חנינא דאכן גן עדן קדם לעולם או לאדם משא"כ שאר הצמחים לא נבראו אלא אחר בריאת האדם. (ולפי"ז לכאו' צ"ל דביום שלישי צמחו רק האילנות, והצמחים והעשבים לא צמחו רק לאחר בריאת האדם או די"ל דג"ע נברא ביום השלישי ושאר העולם צמח לאחר בריאת האדם וצ"ע, ועיין להלן.) אמנם ר' חייא ס"ל דאף צמחי גן עדן לא נבראו אלא אחר בריאת האדם שביקש למטר כמבואר ברש"י לעיל פס' ה' וכדלהלן.   ולפי"ז מקדם היינו ממזרחו ולא ממקודם וכדכתב רש"י. ובאמת כן ביארו מפרשי התורה בדעת רש"י עיין גו"א ורא"ם שכתבו דמטעם הנ"ל שמבואר בפס' ה' "דכל שיח השדה טרם יהיה בארץ". מיאן רש"י לפרש שמקדם היינו לשון קדימה ופירש שהוא ממזרחו של עדן[10]. (ועיין ברש"י דפוס רומא שנת ר"ל. שהוסיפו "ואין לפרש מקדם לשון קדימה לומר שנטע הגן קודם יצירת האדם" ע"כ. וכן מבואר מתוך פירוש הברטנורא שכן היה לו הגירסא ברש"י.) אלא דבאמת צ"ע ממש"כ רש"י בפסחים נד. שמבואר דגן עדן קדם לעולם וצ"ע. (ועיין מש"כ לעיל בזה,)

ובאמת כפי שהובא לעיל מש"כ רש"י בפס' ה' על מש"כ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה וביאר רש"י "שאע"פ שכתיב ביום שלישי ותוצא הארץ דשא צ"ל דלא יצאו אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום שישי ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים". עכת"ד רש"י ומבואר דאכן לא היה כל צמחים בעולם עד שבא אדם הראשון והתפלל עליהם, ובפשטות אף עצי גן עדן וכדעת ר' חייא במדרש הנ"ל שאלו ואלו לא צמחו עד שירדו גשמים וכן משמע פשטות הכתובים וכמו שדייק המהר"ל בגו"א. (עיין הערה למטה.)    ומקור דברים אלו הן מגמ' חולין ס: וז"ל הגמ' שם "רב אסי רמי כתיב {בראשית א-יב} ותוצא הארץ דשא

 בתלת בשבתא וכתיב (בראשית ב-ה( וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים" ע"כ. (וע"ע שם במהרש"א בח"א.) ולפי"ז מבואר לכאו' כדעת רש"י שאין הפירוש מקדם לשון קדימה כמש"כ שאר המפרשים אלא ע"כ פירושו ממזרח. אכן באמת י"ל דאינ"ז סותר וכמו שמבואר במדרש הנ"ל דיש לחלק בין שאר הצמחים לגן עדן וא"כ הגמ' בחולין איירי בשאר צמחים של עולם משא"כ קרא דמקדם איירי בג"ע שהם מעשי ידי הקב"ה ובזה אי"צ את תפילת האדם וכדעת ר' חנינא במדרש הנ"ל. אכן רש"י לא משמע ליה וכמו שדקדק בגו"א וע"כ לא פירש כן. (אכן בפשטות י"ל נמי דלא כהגו"א וכמו די"ל בגמ' הנ"ל דאיירי בשאר צמחים ולא בגן עדן י"ל אף ברש"י דלא איירי אלא בשאר צמחים אבל גן עדן וודאי צמח קודם בריאת האדם וכדעת ר' חנינא דביום שלישי צמח גן עדן שלא הוצרך לתפילת האדם משא"כ שאר העולם הוצרך לתפילתו של אדם וביום שלישי עמד ע"ג הקרקע וכמבו' בגמ' חולין הנ"ל, אלא דלמעשה יש לדייק ממה שפירש רש"י מקדם ממזרחו ולא פירש מקודם לבריאת האדם או העולם וכמש"כ לעיל,)  ועיין ברמב"ן שם בפס' ה' שהביא ג"כ הך גמ' דחולין ומש"כ רש"י בשם הב"ר (ולפנינו לא נמצא הך מדרש אלא המדרש שהבאנו לעיל פלוגתת ר' חנינא ור' חייא.) אמנם הוא עצמו כתב לבאר אחרת את הפסוק ודלא כהגמ' בחולין. וכתב שאכן ביום השלישי נבראו כל האילנות והצמחים אלא שלא היה מי שיצמיח ויטע וכו' עד שנברא האדם ודבריו הם לשיטתו בהמשך הפסוקים שחלק על רש"י  בעניין מקדם עיין לעיל. ועיין ברא"ם שג"כ ביאר כרש"י כנ"ל שפשטות המקראות מורים שלא צמח כלום קודם בריאת האדם אפי' של גן עדן ולפי"ז כתב דהמדרש הנ"ל דגמ' חולין שלא נבראו עד היום השישי פליג על המדרש שמבואר בו שגן עדן נברא בשלישי[11]. (אמנם באמת כ"ז הוא רק לשיטת רש"י אבל לשאר מפרשים אין הכרח לומר כן וכמש"כ לעיל די"ל דהגמ' בחולין איירי לשאר הצמחים מלבד ג"ע וכמב' במדרש הנ"ל.)  אכן עיין בפי' הלבוש עה"ת שביאר על הא דכתב רש"י בפסוק ט' ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וכו' וכתב רש"י ויצמח "לעניין הגן הכתוב מדבר" (ועיין באבן עזרא שם.) וביאר הלבוש שהיה ק' לרש"י מהא דהא דאיתא לעיל דכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר וא"כ מהיכן יצמח שהרי עדיין לא המטיר (ודלא כמש"כ לעיל דאכן רש"י ס"ל דהך קרא איירי אחר בריאת האדם מדכתב דמקדם היינו ממזרח.) וע"כ כתב רש"י לעניין הגן הכתוב מדבר כלומר הגן הצמיח בלא מטר אבל שאר כל שיח השדה שחוץ לגן לא היו בעולם שעדיין לא המטיר וכו' עכ"ד. ולפי"ד מבואר דאדרבה דרש"י ס"ל נמי כדעת ר' חנינא במדרש שג"ע נברא קודם בריאת האדם וכדעת המדרש דלעיל ולפי"ז מש"כ רש"י לעיל בפס' ה' היינו לעניין שאר הצמחים ולא לעניין גן עדן. ולפי"ז יתיישב עם מש"כ רש"י בפסחים נד. אלא דלפי"ז צ"ע אמאי לא פירש רש"י דמקדם היינו לשון קדימה. (ויש לדחוק דמשמעות הלשון היה משמע לו דהיינו ממזרח וכמש"כ התוס' בבכורות נה: עי"ש.) וכבר הבאנו לעיל מש"כ המהרש"א בח"א נדרים לט: דהטעם שהתרגום והראשונים פירשו מקדם מלקדמין וכהגמ' שם משום דלא ניחא להו לפרש מקדם ממזרח וכדפירש"י דא"כ הוה ליה למיכתב בקדם בב' ולא מקדם במ' ע"כ. וע"ע בפדר"א פ"ה וז"ל בשלישי וכו' ופתח לגן עדן פתח בה והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו וכו' ועיי"ש בפי' הרד"ל מה שהאריך שם לבאר בזה[12] ודו"ק[13].

וע"ע ברבינו בחיי וז"ל "והזכיר מקדם והודיענו הכתוב בזה מעלת רוח מזרחית אשר גן עדן נטוע שם וידוע כי מבחר הפירות הם במזרח והוא שכתוב דברים (ל"ג) וממגד תבואות שמש וכן דרשו רז"ל רוח מזרחית מיישב הדעת ומאמץ הכח ומחזק את הלב כי האויר שבו משובח ביותר וע"ז אמר וישם שם את האדם אשר יצר. וע"ד הקבלה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם פירושו כבר נטע ואין הכונה שנטע עכשיו שא"כ היה ראוי לומר יהיו האילנות בגן עדן כמו שנזכר בכל ששת ימי בראשית יהי דבר פלוני בצווי או שיאמר תדשא הארץ עדן ועוד מי הזכיר לנו עד עתה עדן שיאמר הכתוב שהקב"ה נטע גן בעדן אבל הנטיעה הזאת מן העדן כבר נרמזה בפסוק בראשית וכמו שרמזתי שם וענין מקדם קודם שנברא העולם ולפ"ז וישם שם את האדם אשר יצר כבר ממקור החכמה וכו' ועיי"ש עוד שהאריך במעלת המזרח ע"פ קבלה ודו"ק. ומבואר בדברי רבינו בחיי שאכן פשטיה דקרא היינו ממזרחו של עדן אמנם ע"ד הקבלה הכוונה שנברא קודם לעולם, וע"ע ברבינו בחיי שם פ"א פס"ב וז"ל "ודע כי מה שלא פירש הכתוב בשמים מה היו תחילה כמו שפירש בארץ, מתוך שפירש ענין הארץ תוכל להבין ענין השמים ועל זה סמך ושתק שלא הזכיר ענין השמים ולא פירש מה היו הגלגלים קודם הגיעם אל תכליתם כמו שהם היום, אבל לפי הקבלה שרמזתי לך יבוא הענין אמת ויציב ונכון וקיים כשלא פירש ענין השמים לפי שהם העדן והאיך יוכל לפרש מה היה תחילה, וכבר דרשו חז"ל (סנהדרין צט.) עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה סד, ד), זה עדן שלא ראתה עין מעולם, ולכך גילה ענינו וסתם הנסתרות והאריך בנגלות, והבן זה היטב כי השמים והארץ שבפסוק ראשון הם התפארת והעטרה והם העדן והגן שהכתוב מזכיר לפניו, וזהו מדרש חז"ל (פסחים נד.) שנברא גן עדן קודם שנברא העולם, ואם הגן נברא כל שכן העדן שהרי הגן נטוע בו, הוא שכתוב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם" עכ"ל (וע"ע מש"כ פכ"ד פס' ג'.) ומבואר דע"ד הקבלה נברא קודם לעולם וא"כ יוצא דאכן וודאי פשטיה דקרא הכוונה ממזרח אלא דדרשו חכמים דהוא מקודם לעולם והגמ' בנדרים ובפסחים שדרשו מהך קרא אינו פשוטו של מקרא אלא דרש והוא ע"ד הקבלה וכמש"כ לעיל לבאר בדעת רש"י שדבריו נסתרים ממש"כ בפסחים ודו"ק ולכאו' זהו נמי כוונת האבן עזרא שהוב"ד לעיל וכידוע שרבינו בחיי מביא הרבה מדברי האב"ע, ולעיל נדחקנו ליישב דבריו ולפ"ד השתא נראה דאף האב"ע ר"ל את שני האפשרויות דעיין היטב ברבינו בחיי שכתב דהא דכתיב ויטע אין פירושו שעכשיו נטע אלא דנטע מכבר עי"ש שדייק מדלא כתיב יהיו האילנות כמו דכתיב גבי הדשאים תדשא הארץ וכו' ומבואר שהנטיעה היה זה מכבר וע"כ דרשו נמי דמקדם היינו מקודם לעולם ומשמע דעיקר הדיוק הוא מויטע וכ"מ באב"ע שכתב ויטע וכבר נטע גן במקום ששמו עדן מפאת מזרח והיינו שנקט ב' הפירושים כהדדי, וע"ע באב"ע פס' ט' שכתב ויצמח וז"ל ובעת שהצמיח כל עץ מן האדמה כן צמח בגן ועוד בתוכו שניים עצים עכ"ל ומבואר נמי דס"ל שבאמת נטע מקודם לבריאת האדם ובפשטות נטע ביום שלישי אלא דס"ל דהפירוש של מקדם היינו ממזרחו של עדן. (וכ"מ ממש"כ להלן פסוק י"ד גבי מקומו של יצירת האדם שהק' מהא דכתיב ויהי בנסעם מקדם ומבואר דהיינו ממזרח וע"ע להלן גבי מקומו של גן עדן.) וכ"מ בפי' הרד"ק שכתב דמויטע וכו' משמע שכבר נטע דהיינו ביום השלישי אמנם בתיבה מקדם פירש מפאת מזרח והביא את ב' המדרשים האם קודם בריאת האדם דהיינו שנברא ביום השלישי. וכתב דמהם שפירשו שהוא קודם בריאת העולם והוא על פי הנסתר וכו' עי"ש אריכות דבריו שם וע"ע מש"כ בפס' ה'. (שהביא את דברי המדרש שם פר' י"ג אות א'.)[14]

והנה עיין בפ"ג פס' ה' גבי עץ הדעת והנחש וז"ל המקרא שם " כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" וכתב שם ברש"י וז"ל כי יודע. כל אומן שונא את בני אומנותו, מן העץ אכל (ד) וברא את העולם (שם, ד.): והייתם כאלהים. יוצרי עולמות: ומבואר ברש"י דהנחש אמר לאשה דמה שהקב"ה אמר לא לאכול מהעץ הוא משום דמהעץ הזה אכל וברא את העולם ואם תאכלו מהעץ ג"כ תוכלו לברוא עולמות ואומן שונא בני אומנותו ע"כ וכ"ה בב"ר פי"ט אות ד'. ולכאו' צ"ע דבשלמא אי נימא כמש"כ בראשונים שהגן נברא קודם העולם היה אפשר שתאמין לנחש כיון שהעץ קדם לעולם משא"כ אי נימא דהעץ נברא אחר בריאת העולם אפי' ביום שלישי האיך האמינה האשה לנחש שהרי בריאת העולם קדם לעץ. ועי' בס' משכיל לדוד (להר' דוד פארדו.) שעמד ע"ז והק' כן על רש"י שהביא מדרש זה שהרי רש"י ס"ל דלא נברא קודם העולם וא"כ האיך הביא דרשה זו כאן וכתב ליישב שאפי' לדעת רש"י דלא נברא אלא לאחר בריאת האדם מ"מ נברא קודם בריאת האשה[15] וכיון שלא ראתה בריאת העץ היה לה מקום להתפתות ולהאמין לדברי הנחש עכ"ד.

                                                              פרק ג'.

ומן הנכון להוסיף בעניין זה גבי נוסח הברכה שאומרים בשבע ברכות "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" והוא מגמ' כתובות ח. דהתם מבואר נוסח הברכה וז"ל הגמ' שם. "מאי מברך וכו' שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה וברש"י שם בד"ה שמח תשמח ביאר וז"ל ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב וכו' ובד"ה רעים האהובים ובד"ה כשמחך כתב וז"ל רעים האהובים. החתן והכלה שהן ריעים האוהבים זה את זה: כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): עכ"ל. ומשמע מדבריו דמה שאומרים בג"ע מקדם היינו לפי האמור בפסוק שהשכין את האדם בג"ע מקדם כלומר מצד מזרחו של ג"ע כפי מה שפירש בחומש. אכן דבר זה תמוה דמאי עניין זה שהשכינו הקב"ה לאדם הראשון במזרחו של עדן ומאי נפ"מ בזה לעניין השמחה ומאי איכפ"ל באיזה צד בעולם שימח אותו?. ובאמת יל"ע בכל עיקר הברכה שהרי אנו מברכים את החתן והכלה שהקב"ה ישרה ביניהם שמחה כמו ששמח הקב"ה את האדם הראשון בגן עדן מקדם ומאי עניין שמחה זו קשורה לנישואין?. וקודם כל נתמקד בקושיא הראשונה ועיין בריטב"א שם שכתב וז"ל גירסת רש"י כשמחך יצירך בגן עדן מקדם וכן הגירסא בכל הספרים וכן הכתוב אומר (בראשית ב' ח') ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם והרמב"ם ז"ל פ"י מהל' אישות ה"ג גורס מקדם בגן עדן ואין הלשון הזה מתוקן כראוי כי הלשון הזה נאמר על האדם כשנתגרש מגן העדן וישכן מקדם לגן עדן (בראשית ג' כד') ואף על פי ששם נאמר לגן וכאן אמר בגן שמא יבא לטעות אדם בענין וגם בלשון: עכ"ל. ומבואר בדברי הריטב"א שהביא ב' גירסאות גירסת רש"י שגרס בגן עדן מקדם והוא ע"פ הפסוק המוזכר בריש פ"ב וכתב שכן הגירסא בכל הספרים אמנם הרמב"ם גרס בפ"י מהל' אישות ה"ג לפי גירסת הריטב"א[16] כשמחך יצירך מקדם בגן עדן וע"כ הקשה הריטב"א שנוסח זה נאמר לאחר גירושו של אדם הראשון מגן עדן שכתוב שם (בראשית ג' כ"ד.) "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים" וכו' וד"ז אינו מתאים לשמחת הנישואין שאנו מספרין בשמחה של אדם הראשון וכמו שיבואר להלן. ואע"פ שבנוסח הברכה אומרים בגן עדן וכו' ואילו שם נאמר מקדם לגן וא"כ מוכח שאין כוונתו לפסוק הנ"ל מ"מ כתב הריטב"א שמא יבוא האדם לטעות הן בלשון והן בעניין. וע"כ כתב דהגירסא הנכונה היא כגירסת רש"י שגרס מקדם לגן עדן.

ונשוב לקושיותינו הראשונה דמאי עניין מיקום מושב אדם הראשון שאנו צריכים לציין את מקומו שהיה בבריאת העולם ובכלל יש לבאר מהו עניין שמחת חתן וכלה לשמחת אדם ואשתו בגן עדן ומאי המעליותא שהיה שם. ולכאו' היה נראה לומר עפי"ד הרמב"ם הנ"ל שהו"ד בריטב"א דמה דגרס מקדם בגן עדן אינו לישנא דקרא וכמשה"ק הריטב"א דזה הרי כתיב לאחר גירושו של אדם הראשון מג"ע ואינו מתאים לזמן שמחת נישואין, אלא דבאמת הרמב"ם נתכוין לקרא דויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם. אלא דהרמב"ם ס"ל דפשטיה דקרא כרש"י דפירוש מקדם הוא ממזרחו, ונתקשה מאי עניין זה לשמחת נישואין וכמשה"ק לעיל דמאי איכפ"ל שהיה זה במזרחו של עדן וע"כ כתב דיש לגרוס מקדם בגן עדן ויהא פירושו מלשון מוקדם (וע"ע בס' משכיל לדוד שג"כ הוכיח כרש"י מהא דלא כתיב בקרא מקדם בגן עדן עי"ש.) והיינו ששימח בתחילת הבריאה את האדם הראשון בגן עדן ודו"ק. ועכ"פ כמו שהוכחנו בהערה למטה דל"ג ליה ברמב"ם (מלבד גירסת הריטב"א ברמב"ם) א"כ שוב הדק"ל וצ"ע.  

והנה כבר הבאנו לעיל מש"כ רש"י שהוא ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב ואשר ברא לשם כל ישראל. וד"ז יותר מודגש ברש"י בהמשך דבריו דעיין בד"ה משמח חתן וכלה שנתקשה אמאי בברכת שמח תשמח חותמין משמח חתן וכלה ובברכת אשר ברא חותמין משמח חתן עם הכלה וע"כ ביאר "דברכת שמח תשמח אינה בשמחת חתונה אלא היא תפלה שאנו מתפללין ומברכין שיהיו שמחין בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדווה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה" עכת"ד רש"י. והיינו דביאר שברכת שמח אינה בשמחת החתונה ושמחת דיבוק איש באשתו אלא תפלה וברכה שאנו מברכין את שניהם ללא קשר לחתונה שיצליחו תמיד בכל מעשה ידיהם. וכעי"ז הביא בשיטמ"ק בשם תלמידי רבינו יונה שכתבו לפרש "וז"ל כתב הרב רבינו מאיר הלוי ז"ל ומסתברא דהיינו טעמא דתקון הני ברכתא כולהו בברכת חתנים דמשום כל חתן וכלה מעין זווג ראשון דאדם הראשון הוא דאמטו להכי תקינו ברכה לזווג ראשון מקמי ברכת זווג דחתן וכלה וכיון דתקינו ברכה לזווג ראשון דמיירי במעשה בראשית תקינו ברכה לקמי אכוליה מעשה בראשית שכל מה שברא המקום לא ברא אלא לכבודו אי נמי להזכיר סבת הזווג שהוא עיקר יצירת האדם עולם התחתון שלא נברא אלא לפריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה וזהו כבודו של מקום שאין כבוד הבורא נודע אלא על ידי בריותיו כענין שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וכו' ובא"ד כתבו והשניה גם היא כנגד שמחת הזווג אלא שתקנוה דרך שבח והודאה למקום על יצירת היצירה והזווג בעולם לשעבר ולצעוק לעתיד לבא על שמחת ירושלים וחותם בשמחת הזווג שפתח בה ואף על גב דהני תרתי ברכתא כנגד שמחת הזווג איתקין היינו טעמא דחתים בקדמיתא מינייהו משמח חתן וכלה ובבתרייתא משמח חתן עם הכלה משום דקמייתא דאיתהון דרך בקשה ובעידן רחמי אתרווייהו בעינן ואמטו להכי מברכינן משמח חתן וכלה דאי הוה מברכינן עם הכלה לא הוה משמע שמחה אלא גבי חתן שישמח בכלה או כל ימי זווגו עם הכלה ואין במשמע לשמח אלא שמחת החתן לבדו ששמח על עסקי הכלה דכי כתיבא שמחה גבי חתן כתיבא דכתיב ומשוש חתן על כלה ועוד משום סירכא דבתולתא דאית לה צערא הדין הוא טעמא דסברא דהני ברכתא" עכ"ל. והיינו דברכה זו דשמח תשמח תיקנוה דרך בקשה ובעידן רחמי אתרוייהו בעינן וע"כ מבקשים על שניהם דאם היו אומרים חתן עם הכלה לא היה משמע בקשה לשניהם אלא רק לחתן וכו' וכ"כ באבודרהם. אמנם עיין שם בשיטמ"ק שהביא בשם שיטה ישנה שביאר דברכת שמח תשמח אינה אלא לאדם וחוה ולא לחתן ולכלה שלפנינו וע"כ חותמין משמח חתן וכלה היינו שכבר היו אבל ברכה אחריתא הוא לחתן ולכלה שלפנינו ע"כ מברכין עם הכלה וז"ל "וחותם ברוך משמח החתן עם הכלה ולהכי אמר הכא עם הכלה שעל החתן והכלה של עתה קאמר אבל לעיל בברכת שמח תשמח דחתים חתן וכלה משום דעל אדם וחוה קאמר חתן וכלה שהיו כבר"

והנה עיין במדרשים שהאריכו בזה דעיין בפרקי דר"א פי"ב וז"ל  "עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן וכולם של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב, והלא לחתן אין עושין לו אלא חופה אחת, ולמלך עושין לו שלש חופות, ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הקב"ה עשר בגן עדן, שנ' (יחזקאל כח יג) בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה, הרי אלו עשר חופות, והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין כנקבות שנאמר (יחזקאל כח יג) מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ.
ביום שנברא בו אדם הראשון שנ' (יחזקאל כח יג) בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ, אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, אמ' הקב"ה חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב לפניו על גבי המזבח, שנ' (הושע ו ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. והיו מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנ' (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרך זו אלא דרך חתנים, והקב"ה כחתן, מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה, כך הקב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו שנ' ויברך אותם אלהים" ומבואר דעשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן (דהרי היה שם מאז ששם הקב"ה אותו בג"ע עד גירושו.)  עשר חופות ודרשו זאת מקרא דיחזקאל גבי נבואת יחזקאל על מלך צור שאמר לו שם שהיה מתנהג ברוב תפנוקים ועידונים וז"ל הפסוק שם (יחזקאל כח. יג.) "  בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ" כלו' שהיה אומר לו שהיה מתנהג כאילו היה בג"ע (ע"פ התרגום ורש"י שם, ורשב"ם בב"ב עה.) שמתנהג בתפנוקים ועידונים, ולישנא דקרא כל אבן יקרה מסוכתך היינו מלשון חופה וסוכה ומנו שם עשר סוגי חופות שעשה הקב"ה לאדם הראשון בג"ע (מאדם עד זהב.) וע"כ דרשו חז"ל שהיה עשר חופות לאדם הראשון בג"ע. אמנם באמת מצינו בזה מחלוקת במדרשים דעיין בב"ר פי"ח אות א' וז"ל "אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אַתְּ סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ, אֶלָּא מִשֶּׁקִּשְׁטָהּ בְּכ"ד מִינֵי תַּכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כח, יג) בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וגו'. רַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבָּנָן אָמְרֵי עֶשֶׂר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר י"א. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין כְּלַל וּפְרַט, עָשָׂה אֶת הַכְּלַל מוֹסֶפֶת לַפְּרַט וְהַכֹּל בִּכְלַל, כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ כְּלַל, אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ וגו' פְּרַט, הַכֹּל בִּכְלַל. כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן, חַד אָמַר ט' וְחַד אָמַר י', מַאן דְּאָמַר עֶשֶׂר, כְּרַבָּנָן, וּמַאן דְּאָמַר ט' הָדֵין דְּהַב דְּהָכָא לֵית הוּא חֻפָּה. רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר עָשָׂה כְּתָלִים שֶׁל זָהָב, וּבָתֵּי קְרָיוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בִּיסְנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר אֲפִלּוּ קוֹרְקוּסִים שֶׁל זָהָב עָשָׂה לוֹ". וע"ע בקהלת רבה פרשה ח' ב' וז"ל "ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא שלש עשרה חופות קשר להם הקב"ה בגן עדן הוא דכתיב (יחזקאל כ"ח) בעדן גן אלהים היית וגו' ר"ל אמר אחת עשרה ורבנן אמרי עשר ולא פליגי מ"ד שלש עשרה עבד כל אבן יקרה מסוכתך תלת ומ"ד אחת עשרה עבד להון חדא ומ"ד עשר לא עבד חד מנהון. ומבואר בהך מדרש דעשה לו י"ג חופות וקצת צ"ב דהא אמרו בשם ר"ח ב"ח והוא ז"ל ס"ל דעשה עשר כמבואר לעיל  וכעי"ז מבואר בגמ' ב"ב דף עה. וז"ל הגמ' "אמר רבי חמא (בר) חנינא עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן שנאמר (יחזקאל כח-יג) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' מר זוטרא אמר אחת עשרה שנאמר כל אבן יקרה אמר רבי יוחנן וגרוע שבכולן זהב דקא חשיב ליה לבסוף. וצ"ע. וע"ע בבתי מדרשות ח"ב מדרש אותיות דרבי עקיבא השלם וז"ל "ג"ר גימ"ל זהו גן שנטע הקדוש ברוך הוא בעדן לשום בתוכו י"ב חופות של אבנים טובות ומרגליות בשביל אדם שנאמר (יחזקאל כח יג) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך והפחות שבכלם זהב הוא רי"ש שהוא נכנס ראש לגן עדן קודם לכל הצדיקים שנאמר (בראשית ב ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם[17]". ועכ"פ מבואר ה' שיטות בד"ז ויל"ע מהו כל העניין של החופות.

והנראה לומר בזה דהנה מבואר בתורה שאחר שהקב"ה שם את האדם בג"ע כתיב "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" ואח"כ מבואר כל העניין שקרא שמות לחיות עד שהקב"ה הוציא צלע מהאיש ועשה ממנה את האשה ע"כ. ויל"ע מדוע כל סיפור עם הזיווג היה רק לאחר שהכניסו לג"ע (ועיין לעיל בהערה שהבאנו את חלק מהגירסאות בפדר"א פ"י דמבואר שנכנס לג"ע אחר שבא על חוה ונולדו קין והבל ועי"ש משכ"ב.) ומדוע רק אז כתיב לא טוב היות האדם לבדו?.

[1] פסחים נד. ונדרים לט: ומקור הדברים הוא בפדר"א פ"ג (עמוד כ' במהדורת זכרון אהרן.) וכ"ה בפירקא דרבינו הקדוש בבא דשבעה אות י"א.
[2] ב"ר פט"ו ס"ג.
[3] עיין תנא דבי אליהו פל"א. זוהר פרשת צו לד: וזוהר חדש ח.
[4] עיין מדרש משלי פ"ה ובמדרש שוח"ט מזמור ע"א וצ"ג. וע"ע מדרש תנחומא פר' נשא סי' י"א.
[5] ב"ר פ"א ס"ד.
[6] וע"ע במנורת המאור (למהר"י אבוהב.) שג"כ ביאר כמש"כ בכדי ליישב סתירה אחרת בפדר"א עיי"ש בהקדמה לנר הרביעי סי' רלח. משכ"ב והו"ד בבית הגדול -ביאור מספיק על הפדר"א. וע"ע בביאור הרד"ל שם פ"ג אות י"ד מה שהאריך בזה.
[7] שו"ר שכעי"ז כתב ביפה עינים על מסכת פסחים נד. בשביל ליישב הסתירות בין הדברים. ועי"ש בתו"ד שהעלה אפשרות שי"ל דג"ע בכלל גהינם עי"ש ומ"מ עיקר דבריו שם כדברינו.
[8] וכ"כ במדרש לקח טוב וכ"ה בתרגום השבעים.
[9] וע"ע בילקו"ש אסתר רמז תתרנ"ד גבי פור המן דבר נפלא וז"ל "הפיל ביום ראשון ולא עלה בידו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. יום שני המשכילים יזהירו, בשלישי נברא גן עדן. ברביעי שמש בגבעון דום. בחמישי נברא זיז שדי. בששי בהמות בהררי אלף, בשבת ישראל שומרי שבת". ומבואר נמי דביום שלישי נברא גן עדן. 
[10] וכתב שם הגו"א להדיא שאין לחלק בין שאר העצים לעצי הגן כיון שהם נטועים בידי הקב"ה משום שהרי עצי הגן ג"כ נקראים עצי האדמה כדכתיב ויצמח וכו' מן האדמה ולעיל כתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ משמע שלא היה שום עץ באדמה וכו' עיי"ש וע"ע להלן.
[11] וע"ע במשכיל לדוד בראשית פ"ב פ"ח שג"כ כתב כעי"ז בדעת רש"י.  ודייק כן מלשונות המקרא כשיטת רש"י.
[12] ותו"ד הוא שהוכיח מלשונו של הברייתא שם דהאי הוציא ממנה נטעים הוא מג"ע, (והביא שכ"כ בילקוט המכירי כ"י) ולפי"ז יהא הפירוש מקדם היינו מקדם לצמיחתן על כל הארץ קודם לשאר הצמחים והביא שכ"כ בזוהר חדש (יד ב) וכתב דזהו נמי דעת הת"א שפירש מלקדמין דאין נראה כוונתו מקודם לבריאת העולם כמש"כ בת"י וציין לדברי הרמב"ן, (ור"ל דאף הרמב"ן נמי ס"ל הכי ועיין לעיל שנתקשינו בדבריו ולפי"ד יהא הביאור שאכן ג"ע נברא בשלישי והכוונה מקדם אי"צ לומר מקדם לאדם אלא מקדם לשאר הצמחים וכן משמע שם במרב"ן שכתב דתחילה גזר שהאילנות יהיו נטועים שם ואי"צ לומר שקדם לעולם ודו"ק.) וכתב דלפי"ז מבואר מ"ט רוב המדרשים לא חשבו ג"ע מהדברים שקדמו לעולם אלא דנתקשה מדברי הפדר"א גופיה שכן הביאם, ובזה ביאר שינוי הלשונות דבג"ע כתיב ויצמח וכו' וגבי שאר העולם כתיב ותוצא הארץ ומשום דבג"ע שהיה יש מאין והקב"ה בעצמו הצמיח כמש"כ ה' אלוקים וכו' וכמש"כ בב"ר נטיעות היו כקרני חגבים ושתלן הקב"ה וכו'  משא"כ בשאר העולם שבאו מג"ע וע"כ כתיב ותוצא שכבר נתהוה שרשם בג"ע, ועי"ש בא"ד שהק' דלפי"ד שמג"ע יצאו אילנות ודשאים לשאר העולם הרי בג"ע לא היה אלא אילנות ולא היו דשאים וא"כ האיך יצאו דשאים בשאר האילנות עי"ש משכ"ב.
[13] וע"ע בפירוש הרא"ש שכתב לבאר בזה פירוש אחר מפי רבי משה הדרשן וז"ל מלמד שלא נטע הגן אלא לאבות הראשונים שהיו נקראים קדם מפני שהעולם נברא מקדם ולא נברא אלא בזכות אבות העולם כדכתיב הושע ט' י' כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיבם מפירוש ר' משה הדרשן. וע"ע בפירוש הטור עה"ת לאחר שהביא פירוש רש"י כתב וי"מ בעדן בארץ עדן כמו ובני עדן (מ"ב י"ט י"ב.).
[14] וע"ע באוה"ח שכתב ( פס' ז') וז"ל ויש לך לדעת כי עפר שממנו נוצר האדם לא עפר של גן עדן אלא של העולם וכמו שדייק הכתוב (ג' כ"ג) לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, אבל גן עדן לא הוצרך להרים ממנה חלה ואחר כך יוציא ממנה נטעים כי כולה קודש, ולזה אמר ויטע ה' וגו' גן בעדן מקדם, פירוש קודם בריאת האדם כאומרם ז"ל (פסחים נד.) והכינה לאדם שהיה עצמו חלה קודש ליהנות מקודש וככהן האוכל בתרומה. וע"ע להלן משנ"ת בזה.
[15] וצ"ע מניין למשכיל לדוד שכן הוא, דאע"פ דמסדר הפסוקים שברא את האילנות אחר בריאת האדם ואח"כ ברא את האישה הא מבואר נמי שהכניסו לג"ע ואח"כ ציוה לו על פירות האילן ואח"כ קרא שמות ואח"כ יצר את חווה וכו', והמעין בפדר"א פ"י וז"ל "ושנים עשר שעות היום בשעה ראשונה הוצבר עפרו של אדם בשנייה גבלו בשלישית רקמו ברביעית נזרקה בו נשמה בחמשית קם על רגליו בששית קרא שמות בשביעית נזדמנה לו חוה בשמינית נצטוו על פירות בתשיעית עלו למטה שנים וירדו ארבעה בעשירית הכניסו לגן עדן עבר על צוויו באחד עשר נדון בשנים עשר נתגרש שנא' ויגרש את האדם עכ"ל (לפי מהדורת זכרון אהרן.) ומבואר סדר שונה לחלוטין דרק אחר שבא על חווה נכנס לגן עדן וכן שנולדו לו קין והבל עוד קודם שעבר על ציווי ה', אלא דבאמת ד"ז צ"ע דהא באמת פשטות הכתובים מבואר שנכנס לג"ע קודם לכן וכן לידת קין והבל מבואר שהיה לאחמ"כ,  אכן עיין שם בפי' הרד"ל שעמד בזה והביא דד"ז נמצא בש"ס ובמדרשים ובכ"א איכא נוסחא שונה וגירסא דהפדר"א הוא כגירסת הש"ס חוץ משעה תשיעית ושמינית דגרסינן איפכא בגמ' (ועי"ש מה שנתקשה מלידת קין והבל ממש"כ הפדר"א גופיה בפכ"א שהנחש בא על חוה ועיברה את קין ואדם בא על חוה ועיברה את הבל וזהו שיטת הזוהר עי"ש.) אלא דנתקשה דבפי"ט כתב דבשעה שביעית נכנס לג"ע והכא כתב בשעה עשירית (וכן הק' שם פירוש מהרז"ו), וכתב דלולי שהיה רואה מאמר זה  ברבינו בחיי לא היה גורס כן אלא המעתיקים הכניסו מלשון הגמ' והוסיף דאך הרבינו בחיי שהביא את דברי הגמ' וכתב שכ"ה בפדר"א אבל אין מבורר האיך היתה גירסתו וא"כ צ"ע האי גירסא, וע"ע להלן בפ"ג משנ"ת בזה ודו"ק.
[16] וגירסא זו שכתב הריטב"א לא נמצא לפנינו אלא ברמב"ם דפוס רומי רל"ה ודפוס שונצינו ר"נ ודפוס קושטא שנת רס"ט ודפוס וונציא שע"ה בהל' ברכות פ"ב הי"א. ובאותם דפוסים עצמם בהל' אישות פ"י ה"ג כתבו כגירסת רש"י בגן עדן מקדם. וכן בדפוס וונציא עצמו שנת של"ד גרסו גן עדן מקדם. ובכל הדפוסים המדויקים כבר תיקנו בשני המקומות ברמב"ם וגרסו "בגן עדן מקדם" (ובריטב"א שציין להל' אישות משמע דל"ג להך הלכתא בהל' ברכות וכן הוכיח הרב יצחק שילת בספרו הרמב"ם המדויק שבכל הכ"י ליכא להך הלכתא ומאן דהוא הכניסם מהל' אישות להל' ברכות וע"ע בילקוט שינויי נוסחאות מהד' פרנקל שם בהל' אישות מש"כ בזה.) וע"ע להלן .
[17] ומבואר בהך מדרש עוד אופן האיך לפרש האי קרא דויטע גן בעדן מקדם שאדם הראשון נכנס ראשון לכל הצדיקים ונדרש ממילת מקדם והיינו מוקדם לכל העולם אלא דהאי מוקדם לא קאי אגן אלא אאדם שנכנס לתוכה.

אהבת? שתף את החידוש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בנושא:

היצר שדוחף

מגילת אסתר פרק ב פסוק ט כתוב " וישנה ואת נערותה לטוב ….. "

פרשת משפטים

פורים – מידת השמחה

מה פשר מנהג אכילת אוזני המן, ומדוע זכה המן שמבני בניו ילמדו תורה בבני ברק, ושהמחנך הדגול יצא ממנו

עלון וטהר לבנו – פורים חידושים מקוריים וחיזוקים נפלאים

תפריט נגישות

עזרו לנו בהפצה!
השאירו לנו פרטים ואנו נחזור אליכם

לנוחיותכם: "חידושי העם" גם באפליקציה

היי, רוצה להשאיר חידוש אבל הוא עדיין לא מוכן?

כדי שלא תפספס! תשאיר פרטים ונשלח לך תזכורת בעוד כמה ימים